עמוד 1
רגיל

גלאדיס טנטקוידג’און

גלאדיס טנטקוידג’און, 2005-1899

היום, לפני 120 שנים, נולדה גלאדיס טנטקוידג’און, אשת רפואה, אנתרופולוגית ומנהיגה בת שבט מוהיגן האמריקאי. בילדותה למדה את הפרקטיקות המסורתיות מנשות השבט, ולימים פרסמה ספרים על צמחי מרפא ורפואה מסורתית ילידית. היא עבדה עם הלשכה הפדרלית לענייני אינדיאנים במתן שירותים סוציאליים לתושבי השמורות, וסייעה בשימור מלאכות מסורתיות, בהקמת קואופרטיבים למען בעלי מלאכה ובשחזור מנהגים שנאסרו בעבר. ב-1931 הקימה מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הוותיק ביותר הפועל כיום; בין היתר נשמר בו תיעוד של בני השבט שלה, שהיה חיוני להכרה בזכויותיהם ב-1994.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם אחיה ושותפה להקמת מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הרולד טנטקוידג’און [מקור]

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה

רגיל

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי)

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי), 2011-1923

היום, לפני 96 שנים, נולדה בטי מיי טייגר ג’אמפר – פוטאקי בשמה השבטי – אחות, סופרת ומנהיגה ילידית אמריקאית, האישה הראשונה (והיחידה) שכיהנה כראשת אומת הסמינול. היא הייתה בת השבט הראשונה שלמדה קרוא וכתוב באנגלית, ושסיימה לימודי תיכון ולימודי סיעוד. בעבודתה כאחות, הנגישה שירותי רפואה “לבנה” עבור סמינולים רבים מאזורים מרוחקים. היא ייסדה וערכה את עיתון השבט, שזכה בפרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים הילידים, וכתבה ספרים ומאמרים רבים על תרבות השבט ומסורותיו. טייגר ייסדה גם ארגון למען תוכניות בריאות וחינוך בשבטים ילידיים, שהפך ללובי פוליטי חזק.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך הארכיון הלאומי של פלורידה

בתמונה הקטנה: בטי מיי טייגר (משמאל) ואליס אוסקאולה (מימין), בוחנות את המהדורה הראשונה של העיתון “חדשות הסמינולים”, מתוך סקירה על פועלה במסגרת “נשים אדירות בהיסטוריה” ב”מגזין פרספונה: נשים, תרבות פופולרית, חדשות, חדי קרן

רגיל

ז’ורנל קיואו מה מה ליי

ז’ורנל קיואו מה מה ליי, 1982-1917

היום, לפני 102 שנים, נולדה מה מה ליי, מוציאה לאור וסופרת בורמזית, שהייתה גם מומחית לרפואה בורמזית מסורתית. ב-1936 התפרסם לראשונה מאמר פרי עטה, “להיות לאישה מודעת”; שנתיים אחר כך ייסדה את העיתון “ז’ורנל קיואו” ופרסמה בו מאמרים בנושאים חברתיים וסיפורים קצרים. עקב מתקפות על מערכת העיתון, שנתפס כשמאלני ומרקסיסטי, סגרה אותו והחלה לכתוב ספרים. ספריה, המהווים תיעוד אותנטי של התרבות והחברה בבורמה, זכו להצלחה ולהערכה רבה, והיא נודעת כאחת הסופרות הבורמזיות הגדולות של המאה ה-20. ב-1948 אף נבחרה לנשיאת התאחדות הסופרים בבורמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מה מה ליי בצעירותה, תמונה המופיעה בספרה “נתיב” (מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: ציור שלה, כפי שמופיע על כריכת הספר “תמונות מחיי”, אסופת מאמריה על חייה (2002)

רגיל

בת אלפיים: אַנְטִיוֹכִיס בת טְלוֹס

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

אַנְטִיוֹכִיס בת טְלוֹס

אַנְטִיוֹכִיס הייתה רופאה בת המאה ה-1 לספירה מהעיר טְלוֹס שבליקיה, ברית ערים לחופי הים התיכון, בין יוון לטורקיה של ימינו. היא החלה לעבוד כשוליה של אביה, תלמיד של דיוסקורידס (מחבר “מאטריה מדיקה”, ספר רפואת צמחים שנותר בשימוש עד המאה ה-17). במהרה הקימה אנטיוכיס מרפאה משלה וצברה כישורים וידע גם באסכולת הרפואה ההיפוקרטית, ובשונה מרופאות מוקדמות אחרות לא עסקה בתחום המיילדותי אלא בריפוי מחלות, של גברים ונשים כאחד. על המוניטין שלה מעידות הכרה רשמית שקיבלה ממועצת העיר והתייחסויות לעבודתה בספרי רפואה מרחבי אירופה גם שנים רבות לאחר מותה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: “סטלה מדיקה”, מצבת זיכרון של רופאה גאלית-רומית מהמאה השנייה, מוצגת במוזיאון דה לה קור ד’אור, בעיר מץ שבצרפת

רגיל

אלברטה אויאנגקוי-סנטוס

אלברטה אויאנגקוי-סנטוס, 1953-1865

היום, לפני 152 שנים, נולדה אלברטה אויאנגקוי-סנטוס, מנהיגה בולטת של נשות מלולוס שבפיליפינים. ב-1888 הובילה את מאבקן הראשון של נשות מלולוס מול המושל הספרדי, שבסופו קיבלו אישור להקים בית ספר לנשים. היא סייעה רבות למהפכנים למען עצמאות הפיליפינים כנגד כיבוש הספרדי והאמריקאי, בין היתר בהקמת הצלב האדום הפיליפיני ובהעברת הודעות מוצפנות בין המורדים. בנוסף, כמי שנשים רבות באו ללמוד ממנה לבשל, מיוחס לה במידה רבה גם שימורו של המטבח הפיליפיני המסורתי. ביתה הוכרז כמרכז מורשת לאומי ומופעל בו היום מוזיאון נשות מלולוס, המנוהל ע”י החימש (בן-נין) שלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “נשות מלולוס”, צייר רפאל דל קסאל. מוצג בבית אויאנגקוי-סנטוס
לפי הבלוג “התייר הטרנסצנדנטלי“, הציור מתאר את הרגע ההיסטורי ב-12 בדצמבר 1888 שבו הנשים, בנותיהם של מהפכנים וסוחרים סינים עשירים, הציגו בפני המושל ולריאנו ויילר את דרישתן ללמוד ספרדית בבית ספר.

בתמונה הקטנה: מוזיאון נשות מלולוס בבית אויאנגקוי-סנטוס

רגיל

קורנליה די ביי

קורנליה די ביי, 1948-1865

היום, לפני 152 שנים, נולדה קורנליה די ביי, מהפכנית, רופאה הומאופתית, אשת חינוך ומנהיגה בתנועה הסופרג’יסטית בארה”ב. היא פעלה למען זכויות עובדים, לקידום רפורמה במערכת החינוך, למען הבטחת רכושן של נשים נשואות ולמען התאגדות של המורות והמורים, וכן חשפה שחיתויות, עודדה קבלת החלטות באופן דמוקרטי, פעלה נגד עונש מוות וטיפלה במרפאתה בעיקר בעניים. הסופרג’יסטית המפורסמת אליס סטון בלקוול אמרה עליה שהיא “בעלת המוח הפעיל ביותר בשיקגו”.

ויקיפדיה

לקריאה נוספת

פייסבוק

רגיל

שרה בגלי

שרה גיאורג בגלי, 1888-1805 (תאריך פטירתה משוער)

היום, לפני 212 שנים, נולדה שרה בגלי, פעילה בולטת לזכויות נשים ועובדים בארה”ב. ב-1844 הקימה את “איגוד הנשים לרפורמה בעבודה”, שנאבק לשיפור תנאי התברואה במפעלים ולסביבת עבודה בטוחה יותר לנשים. עצומה שכתבה הובילה לשימוע הראשון בהיסטוריה של ארה”ב על קיצור יום העבודה ל-10 שעות. בסופו של דבר סירב בית המחוקקים להתערב, אך נוצר לחץ ציבורי כה רב עד כי תאגידי הטקסטיל קיצרו את יום העבודה בעצמם. בגלי הייתה מעורבת גם ברפורמות משמעותיות בנושאי ביטול העבדות, שלום ובריאות, ניהלה מקלט לנשים במצוקה ופתחה מרפאה הומאופתית ב”דולר לעשיר וחינם לעני”.

ויקיפדיה

פייסבוק

** בסרט “הסופרג’יסטיות” (2015), דמותה של אדית אלין (שמגולמת ע”י הלנה בונהם קרטר) מבוססת במידה רבה על בגלי, וכן מתוארים שם השימוע ההיסטורי בפני בית המחוקקים שפועלות הטקסטיל העידו בו והמרפאה שלה ושל בעלה לצמחי מרפא

רגיל

הילדגרד מבינגן

הילדגרד מבינגן, 1179-1098

היום, לפני 837 שנים, נפטרה הילדגרד מבינגן, מהדמויות היצירתיות ורבות הפנים של ימי הביניים: אם מנזר, מלחינה, משוררת, רופאה, מחזאית ומיסטיקנית גרמנייה. כתביה הרבים כוללים יצירות תאולוגיות והתכתבויות עם קיסרים וארכיבישופים מכל רחבי אירופה. היא המלחינה האישה הידועה הראשונה, והותירה אוסף יצירות רחב ומגוון יותר מכל מלחין מהמאה ה-12. “מחזה המעלות הטובות” שכתבה הוא הראשון הידוע מסוגו כמחזה מוסר לטיני בידורי-חינוכי. הילדגרד נחשבת גם לרופאה ולמדענית הראשונה בשל פירוט נדיר בהיקפו על תכונותיהם הפיזיולוגיות והרפואיות של צמחים, בעלי חיים, אבנים ומתכות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

טו יויו

טו יויו, נולדה ב-1930

היום, לפני 85 שנים, נולדה טו יויו, רופאה, מדענית וכימאית סינית. ב-1969 החלה לחקור חולי מלריה. מדענים ברחבי העולם תרו אז אחר חומרים שישמשו תרופה למחלה, וטו היא שחשבה על הלענה החד-שנתית, צמח המשמש יותר מאלפיים שנה ברפואה הסינית לטיפול בחום. היא אף התנדבה להיות האדם הראשון שמודבק במחלה לצורך ריפויה. ב-1977 פורסם מחקרה אנונימית, והיווה פריצת דרך לפיתוח התרופה ארטמיסינין. השנה הפכה לסינית הראשונה הזוכה בפרס נובל, בשל גילויה זה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרי סיקול

מרי סיקול, 1881-1805

היום, לפני 134 שנים, נפטרה מרי סיקול, אשת רפואה סקוטית-ג’מייקנית. במהלך מלחמת קרים היא הקימה בית חולים, שבו יישמה ידע על רפואת צמחים מהאיים הקריביים. האוטוביוגרפיה שלה מ-1857 היא אחת הראשונות שנכתבו על ידי אישה לא לבנה. לאחר מותה נשכחה למעלה ממאה שנים, וב-1991 זכתה סוף-סוף להכרה עם קבלת אות המסדר הג’מייקני. ב-2004 נבחרה לבריטית השחורה הגדולה בכל הזמנים, לומדים עליה בבתי הספר והיא מונצחת במוסדות לטיפול רפואי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שבוע היא-סטוריה שחורה: המלכה נני

המלכה נני, 1755-1685

נני, בת שבט האשנטי שבגאנה, הובאה לג’מייקה כשפחה, ברחה והפכה למלכתם של המארונים הג’מייקנים במאה ה-18, צאצאיהם של העבדים המערב-אפריקאים שנמלטו מבעלי המטעים שבאי. נני הפכה לגיבורה עממית, משום שהצליחה להבריח את הכוחות הבריטיים מאדמתה. היא נודעה גם ביכולות הרפואיות והרוחניות שלה. במהלך כהונתה הצליחה נני לשחרר יותר מ-800 עבדים.

ויקיפדיה

עוד על חודש ההיסטוריה השחורה, שמצוין בפברואר

פייסבוק

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: אנה קומננה

אנה קומננה, 1153-1083?

במלאת שנה להיא-סטוריה, מוקירות את ההיסטוריונית הראשונה!

אנה קומננה (נולדה ב-1.12.1083) הייתה נסיכה, מלומדת ורופאה יוונייה. היא הייתה פילוסופית מחוננת, וגם ייסדה וניהלה בית יתומים ובית חולים בקונסטנטינופול, שאכלס יותר מעשרת אלפים בני אדם. בשנת 1138 השלימה קומננה את סיפור שנות מלוכתו של אביה, הקיסר אלכסיוס הראשון, וקראה לחיבורה “אלכסיאדה”. בזכות חיבורה זה נחשבת אנה קומננה להיסטוריונית הראשונה.

ויקיפדיה

פייסבוק