עמוד 1
רגיל

שרה בגלי

שרה גיאורג בגלי, 1888-1805 (תאריך פטירתה משוער)

היום, לפני 212 שנים, נולדה שרה בגלי, פעילה בולטת לזכויות נשים ועובדים בארה”ב. ב-1844 הקימה את “איגוד הנשים לרפורמה בעבודה”, שנאבק לשיפור תנאי התברואה במפעלים ולסביבת עבודה בטוחה יותר לנשים. עצומה שכתבה הובילה לשימוע הראשון בהיסטוריה של ארה”ב על קיצור יום העבודה ל-10 שעות. בסופו של דבר סירב בית המחוקקים להתערב, אך נוצר לחץ ציבורי כה רב עד כי תאגידי הטקסטיל קיצרו את יום העבודה בעצמם. בגלי הייתה מעורבת גם ברפורמות משמעותיות בנושאי ביטול העבדות, שלום ובריאות, ניהלה מקלט לנשים במצוקה ופתחה מרפאה הומאופתית ב”דולר לעשיר וחינם לעני”.

ויקיפדיה

פייסבוק

** בסרט “הסופרג’יסטיות” (2015), דמותה של אדית אלין (שמגולמת ע”י הלנה בונהם קרטר) מבוססת במידה רבה על בגלי, וכן מתוארים שם השימוע ההיסטורי בפני בית המחוקקים שפועלות הטקסטיל העידו בו והמרפאה שלה ושל בעלה לצמחי מרפא

רגיל

וולאדה בנת אל-מסתכפי

וולאדה בנת אל-מסתכפי, 1091-1001

“ראויה אני, השבח לאל, למעמד כה רם,
אל מחוז חפצי אני צועדת בגאווה.
אני מתירה למאהבי לגעת בפניי,
מעניקה נשיקתי כנטות לבי.”

היום, לפני 926 שנים, נפטרה וואלדה בנת אל-מסתכפי, נסיכה ומשוררת אנדלוסית. מסופר כי רקמה מילים אלה על בגדיה, כתזכורת לכל הגברים שביכולתה לבחור את מי לאהוב. היא זכתה לביקורת רבה על שירתה ועל התנהגותה, למשל יציאתה לציבור ללא חיג’אב, אך גם להגנה ולהערכה מצד משוררים-עמיתים חשובים. בהון שירשה מאביה הח’ליף, בהיעדר יורש זכר, הקימה בקורדובה היכל ספרות, שבו הציעה הדרכה בשירה ובאמנויות לנשים מכל המעמדות, מאצילות ועד לשפחות שקנתה ושחררה.

ויקיפדיה

פייסבוק

תרגמה לעברית: מתת גולדברג אלון

בתמונה הגדולה: עטיפת אלבום שירים של וולאדה ושל אהובה אבן-זיידון, שהולחנו ע”י אדוארדו פניאגואה (מוזיקאי ספרדי) ובוצעו ע”י אנסמבל אבן-באיה (הרכב אנדלוסי ספרדי-מרוקאי)

בתמונה הקטנה: פורטרט של וולאדה, שצייר חוזה לואיס מוניוז

רגיל

אליזבת פייס ניקול

אליזבת פייס ניקול, 1897-1807

היום, לפני 210 שנים, נולדה אליזבת פייס ניקול, מהפעילות הבולטות בבריטניה של המאה ה-19 למען ביטול העבדות וההפרדה הגזעית, זכות ההצבעה לנשים, זכויות מעמד הפועלים והפסקת הניסויים בבעלי חיים. היא הייתה חברה ב”חברה לשלום” ובתנועה נגד צריכת אלכוהול וייסדה את “חברת הנשים נגד עבדות”. ב-1840 הייתה בין שש הנשים שנשלחו כצירות לוועידה העולמית נגד עבדות בלונדון, אך הכניסה לחלל המרכזי נאסרה עליהן והן נאלצו לשבת באזור מופרד המיועד לנשים בלבד. פייס הייתה פעילה מרכזית באגודה הלאומית למען זכות ההצבעה לנשים, והיום זוכה בעירה אדינבורו להוקרה ולהנצחה כ”גיבורה נשכחת”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור של המשתתפים בוועידה העולמית נגד עבדות, 1840, לונדון. אליזבת פייס ניקול היא הדמות הימנית ביותר בשורה השנייה

רגיל

פיליס ויטלי

פיליס ויטלי, 1784-1753

היום, לפני 232 שנים, נפטרה פיליס ויטלי, המשוררת האפרו-אמריקאית הראשונה ששיריה התפרסמו. פיליס נולדה במערב אפריקה, נמכרה כשפחה בגיל שבע, הועברה למושבות בצפון אמריקה ונקנתה ע”י משפחת ויטלי מבוסטון, שלימדו אותה קרוא וכתוב ועודדו אותה לכתוב שירה משראו את כישרונה. ב-1773 פרסמה קובץ “שירה בנושאים מגוונים, דתיים ומוסריים”, ובו כתבה על פוליטיקה, דת וחירות. לבנים רבים לא האמינו ששפחה שחורה אכן כתבה שירים אלה, וויטלי נאלצה להגן על זכאותה לשיריה בבית משפט. שמה יצא לתהילה, כ”הוכחה לכך שגם שחורים יכולים לכתוב”, והיא זכתה לתמיכתם של האבות המייסדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קתאי ויליאמס

קתאי ויליאמס, 1892-1844, התגייסה ב-1866

היום, לפני 150 שנים, התגייסה לצבא ארצות הברית קתאי ויליאמס, האפרו-אמריקאית הראשונה. היא עבדה כשפחה בבית במיזורי כשב-1861, במהלך מלחמת האזרחים, הגיעו לאזור כוחות צבא האיחוד. ויליאמס, כעבדים אחרים, צורפה אליהם ככוח עזר של מבשלות, כובסות ואחיות עד לסוף המלחמה ב-1865. אז, כאישה חופשייה, התגייסה לשירות סדיר בחיל הרגלים; מאחר שנאסר על נשים לשרת בצבא, היא התחזתה לגבר בשם ויליאם קתאי. שנתיים אחר כך נפלה למשכב, הרופא הצבאי גילה שהיא אישה, והיא שוחררה מיד. ב-1891 נדחתה בקשתה לקבל קצבת נכות שחיילים משוחררים זכאים לה, והיא מתה זמן קצר אחר כך.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פרנסיס דנה ברקר גייג’

פרנסיס דנה ברקר גייג’, 1884-1808

“דיכוי ומלחמה לא ייראו עוד במחוזותינו
ודמו של עבד לא יכתים עוד את חופינו
מחאות והפגנות יהיו רק אגדה נושנה
כי כולנו נהיה אז חופשיים ובעלי זכויות, בעוד מאה שנה”

היום, לפני 208 שנים, נולדה פרנסיס דנה ברקר גייג’, אקטיביסטית אמריקאית בולטת למען שוויון מגדרי ולמען ביטול העבדות. היא הייתה ממנהיגותיה הראשונות של התנועה לזכויות הנשים בארה”ב ומהראשונות להיאבק על זכות הצבעה לכל האזרחים ללא הבדלי גזע או מגדר. היא הייתה נואמת מוכשרת במיוחד, ולצד מאמריה הרבים שהתפרסמו בעיתונים החשובים ביותר כתבה גם שירה, פרוזה וספרי ילדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה מ-1875, “A Hundred Years Hence”, תרגמה: מתת גולדברג אלון

רגיל

פסח: מעבדות לחירות?

מעבדות לחירות?

לאחר מאות שנים של מאבקים עקובים מדם לביטול הסחר בבני אדם, ובעקבות הכרזת זכויות האדם של האו”ם משנת 1948, נכון להיום העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל מדינות העולם, אך בפועל היא מוסיפה להתקיים כתעשייה המגלגלת מיליארדים רבים בשנה: מעריכים כי כ-30 מיליון בני אדם חיים כיום בתנאי עבדות. 80% מהם הן ילדות נערות ונשים, הנמכרות למערב, לרוב במרמה ובאלימות, למטרות ניצול מיני. בראשית שנות ה-2000 היה היקף הסחר בנשים בישראל מהגבוהים בעולם.

והגדת לבתך ביום ההוא:
גם בחג החירות הזה, כמו בכל דור ודור, חייבת כל אישה לראות את עצמה כאילו היא עצמה יוצאת מ”מצרים”, כי כל עוד לא יצאו כל אמהותינו ואחיותינו מ”מצרים”, הרי אנו ובנותינו ובנות בנותינו משועבדות עודנו ל”פרעה במצרים”.

1. העבדות התקיימה בכל מקום, בכל תרבות ובכל דת, ככל הנראה מאז המהפכה החקלאית, לפני כ-11,000 שנים, ועד ימינו. עם ראשית ההיסטוריה הכתובה, ב-4,000 השנים האחרונות לערך, היא הייתה מוכרת וממוסדת כמעט בכל החברות.
חברות רבות בעת העתיקה, כמו רומא ויוון וגם כנען וחצי האי ערב, התבססו על עבדים לביצוע חלק ניכר מהעבודות החקלאיות והגופניות.
נכון להיום, העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל המדינות בעולם. המדינה האחרונה להוציאה מחוץ לחוק היא מאוריטניה, ב-1981 (אך רק ב-2007 נחקקו בה חוקים שגם אוכפים זאת).

2. מיהו עבד? אדם המסווג כרכוש, שיש לו בעלים, שנקנה ונמכר, שאינו בן חורין לקבוע מה יעשה ושאינו יכול להשתחרר. לעבד אין בעלות על גופו ועל תוצרי מלאכתו. ניתן לענותו, להכותו ואף להורגו על פי גחמות האדון. את צורכי הקיום המינימליים שלו אין הוא משיג בתשלום על עבודתו, אלא כלחם חסד מבעליו.
לאורך ההיסטוריה, העבדים היו בדרך כלל ממוצא גזעי, אתני או דתי שונה מזה של משעבדיהם, ונתפסו כראויים לעבדות “מטבעם” ואף כמי שזוכים לחסד מעצם ההזדמנות להיות עבדים בחברה “ראויה יותר”.
שעבודם החל באחת מארבע דרכים: א. חטיפה או נפילה בשבי במלחמה; ב. לידה להורים עבדים; ג. מכירה על ידי המשפחה; ד. הרשעה בפשע או חוסר יכולת לפרוע חוב.

3. גם אמות ושפחות היו כמובן משחר ההיסטוריה. הן שועבדו באותן דרכים ובאותו היקף בדיוק, ובנוסף לעתים קרובות הן נלקחו כשלל מלחמה וגם שימשו כפילגשים. כלומר, נשים משועבדות לעתים קרובות אולצו לעסוק בזנות לטובת אדוניהן. רבים מהעבדים האפריקאים באמריקה, למשל, היו למעשה צאצאי האדונים שאנסו את שפחותיהן.

4. מהמאה ה-16 עד המאה ה-19 נעשתה אפריקה ליצואנית העבדים העיקרית. דרישתו הגבוהה של “העולם החדש” לעבדים הביאה לעלייה משמעותית בסחר ולפגיעה הרסנית במרקם החברתי באפריקה. העבדים היו נחטפים בהמוניהם בידי סוחרים מקומיים או בני שבטים יריבים או נמכרים על ידי בני משפחתם, מגיעים לסוחרי עבדים מאירופה, בעיקר אנגליה ופורטוגל, ומובלים לאמריקה בספינות בתנאים בלתי אנושיים (כ-15% מהם נספו במהלך המסע).
חוקרים רבים סבורים שלעבדות הייתה חשיבות רבה בהנעת הכלכלה האירופית של העולם החדש, וביטולה ההדרגתי הגיע בראשית המאה ה-19 בעקבות המהפכה התעשייתית. עבדות בארצות הברית נאסרה בחוקה בשנת 1865, בעקבות מלחמת האזרחים האמריקאית. העבדים-לשעבר הפכו לאזרחי המדינה, אם כי קופחו באופן חוקי ולא חוקי לעומת הלבנים. רק כמאה שנים אחר כך זכו צאצאי העבדים לשוויון זכויות מלא בעקבות מאבקה של התנועה לזכויות האזרח, והחלו להשתלב בהדרגה בחברה האמריקאית.

5. לפי מדד העבדות הגלובלי 2014, המדד המקיף ביותר הקיים כיום, ההערכות הן כי 35.8 מיליון בני אדם חיים היום כעבדים: כ-80% מהם נשים; כ-50% מהם קטינים.
יודגש כי מדובר אך ורק על סחר והעסקה בכפייה, בדיוק באותם התנאים של העת העתיקה שהוגדרו לעיל (לא נכללים כאן מקרים שבהם ישנה הסכמה, מכל סיבה שהיא, לתנאי ההעסקה).
תעשיית הסחר הזו מגלגלת כ-35 מיליארד דולר בשנה (לא כולל ה”תוצר” של עבודתן של הקורבנות לאחר מכירתן בארץ היעד).
מוצאן של רוב הנשים קורבנות הסחר במדינות הבאות: מאוריטניה, תאילנד, סין, ניגריה, הודו, אלבניה, בולגריה, האיטי, מולדובה ואוקראינה. רובן מגיעות אל מדינות היעד הבאות: דרום קוריאה, יפן, בלגיה, גרמניה, איטליה, טורקיה וארה”ב.

6. המטרה העיקרית של סחר בבני אדם כיום היא ניצול מיני, כך מראה דו”ח מ-2006 המנתח את פרופיל קורבנות הסחר בימינו. בין 600,000 ל-800,000 נשים נערות וילדות נסחרות מעבר לגבולות בין מדינות מדי שנה. כשמכלילים גם סחר פנימי, בתוך גבולות מדיניים, מדובר ב-2.4 מיליון בכל רגע נתון, 80% מהן למטרות עבדות מינית.
הקורבנות משועבדות בדרך כלל במרמה (כגון הצעת עבודה שקרית, הצעת הגירה שקרית או הצעת נישואין שקרית), מכירה ע”י בני משפחה, גיוס ע”י קורבנות קודמות או חטיפה ממש. כל זה נעשה תוך כדי כפייה, הונאה, רמייה, הפחדה, בידוד, איום, אלימות פיזית, אונס ואף צריכה בכפייה של סמים.
קורבנות הסחר מוברחות לארץ היעד, הנמצאת לרוב באזורים עשירים יותר בעולם, כמו ארה”ב, מערב אירופה והמזרח התיכון. הן מוחזקות שם בתנאים קשים, שכוללים כליאה, איומים והחרמת דרכונים על ידי המעסיקים. המבריחים משכנעים את הקורבנות כי הן חייבות תשלום בגין הברחתן לארץ היעד, ותשלום זה נגבה באמצעות עבודה. גובה החוב וכמות העבודה הנדרשת כדי לשלם אותו נקבעים על ידי המעסיקים, לרוב בצורה שרירותית ומעורפלת בכוונה. בגלל הפער התרבותי, הנגישות שיש לקורבנות למידע ולסיוע היא בדרך כלל נמוכה מאוד, דבר המקל על המנצלים אותן.
(חשוב לציין כי יש רבים המתנגדים להבחנה שאנו עושות כאן בין סחר בנשים למטרות זנות לבין זנות כשלעצמה. הבחנה זו מבוססת על תפיסה שלפיה יש “זנות בכפייה” ולעומתה “זנות מרצון”, בעוד שלמעשה גם נשים מקומיות הנמצאות בזנות הן קורבנות סחר ויש לטפל בשורש הבעיה – הוא הביקוש לזנות.)

7. ומה קורה בישראל? בשנות ה-90 יובאו לישראל נשים רבות מחבר המדינות על מנת להעבידן בזנות. הן הוצאו ממדינותיהן בהונאה ובאלימות, הוברחו דרך מצרים לישראל, נמכרו לסרסורים והוחזקו בתנאים קשים אשר כללו כליאה, מכירה פומבית, אונס, אלימות ושעבוד כלכלי.
נכון לשנת 2009, אישה נסחרה בישראל תמורת סכום של בין 4,000 ל-10,000 דולר. ענף הזנות מגלגל סכומי עתק, שמהם מקבלות הנשים עצמן שכר זעום. אחוז לא מבוטל מהן אינן מקבלות שכר כלל או שהן נקנסות בסכום מופרז של אלפי שקלים על “עבירות” קטנטנות ושרירותיות.
שורה של צעדים שנקטו רשויות החוק בישראל הביאה לצמצום ניכר של תופעת הסחר בנשים במדינה. בשנת 2000 תוקן חוק העונשין בישראל על מנת שיכלול במפורש איסור על סחר בבני אדם וישית על הסוחרים עונשים כבדים. בשנת 2006, לאחר שדו”ח של מחלקת הסמים והפשיעה של האו”ם הגדיר את ישראל כאחד היעדים המרכזיים שאליהם מובלות קורבנות הסחר, נערכו תיקונים נוספים לחוק, הוחמרו העונשים, ושונתה המדיניות של משרד הפנים בנוגע לקורבנות: לאחר שנים שבהן לא ניתן להן כל סעד, אלא הן אף היו נעצרות כשוהות בלתי חוקיות, שונתה המדיניות על מנת שיתאפשר טיפול זריז במקרים אלו ותינתן אשרת שהייה ועבודה לקורבנות. כמו כן הוקם עבורן מקלט ייעודי.
בשלוש השנים האחרונות מוכרים לרשויות מקרים מעטים בלבד של נשים זרות קורבנות סחר לזנות.

8. מאות ואלפי שנים של מאבק לשחרור בני ובנות אדם הביאו לכך שהעבדות אינה חוקית היום באף מדינה בעולם, ומדינות רבות (ובראשן הולנד, שבדיה, ארה”ב, אוסטרליה, שווייץ, נורבגיה ובריטניה) נוקטות צעדים אקטיביים משמעותיים לביטול התופעה לחלוטין.
אך בשנים האחרונות ישנה נסיגה לאחור: האסלאם הקיצוני מתחיל לחזור לתמוך בעבדות, בעיקר עבדות מין של נשים. בערב הסעודית פסקה המועצה העליונה של העולמא כי עבדות היא חלק מן הג’יהאד וכי לומר אחרת זוהי כפירה, וב-2014 דווח כי שתי הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות, בוקו חראם ודאע”ש, חטפו מספר רב של נערות ונשים יזידיות, המוחזקות במחסנים, נמכרות ונסחרות.

כל אחיותינו, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנוֹת חוֹרִין!

פייסבוק

* התמונה הגדולה לקוחה מתוך מיצב של וננה בוריאן וסשה קורבטוב, המורכב מכרטיסי ביקור של נשים בזנות, יום האישה הבינלאומי, 8 במרץ 2016. צילם: אורן זיו מ”טיים אאוט”

רגיל

שבוע היא-סטוריה שחורה: פרנסס הארפר

פרנסס הארפר, 24.9.1825 – 22.2.1911

“ואמהות עמדו, עיניהן דומעות,
וצפו בילדיהן יקיריהן נמכרים;
קינותיהן המרות לא נשמעות,
בעת שרודנים המירו אותם בזהובים.

ואישה, מלאת אמת ואהבה –
שהרי אלה גם בגוף השחור ישכנו –
הביטה באב ילדיה אהובה
בכאב שמילים לא יתארו.”

פרנסס הארפר הייתה משוררת וסופרת, לוחמת למען שחרור עבדים וסופרג’יסטית אפרו-אמריקאית. הרומן הראשון שכתבה, “איולה לירוי”, הוא אחד הראשונים שנכתבו ע”י אישה אפרו-אמריקאית והוא עוסק בסוגיות מורכבות של גזע, מגדר ומעמד ושל פוליטיקה, אזרחות וקהילה.

ויקיפדיה

פייסבוק

חודש ההיסטוריה השחורה, המצוין בארה”ב ובקנדה מדי שנה במהלך חודש פברואר, מנציח אירועים חשובים ודמויות בולטות בהיסטוריה של הפזורה האפריקאית.

רגיל

שבוע היא-סטוריה שחורה: מרי פילדס

מרי פילדס, 1914-1832

מרי פילדס הייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שהועסקה כדוורית בארה”ב. היא הייתה שפחה משוחררת כשהתקבלה לשירות הדואר כיוון שהייתה המהירה ביותר ברתימת שישה סוסים לכרכרת הדואר, והיא מעולם לא החמיצה יום עבודה. היא התנשאה לגובה של יותר ממטר שמונים, עישנה סיגרים ונשאה רובה ובקבוק ויסקי, והייתה האישה היחידה שהורשתה להיכנס לפונדקים. פילדס, האדם השחור היחיד בעיירה קסקייד, נחשבה לדמות ציבורית מכובדת, וכל שנה ביום הולדתה היו בתי הספר בעיירה נסגרים לכבוד החגיגה.

ויקיפדיה

פייסבוק

* חודש ההיסטוריה השחורה, המצוין בארה”ב ובקנדה מדי שנה במהלך חודש פברואר, מנציח אירועים חשובים ודמויות בולטות בהיסטוריה של הפזורה האפריקאית.

רגיל

שבוע היא-סטוריה שחורה: אמנדה סמית

אמנדה סמית, 23.1.1837 – 24.2.1915

אמנדה סמית הייתה שפחה משוחררת שהיוותה השראה לנשים רבות. לאחר מותו של בעלה במלחמת האזרחים היא עבדה קשה כמכבסת וכמבשלת כדי לפרנס את עצמה ואת בתה וכדי שיישאר לה כסף לקנות גם את חירותן של אחיותיה. בשלהי המאה ה-19 הקימה בית יתומים לילדים שחורים בשיקגו, שעל מנת לגייס כספים עבורו היא סיירה ברחבי המדינה, נאמה, הטיפה וגם שרה. בית היתומים ספג טלטלות רבות ואף עלה באש כמה פעמים, עד שנסגר שנתיים לאחר מותה.

ויקיפדיה

פייסבוק

חודש ההיסטוריה השחורה, המצוין בארה”ב ובקנדה מדי שנה במהלך חודש פברואר, מנציח אירועים חשובים ודמויות בולטות בהיסטוריה של הפזורה האפריקאית.

רגיל

לידיה מריה צ’יילד

לידיה מריה צ’יילד, 1880-1802

היום, לפני 214 שנים, נולדה לידיה מריה צ’יילד, סופרת, עיתונאית, פעילת זכויות נשים וילידים אמריקאים, לוחמת נגד עבדות ונגד התפשטותה של ארה”ב. היא חיברה מדריכים לכלכלת בית חסכונית שזכו להצלחה רבה. גם כתיבתה הספרותית הגיעה לקהל רחב, ובה עסקה בין היתר בעליונות הלבנה ובשליטה הגברית ותיארה את הקשר ההדוק בין התקדמות במעמדן של נשים לשחרור כל העבדים השחורים, מאחר שגברים לבנים מחזיקים בהם/ן תחת מרותם כרכוש באותו האופן.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סוג’ורנר טרות’

סוג’ורנר טרות’, 1883-1797

היום, לפני 132 שנים, נפטרה סוג’ורנר טרות’, מהחשובות שבפעילות למען שחורים ונשים בארה”ב במאה ה-19. היא נולדה למשפחת עבדים ונמכרה לעבדות 4 פעמים, חותנה בכפייה ע”י אדונה ושניים מילדיה נמכרו גם הם לעבדות. בגיל 29, מעט לפני ביטול העבדות במדינות הצפון, נמלטה. לאחר התגלות אלוהית החלה לנדוד ברחבי ארה”ב ולשאת נאומים למען ביטול העבדות שעדיין התקיימה בדרום ומתן זכויות לעבדים משוחררים ולנשים. נאומיה סחפו רבים, התפרסמו והגיעו עד לבית הלבן, והובילו לשינוי חברתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מתילדה ג’וסלין גייג’

מתילדה ג’וסלין גייג’, 1898-1826

“נולדתי עם שנאה לדיכוי”

היום, לפני 189 שנים, נולדה מתילדה ג’וסלין גייג’, סופרג’יסטית, לוחמת חופש וזכויות אדם וסופרת ילידית-אמריקאית. ב-1850 נאסרה בעוון סיוע לשחרור עבדים נמלטים. ב-1871 הייתה אחת מעשר הנשים שניסו להצביע, בהתנגדות לחוק שאסר זאת עליהן. ב-1875 כיהנה כנשיאת איגוד הסופרג’יסטיות הלאומי. ב-1878 רכשה ירחון עבור איחוד הסופרג’יסטיות של אוהיו, שבו כללה טורים על נשים בהיסטוריה ונשים ממציאות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מאדאם סול-טה-וואן

מאדאם סול-טה-וואן, 1959-1873

היום, לפני 142 שנים, נולדה מאדאם סול-טה-וואן, שחקנית אמריקאית. סול-טה-וואן, בתם של עבדים משוחררים, הצטרפה בנעוריה לקבוצת תיאטרון בסינסינטי, ונודעה בשם “נל הקראולית”. ב-1915 החלה להופיע, ללא קרדיט, בסרטיו של גריפית’, ובראשם “הולדתה של אומה”. השתתפותה בסרט על ציד המכשפות של סיילם ב-1937 זיכתה אותה בשבחים. ב-1986 הוכנסה להיכל התהילה של הקולנוענים השחורים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שבוע היא-סטוריה שחורה: המלכה נני

המלכה נני, 1755-1685

נני, בת שבט האשנטי שבגאנה, הובאה לג’מייקה כשפחה, ברחה והפכה למלכתם של המארונים הג’מייקנים במאה ה-18, צאצאיהם של העבדים המערב-אפריקאים שנמלטו מבעלי המטעים שבאי. נני הפכה לגיבורה עממית, משום שהצליחה להבריח את הכוחות הבריטיים מאדמתה. היא נודעה גם ביכולות הרפואיות והרוחניות שלה. במהלך כהונתה הצליחה נני לשחרר יותר מ-800 עבדים.

ויקיפדיה

עוד על חודש ההיסטוריה השחורה, שמצוין בפברואר

פייסבוק

רגיל

הכנס הלאומי הראשון לזכויות האישה

הכנס הלאומי הראשון לזכויות האישה, 1850

היום, לפני 164 שנים, נערך הכנס הלאומי הראשון לזכויות האישה במסצ’וסטס שבארה”ב. כ-900 אנשים הגיעו למושב הפתיחה של הכנס, רובם גברים. הכנס עסק בשחרור העבדים ובשיווי מעמד האישה בפני החוק. פאולינה רייט דייוויס, הנואמת הראשונה, קראה ל”שחרור המעמדות, ישועת חצי העולם, והסכמה על ארגון מחדש של הצרכים והמוסדות הפוליטיים, החברתיים והתעשייתיים”. מאז עד היום ממשיך הכנס להתקיים מדי שנה ולדון במעמדן ובקידומן של נשים.

ויקיפדיה

עוד על פאולינה רייט דייוויס, 1876-1816 (בתמונה הגדולה)

פייסבוק

רגיל

שרה פרקר רמונד

שרה פרקר רמונד, 1894-1815

היום, לפני 199 שנים, נולדה שרה פרקר רמונד, מרצה, לוחמת חופש ורופאה אפרו-אמריקאית. ב-1853, לאחר שהורחקה מהתיאטרון כיוון שסירבה לשבת באגף השחורים, רמונד תבעה פיצויים וזכתה. החל מ-1959 החלה רמונד לשאת נאומים כנגד העבדות ברחבי האיים הבריטיים, וזכתה לתשואות רמות ולתמיכה. ב-1886 פרשה רמונד לפירנצה, איטליה, שם למדה רפואה ועסקה בכך עד סוף חייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

המלכה נזינגה

המלכה נזינגה מנדונדו ומטמבה, 1663-1583

נזינגה מבאנדה, בת המאה ה-16 וה-17, מלכה על ממלכות נדונגו ומטמבה של בני שבט המבונדו במערב אפריקה. נזינגה עלתה לכס בשיאה של תקופת סחר העבדים הפורטוגלי בשטחה. ב-1641, בשיתוף פעולה עם ההולנדים, פתחה במבצע צבאי כנגד פורטוגל. לאחר ניצחונות והפסדים הדדיים חתמה על הסכם עם פורטוגל שלפיו הצליחה לשחרר וליישב עבדים על אדמותיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

שנה טובה לכל העוקבות!
מאחלות לכולנו שנה חדשה מלאה בנשים מדהימות!

רגיל

מארי-אן שאד

מארי-אן שאד, 1893-1823

היום, לפני 190 שנים, נולדה מארי-אן שאד, עיתונאית, מו”לית, מורה, עורכת דין, סופרג’יסטית ולוחמת עבדות קנדית-אמריקאית. היא הייתה המוציאה לאור השחורה הראשונה באמריקה הצפונית. במלחמת האזרחים סייעה שאד בגיוס עבדים משוחררים לצבא הצפון. לאחר המלחמה הפכה שאד לאישה השחורה השנייה שהשיגה תואר במשפטים והאישה השחורה הראשונה שהצביעה בבחירות בארה”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הארייט טאבמן

הארייט טאבמן, 1913-1820

היום, לפני 193 שנים, נולדה הארייט טאבמן, שפחה שנמלטה מבעליה וסייעה לעבדים רבים לצאת לחופשי. במהלך מלחמת האזרחים פעלה טאבמן כמרגלת עבור צבא הצפון, והייתה האישה האמריקאית הראשונה שהובילה מבצע צבאי; הייתה זו פשיטה שבמהלכה שוחררו 750 עבדים. בסוף חייה תרמה את כל רכושה להקמת בית אבות סיעודי לקשישים אפריקאים.

ויקיפדיה

פייסבוק