עמוד 1
רגיל

ארוחת הנשים ב”דלמוניקו”

ארוחת הנשים ב”דלמוניקו”, 1868

היום, לפני 151 שנים, נכנסו כתריסר נשים אל “דלמוניקו” בניו יורק, מהמסעדות הטובות והידועות בארה”ב, ולראשונה – סעדו במקום ציבורי ללא ליווי גברים. היה זה המפגש הראשון של “סורוסיס”, המועדון הראשון לנשים עובדות בארה”ב, שהקימה ג’יין קנינגהאם קרולי (האמריקאית הראשונה בעלת טור קבוע בעיתון) בתגובה להדרתה בשל מגדרה מארוחה מיוחדת שארגן במקום מועדון העיתונאים של ניו יורק. קריקטורות ומאמרי דעה הציגו את חברות המועדון בלעג כ”מרשעות לוחמניות”, אך הן המשיכו, וממשיכות עד היום, להיפגש ולעודד עוד ועוד נשים ליצור קשרים, לצאת לעבודה ולנכוח במרחב הציבורי.

התמונה הגדולה באדיבות מוזיאון העיר ניו יורק, מתוך כתבה ב”דיילי מיל“: “דלמוניקו שבניו יורק הייתה המסעדה הראשונה בארה”ב שאפשרה לנשים לסעוד בה ללא ליווי”
כתבות נוספות על הארוחה ההיא-סטורית ב”דלמוניקו”: “אטלס אובסקורה“, “מיק“, “ניו יורק טיימס“, “טיים אאוט ניו יורק

בתמונה הקטנה: ג’יין קנינגהאם קרולי

עוד על “סורוסיס

פייסבוק

רגיל

איסולינה רונדון

איסולינה רונדון, 1990-1913

היום, לפני 106 שנים, נולדה איסולינה רונדון, פעילה פוליטית פורטוריקנית. ב-1935 הצטרפה לתנועה לעצמאות פוארטו ריקו לאחר שהייתה עדה ל”טבח בריו פיידרס” – שבו ארבעה סטודנטים, פעילים נגד השלטון הקולוניאליסטי של ארה”ב, נורו למוות ע”י שוטרים מקומיים, שלא נשפטו אלא אף קודמו. ב-1948 נאסרו בחוק הבעת תמיכה בעצמאות האי ו/או קשר עם פעילים למען מטרה זו, חברי תנועה רבים נכלאו, ורונדון הנהיגה את ההתקוממויות נגד הפרה זו של זכויות אזרח וחופש ביטוי, תחת חקירות של ה-FBI ואיומים מתמידים. החוק בוטל ב-1957, אך המאבק של פוארטו ריקו לעצמאות מעולם לא חוּדש.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אנדרטה בעיר מאיאגואס, פוארטו ריקו, להנצחת הנשים שהשתתפו במרד העצמאות של שנות ה-50

בתמונה הקטנה: סמל תנועת העצמאות של פוארטו ריקו

רגיל

אגנס מרי מנסור

אגנס מרי מנסור, 2004-1931

היום, לפני 88 שנים, נולדה אגנס מרי מנסור, נזירה קתולית וד”ר לביוכימיה אמריקאית, בת למהגרים מלבנון. לאחר 30 שנות עבודה הומניטרית מטעם הכנסייה, ב-1983 מונתה לנהל את מחלקת הרווחה של מישיגן, שבמסגרתה ניתן מימון להפלות עבור נשים חסרות אמצעים. בתגובה, בצעד נדיר, הציב לה הוותיקן אולטימטום: להתפטר או לעזוב את הכנסייה. היא בחרה בתפקידה כמנהלת הרווחה והצליחה, בין היתר, להגיע לשיא באיתור הורים מזניחים, ליזום תוכניות תמיכה באמהות בנות עשרה ולהרחיב את הסיוע לנפגעות אלימות במשפחה. היא גם ייסדה ארגון למען בריאות והשכלה של ילדים החיים בעוני.

“האמונה שלי תמיד הייתה עמוקה מספיק כדי לשרוד ארגון המורכב מבני אדם, שלכולם יש חולשות ופגמים. אני לא חושבת שעלינו לאפשר לבני אדם, גם אם הם מייצגים את האל, להתערב במערכת היחסים שלנו עם האל…
ככל הנראה קשה יותר לשמור על אמונה קתולית בימינו, מפני שאנו נדרשים ליותר אחריות אישית, שיפוט עצמי, בחירה אישית, אשר נכנסים לתוך מערכת קבלת ההחלטות האישית שלנו. פעם, דברים היו הרבה יותר ‘שחור או לבן’. זה תמיד היה אחד הכשלים של הכנסייה; הכול היה שחור-לבן, והיה עליך ללכת בעקבות הוראת הכנסייה מבלי להטיל ספק. המדיניות הייתה: אל תחשבו על זה, אל תקראו אפילו בכתבי הקודש, שמא תפרשו אותם לא נכון. והיה משהו מנחם בסדר הזה של הדברים.
אבל דברים אינם שחורים ולבנים. על מנת שיהיו לדברים משמעות והיגיון עבורך, עליך לתפוס את עצמך בידיים ולומר ‘אני לא לגמרי מבינ/ה את העניין, אבל אני מקבל/ת אותו’. כך, לפחות האחריות היא שלך. לפני כן, לא יכולת לקחת אחריות על הפעולות שלך. נכון, עכשיו קשה יותר, אבל לדעתי זה בריא יותר, כן יותר, אותנטי יותר. וזה מאפשר לבני אדם להיות חופשיים יותר.”
[הציטוט מתוך מאמר דעה שכתבה בנובמבר 1985, המסביר את בחירתה שלא לקבל את דעת הכנסייה (בתמונה הגדולה)]

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פלורנס פרייס

פלורנס ביאטריס פרייס, 1953-1887

היום, לפני 132 שנים, נולדה פלורנס פרייס, המלחינה הסימפונית האפרו-אמריקאית הראשונה שזכתה להכרה רחבה. היא התחילה לנגן בפסנתר בגיל ארבע, יצירתה הראשונה התפרסמה בגיל 11, ובגיל 14 כבר הלחינה יצירות לשלישיית כלי מיתר וסימפוניות, והתקבלה לקונסרבטוריון למוזיקה של ניו אינגלנד. ב-1933 הייתה יצירתה “סימפוניה באי מינור” ליצירה הראשונה של מלחינה אפרו-אמריקאית שנוגנה ע”י תזמורת גדולה – התזמורת הסימפונית של שיקגו. היא כתבה גם מוזיקה קאמרית, שירים אמנותיים ועיבודים רוחניים, ויצירותיה מתייחדות בשילוב של טכניקות רומנטיות אירופאיות לצד מלודיות ומקצבים אפריקאיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פלורנס פרייס (מימין), הנרי ל’ גרנט, מארי קארדוול דוסון וקלרנס היידן ווילסון, חברי הוועד של האיגוד הלאומי של מוזיקאים שחורים, ינואר 1941 (צילום: צ’ארלס “טיני” האריס, מוזיאון קרנגי לאמנות)
מתוך המאמר “חייה מעוררי ההשראה של פלורנס פרייס – ולמה זה אחד מהסיפורים החשובים ביותר בעולם המוזיקה

בתמונה הקטנה: עם בתה פלורנס רובינסון בבית הקיץ שלה, ~1950. מחלקת האוספים המיוחדים, אוניברסיטת ארקנסו
מתוך המאמר “ככל שדברים משתנים: פלורנס ב’ פרייס בעידן ה-#חיי_שחורים_חשובים“, אתר “ניו מוזיק”

רגיל

רוז שניידרמן

רוז שניידרמן, 1972-1882

“מה שהפועלת רוצה הוא לחיות, לא להתקיים בלבד… כפי שלאישה העשירה יש זכות לחיים, וגם לשמש, למוזיקה ולאמנות, אין דבר שלא מגיע גם לעובדת הצנועה. הפועלת זקוקה ללחם, אך גם לשושנים. עזרו, נשים פריווילגיות, תנו לה את פתק ההצבעה להיאבק בעזרתו”
(הציטוט על “לחם ושושנים”, שהפך למטבע לשון המבטא זכות טבעית לדברים נעלים יותר מלבד הקיום הבסיסי, לקוח מתוך נאומה במהלך שביתת הטקסטיל הגדולה ב-1912 בעיירה לורנס, מסצ’וסטס)

היום, לפני 137 שנים, נולדה רוז שניידרמן, סוציאליסטית וסופרג’יסטית יהודייה-אמריקאית. כמנהיגה בליגת נשות האיגודים המקצועיים נאבקה, בין היתר, למען שיפור הבטיחות ותנאי העבודה של נשים, למען משאל העם שב-1917 העניק לנשות ניו יורק את זכות ההצבעה, ולמען חקיקה כלכלית-חברתית במסגרת ה”ניו דיל” בשנות ה-30.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בהפגנה של איגוד הסוחרים, ~1910. מתוך האתר “ארכיון נשים יהודיות

בתמונה הקטנה: כרזה משנות ה-20 המזמינה להרצאה של שניידרמן, “עובדת סוציאלית ומנהיגה בולטת של איגוד הסוחרים”, על “שאלת הנשים מנקודת המבט של התעשייה”, בחסות ארגון הסופרג’יסטיות האמריקאיות (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

ג’ודית רזניק

ד”ר ג’ודית ארלין רזניק, 1986-1949

היום, לפני 70 שנים, נולדה ג’ודית רזניק, מהנדסת ואסטרונאוטית יהודייה-אמריקאית. כמהנדסת חשמל תכננה מערכות בקרה למכ”ם ולמערכות טילים, וכמהנדסת ביו-רפואית עבדה במעבדה הנוירופיזיולוגית של המכון הלאומי לבריאות וביצעה ניסויים בפיזיולוגיה של מערכות ויזואליות. ב-1978 התקבלה לנאס”א ועבדה על פיתוח מעבורות חלל, תוכנה לשליטה ידנית מרחוק, תוכנת ניסויים וזרוע רובוטית. ב-1984 הייתה ליהודייה הראשונה בחלל, על המעבורת דיסקברי, כמומחית משימה האחראית להפעלת הזרוע הרובוטית שפיתחה ולניסוי בייצור חשמל סולרי בחלל. ב-1986 נהרגה באסון מעבורת החלל צ’לנג’ר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נהנית מאפס כוח משיכה במשימתה הראשונה בחלל, אוגוסט 1984. מתוך דף הטוויטר של “יומני מעבורת החלל” (ShuttleAlmanac)

בתמונה הקטנה: במשרדה במרכז החלל על שם ג’ונסון, ספטמבר 1985. מתוך אתר נאס”א

רגיל

רחל פרייר

רחל “רוחי” פרייר, נולדה ב-1965

היום, לפני 54 שנים, נולדה רחל פרייר, שופטת מחוזית בבימ”ש פלילי בניו יורק מאז 2016, היהודייה החסידית הראשונה שנבחרה לכהן במשרה ציבורית בארה”ב. בגיל 30, עם שישה ילדים, בעת שעבדה כמזכירה משפטית, החליטה ללמוד משפטים. ב-2006 הייתה לעורכת הדין החסידית הראשונה כשעברה את בחינות לשכת עוה”ד של ניו יורק, ופתחה משרד המתמחה בנדל”ן ובמסחר. היא גם התמחתה אצל הסנאטורית קלינטון, ייסדה תוכנית סיוע לנוער חרדי בסיכון והקימה ארגוני עזרה למשפחות עניות ולנשים במצבי חירום רפואיים, ובנוסף היא מתנדבת בבימ”ש לענייני משפחה ופועלת להסברת אורחות חייה של הקהילה החסידית.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך הכתבה “חסידת צדק: השופטת החרדית הראשונה בארה”ב“, מקור ראשון, דצמבר 2018 (קרדיט: גטי אימג’ז)

רגיל

טרייסי צ’פמן

טרייסי צ’פמן, נולדה ב-1964

“יש לך מכונית מהירה
האם היא מהירה מספיק בשביל שנוכל לטוס מכאן?
עלינו להחליט אם
לעזוב הלילה או לחיות ולמות ככה

אני זוכרת כשנסענו
נסענו במכונית שלך
כל כך מהר שהרגשתי שיכורה
אורות העיר נפרשים לפנינו
והיה נעים כשזרועותיך עטפו את כתפיי ו
הרגשתי שאני שייכת
הרגשתי שאני יכולה להיות מישהי, להיות מישהי, להיות מישהי…”

(הציטוט מתוך הסינגל הראשון שהוציאה ב-1988, “Fast Car”)

היום, לפני 55 שנים, נולדה טרייסי צ’פמן, זמרת וכותבת שירים אמריקאית, זוכת פרסי גראמי. היא מרבה להשתתף במסעי הופעות ובקמפיינים חברתיים והומניטריים, למשל נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, למען ילדים נזקקים ולמען חולי איידס.

“זכיתי להצליח ליצור את העבודה שלי וגם להיות מעורבת בארגונים מסוימים ולהציע סיוע בדרך כלשהי, בגיוס תרומות או בהעלאת מודעות, בעצם הנוכחות בגוף שמראה עוצמה ונחישות למען רעיון מסוים. למצוא איפה קיים הצורך – ואם מישהו חושב שאני יכולה לעזור, אז פשוט לעזור.”
(מתוך ריאיון עמה ב”גרדיאן”, 2002)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צ’פמן מופיעה במופע ההתרמה השנתי ה-5 למען ביה”ס ברידג’ בקליפורניה (המסייע לילדים בעלי ליקויים פיזיים חמורים וצרכים תקשורתיים מורכבים), נובמבר 1991 [מתוך אתר מעריצות]

בתמונה הקטנה: צ’פמן מופיעה בפסטיבל ארמון המפטון קורט, רובע ריצ’מונד שעל התמזה, לונדון, יוני 2006 (צילום: סטפני מתוון, WENN) [מקור]

רגיל

מירלי אוורס-וויליאמס

מירלי לואיז אוורס-וויליאמס, נולדה ב-1933

היום, לפני 86 שנים, נולדה מירלי אוורס-וויליאמס, פעילת זכויות אזרח ועיתונאית אמריקאית. לצד בעלה, מדגר אוורס, פעלה במסגרת “האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים” לעידוד הצבעה בקרב שחורים, לביטול ההפרדה הגזעית במוסדות ציבוריים ולשוויון זכויות בכלל. לאחר רצח בעלה ב-1963 ע”י פעיל עליונות לבנה, מאבקה למען צדק נעשה פומבי יותר, והיא פרסמה מאמרים וספרים על זכויות אזרח והפעילה תוכניות קהילתיות להשכלת נשים ולהזנת עניים וחסרי בית. ב-1995 נבחרה ליו”רית האיגוד לקידום אנשים צבעוניים, וב-2013 נבחרה לשאת את הברכה הרשמית בהכתרתו השנייה של הנשיא אובמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת במהלך טקס החניכה של אוניית התובלה והתחמושת של צי ארה”ב על שם אוורס, נובמבר 2011

בתמונה הקטנה: עם בנה בן התשע דארל בלוויית מדגר אוורס, יוני 1963. מתוך מאמר על פועלה לשימור מורשתו להגנה על זכויות אזרח

רגיל

ברבי

ברבי (ברברה מיליסנט רוברטס)
הוצגה לראשונה ביריד הצעצועים הבינלאומי בניו יורק ב-1959

“מאז ימיה הראשונים כדוגמנית אופנה בת-עשרה, ברבי גילמה אסטרונאוטית, רופאה מנתחת, אתלטית אולימפית, גולשת סקי, מדריכת אירובי, כתבת חדשות בטלוויזיה, וטרינרית, כוכבת רוק, קצינה בצבא, טייסת, דיפלומטית, מוזיקאית, מועמדת לנשיאות, שחקנית בייסבול, צוללנית, מצילה, לוחמת אש, מהנדסת, רופאת שיניים, ותפקידים רבים נוספים… כשברבי הגיחה לראשונה אל חנויות הצעצועים, רגע לפני שנות ה-60, שוק הבובות כלל בעיקר תינוקות, שעוצבו כך שילדות יוכלו לערסל, לנדנד ולהאכיל אותן. בכך שיצרה בובה בוגרת, ‘מאטל’ איפשרה לילדות לדמיין את עצמן הופכות לכל מה שהן רוצות.”
(מתוך כתבה ב”אקונומיסט” על “חיים מפלסטיק: אין שום כוח רצון בעולם שיכול לעמוד מול עוצמתה של הנסיכה הוורודה“, 19 בדצמבר 2002)

היום, לפני 60 שנים, המעצבת רות הנדלר הציגה לראשונה את “ברבי” (על שם בתה ברברה), שמאז הפכה לאייקון תרבותי ויותר ממיליארד בובות שלה נמכרו ברחבי העולם. ייחודה בכך שדמותה אינה של ילדה אלא של אישה צעירה, וכן בפנייתה השיווקית ישירות לילדות. ברבי שינתה את שוק הצעצועים העולמי כשהפכה למותג-על בעל מגוון אביזרים ומוצרים נלווים; לימים התרחב המותג גם לתחום התקשורת, כגון סרטים מצוירים, תוכניות טלוויזיה ומשחקי וידאו. לצד ערכים חיוביים שקידמה, ספגה גם ביקורת על אידיאליזציה למידות גוף לא מציאותיות, וכן על היעדר שונות תרבותית ועידוד אידיאל של אורח חיים יוקרתי.

הפרסומת הראשונה שהציגה את ברבי, 1959

עוד על ברבי

עוד על רות הנדלר, נשיאת חברת הצעצועים “מאטל”, יוצרת ומעצבת בובות ברבי, 2002-1916

פייסבוק

בתמונה הגדולה: רות הנדלר עם אוסף של בובות ברבי, 1961 (מתוך אוסף התמונות של “לוס אנג’לס טיימס”)

בתמונה הקטנה: רות הנדלר וברבי, סוף שנות ה-90. מתוך דף “ממציאה פופולרית” המוקדש לה בפורטל ההשכלה הגלובלי “אדובילה”

רגיל

רובין הוב

רובין הוב (מרגרט אסטריד לינדהולם אוגדן), נולדה ב-1952

היום, לפני 67 שנים, נולדה מרגרט אוגדן, הנודעת בשם העט רובין הוב, סופרת פנטזיה אמריקאית. בעבר, תחת השם מייגן לינדהולם, כתבה בעיקר סיפורים קצרים לילדים, ואף חומר חינוכי ללימוד קריאה ולפיתוח אוצר מילים, וכמה ספרים וסיפורים קצרים בסוגות ההרפתקאות והפנטזיה האורבנית. ב-1995 דרך כוכבה כשהחלה לכתוב תחת השם רובין הוב סדרות של ספרי פנטזיה אפית, המתרחשות כולן ב”ממלכת המבוגרונים” ומכרו עד כה יותר ממיליון עותקים, החל בספרה “שוליית הרוצח”, הראשון בטרילוגיית “הרואים למרחק”, ועד (נכון להיום) “הגורל של הרוצח”, האחרון בטרילוגיית “פיץ’ והליצן”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך ריאיון לעיתון הבריטי “האינדפנדנט”: “רובין הוב: האם ז’אנר הפנטזיה נשלט ע”י גברים? אני אף פעם לא חשבתי כך” (צילום: Rex features), ספטמבר 2014

בתמונה הקטנה: רובין הוב בפסטיבל הבינלאומי ה-75 למדע בדיוני (WorldCon), פינלנד 2017 (צילום: יאנה בלומקויסט), מתוך ריאיון ב”הלסינקי טיימס”

רגיל

אליס המילטון

אליס המילטון, 1970-1869

“כן, אני האישה הראשונה בסגל של הארוורד – אבל ממש לא הראשונה שהיה ראוי למנותה!”
(תגובתה לכותרת ב”ניו יורק טריביון” עם מינויה לפרופסורית: “אישה בסגל של הארוורד – המבצר האחרון נפל!”)

היום, לפני 150 שנים, נולדה אליס המילטון, רופאה ובקטריולוגית אמריקאית, חלוצת תחום החקר של רעלנים תעשייתיים ומומחית לרפואה תעסוקתית. כל חייה פעלה רבות לשיפור התברואה והבטיחות בסביבות עבודה ולחקיקה לפיצוי עובדים שנפגעו. ב-1919 הצטרפה למחלקה לבריאות הציבור בהרווארד והייתה לפרופסורית הראשונה שם, ובשנות ה-20 הייתה האישה היחידה בוועדת הבריאות של חבר הלאומים. בנוסף, המילטון התנדבה באופן קבוע בבית הול בשיקגו, מרכז השכלה, תרבות ותעסוקה לפועלים ולמהגרים, שם לימדה אנגלית ואמנות, ניהלה מועדון אתלטיקה והפעילה מרפאה לתינוקות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: המילטון (כנראה באוניברסיטת הרווארד, 1919~), מתוך “תמונות מההיסטוריה של הרפואה” בארכיון מוסד הסמית’סוניאן

בתמונה הקטנה: המילטון ב-1893, השנה שבה סיימה את לימודי הרפואה באוניברסיטת מישיגן

רגיל

ברברה ג’ורדן

ברברה שרלין ג’ורדן, 1996-1936

“לפני 144 שנים התכנסו חברי המפלגה הדמוקרטית לראשונה על-מנת לבחור מועמד לנשיאות מטעמם. מאז, הדמוקרטים הוסיפו להתכנס פעם בארבע שנים על-מנת לנסח את מצע המפלגה ולבחור מועמד לנשיאות. וההתכנסות שלנו השבוע ממשיכה את המסורת הזו. אך משהו שונה הערב. משהו מיוחד הערב.
אני, ברברה ג’ורדן, הנואמת המרכזית.
שנים רבות חלפו מאז 1832, ובמהלך כל הזמן הזה היה זה בלתי-סביר ביותר שמפלגה פוליטית לאומית כלשהי תזמין איזו מין ברברה ג’ורדן לשאת את הנאום המרכזי בכנס. ובכל זאת, הערב, הריני כאן. ואני מרגישה שלמרות העבר, נוכחותי כאן היא חיזוק קטן נוסף לכך שייתכן כי החלום האמריקאי לא לעד יידחה.”
(כך פתחה את ועידת המפלגה הדמוקרטית בניו יורק ביולי 1976 – האישה הראשונה והאפרו-אמריקאית הראשונה במעמד זה. [לנאום המלא])

היום, לפני 83 שנים, נולדה ברברה ג’ורדן, עורכת דין, פוליטיקאית ופעילה בתנועה לזכויות האזרח בארה”ב. ב-1966 נבחרה לסנאט של טקסס מטעם המפלגה הדמוקרטית – האפרו-אמריקאית הראשונה בתפקיד זה; וב-1972 הייתה לאישה הראשונה מדרום ארה”ב בבית הנבחרים האמריקאי. לאחר פרישתה מפוליטיקה בשנות ה-80 לימדה אתיקה באוניברסיטת טקסס, הייתה חברה במועצת המנהלים של פרס פיבודי ועמדה בראש הוועדה האמריקאית לרפורמת ההגירה. הוענקו לה תוארי כבוד ופרסים רבים, בראשם מדליית ספינגרן (לאפרו-אמריקאים בעלי הישגים יוצאי דופן) ומדליית החירות הנשיאותית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מחוץ לבית הסנאט, 1972. מתוך הדף שלה באתר הרשות המחוקקת של טקסס (צילום: סנאט מדיה)

בתמונה הקטנה: הנואמת המרכזית בוועידת המפלגה הדמוקרטית בניו יורק, יולי 1976

רגיל

רוברטה וויליאמס

רוברטה וויליאמס, נולדה ב-1953

היום, לפני 66 שנים, נולדה רוברטה וויליאמס, מעצבת משחקי מחשב עלילתיים אמריקאית, ממייסדות חברת המשחקים “סיירה” ויוצרת סוגת משחקי ה”קווסט”. היא נודעת כמי שפיתחה את “בית המסתורין” (1980), משחק ההרפתקה הראשון ששילב גרפיקה; “מסע המלך”, הראשון שתיאר עולם מורכב וכלל אנימציה תלת-ממדית, ממשק מבוסס אייקונים וסאונד; ו”פנטזמגוריה”, הראשון בטכנולוגיית “פוּל מוׄשֶן וידאו”. וויליאמס נמנית עם המשפיעים בכל הזמנים בתחום, כמי שפיתחה משחקי הרפתקה מורכבים ועשירים, שזכו להצלחה במגוון רחב של קהלים ושילבו את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר בגרפיקה ובסאונד.

עוד על רוברטה וויליאמס

עוד על סדרת המשחקים הקלאסית “מסע המלך” (King’s Quest)

עוד על חברת “סיירה און-ליין” לפיתוח והפצה של משחקי מחשב

פייסבוק

בתמונה הגדולה: וויליאמס, בימים הראשונים של “סיירה און-ליין” (ללא תאריך, באדיבות קן וויליאמס). מתוך כתבה במגזין הסמית’סוניאן: “חלוצת משחקי ההרפתקאות הגרפיים הייתה אישה”

בתמונה הקטנה: רוברטה וקן וויליאמס משיקים את “מסע המלך” המקורי למחשב PCjr של IBM, ראשית שנות ה-80 (קרדיט: AdventureClassicGaming.com)

רגיל

וירג’יניה ג’ונסון

כותרת: וירג’יניה ג’ונסון (נולדה כמרי וירג’יניה אשלמן), 2013-1925

היום, לפני 94 שנים, נולדה וירג’יניה ג’ונסון, סקסולוגית פורצת דרך אמריקאית. בצעירותה הייתה זמרת קאנטרי, כתבת לענייני עסקים וסטודנטית לסוציולוגיה. ב-1957 הצטרפה לגינקולוג ויליאם מאסטרס למחקר על הפיזיולוגיה והאנטומיה של התנהגות מינית אנושית, ובעזרת מכשירי מדידה שפיתחו הם בחנו את ארבעת השלבים של העוררות והתגובה המינית. מחקרם החלוצי הפריך תפיסות מקובלות בנוגע לאורגזמה ולמיניות הנשית, היה הראשון לעסוק במיניות גם בגיל הזקנה, אבחן הפרעות בתפקוד המיני והציע להן טיפולים ממוקדים (ביניהם טיפולי המרה להומוסקסואלים, שלימים ג’ונסון הסתייגה מהם נחרצות).

ויקיפדיה

עוד על המחקר פורץ הדרך של מאסטרס וג’ונסון על מיניות האדם

עוד על “הסקס של מאסטרס“, סדרת דרמה מבוססת-ביוגרפיה בערוץ “שואוטיים” האמריקאי

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם מאסטרס, מראיינים זוג ב”קרן מחקר לרבייה ביולוגית” (מרכז מחקר שייסדו, שנקרא לימים “מכון מאסטרס וג’ונסון”), סנט לואיס 1969 (צילום: ג’ורג’ טאמז), מתוך כתבה ב”ניו יורק טיימס” לאחר מותה

רגיל

מישל אקרס

מישל אקרס, נולדה ב-1966

היום, לפני 53 שנים, נולדה מישל אקרס, כדורגלנית אמריקאית, משחקניות הכדורגל הטובות בכל הזמנים. ב-1985 כבשה את השער הראשון אי פעם של נבחרת הנשים של ארה”ב. בגביע העולם 1991, שבמשחק הגמר שלו כבשה צמד והעניקה את הגביע לארה”ב, הייתה מלכת השערים של הטורניר. ב-1996 הובילה את ניצחון נבחרתה באולימפיאדה, וב-1999 הובילה את נבחרתה לזכייה שנייה בגביע העולם. אקרס זכתה בתואר המצוינות של פיפ”א על תרומתה לכדורגל העולמי ובתואר כדורגלנית המאה, ונכללה בהיכל התהילה האמריקאי לכדורגל וברשימת פיפ”א 100 של שחקני הכדורגל הטובים בעולם.

ויקיפדיה

עוד על “החרב בעלת שלושת הלהבים“, חוליית ההתקפה המפורסמת של נבחרת ארה”ב בשנות ה-90, שכללה את מישל אקרס, אפריל היינריקס וקארין ג’נינגס

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם מדליית הזהב לנבחרת ארה”ב באולימפיאדת אטלנטה 1996, מתוך אתר פיפ”א

בתמונה הקטנה: מישל אקרס (משמאל), נאבקת על הכדור מול שחקנית הכדורגל הסינית יאן ג’ין, בגמר גביע העולם של פיפ”א לנשים בשנת 1999. משחק זה הוא משחק כדורגל הנשים הנצפה ביותר אי פעם, ומהווה נקודת מפנה בתולדות הענף (צילום: מישל קולפילד, AP)

רגיל

רבקה לי קרומפלר

רבקה לי קרומפלר, 1895-1831

היום, לפני 188 שנים, נולדה רבקה לי קרומפלר, הרופאה האפרו-אמריקאית הראשונה. ב-1852 החלה לעבוד כאחות, נאבקה להתקבל ללימודי רפואה בקולג’ לנשים, וב-1864 החלה להעניק שירותי רפואה, בעיקר לנשים עניות ולילדים, אף שסבלה מאפליה גזענית ומגדרית, כשרופאים אחרים סירבו לעבוד איתה ורוקחים סירבו להכיר במרשמים שלה. לאחר מלחמת האזרחים עבדה מטעם הרשות הממשלתית לטיפול בפליטים ובעבדים משוחררים, שרופאים לבנים רבים סירבו לטפל בהם. ב-1883 פרסמה את הספר הרפואי הראשון בעולם שנכתב ע”י אפרו-אמריקאי או רופאה-אישה, והקדישה אותו לאחיות ולאמהות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כריכת ספרה מ-1883
“ספר על שיח רפואי בשני חלקים
חלק ראשון: טיפול, מניעה וריפוי של בעיות בדרכי העיכול אצל פעוטות, מלידה עד סוף תקופת יציאת השיניים או עד גיל חמש
חלק שני: כולל מידע מגוון על חיים והתפתחות; תחילת הנשיות; טיפול, מניעה וריפוי של רוב הבעיות המטרידות נשים וצעירים משני המינים
מאת ד”ר רבקה קרומפלר”

בתמונה הקטנה: מדליה הנושאת את שמה ודמותה, שעוצבה בשנות ה-80 במסגרת מדליית ספינגרן על הישגים יוצאי דופן של אפרו-אמריקאים מטעם האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים

רגיל

הלן אילון

הלן אילון, נולדה ב-1931

היום, לפני 88 שנים, נולדה הלן אילון, אמנית אקו-פמיניסטית יהודייה-אמריקאית. מתוך מציאות חייה בלב הקהילה היהודית האורתודוקסית הגדולה בניו יורק, וכמי שקיימה במשך שנים אורח חיים של רבנית, החלה לעסוק ביהדות מנקודת מבט נשית, והתמקדה באמנותה בעיקר בסוגיות של היעדר הקול הנשי, ויסות גופן וחייהן של נשים והיחס הבלתי שוויוני כלפיהן בהגות ובהלכה היהודית. נושא מרכזי נוסף ביצירתה הוא “תיקון עולם”, בפרט בהקשר של התנגדות למלחמה גרעינית ושל הצלת כדור הארץ. יצירותיה, הכוללות מיצגי מולטימדיה של אמנות תהליכית, מוצגות תדיר במיטב המוזיאונים בארה”ב.

ויקיפדיה

האתר של הלן אילון

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הלן אילון עם אמה, ערב שבת בשנות ה-90 [מקור]

בספר זיכרונותיה, “מה שמרוסן חייב למצוא שחרור: ילדותי היהודית-אורתודוקסית, חיי כאמנית פמיניסטית” (2012), היא מתארת את תחושותיה בעת הדלקת הנרות בערב שבת בבית ילדותה:
“בשעת הדלקת הנרות, מפת השולחן המסנוורת מלובן, שכיסתה את שולחן חדר האוכל הגדול, יצרה מראה של עולם ללא רבב. זרועותיה היו מביאות את אור השבת אל עיניה העצומות בקשתות רחבות, סוחפות את האור לעבר פניה – פעם אחת, פעמיים, שלוש – בתנועה איטית. כאשר הרימה את כפות ידיה מעל פניה, עיניה שמתחת היו תמיד לחות. ‘שבת שלום!’ היא הייתה קוראת ומנשקת את כל מי שהיה עד להגעה המופלאה של השבת, יחד עם הלבנה והכוכבים, המלכה והמלאכים והשכינה – הנוכחות הנשית הנשגבת – שהגיעו כולן מדי שבוע עם שקיעת החמה ועם הצפירה שנשמעה ברחבי שכונת בורו פארק על-מנת להכריז על זמן ה’ליכטבענטשן’ – רגע הברכה על הדלקת הנרות.
אך בשום מקום בחמשת חומרי התורה אין ציווי על נשים להדליק נרות; אמות-אמותינו העבירו את המנהג הזה מדור לדור…”

בתמונה הקטנה: תמונתה המופיעה על כריכת ספר זיכרונותיה, מתוך כתבה במגזין היהודי-אמריקאי “פורוורד”, על “השחרור של הלן אילון

רגיל

איין ראנד

איין ראנד (אליסה זינובייבנה רוזנבאום), 1982-1905

“לעיתים קרובות אני נשאלת אם אני בעיקר סופרת או פילוסופית. התשובה היא: גם וגם. במובן מסוים, כל סופר הוא פילוסוף, מפני שאי אפשר להציג תמונת מצב של הקיום האנושי ללא מסגרת פילוסופית… על-מנת להגדיר, להסביר ולהציג את מושג האדם כפי שאני רואה אותו, היה עליי להיעשות פילוסופית במשמעות הספציפית הזו של המושג.”
(מתוך ההקדמה לספרה “לאינטלקטואל החדש”, 1961)

היום, לפני 114 שנים, נולדה איין ראנד, סופרת ופילוסופית יהודייה-אמריקאית ילידת רוסיה. ספריה “מרד הנפילים” ו”כמעיין המתגבר”, רבי-מכר עד היום, מתארים התמודדות מוסרית של הפרט מול חברה דיסטופית. במהרה הפכה ראנד לדמות מרכזית ונערצת בתנועה פילוסופית חדשה ורבת השפעה – האובייקטיביזם. בבסיסה עומדות התפיסה כי ישנה מציאות אובייקטיבית שאינה תלויה בתודעה; הטענה כי היגיון הוא האמצעי היחיד להשגת ידע; והשאיפה לאגואיזם רציונלי, שלפיו “האדם הוא תכלית עצמו” ועליו להתנגד לכל סוג של אמונה או קולקטיביזם ולחתור רק לאינטרס העצמי שלו, חירותו, קניינו ואושרו.

ויקיפדיה

אתר מכון איין ראנד

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ראנד ב-1964, צילום: קורנל קאפה

בתמונה הקטנה: ראנד בפארק אווניו, מנהטן, 1957 (זכויות ל”ניו יורק טיימס”)

רגיל

מוד וגנר

מוד סטיבנס וגנר, 1961-1877

היום, לפני 142 שנים, נולדה מוד וגנר, לוליינית ונערת גומי בקרקסים נודדים בארה”ב ואמנית הקעקועים הידועה הראשונה. ב-1904 פגשה את אמן הקעקועים גאס וגנר, לימים בן זוגה, והפכה למקעקעת מפורסמת בעצמה שהתמחתה בקעקוע ידני מסורתי (אף על פי שאקדח הקעקוע החשמלי כבר הומצא ושימש את רוב המקעקעים דאז). כמי שהרבתה להופיע בירידים ובמופעי בידור, הן כאמנית והן כ”אטרקציה מקועקעת מכף רגל עד צוואר”, היא נחשבת כמי שהפיצה את תרבות הקעקועים אל מחוץ לערי החוף הגדולות בכל רחבי ארה”ב, וכמי שביססה אותה כאמנות וכמעין הצהרת עצמאות על הגוף.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מכוסה קעקועים עד צוואר, 1907

בתמונה הקטנה: מוד וגנר, עם בעלה גאס ובתם לובטה (לימים אמנית קעקועים בפני עצמה), 1911 [מקור]