עמוד 1
רגיל

וירג’יניה סאטיר

וירג’יניה סאטיר, 1988-1916

היום, לפני 103 שנים, נולדה וירג’יניה סאטיר, עובדת סוציאלית ותרפיסטית אמריקאית, הנחשבת לאֵם הטיפול המשפחתי השיקומי. היא עודדה גם מטפלים אחרים להתמקד במשפחות במקום במטופלים יחידים, וב-1962 ייסדה את המכון לחקר הנפש בקליפורניה, שבו ניהלה את תוכנית ההכשרה הראשונה בעולם למטפלים משפחתיים. עבודתה החלוצית התמקדה בפיתוח דרכי התמודדות ותקשורת, בחיזוק תחושת הערך העצמי וביצירת רשתות חברתיות של בעלי בעיות דומות כדי לסייע בהתמודדות עמן. המודל לתהליכי שינוי שפיתחה משמש היום מומחים רבים, כמו “גורואים” לשינויים ארגוניים ומתווכים לתהליכי מו”מ לשלום.

“הכרזה על הערך העצמי שלי:
אני אני
בכל העולם, אין עוד אף אחת בדיוק כמוני
כל מה שיוצא ממני הוא שלי באופן אותנטי
מפני שאני עצמי בחרתי בזה – אני אחראית על כל דבר אצלי
הגוף שלי, התחושות שלי, הפה שלי, הקול שלי, כל הפעולות שלי,
כלפי אחרים או כלפי עצמי – אני אחראית לשאיפות שלי,
לחלומות שלי, לתקוות שלי, לחששות שלי – אני אחראית לניצחונות שלי
ולהצלחות שלי, לכל הכישלונות והטעויות שלי. מפני שאני אחראית
לכל-כולי, אני יכולה להגיע להיכרות אינטימית עמוקה איתי – ולפיכך
אני יכולה לאהוב אותי ולהיות חברה שלי, על כל חלקיי – אני יודעת
שיש חלקים בי שמבלבלים אותי, וחלקים אחרים
שאינני מכירה היטב – אבל כל זמן שאני
חברה של עצמי ואוהבת את עצמי, אני יכולה, באומץ
ובתקווה, למצוא פתרונות לחידות שיש בי
ודרכים לגלות עוד על עצמי – איך שאני
נראית ונשמעת, מה שאני אומרת ועושה, ומה שאני
חושבת ומרגישה ברגע נתון, זה שלי
באופן אותנטי – ואם מאוחר יותר יסתבר לי שחלקים
באיך שנראיתי, נשמעתי, חשבתי והרגשתי פחות מתאימים,
אני יכולה להוציא את מה שלא מתאים, לשמור את השאר, ולהמציא משהו חדש
במקום מה שהוצאתי – אני יכולה לראות, לשמוע, להרגיש, לחשוב, לומר ולעשות
יש לי את הכלים לשרוד, להיות קרובה לאחרים, להיות
מועילה, למצוא היגיון וסדר בעולם
של האנשים והדברים שמחוצה לי – אני אחראית על עצמי,
ולכן אני יכולה לבנות את עצמי – אני אני
ואני בסדר גמור”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

תיקון 9 לחוק החינוך

תיקון 9 לחוק החינוך, נחקק ב-1972
נקרא “חוק פטסי מינק לשוויון הזדמנויות בחינוך”, מאז מותה של מינק ב-2002

“לא תימנע השתתפותו של אף אדם בארה”ב בתוכנית או בפעילות חינוכית כלשהי הנתמכת כלכלית על ידי הממשל הפדרלי, ולא ייגרעו הטבות הנובעות ממנה, ולא תחול בה אפליה על בסיס של מין”

היום, לפני 47 שנים, נחקק תיקון 9 לחוק החינוך האמריקאי, ביוזמת חברת הקונגרס פטסי מינק, על מנת לקדם שוויון הזדמנויות בחינוך. השפעתו הבולטת ביותר היא על תוכניות ספורט בתיכונים ובמכללות, הזוכות מאז ליותר תקציבים ונראוּת, ובהתאמה משתתפות בהן הרבה יותר נערות. מתיקון זה נובעת גם חובתם של מוסדות חינוך לטפל בהטרדות מיניות, כסוג של אפליה על בסיס מין, וכן להגן על סטודנטים טרנסים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הסנאטור בירץ’ ביי, אשר הגיש את החוק עם מינק, מתאמן עם אתלטיות במסלול שהוקם עבורן תחת תיקון 9, באוניברסיטת פרדו באינדיאנה, שנות ה-70

בתמונה הקטנה: תמונתה הרשמית של חברת הקונגרס פטסי מינק בבית הנבחרים האמריקאי

עוד על פטסי מטסו טקמוטו מינק, 2002-1927

רגיל

גלאדיס טנטקוידג’און

גלאדיס טנטקוידג’און, 2005-1899

היום, לפני 120 שנים, נולדה גלאדיס טנטקוידג’און, אשת רפואה, אנתרופולוגית ומנהיגה בת שבט מוהיגן האמריקאי. בילדותה למדה את הפרקטיקות המסורתיות מנשות השבט, ולימים פרסמה ספרים על צמחי מרפא ורפואה מסורתית ילידית. היא עבדה עם הלשכה הפדרלית לענייני אינדיאנים במתן שירותים סוציאליים לתושבי השמורות, וסייעה בשימור מלאכות מסורתיות, בהקמת קואופרטיבים למען בעלי מלאכה ובשחזור מנהגים שנאסרו בעבר. ב-1931 הקימה מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הוותיק ביותר הפועל כיום; בין היתר נשמר בו תיעוד של בני השבט שלה, שהיה חיוני להכרה בזכויותיהם ב-1994.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם אחיה ושותפה להקמת מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הרולד טנטקוידג’און [מקור]

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה

רגיל

אליס סטבינס וולס

אליס סטבינס וולס, 1957-1873

היום, לפני 146 שנים, נולדה אליס סטבּינס וולס, קצינת המשטרה הראשונה בארה”ב. לאחר מאבק ממושך, שכלל הפגנות ועצומות בדרישה לגייס נשים למשטרה, והשגת תמיכה רחבה מצד תושבי העיר לוס אנג’לס, ב-1910 השתכנעו ראש העיר, מפקד המשטרה ומועצת העיר לקבל את וולס למשטרת לוס אנג’לס. כתוצאה ישירה מהצלחתה הרבה במילוי תפקידה, וכן בקידום שיטור קהילתי מגן ומונע בקרב עבריינים צעירים, בתוך חמש שנים מונו שוטרות בשש-עשרה ערים נוספות. אז הקימה וולס את התאחדות השוטרות הבינלאומית, שפעלה ברחבי קנדה וארה”ב לקידום נשים במשטרה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: וולס מסייעת לנער צעיר ברחוב, תמונה בעיתון קליפורני משנות ה-20

בתמונה הקטנה: אליס סטבינס וולס במדים משטרתיים שעיצבה ותפרה בעצמה, 1910 (מוזיאון המשטרה בלוס אנג’לס)

התמונות מתוך רשומה בבלוג “אמיצים באמת” על “השוטרת הראשונה באמריקה המגינה על חסרי ההגנה ברחובות לוס אנג’לס המסוכנים. כשהיא נתקלת בלעג ובמכשולים על כל צעד ושעל, ומשתכרת 73 סנט על כל דולר, אליס וולס מאתרת יורשת נעדרת שהגיעה לאיזו כת מסתורית – ומשנה את פניה של עבודת השיטור”

רגיל

פרידה רובשייט-רובינס

פרידה רובשייט-רובינס, 1973-1888

היום, לפני 131 שנים, נולדה פרידה רובשייט-רובינס, פתולוגית אמריקאית ילידת גרמניה. החל מ-1917, במשך כארבעה עשורים, עבדה לצד ג’ורג’ הויט וויפל על פיתוח טיפול לאנמיה ממארת, ויחד הם גילו את הקשר לליקויים בכבד ואת הריפוי באמצעות תזונה עשירה ברקמות כבד. רובשייט-רובינס כתבה יותר מ-100 מאמרים מדעיים על ממצאי המחקר וכמה ספרי לימוד רפואיים על אנמיה. ב-1934 זכה וויפל בפרס נובל לרפואה, בעוד היא לא קיבלה כל הכרה רשמית (אם כי וויפל חלק עמה את כספי הפרס). ב-1951 מונתה רובשייט-רובינס לנשיאת החברה האמריקאית לפתולוגיה ניסויית, האישה הראשונה בתפקיד זה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: התמונה היחידה שמצאנו המיוחסת לה, אך אינה מאומתת

בתמונה הגדולה: ג’ון הויט וויפל, שותפה למחקר, בטקס קבלת פרס נובל, 1934

רגיל

גוונדולין ברוקס

גוונדולין אליזבת ברוקס, 2000-1917

“וְאִם יָבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ,
אֵיךְ נְקַבֵּל אֶת פָּנָיו?
הַאִם לֹא נִירָא
אַחֲרֵי זְמַן כֹּה רַב
בַּצֵּל?”

היום, לפני 102 שנים, נולדה גוונדולין ברוקס, משוררת וסופרת אמריקאית. יצירותיה עסקו בעיקר בהצלחות ובמאבקים אישיים של אנשים פשוטים מהשכונה שלה, על הדעות הקדומות והאפליה שעמן התמודדו. ב-1950 זכתה בפרס פוליצר לשירה על ספרה “אנני אלן” – והייתה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה הזוכה בפרס. ב-1976 הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה שנכללה באקדמיה האמריקאית לאמנויות, וב-1985 נבחרה ע”י הקונגרס האמריקאי למשוררת הלאומית השנתית וליועצת השירה בספריית הקונגרס.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ברוקס ב”קיר הכבוד”, 1967 (צילום: רוי לואיס), באדיבות ספריית כתבי יד נדירים באוניברסיטת אילינוי. מתוך פרסום של הקרנת סרט קצר על יום בחייה, אתר “קרן השירה”, 2017

בתמונה הקטנה: ברוקס ב-1987, מתוך עמוד הביוגרפיה שלה באתר אנציקלופדיה בריטניקה

רגיל

קלאודיה אלכסנדר

קלאודיה ג’ואן אלכסנדר, 2015-1959

היום, לפני 60 שנים, נולדה קלאודיה אלכסנדר, מדענית וחוקרת אמריקאית בתחומי המדעים הפלנטריים, ובכללם גאופיזיקה, התפתחות כוכבי שביט, מגנטוספירה, טקטוניקת לוחות, פלזמת חלל, רוח השמש וכוכבי הלכת נוגה ושבתאי. היא עבדה בסוכנות הסקר הגאולוגי של ארה”ב, במרכז המחקר איימס ובמעבדה להנעה סילונית של נאס”א. היא נודעת במיוחד בעבודתה כמנהלת פרויקט ומדענית ראשית של נאס”א במשימת הגשושית “גלילאו” לחקר צדק וירחיו ובמשימת הגשושית “רוזטה” לחקר השביט צ’וריומוב-גרסימנקו. היא גם פעלה רבות לקידום נשים ומיעוטים במדע וטכנולוגיה, וכן כתבה ספרי ילדים ומד”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

שיחת TEDx שלה על “טבעה המרתק של התנועה והמקרה המוזר של חינוך בילדות“, המדגימה את גישתה לחינוך מדעי, אפריל 2015

בתמונה הגדולה: אלכסנדר (מימין), בתפקידה כמנהלת המשימה “גלילאו”, יחד עם המהנדסת נאדין קוקס, בחדר הבקרה של המעבדה להנעה סילונית של נאס”א בפסדינה, קליפורניה, ממתינות לשלב הסופי של הנחיתה על צדק, ספטמבר 2003 (צילום: ריק פרנסיס, AP).
מתוך כתבה על מותה של “המדענית המפורסמת שהובילה את המשימה אל צדק“, “יוסטון כרוניקל”, יולי 2015

בתמונה הקטנה: צילום מסך מתוך ריאיון עמה, שבו היא מספרת על תרומתה למשימת “רוזטה”, מרץ 2015

רגיל

אריקה גארנר

אריקה גארנר-סנייפס, 2017-1990

“כשאני דורשת צדק, זה אף פעם לא רק בשביל אבא שלי. זה בשביל הבת שלי; בשביל הדור הבא של אפרו-אמריקאים […] אנחנו לא הדור הראשון של שחורים אמריקאים שקמים ודורשים את הזכות האנושית הבסיסית לחיות, וגם לא נהיה האחרונים. אבל אני יודעת שעולם טוב יותר הוא אפשרי”
[מתוך מאמר שכתבה, “חיים של אנשים שחורים כמו אבא שלי אמורים להיות חשובים באמריקה; לכן אני תומכת בברני סנדרס“, “וושינגטון פוסט”, ינואר 2016]

היום, לפני 29 שנים, נולדה אריקה גארנר, אקטיביסטית אמריקאית למען רפורמה בעבודת המשטרה. ב-2014 נהרג אביה במהלך ניסיון מעצר, ובעקבות זאת החלה להוביל צעדות דו-שבועיות מתוקשרות באזור שבו מת והקימה קרן להנעת קהילות בכל רחבי העולם לפעול למען צדק חברתי ומודעות פוליטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: גארנר מובילה צעדת מחאה בניו יורק ב-2014, לאחר שחבר מושבעים החליט שלא להרשיע שוטר שהיה מעורב במות אביה, אריק גארנר. מתוך הספד שנכתב עליה עם מותה מהתקף לב, בבלוג “two-way” (צילום: אנדרו ברטון/גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: גארנר ב-2015, מתוך כתבת הספד באתר ה”סנט לואיס אמריקן”

רגיל

הלן טאוסיג

הלן ברוק טאוסיג, 1986-1898

היום, לפני 121 שנים, נולדה הלן טאוסיג, קרדיולוגית אמריקאית, מומחית לטיפול במומי לב מולדים ומייסדת התחום של קרדיולוגיית ילדים. היא למדה בהרווארד ובאוניברסיטת בוסטון אך בשל מגדרה לא הורשתה להשלים שם תואר, ולבסוף, ב-1927, הצליחה להשלים לימודי רפואה והתמחות בקרדיולוגיה באוניברסיטת ג’ונס הופקינס. בין היתר פיתחה הליך רפואי מציל חיים, המכונה על שמה “שאנט בליילוק-טאוסיג”, לתינוקות שנולדו עם טטרלוגיית פאלוט (מצב מולד של חסימת עורק הריאה ונקב בין חדרי הלב, הגורם ל”תסמונת התינוק הכחול”). היא ידועה גם כמובילת המאבק לאיסור השימוש בתלידומיד בארה”ב ובאירופה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר טאוסיג ומטופל, 1975 [צילום: יוסוף קאראש]

בתמונה הקטנה: בודקת ילדה בעלת תסמונת “התינוק הכחול” [צילום: Hearst Newspapers], מתוך הארכיון הרפואי של בית החולים ג’ונס הופקינס

רגיל

אדיס דה-פיליפ

יהודית (אֶדיס) דה-פיליפ, 1978-1912

היום, לפני 107 שנים, נולדה אֶדיס דה-פיליפ, זמרת סופרן ישראלית ילידת ארה”ב, מייסדת האופרה הישראלית. ב-1934 קיבלה את תפקידה הראשון – ויולטה ב”לה טראוויאטה” בניו יורק, זכתה לביקורות מהללות, והחלה להופיע בכל רחבי אירופה ואמריקה. ב-1945 הופיעה בערב חגיגי שארגנה “המגבית היהודית”, שם שמעה עדויות של יהודי בריה”מ וניצולי שואה, והחליטה לעלות לארץ ישראל על מנת “לחזק את האופרה העממית ולבנות היכל אופראי מכספים שיצטברו מהופעותיי ומתרומות שאגייס”. ב-1947 אכן הקימה את האופרה הישראלית, והייתה המנהלת האמנותית והבמאית שלה עד יום פטירתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אדיס דה פיליפ בתפקיד ויולטה ב”לה טראוויאטה”, לצד פאולו גורין בתפקיד אלפרדו, באופרה הארצישראלית העממית, 1945

בתמונה הקטנה: אדיס דה פיליפ בשנת 1958 (צילום: משה פרידן, מתוך אוסף התצלומים הלאומי)

רגיל

ויולטה אוטומן

ויולטה אוטומן (אידלמן), 2012-1930

היום, לפני 89 שנים, נולדה ויולטה אוטומן, אדריכלית, פעילת סביבה ואמנית אמריקאית ילידת פרו. היא נודעת במיוחד בתחום האדריכלות האורגנית, המקדמת תכנון הרמוני וסימביוטי עם הטבע, ובשל הבית הייחודי שבנתה עבור עצמה. החל משנות ה-70 תכננה גם יקבים רבים במחוז נאפה שבקליפורניה, שתעשיית היינות בו הפכה אז לאחת הטובות בעולם. בנוסף, כיהנה שנים רבות בוועדת התכנון ובמועצת העיר של סאוסליטו שבקליפורניה, ובמסגרת זו פעלה לקידום השימור הסביבתי בכלל ולפיתוח המשמר את אחד מקווי החוף הייחודיים בעולם בפרט. היא גם פרסמה ספרי בישול, עיצבה ציורי קיר ואיירה ספרים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ביתה ומשרדה של ויולטה אוטומן, שתכננה לפי הקווים של המצוק הטבעי שעליו נבנה, מתוך כתבה עליו ב”דיילי אינדיפנדנט ג’ורנל” של קליפורניה, 1964

בתמונה הקטנה: מעיינת בספר הבישול שפרסמה עם המתכונים של אמה, “יהודייה רוסייה מבשלת בפרו”, מתוך כתבה ב”דיילי אינדיפנדנט ג’ורנל” של קליפורניה, 1973

רגיל

אדריאן ריץ’

אדריאן ססיל ריץ’, 2012-1929

“לעיתים קרובות, נשים חשות שהן יוצאות מדעתן כאשר הן דבקות באמת של החוויה שלהן. העתיד שלנו תלוי בשפיות של כל אחת מאיתנו, ויש לנו סיכוי עמוק ונרחב, הרבה מעבר לאישי ולפרטי, במשימת התיאור של המציאות שלנו באופן הכן והמלא ביותר שביכולתנו לתאר זו בפני זו.”
(מתוך ספרה “על שקרים, סודות ושתיקה”, 1979)

“הִנְנוּ, הִנְנִי, הִנָּךְ
בְּמֹרֶךְ לֵב אוֹ בְּאֹמֶץ לֵב
יֵשׁ לָנוּ הַיְּכֹלֶת לִמְצֹא אֶת דַּרְכֵּנוּ
חֲזָרָה אֶל הַזִּירָה

בְּאַמְתַּחְתֵּנוּ סַכִּין, מַצְלֵמָה,
סֵפֶר שֶׁל מִיתוֹסִים
שֶׁבָּהֶם
שְׁמוֹתֵינוּ לֹא מוֹפִיעִים”

(מתוך שירה “צלילה אל תוך החורבות”, המופיע בספרה מ-1973, “צלילה אל תוך החורבות: שירים 1972-1971”; מאנגלית: מתת גולדברג אלון)

היום, לפני 90 שנים, נולדה אדריאן ריץ’, משוררת ותאורטיקנית אמריקאית, וכן אקטיביסטית נגד מלחמה, גזענות וסקסיזם. היא הייתה מהמשוררות הנקראות והמשפיעות במאה ה-20, והגותה נחשבת למכוננת בפמיניזם הרדיקלי והלסבי: ספרה “ילוד אישה” דן באִמהוּת כמוסד חברתי פטריארכלי ובמדיקליזציה של תהליכי היריון ולידה, וספרה “הטרוסקסואליות כפויה” דן במחיקת המיניות הנשית ובלסביוּת כרצף של סולידריות נשית.

עוד על אדריאן ריץ’

עוד על “ילוד אישה“, שיצא לאור בעברית בתרגומה של כרמית גיא, הוצאת עם עובד, 1989

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן שצילם ריצ’רד לאוטנס (טורונטו סטאר/ גטי אימג’ז), מתוך “מצבי גבול: אוסף שיריה של אדריאן ריץ’“, כתבה על האמנות והאקטיביזם שלה ב”ניו יורקר”, יוני 2016

בתמונה הקטנה: דיוקן של אדריאן ריץ’ המופיע על קירות האקדמיה למשוררים אמריקאים, מתוך הרשומה “אדריאן ריץ’ על כוחה הפוליטי של שירה ותפקידה בחוויית ההגירה“, בבלוג התרבות “בריין פיקינג” של מריה פופובה, אוגוסט 2016

רגיל

אידה רודס

אידה רודס (נולדה כהדסה איצקוביץ’), 1986-1900

היום, לפני 119 שנים, נולדה אידה רודס, מתמטיקאית אמריקאית, מחלוצות הפיתוח של מחשבים ומערכות תכנות. החל מ-1938 עבדה בפרויקט הלוחות המתמטיים המהווה בסיס לעבודת מתמטיקה שימושית עד היום, ובשנות ה-50 עיצבה את שפת התכנות של המחשב המסחרי הראשון שיוצר בארה”ב ואת המחשב הראשון ששימש את משרד הרווחה האמריקאי. בין היתר יצרה את אחד האלגוריתמים הוותיקים שעודם בשימוש – אלגוריתם להכנסת חגים יהודיים לתוכנות לוח שנה. ב-1949 קיבלה עיטור ממשלתי על “תרומה יוצאת דופן לקידום מדעי של האומה בתכנון וביישום של מחשוב דיגיטלי אלקטרוני”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אידה רודס במהלך עבודתה בחברת IBM, מדגימה את עבודתה החלוצית בתרגום ממוחשב של שפות, נובמבר 1960

בתמונה הקטנה: במסגרת עבודתה במכון התקנים האמריקאי, מאי 1959

רגיל

סו גרדנר

סו גרדנר, נולדה ב-1967

היום, לפני 52 שנים, נולדה סו גרדנר, עיתונאית קנדית, המנכ”לית הראשונה של ויקימדיה, המפעילה את ויקיפדיה ומיזמים נוספים. היא עבדה כמפיקה, כתבת ובמאית ברשות השידור הקנדית, ובתפקידה האחרון ניהלה את אתר האינטרנט של הרשת. ב-2007 הסתקרנה מדף שיחה של ערך בוויקיפדיה, עיינה באתר האינטרנט – ראתה שדרוש מנכ”ל והגישה מועמדות. תחת ניהולה צמחה קרן ויקימדיה לאחד הפרויקטים המשפיעים ביותר בעולם התקשורת. ב-2015 הצטרפה גרדנר לפרויקט Tor לקידום אינטרנט חופשי ותקשורת אנונימית, וכיום היא מנהלת אתר החוקר את השפעתן החברתית של ענקיות הטכנולוגיה.

“סו גרדנר בונה ארגונים שמאפשרים לאנשים גישה למידע שהם רוצים וצריכים. תחומי העניין העיקריים שלה הם טכנולוגיה, תקשורת, מגדר וחופש מידע.”
(מתוך הבלוג שלה)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: גרדנר ב-2008

בתמונה הקטנה: גרדנר בניו יורק, 2013 (צילום: ויקטוריה ויל)

רגיל

מרי אגנס צ’ייס

מרי אגנס מיארה צ’ייס, 1963-1869

היום, לפני 150 שנים, נולדה מרי אגנס צ’ייס, בוטנאית אמריקאית. ב-1897 פרסמה את מאמרה הראשון על חקר שיטתי ושימור של דגנים, המהווים מקור מזון עיקרי וכן משמשים להפקת צמחי מרפא וחומרי בנייה. ב-1901 התקבלה לעבודתה הראשונה בתחום, כעוזרת מחקר בוטני במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע, ועם השנים הפכה לאחת החוקרות החשובות בעולם בתחום, בזכות עשרות פרסומים מדעיים ומחקרים במשרד החקלאות של ארה”ב ובמוזיאון הלאומי של מכון הסמית’סוניאן. היא נודעה גם כסופרג’יסטית בולטת, שהייתה שותפה להפגנות, למעצרים ולשביתות רעב למען זכות ההצבעה לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במסע מחקרי לאיסוף צמחים בברזיל, 1929

בתמונה הקטנה: עם דגימות צמחים במשרדה במכון הסמית’סוניאן, 1960

רגיל

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי)

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי), 2011-1923

היום, לפני 96 שנים, נולדה בטי מיי טייגר ג’אמפר – פוטאקי בשמה השבטי – אחות, סופרת ומנהיגה ילידית אמריקאית, האישה הראשונה (והיחידה) שכיהנה כראשת אומת הסמינול. היא הייתה בת השבט הראשונה שלמדה קרוא וכתוב באנגלית, ושסיימה לימודי תיכון ולימודי סיעוד. בעבודתה כאחות, הנגישה שירותי רפואה “לבנה” עבור סמינולים רבים מאזורים מרוחקים. היא ייסדה וערכה את עיתון השבט, שזכה בפרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים הילידים, וכתבה ספרים ומאמרים רבים על תרבות השבט ומסורותיו. טייגר ייסדה גם ארגון למען תוכניות בריאות וחינוך בשבטים ילידיים, שהפך ללובי פוליטי חזק.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך הארכיון הלאומי של פלורידה

בתמונה הקטנה: בטי מיי טייגר (משמאל) ואליס אוסקאולה (מימין), בוחנות את המהדורה הראשונה של העיתון “חדשות הסמינולים”, מתוך סקירה על פועלה במסגרת “נשים אדירות בהיסטוריה” ב”מגזין פרספונה: נשים, תרבות פופולרית, חדשות, חדי קרן

רגיל

פאולין סאבין

פאולין ג’וי מורטון סאבין, 1955-1887

היום, לפני 132 שנים, נולדה פאולין סאבין, פעילה פוליטית אמריקאית, ממנהיגות התנועה לביטול חוק היובש. בשנות ה-20 הקימה את מועדון הנשים של המפלגה הרפובליקנית, הייתה האישה הראשונה בוועדה הלאומית הרפובליקנית, וגייסה הון רב ואלפי חברים למפלגה. ב-1929 הקימה את “ארגון הנשים לרפורמה בחוק היובש”, שהצליח לסחוף את התקשורת, לצרף לשורותיו מיליון וחצי פעילות, לשכנע כי החוק אינו יעיל, יוצר אהדה למבריחי אלכוהול ומעודד זלזול בחוקים – וב-1933 החוק בוטל. בשנות ה-40 ניהלה את מערך ההתנדבות של הצלב האדום האמריקאי, וכן עסקה בעיצוב פנים, למשל של בית הנשיא טרומן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פאולין סאבין (מימין) וניקול קורטלנד (משמאל), נושאות את דברי הפתיחה בישיבת ארגון הנשים לרפורמה בחוק היובש, מתוך העיתון “הרלד טריביון, ניו יורק”, אפריל 1931

בתמונה הקטנה: תמונתה שהופיעה על שער מגזין “טיים”, יולי 1932

רגיל

ארוחת הנשים ב”דלמוניקו”

ארוחת הנשים ב”דלמוניקו”, 1868

היום, לפני 151 שנים, נכנסו כתריסר נשים אל “דלמוניקו” בניו יורק, מהמסעדות הטובות והידועות בארה”ב, ולראשונה – סעדו במקום ציבורי ללא ליווי גברים. היה זה המפגש הראשון של “סורוסיס”, המועדון הראשון לנשים עובדות בארה”ב, שהקימה ג’יין קנינגהאם קרולי (האמריקאית הראשונה בעלת טור קבוע בעיתון) בתגובה להדרתה בשל מגדרה מארוחה מיוחדת שארגן במקום מועדון העיתונאים של ניו יורק. קריקטורות ומאמרי דעה הציגו את חברות המועדון בלעג כ”מרשעות לוחמניות”, אך הן המשיכו, וממשיכות עד היום, להיפגש ולעודד עוד ועוד נשים ליצור קשרים, לצאת לעבודה ולנכוח במרחב הציבורי.

התמונה הגדולה באדיבות מוזיאון העיר ניו יורק, מתוך כתבה ב”דיילי מיל“: “דלמוניקו שבניו יורק הייתה המסעדה הראשונה בארה”ב שאפשרה לנשים לסעוד בה ללא ליווי”
כתבות נוספות על הארוחה ההיא-סטורית ב”דלמוניקו”: “אטלס אובסקורה“, “מיק“, “ניו יורק טיימס“, “טיים אאוט ניו יורק

בתמונה הקטנה: ג’יין קנינגהאם קרולי

עוד על “סורוסיס

פייסבוק

רגיל

איסולינה רונדון

איסולינה רונדון, 1990-1913

היום, לפני 106 שנים, נולדה איסולינה רונדון, פעילה פוליטית פורטוריקנית. ב-1935 הצטרפה לתנועה לעצמאות פוארטו ריקו לאחר שהייתה עדה ל”טבח בריו פיידרס” – שבו ארבעה סטודנטים, פעילים נגד השלטון הקולוניאליסטי של ארה”ב, נורו למוות ע”י שוטרים מקומיים, שלא נשפטו אלא אף קודמו. ב-1948 נאסרו בחוק הבעת תמיכה בעצמאות האי ו/או קשר עם פעילים למען מטרה זו, חברי תנועה רבים נכלאו, ורונדון הנהיגה את ההתקוממויות נגד הפרה זו של זכויות אזרח וחופש ביטוי, תחת חקירות של ה-FBI ואיומים מתמידים. החוק בוטל ב-1957, אך המאבק של פוארטו ריקו לעצמאות מעולם לא חוּדש.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אנדרטה בעיר מאיאגואס, פוארטו ריקו, להנצחת הנשים שהשתתפו במרד העצמאות של שנות ה-50

בתמונה הקטנה: סמל תנועת העצמאות של פוארטו ריקו

רגיל

אגנס מרי מנסור

אגנס מרי מנסור, 2004-1931

היום, לפני 88 שנים, נולדה אגנס מרי מנסור, נזירה קתולית וד”ר לביוכימיה אמריקאית, בת למהגרים מלבנון. לאחר 30 שנות עבודה הומניטרית מטעם הכנסייה, ב-1983 מונתה לנהל את מחלקת הרווחה של מישיגן, שבמסגרתה ניתן מימון להפלות עבור נשים חסרות אמצעים. בתגובה, בצעד נדיר, הציב לה הוותיקן אולטימטום: להתפטר או לעזוב את הכנסייה. היא בחרה בתפקידה כמנהלת הרווחה והצליחה, בין היתר, להגיע לשיא באיתור הורים מזניחים, ליזום תוכניות תמיכה באמהות בנות עשרה ולהרחיב את הסיוע לנפגעות אלימות במשפחה. היא גם ייסדה ארגון למען בריאות והשכלה של ילדים החיים בעוני.

“האמונה שלי תמיד הייתה עמוקה מספיק כדי לשרוד ארגון המורכב מבני אדם, שלכולם יש חולשות ופגמים. אני לא חושבת שעלינו לאפשר לבני אדם, גם אם הם מייצגים את האל, להתערב במערכת היחסים שלנו עם האל…
ככל הנראה קשה יותר לשמור על אמונה קתולית בימינו, מפני שאנו נדרשים ליותר אחריות אישית, שיפוט עצמי, בחירה אישית, אשר נכנסים לתוך מערכת קבלת ההחלטות האישית שלנו. פעם, דברים היו הרבה יותר ‘שחור או לבן’. זה תמיד היה אחד הכשלים של הכנסייה; הכול היה שחור-לבן, והיה עליך ללכת בעקבות הוראת הכנסייה מבלי להטיל ספק. המדיניות הייתה: אל תחשבו על זה, אל תקראו אפילו בכתבי הקודש, שמא תפרשו אותם לא נכון. והיה משהו מנחם בסדר הזה של הדברים.
אבל דברים אינם שחורים ולבנים. על מנת שיהיו לדברים משמעות והיגיון עבורך, עליך לתפוס את עצמך בידיים ולומר ‘אני לא לגמרי מבינ/ה את העניין, אבל אני מקבל/ת אותו’. כך, לפחות האחריות היא שלך. לפני כן, לא יכולת לקחת אחריות על הפעולות שלך. נכון, עכשיו קשה יותר, אבל לדעתי זה בריא יותר, כן יותר, אותנטי יותר. וזה מאפשר לבני אדם להיות חופשיים יותר.”
[הציטוט מתוך מאמר דעה שכתבה בנובמבר 1985, המסביר את בחירתה שלא לקבל את דעת הכנסייה (בתמונה הגדולה)]

ויקיפדיה

פייסבוק