עמוד 1
רגיל

שימיזו שיקין

שימיזו שיקין (טויוקו), 1933-1868

“מה המשמעות של היות אישה אמיתית? […] נראה כי מה שלעתים קרובות מכונה ‘נשי’ מבוסס על נראוּת. אם אישה, על מנת להראות את ענוותה, מכסה את פיה בשרוול כאשר היא צוחקת, או מדברת בקול כה קטן עד שקשה לקלוט את מילותיה, אזי היא מיד נתפסת כנשית. שיפוט כזה הוא מפוקפק ביותר. האם הכישורים שמסייעים לגבר אינם נוגעים כלל לערכה של אישה? זהו דבר מוזר בהחלט.”
(מתוך מאמרה “נשיות” מ-1891, המטיל ספק ברעיון של תכונות מגדריות אינהרנטיות)

היום, לפני 151 שנים, נולדה שימיזו שיקין, פעילת זכויות נשים, סופרת ואחת העיתונאיות המקצועיות הראשונות ביפן. החל משנות ה-80 של המאה ה-19 הרצתה ברחבי יפן על שוויון וסוגיות חברתיות, ובין היתר פעלה להעלאת המודעות להשפעתה השלילית של פוליגמיה ולמען רפורמה בחוק העונשין, שלפיו, בין היתר, ניאוף מצד נשים נחשב לעבירה בת-ענישה. כאשר עבר חוק האוסר על נשים להשתתף בהתארגנויות פוליטיות, החלה לכתוב מאמרים וספרים שבהם עסקה בזכות לשוויון, בהשכלת נשים, בנישואין וגירושין, במוסר הכפול כלפי נשים וגברים ובאפליה נגד תושבי כפרים בפריפריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שימיזו שיקין (מימין), וואקמאצו שיזוקו ו-מיאקה קאהו, מתוך כריכת הספר “עלים אבודים: הסופרות של תקופת מייג’י ביפן”, מאת רבקה קופלנד (2000)

רגיל

אליסאבטה מלכת רומניה

אליסאבטה (אליזבת פאולינה אוטיליה לואיזה צו ויד), מלכת רומניה, 1916-1843

היום, לפני 175 שנים, נולדה אליסאבטה, שהייתה למלכה הראשונה של רומניה, לאחר נישואיה לקרול נסיך רומניה ב-1869. היא עודדה השכלה גבוהה לנשים ברומניה וכן זכתה לכינוי “אם הפצועים”, לאחר שבמהלך מלחמת העצמאות של רומניה (1877-1878) ייסדה בתי חולים ושירותי אמבולנס ודאגה לאספקת תרופות בחינם לאלפי חולים ופצועים. את מרבית זמנה הקדישה לאמנות: היא פרסמה מאות שירים, עשרות נובלות, מחזות, רומנים, מסות ועוד תחת שם העט כרמן סילבה (שפירושו בלטינית “שירת היער”), ניגנה בפסנתר ובעוגב, ולקחה תחת חסותה אמנים צעירים בעלי כישרונות יוצאי דופן.

על אף היותה מלכה, האמינה שמשטר רפובליקני עדיף על שלטון מלוכני, וכתבה זאת ביומניה (אם כי לא פרסמה אותם במהלך חייה):
“אני מבינה לרוחם של הסוציאל-דמוקרטים, במיוחד לאור הניוון והשחיתות המאפיינים את האצילים. אחרי הכול, ‘האנשים הקטנים’ אינם רוצים דבר מלבד מה שהטבע מעניק: שוויון. צורת המשטר של הרפובליקה אינה אלא הגיונית. לעולם לא אבין את העם, את העובדה המטופשת שהם ממשיכים לסבול אותנו.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בצעירותה, בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19

בתמונה הקטנה: עם בתה מריה, 1872

רגיל

זאינב בנגורה

חג’ה זאינב האווה בנגורה, נולדה ב-1959

היום, לפני 59 שנים, נולדה זאינב בנגורה, פוליטיקאית ופעילה חברתית מסיירה לאון. מלחמת האזרחים נגד שלטון החונטה הצבאית פרצה בראשית שנות ה-90, בהיותה מנהלת בחברת ביטוח גדולה, ובנגורה נעשתה פעילה חברתית. היא הקימה את הארגון הלא-מפלגתי הראשון במדינה למען זכויות נשים, יצאה נגד השחיתות השלטונית ונגד הזוועות שבוצעו כלפי האוכלוסייה האזרחית, והייתה ממובילות הקמפיין למען בחירות דמוקרטיות (שהושגו ב-1996). ב-2007 מונתה לשרת החוץ של סיירה לאון, וב-2010 לתפקיד שרת הבריאות. ב-2012 מונתה לנציבה מיוחדת של האו”ם לענייני אלימות מינית בזמן מלחמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך דף השותפים באתר “יחד למען ילדות”, שותפות בינלאומית של ממשלות, ארגוני או”ם, ארגונים במגזר הפרטי ואישים מובילים, המוקדשת למניעת אלימות נגד ילדים, עם דגש מיוחד על אלימות מינית נגד ילדות, כצעד בסיסי להשגת זכויות אדם ורווחה, שוויון מגדרי ופיתוח בר-קיימא.

בתמונה הקטנה: נואמת בעת קבלת פרס לקידום נשים בשלום ובביטחון מטעם מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון, על “תרומתה המתמשכת והאפקטיבית לקידום תפקידן של נשים בסיום עימותים בעולם”, 2016 [מקור]
בנאומה אמרה בנגורה: “אני רוצה להקדיש את הפרס הזה לכל הנשים האמיצות ברחבי העולם, שנפלו קורבן לפשע האכזרי של אלימות מינית, ושהיו אמיצות וחזקות מספיק כדי לחלוק את סיפוריהן איתי במאמציי להשמיע את קולותיהן על הבמה העולמית.”

רגיל

נשות הכותל

נשות הכותל, החל מ-1988

היום, לפני 30 שנים, ראש חודש טבת, בסיום הכנס הבינלאומי הראשון של פמיניסטיות יהודיות בירושלים, הגיעו עשרות נשים לעזרת הנשים בכותל המערבי עטופות בטליתות וניסו להתפלל ולקרוא בתורה. מתפללים אחרים הגיבו באלימות, והמשטרה עצרה אותן. בעקבות זאת החליטו נשים ירושלמיות, ובראשן ענת הופמן, לקיים תפילה בכל ראש חודש. אף שכל הערכאות המשפטיות פסקו שאין בתפילתן כל דבר עבירה, וכל הממשלות דנו רבות במציאת מתווה לשמירה על חופש הפולחן, “נשות הכותל” עדיין נתקלות במחאות אלימות ואף נעצרות מדי חודש, ונעשו לסוגיית זכויות הנשים המדוברת ביותר בישראל.

ויקיפדיה

על ענת הופמן

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשות הכותל בתפילת ראש חודש חשוון התשע”ז (נובמבר 2016); מתוך כתבה באתר “מידה”: “מה באמת רוצות נשות הכותל” [צילום: הדס פרוש, פלאש 90]

בתמונה הקטנה: לזלי זקס ורחל כהן ישורון מ”נשות הכותל”, עטופות בטליתות, מעוכבות לחקירה, ראש חודש כסלו התשע”ג (נובמבר 2012) [מתוך ויקיפדיה]

רגיל

יארא סלאם

יארא רפעת סלאם, נולדה ב-1985

“לא זו בלבד שהממשלה שלנו לא לוקחת אחריות על פגיעה בזכויות אדם, כולל אלימות נגד נשים עד כדי אונס ודקירות בכיכר תחריר, אלא שאפשר גם לשמוע גורמים רשמיים שמאשימים נשים בתקיפות מיניות שעברו… המאבק נמשך, לא רק נגד המשטר אלא גם נגד קבוצות אזרחיות שאינן משוכנעות שחשוב לדחוף קדימה הכללה של נשים במרחב הציבורי.”
(מתום נאומה ב-2013, כשקיבלה את פרס “מגן זכויות אדם” של רשת הארגונים הפאן-אפריקאית לזכויות אדם)

היום, לפני 33 שנים, נולדה יארא סלאם, פעילת זכויות אדם פמיניסטית מצרית. בעבודתה בארגוני זכויות אדם מצריים ובינלאומיים, כעורכת דין וכחוקרת, עסקה בתחומים כמו אלימות במשפחה, אפליה נגד מיעוטים דתיים ואלימות נגד מתנגדי המשטר. ביוני 2014, במהלך צעדה שקטה בקרבת ארמון הנשיא אל-אתחאדיה בקהיר, במחאה על חוק המגביל את זכות ההפגנה, הותקפה ונעצרה ע”י המשטרה יחד עם פעילים נוספים. משפטה הפך לסמל התנגדות כשהורשעה בהפרת חוק המחאה, ונגזרו עליה 3 שנות מאסר וקנס כספי. כשנה לאחר מכן, היא וכמאה אסירים נוספים זכו לחנינה נשיאותית ושוחררו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הקמפיין לשחרורה ממאסר, 2014

התמונה הקטנה מתוך חשבון הטוויטר של שאדי סאדר (עורכת דין איראנית-בריטית למען זכויות אדם):
“יארא סלאם (עומדת, ראשונה משמאל) וסאנה סייף (יושבת), פעילות זכויות אדם מצריות הנמצאות במעצר מזה 87 יום, עדיין מחייכות, בזמן שהמשפט נמשך FreeYara# “

רגיל

קיקואה ימקאווה

קיקואה ימקאווה, 1980-1890

היום, לפני 128 שנים, נולדה קיקואה ימקאווה, אקטיביסטית וסופרת סוציאליסטית-פמיניסטית יפנית. היא כתבה ספרים ומאמרים רבים על פמיניזם וסוציאליזם, וב-1921 הייתה ממייסדות החברה הסוציאליסטית “הגל האדום”, שפעלה למיגור הקפיטליזם, שאותו ראתה כמקור הראשי לדיכוי נשים, וקידמה שוויון זכויות במשק הבית, בהשכלה ובתעסוקה, מיגור הזנות והגנה על אמהות. במהלך מלחה”ע ה-2 הוצא הסוציאליזם מחוץ לחוק ביפן, וימקאווה ובעלה היטושי נאסרו. לאחר המלחמה חזרה לפעילותה במפלגה הקומוניסטית היפנית וכיהנה, בין היתר, כראשת מחלקת הנשים והמיעוטים במשרד העבודה של יפן.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך ויקיפדיה; התמונה הגדולה מ-1948 והתמונה הקטנה מ-1920

רגיל

החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם

החלטה מספר 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם “על נשים, שלום וביטחון”, 2000

היום, לפני 18 שנים, התקבלה פה-אחד החלטה מספר 1325 של מועצת הביטחון של האו”ם, המצהירה לראשונה על מחויבות להבטיח את ייצוגן של נשים בתהליכי משא ומתן ובפוליטיקה הבינלאומית, מתוך הכרה בצורך להתייחס מנקודת מבט מגדרית לחוויותיהן הייחודיות של נשים ונערות באזורי לחימה בעת קביעת מדיניות, פתרון סכסוכים ושיקום לאחר מלחמה. את ההחלטה יזמה נטומבו ננדי נדיטווה, שרת החוץ של נמיביה ויו”ר מועצת הביטחון של האו”ם דאז (סגנית ראש ממשלת נמיביה כיום), והעברתה היא פרי עבודת שתדלנות מאומצת וממושכת של ארגוני נשים וארגוני חברה אזרחית רבים בעולם.

מדינת ישראל הייתה המדינה הראשונה בקרב חברות האו”ם אשר הטמיעה בחוק חלק מעקרונותיה של החלטה 1325: ב-2005 נחקק תיקון מס’ 4 לחוק שיווי זכויות האישה, הקובע כי בכל גוף ציבורי ממונה “יינתן ביטוי הולם בנסיבות העניין לייצוגן של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה”.
במציאות, ממשלת ישראל לא יישמה את החוק.
לאור זאת, עמותת “איתך مَعَكِ (מעכי) משפטניות למען צדק חברתי” (וקואליציה של ארגונים נוספים) פועלת לקידום יישומו של החוק, בין היתר על ידי הגשת עתירות לבג”ץ כנגד הרכבי ועדות וצוותים אשר אין בהם ביטוי הולם לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה.
בשנת 2014 התקבלה החלטת ממשלה המחייבת ניסוח של תוכנית פעולה לאומית לשוויון מגדרי ברוח החלטה 1325, אך טרם נערכה בישראל תוכנית שכזו.
עוד על “איתך مَعَكِ” באתר ובדף הפייסבוק של העמותה
ובדף הפייסבוק 1325 – נשים מנהיגות לשלום וביטחון

ויקיפדיה – החלטה 1325

ויקיפדיה – נטומבו ננדי נדיטווה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ישיבת מועצת הביטחון באו”ם על “נשים שלום וביטחון”, מתוך כתבה במלאת 15 שנים להחלטה 1325

בתמונה הקטנה: סמינר “בונות עתיד משותף”, שערכה עמותת “איתך مَعَكِ” ביולי 2018 (מתוך עמוד הפייסבוק של העמותה)

רגיל

קטי אנקר מולר

קתרין (קטי) אנקר מולר, 1945-1868

היום, לפני 150 שנים, נולדה קטי אנקר מולר, פעילה פמיניסטית נורווגית, חלוצה בתחום זכויות ילדים ותכנון ילודה. היא הרצתה על סוגיות כמו הסכנות בריבוי לידות ומצוקתן של אמהות יחידניות וילדיהן. במסגרת פועלה למען ילדים שנולדו מחוץ לנישואין, הביאה לחקיקת חוקי קסטברג המהפכניים, שב-1915 העניקו לילדים אלה זכויות ירושה מלאות. בהרצאותיה, תחת הכותרת “שחרור האמהות: לידת ילדים תחת לחץ התרבות וזכות האישה על גופה”, קידמה דה-קרימניליזציה של הפלות ושימוש באמצעי מניעה, ועל אף התנגדות רחבה הקימה באוסלו “משרד היגיינה” שמטרתו ליידע נשים על מניעת היריון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם חברות המועצה הלאומית לנשים נורווגיות, בערב הקמתה (1904), קטי אנקר מולר ראשונה מימין

מתוך אתר “הלקסיקון הנורווגי השלם

רגיל

מארי לאקוסט ג’רין-לז’ואה

מארי לאקוסט ג’רין-לז’ואה, 1945-1867

היום, לפני 151 שנים, נולדה מארי לאקוסט ג’רין-לז’ואה, פמיניסטית חלוצה קנדית. ב-1907 הייתה ממייסדות הפדרציה הלאומית ע”ש יוחנן המטביל, ארגון שפעל בקנדה למען זכויות חברתיות ופוליטיות לנשים, הן בחזית המשפטית-חוקית, הן בחזית הכלכלית והן מבחינת סוגיות שונות המשפיעות על חייהן של נשים, כמו אספקת חלב לילדים ולאמהות והעלאת מודעות לתמותת תינוקות. בנוסף פעלה ג’רין-לז’ואה למען השכלה גבוהה לנשים, וב-1908 הצליחה להביא לפתיחת הקולג’ הראשון לנשים בקוויבק. ב-1922 הובילה מחאה למען זכות הצבעה לנשים, זכות שהושגה לבסוף במחוז קוויבק רק ב-1940.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עם בנותיה איבון, תיאיס, בלאנש, ז’אן, מארי, ברתה וז’סטין (מארי האם במרכז התמונה, יושבת), 1907

התמונות מתוך הארכיון הלאומי של קוויבק (בצרפתית)

רגיל

ברברה סבירסקי

ברברה סבירסקי, נולדה ב-1941

היום, לפני 77 שנים, נולדה ברברה סבירסקי, סוציולוגית, פעילה חברתית וממובילות התנועה לשוויון מגדרי בישראל. ב-1977 הייתה ממייסדות המקלט הראשון לנשים מוכות בישראל בחיפה, שהציב לראשונה על במת השיח הציבורי את סוגיית האלימות של גברים כלפי נשים במשפחה. ב-1987, בפרוץ האינתיפאדה הראשונה, הייתה ממארגנות פרויקט “מפת השלום”, שבו הביעו כ-4,000 נשים את רצונן לנהל משא ומתן עם הפלסטינים. ב-1991 הייתה ממייסדי מרכז אדוה, שהפך עם השנים תחת ניהולה למכון מחקר מוביל של המדיניות הציבורית והחברה הישראלית על בסיס ערכים של שוויון וצדק חברתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך ויקיפדיה (צילום: אלון סיגוי)

בתמונה הקטנה: ברב-שיח בוועידת עדיף ה-13 (הוועידה המקצועית השנתית של תעשיית הביטוח והחיסכון ארוך הטווח) שהתקיימה באווניו, קרית שדה התעופה, דצמבר 2013

רגיל

אוֹנָה מסיוטיינה

אוֹנָה מסיוטיינה, 1949-1883

היום, לפני 135 שנים, נולדה אוֹנָה מסיוטיינה, אשת חינוך ופעילת זכויות נשים ליטאית. ב-1905 הייתה ממקימות התאחדות הנשים הליטאיות, הארגון הראשון במדינה למען זכויות נשים. היא הקימה וניהלה את בית הספר הראשון לבנות בשפה הליטאית ופעלה לקידום השפה והתרבות הליטאית. היא פעלה גם נגד האוטוקרטיה הצארית ולמען עצמאות ליטא, ייצגה את איגוד המורים הליטאי ואת מועצת הנשים הליטאיות בכנסים פוליטיים וכיהנה כחברת מועצה במחוז אוטנה. ממשלת ליטא הכירה בפועלה והעניקה לה אותות כבוד רבים, אך עם עליית השלטון הסובייטי הורחקה ממשרות ההוראה ומהשירות הציבורי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מנהלת בית הספר לבנות בווילנה, 1921

בתמונה הקטנה: הפלג הקתולי של האספה המכוננת של נשות ליטא (אונה מסיוטיינה ראשונה מימין), 1921

רגיל

מרשה פּ’ ג’ונסון

מרשה פּ’ ג’ונסון, 1992-1945

היום, לפני 73 שנים, נולדה מרשה פּ’ ג’ונסון, טרנסג’נדרית, אמנית דראג ופעילת זכויות להט”ב אמריקאית, מהדמויות הבולטות במהומות סטונוול ב-1969. ג’ונסון כונתה, בין היתר, “ראשת העיר” של רחוב כריסטופר (שבו היה הבר “סטונוול אין”), והייתה דמות פופולרית בסצנה הגאה ובעולם האמנות של ניו יורק. היא הייתה חברה מייסדת של “החזית לשחרור גאה”, ממארגנות עצרת הגאווה הראשונה ביום השנה הראשון לאירועי סטונוול, ממקימות המקלט הראשון לבני נוער גאים דרי רחוב ב-1972, ופעילה בארגון Act Up לשיפור תנאי חייהם של נשאי איידס ולמען מחקר וטיפול רפואי במגפת האיידס.

ויקיפדיה

פייסבוק

ב-1992 נמצאה גופתה צפה בנהר ההדסון. על אף עדויות סותרות, המשטרה קבעה את סיבת המוות כהתאבדות. רק כעבור 20 שנים, בעקבות מאבק עיקש של מקורביה, הסכימה המשטרה לפתוח מחדש את תיק הרצח ולחקור את נסיבות מותה.
הסרט הדוקומנטרי “מותה וחייה של מרשה פּ’ ג’ונסון” מ-2017 (זמין ב”נטפליקס”) מתעד את הניסיון להבין מה באמת אירע לה ולהנציח את תרומתה לתנועת זכויות הלהט”ב.
התמונה הגדולה מתוך הטריילר לסרט

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

רחל צברי

רחל צברי, 1995-1909

היום, לפני 109 שנים, נולדה רחל צברי, אשת ציבור ומחנכת ישראלית, מהנשים הראשונות בארגון “ההגנה”. עם פרוץ מאורעות תרפ”ט דרשה לצרף גם את הנשים לפעילות מבצעית, הוכשרה בהפעלת נשק, בקרב פנים אל פנים ובעזרה ראשונה, נמנתה עם המסתערבות הראשונות ופיקדה על פלוגת הנשים הראשונה בארגון. במקביל עבדה כמורה וכמפקחת חינוכית, פעלה לקידום מעמד המורים והדריכה מורות לגיל הרך בפסיכולוגיה חינוכית. ב-1951 הייתה לאישה הראשונה מעדות המזרח שנבחרה לכנסת, ועסקה רבות במקומם של בני עדות המזרח, בסוגיות דת ומדינה, בחינוך ובזכויות נשים.

ויקיפדיה

בין התחומים שקידמה כחברת כנסת: ביטול נישואי ילדות ומכירת בנות לנישואין, ענישת גברים גרושים המשתמטים מדמי מזונות, הכרה בפגיעה בעקרות בית כתאונת עבודה, מינוי דיינות בבתי דין רבניים, שריון מקום לנשים במועצות הכוללות גברים בלבד, הנהגת יום חינוך ארוך ומערך חינוך קדם-גני מגיל שלוש, צמצום מספר התלמידים בכיתה, החלת אינטגרציה בבתי הספר והקמת כיתות נפרדות למחוננים.

פייסבוק

התמונה הגדולה לא מאומתת, מתוך אתר מידע על ישראל

התמונה הקטנה מתוך אתר הכנסת

רגיל

פנינה פֵּלאי

פנינה (רבקה) פֵּלאי, 2006-1932

היום, לפני 86 שנים, נולדה פנינה פֵּלאי, פעילת ציבור ומחלוצות הפמיניזם היהודי-דתי בישראל. היא הייתה פורצת דרך בתפיסתה שאישה יכולה להיות שווה בין שווים בתוך עולם ההלכה, ויחד עם זאת לדרוש שינויים ביחס ובפסיקה של הממסד הרבני. בשנות ה-70 הקימה בביתה מניין נשים שהתפללו יחד, התעטפו בטלית ועלו לתורה. היא פעלה רבות למען נשים עגונות ומסורבות גט והרצתה בתחום לימודי היהדות ומעמד האישה. ב-1996 ארגנה בירושלים כנס ראשון מסוגו בנושא “האישה וההלכה”, שבו השתתפו רבנים ידועי שם, אנשי רוח, ארגונים יהודיים ותנועות נשים מכל העולם.

ויקיפדיה

מאמר הספד מאת בתה, ד”ר בטחה הר-שפי: “אמא – פנינה פלאי מחלוצות הפמיניזם הדתי בישראל“; מתוך אתר “קולך”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם הסופר ש”י עגנון בביתה בירושלים, שנות ה-60

רגיל

סמירה עזיז

סמירה עזיז, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה סמירה עזיז, אשת תקשורת, אשת עסקים ופעילת זכויות אדם מערב הסעודית. היא חותנה בגיל 15, ובעידוד בעלה למדה בהודו עיתונות, קולנוע ויחסים בינלאומיים, עם דוקטורט במסחר בינלאומי ופוסט-דוקטורט בתקשורת המונים. חברת ההפקות שלה היא החברה הסעודית הראשונה בתעשיית הקולנוע של בוליווד. כסופרת, משוררת, עיתונאית ומגישת רדיו, היא עוסקת רבות בסוגיות משפחתיות (כגון נישואי ילדות ואלימות במשפחה), חברתיות וחינוכיות, בזכויות נשים ובזכויות פליטים ומהגרים בערב הסעודית, וכן ביחסים עם הקהילה הבינלאומית ובקידום שלום דרך ספורט.

ויקיפדיה

האתר והבלוג הרשמי של סמירה עזיז

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עזיז (משמאל) עם עובדים בארגון ממשלתי הודי ליצירת הזדמנויות תעסוקה בפרויקט פיתוח למען נשים

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה ב”אל-בילאד”, פורטל חדשות סעודי באנגלית (יולי 2017)

רגיל

הכנס העולמי על נשים

הכנס העולמי על נשים, 1975

“[העצרת הכללית של האומות המאוחדות] מכירה בכך שנשים מכל העולם, יהיו ההבדלים והפערים ביניהן ככל שיהיו, חולקות את החוויה הכואבת של קבלת יחס לא הוגן, ושככל שתתחזק המודעות שלהן לתופעה זו הן תיעשינה בעלות ברית טבעיות במאבק כנגד כל צורה של דיכוי, כגון קולוניאליזם, גזענות ואפרטהייד, ולפיכך תהווינה פוטנציאל מהפכני אדיר לשינוי כלכלי וחברתי בעולם.
“[…] מכירה גם בצורך הדחוף לשפר את מעמדן של נשים ולמצוא דרכים אפקטיביות יותר לאפשר להן את אותן ההזדמנויות שיש לגברים להשתתף באופן פעיל בפיתוח מדינותיהן […] ובצורך לעודד את מאמציהן לקידום, השגה ושימור של שלום עולמי באמצעות שותפות מלאה שלהן בארגונים מדיניים ובינלאומיים.
“[…] קוראת לממשלות, לשלוחות האו”ם, לארגונים בין-ממשלתיים מקומיים ובינלאומיים ולקהילה הבינלאומית בכלל להתחייב ליצירה של חברה צודקת שבה נשים, גברים וילדים יוכלו לחיות בכבוד, בחופש, בצדק ובשגשוג.”
(מתוך הצהרת מקסיקו)

היום, לפני 43 שנים, נפתח כנס הנשים העולמי הראשון של האו”ם במקסיקו סיטי. חשיבותו של הכנס בראייה חדשה של הנשים כשותפות מלאות לתהליכי הפיתוח ויישום המדיניות, בניסוח עמדה אחידה המשלבת תרבויות שונות, ובהיותו זרז לקבוצות פעולה ברחבי העולם. בכנס אומצו שתי תוכניות עבודה: האחת מפרטת יעדים ספציפיים לביטול האפליה נגד נשים; והשנייה מציגה את תרומתן החיונית לפיתוח כלכלי ולשלום עולמי ואת ההכרח לשלבן בין קובעי המדיניות. כן הוקמו מכון המחקר הבינלאומי לקידום נשים, שיתמוך ויממן תוכניות ברוח זו ויעקוב אחר יישומן, ו”יוניפם”, קרן הפיתוח של האו”ם עבור נשים.

עוד על הכנס העולמי הראשון על נשים

עוד על תוכנית הפעולה העולמית לביטול האפליה נגד נשים, החלטה 3520 של האו”ם

עוד על הצהרת מקסיקו לחיזוק נקודת המבט הנשית ביישום מדיניות חוץ ובתהליכי פיתוח ושלום, החלטה 66/34 של האו”ם

עוד על “UN Women“, ממשיכתה של “יוניפם” (UNIFEM)

עוד על שנת הנשים הבינלאומית שהוכרזה על ידי האו”ם ב-1975

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ה”ניו יורק טיימס” מדווח על הכנס

בתמונה הקטנה: כמה ממאות הנציגות שהשתתפו בכנס, צילום מסך מתוך סרטון קצר על הכנס

רגיל

בסי ריינר פארקס

בסי ריינר פארקס, 1925-1829

היום, לפני 189 שנים, נולדה בסי ריינר פארקס, סופרת, משוררת, עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים באנגליה. היא הייתה חברה בתנועת הנשים המאורגנת הראשונה באנגליה, שהפעילה בכיכר לנגהם בלונדון מועדון קריאה ובית קפה שהיוו מרחב לדיון ולפעולה למען שיפור מעמדן וזכויותיהן של נשים, בעיקר זכויות תעסוקה, השכלה, רכוש והצבעה. היא הייתה העורכת הראשית של “הירחון של נשות אנגליה”, אשר נוסד ע”י קבוצת לנגהם ב-1858 והיה כתב-העת הראשון שקידם ופרסם את פועלן של נשות התקופה לצד סיקור נשים בולטות בהיסטוריה, שירה שכתבו נשים וחדשות רלוונטיות לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פאולינה צ’יזיאן

פאולינה “פאולי” צ’יזיאן, נולדה ב-1955

“אנו סוסות אבודות הדוהרות על פני החיים, מואכלות פירורים, נושאות את תהפוכות הגורל, מכריזות מלחמה זו כנגד זו. הזמן חולף ויום אחד נישכח. כל אחת מאיתנו היא ענף שבור, עלה יבש, נתונות לחסדי הרוח. אנו חמש. הבה נתאחד, וניצור יחד יד אחת.”

היום, לפני 63 שנים, נולדה פאולינה צ’יזיאן, מספרת סיפורים ממוזמביק, האישה הראשונה שספריה יצאו לאור במדינתה. כתיבתה מבקרת מסורות תרבותיות, חברתיות ופוליטיות במוזמביק, ומהווה שופר לחוויות של נשים בחברה פטריארכלית הכורעת תחת נטל היסטורי של עימות אלים ושהנשים בה לרוב לא זוכות להשכלה או מתקבלות לשוק העבודה.

ויקיפדיה

הציטוט מפיה של ראמי, גיבורת ספרה של צ’יזיאן “האישה הראשונה: סיפור על פוליגמיה” (2001), המובילה את נשותיו השונות של בעלה לפעול בסולידריות להשגת מעמד וקול משלהן. מתוך ביקורת על הספר באתר “מילים ללא גבולות”

פייסבוק

רגיל

אלברטה שנק אדמס

אלברטה דייזי שנק אדמס, 2009-1928

היום, לפני 90 שנים, נולדה אלברטה שנק אדמס, אינואיטית-אמריקאית שפעלה למען שוויון עבור העמים הילידיים באלסקה. ב-1944, במחאה נגד הפרדה בין הגזעים, שהביאה בפועל להשארה של ילדים לא-לבנים ללא מסגרת חינוכית ושל מבוגרים לא-לבנים ללא אפשרויות תעסוקה, שנק בת ה-16 סירבה לצאת מהאזור ל”לבנים בלבד” בתיאטרון ונעצרה ע”י המשטרה. היא שוחררה למחרת לאחר הפגנת מחאה של הקהילה האינואיטית המקומית, וכתבה על כך למושל אלסקה, שבתגובה הבטיח לה שאף אחד לא יקבל שוב יחס כזה ובתוך כמה חודשים העביר את החוק למניעת אפליה באלסקה (1945).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: “תיאטרון החלומות” בעיר נום שבאלסקה, שבו מחתה אלברטה על מדיניות ההפרדה