עמוד 1
רגיל

אסאטה שאקור

אסאטה שאקור (ג’ואן דברה צ’זימארד), נולדה ב-1947

“זוהי חובתנו להילחם למען החופש שלנו.
זוהי חובתנו לנצח.
עלינו לאהוב זה את זה ולתמוך זה בזה.
אין לנו מה להפסיד מלבד את שלשלאותינו.”
(מתוך מכתב שכתבה בכלא, ביולי 1973, “אל עמי”, “To My People”)

היום, לפני 72 שנים, נולדה אסאטה שאקור, פעילה אפרו-אמריקאית ב”צבא השחרור השחור”. לאחר מעקב ומצוד אחריה, זוכתה מכל אשמה בשורה של תקריות אלימות שיוחסו לה, מלבד הרשעה אחת – רצח שוטר ב-1973, אף שלא הייתה מעורבת בירי עצמו. לפי ועדת האו”ם לזכויות אדם, היא נכלאה בתנאים ש”לחלוטין לא מתאימים לכל אסיר שהוא”. ב-1979 נמלטה וקיבלה מקלט מדיני בקובה, והייתה לאישה הראשונה ברשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר של ה-FBI. כיום, האוטוביוגרפיה שלה נלמדת בתוכניות ללימודים אפרו-אמריקאים, וארגון “בנותיה של אסאטה” ממשיך את דרכה במאבק נגד אלימות משטרתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בזמן המשפט, 1973. מתוך כתבה על “הפליטים האמריקאים בהוואנה“, ניו יורקר, אוגוסט 2016 (צילום: פרנק הורלי, “ניו יורק דיילי ניוז”, דרך גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: אחת מתמונותיה במודעה של ממשלת ארה”ב המציעה פרס של 2 מיליון דולר תמורת מידע שיתרום ללכידתה ולהסגרתה, מאי 2013

רגיל

אליסיה אלונסו

אליסיה (ארנסטינה דה לה קרידאד מרטינז דל חויו) אלונסו, נולדה ב-1921

היום, לפני 97 שנים, נולדה אליסיה אלונסו, פרימה בלרינה וכוריאוגרפית קובנית, שנודעה במיוחד בתפקידה כג’יזל בגרסת הבלט של “כרמן”. עלייתה הראשונה לבמה הייתה ימים אחדים לאחר יום הולדתה העשירי, ובמהרה כבשה את במות ניו יורק. מגיל 19 הלכה והידרדרה ראייתה ההיקפית והיא נותרה עיוורת חלקית; כדי להתמצא הותקנו עבורה אורות צבעוניים בחלקים שונים של הבמה, וכן הקפידה לתרגל רבות עם המופיעים לצידה, כך שיהיו תמיד בדיוק איפה שציפתה. ב-1948 ייסדה להקה משלה בהוואנה, שב-1955 הפכה לבלט הלאומי של קובה, והמשיכה להופיע גם בשנות ה-70 לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במופע “ג’יזל”, הבלט האמריקאי, 1940 (צילום: וולטר א’ אוון)

בתמונה הקטנה: מיגל דיאז-קאנל ברמודז, סגן נשיא הקבינט של קובה, מסיר את הלוט מפסל להנצחת הבלרינה האיקונית, אליסיה אלונזו (במרכז התמונה), לרגל יום הולדתה ה-96 ובמלאת 70 שנה לבלט הלאומי של קובה בייסודה, ינואר 2018 (צילום: חוזה מ’ קוראה)

רגיל

מריה קויאדו רומרו

מריה ג’וספה קויאדו רומרו, 1968-1885

היום, לפני 133 שנים, נולדה מריה קויאדו רומרו, עיתונאית, משוררת ופמיניסטית קובנית, מייסדת מפלגת הסופרג’יסטיות הדמוקרטית של קובה טרום המהפכה. היא הייתה כתבת החדשות הראשונה והכתבת הפרלמנטרית הראשונה בקובה, וכתבה רבות על חקיקה למען הגנה על נשים, שוויון מגדרי וזכות הצבעה לנשים. היא יזמה את הקמתו של ביה”ס לחקלאות הראשון לנשים בקובה, נאבקה למען זכותן של נשים לעסוק במסחר, ומאוחר יותר הייתה מפקחת השווקים הראשונה במדינתה. ב-1932 ייסדה וערכה את כתב-העת הפמיניסטי “לה מוּחֵר” (“האישה”), שהכשיר וטיפח דור חדש של עיתונאיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: כתבה על פועלה של מריה קויאדו רומרו, מתוך סדרת כתבות על נשים חשובות באמריקה שפורסמה ב-1935

רגיל

קנדלריה פיגוארדו

קנדלריה פיגוארדו, 1914-1852

היום, לפני 165 שנים, נולדה קנדלריה פיגוארדו, גיבורת מלחמת השחרור של קובה מידי ספרד. עם פרוץ מלחמת עשר השנים ב-1868, פיגוארדו בת ה-16 הסתערה אל מעוז ההתקוממות באזור ביאמו, בעודה רוכבת על גבי סוס לבן ומנופפת בדגל החדש של קובה העצמאית. ב-1871 לכדו הספרדים רבים ממנהיגי המורדים והוציאו אותם להורג, ופיגוארדו עצמה נכלאה, נחקרה בעינויים ולבסוף גורשה מקובה, ובעיצומה של סופת הוריקן הפליגה לפלורידה. ב-1901, לאחר שארה”ב השתלטה על מושבות ספרד בים הקריבי בסיוע הפליטים הקובנים, פיגוארדו חזרה לקובה וזכתה לראות את הדגל הקובני מונף בגאון בהוואנה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מריאלה קסטרו

מריאלה קסטרו אספין, נולדה ב-1962

היום, לפני 55 שנים, נולדה מריאלה קסטרו, פעילה למען זכויות להט”ב בקובה, בתו של נשיא קובה ראול קסטרו. היא ניהלה קמפיינים למניעת איידס, להכרה וקבלה של זכויות האדם של להט”בים, וב-2005 הוביל הקמפיין שלה למען טרנסג’נדרים לחוק מדינה המאפשר להם לשנות חוקית את מגדרם וכן לעבור ניתוח לשינוי מין במימון המדינה. קסטרו היא נשיאת המרכז הקובני המולטי-דיסיפלינרי ללימודי מיניות, נשיאת הוועדה הלאומית לטיפול בהפרעות של זהות מגדרית, חברת קבוצת הפעולה למניעת איידס, וחברת הוועד המנהל של האיגוד העולמי לבריאות מינית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סליה קרוז

סליה קרוז, 2003-1925

היום, לפני 91 שנים, נולדה סליה קרוז, זמרת קובנית, “מלכת הסלסה”. ב-1950 דרך כוכבה כשנקראה למלא את מקום הזמרת המלווה את הלהקה הקובנית “סונורה מאטאנסרה”, ובמהרה התפרסמה ברחבי קובה ובמדינות נוספות באמריקה הלטינית. לאחר המהפכה הקובנית נמלטה לארה”ב, ועם קבלת האזרחות האמריקאית נאסר עליה לחזור לקובה. היא זכתה כמה פעמים בגראמי ובגראמי הלטיני ו-23 מאלבומיה הגיעו למעמד של אלבום זהב. ב-1994 העניק לה הנשיא קלינטון את המדליה הלאומית לאמנויות. מגזין “בילבורד” הגדיר אותה כ”אישה הידועה והמשפיעה ביותר ללא ספק על ההיסטוריה של מוזיקה קובנית ולטינית”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אנה מנדייטה

אנה מנדייטה, 1985-1948

היום, לפני 67 שנים, נולדה אנה מנדייטה, אמנית מיצג וידיאו, פסלת וציירת קובנית-אמריקאית. רוב עבודותיה הן אוטוביוגרפיות ועוסקות בנושאים כמו מעמד האישה, אלימות ואונס, חיים ומוות, מקום והשתייכות, גזע ואתניות, מין ונטיות מיניות. בחייה הקצרים הספיקה מנדייטה להפיק עשרות עבודות, שעשו שימוש מיוחד באדמה ככלי פיסולי ובגוף האמנית עצמו, בעיקר בסדרה המפורסמת ביותר שלה – “סילואטה”. ב-1978 הייתה ממקימות גלריית AIR בניו יורק, הגלריה הראשונה בארה”ב לנשים יוצרות.

ויקיפדיה

פייסבוק