עמוד 1
רגיל

אנה אנגלהרדט

אנה אנגלהרדט, 1903-1838

היום, לפני 181 שנים, נולדה אנה אנגלהרדט, פעילה למען זכויות נשים, סופרת ומתרגמת רוסייה. היא למדה שפות באחד מבתי הספר הבודדים שהיו פתוחים בפני נשים, החלה לתרגם ספרי ילדים ולעבוד בחנות ספרים, וב-1863 הייתה ממייסדות קואופרטיב הנשים הראשון להוצאה לאור ברוסיה. היא תרגמה לרוסית עשרות יצירות ספרותיות מרחבי אירופה, ערכה מגזין לספרות זרה וחיברה ב-1877 את המילון הגרמני-רוסי השלם הראשון. היא הייתה גם פעילה בתנועת הנשים, סייעה בהקמת “מוסדות בסטוז’ב” שהעניקו השכלה גבוהה לנשים, ניהלה את איגוד הנשים הרוסי לצדקה וייסדה את המכון הרפואי לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מעבדת כימיה לנשים במסגרת “מוסדות בסטוז’ב” [מקור]

רגיל

אולגה חנקין

אולגה חנקין לבית בלקינד, 1943-1852

היום, לפני 167 שנים, נולדה אולגה חנקין, אשת העלייה הראשונה והמיילדת העברייה הראשונה. משפחתה נמנתה עם מייסדי תנועת ביל”ו, וביתה בסנט פטרבורג היה למקום מפגש של הוגים עברים ופעילי “חובבי ציון”. ב-1886 עלתה לארץ-ישראל, התיישבה בראשון לציון והשתתפה במאבקם של איכרי המושבה נגד עריצותם של פקידי הברון רוטשילד. כמיילדת מוערכת יצרה קשרים חברתיים ומקצועיים עם כלל תושבי הארץ, ובזכותם צלח פועלו של בעלה יהושע לרכישת קרקעות להתיישבות ציונית בפלשתינה, בין היתר באזור רחובות, חדרה, עמק יזרעאל והגליל. היא גם הרבתה לתרום לתעשייה ולמפעלי חסד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום משנת 1915~ מתוך האנציקלופדיה של מייסדי היישוב היהודי בא”י [מקור]

בתמונה הקטנה: חנוכת בית בלקינד בראשון לציון, שנות השלושים; אולגה חנקין ישובה במרכז (בשמלה שחורה). מתוך “אלבום המשפחות – עדת ראשון לציון

רגיל

בתיה מקוב

בתיה מקוב, 1911-1841

היום, לפני 107 שנים, הלכה לעולמה בתיה מקוב, חלוצה עברית, ממקימי העיר רחובות. עוד ברוסיה ניהלה לבדה, תוך כדי גידול עשרת ילדיה, עסק מסחר מצליח של מטעים ומפעלים לסיגריות, לעורות וליי”ש. ב-1890 התוודעה לארגון חובבי ציון והחליטה לעלות ארצה, על אף שבעלה סירב לעלות איתה. היא הייתה בין המתיישבים הראשונים ברחובות, שם עסקה בחקלאות וגידלה כרמי ענבים בחלקה בת 250 דונם שרכשה. בפרוטוקול האסיפה הכללית המייסדת מסוף 1890, מקוב הייתה האישה היחידה שהשתתפה בבחירת הוועד הראשון למושבה, אולם עקב היותה אישה לא יכלה להיבחר בעצמה לוועד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: בול שהונפק להנצחתה במלאת 100 שנים למותה (כחלק מסדרת “נשים פורצות דרך” של דואר ישראל)

רגיל

מריה ספירדונובה

מריה אלכסנדרובה ספירדונובה, 1941-1884

היום, לפני 77 שנים, הוצאה להורג מריה ספירדונובה, מהפכנית סוציאליסטית רוסייה. ב-1905 התנקשה בחייו של קצין משטרה בכיר שהוביל את דיכוי מרד האיכרים – מעשה הטרור הפוליטי המפורסם ביותר שביצעה אישה ברוסיה. 11 שנים עונתה בכלא בסיביר, עד ששוחררה כגיבורת המהפכה העממית של 1917. אחר כך הובילה את המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית לברית עם לנין, אך ב-1918, משנוכחה באופיו הרודני של המשטר הבולשביקי, ביקרה אותו בחריפות ונכלאה שוב, הפעם במוסד לחולי נפש. במהלך הטיהורים הגדולים של סוף שנות ה-30 נשלחה לעבודות כפייה בגולאג ולבסוף הוצאה להורג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מריה ספירדונובה (במרכז עם משקפיים), בדרך לסיביר, קיץ 1906. איתה בתמונה מריה שקולניק ורבקה פיאלקה, שתיים מ”השש” (Shesterka), נשות המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית אשר נקטו פעולות טרור פוליטי

רגיל

פאניה חיסין

פאניה (פרידה) חיסין (פריזר), 1920-1862

היום, לפני 156 שנים, נולדה פאניה חיסין, מחלוצות העלייה הראשונה לארץ ישראל. היא נולדה ברוסיה והשתלמה בקונסרבטוריון במוסקבה להיות זמרת אופרה. ב-1881, לאחר פרוץ הפוגרומים שנודעו בשם “הסופות בנגב”, הצטרפה יחד עם בעלה ד”ר חיים חיסין לגרעין הראשון של אגודת ביל”ו שעלה לארץ, והם למדו חקלאות ב”מקווה ישראל” ועבדו בפרדסי יפו. הם נמנו עם המשפחות המייסדות של “אחוזת בית”, וכן היו ממקימיהן ומגניהן של ראשון לציון וגדרה, והיא הייתה דמות בולטת בפעילויות הציבוריות והחברתיות בתל אביב הקטנה. בני הזוג חיסין מונצחים יחד ברחוב ובגינה ציבורית בתל אביב.

ויקיפדיה

עוד באתר “משפחות מייסדי תל אביב

ובאתר “אלבום המשפחות – עדת ראשון לציון

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקנה של פאניה חיסין (צולם בערך בשנת 1913)

התמונה הקטנה: מתוך אלבום המשפחות של עדת ראשון לציון

רגיל

אנה פילוסופובה

אנה פבלנה פילוסופובה, 1912-1837

היום, לפני 181 שנים, נולדה אנה פילוסופובה, פילנתרופית ופמיניסטית רוסייה, ממייסדות תנועת הנשים ברוסיה. ב-1860 הייתה ממייסדות אגודה פילנתרופית, שבמקום לחלק קצבאות לעניים העניקה להם השכלה ודיור בעלות נמוכה כדי שיוכלו להתפרנס בכוחות עצמם. ב-1867 יזמה פנייה לצאר לפתיחת קורסים אוניברסיטאיים לנשים, ולאחר כעשור של התנגדות מצד שמרנים קיבלה אישור רשמי לפתוח את אוניברסיטת הנשים הראשונה ברוסיה. ב-1908 כיהנה כיו”רית קונגרס הנשים הרוסיות הראשון, שפעל לקידום זכות בחירה גם לנשים, לאחר שב-1905 הוקם הפרלמנט הרוסי וזכות כזו הוענקה לגברי רוסיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן משנת 1911, מתוך “טרטיאקוב גלרי”, מגזין אמנות רוסי-אנגלי

בתמונה הקטנה: דיוקן מאת מיכאיל בריאנסקי, 1876

רגיל

צביה וילדשטיין

צביה וילדשטיין, 2001-1906

היום, לפני 112 שנים, נולדה צביה וילדשטיין, אשת חינוך, אסירת ציון ופעילת ציבור ישראלית. גילויי האנטישמיות שחוותה בילדותה ברוסיה ובליטא חיזקו את זיקתה לציונות, לעברית וליהדות. היא עסקה בהוראה, ובחשאי פעלה בקרב היהודים למען הקרן הקיימת לישראל. במהלך מלחה”ע ה-2 הקימה וניהלה בית יתומות בגטו וילנה, וגם לאחר המלחמה ניהלה בית לילדים ניצולים. כשניסתה להבריח כמה שיותר מהם לארץ ישראל, הואשמה בבגידה במולדת ונשלחה לעבודות כפייה בסיביר. בשנות ה-50 זוכתה מאשמה ועלתה לישראל. בארץ חזרה לעסוק בהוראה וכן כיהנה כחברת מועצת העיר גבעתיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בחצר בית היתומים הניצולים בווילנה, ליטא, 1945

בתמונה הקטנה: במחנה הגולאג בקולימה, סיביר

רגיל

אריאדנה סקריאבינה

אריאדנה סקריאבינה, או: שרה קנוט, 1944-1905

היום, לפני 113 שנים, נולדה אריאדנה סקריאבינה, משוררת ילידת רוסיה ופעילת הרזיסטאנס. בשנות ה-20 החלה לפרסם משיריה בחוגים ספרותיים של מהגרים רוסים בפריז, שנמלטו לשם בעקבות המהפכה הבולשביקית. עם נישואיה למשורר היהודי-רוסי דוד קנוט התגיירה ועברתה את שמה, ויחד הוציאו לאור ב-1939 עיתון ציוני רב-השפעה בפריז והיו ממקימי “הצבא היהודי”, מהחשובים שבארגוני ההתנגדות היהודית בצרפת הכבושה. לקנוט היה תפקיד מרכזי במחתרת בהסתרה, בהברחה ובהצלה של אלפי יהודים. כחודש לפני שחרור פריז, במהלך מפגש של המחתרת בדירתה, נורתה למוות ע”י המיליציה הצרפתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרה ודוד קנוט, מרץ 1940

רגיל

אולגה נסיכת קייב

אולגה נסיכת קייב, ?-969

היום, לפני 1049 שנים, נפטרה אולגה, שליטת נסיכות קייב החל מ-945, לאחר שבעלה איגור נהרג ע”י הדרבליאנים, אחד העמים הסלביים דאז. בין פעולותיה הראשונות הייתה נקמה על מותו, ע”י הריגת אלפים מבני האליטה הדרבליאנית, הרס עריהם וסיפוח שטחיהם. בתקופתה נבנו בקייב בתי האבן הראשונים, הוקמו לראשונה מקומות מסחר שבהמשך נבנו בהם כנסיות ונערכה רפורמה ראשונה מסוגה בחלוקת הנסיכות ליחידות מנהליות ובמערכת גביית המסים. אולגה הוטבלה לנצרות בקונסטנטינופול – הראשונה משליטי רוסיה שהתנצרו, ובשל פעילותה הנמרצת להעברת הנסיכות לנצרות, לימים הוכרזה כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנסיכה אולגה רואה את גופת בעלה, איגור הגדול. ציור מאת וסילי סוריקוב, 1915

בתמונה הקטנה: ציור מאת מיכאיל נסטרוב, 1892

רגיל

חמדה בן-יהודה

חמדה (ביילה פולה) בן-יהודה, 1951-1873

היום, לפני 145 שנים, נולדה חמדה בן-יהודה, סופרת ועיתונאית ארץ-ישראלית, דמות מרכזית בהחייאת השפה העברית. ב-1892 נפטרה אחותה דבורה, אשתו של אליעזר-בן יהודה, משחפת – והיא עִברתה את שמה, עזבה את לימודי הכימיה במכללה ואת כל חייה הטובים במוסקבה, נישאה לאליעזר והלכה אחריו לארץ נידחת בתנאי דוחק, לדאוג לכל מחסורו ולגדל את המשפחה העברייה הראשונה. חמדה כתבה וערכה את עיתוניו, הקימה מערך גיוס תרומות בארץ ובעולם למילון הלשון העברית, וכן חיברה סיפורים קצרים ותרגמה שירי ילדים. לאחר מותו השלימה את מפעל חייו והוציאה לאור את כל כרכי המילון.

ויקיפדיה

מאמר מקיף מאת רעות גרין על “חמדה בן-יהודה ו’מלחמתה עם השטן’: מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון“, מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית

“זה שנתיים שהחלה בעולם מלחמה על ה-נ-ו-צ-ו-ת, החלו לצעוק ככרוכיה כי זה מעשה פראים להתקשט בנוצות, כי זה לא נאה למין היפה של זמננו, שזו אכזריות. סוף סוף, לגזול מהצפרים ומהעופות את נוצותיהם, כנפיהם וזנביהם ותדיר ימרטון בעודם בחיים וזה מסב להאמללות יסורים וענויים קשים…
אך לגמרה להגמל בפעם אחת מהנוצות לא היה להנשים היפות אמץ לב וע”כ החלו לשאת הנוצות מאחורי הכובע, מתחת לשפת הכובע, ובשנה זו צעדה הקדמה עוד צעד אחד ויסירו כליל הנוצות מהכובעים ובמקומן ישימו פרחים עשויים ברוב אומנות כפרחים טבעיים ממש או רמונים ממשי קל, מגז – סמרטוט (לא ‘ספונג’דרור’ חלילה)… ובאמת יש בזה יתר טעם מאשר לשאת סל-קש על הראש אפילו אם הסל יפה וקל.
אך מי יודע כמה זמן יארך נצחון זה ואם לא תשובנה היפהפיות לשאת שנית נוצות… מפני שזה נאה לפניהן ומפני שזה בינינו, יפה, יפה מאוד.”
[מתוך מדור האופנה (מילה שהיא עצמה חידשה) של חמדה בן-יהודה, בעיתון “השקפה”, 21/6/1904]

פייסבוק

הציטוט והתמונה הגדולה מתוך רשומה באתר הספרייה הלאומית, “מה ללבוש בסופ”ש? טיפים מגורו האופנה העברייה חמדה בן-יהודה

בתמונה הקטנה: אליעזר וחמדה בן-יהודה בביתם, 1912. מקור: הארכיון הציוני

רגיל

אנה אחמטובה

אנה אחמטובה (שם העט של אנה אנדרייבנה גורנקו), 1966-1889

“בֶּחָזֶה צְמַרְמֹרֶת, אֵין עֵזֶר.
אַךְ קַלּוּ צְעָדַי כְּתָמִיד.
עַל יָדִי הַשְּׂמָאלִית לָבַשְׁתִּי
הַכְּסָיָה שֶׁל הַיָּד הַיְמָנִית.

רַק שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת, יָדַעְתִּי,
אַךְ נִדְמֶה: מִסְפָּרָן כֹּה רָב…
בֵּין עֲצֵי אַשּׁוּחַ הָרוּחַ
הִתְחַנֵּן: נָמוּתָה יַחְדָּו.

הַגּוֹרָל רִמַּנִי. שׁוֹמְעָה אַתְּ.
הַגּוֹרָל הָרַע, הֲפַכְפָּךְ.
חֲבִיבִי, חֲבִיבִי, עָנִיתִי,
גַּם אוֹתִי… אָמוּתָה אִתָּךְ…

זוֹ שִׁירַת אַחֲרוֹנַת פְּגִישׁוֹתֵינוּ.
אֶל הַבַּיִת הִפְנֵיתִי רֹאשִׁי.
בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת עוֹד נִרְאָה לִי
אוֹר נֵרוֹת צָהֹב אֲדִישִׁי.”

אנה אחמטובה (נולדה היום, לפני 129 שנים), מגדולות משוררי רוסיה. שירתה נוגעת באיפוק תמציתי באהבה בלתי-אפשרית, בקשר עמוק לאדמת המולדת ובסבלו של העם הרוסי תחת השלטון הסובייטי.

ויקיפדיה

פייסבוק

את “שִׁירַת הַפְּגִישָׁה הָאַחֲרוֹנָה” תרגמה לעברית המשוררת רחל בלובשטיין-סלע (מתוך “פרויקט בן יהודה“)

בתמונה הגדולה: פורטרט של אחמטובה מאת קוזמה פטרוב-וודקין, 1922

רגיל

אספיר שאב

אספיר (אסתר) שאב, 1959-1894

היום, לפני 124 שנים, נולדה אספיר שאב, קולנוענית סובייטית פורצת דרך בקולנוע תיעודי ועלילתי. כסטודנטית לספרות במוסקבה של העשור השני של המאה ה-20 התחברה לעולם האוונגרד הרוסי, ובמיוחד לתיאטרון הקונסטרוקטיביסטי. ב-1922 החלה לעבוד כעורכת בחברת הקולנוע הסובייטית המרכזית והייתה לאחת הנשים הבולטות מאחורי הקלעים של תעשיית הקולנוע הסובייטית. יצירתה החשובה ביותר היא טרילוגיית הסרטים ההיסטוריים “נפילתה של שושלת רומנוב”, “הדרך הגדולה” ו”רוסיה של ניקולאי השני ולב טולסטוי”, שבמסגרתה יצרה לראשונה את הז’אנר המכונה סרטי ארכיון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: דיוקן מאת אלכסנדר רודצ’נקו, 1924

רגיל

בקי הָאמוֹן

רבקה לין (בקי) הָאמוֹן, נולדה ב-1977

היום, לפני 41 שנים, נולדה בקי הָאמוֹן, כדורסלנית ומאמנת כדורסל אמריקאית. כבר ב-1999 נבחרה לאשת השנה בספורט בקולורדו, ועשור אח”כ נכללה בחמישיית העונה ובמשחק האולסטאר השנתי של ליגת WNBA. פעמיים השתתפה באולימפיאדה כחלק מנבחרת כדורסל הנשים של רוסיה. ב-2014 פרשה ממשחק עקב פציעה, ומונתה לעוזרת מאמן בקבוצת סן אנטוניו ספרס מליגת ה-NBA ולמאמנת הראשית בליגת הקיץ – המאמנת הראשונה במשרה מלאה בליגת הכדורסל הבכירה בעולם. ב-2016 הייתה חלק מצוות האימון של משחק האולסטאר של ה-NBA – שוב, האישה הראשונה לעשות זאת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לוּ אנדריאס-סָלוֹמֶה

לוּ (לואיז) אנדריאס-סָלוֹמֶה, 1937-1861

“אם נושיט ידנו אל תוך שיח ורדים נוכל לתפוס כמה פרחים; אבל לא משנה כמה נתפוס, יהיה זה חלק קטן בלבד מהשלם. ובכל זאת, המעט הזה מספיק כדי לחוות את אופיים של הפרחים. רק אם נסרב להכניס ידנו אל תוך השיח, משום שאין ביכולתנו לתפוס את כל הפרחים בו זמנית, או נפזר את הפרחים שתפסנו כאילו היו השיח כולו – רק אז יוכל השיח לפרוח בנפרד מאיתנו, מבלי שנכירוֹ, ואנו ניוותר לבדנו.”
(מתוך האוטוביוגרפיה שלה, “במבט לאחור”, שנכתבה בשנותיה האחרונות ופורסמה לראשונה ב-1951)

היום, לפני 81 שנים, הלכה לעולמה לוּ אנדריאס-סָלוֹמֶה, אינטלקטואלית, סופרת, פסיכואנליטיקאית ופמיניסטית גרמנייה ממוצא יהודי-רוסי. ככותבת פורה היא חיברה רומנים, מחזות, ביוגרפיות ומסות, והייתה מהפסיכואנליטיקאיות הראשונות ומהראשונות לכתוב מנקודת מבט פסיכואנליטית על מיניות נשית. אינטלקטואלים בולטים, ביניהם פרידריך ניטשה, זיגמונד פרויד וריינר מריה רילקה, תיארו את היותה מבריקה ומחוננת באופן יוצא דופן ואת השפעתה הרבה על הגותם ויצירתם. מייד לאחר מותה, הגסטאפו החרים ושרף את ספרייתה, משום ש”עסקה במדע יהודי וכללה ספרים רבים מאת יהודים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה (משמאל לימין): לו סלומה, פאול ריי ופרידריך ניטשה (1882)

רגיל

אלכסנדרה קולונטאי

אלכסנדרה קולונטאי, 1952-1872

היום, לפני 145 שנים, נולדה אלכסנדרה קולונטאי, מנהיגה חברתית ופמיניסטית, סופרת ודיפלומטית סובייטית. היא הייתה תועמלנית נלהבת של הבולשביקים, ולאחר מהפכת אוקטובר נבחרה ל”סובייט פטרוגרד”, מועצת הפועלים החשובה ביותר ברוסיה, ונתמנתה לקומיסר העם לרווחה סוציאלית. בתפקידה זה הייתה האישה הבכירה ביותר בממשל הסובייטי. ב-1919 ייסדה את המחלקה לקידום נשים במפלגה הקומוניסטית, וביוזמתה הפך “יום האישה” לחג רשמי בברית המועצות. ב-1923 מונתה לשגרירה בנורבגיה (ואחר כך גם במקסיקו, בשוודיה ובאו”ם) ובכך הייתה לאישה הראשונה בתקופה המודרנית שכיהנה כשגרירה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פולינה ז’רבצובה

פולינה ז’רבצובה, נולדה ב-1985

היום, לפני 32 שנים, נולדה פולינה ז’רבצובה, עיתונאית, משוררת וסופרת צ’צ’נית. ספרה “נמלה בצנצנת זכוכית: יומנים צ’צ’ניים 2004-1994”, שהפך לרב-מכר בינלאומי, מתאר את ילדותה והתבגרותה בצלן של שלוש מלחמות צ’צ’ניה, על בסיס יומניה מגיל 9 עד 19: רגעים משעשעים וכואבים המעסיקים כל מתבגר/ת, כמו ביה”ס ואהבה ראשונה, לצד תופת של הפצצות, רעב ועוני. ב-1999, בגיל 14, נפגעה מרסיס ברגלה במהלך הפצצה על השוק המרכזי בגרוזני. ז’רבצובה זכתה בפרסים בינלאומיים על עבודתה העיתונאית “המהווה אקט של מצפון”, ובשנים האחרונות, לאור איומים מצד רוסיה, קיבלה מקלט פוליטי בפינלנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נטליה אסטמירובה

נטליה אסטמירובה, 2009-1958

היום, לפני 59 שנים, נולדה נטליה אסטמירובה, פעילת זכויות אדם ועיתונאית רוסייה. במהלך עבודתה בתחנת טלוויזיה בגרוזני בירת צ’צ’ניה, היא הפיקה סרטונים דוקומנטריים על קורבנותיה של שיטת הענישה הרוסית, וכן אספה עדויות להפרה של זכויות אדם במלחמה הצ’צ’נית השנייה החל מ-1999. במסגרת פעילותה במרכז הזיכרון לזכויות האדם בגרוזני, ביקרה בבתי חולים רבים בצ’צ’ניה ובאינגושטיה ותיעדה מאות קורבנות ילדים של המלחמה. ביולי 2009 היא נחטפה מביתה, ולאחר מכן נמצאה ירויה. בעקבות מותה החריפה המתיחות בין ממשלות צ’צ’ניה ורוסיה, ורבים מאשימים את הממשלות במעורבות ברציחתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך צעדה שנערכה לזכרה ברוסיה ב-2009

רגיל

טניה סביצ’בה

טניה סביצ’בה, 1944-1930

היום, לפני 87 שנים, נולדה טניה סביצ’בה, ילדה רוסייה שכתבה יומן מפורסם בעת המצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה. היא החלה לכתוב את היומן בדצמבר 1941, ותיארה בו את קורות משפחתה. אחיה ואחיותיה, אמה ודודיה סייעו בכפייה לצבא הרוסי – תפרו מדים, עבדו במפעל תחמושת ובנו הגנות. טניה בת ה-11 חפרה שוחות והפעילה פצצות תבערה. בשל התנאים הקשים, רוב בני משפחתה מתו ברעב ובמחלות עד חילוצה של טניה מלנינגרד בסוף 1942, יחד עם 140 ילדים נוספים. היא מתה ביוני 1944 מסיבוכים של שחפת. יומנה הפך לסמל חשוב של קורבנות המצור ומוצג היום במוזיאון ההיסטוריה של לנינגרד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פינוי שלג בלנינגרד במהלך המצור

רגיל

סופיה קובלבסקיה

סופיה קובלבסקיה, 1891-1850

היום, לפני 167 שנים, נולדה סופיה קובלבסקיה, מתמטיקאית רוסייה, שחיה גם בגרמניה ובשוודיה. היא הייתה אחת הנשים הראשונות שעסקו במתמטיקה ברוסיה ותרמה רבות לתחומים כמו אנליזה, משוואות דיפרנציאליות ומכניקה. ב-1874 הייתה לאישה הראשונה באירופה שקיבלה דוקטורט במתמטיקה, וב-1884 מונתה לפרופ’ הראשונה למתמטיקה באוניברסיטה אירופית ולאחת העורכות הראשונות של כתב-עת מדעי. בנוסף ניחנה בכישרון כתיבה, ופרסמה שירה, אוטוביוגרפיה, סיפורים ומחזות. האגודה למען נשים במתמטיקה מקיימת בתיכונים בארה”ב יום על שמה על מנת לעודד נערות לעסוק במתמטיקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מולי סטיימר

מולי סטיימר, 1980-1897

היום, לפני 119 שנים, נולדה מולי סטיימר, אנרכיסטית ואקטיביסטית רוסייה. היא היגרה לארה”ב כשהייתה בת 15, החלה לעבוד במפעלי היזע בניו יורק ונעשתה מעורבת במאבקי ארגוני העובדים לצד אמה גולדמן. ב-1917 היא יצרה קבוצה של אנרכיסטים יהודים נגד מלחמות, ושנה אחר כך נעצרה על חלוקת עלונים בגנות ההתערבות האמריקאית ברוסיה כנגד המהפכה הבולשביקית, ונגזרו עליה 15 שנים בכלא בעוון בגידה. ב-1921 היא גורשה בחזרה לרוסיה. ב-1923 הפגינה כנגד רדיפת האנרכיסטים על ידי בולשביקים וגורשה עם בן זוגה לגרמניה. עם עליית היטלר לשלטון, הם נמלטו לצרפת ולבסוף למקסיקו, שם המשיכו לקדם אידיאלים אנרכיסטיים.

ויקיפדיה

פייסבוק