עמוד 1
רגיל

סימון וייל

דיים סימון וייל, 2017-1927

היום, לפני 90 שנים, נולדה סימון וייל, משפטנית ופוליטיקאית יהודייה-צרפתייה, שכיהנה בממשלות צרפת והייתה נשיאת הפרלמנט האירופי – האישה הראשונה בתפקיד זה. במלחה”ע השנייה גורשה מצרפת ונשלחה עם אמה ואחותה לאושוויץ-בירקנאו. לאחר המלחמה החלה לפעול בבתי המשפט ובפוליטיקה. בשנות ה-70 כיהנה כשרת הבריאות, ובמסגרת זו הרחיבה את היתר השימוש באמצעי מניעה וחוקקה לראשונה היתר לבצע הפלות. בשנות ה-90, לאחר כהונתה כנשיאת הפרלמנט האירופי, שבה לממשלת צרפת כשרת הרווחה. בשנת 2000 מונתה לנשיאת המוסד לזיכרון השואה בצרפת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם אליס סואניר-סיט, מזכירת המדינה להשכלה גבוהה

בתמונה הקטנה: בסיור באושוויץ עם פוליטיקאים צרפתים בכירים

רגיל

יום האישה הבינלאומי: צועדות לקראת שינוי

לכבוד יום האישה הבינלאומי, המצוין מדי שנה ב-8 במרץ, צעדות היא-סטוריות ששינו את העולם!

בימים אלה מארגנות נשות ארה”ב את הצעדות הגדולות ביותר שנראו אי פעם, ואחיות מכל העולם מצטרפות בסולידריות. בשנים האחרונות, נשים בערב הסעודית דרשו חופש תנועה, בהודו דרשו יד קשה נגד אנסים, בפולין דרשו את הזכות להפיל, ובישראל צעדו נשים למען שלום. ימים יגידו איך ועד כמה ישפיעו כל אלה על מהלך ההיא-סטוריה, אך דבר אחד בטוח: העולם היה שונה לגמרי אלמלא צעדו בהמוניהן סבות-סבותינו במהפכה הצרפתית, הסופרג’יסטיות בלונדון ובוושינגטון, נשות פרטוריה במחאה על האפרטהייד, המתנגדות למלחמת וייטנאם, האיסלנדיות למען שכר שווה ועוד ועוד…

פריז, 1789
נשות צרפת מוחות בשוק על מחירו ונדירותו של האוכל, וסוחפות אלפים לצעוד לכיוון ארמון ורסאי ולהתעמת עם המלך לואי ה-16. צעדה זו הייתה יריית הפתיחה למהפכה הצרפתית, ששינתה את יחסי הכוחות, מוטטה את החומה הבלתי-עבירה סביב המלך והעבירה את מרכז הכובד מהאצולה אל העם.

לונדון, 1907
“צעדת הבוץ”, הצעדה הגדולה הראשונה של הסופרג’יסטיות, כללה אלפי נשים מכל שכבות החברה, והיוותה נקודת מפנה בדעת הקהל על מתן זכות הצבעה לנשים.

וושינגטון, 1913
נשות ארה”ב יוצאות לצעדה הגדולה הראשונה למען זכות הצבעה לנשים. גברים בקהל, וחלק מהשוטרים, תוקפים את הצועדות, מה שמוביל לשינויים מרחיקי לכת בהתנהלות המשטרה (כולל פיטורי המפכ”ל) ולהבנה הולכת וגוברת בצורך של נשים להיות בעלות קול והשפעה פוליטית כדי שהממסד ישרת גם אותן.

פרטוריה, 1956
עשרים אלף נשים דרום אפריקאיות מכל הגזעים צועדות במחאה על הניסיון להרחיב את חוקי ההפרדה של משטר האפרטהייד ולהגביל את חופש התנועה של נשים שחורות.

ארה”ב, 1961
“נשים מוחות למען שלום” צועדות ב-60 ערים ברחבי ארה”ב נגד מלחמת וייטנאם ונגד ניסויים גרעיניים, במה שנודע כהפגנת השלום הגדולה ביותר במאה ה-20. הן נתפסו כנשים מכובדות ממעמד הביניים המודאגות לגבי ילדיהן, מה שהקל על הממשל לא לתייג אותן כקיצוניות או כסוציאליסטיות, להקשיב לטענותיהן ולחתום על הסכם עם ברית המועצות.

ניו יורק, 1970
ברנדה הווארד יוזמת את מצעד הגאווה הראשון, בדיוק שנה לאחר מהומות סטונוול, גל של הפגנות אלימות של להט”בים כנגד פשיטות משטרתיות על הבר הגאה “סטונוול” שבמנהטן. שנתיים אחר כך כבר היו קבוצות להט”ביות בכל עיר גדולה בארה”ב ובמערב אירופה.

איסלנד, 1975
כמעט כל נשות איסלנד יוצאות לרחובות, שובתות ומפגינות בעד שוויון תעסוקתי ושכר שווה לנשים ולגברים. העובדה שענפים שלמים במשק שותקו לחלוטין, ושהגברים נאלצו לפתע לטפל בילדיהם, פקחה את עיניהם של רבים לתפקידן המהותי של נשים בחברה. כמה חודשים אחר כך הועברו באיסלנד חוקים להבטחת שוויון, וחמש שנים אחר כך נבחרה באיסלנד הנשיאה הראשונה בעולם.

וושינגטון, 1978
מאה אלף נשים צועדות כדי לעודד את כל המדינות בארה”ב לאשר את התיקון לחוקה המבטיח שוויון זכויות לנשים. התיקון עבר ב-1972, לאחר 50 שנות מאבק מאז הצגתו, והצעדה נערכה כמה חודשים לפני התאריך הסופי לאישורו.

פילדלפיה, 1997
כמעט מיליון נשים אפרו-אמריקאיות צועדות למען חיזוקן של נשים שחורות. הצעדה אורגנה ע”י נשים פרטיות, לא ארגונים, כללה תפילות ונאומים מעוררי השראה והחזון שלה היה להעצים בדרך חיובית את הקהילות השחורות בארה”ב ובכל העולם חברתית, פוליטית וכלכלית.

וושינגטון וערים נוספות בארה”ב, 2000
“מיליון אמהות” צועדות ביום האם בדרישה לשנות את התיקון השני לחוקת ארה”ב ולהחמיר את הפיקוח על הנשק.
————————–——-

וגם היום, נשות כל העולם צועדות לקראת שינוי:

וושינגטון ועוד, ינואר 2017
כחמישה מיליון צועדות (הצעדות הגדולות ביותר שנערכו אי פעם!) בוושינגטון ובערים נוספות בארה”ב וברחבי העולם לאחר השבעת טראמפ, כדי להביע תמיכה בסוגיות של זכויות אדם, ובפרט זכויות נשים ולהט”בים, זכויות עובדים, הגירה, ביטוח בריאות, הגנת הסביבה, שוויון בין-גזעי וחופש דת.

העולם הערבי, 2011
ברבות ממדינות ערב מי שחוללו את ההפגנות הגדולות של “האביב הערבי”, כמו מצרים, בחריין ולוב, היו נשים.

ריאד, 2011
נשות ערב הסעודית דורשות לבטל את ההגבלה המוטלת על חופש התנועה שלהן ולהתיר להן לנהוג, ועל אף הסיכון שייעצרו יוצאות יחד לנהוג ברחובות ריאד.

טורונטו, 2011
שוטר קנדי הגדיש את הסאה בדבריו ש”מי שלא רוצה להיאנס, שלא תתלבש כמו שרמוטה”, וצעדת השרמוטות הראשונה נגד תרבות האונס יצאה לדרך. מאז הצעדה הולכת ומתפשטת ברחבי העולם מדי שנה.
דף הפייסבוק של “צעדת השרמוטות” בישראל

דלהי, 2012
בעקבות מותה המזעזע של קורבן אונס קבוצתי, יוצאות נשות הודו לצעוד על מנת לעורר מודעות לתופעה הנרחבת של אלימות מינית נגד נשים ולדרוש יחס של כבוד לנשים. בתגובה, עוברים ברחבי הודו חוקים חדשים מחמירים כנגד אונס, נפתחים קווי עזרה לנשים נפגעות ונשקלת האפשרות לייסד בית משפט ייעודי לעבירות מין ולפשעים מגדריים.

ארה”ב, 2013
שלוש נשים אפרו-אמריקאיות (אלישיה גרזה, פטריס קולורס ואופל טומטי) מארגנות את הצעדות הראשונות במחאה על אלימות וגזענות ממוסדות כנגד שחורים, בעיקר מצד המשטרה ובתי המשפט. התנועה (המבוזרת) הופכת לאחד הקולות החזקים והמשפיעים ביותר בשנים האחרונות בארה”ב.

ארגנטינה, 2015 ו-2016
נשות ארגנטינה צועדות תחת הסלוגן “אפילו לא אישה אחת פחות”, כדי להביא את קולן של נשים נפגעות אלימות אל קדמת הבמה ולדרוש מהרשויות לטפל בבעיית האלימות המגדרית והג’נדרסייד כנגד נשים.

ורשה, 2016
כמאה אלף מנשות פולין צועדות במחאה על העברת חוק חדש שאוסר לחלוטין על ביצוע הפלה. ימים אחדים לאחר מכן, בעקבות הסערה התקשורתית שנוצרה והתמיכה הגלובלית, החוק מבוטל.

ישראל, 2016
“נשים עושות שלום”, ישראליות ופלסטיניות מכל קצוות הקשת הפוליטית, צועדות מגדר ההפרדה באזור אום אל-פאחם, מגבול לבנון, מעוטף עזה, מאזור יריחו ומגבול מצרים וירדן ליד אילת, ועורכות את “עצרת התקווה” מול בית ראש הממשלה בירושלים.
דף הפייסבוק של “נשים עושות שלום”

————————–——-

“תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב
פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב
בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות

[נשים טובות] באמצע הדרך
[נשים טובות] מאוד
[נשים טובות יודעות] את הדרך
ו[איתן] אפשר לצעוד”
(נעמי שמר)

פייסבוק

רגיל

לוריין רותמן

לוריין רותמן, 2007-1932

“מה עשו נשים לפני שהיו רופאים? בואו נפסיק את ההשפלה הכרוכה בשכנוע הממסד להתיר הפלות בחוק. בואו פשוט ניקח בחזרה את הטכנולוגיה, את הכלים, את הכישורים ואת הידע […] ונהיה אחראיות בעצמנו על מערכת הרבייה שלנו”

היום, לפני 85 שנים, נולדה לוריין רותמן, ממייסדות התנועה הפמיניסטית של הקליניקות לעזרה עצמית בארה”ב. ב-1971 פיתחה ערכה לביצוע הפלה בדרך בטוחה יחסית, עוד לפני פסיקת בית המשפט העליון של ארה”ב כי חוק האוסר על הפלה מלאכותית עומד בסתירה לחוקה. היא כתבה חוברות הדרכה רבות על מנת לעזור לנשים להכיר את גופן, את המחזור החודשי שלהן ואת מיניותן.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קתה פוליט

קתה פוליט, נולדה ב-1949

“כל סנטימטר של התקדמות עד היום הושג במאבק. כל הישג שהשיגו נשים במאתיים השנים האחרונות הגיע לנוכח שטף בלתי-פוסק של אינספור מומחים שהתעקשו שאי-אפשר לעשות זאת ושזה לא מה שהן באמת רוצות”

היום, לפני 67 שנים, נולדה קתה פוליט, משוררת, מסאית, עיתונאית, מרצה ומבקרת פמיניסטית אמריקאית. בכתיבתה ובהרצאותיה היא עוסקת בעיקר בסוגיות פוליטיות וחברתיות, כגון זכויות הפלה, גזענות, רווחה ועוני, ובהפרכת תפיסות מוטעות של פוליטיקת הזהויות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פרנסואז סאגאן

פרנסואז סאגאן, 2004-1935

היום, לפני 81 שנים, נולדה פרנסואז סאגאן, סופרת, מחזאית ותסריטאית צרפתייה. הרומן הראשון שלה, “שלום לך, עצבות”, יצא לאור כשהייתה בת 18, וזכה מיד להצלחה בינלאומית. ב-1961 הייתה בין 121 אנשי הרוח שחתמו על מנשר תמיכה בעצמאות אלג’יריה. ב-1971 הייתה בין 343 הנשים שחתמו על מנשר המצהיר שעברו הפלה מלאכותית, שהייתה אז בלתי חוקית, ובכך חשפו עצמן לתביעה פלילית. בקריירת כתיבה שנפרשה על פני חמישה עשורים פרסמה סאזאן עשרות יצירות, שרבות מהן עובדו לסרטי קולנוע, ודמויותיה היוו מעין מודל לבני נעורים שהתפכחו מאשליות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הצעדה למען חיים של נשים

הצעדה למען חיים של נשים, וושינגטון 1992

היום, לפני 24 שנים, נערכה הצעדה הגדולה ביותר עד היום בעד הזכות להפלה. יותר מחצי מיליון אנשים צעדו מהבית הלבן עד גבעת הקפיטול במטרה להראות את כוחם האלקטורלי, בעת שביהמ”ש העליון דן בסדרה של תקנות שיועדו להגביל את אפשרויותיהן של נשים להפיל. “נמאס לנו להתחנן בפני גברים בעמדות כוח עבור זכויותינו,” אמרה פטרישיה איירלנד, נשיאת “ארגון הנשים הלאומי”, מארגן הצעדה. רוב הנשים בצעדה לבשו לבן, במחווה לאמותיהן הרוחניות, הסופרג’יסטיות.

כתבה שפורסמה ב”ניו יורק טיימס” למחרת הצעדה

עוד על הצעדה

פייסבוק

רגיל

יום האישה הבינלאומי: נשים לגופן

יום האישה הבינלאומי: נשים לגופן

תחום רפואת הנשים, רפואה מיילדותית וגינקולוגית, התקדם בצעדי ענק ב-200 השנים האחרונות. הנשים הוויקטוריאניות, למשל, היו עלולות לעבור הוצאת שחלות כטיפול במחלה המומצאת “היסטריה”, ובמאה ה-18 החליפו רופאים גברים בהינף יד את השיטות המסורתיות ללידה טבעית בהליכים רפואיים. כיום, יותר מבעבר, למרבית הנשים במדינות המפותחות יש נגישות למידע רפואי, לטיפול רפואי הולם ולאמצעי מניעה, אך גם היום ישנה ביקורת רבה על הנורמות וההתנהלות ברפואת הנשים.

במאמרה מ-2003 “מה הנשים האלה רוצות?” מתייחסת ג’ודית הוק לסוף שנות השישים בארה”ב כנקודת זמן מרכזית שבה אימצו ארגוני נשים במוצהר את הרפואה כסוגיה פמיניסטית. ב-1969 החליט כנס נשים בבוסטון בצעד חלוצי להעלות את “נשים וגופן” כנושא דיון פמיניסטי מרכזי, ובעקבותיו התכנס קולקטיב בריאות האישה של בוסטון והפיק ב-1970 אסופת מאמרים בשם “נשים לגופן” (“Our Bodies, Ourselves”) העוסקים בנושאים כמו לידה, אמצעי מניעה והפלות.

האג’נדה המשותפת שהתגבשה על ידי פעילות בתנועות לשוויון זכויות ולשחרור האישה בנוגע לרפואת נשים כללה שלושה עקרונות מרכזיים:
1. בין אם המטופלת מאמצת את הפתרונות הרפואיים או שוללת אותם לחלוטין, יש לקדם את זכותה להחליט על גופה.
2. יש למגר את התפיסה שלפיה כל אירועי הגוף הנשי ראויים להיחשב כמוקדי פעולה רפואית, גישה שהובילו בין היתר תומכות לידה טבעית אשר סירבו לקבל את זיהוי הלידה כמקרה חירום רפואי.
3. על פמיניסטיות לקחת חלק פעיל בהבניה מחדש של שיח הרופא/ה-מטופלת כך שיחזיר לנשים את הבעלות על גופן, למשל על ידי פעילות לעידוד בדיקות עצמיות על מנת לנטרל את היראה סביב המקצועיות הרפואית ולצמצם את ההיררכיה בין הרופא/ה והחולה.

בשנת 2012 פרסמה ועדת האתיקה של FIGO, ארגון הגג של איגודי רופאי נשים מרחבי העולם, המייעץ בין היתר לארגון הבריאות העולמי, אזהרות והמלצות בנוגע לדעות קדומות שרירות וקיימות של רופאים/ות כלפי מטופלות: למשל, האמונה שכל הנשים מעוניינות להיות אמהות ומוכנות להקריב כל דבר לשם כך, שנשים הן רגישות ופגיעות ולכן אינן מסוגלות לקבל החלטות עקביות וחד-משמעיות, שהן כפופות לגברים בחייהן (בני זוג, אבות, אחים, עמיתים או רופאים), ושנשים צעירות המבקשות אמצעי מניעה הן מופקרות מינית. הוועדה הראתה כיצד דעות קדומות אלה עלולות להוביל למניעת ייעוץ רפואי מספק לטיפול בבעיות בריאותיות בזמן היריון אשר עלול להזיק לעובר (מתוך הנחה כי האישה תמיד תעדיף להקריב את בריאותה שלה) או למניעת מידע רפואי מתוך חשש שהמטופלת לא תוכל לעמוד במתח או בחרדה. במקרים כאלה, התריעה הוועדה, התוצאה היא שלילת אחריותה של אישה על גופה ומניעת זכותה לבחור בטיפול בריאותי באופן חופשי ומודע.

כמתבקש בתחום שעוסק רבות באיברי מין וברבייה, סקר שנערך בארה”ב ב-2012 מצא כי רופאי נשים נוטים לשאול על פעילות מינית יותר מרופאים אחרים, אך לרוב הם אינם שואלים על גורמים כמו זהות מינית, הרגלי מין או שביעות רצון מיחסי המין, גורמים חשובים ומשפיעים במיוחד על מצבה הבריאותי של המטופלת שאינם עולים בבדיקות סטנדרטיות. הדיון חשוב במיוחד לשיפור הטיפול בנשים שמיניותן מושתקת, כמו נשים במהלך היריון, ולמתן מענה הולם לסכנות הבריאותיות הייחודיות לנשים ממיעוטים חברתיים או לנשים לסביות וביסקסואליות.על פי מחקרים שנערכו בארצות הברית, בתחום רפואת הנשים יש עדיין רוב של רופאים גברים, אך הדור הבא של רופאי הנשים צפוי לכלול בעיקר רופאות. אחד המחקרים שנערך בארה”ב בעשור האחרון מצא כי מרבית המטופלות מעדיפות רופאת נשים, בעיקר בכל הנוגע לבדיקה הפיזית, עד כדי כך ש-23% מהנשאלות העידו כי הסיבה העיקרית שלהן לבחירת הרופאה הייתה היותה אישה. נטייה זו בולטת במיוחד בקרב בנות מיעוטים ונשים לא-לבנות.

מחקרים אשר בדקו את הסיבות להעדפה זו מצאו בין היתר כי רופאות נשים נוטות לאמץ סגנון טיפול ממוקד-מטופלת, המאופיין בעידוד המטופלת לשתף בתפיסת עולמה הסובייקטיבית ובניסיונה ולקחת חלק פעיל בתהליך קבלת ההחלטות על הטיפול בה. רופאים גברים, לעומת זאת, נוטים להתמקד בקביעות רפואיות-פיזיות אובייקטיביות-גנריות.

עם זאת, נמצא כי שביעות הרצון מרופאי נשים עולה ככל שהם מאמצים גישה המשתפת את המטופלת בהחלטות ובמידע רפואי, וכן ככל ששירותי הבריאות מאפשרים ללקוחות לבחור את רופא/ת הנשים. החוקרת לארגו-ג’נסן מסכמת את מחקרה מ-2012 בהמלצה: “רופאים אינם יכולים לשנות את מינם, אך הם יכולים לשנות את אופן התקשורת שלהם עם המטופלת. כיוון שרמות גבוהות של אמון ושביעות רצון משפרות תוצאות רפואיות, בתי ספר לרפואה חייבים ליישם בתוכנית הלימודים שלהם דרכי תקשורת המתמקדות במטופלת”.וקצרה היריעה מלתאר את ההטיה המגדרית שעליה מצביעים שלל מחקרים בכלל תחומי הרפואה, שמתבטאת בנטייה לפרש תלונות רפואיות בהתאם למגדר המטופל/ת באופן שמוביל לעתים לתת-אבחון, לאבחון מאוחר או לאבחון שגוי; בהגדרת סימפטומים של מצב רפואי לפי האופן שבו הם באים לידי ביטוי אצל זכרים (מה שמוביל למשל לתת-אבחון של התקפי לב אצל נשים ולשיעורי תמותה גבוהים יותר אצלן ממחלות לב, פשוט כי אצלן זה נראה קצת אחרת); בעריכת ניסויים טיפוליים ותרופתיים על נבדקים זכרים בלבד כדי להימנע מ”משתנים מתערבים” (מה שמוביל למשל לתופעות לוואי מסוכנות שלא נבדקו בקרב מטופלות ולהיעדרן של תרופות המותאמות להן), ועוד ועוד.יותר מאי פעם בהיא-סטוריה, בזכות אחיותינו שנאבקו על כך ועודן נאבקות, יש לנו היום מידה לא מעטה של נגישות למידע ולזכויות כמטופלות. כמו שכותבת ד”ר ליאור ברוך, בבלוג הרפואה הישראלי הפמיניסטי המומלץ Livriuta לבריאותה : “אני מאוהבת במקצוע הרפואה ובעבודה שלי, ואחד מהדברים שאני יותר אוהבת הוא היכולת לתת למטופלות/ים הבנה וכוח על הגוף שלהן/ם, את הזכות להחליט בעצמן/ם על סוג הטיפול שיקבלו, ומתי והיכן יקבלו אותו […] הגישה החופשית לאינטרנט היא דבר מבורך, בעיני, לתחום זכויות המטופלת. יש בו המון מידע כתוב ומוסרט, ברמות שונות לפי רצוננו. אבל יש בו גם חסרונות: לא תמיד המידע שמופץ בכזה חופש הוא מידע מדויק, ולעתים לא מעטות הוא מלווה באינטרסים. וזה, זה בדיוק הדבר שקשה לי לראות. אז אני חושבת שמגיע לנו בלוג רפואה פמיניסטית. מקום מוכוון אשה, שוויוני ופתוח, שגם נותן מידע מדויק, מבוסס וחף מאג’נדה פרסומית/כלכלית/אחרת”.

רפואה שלמה לכולן!

————————–——-
מקורות:

Houck, C. H. (2003), “What Do These Women Want? Feminist Responses to Feminine Forever, 1963-1980”
Lagro-Janssan, A. (2012), “Physician’s Gender: Communication Style, Patient Preferences and Patient Satisfaction in Gynecology and Obstetrics: A Systemic Review”
Sobecki et al. (2012), “What We Don’t Talk About When We Don’t Talk About Sex: Results of a National Survey of United States Obstetrician/Gynecologists”
“Ethical Issues in Obstetrics and Gynecology by the FIGO Committee for the Study of Ethical Aspects of Human Reproduction and Women’s Health” (2012)
“Women, Power, and Reproductive Healthcare: Highlights from 19th and 20th Century Obstetrical and Gynecological Practice”, Historical Collections & Archives.

עוד על העמותה הישראלית “נשים לגופן”:
ויקיפדיה
אתר
דף פייסבוק

עוד על “Our Bodies, Ourselves”, הארגון והספר האמריקאי:
ויקיפדיה
אתר
דף פייסבוק

 

הנושא “נשים וגופן” עלה כמושא לדיון פמיניסטי בכנס שחרור האישה בבוסטון ב-1969, שבמהלכו חלקו נשים מניסיונן האישי באינטראקציות עם רופאים. שנה לאחר מכן יצא לאור הספר החלוצי “נשים לגופן”, שבחן את הרפואה בהקשר חברתי ומגדרי. הספר, שהיה לרב-מכר עולמי, עבר מאז עדכונים והרחבה בנושאים כמו היריון וגיל הבלות. הארגון “נשים לגופן” עוסק בחינוך, בייעוץ ובקידום הנושא, וגם בישראל פועלת מאז 2005 תנועה באותו השם לשינוי תפיסות הבריאות של נערות ונשים בישראל.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קבוצת הנשים שחיברה את הגרסה הראשונה של הספר.
רגיל

“מצעד הדיים”

ארגון “מצעד הדיים”, נוסד ב-1938

היום, לפני 78 שנים, ייסד נשיא ארה”ב רוזוולט את “מצעד הדיים”, ארגון שלא למטרות רווח הפועל למאבק במחלת הפוליו ולשיפור בריאותן של אמהות ותינוקות. מאז השתנה ייעודו וכיום פעילותו מתמקדת במתן מידע וייעוץ לנשים הרות ולנשים בגיל הפריון, בכל הנוגע לבריאות הילוד והאם. הארגון גם מעניק תמיכה למשפחות שתינוקותיהן סובלים/ות ממחלות או מפגיעה פיזית אחרת. בשנים האחרונות סופג הארגון ביקורת קשה מצד ארגונים שמרניים בשל תמיכתו במרפאות לתכנון המשפחה.

ויקיפדיה

אתר הארגון

פייסבוק

רגיל

מרגרט סנגר

מרגרט סנגר, 1966-1879

היום, לפני 136 שנים, נולדה מרגרט היגינס סנגר, אקטיביסטית אמריקאית, סופרת, אחות ומחנכת מינית. ב-1914 פרסמה את ספרה על אמצעי מניעה (שבו טבעה את המונח “פיקוח ילודה”), והועמדה לדין בעוון פרסום חומר תועבה. ב-1916 פתחה את הקליניקה הראשונה בארה”ב שסיפקה אמצעי מניעה לנשים, ונעצרה שוב. בשנות ה-50 כיהנה סנגר כנשיאת הפדרציה הבינלאומית לתכנון ילודה. היא נחשבת למי שדרבנה את המחקר והפיתוח של גלולות למניעת היריון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרי קלדרון

מרי קלדרון, 1998-1904

היום, לפני 111 שנים, נולדה מרי קלדרון, רופאה אמריקאית שפעלה למען חינוך מיני. ב-1958 ארגנה ועידה לאומית למען לגליזציה של הפלות. ב-1964 הצליחה לשנות את מדיניות האגודה הרפואית האמריקאית, כך שרופאים יהיו מחויבים להנגיש אמצעי מניעה ולתת מידע עליהם. באותה שנה הקימה את הוועידה האמריקאית לחינוך מיני, שהנגישה מידע למורים, להורים, ליועצים ולרופאים. פעילותה עוררה ביקורת רבה ולבסוף היא נאלצה להתפטר מנשיאות הוועידה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרי רובינסון

מרי רובינסון, נולדה ב-1944

היום, לפני 71 שנים, נולדה מרי רובינסון, פוליטיקאית אירית. כחברת סנאט פעלה רבות למען זכויות נשים. ב-1997 נבחרה לנשיאת אירלנד הראשונה, ובמסגרת תפקידה העבירה בין היתר תיקון המאפשר הפצה חופשית של אמצעי מניעה, ותיקון נוסף אשר ביטל את החוק האוסר על הומוסקסואליות והשווה את גיל ההסכמה ליחסים הומוסקסואליים לזה של יחסים הטרוסקסואליים. אחר כך מונתה לנציבת האו”ם לזכויות אדם ועמדה בראש ועידת האו”ם נגד הגזענות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הזכות להפלה

הזכות להפלה, עוגנה בחוק לראשונה ב-1935

היום, לפני 80 שנים, הייתה איסלנד המדינה הראשונה בעולם שהתירה הפלות מלאכותיות בחוק. כיום, החוק ברוב מדינות העולם מתיר הפלות, אבל התנאים משתנים ממדינה למדינה. הפלה למען הצלת חיי האישה מותרת ב-97% ממדינות העולם, ב-67% מהמדינות מותרת ההפלה למען בריאות הגוף או הנפש של האישה, וב-49% מהמדינות היא מותרת רק במקרי אונס וגילוי עריות. רק ב-29% מהמדינות בעולם ההפלה חוקית על סמך בקשתה של האישה בלבד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סימון דה בובואר

סימון דה בובואר, 1986-1908

“אישה לא נולדת אישה, אלא נעשית אישה”

היום, לפני 107 שנים, נולדה סימון דה בובואר, פילוסופית, סופרת ופמיניסטית צרפתייה. מהבולטות שבהוגות הגל השני של הפמיניזם. היא תמכה בזכותה של אישה על גופה ובזכות להפלה. דה בובואר כתבה רומנים, מחקרים פילוסופיים ועוד, והיא נודעת במיוחד בזכות ספרה “המין השני” (1949), הכולל בחינה של “גורלה המסורתי של האישה” והגורמים לדיכוי נשים לאורך ההיסטוריה התרבותית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שרי פינקביין

שרי פינקביין, נולדה ב-1932

ההפלה המתוקשרת שלה בוצעה ב-1962

היום, לפני 52 שנים, שרי פינקביין, מנחת תוכנית ילדים פופולרית אמריקאית, שבה לביתה לאחר שביצעה הפלה בשוודיה שכן האפשרות הזאת נמנעה ממנה במדינתה, אריזונה. היא החליטה לסיים את הריונה החמישי משגילתה כי סמי ההרגעה שקיבלה בראשית הריונה הכילו תלידומיד, שיכול לפגוע בעובר. הקמפיין הבינלאומי נגד ובעד החלטתה להפיל הפך לאירוע מכונן בהיסטוריה של הזכות להפלה בארה”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום השואה הבינלאומי: גיזלה פרל

יום השואה הבינלאומי: גיזלה פרל, 1988-1907

גיזלה פרל הייתה גינקולוגית יהודייה-רומנייה, שב-1944 גורשה לאושוויץ, שם נרצחו בעלה ובנה. היא טיפלה באסירות בתנאי דחק וסייעה למאות נשים להפיל, כיוון שנשים הרות לרוב הוכו למוות או עברו ניסויים ע”י ג’וזף מנגלה. ב-1951 היגרה לניו יורק, שם יילדה כ-3,000 תינוקות והפכה למומחית בעלת שם בתחום ההפריות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרשה פרידמן

מרשה פרידמן, נולדה ב-1938

היום, לפני 75 שנים, נולדה מרשה פרידמן, פעילה פוליטית וחברתית אמריקאית-ישראלית וחברת הכנסת הלסבית הגלויה הראשונה. במהלך כהונתה העלתה לסדר היום נושאים חברתיים רבים, ביניהם: אלימות נגד נשים, גילוי עריות, זנות בקרב נערות, מניעת סרטן השד, פיקוח ילודה, הזכות של נשים לבצע הפלה מלאכותית וזכויות הומוסקסואלים ולסביות.

ויקיפדיה

פייסבוק