עמוד 1
רגיל

תֶלמה יֶלין

תֶלמה יֶלין (בנטוויץ’), 1959-1895

היום, לפני 59 שנים, הלכה לעולמה תֶלמה יֶלין, צ’לנית ומלחינה ישראלית בעלת שם עולמי. בשנת 1919 עלתה מאנגליה לארץ ישראל, והחלה בפעילות רחבת היקף למען חינוך מוזיקלי בארץ ובארגון קונצרטים ומופעים. היא התמסרה לנגינה ולהוראת הנגינה, ובמשך שנים הייתה מורה לנגינה בצ’לו וערכה קונצרטים ברחבי אירופה. בית משפחתה, שתוכנן על ידי בעלה האדריכל אליעזר ילין, היה המבנה הראשון שנבנה בשכונת רחביה בירושלים, ובו אירחה לקונצרטים בגזוזטרה את שמנה וסלתה של העיר ומוזיקאים מכל העולם. על שמה נקרא בית הספר לאמנויות “תלמה ילין” בגבעתיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: באדיבות טרודי שורץ-הילר ונדב מן, ביתמונה

בתמונה הקטנה: ילין מנגנת בטקס באקדמיה למוזיקה בירושלים ב-1950 (משמאלה פרנק פלג ומשה זמורה)

(התמונות מתוך אתר סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה)

רגיל

ז’קלין די פרה

ז’קלין מארי די פרה, 1987-1945

היום, לפני 73 שנים, נולדה ז’קלין די פרה, צ’לנית אנגלייה, מגדולי הצ’לנים בכל הזמנים. היא הייתה בת ארבע כששמעה צ’לו בפעם הראשונה, בשידור רדיו, ומאז נעשה צליל הצ’לו חלק בלתי נפרד מחייה. כבר בגיל עשר זכתה בפרס בינלאומי, ובגיל 12 הופיעה בקונצרטים של ה-BBC בלונדון. לכל אורך הקריירה הקצרה שלה הופיעה עם מיטב התזמורות והסולנים, זכתה בפרסים רבים, ונודעה במיוחד בשיתוף הפעולה הפורה שלה עם בן זוגה, הפסנתרן דניאל ברנבוים. לאחר שהחלה לאבד תחושה באצבעות, ב-1973, בגיל 28, אובחנה כחולה בטרשת נפוצה, ועם הזמן לא יכלה לנגן עוד, הפכה למשותקת ולבסוף מתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ז’קלין די פרה, בכיסא גלגלים, מקבלת אות כבוד כחברת המסדר הבריטי מהנסיך פיליפ בארמון בקינגהאם, 1978