פעולותיה של פלוטניצקי בימים הקשים של גטו ורשה הרחיבו במיוחד את מעגל התנועה והדאגה האימהית שאפיינה את ימיה הראשונים היוותה מקור לעזרה ותמיכה לפליטים יהודים רבים. כחלק מהנהגת ורשה, היא הייתה מהראשונות שנסעו לערים נידחות כדי לשמש קשר לתנועה.
למשל צביה לובטקין הייתה האישה היחידה ברכיב הגבוה בקבוצת ההתנגדות א 'ידובסקה אורגניצ'ה בובובה זוב (ארגון המאבק היהודי בגטו ורשה). קברניטי ההתנגדות כללו את פרומקה פלוטניצקה, צ'ייקה קלינגר (בנדין), טוסיה אלטמן (ורשה), חייקה גרוסמן (ביאליסטוק), רוז'קה קורצ'אק וויטקה קמפנר (וילנה). היא הייתה מארגנת חשובה של ההתנגדות (בתמונה למעלה), שלחמה במרד בגטו בנדין ונורתה ברגעיה האחרונים על ידי הנאצים.
יורגן סטרופ, מפקד האס אס שהיה אחראי על חיסול גטו ורשה, כתב דוח מפורט על הוצאתם להורג של פושעי המלחמה. עיתונאית הצבא האמריקני פרומה מוטקה-ברגר, שהייתה חלק מקבוצת בילסקי המפורסמת ב"התריס ", הזהירה לא לדבר עם אנשים שחשבו שהיא שקרנית או מטורפת.
מאות, אם לא אלפי, נשים צעירות יהודיות היו מעורבות בארגון ההתנגדות. הם טיילו בערי פולין עם ניירות אריים שמזהים אותם כפולנים או אוקראינים. סיפוריהם שנקברו זמן רב מסופרים לבסוף בספר המרתק והרודף הזה.
אני אפילו לא יכול להתחיל לכסות את כל המידע הכלול בספרה של גברת בטליון. חשוב להראות את היקף ההיסטוריה ואת הדרכים השונות בהן מעורבות נשים. אני חושבת שכל סיפור של נשים הוא אישה, והסיפור הזה וזה אחר הוא סיפור מרגש.
אני ממליץ לך לקרוא את ספרה של גברת בטליון בכדי לקבל תיאור מפורט על סיפורו של לוחם התנגדות יהודי צעיר בגטו הפולני. הסיפור שלנו בימינו מבוסס על ספרה החדש של ג'ודי בת, אור היום (ראה להלן).
פרומקה פלוטניצקה (1914 – אוגוסט 1943) הייתה לוחמת התנגדות פולנית במלחמת העולם השנייה, פעילה של הארגון היהודי הקרבי (ZOB) וחברה בארגון העובדים הציוניים (DORR). הוא היה ממארגני ההגנה העצמית של גטו ורשה והשתתף בהכנות הצבאיות לקראת מרד גטו ורשה. נולד פרומקה פלוטניצקה, השתייך לתנועת הנוער הציונית (דרור) והיה חבר בהנהגתה בשנת 1938.
בתקופה בה הייתה פרומקה פלוטניצקה מראשי התנועה המחתרתית של חלוץ בפולין (1914-1943). כצעיר פלוטניצקה היה חבר ופעיל בתנועת "דרור" (התנועה הציונית). כמו רוב תנועות הנוער הציוניות האחרות, היה לדרור משרד ראשי בפרומקה, אך עזב אותו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וברח לקובל.
פלוטניצקה נולדה בפלוטניצה, כפר בפינסק במהלך מלחמת העולם הראשונה, שהיה חלק מפולין שנולדה מחדש בשנת 1919 לאחר מאה של חלוקה זרה. בשנת 1938 עבר לוורשה ונכנס לתפקיד במפקדת דרור, תנועת נוער ציונית שנוסדה על אדמת פולין במהלך המלחמה נגד רוסיה הקיסרית בשנת 1915. פרומקה פלוטניצקה, שהייתה פרטיזנית בגטו ורשה, עברה לגטו בנדין וארגן התקוממות נגד הנאצים שנמשכה מספר ימים. הוא נפטר במהלך הלחימה בשנת 1943 ב- 29 במאי.
בספטמבר 1942 הייתה נציגת ארגון המאבק היהודי באזור זגלבי, שם ארגנה את ההתנגדות בגטו בנדין בשיתוף האחים קוזוך וצבי ברנדה. לפרומקה הייתה הזדמנות לשרוד על ידי השארת פולין הכבושה עם דרכון פרגוואי של קבוצת לאדוס שבסיסה בברן, אך סירב לעזוב את המדינה. היא נפטרה עם חבריה ב -3 באוגוסט 1943 בבונקר 24 ברחובות בנדין במהלך חיסול הגטו.
בשנת 1948 הוענק לה צו הכשרון הגרונוולדר ממעמד שלישי. היא השפיעה לטובה על הקהילה היהודית הגדולה בוורשה. היא זוכה לכבוד ברחוב ההנצחה של מות קדושים ומאבק יהודי, שם אבן זיכרון נמצאת בצומת הרחוב דובואה ורחוב ניסקה בוורשה.
באמצע שנות השלושים המאוחרות של המאה העשרים היו בפולין מאות תנועות נוער יהודיות. חברי תנועות הנוער הללו היוו את ליבת ההתנגדות היהודית בגטאות פולין.
בערים רבות במהלך מלחמת העולם השנייה (קליש, למשל), קבוצות ציוניות נהנו ממעמד משני טוב על פני ארגונים פוליטיים יהודיים אחרים בעלי אוריינטציות ומטרות שונות כגון המפלגה הבונדיסטית הסוציאליסטית ומפלגת אגודת ישראל המסורתית שייצגה את האוכלוסייה היהודית האורתודוקסית הגדולה בפולין. חופש האינטלקטואלים ממעמד הביניים נקבע על ידי חיים במדינה יהודית, דיבור בעברית ופיתוח תחושת שייכות.
