עמוד 1
רגיל

גרטרוד פרוטיין

גרטרוד איזבל פרוטיין, 2005-1914

היום, לפני 105 שנים, נולדה גרטרוד פרוטיין, אשת חינוך ופוליטיקאית מגרנדה, “הגברת הראשונה של התיירות” ומהפמיניסטיות המשפיעות ביותר באיים הקריביים. היא ייסדה את השלוחה הקריבית של ארגון הנשים ההתנדבותי “מועדון הסוֹרוֹפּטימיסטיות”. לאחר כ-25 שנים בהוראה, ב-1957 הייתה לאישה הראשונה שנבחרה למועצה המחוקקת של גרנדה, וכיהנה בוועדות החינוך והרווחה. שנה אחר כך הייתה לנציגה הראשונה בפדרציה של איי הודו המערבית. בשנות ה-60 הקימה את התאחדות התיירות של גרנדה, ייסדה סדנאות לקידום תיירות למלונאים, לנהגי מוניות ולסוחרים, והפכה את גרנדה ליעד תיירותי מבוקש.

עוד על גרטרוד פרוטיין

עוד על “מועדון הסורופטימיסטיות“, מארגוני הנשים הגדולים בעולם, המשמש כמשקיף באו”ם ומייעץ לאונסק”ו וליוניצף, שבמסגרתו מתנדבות בעלות מקצועות חופשיים ונשות עסקים למען שיפור חייהן של נשים וילדות

פייסבוק

התמונות מתוך ויקיפדיה, זכויות לג’ים רודין, Yellow Poui Art Gallery

רגיל

אווה אסטרדה קאלאו

אוונג’לינה אסטרדה קאלאו, 2017-1920

היום, לפני 99 שנים, נולדה אווה אסטרדה קאלאו, פעילה חברתית ופוליטיקאית פיליפינית. כאשת חינוך ועובדת סוציאלית פעלה במסגרת ארגונים חברתיים שונים לקידום תרבות, שלום, תעשייה מקומית, זכויות נשים ורווחת ילדים. ב-1965 נבחרה לסנאט, תפקיד שבו ניסחה חוקים רבים בתחום החינוך, ביניהם העלאת שכר לצוות ההוראה בבתי ספר ציבוריים, הקמת מועצות חינוך מקומיות וכתב זכויות לתלמידים. כשהנשיא פרדיננד מרקוס הפך את שלטונו לאוטוריטרי, היא הייתה ממנהיגות האופוזיציה וממובילות מהפכת העם, שהצליחה ב-1986 להפיל את המשטר ולהשיב את הדמוקרטיה לפיליפינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך הספרייה הלאומית של הפיליפינים, מוזיאון וספריית הנשיא

התמונה הקטנה: מתוך כתבת הספד באתר החדשות הפיליפיני ABS-CBN 

רגיל

מרג’ורי אלן, הליידי מהארטווד

ליידי מרג’ורי (גיל) אלן, הברונית מהארטווד, 1976-1897

היום, לפני 122 שנים, נולדה מרג’ורי אלן, הליידי מהארטווד, אדריכלית נוף ופעילת רווחה בריטית. ב-1920 סיימה לימודי הורטיקולטורה*, החלה לעבוד בתכנון גנים, וב-1930 הייתה החברה הראשונה באגודה המלכותית לאדריכלות נוף. לאחר שנחשפה לילדים יתומים ופליטים במלחה”ע ה-2, דחפה לשיפור של מוסדות הטיפול בילדים, עמדה בראש התאחדות גני הילדים של בריטניה, וייסדה את הארגון העולמי לחינוך בילדות המוקדמת. היא נודעת במיוחד בשל פיתוח גני שעשועים שמתקניהם מעודדים יצירתיות בשימוש בחומרים זמינים ומתוכננים לפי צורכיהם של ילדים הגדלים ברבי-קומות בערים, רעיון שהפיצה בכל העולם.

“על-מנת לעזור לכל האדריכלים, המתכננים והמנהיגים, הנחושים לחרוג מהמסגרת הסטרילית הכמו-צבאית של גני משחקים עם אספלט וציוד מכני… [‘לתכנן כדי לשחק’] בוחן דרכים שבהן משחק יכול לעודד ולהחיות את הסקרנות והעליצות הטבעיות של ילדים.
…עבור ילדים וצעירים, משחק הוא ביטוי לרצונם לגלות דברים בעצמם, בזמן שלהם ובקצב שלהם. ילדים רוצים להשתמש במשאבים שסביבם כדי לבנות מחילות, בתים ומגדלים; לטפל בחיות ובצמחים; לחפור ולחקור. באמצעות משחק חופשי הם מתמודדים עם סכנות ומתגברים עליהן, ותוך כדי התהליך מפתחים עצמאות, ביטחון עצמי ויכולת להסתמך על משאביהם הפנימיים.
…משחקי הילדים הם עיסוקים מבולגנים להפליא, וזה מרגיז את המתכננים, שרובם אנשים בעלי חשיבה מסודרת. אבל אסור להם לשכוח שילדים נהנים מכאוס ומוצאים סדר משלהם בתוכו. ילדים נהנים לבלגן ולהתלכלך, גם אם רוב המבוגרים שונאים את זה. והגיע הזמן שנחליט אם אנחנו מתכננים את מגרשי המשחקים עבור הילדים או כדי לרַצות את המבוגרים.”
(מתוך ההקדמה לספרה “לתכנן כדי לשחק” (Planning for Play), 1968)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ליידי אלן וכמה ילדים משתעשעים ברשת טיפוס שתכננה

בתמונה הקטנה: ליידי אלן (במרכז, בשמלה בהירה) וחברים מייסדים נוספים באגודה המלכותית לאדריכלות נוף, 1938 [מקור]

* הורטיקולטורה (בוסתנאות) – האמנות, המדע, הטכנולוגיה והכלכלה של גידול צמחי תועלת ונוי.

רגיל

אגנס מרי מנסור

אגנס מרי מנסור, 2004-1931

היום, לפני 88 שנים, נולדה אגנס מרי מנסור, נזירה קתולית וד”ר לביוכימיה אמריקאית, בת למהגרים מלבנון. לאחר 30 שנות עבודה הומניטרית מטעם הכנסייה, ב-1983 מונתה לנהל את מחלקת הרווחה של מישיגן, שבמסגרתה ניתן מימון להפלות עבור נשים חסרות אמצעים. בתגובה, בצעד נדיר, הציב לה הוותיקן אולטימטום: להתפטר או לעזוב את הכנסייה. היא בחרה בתפקידה כמנהלת הרווחה והצליחה, בין היתר, להגיע לשיא באיתור הורים מזניחים, ליזום תוכניות תמיכה באמהות בנות עשרה ולהרחיב את הסיוע לנפגעות אלימות במשפחה. היא גם ייסדה ארגון למען בריאות והשכלה של ילדים החיים בעוני.

“האמונה שלי תמיד הייתה עמוקה מספיק כדי לשרוד ארגון המורכב מבני אדם, שלכולם יש חולשות ופגמים. אני לא חושבת שעלינו לאפשר לבני אדם, גם אם הם מייצגים את האל, להתערב במערכת היחסים שלנו עם האל…
ככל הנראה קשה יותר לשמור על אמונה קתולית בימינו, מפני שאנו נדרשים ליותר אחריות אישית, שיפוט עצמי, בחירה אישית, אשר נכנסים לתוך מערכת קבלת ההחלטות האישית שלנו. פעם, דברים היו הרבה יותר ‘שחור או לבן’. זה תמיד היה אחד הכשלים של הכנסייה; הכול היה שחור-לבן, והיה עליך ללכת בעקבות הוראת הכנסייה מבלי להטיל ספק. המדיניות הייתה: אל תחשבו על זה, אל תקראו אפילו בכתבי הקודש, שמא תפרשו אותם לא נכון. והיה משהו מנחם בסדר הזה של הדברים.
אבל דברים אינם שחורים ולבנים. על מנת שיהיו לדברים משמעות והיגיון עבורך, עליך לתפוס את עצמך בידיים ולומר ‘אני לא לגמרי מבינ/ה את העניין, אבל אני מקבל/ת אותו’. כך, לפחות האחריות היא שלך. לפני כן, לא יכולת לקחת אחריות על הפעולות שלך. נכון, עכשיו קשה יותר, אבל לדעתי זה בריא יותר, כן יותר, אותנטי יותר. וזה מאפשר לבני אדם להיות חופשיים יותר.”
[הציטוט מתוך מאמר דעה שכתבה בנובמבר 1985, המסביר את בחירתה שלא לקבל את דעת הכנסייה (בתמונה הגדולה)]

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אסתר זמורה

אסתר (אֶמה) זמורה, 1951-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אסתר זמורה, פעילה ציונית, חברתית ופמיניסטית ישראלית. ב-1911, לאחר שנכחה בקונגרס הציוני ה-10 בבזל, החליטה להקדיש את חייה למפעל הציוני. עם עלייתה ארצה החלה לכתוב עבור “האשה”, עיתון הנשים העברי הראשון, אשר שאף ליצירת אישה ארץ-ישראלית חדשה הרואה את פעילותה כחלק מהבניין הלאומי-הציבורי. כיו”רית “הסתדרות נשים עבריות” ויו”רית ויצ”ו בשנות ה-20 וה-30 הייתה לה תרומה מכרעת לאיחוד של מסגרות העבודה הסוציאלית ביישוב העברי, להקמת מוסדות חינוך, רווחה, הכשרה ותעסוקה, ולהתוויית מדיניות הרווחה הממוסדת של המדינה שבדרך.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה באדיבות ויצו, מתוך אתר “רחוב משלה”

בתמונה הקטנה: עם בתה מיכל, שנות השלושים (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

תהמינה דוראני

תהמינה דוראני, נולדה ב-1953

היום, לפני 66 שנים, נולדה תהמינה דוראני, סופרת וציירת פקיסטנית הפעילה למען נשים וילדים. בספרה הראשון “אדוני הפאודלי” (1991) חשפה שחיתויות במערכת הפוליטית וכן אלימות שספגה מבעלה לשעבר, פוליטיקאי בכיר; בתגובה, החברה הפקיסטנית השמרנית וגם משפחתה התנכרו אליה. בחפשה אחר דרך חיים חדשה, הקדישה עצמה לשיקום נשים נפגעות אלימות ולשינוי חברתי-רוחני לצד הפילנתרופ עבדול-סתאר אידהי, וייסדה את “קרן תהמינה דוראני” למען דרך ההומניטריזם והסובלנות, חיזוק עצמאות כלכלית בקרב נשים, שיקום ילדים באזורי מלחמה וביסוס פקיסטן כמדינת רווחה חברתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מסך מתוך ריאיון עם תהמינה דוראני “על גברים, נשים והמצב החברתי בפקיסטן”, ב”דון.דוט.קום”, אתר החדשות המוביל באנגלית בפקיסטן, פברואר 2013

בתמונה הקטנה: מתראיינת לתקשורת, אפריל 2018

רגיל

פלורה נוואפה

פלורנס נוואנזורואהו נקירו נוואפה, 1993-1931

“איזו יהירות, איזו טיפשות הובילה אותנו לחורבן הזה, לטירוף הזה, לרשעות הזו, למלחמה הזו, למוות הזה? כשהמלחמה האכזרית הזו תיגמר, לא תהיה עוד מלחמה. זה לא יקרה שוב, לעולם לא. לעולם לא עוד.”
(מתוך ספרה “לעולם לא עוד”, 1975, עמ’ 70)

היום, לפני 88 שנים, נולדה פלורה נוואפה, סופרת, אשת חינוך ופעילה חברתית מניגריה, המכונה “האמא של הספרות האפריקאית המודרנית”. היא זכתה להכרה בינלאומית מיד עם פרסום ספרה הראשון, “אפורו” (1966), ומציגה בספריה את חייהן ונקודת מבטן של הנשים הניגריות בחברה המודרנית. נוואפה נודעה גם בתפקידה כשרת הבריאות והרווחה, שבמסגרתו עסקה בשיקום ניגריה לאחר מלחמת ביאפרה בסוף שנות ה-60, ובמיוחד באיחוד משפחות ובהקמת מסגרות ליתומים ולפליטים. ב-1974 ייסדה הוצאה לאור, הראשונה באפריקה בבעלות אישה שחורה והראשונה שהתמקדה בנשים כקהל יעד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כרזת הסרט הדוקומנטרי “הבית של נוואפה” (2016), מאת היוצר הניגרי אונייקה נווליו [טריילר]

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה לטלוויזיה הנורווגית, 1987

רגיל

סידי (שרה) ורונסקי

סידי (שרה) ורונסקי, 1947-1883

היום, לפני 134 שנים, נולדה סידי ורונסקי, מחלוצות העבודה הסוציאלית בגרמניה ובארץ ישראל. ורונסקי פעלה בלשכת הרווחה המרכזית ליהודי גרמניה, ייצגה ארגוני רווחה שונים בכנסים בינלאומיים והתמנתה לחברת סגל בביה”ס הראשון לעבודה סוציאלית בגרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 עלתה לישראל וייסדה בירושלים את הספרייה המרכזית, את ביה”ס הראשון לעבודה סוציאלית ואת ארגון העובדות הסוציאליות. היא האמינה כי השירות הסוציאלי הוא מרכיב מהותי בבניין הבית הלאומי היהודי, קידמה חקיקה למען קשישים, אמהות ונוער, וטבעה בחיבוריה הרבים ז’רגון מקצועי שמשמש עד היום.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נאדיה חילו

נאדיה חילו, 2015-1953

היום, לפני 64 שנים, נולדה נאדיה חילו, אשת ציבור ועובדת סוציאלית ערבייה-ישראלית. היא הייתה אחת הערביות הראשונות בשירות המבחן לנוער, הקימה את “מרכז הירש” המשלב פעילויות רווחה וחינוך לגיל הרך, ייסדה את עמותת “מנארה” לקידום מנהיגות נשית ערבית, ונבחרה לממונה על מעמד האישה הערבייה במרכז השלטון המקומי. כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה, הנוצרייה הראשונה בכנסת, הקימה את השדולה לדו-קיום יהודי-ערבי, ופעלה בין היתר לשיפור הטיפול בקטינים נפגעי עבירות מין ואלימות, לגיבוש נהלים לטיפול בקטינים חוסים ולמניעת רצח נשים במגזר הערבי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלה גנדי

אלה גנדי, נולדה ב-1940

היום, לפני 77 שנים, נולדה אלה גנדי, עובדת סוציאלית, פעילת שלום ופוליטיקאית דרום אפריקאית ממוצא הודי. ב-1975, תחת משטר האפרטהייד, נאסר עליה לעסוק בפעילות פוליטית והיא אף הושמה במעצר בית למשך תשע שנים בשל פעילותה. גנדי הייתה אחת מחברות מחתרת החזית הדמוקרטית שנפגשו עם נלסון מנדלה בעודו במאסר. בשנים 2004-1994 הייתה חברת הפרלמנט של דרום אפריקה ופעלה בעיקר בוועדת הרווחה, בוועדה ליזמות ציבורית ובוועדת אד-הוק לסוגיית הפונדקאות. כיום היא מפעילה תוכנית מסביב לשעון נגד אלימות במשפחה ומנהלת את קרן הפיתוח של מהטמה גנדי, סבה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הילדא לוטן

הילדא לוטן, 1983-1902

היום, לפני 115 שנים, נולדה הילדא לוטן, דמות מרכזית בשירותים הסוציאליים בישראל, בהיותה יוזמת של פרויקטים חברתיים המתקיימים עד ימינו, בעשייתה המחקרית החדשנית, בביקורתה החריפה כנגד אפליה עדתית ובמאמציה להעלות את המודעות והמוטיבציה לאחריות קהילתית ולעשייה התנדבותית. הפרויקטים שהקימה התמקדו במיוחד בשתי אוכלוסיות שלא קיבלו מענה מספק: קשישים עריריים ונוער בסיכון. בין היתר, הקימה פרויקט סיוע לקשישים על ידי בני נוער מתנדבים, ערכה מחקר ראשוני ומקיף על הצרכים של בני נוער שנפלטו ממסגרות ויזמה תוכניות הכשרה לפנסיונרים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלכסנדרה קולונטאי

אלכסנדרה קולונטאי, 1952-1872

היום, לפני 145 שנים, נולדה אלכסנדרה קולונטאי, מנהיגה חברתית ופמיניסטית, סופרת ודיפלומטית סובייטית. היא הייתה תועמלנית נלהבת של הבולשביקים, ולאחר מהפכת אוקטובר נבחרה ל”סובייט פטרוגרד”, מועצת הפועלים החשובה ביותר ברוסיה, ונתמנתה לקומיסר העם לרווחה סוציאלית. בתפקידה זה הייתה האישה הבכירה ביותר בממשל הסובייטי. ב-1919 ייסדה את המחלקה לקידום נשים במפלגה הקומוניסטית, וביוזמתה הפך “יום האישה” לחג רשמי בברית המועצות. ב-1923 מונתה לשגרירה בנורבגיה (ואחר כך גם במקסיקו, בשוודיה ובאו”ם) ובכך הייתה לאישה הראשונה בתקופה המודרנית שכיהנה כשגרירה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליסה מקיי

אליסה מקיי, 2014-1963

היום, לפני 3 שנים, נפטרה אליסה מקיי, פרופ’ לכלכלה פמיניסטית מסקוטלנד. היא נודעה במחקריה על אי שוויון מגדרי ועל כלכלה של מדינת רווחה, ונחשבת למומחית המובילה בממלכה המאוחדת בנושא תקצוב מגדרי וכן לאחת התומכות הבולטות בעצמאות סקוטלנד. בספריה קראה לעיצוב מחדש של כלכלה צומחת הנשענת על אחריות חברתית, הכרה הדדית והתחשבות בסביבה. מקיי הייתה ממקימות הרשת האירופית לתקצוב מגדרי, יו”ר הסניף האירופי של האגודה הבינלאומית לכלכלה פמיניסטית ויועצת מיוחדת לענייני מדיניות בתחומים אלה עבור הפרלמנט הסקוטי, הממשלה האירית, משרד האוצר הבריטי והאו”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סארוג’יני ניידו

סארוג’יני ניידו, 1949-1879

היום, לפני 138 שנים, נולדה סארוג’יני ניידו, מנהיגה פוליטית ומשוררת הודית. ב-1905 הצטרפה לתנועה הלאומית ההודית, נשאה נאומים רבים על רווחה חברתית ועל העצמת נשים, וב-1917 סייעה בהקמת התאחדות הנשים ההודיות. ב-1925 מונתה לכהן כנשיאת הקונגרס הלאומי ההודי, היה לה תפקיד מפתח בתנועת המרי האזרחי הלא אלים נגד הבריטים, וב-1930 השתתפה ב”צעדת המלח”, פעולת ההתנגדות הראשונה שהתמקדה במס שהוטל על המלח ומשכה תשומת לב עולמית לשאלת הלגיטימיות של השלטון הבריטי בהודו. ב-1947 הייתה האישה הראשונה שמונתה למושלת במדינה כלשהי בהודו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלווה מירדאל

אלווה מירדאל, 1986-1902

היום, לפני 115 שנים, נולדה אלווה מירדאל, סוציולוגית ופוליטיקאית שוודית. בשנת 1934 פרסמה יחד עם בעלה, גונאר מירדאל, ספר פורץ דרך שתר אחר רפורמות חברתיות שיאפשרו חופש פרט (במיוחד עבור נשים) לצד עידוד ילודה, והשפיע רבות על יצירת מדינת הרווחה בשוודיה. ב-1949 מונתה מירדאל לראש הצוות שפיתח את מדיניות הרווחה של האו”ם, אחר כך הייתה יו”ר החטיבה למדעי החברה באונסק”ו (האישה הבכירה הראשונה במוסדות האו”ם), והחל משנות ה-60 בלטה בפעילותה למען פירוק החימוש העולמי כחברת הפרלמנט השוודי ובמסגרת האו”ם. על פעילותה זו קיבלה ב-1982 פרס נובל לשלום.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קתה פוליט

קתה פוליט, נולדה ב-1949

“כל סנטימטר של התקדמות עד היום הושג במאבק. כל הישג שהשיגו נשים במאתיים השנים האחרונות הגיע לנוכח שטף בלתי-פוסק של אינספור מומחים שהתעקשו שאי-אפשר לעשות זאת ושזה לא מה שהן באמת רוצות”

היום, לפני 67 שנים, נולדה קתה פוליט, משוררת, מסאית, עיתונאית, מרצה ומבקרת פמיניסטית אמריקאית. בכתיבתה ובהרצאותיה היא עוסקת בעיקר בסוגיות פוליטיות וחברתיות, כגון זכויות הפלה, גזענות, רווחה ועוני, ובהפרכת תפיסות מוטעות של פוליטיקת הזהויות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אורה נמיר

אורה נמיר, נולדה ב-1930

היום, לפני 86 שנים, נולדה אורה נמיר, חברת כנסת, שרה ושגרירה ישראלית. ב-1975 מונתה ליו”ר הוועדה לבדיקת מעמד האישה בישראל והוציאה את הדו”ח הראשון בנושא זה, שבין היתר המליץ לחוקק את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, לשריין לנשים 25% מהמושבים בכנסת, לפתוח לנשים את כל התפקידים בצה”ל שאינם תפקידי לחימה, להפעיל יום חינוך ארוך וחינוך חובה מגיל 3 ולהעניק הטבות למשפחות חד-הוריות. כהונתה כשרת רווחה נחשבת כמוצלחת במיוחד מבחינת שיפור תנאיהם של עובדים ושל מובטלים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אווה (“אוויטה”) פרון

אווה (“אוויטה”) פרון, 1952-1919

היום, לפני 97 שנים, נולדה אווה (“אוויטה”) פרון, רעייתו השנייה של נשיא ארגנטינה חואן פרון. למורת רוחם של רבים מהאליטה, היה לה תפקיד מרכזי בקביעת המדיניות של בעלה כנשיא, מעל ומעבר למקובל ל”גברת הראשונה”. היא התגייסה לפעילות ציבורית נמרצת והייתה מעורבת מאוד בניהול ענייני המדינה, במיוחד בתחומי רווחה, חברה וזכויות נשים. גם “קרן אווה פרון”, שגייסה כספים לקידום מטרות חברתיות ולסיוע לעניים, תרמה למעמדה הנערץ על המוני העם בארגנטינה, בעיקר בני מעמד הפועלים שממנו העפילה לצמרת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אווה בורוז

אווה בורוז, 2015-1929

היום, לפני 85 שנים, נולדה אווה בורוז, פעילת רווחה אוסטרלית. במשך 40 שנים שירתה בורוז בצבא הישע, 15 מתוכן בזימבבואה. ב-1975 נבחרה לעמוד בראש אגף השירותים הסוציאליים לנשים, וב-1977 בראש צבא הישע של סרי לנקה. בהמשך עמדה גם בראש הסניף הסקוטי ובראש צבא הישע האוסטרלי. ב-1986 מונתה בורוז לרמטכ”לית צבא הישע, ובאותה שנה קיבלה תואר אבירות של המסדר האוסטרלי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רחל כהן-כגן

רחל כהן-כגן, 1982-1888

היום, לפני 126 שנים, נולדה רחל כהן-כגן, חברת כנסת, יו”ר ויצו ואחת משתי הנשים היחידות החתומות על מגילת העצמאות. בין ההצעות שהעלתה כחברת כנסת היו החרפת ענישת המינימום על אלימות של גברים בתוך המשפחה ופתרון למסורבות גט. כהן-כגן יזמה את הקמת ועדת הפער החברתי, אשר לימים הפכה למחלקת רווחת המשפחה בארגון ויצו.

ויקיפדיה

פייסבוק