עמוד 1
רגיל

אנה לאונאוונס

אנה הנרייטה אדוארדס לאונאוונס, 1915-1831

היום, לפני 187 שנים, נולדה אנה לאונאוונס, סופרת מסעות, מחנכת ואקטיביסטית בריטית-הודית. ב-1870 התפרסם ספרה המצליח, “האומנת האנגלייה בחצר מלך סיאם”, שתיאר את חוויותיה כמורה של נשותיו וילדיו של המלך מונגקאט מסיאם (כיום תאילנד) ואת ביקורתה על חצר המלך, על מוסד העבדות ועל מעמד הנשים. היא חיה וכתבה גם באוסטרליה, בסינגפור, ברוסיה ובארה”ב, ולבסוף השתקעה בקנדה, שם הייתה לסופרג’יסטית וממייסדות מועצת הנשים המקומית ומכללת נובה סקוטיה לאמנות ועיצוב, המוסד הראשון בקנדה שהעניק תואר באמנות. כתביה ודמותה היוו השראה לספרים, לסרטים ולמחזות.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: דיוקן, שנת 1862~

התמונה הקטנה: דיוקן מאת רוברט האריס, שנת 1905~

(התמונות מתוך ויקיפדיה)

רגיל

האדיזאתו מאני

האדיזאתו מאני, נולדה ב-1984; בת חורין מאז 2008

היום, לפני 10 שנים, זכתה האדיזאתו מאני במשפט נגד מדינת ניז’ר ושיחררה את עצמה מעבדות (רק ב-2003 הפכה עבדות ללא-חוקית בניז’ר, והיא עדיין נפוצה שם). בגיל 12 נמכרה מאני לעבדות תמורת 500 דולר, ונכפה עליה לעבוד עבור אדונה וללדת לו ילדים. כאשר ברחה ונישאה לגבר אחר, טען אדונה כי היא אינה שפחה אלא אחת מנשותיו, לכן הואשמה בביגמיה ונשלחה לשישה חודשי מאסר. באומץ רב החליטה לערער על פסק הדין, הצליחה לבטל את הרשעתה וקיבלה פיצויים מהמדינה בסך כ-20,000 דולר. ב-2009 זכתה באות האומץ הנשי הבינלאומי, והיא ממשיכה לפעול למען שחרור קורבנות עבדות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בטקס קבלת אות האומץ הנשי הבינלאומי לשנת 2009 מטעם מזכירת המדינה דאז הילרי קלינטון. בתמונה מאני עם מישל אובמה, הגברת הראשונה של ארה”ב דאז [מקור]

התמונה הקטנה מתוך אתר על “אנשי ערכים אפריקאים

רגיל

שרה פורבס בונטה

שרה פורבס בונטה, 1880-1843

היום, לפני 138 שנים, הלכה לעולמה שרה פורבס בונטה, נסיכת בני היורובה שבמערב אפריקה, אזור ניגריה של היום. בגיל 5 התייתמה מהוריה בטבח של צבא דהומיי (ממלכה באזור בנין של היום, ממובילות סחר העבדים האטלנטי דאז) ושועבדה כשפחה למלך – ובמפנה דרמטי נמסרה לקצין בצי המלכותי הבריטי כ”מתנה” למלכה ויקטוריה, שהתרשמה מאוד מחוכמתה יוצאת הדופן ומכישרונה המוזיקלי של הצעירה, אימצה אותה כבת חסות ומימנה את השכלתה. לימים נישאה שרה לאיש עסקים עשיר מסיירה לאון ושבה עמו לאפריקה. כמה מצאצאיה נמנים היום עם האריסטוקרטיה של ניגריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: דיוקנאות של שרה פורבס בונטה מאת קאמי סילבי, ספטמבר 1862. מהדיוקנאות המצולמים הראשונים של אדם שחור, מוצגים היום בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

מריה וסטון צ’פמן

מריה וסטון צ’פמן, 1885-1806

היום, לפני 212 שנים, נולדה מריה וסטון צ’פמן, פעילה לביטול העבדות בארה”ב. היא האמינה בצורך ובחובה לבטל את העבדות מיידית וללא פשרות, ושיש לעשות זאת לא בדרך של כפייה ממסדית, פוליטית או דתית, אלא על ידי “שכנוע מוסרי”, או “אי-התנגדות”, והימנעות מקשר עם בעלי עבדים ותומכיהם. אל מול הפגנות זעם, מתקפה ציבורית ולעג חברתי שהופנו אישית כלפיה, היא עמדה במשך כ-30 שנים בחזית המאבק – גייסה תמיכה וכספים למען המטרה ברחבי העולם המערבי, הייתה ממנהיגות החברה האמריקאית נגד עבדות וארגונים נוספים, וכן ערכה וכתבה ספרים, מאמרים וכתבי-עת בנושא.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מארי-ג’וזף אנג’ליק

מארי-ג’וזף דיטה אנג’ליק, הוצאה להורג ב-1734

היום, לפני 284 שנים, עלתה באש העיר הישנה של מונטריאול בחבל קוויבק שבקנדה. מארי-ג’וזף אנג’ליק, שפחה שחורה צעירה – שרק יומיים קודם לכן הוחזרה לבעליה לאחר ניסיון בריחה – הורשעה בהצתת בית בעליה שהובילה לשריפה הגדולה, והיא עונתה, הוצאה להורג בתלייה וגופתה נשרפה. שאלת אשמתה עדיין שנויה במחלוקת בקרב היסטוריונים, כאשר מצד אחד נטען שהשריפה נגרמה בשוגג ושהיא הורשעה רק בשל היותה “שפחה מועדת”, ומצד שני נטען שעשתה זאת כמרד נגד עבדות. בכל מקרה, אנג’ליק מהווה עד היום סמל לאישה מעוררת השראה שנאבקה באומץ למען עצמאותה ולמען חייה.

ויקיפדיה

פרוטוקול המשפט המפורט, ומסמכים חשובים נוספים המספקים הקשר, זמינים בתרגום לאנגלית

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “המציתה: מארי-ג’וזף אנג’ליק”, יצירה של קית’ לאנג, מדיה מעורבת, 2012

בתמונה הקטנה: מסמכים מההליך המשפטי נגד אנג’ליק

רגיל

אנג’לינה גרימקֶה

אנג’לינה אמילי גרימקֶה, 1879-1805

“מעולם לא עלה בדעתה [של אנג’לינה] שעליה לציית לקרוביה הגברים משום ששיקול דעתם נעלה על שלה או שמישהו עשוי לחשוב אותה לנחותה פשוט משום היותה אישה.”
(מתוך הביוגרפיה “האחיות גרימקה מדרום קרוליינה”, מאת ההיסטוריונית גרדה לרנר)

היום, לפני 213 שנים, נולדה אנג’לינה גרימקֶה, מחנכת ופעילה בולטת למען ביטול העבדות בארה”ב. מגיל צעיר הייתה דעתנית וביקורתית כלפי השמרנים ובעלי העבדים בדרום ארה”ב, כולל משפחתה. היא כתבה ונאמה בלהט וברהיטות כנגד העבדות, על סמך זכויות טבעיות, החוקה האמריקאית, האמונה הנוצרית וגזענות שהייתה עדה לה. ב-1838 הייתה האישה הראשונה בארה”ב שנאמה בפני גוף מחוקק, שם דיברה לא רק כנגד עבדות אלא גם למען זכותן של נשים למחות. אנג’לינה ואחותה שרה גרימקֶה היו גם דמויות מפתח בהעלאת המודעות לשוויון זכויות מגדרי ומראשונות הסופרג’יסטיות בארה”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ארנסטינה רוז

ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז, 1892-1810

“ואם תאמר לי שהתנ”ך מתנגד לזכויותינו? אז אשיב שהדרישות שלנו אינן נסמכות על ספר שלא ידוע מתי נכתב, או על ידי מי. אם תאמר לי מה פאולוס השליח או פטרוס הקדוש אומרים על הנושא? אז אשיב, שוב, שהדרישות שלנו אינן נסמכות על דעותיו של אף אדם, אפילו לא פאולוס או פטרוס […] ספרים ודעות, יהא מקורם אשר יהא, אם הם עומדים בסתירה לזכויות אדם, אינם אלא אות מתה.”
(ארנסטינה רוז משיבה למטיף דתי בכנס הלאומי השביעי לזכויות האישה, ניו יורק, 26-25 בנובמבר 1856; מתוך “ההיסטוריה של זכות ההצבעה לנשים”, כרך 1, עמ’ 663-661)

היום, לפני 208 שנים, נולדה ארנסטינה רוז, פמיניסטית אתאיסטית ילידת פולין, שלחמה נגד העבדות ונגד דת מאורגנת ולמען זכויות אדם, מחשבה חופשית ושוויון זכויות. מגיל צעיר מחתה נמרצות ובפומבי נגד אי-השוויון במעמדה של האישה ביהדות ובכלל, ובמהלך חייה נודעה כנואמת מחוננת ו”מלכת הבמות”. בלונדון הצטרפה לתנועת הסוציאליזם האוטופי של רוברט אוון, שקראה לשוויון עולמי ללא אפליה על רקע מגדר, מעמד, צבע עור, אתניות, לאום או דת. בארה”ב הייתה רוז לכוח אינטלקטואלי מוביל במה שהיה לימים התנועה הפמיניסטית, וקידמה במיוחד שוויון לנשים בענייני ירושה ובעלות על רכוש.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לוקרישה מוט

לוקרישה מוט, 1880-1793

היום, לפני 225 שנים, נולדה לוקרישה מוט, פעילה חברתית אמריקאית. מודעותה לזכויות נשים התגבשה כשהחלה בנערותה לעבוד כמורה וגילתה שהקולגות הגברים קיבלו שכר גבוה משמעותית מהנשים. כבר בגיל 27 הוסמכה מוט כמטיפה נוצרית קוויקרית; בעת שבה נשים לרוב לא הורשו לדבר בציבור היא הרצתה בפני קהלים שונים על דת ורפורמות חברתיות, ויכולותיה הרטוריות הפכו אותה לדוברת מרכזית למען זכויות נשים, ביטול העבדות וזכות הצבעה לכל האזרחים. היא הייתה גם ממנסחות הצהרת ההמלצות של ועידת סנקה פולס ב-1848, המסמך והאירוע המכונן של התנועה הסופרג’יסטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הוועד המנהל של אגודת פנסילבניה נגד עבדות, 1851. עומדים, משמאל לימין: מארי גרו, א”מ דייוויס, האוורת’ וות’רלד, אבי קימבר וג’ מילר מק’קים; יושבים, משמאל לימין: מרגרט ג’יימס בורליי, בנג’מין ס’ בייקון, רוברט פורוויס ולוקרישה מוט (הצילום מתוך אוסף סופיה סמית’, סמית’ קולג’)

רגיל

מריה סטיוארט

מריה ו’ סטיוארט, 1879-1803

“אה! מדוע ההבחנה האכזרית והנוקשה הזו? רק משום שאלוהים יצר גוונים שונים של עור? אם כך, אבוי לאנושות הרכה והמתפשרת! ‘אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון!’ ובכל זאת, ככלות הכול, אני סבורה שלוּ החופשיים מקרב בני אמריקה השחורים יפנו את תשומת לבם בנחישות אל עבר ערך מוסרי ושיפור אינטלקטואלי, אזי זאת תהיה התוצאה: דעות קדומות ייעלמו בהדרגה, והלבנים ייאלצו לומר: התירו השלשלאות!”
“שהרי אין שלשלאות משפילות וכובלות יותר משלשלאות הבורות – אלו שמגבילות את הרוח, ומונעות ממנה שדה נרחב של ידע שימושי ומדעי. הו, לו רק הייתי זוכה להשכלה מוקדמת, אזי מחשבתי הייתה עתה מתרחבת ומעמיקה כל כך! אך אויה, אין לי אלא יכולת מוסרית.”
(מתוך נאומה “איכה תשבו כאן למות?” בפני החברה של ניו אינגלנד נגד העבדות, אולם פרנקלין בבוסטון, 21 בספטמבר 1832. בתמונה הגדולה: תמליל הנאום, כפי שפורסם בגיליון נובמבר 1832 של שבועון התנועה נגד עבדות)

היום, לפני 138 שנים, נפטרה מריה סטיוארט, מורה, עיתונאית, מרצה ואקטיביסטית אפרו-אמריקאית. היא התייתמה מהוריה בגיל 5, נשלחה לעבוד כמשרתת ולא זכתה לחינוך פורמלי. ב-1831 החלה לפרסם מאמרים בשבועון של התנועה נגד עבדות וכן הוציאה לאור אסופה של מדיטציות דתיות שפיתחה. היא הייתה האישה האמריקאית הראשונה, ככל הידוע, שנאמה בפני קהל מעורב של נשים וגברים לבנים ושחורים, והאפרו-אמריקאית הראשונה שנאמה בציבור כנגד סקסיזם וגזענות. בנאומיה ובפועלה החינוכי בקרב ילדי עבדים דחפה את קהילתה לדרוש חירות, לרכוש השכלה ולפתח מוסדות קהילתיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

יום זה מוקדש לה בלוח השנה של הכנסייה האפיסקופלית

רגיל

אביגייל אדמס

אביגייל סמית’ אדמס, 1818-1744

“זכרו את הגברות… אלמלא תינתן תשומת לב מיוחדת לגברות, נהיה נחושות למרוד ולא נראה עצמנו מחויבות לחוקים שאינם משמיעים את קולנו ואינם מייצגים אותנו.”

היום, לפני 273 שנים, נולדה אביגייל אדמס, אשתו של ג’ון אדמס, הנשיא השני של ארה”ב. מאות מכתביה של הגברת הראשונה (הציטוט לעיל מתוך מכתב לבעלה, הנשיא) נודעים כתיעוד ייחודי בכנותו ובהיקפו של המהפכה האמריקאית. אדמס השפיעה רבות על עיצוב פניה של המדינה שנוסדה, ביקרה את תפיסת החירות של מנסחי החוקה בעודם משעבדים שחורים, ונחשבת לאחת מחלוצות הפמיניזם בארה”ב כמי שפעלה לקידום זכויותיהן לרכוש ולהשכלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליזבת קיידי סטנטון

אליזבת קיידי סטנטון, 1902-1815

היום, לפני 202 שנים, נולדה אליזבת קיידי סטנטון, פעילה למען ביטול העבדות ודמות מובילה בתנועה לזכויות האישה בארה”ב, מהכותבות המרכזיות של הצהרת ההמלצות שפורסמה בוועידה הראשונה לזכויות האישה בסנקה פולס ב-1848, וכן של “תולדות מתן זכות ההצבעה לנשים” (1922-1881). ב”תנ”ך האישה” (1895) אתגרה את העמדה המסורתית של הדת כי נשים צריכות להיות כפופות לגבר, וביקשה לקדם תפיסה רדיקלית המדגישה את ההתפתחות האישית. דעותיה השנויות במחלוקת על דת, תעסוקת נשים ומעמד האישה במשפחה הובילו לדחיקתה מהתנועה, ורק שנים לאחר מותה זכתה להכרה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אליזבת קיידי סטנטון עם סוזן ב’ אנתוני

רגיל

הארייט פאוורס

הארייט פאוורס, 1910-1837

היום, לפני 180 שנים, נולדה הארייט פאוורס, שפחה אפרו-אמריקאית ששמיכות הטלאים שתפרה התפרסמו ברחבי העולם כדוגמה בולטת לאמנות עממית של דרום ארה”ב של המאה ה-19. היא לימדה את עצמה לתפור ע”י צפייה בגבירתה וכן לימדה את עצמה לקרוא בתנ”ך, שעורר בה השראה ליצור. פאוורס השתמשה בטכניקות מסורתיות לתפירת מיגזרות על מנת לתעד את חוויותיה האישיות, לצד אגדות פולקלור מקומי, סיפורי תנ”ך ותופעות שמימיות, ויצירותיה הוצגו לימים במוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית של הסמית’סוניאן בוושינגטון ובמוזיאון לאמנות יפה בבוסטון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אדמוניה לואיס

אדמוניה ויילדפלאואר לואיס, 1907-1844

היום, לפני 173 שנים, נולדה אדמוניה לואיס, פסלת אמריקאית. היא האישה הראשונה ממוצא אפריקאי וילידי שזכתה לתהילה בינלאומית בעולם האמנות בשל יכולתה לשלב תמות ודימויים אפריקאים וילידיים בפיסול בסגנון נאו-קלאסי. עבודותיה התפרסמו במיוחד במהלך מלחמת האזרחים, כשפיסלה את דיוקנאותיהם של פעילים למען שחרור עבדים. ממכירת יצירותיה אלה הצליחה לחסוך די כסף על מנת לעבור לרומא, ועל דרכונה נכתב: “גברת אדמוניה לואיס היא נערה שחורה שנשלחה לאיטליה לאחר שהפגינה כישרון אדיר כפסלת.” הסטודיו המצליח שלה ברומא הפך לאתר עלייה לרגל לשוחרי אמנות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נני הלן בארוס

נני הלן בארוס, 1961-1879

היום, לפני 138 שנים, נולדה נני הלן בארוס, מחנכת, מנהיגה דתית, פעילה למען זכויות אזרח ובתנועה הסופרג’יסטית ואשת עסקים אפרו-אמריקאית. ב-1900 פרצה להכרה לאומית לאחר נאומה הסוחף בכנס הבפטיסטי הלאומי על האופן שבו “נמנעת מהאחיות האפשרות לעזור”. ב-1909 ייסדה בוושינגטון את בית הספר הלאומי להכשרה מקצועית של נשים ונערות, שחרת על דגלו גאווה גזעית, עצמאות כלכלית וחינוך למוסר עבודה עבור בנות הדור השני לביטול העבדות. בית הספר נקרא על שמה מאז מותה וזכה להיכלל ברשימת המוסדות הלאומיים ההיסטוריים של ארה”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אחד המחזורים הראשונים בבית הספר שהקימה

רגיל

שרה בגלי

שרה גיאורג בגלי, 1888-1805 (תאריך פטירתה משוער)

היום, לפני 212 שנים, נולדה שרה בגלי, פעילה בולטת לזכויות נשים ועובדים בארה”ב. ב-1844 הקימה את “איגוד הנשים לרפורמה בעבודה”, שנאבק לשיפור תנאי התברואה במפעלים ולסביבת עבודה בטוחה יותר לנשים. עצומה שכתבה הובילה לשימוע הראשון בהיסטוריה של ארה”ב על קיצור יום העבודה ל-10 שעות. בסופו של דבר סירב בית המחוקקים להתערב, אך נוצר לחץ ציבורי כה רב עד כי תאגידי הטקסטיל קיצרו את יום העבודה בעצמם. בגלי הייתה מעורבת גם ברפורמות משמעותיות בנושאי ביטול העבדות, שלום ובריאות, ניהלה מקלט לנשים במצוקה ופתחה מרפאה הומאופתית ב”דולר לעשיר וחינם לעני”.

ויקיפדיה

פייסבוק

** בסרט “הסופרג’יסטיות” (2015), דמותה של אדית אלין (שמגולמת ע”י הלנה בונהם קרטר) מבוססת במידה רבה על בגלי, וכן מתוארים שם השימוע ההיסטורי בפני בית המחוקקים שפועלות הטקסטיל העידו בו והמרפאה שלה ושל בעלה לצמחי מרפא

רגיל

וולאדה בנת אל-מסתכפי

וולאדה בנת אל-מסתכפי, 1091-1001

“ראויה אני, השבח לאל, למעמד כה רם,
אל מחוז חפצי אני צועדת בגאווה.
אני מתירה למאהבי לגעת בפניי,
מעניקה נשיקתי כנטות לבי.”

היום, לפני 926 שנים, נפטרה וואלדה בנת אל-מסתכפי, נסיכה ומשוררת אנדלוסית. מסופר כי רקמה מילים אלה על בגדיה, כתזכורת לכל הגברים שביכולתה לבחור את מי לאהוב. היא זכתה לביקורת רבה על שירתה ועל התנהגותה, למשל יציאתה לציבור ללא חיג’אב, אך גם להגנה ולהערכה מצד משוררים-עמיתים חשובים. בהון שירשה מאביה הח’ליף, בהיעדר יורש זכר, הקימה בקורדובה היכל ספרות, שבו הציעה הדרכה בשירה ובאמנויות לנשים מכל המעמדות, מאצילות ועד לשפחות שקנתה ושחררה.

ויקיפדיה

פייסבוק

תרגמה לעברית: מתת גולדברג אלון

בתמונה הגדולה: עטיפת אלבום שירים של וולאדה ושל אהובה אבן-זיידון, שהולחנו ע”י אדוארדו פניאגואה (מוזיקאי ספרדי) ובוצעו ע”י אנסמבל אבן-באיה (הרכב אנדלוסי ספרדי-מרוקאי)

בתמונה הקטנה: פורטרט של וולאדה, שצייר חוזה לואיס מוניוז

רגיל

אליזבת פייס ניקול

אליזבת פייס ניקול, 1897-1807

היום, לפני 210 שנים, נולדה אליזבת פייס ניקול, מהפעילות הבולטות בבריטניה של המאה ה-19 למען ביטול העבדות וההפרדה הגזעית, זכות ההצבעה לנשים, זכויות מעמד הפועלים והפסקת הניסויים בבעלי חיים. היא הייתה חברה ב”חברה לשלום” ובתנועה נגד צריכת אלכוהול וייסדה את “חברת הנשים נגד עבדות”. ב-1840 הייתה בין שש הנשים שנשלחו כצירות לוועידה העולמית נגד עבדות בלונדון, אך הכניסה לחלל המרכזי נאסרה עליהן והן נאלצו לשבת באזור מופרד המיועד לנשים בלבד. פייס הייתה פעילה מרכזית באגודה הלאומית למען זכות ההצבעה לנשים, והיום זוכה בעירה אדינבורו להוקרה ולהנצחה כ”גיבורה נשכחת”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור של המשתתפים בוועידה העולמית נגד עבדות, 1840, לונדון. אליזבת פייס ניקול היא הדמות הימנית ביותר בשורה השנייה

רגיל

פיליס ויטלי

פיליס ויטלי, 1784-1753

היום, לפני 232 שנים, נפטרה פיליס ויטלי, המשוררת האפרו-אמריקאית הראשונה ששיריה התפרסמו. פיליס נולדה במערב אפריקה, נמכרה כשפחה בגיל שבע, הועברה למושבות בצפון אמריקה ונקנתה ע”י משפחת ויטלי מבוסטון, שלימדו אותה קרוא וכתוב ועודדו אותה לכתוב שירה משראו את כישרונה. ב-1773 פרסמה קובץ “שירה בנושאים מגוונים, דתיים ומוסריים”, ובו כתבה על פוליטיקה, דת וחירות. לבנים רבים לא האמינו ששפחה שחורה אכן כתבה שירים אלה, וויטלי נאלצה להגן על זכאותה לשיריה בבית משפט. שמה יצא לתהילה, כ”הוכחה לכך שגם שחורים יכולים לכתוב”, והיא זכתה לתמיכתם של האבות המייסדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קתאי ויליאמס

קתאי ויליאמס, 1892-1844, התגייסה ב-1866

היום, לפני 150 שנים, התגייסה לצבא ארצות הברית קתאי ויליאמס, האפרו-אמריקאית הראשונה. היא עבדה כשפחה בבית במיזורי כשב-1861, במהלך מלחמת האזרחים, הגיעו לאזור כוחות צבא האיחוד. ויליאמס, כעבדים אחרים, צורפה אליהם ככוח עזר של מבשלות, כובסות ואחיות עד לסוף המלחמה ב-1865. אז, כאישה חופשייה, התגייסה לשירות סדיר בחיל הרגלים; מאחר שנאסר על נשים לשרת בצבא, היא התחזתה לגבר בשם ויליאם קתאי. שנתיים אחר כך נפלה למשכב, הרופא הצבאי גילה שהיא אישה, והיא שוחררה מיד. ב-1891 נדחתה בקשתה לקבל קצבת נכות שחיילים משוחררים זכאים לה, והיא מתה זמן קצר אחר כך.

ויקיפדיה

פייסבוק