עמוד 1
רגיל

אליס קתרין אוונס

אליס קתרין אוונס, 1975-1881

היום, לפני 138 שנים, נולדה אליס קתרין אוונס, מיקרוביולוגית אמריקאית פורצת דרך, המדענית הראשונה במשרד החקלאות האמריקאי. במחקר עצמאי שערכה על מקורותיהם של זיהומים בקטריאליים במוצרי חלב הוכיחה שחיידק הגורם למחלות בפרות הוא אותו חיידק הגורם לברוצלוזיס (קדחת מלטה) בבני אדם, ושהוא עובר דרך חלב לא מפוסטר. ממצאיה נשללו בטענה שאינה רופאה, ורק לאחר “תגלית” של מדען אחר ששחזר את מחקריה, החלו ב-1930 לפסטר חלב באופן שיטתי בתעשיית החלב בעולם. ב-1928 נבחרה אוונס לנשיאת החברה האמריקאית לבקטריולוגיה – האישה הראשונה בתפקיד זה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במחלקת החלב של משרד החקלאות, 1915~

בתמונה הקטנה: מרצה לנשים בנושא פיתוח קריירה וקריירה בתחום המדעים, 1945

רגיל

וירג’יניה פני

וירג’יניה פני, 1913-1826

היום, לפני 193 שנים, נולדה וירג’יניה פני, כלכלנית חברתית אמריקאית, הראשונה לחקור את שוק העבודה של נשים. ספריה נכתבו על סמך מידע שיטתי שאספה בערים גדולות בארה”ב ובאירופה וראיונות שערכה עם אלפי מעסיקים ועובדים, ותיארו את המשרות שהיו פתוחות אז לנשים, וכן את השכר שהרוויחו, את תנאי העבודה, את ההכשרות והשלכות בריאותיות. ספריה שימשו בסיס חשוב לפעילות פמיניסטיות וליוזמות חקיקה, כמו גם לתחום מדעי החברה שנוצר אז. בנוסף הייתה ממובילות התנועה הסופרג’יסטית בראשיתה, הובילה מחאות של נשים על שכר ותנאי העסקה, וכן הקימה סוכנות תעסוקה ייעודית לנשים.

“אלו המדברים במרירות כזו כנגד נשים העוסקות במקצועות מסוימים המבוצעים כיום על-ידי גברים: מה הייתם מצפים שנשים רווקות ואלמנות חסרות כול תעשינה על-מנת להרוויח את לחמן?! בוודאי לא הייתם רוצים שהן תגנובנה משום שאינן יכולות להשיג עבודה הגונה. מה אם כן ביכולתן לעשות? מדוע שלא תהיה להן גישה חופשית למשלחי יד שיבטיחו להן פרנסה? אלו המתנגדים להן, לרוב עושים זאת ממניעים אנוכיים. גברים רבים ידיחו נשים משולחן העריכה או הכתיבה, מהחנות, מהמפעל, מהסדנה, ממשרד הטלגרף, ממכונת הדפוס ומכל מקום אחר, מלבד כיתת הלימוד, שולחן התפירה והמטבח. הדעה השגויה שקיימת בנוגע למקצועות המתאימים לנשים חייבת להשתנות כך שתהיה לנשים גישה חופשית לכל המקצועות שבהן הן מעוניינות לעסוק. הייתי מאוד רוצה שדלתות תיפתחנה לרווחה בפני נשים לכל משלח יד ומקצוע שבו הן מסוגלות לעבוד.”
(מתוך ספרה “תעסוקה לנשים: אנציקלופדיה של עבודת נשים”, 1863)
[הספר המלא, סרוק על-ידי הספרייה הציבורית של ניו יורק ואוניברסיטת הרווארד]

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך הבלוג של “המשוטט בניו יורק” על “כוחה של אלמנה: וירג’יניה פני ומאבקה להעסקה ושכר שווים של נשים בארה”ב בסוף המאה ה-19”

בתמונה הקטנה: אסופת מאמרים פרי עטה, שפורסמה בשנת 1869 תחת הכותרת “לחשוב ולפעול: סדרת מאמרים על גברים ונשים, עבודה ושכר”
ההקדמה לאסופת המאמרים נפתחת באמירה:
“מי אשר לועג לכל תקווה או שאיפה חיה של לב אנושי פועם, נמצא כל-כך הרבה מדרגות מתחת לאלוהים”
[הספר המלא, סרוק על-ידי הספרייה הציבורית של ניו יורק ואוניברסיטת הרווארד]

רגיל

מרגרט מויר

ליידי מרגרט ברוס מויר, 1942-1864

“חיוני לנשים ללמוד ולהבין את החשמל. כוונתי לכך שעליהן לא רק להכיר היטב מכונות כביסה, הסקה ובישול חשמליות, אלא גם לרכוש די ידע טכני שיאפשר להן לתקן נתיכים ולבצע תיקונים קטנים אחרים. רק בדרך זו תוכלנה נשים להעריך את המחיר הנמוך ואת השימושיות הגבוהה של החשמל, ולהתייחס אליו כאל כוח שביכולתו לחלצן מעבודות הבית הבלתי הכרחיות.”
(מתוך מאמרה על “חזון הבית העתידי”, שפורסם ב”מורנינג פוסט” ביולי 1931)

היום, לפני 155 שנים, נולדה מרגרט מויר, מהנדסת אוטו-דידקטית, מחנכת ופעילה למען זכויות עובדים וזכויות נשים מסקוטלנד. כאחת ממייסדות “אגודת המהנדסות” הבריטית ב-1919, נודעה כמי שהובילה את “שחר עידן החשמל” וקידמה את הכנסת החשמל אל תוך בתי המגורים כחלק חשוב משחרורן של נשים לפתח קריירות מחוץ לבית. כדי לאפשר לפועלים במשרה מלאה לנוח בסוף השבוע, יישמה תוכנית רווחה שבמסגרתה גייסה עובדים חלופיים ואף עבדה בעצמה כמפעילת מחרטה. היא הקימה מערך של הכשרות בהנדסה לנשים, תמכה בעבודתן של טייסות חלוצות וקידמה הנגשה של תעסוקה לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן משנת 1900~

בתמונה הקטנה: אנדרטה לציון משפחת מויר בבית הקברות ברוקווד, בריטניה

רגיל

סוניטה קולי

סוניטה קולי, נולדה ב-1946

היום, לפני 72 שנים, נולדה סוניטה קולי, מעצבת פנים ואדריכלית הודית. ב-1971 פתחה חברה לעיצוב של אתרי נופש ובתים פרטיים, לצד ייצור של ריהוט קלאסי ורפרודוקציות בסגנון אר-דקו, בידרמאייר ועוד. במהלך השנים התמחתה בשיקום, שימור ושחזור של מבנים היסטוריים, וביניהם הבית הרשמי של הנשיא, בית הפרלמנט, משרדי ראש הממשלה ובית הנשפים הלאומי בניו דלהי. בנוסף היא הקימה ומנהלת עמותות לשיקום ילדי רחוב, להכשרה תעסוקתית לנשים ולהקטנת שיעורי התמותה של תינוקות ויולדות בהודו. ב-2005 הקימה את המוזיאון לנשים באמנות, התומך גם במלאכות יד כפריות מסורתיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קולי, 2012
בתמונה הקטנה: מקבלת מידי אמא תרזה את פרס מהילה שירומאני לנשים בעלות הישגים יוצאי-דופן, 1992
[התמונות מתוך האתר הרשמי שלה]

רגיל

נלי סטון ג’ונסון

נלי סטון ג’ונסון, 2002-1905

“בשנות ה-50, הייתה אופנה כזאת של ליברלים לבנים שיצאו בערב עם ידידים שחורים. הם לקחו אותם לאיזו מסעדה טובה ואנשים היו חושבים ‘האין זה נחמד? יש מקומות שבהם זה לא יכול לקרות!’ אבל אני אמרתי, כבר אז, ‘מה זה עוזר שאנחנו יכולים להיכנס למסעדות טובות אם אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להזמין בהן משהו?'”

היום, לפני 113 שנים, נולדה נלי סטון ג’ונסון, תופרת ואקטיביסטית אמריקאית, שבלטה בפועלה למען זכויות אזרח ולמען עבודה מאורגנת על-מנת לשפר את תנאי העובדים. היא הייתה ממייסדי מפלגת החקלאים והפועלים הדמוקרטית של מינסוטה, שהובילה בשנות ה-40 את המאמצים ליצירת המחלקות הראשונות בארה”ב לשוויון הזדמנויות בתעסוקה, וב-1945 הייתה השחורה הראשונה שמונתה למשרה רשמית במינסוטה, כמנהלת הראשית של הספריות הציבוריות במדינה. בשנות ה-60 גייסה כסף למען מצעדי החירות של מרטין לותר קינג, וכן הייתה יועצת של כמה מנשיאי ארה”ב בסוגיות של זכויות אזרח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן, 1943

בתמונה הקטנה: נלי סטון ג’ונסון (מימין) עם מנהיגי NAACP (הארגון הלאומי לקידום אנשים שחורים), 1954

[התמונות מתוך אנציקלופדיית האישים של מינסוטה]

רגיל

יום המאבק באלימות נגד נשים: הטרדות מיניות

הטרדות מיניות #גם_אז

“ביזויה של האישה הוא חלק מתפיסתו של הגבר את זכויותיו המיניות. הדת שלנו, החוקים, המנהגים, כולם מבוססים על הרעיון שהאישה נוצרה עבור הגבר,” כתבה אליזבת קיידי סטנטון כבר ב-1860. בארה”ב, יותר ממאה שנים חלפו עד שהמונח “הטרדה מינית” נכנס לספר החוקים: בשנות ה-70 כתבו מארי רואו וקתרין מקינון לראשונה על הטרדה מינית כאפליה תעסוקתית. ועדיין, המונח נותר בעיקר במעגלים אקדמיים ומשפטיים עד 1991, עם עדותה של אניטה היל נגד המועמד לביהמ”ש העליון קלרנס תומאס. לפני כשנה, כתבו מיליונים #גםאני וקראו סוף-סוף להחלת השלכות על המטרידים. הגם מחר?

 

הטרדה מינית מוגדרת כיום במדינות רבות כסוג של אפליה בלתי חוקית, התעללות מינית ופסיכולוגית ובריונות אלימה, הפוגעות בכבוד האדם והאישה, בחירותם, בפרטיותם ובזכותם לשוויון.

מחקרים מראים קשר מובהק בין הטרדות מיניות לבין פגיעה בבריאות הפיזית והנפשית (עד כדי הפרעת דחק פוסט-טראומטית) ובתחושת הסיפוק הכללית מהחיים.
לפי מחקר של הרשות לזכויות יסוד של האיחוד האירופי (2014), נשים שעברו תקיפה או הטרדה מינית הרגישו כועסות (45%), מוטרדות (41%), נבוכות (36%), פוחדות (29%) ואשמות (20%). נמצא כי למקרים של הטרדה חמורה או מתמדת, יכולות להיות אותן השפעות פסיכולוגיות כמו אונס או תקיפה מינית, ביניהן תחושות זמניות או מתמשכות של חרדה ודיכאון, אובדן אמון, פגיעה בהערכה העצמית, נדודי שינה, קשיי ריכוז, הפרעות אכילה או התמכרויות.
מי שמסרבת, מתנגדת ו/או מתלוננת סובלת לעיתים קרובות מסוגים שונים של נקמה, בידוד חברתי, השמצה ובריונות; לעיתים קרובות היא מועמדת למשפט הציבור, כשכל חייה ומעשיה נחשפים לחקירה ולביקורת, עד כדי צורך לעזוב עבודה, לימודים, מקום מגורים וקהילה או משפחה.

במקום העבודה, הטרדה עלולה להיחשב לבלתי חוקית כאשר היא תכופה או חמורה, יוצרת סביבת עבודה עוינת או פוגעת, או גורמת להחלטה שלילית על ההעסקה (פיטורין, הורדה בדרגה, העברה, חבלה בעבודה וכיו”ב). מעבר לפגיעה במוטרדות עצמן, נמצא כי אקלים ארגוני המאפשר הטרדות מיניות מוביל לפגיעה גם בארגון, מבחינת שביעות רצון העובדים והעובדות, שימור וגיוס עובדים, יעילות העבודה ותפוקה, וריבוי היעדרויות ואיחורים בשל אובדן מוטיבציה או מנגנון הימנעות.
מחקר מ-1997 מצא כי נשים משתמשות בשלוש אסטרטגיות עיקריות כדי להמשיך ולתפקד בסביבת עבודה שבה הן מוטרדות מינית: אלה ששומרות מרחק מגברים ונמנעות מהתנהגויות שעשויות להתפרש כמזמינות (וכתוצאה מכך, נשארות בתפקידים זוטרים); אלה שמפלרטטות ומעמידות פנים שהן מוחמאות, כמנגנון הגנה (וכתוצאה מכך, נתפסות כלא-רציניות וחסרות פוטנציאל); ואלה שמרחיקות עצמן מהנשים, מפתחות “עור של פיל” ומשתתפות בשיח הגברי (וכתוצאה מכך, נתפסות כמתירניות וסופגות יותר הטרדות).
אם כן, מסיקים החוקרים, כל התמודדות פרטנית עם אווירה ארגונית עוינת נדונה לכישלון, ושינוי חיובי יכול להיווצר רק על-ידי אימוץ מדיניות ברורה ונקיטת צעדים אקטיביים מצד הארגון למניעת הטרדות.

—————————————

בישראל, איסור על הטרדה מינית נקבע ב-1988 כחלק מחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, וב-1998 הובילו אורית קמיר וח”כ יעל דיין לאישור חוק כללי למניעת הטרדה מינית.
החוק בישראל מגדיר סוגי התנהגות המהווים הטרדה מינית, וקובע שהתנהגות כזו היא בגדר עבירה פלילית (שעונשה מאסר) ועוולה אזרחית (שאפשר לפסוק בגינה פיצוי ללא הוכחת נזק):

  • סחיטה באיומים, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
  • מעשים מגונים, כלומר מעשים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני שהמוטרד אינו מסכים להם.
  • הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן או כאשר הן נעשות תוך כדי ניצול של יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול.
  • התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן או כאשר הן נעשות תוך כדי ניצול של יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול.
  • התייחסות מבזה או משפילה (גם חד-פעמית) המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.
  • הפצת תמונות או סרטונים בעלי תוכן מיני של אדם אחר ללא רשותו (תיקון לחוק משנת 2014).

בנוסף, החוק מגדיר כי גם התנכלות על רקע של הטרדה מינית – כלפי המוטרד, כלפי אדם המסייע לו או כלפי עד – היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית.

לשון החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ”ח-1998 (מתוך אתר הכנסת)

—————————————

בחוקת רומא העתיקה ניתן למצוא את החקיקה המוקדמת ביותר כנגד מה שמכונה כיום “הטרדה מינית”: *פנייה אסורה* הוגדרה בחוק הרומי כ”הטרדה באמצעות ניסיונות חיזור”, “פגיעה בצניעות באמצעות דיבור חלקלק… בניגוד למוסר” או “מעקב מטריד”, ונחשבה לעבירה חמורה יותר מהעבירה של “דיבור מגונה, בדיחות מלוכלכות, שפה דוחה וכיו”ב”. פנייה ל”נערות צעירות מכובדות” שהיו לבושות בבגדי שפחות נחשבה לעבירה פחות חמורה, ופנייה ל”נשים הלבושות כפרוצות” נחשבה לעבירה אפילו פחות חמורה.

הטרדות מיניות נמצאו כמובן גם בקהילות יהודיות במהלך הדורות, כשם שנמצאו בכל חברה אנושית אחרת, ולכן גם המשפט העברי נדרש להתייחס אליהן. דוגמה לכך מהמאה ה-14, שנדמה כאילו יכלה להיכתב בדיוק כך גם היום, היא תשובתו של רבי יעקב בר-ששת, מגדולי ההלכה בספרד ובצפון אפריקה דאז (שו”ת הריב”ש, סימן רסה):
“על הבקשה שעשתה לפניכם אלגוהר, אשת רבי יעקב בן יוסף, כנגד רבי יצחק כהן, שהוא הולך אחריה פתאום, באמרו אליה כי הוא אוהב אותה, עד שאמר לה: אם אין את עושה בעבורי, תני לי נשיקה, שלא אמות בעבור אהבתך. וגם שפעם אחרת קרא אותה לעלות לביתו, באומרו שדלף [=זרם מים] טורד בבית, והיא הבינה כוונתו, כי הייתה לרעה, ולא רצתה לעלות. ואז אמר לה דברי נבלה ושהוא מלומד לעשות כן לאחרות. ורבי יצחק כהן השיב על טענותיה וכיחש בה, באמרו שמעולם לא הייתה כוונתו לרעה, וחלילה לו. אבל לפי שהיו שכנים, היו משחקים דרך צחות כמו שמשחקים אהובים, ושמעולם לא הורגל בזה, כי הוא יהודי יושב בחזקת כשרות. והברורים שאלו לה למה לא באה לפני הברורים עד עתה מכמה פעמים שהיא אומרת שהיה רבי יצחק הנזכר הולך אחריה, וענתה ואמרה כי מפחד בעלה, שלא יתקוטט עמו, ויהרגו זה את זה. ועוד אמרו לה אם יש לה שום עד על זה. וענתה כי היא אמרה הדברים ההם לאנשמואל בן אל רויח. והוא העיד בכח שבועתו שלא ידע ולא ראה דבר בכל אלה, רק שהיא אמרה לו הדברים כאשר הם כתובים למעלה. ועוד ענתה ואמרה לפני הברורים שכבר עשו לו [=למטריד] התראה, הברורים, שלא ידבר עם אשת שמואל פניאל, ושלא לבא עמה במקום חשד. ורבי יצחק אומר שזה היה מחמת קטטה שהייתה לו עם שמואל פניאל הנזכר, ושיש מזה יותר משישה שנים, ושמאז ועד עתה לא היה לו שום חשד בעולם. אלו הן טענותיהן.
תשובה: מאחר שאין לאלגוהר עדים על טענתה כנגד יצחק כהן הנזכר אין ראוי להאמינה בדיבורה לבד ולחשדו בדבר כעור ולייסרו ולהענישו אבל כדי להפרישם מאיסור ראוי לצוות עליו בכח נידוי לבל ידבר עמה מטוב ועד רע וכן שלא ידורו בשכונה אחת וכן אם מוחזק בעיניכם כחשוד על העריות אף אם אין עדים בדבר ראוי לגעור בו בנזיפה ולאיים עליו שאם לא יתנהג כשורה שתבדילוהו מכם לרעה ושתדחוהו בשתי ידיים.”

—————————————

מסקר שערך המשרד לביטחון פנים ב-2012 עולה כי אחת מכל שלוש נשים תותקף מינית במהלך חייה; 67% מהנשים היהודיות ו-79% מהנשים הערביות חיות בחרדה מתמדת מפני תקיפה מינית; וישנו תת-דיווח מהותי על הטרדה מינית (כאשר משערים כי כמעט אחת מתוך אחת ספגה הטרדות מיניות, לעיתים קרובות באופן מתמשך).

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מדווח כי מתקבלות במרכזים מדי שנה כ-40 אלף פניות; מחציתן על הטרדות מיניות, מעשים מגונים ותקיפות מיניות (ומחציתן על מעשי אונס וניסיונות אונס), וכ-30% מהפניות הן על פגיעות לפני גיל 12.

קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית:
1202 נשים
1203 גברים

—————————————

עוד על יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים

עוד על הטרדות מיניות

עוד פוסטים היא-סטוריים על אלימות נגד נשים:

על רצח האחיות מיראבל, שלזכרו נקבע יום המאבק בתאריך זה

על רצח נשים במשפחה בישראל

על טיפול בנשים נפגעות אלימות במשפחה

על מילת נשים

על עבדות מין

על ג’נדרסייד (פמיסייד)

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אליזבת קיידי סטנטון (יושבת) וסוזאן ב. אנתוני (שהמילים המצוטטות נכתבו במכתב אליה), מתוך ארכיון ספריית הקונגרס

בתמונה הגדולה: כריסטין בלייסי פורד מעידה על תקיפתה המינית על ידי המועמד לביהמ”ש העליון של ארה”ב, ברט קוואנו, 2018

רגיל

פולי מארי

אנה פאולין “פולי” מארי, 1985-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה פולי מארי, עורכת דין, סופרת, אקטיביסטית למען זכויות נשים וזכויות אזרח וכומרה אמריקאית. היא עסקה רבות בזכות להזדמנויות שוות בתעסוקה, בטענה ש”הזכות לעבוד היא זכות בסיס”, וטבעה את המונח “ג’יין קרואו” ככינוי לסקסיזם הממסדי, בהמשך ל”חוקי ג’ים קרואו” שמיסדו את ההפרדה הגזעית בדרום ארה”ב. ספרה מ-1950 על “חוקי המדינה על גזע וצבע” נחשב ל”תנ”ך של תנועת זכויות האזרח”. בשנות ה-60 הייתה ממייסדות “ארגון הנשים הלאומי” (NOW). ב-1977 הייתה השחורה היחידה בקבוצת הנשים הראשונה שהוסמכה לכמורה בכנסייה האפיסקופלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פולי מארי, זמן קצר לאחר שהוסמכה ככומרה האפיסקופלית האפרו-אמריקאית הראשונה, במשרדה בוושינגטון, 1977

בתמונה הקטנה: פולי מארי בעת הפגנה שקטה בקפיטריה ללבנים בלבד בוושינגטון, 1944. מתוך רשומה עליה באתר “ביוגרפיות”

רגיל

לואיסה מורנו

לואיסה מורנו, 1992-1907

היום, לפני 26 שנים, הלכה לעולמה לואיסה מורנו, אקטיביסטית גואטמלית, ממנהיגות תנועת הפועלים ותנועת זכויות האמריקאים הלטינים בארה”ב. כבר כנערה הובילה בהצלחה קמפיין לקבלת נשים לאוניברסיטאות בגואטמלה. ב-1929 היגרה לניו יורק, החלה לעבוד כתופרת בהארלם הספרדית ואיגדה שם את העובדות. במשך שנים איגדה פועלים, הובילה שביתות מחאה, כתבה עלונים ומאמרים בספרדית ובאנגלית, וסייעה לקליטת מהגרים מאמריקה הלטינית, וכן ארגנה את הכנס הלטיני הראשון לזכויות אזרח ב-1939, עד שב-1950 סומנה כקומוניסטית וגורשה מארה”ב למקסיקו ומשם לגואטמלה ולקובה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך עמוד הטוויטר של “אמנות מרכז אמריקה

התמונה הקטנה מתוך האתר “אמריקה מתעוררת לחיים

רגיל

קיקואה ימקאווה

קיקואה ימקאווה, 1980-1890

היום, לפני 128 שנים, נולדה קיקואה ימקאווה, אקטיביסטית וסופרת סוציאליסטית-פמיניסטית יפנית. היא כתבה ספרים ומאמרים רבים על פמיניזם וסוציאליזם, וב-1921 הייתה ממייסדות החברה הסוציאליסטית “הגל האדום”, שפעלה למיגור הקפיטליזם, שאותו ראתה כמקור הראשי לדיכוי נשים, וקידמה שוויון זכויות במשק הבית, בהשכלה ובתעסוקה, מיגור הזנות והגנה על אמהות. במהלך מלחה”ע ה-2 הוצא הסוציאליזם מחוץ לחוק ביפן, וימקאווה ובעלה היטושי נאסרו. לאחר המלחמה חזרה לפעילותה במפלגה הקומוניסטית היפנית וכיהנה, בין היתר, כראשת מחלקת הנשים והמיעוטים במשרד העבודה של יפן.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך ויקיפדיה; התמונה הגדולה מ-1948 והתמונה הקטנה מ-1920

רגיל

מוד נייתן

מוד נייתן, 1946-1862

היום, לפני 156 שנים, נולדה מוד נייתן, עובדת סוציאלית, פעילת זכויות עובדים וסופרג’יסטית יהודייה אמריקאית. כמייסדת ונשיאה של ליגת הצרכנים של ניו יורק, היא חקרה ומצאה כי הנשים שעבדו בחנויות קמעונאיות בניו יורק סבלו מתנאי עבודה ירודים, משכר נמוך תמורת שעות עבודה ארוכות ומהטרדות מיניות, ועודדה צרכנים לשאת באחריות חברתית באשר לתנאי עבודה במפעלים ובסדנאות יזע ולקבל החלטות מושכלות לגבי קניותיהם. היא פעלה רבות גם למען זכות הצבעה לנשים, והראתה כי במדינות שבהן נשים יכולות להצביע, גיל ההסכמה גבוה יותר, שיעור האנאלפביתיות נמוך יותר ושכרן גבוה יותר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נייתן בוועידה השביעית של ברית הסופרג’יסטיות הבינלאומית, בודפשט, יוני 1913

בתמונה הקטנה: גזיר עיתון, מאמר שנכתב עליה ב-1934, ב-“Jewish Daily”

רגיל

פלורנס ויולט מקנזי

פלורנס ויולט מקנזי, 1982-1890

היום, לפני 128 שנים, נולדה פלורנס ויולט מקנזי, מהנדסת חשמל ומומחית אלחוט אוסטרלית. ב-1922 הייתה “מיס מק” האישה הראשונה באוסטרליה שסיימה תואר בהנדסת חשמל וגם קיבלה רישיון להפעלת רדיו, פתחה חנות למוצרי אלחוט וייסדה את המגזין הראשון באוסטרליה לחובבי רדיו. בשנות ה-30 החלה לפעול לקידום השכלה טכנית לנערות ולנשים ופתחה מרכז להכשרת נשים לתפעל מכשירי חשמל ביתיים כדי לשחררן מעבודות הפרך בבית וגם לשלבן בתעשייה. החל מ-1939 הכשירה נשים לשידור מורס ואיתות חירום, ובמהלך מלחה”ע ה-2 שכנעה את חיל הים האוסטרלי לגייס כ-3,000 מהן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מקנזי, במדים שעיצבה עבור חיל הנשים לאיתות חירום (WESC) שהקימה במסגרת חיל הים האוסטרלי, 1941~

בתמונה הקטנה: מקנזי, 1935~

(התמונות מתוך אתר המתעד את ההיסטוריה של סידני)

רגיל

צ’ר ואנג

צ’ר ואנג, נולדה ב-1958

היום, לפני 60 שנים, נולדה צ’ר ואנג, יזמת ופילנתרופית טאיוואנית. היא מייסדת ויו”רית של חברת HTC וחברת VIA Technologies, מהנשים החזקות והמצליחות בעולם הטכנולוגיה. ב-2011 דורגה על ידי מגזין “פורבס” כאדם העשיר ביותר בטאיוואן, עם הון עצמי של 8.8 מיליארד דולר. ואנג פעילה בקהילה העסקית הבינלאומית, משתתפת בפורום הכלכלי העולמי וייסדה פורום בינלאומי לשיפור ההזדמנויות של נשים בעסקים. היא גם תומכת במיזמים אקדמיים וחינוכיים רבים, ובהם הקמת המכללה הראשונה (וללא שכר לימוד) בגוויג’ואו, מחוז בסין ששיעור האנלפביתים והעניים בו הוא מהגבוהים באסיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת כיו”רית חברת VIA Technologies באירוע של חברת התקשורת הסינית, בייג’ינג 2009

בתמונה הקטנה: נואמת כיו”רית HTC בוועידת המובייל העולמית, ברצלונה 2015

רגיל

קרוליין הסלט

דיים קרוליין הארייט הסלט, 1957-1895

“החשמל סולל דרך גבוהה יותר עבור נשים – נשים המשוחררות מעבודות פרך, שיש להן זמן להגות בחייהן… אנו צועדים לעבר עידן שבו הפן הרוחני הגבוה יותר של החיים יימצא בהתפתחות חופשית יותר, והדבר יתאפשר רק כאשר נשים תשוחררנה מעבודות הפרך השוחקות את הנשמה. אני רוצה שלכל אישה יהיה הפנאי להכיר יותר לעומק את הסוגיות העומדות על סדר היום.”

היום, לפני 123 שנים, נולדה קרוליין הסלט, מהנדסת אלקטרוניקה ופעילת זכויות נשים אנגלייה. היא עבדה כפקידה בחברה לייצור דוודים, ובמהלך מלחה”ע ה-1 קיבלה שם הכשרה בסיסית בהנדסה והחלה לפעול למען קידום נשים בעולם האלקטרוניקה. בשנות ה-20 הייתה נשיאת ההתאחדות האלקטרית לנשים, שפעלה לרתום את יתרונות החשמל למען שחרור נשים ממטלות משק הבית כך שתוכלנה לממש את שאיפותיהן מחוץ לבית. הסלט הייתה, בין היתר, נציגת בריטניה בכנסים עולמיים על אנרגיה, נשיאת הפדרציה העולמית לנשות מקצוע וחברת הוועדה לעבודת נשים במשרד העבודה הבינלאומי של האו”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך חשבון הטוויטר של ארכיון הספרייה של IET – המכון להנדסה וטכנולוגיה בבריטניה
התמונה הקטנה: מתוך כתבה על 10 נשים פורצות דרך בהנדסה באתר “איך דברים עובדים”

 

רגיל

קדמברי מוראלי

קדמברי מוראלי ווייד, נולדה ב-1975

היום, לפני 43 שנים, נולדה קדמברי מוראלי, עיתונאית וסופרת הודית, בעיקר בתחום הספורט. בסוף שנות ה-90 החלה לכתוב בעיתונות ההודית, במיוחד על מגדר, פיתוח וסביבה ומדי פעם על ספורט. בין היתר סיקרה את פסגת כדור הארץ של האו”ם ב-1997. ב-2001 עברה לתחום הספורט במשרה מלאה, ובין היתר היא מסקרת את ענף הקריקט בעולם. ב-2005 מונתה לעורכת הראשית של “ספורט אילוסטרייטד הודו” – האדם הצעיר/ה ביותר והאישה הראשונה בתפקיד זה בעיתון ספורט. היא כותבת גם בלוג מצליח על חייה של בתה כילדה עם צרכים מיוחדים, וכן פועלת לקידום נשים בספורט ובקריירות בכלל.

ויקיפדיה

הבלוג שלה על בתה, “תיאטרון הבובות

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עם בתה, מתוך עמוד הטוויטר שלה

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

דוריס פליישמן

דוריס אלסה פליישמן, 1980-1891

היום, לפני 127 שנים, נולדה דוריס פליישמן, סופרת, עיתונאית, אשת יחסי ציבור ופעילה פמיניסטית אמריקאית. היא למדה פילוסופיה ופסיכולוגיה, שיחקה כדורסל וטניס, והשתתפה בצעדות נשים למען שלום ולמען סופרג’יזם. היא כתבה בעיתון טור לנשים על בישול ואופנה וגם על עבודה, ספורט, פוליטיקה וזכויות אזרח, ועבדה במשרד יח”צ על קמפיינים של מועמדים לנשיאות והאיגוד לקידום אנשים צבעוניים, בין היתר. משנות ה-50 ואילך פעלה להשוואת תנאי השכר של נשים ומעמדן בכלכלה ובתקשורת. אך יותר מכול, נודעה כאישה הנשואה הראשונה בארה”ב שב-1925 הוציאה דרכון הנושא את שמה מלפני הנישואין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בעלה, אדוארד ברנייס

רגיל

קריסטל איסטמן

קריסטל קתרין איסטמן, 1928-1881

“גברים אולי אומרים עכשיו [משאושרה זכות ההצבעה ברמה הפדרלית], ‘תודה לאל, המאבק האינסופי של הנשים הסתיים!’ אבל הנשים, כפי שאני מכירה אותן, אומרות, ‘עכשיו סוף סוף אנחנו יכולות להתחיל’. כשנאבקו למען הזכות להצביע, רוב הנשים ניסו לנהוג באופן מכובד בנוגע לכל נושא אחר. עכשיו הן יכולות להגיד מה הן באמת רוצות; ומה שהן באמת רוצות, בדיוק כמו כל שאר העולם הנאבק, הוא חופש.
[…] אז מהי אפוא “הבעיה של נשים” עם חופש? נראה לי שהעניין הוא כזה: איך לארגן את העולם כך שנשים תוכלנה להיות בנות אדם, עם סיכוי להשתמש במגוון המתנות שיש להן במגוון דרכים, במקום להיות מיועדות בשל מינן המקרי לתחום פעילות יחיד – משק הבית וגידול הילדים. ואם וכאשר הן יבחרו במשק הבית ובגידול הילדים, עיסוק זה יוכר על ידי העולם כעבודה, שבצידה תגמול כלכלי מוגדר המאפשר לה שלא להזדקק לתלות בגבר כלשהו.
[לשם כך,] עלינו לחולל מהפכה בחינוך המוקדם של הבנים והבנות. זה חייב להיות נשי באותה המידה שזה גברי להתפרנס ולעמוד ברשות עצמך. וזה חייב להיות גברי באותה המידה שזה נשי לדעת לבשל ולתפור ולנקות ולטפל בעצמך בשגרה. אין צורך לומר שהחלק השני של מהפכה זו צפוי לעורר התנגדות עזה יותר מהחלק הראשון. [הרי] קיומן של הנשים המפרנסות טרם הביא להתפתחותם של עקרי בית.
זה לא כל הפמיניזם, כמובן, אבל זה מספיק בשביל להתחיל.”
(מתוך נאומה מ-1920, “עכשיו אפשר להתחיל: מה הלאה? היום שאחרי זכות הצבעה לנשים“, הנכלל ברשימת מאה הנאומים החשובים במאה ה-20 בארה”ב)

היום, לפני 137 שנים, נולדה קריסטל איסטמן, סוציולוגית ועורכת דין אמריקאית. בעקבות מחקר חלוצי שערכה על פגיעות במקומות עבודה, ניסחה ב-1909 את החוק הראשון שעסק בפיצויים לנפגעי תאונות עבודה. היא הייתה ממנהיגות המאבק לזכות בחירה לנשים, ממייסדות ליגת הנשים הבינלאומית לשלום וחירות, ממייסדות האיגוד האמריקאי נגד מיליטריזם ואימפריאליזם, מייסדת ועורכת של מגזין האמנות הרדיקלי “המשחרר”, וממייסדות האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, שפועל עד היום. פעילותה פורצת הדרך הושתקה בשל תיוגה כקומוניסטית, ורק בשנת 2000 הוכנסה להיכל התהילה הלאומי לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

בסי ריינר פארקס

בסי ריינר פארקס, 1925-1829

היום, לפני 189 שנים, נולדה בסי ריינר פארקס, סופרת, משוררת, עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים באנגליה. היא הייתה חברה בתנועת הנשים המאורגנת הראשונה באנגליה, שהפעילה בכיכר לנגהם בלונדון מועדון קריאה ובית קפה שהיוו מרחב לדיון ולפעולה למען שיפור מעמדן וזכויותיהן של נשים, בעיקר זכויות תעסוקה, השכלה, רכוש והצבעה. היא הייתה העורכת הראשית של “הירחון של נשות אנגליה”, אשר נוסד ע”י קבוצת לנגהם ב-1858 והיה כתב-העת הראשון שקידם ופרסם את פועלן של נשות התקופה לצד סיקור נשים בולטות בהיסטוריה, שירה שכתבו נשים וחדשות רלוונטיות לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

החוק לשוויון בשכר

החוק לשוויון בשכר, 1963 (תיקון לחוק תנאי עבודה הוגנים 1938)

“המעסיק, בכל מקום עבודה שהוא, לא יפלה בין עובדים על בסיס מגדר על ידי תשלום של שכר נמוך משהיה משלם לעובדים מהמין השני עבור אותה העבודה, הדורשת רמה שווה של כישורים, מאמץ ואחריות, ונעשית תחת תנאי עבודה דומים, אלא במקרה שבו יוכיח כי גובה התשלום תלוי בוותק, ביכולת, בתפוקה או בכל קריטריון הוגן אחר שאינו מגדרי.”

היום, לפני 55 שנים, עבר בארה”ב התיקון לחוק תנאי עבודה הוגנים: שוויון בשכר, שלפיו אפליה מגדרית פוגעת באיכות חיי העובדים, מונעת ניצול מרבי של משאבי האנוש, יוצרת סכסוכי עבודה, מפריעה למהלך המסחר התקין ומהווה תחרות לא הוגנת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנשיא קנדי בעת טקס החתימה על חוק השוויון בשכר. מתוך כתבה על המאבק לשוויון בשכר במלאת 50 שנה לחוק

רגיל

אליס פרנקלין

אליס קרוליין פרנקלין, 1964-1885

היום, לפני 133 שנים, נולדה אליס פרנקלין, פעילה פמיניסטית בריטית. עם פרוץ מלחה”ע ה-1, היא סייעה למשרד החקלאות וארגנה את “צבא הקרקע של הנשים”, ארגון אזרחי שסיפק לחוות כוח עבודה נשי במקום הגברים שיצאו למלחמה. ב-1919 הייתה ממייסדות “חברת הנשים הבריטיות” לסיוע לנשים שמצאו עצמן לאחר המלחמה ללא עבודה (ו/או ללא בעל מפרנס), ארגון שהיה א-פוליטי ומכיל ונתן מקום משמעותי גם לנשים פמיניסטיות וללסביות. היא הייתה דמות מפתח בייסוד “גילדת נשות העיר”, שפעלה למען שוויון אזרחי ותעסוקתי, וכן כיהנה כמזכירת הליגה היהודית לסופרג’יזם לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך “לונדון גאזט”, 1931 – פרנקלין מקבלת מהמלך אות קצונה של המסדר המצוין ביותר של האימפריה הבריטית על פועלה לפתרון מצוקתן האישית והכלכלית של נשים שנפלטו אל מחוץ למעגל העבודה לאחר מלחמת העולם הראשונה

בתמונה הקטנה: נשות “צבא הקרקע” של בריטניה קוצרות סלק (1942-3)