עמוד 1
רגיל

וולטרין דה קלייר

וולטרין דה קלייר, 1912-1866

“אני מתה, כפי שחייתי, נפש חופשייה, לא מחויבת בשבועת אמונים לאף שליט, בשמיים או על פני האדמה”

היום, לפני 152 שנים, נולדה וולטרין דה קלייר, ממובילות התנועה האנרכיסטית בארה”ב בסוף המאה ה-19, הנחשבת ע”י רבות למבשרת הפמיניזם הרדיקלי. היא זכתה לשם בינלאומי ככותבת ודוברת מוכשרת שדגלה במחשבה חופשית והתנגדה לקפיטליזם, למדינה, למיליטריזם, לנישואים, לתפקידי מגדר ולשליטת הדת על מיניות ועל חייהן של נשים. חיבורה מ-1912 על אקטיביזם פוליטי באמצעות פעולה ישירה ואי-ציות אזרחי מצוטט עד היום ע”י פעילים למען שינוי חברתי במגוון תחומים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן, 1901, פילדלפיה (מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: גרפיטי בן ימינו, הנושא ציור וציטוט שלה:
“הם טרם השכילו ללמוד שישנו מאבק משותף אחד נגד אלה אשר ניכסו לעצמם את האדמה, את הממון ואת המכונות”.
מתוך האתר של “Occupy WallStreet”

רגיל

נעמי וולף

נעמי וולף, נולדה ב-1962

“ככל שנשים פרצו יותר מחסומים חוקיים וחומריים, כך הפכו דימויי היופי הנשי הסובבים אותנו לקפדניים, תובעניים ואכזריים יותר… הפרעות אכילה עלו בקצב אקספוננציאלי וניתוחים פלסטיים הפכו להתמחות המתפתחת ביותר… פורנוגרפיה נעשתה לתחום המדיה המוביל, יותר מסרטים ותקליטים לא-פורנוגרפיים גם יחד… ליותר נשים יש יותר כסף, כוח והכרה חוקית מאי פעם; אולם במונחים של תחושותינו בקשר לעצמנו, פיזית, ייתכן שמצבנו אף גרוע משל הסבתות שלנו.”

היום, לפני 56 שנים, נולדה נעמי וולף, סופרת ועיתונאית יהודייה-אמריקאית, דוברת בולטת של הגל השלישי של הפמיניזם.

ויקיפדיה

הציטוט מתוך ספרה הנודע והמשפיע ביותר של נעמי וולף, “מיתוס היופי: על השימוש בייצוגים של יופי נגד נשים” (יצא לאור בעברית בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נעמי וולף נואמת בהפגנה, 2017, מתוך אתר חדשות ABC

בתמונה הקטנה: נעמי וולף ליד אוניברסיטת ייל, ינואר 2018, בבואה בעקבות #MeToo להגיש מחדש את תלונתה על הטרדה מינית מצד פרופסור שלימד אותה שם, 13 שנים אחרי שהאוניברסיטה התעלמה מתלונתה הראשונה (קרדיט לדיוויד האוולס, גטי אימג’ז) [מקור]

רגיל

ג’וני מיטשל

ג’וני (רוברטה ג’ואן) מיטשל, נולדה ב-1943

“אַתְּ צְרִיכָה לְנוֹפֵף בָּאֶגְרוֹפִים מוּל הַבָּרָק עַכְשָׁו
אַתְּ צְרִיכָה לִשְׁאֹג כְּמוֹ אֵשׁ בַּיַּעַר
אַתְּ חַיֶּבֶת לְהָפִיץ אֶת הָאוֹר שֶׁלָּךְ כְּמוֹ לֶהָבוֹת
עַל כָּל שְׁמֵי הַלַּיְלָה
הֵם הוֹלְכִים לְכַוֵּן אֶת כֹּל צִנּוֹרוֹת הַכִּבּוּי עָלַיִךְ
תַּרְאִי לָהֶם שֶׁלֹּא תִּכְבִּי
לֹא לִפְנֵי שֶׁתַּצִּיתִי כָּל תְּשׁוּקָה
אֲפִלּוּ לֹא אַחֲרֵי שֶׁתָּמוּתִי
בּוֹאִי עַכְשָׁו
אַתְּ חַיֶּבֶת לְנַסּוֹת
אִם אַתְּ מַרְגִּישָׁה בּוּז
אָז תַּגִּידִי אֶת זֶה
אִם נִמְאַס לָךְ מֵהַלַּיְלָה הַשָּׁקֵט
אָז, אֱלֹהִים, תִּצְרְחִי אֶת זֶה
נִדּוֹנְתְּ לַמֵּיתָרִים וְלַקְּלִידִים
אָז תַּחְשְׂפִי כָּל תָּו שֶׁאַתְּ מַרְגִּישָׁה
שֶׁעֵצִים שְׁבוּרִים וְשֶׁנְהָב
מְנַסִּים לְהַסְתִּיר”

היום, לפני 75 שנים, נולדה ג’וני מיטשל, מוזיקאית וציירת קנדית, מהיוצרות והמבצעות החשובות והמשפיעות בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה של ג’וני מיטשל “מִשְׁפָּט הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים” (1972), תרגמה לעברית: מתת גולדברג אלון

בתמונה הגדולה: מיטשל בשנת 2008, מתוך כתבה באתר התרבות “פלייבור-ווייר”: “ג’וני מיטשל רוצה להגדיר בעצמה את המורשת שלה, אז למה לא נותנים לה?

בתמונה הקטנה: עם מיקרופון וגיטרה, שנת 1971~. מתוך כתבה ב”נשיונל פוסט” על הביוגרפיה של ג’וני מיטשל מאת דיוויד יפה

רגיל

סוהיר חמאד

סוהיר חמאד, נולדה ב-1973

“לֹא אֶרְקֹד לִצְלִיל
תֻּפֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם.
לֹא אַשְׁאִיל אֶת נִשְׁמָתִי אוֹ
אֶת עַצְמוֹתַי לְתֻפֵּי הַמִּלְחָמָה
שֶׁלָּכֶם.
לֹא אֶרְקֹד
לְמִקְצָב הַחֲבָטוֹת שֶׁלָּכֶם.
אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַמִּקְצָב הַזֶּה.
אֵין בּוֹ חַיִּים. אֲנִי מַכִּירָה
מִקָּרוֹב אֶת הָעוֹר
שֶׁאַתֶּם חוֹבְטִים בּוֹ.
הוּא הָיָה פַּעַם חַי
נִצּוֹד נִגְזָל
נִמְתַּח
[…]
אֲנִי אֶרְקֹד
וְאֶתְנַגֵּד וְאֶרְקֹד וְ
אֶתְנַגֵּד וְאֶרְקֹד.
פְּעִימַת הַלֵּב הַזֹּאת חֲזָקָה יוֹתֵר
מִמָּוֶת.
תֻּפֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם לֹא
חֲזָקִים יוֹתֵר מֵהַנְּשִׁימָה הַזֹּאת.”

היום, לפני 45 שנים, נולדה סוהיר חמאד, משוררת ופעילה פוליטית אמריקאית ילידת ירדן. יצירתה טווה נרטיב משולב של נישול כבת לפליטים פלסטינים, כמהגרת וכאישה הנאבקת בסקסיזם.

ויקיפדיה

הציטוט מתוך שירה “מָה אֶהְיֶה”. השיר המלא בספוקן וורד בביצועה, מתוך כנס TED נשים 2010: “שירים על מלחמה, שלום, נשים וכוח”

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך ריאיון עמה ב-2007

בתמונה הקטנה: מקריאה שיר על נפגעי הוריקן “קתרינה” באירוע “פליטים למען פליטים”, צילום של תום מרטינז [מקור]

רגיל

סוזט ג’ורדן

סוזט ג’ורדן, 2015-1974

“מדוע שאסתיר את זהותי, כשזו כלל אינה אשמתי? מדוע שאתבייש בשל משהו שלא אני גרמתי לו? סבלתי אלימות, סבלתי עינוי, סבלתי אונס, ואני נאבקת ואמשיך להיאבק.”

היום, לפני 44 שנים, נולדה סוזט ג’ורדן, פעילה נגד אונס ולמען זכויות נשים בהודו. ב-2013 בחרה לחשוף את זהותה כניצולת אונס קבוצתי בקולקטה כשנה לפני כן, על מנת למחות בפומבי על תכיפות מעשי האונס והרצח נגד נשים בהודו, ולעודד אחרות לשבור שתיקה ולמחות. ראש ממשלת מערב בנגל דאז כינתה אותה שקרנית והאשימה אותה בניסיון להביך את הממשלה, תגובה שעוררה סערה ברחבי הודו. לאחר מכן החלה ג’ורדן לעבוד בקו סיוע לקורבנות אלימות מינית, עד למותה בגיל 40 מדלקת קרום המוח. כחצי שנה אחרי מותה הורשעו שלושה מתוקפיה באונס; משפטם של האחרים עדיין מתנהל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בצעדת מחאה של חוקרות באוניברסיטת ג’דוואפור בקולקטה (צילום: פרתה פאוול, מתוך מאמר ב”אינדיאן אקספרס”)

התמונה הקטנה מתוך מאמר שכתבה עליה בתה בת ה-19, ראה.
מתוך הטקסט:
“השראה מגיעה מאנשים שעבדו מספיק קשה כדי לזכות בפרס נובל, אנשים שמגייסים כספים לצדקה למטרות שונות, אנשים כמו מאמא תרזה, מהטמה גנדי […] הלוואי והייתי יכולה לזכות בהשראה מאנשים נשגבים שכאלה […] כל אחד שואף להיות אחד מהאנשים האלה, אך המציאות שונה. האדם היחיד שאני חלמתי להיות דומה לו – היה אמי.
היו לה ימים רעים, היא מעולם לא השלימה את לימודיה, היא שתתה, היא עישנה […] היו לה 21 קעקועים והמון צלקות שהותירו בה את עקבותיהן. היא הייתה מורדת, מעולם לא החזיקה בעבודה קבועה. אבל אמי הייתה אישה יחידה במינה. היא לימדה אותי להאמין בעצמי: ‘זה אף פעם לא חשוב להשתלב, זה בסדר לבלוט החוצה – וליהנות מהנוף.’
[…] אז כשאני אגדל אני רוצה להיות כמו אמא שלי, להיות *אמיתית*. האם תעז/י גם להיות? מה יש לך להפסיד?”

 

רגיל

אולריקה מיינהוף

אולריקה מאריה מיינהוף, 1976-1934

“מחאה היא לומר שאני לא מסכימה למשהו, שאני מסרבת לקבל את זה. התנגדות היא לוודא שהדברים שאני לא מסכימה איתם לא יתקיימו עוד”

היום, לפני 84 שנים, נולדה אולריקה מיינהוף, עיתונאית, פעילת שמאל רדיקלי וטרוריסטית גרמנייה. מיינהוף הייתה תאורטיקנית חשובה של השמאל הרדיקלי, וניסחה מנשרים על אנטי-אימפריאליזם ואנטי-קפיטליזם, על פמיניזם ועל מה שראתה כהמשכו של הנאציזם בתרבות ובממסד המערב-גרמניים. ב-1970 ייסדה יחד עם אנדריאס באדר את “סיעת הצבא האדום”, שנודעה כ”כנופיית באדר-מיינהוף” על שמם, ארגון הגרילה הבולט ביותר שפעל במערב-גרמניה באותה תקופה והיה אחראי למספר רב של מעשי שוד ופיגועים. ב-1972 נתפסה, הובאה למשפט ונכלאה; לפני מתן גזר הדין, נמצאה מתה בתאה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במחאה במערב ברלין, 1970

בתמונה הקטנה: מיינהוף בעת מעצרה, הנובר, יוני 1972 (מתוך ארכיון AP)

רגיל

פאני לו היימר

פאני לו היימר, 1977-1917

“אני מניחה שאם היה לי שכל, הייתי קצת יותר מפחדת – אבל מה היה הטעם בפחד? הדבר היחיד שהם יכלו לעשות זה להרוג אותי, והיה נראה לי שזה מה שהם מנסים לעשות, טיפין-טיפין, מאז שאני זוכרת את עצמי.”
(פאני לו היימר, על החלטתה האמיצה להצטרף למרשם בעלי זכות ההצבעה במיסיסיפי)

היום, לפני 101 שנים, נולדה פאני לו היימר, פעילה למען זכויות האזרח בארה”ב. מגיל שש עבדה עם משפחתה בשדות כותנה. כחלק מתוכנית של מדינת מיסיסיפי לצמצם את מספר העניים השחורים, רחמה הוסר, ללא ידיעתה, במהלך ניתוח למטרה אחרת. ב-1962 נענתה לקריאתו של ארגון לזכויות אזרח להירשם כבוחרת, על אף מכשולים שהציבה המדינה בפני שחורים שרצו להצביע. עקב כך פוטרה מעבודתה במטע, נעצרה והוכתה קשות – והצטרפה למאבק. בין היתר, הובילה את מיזם “קיץ החירות” במיסיסיפי, הקימה את מפלגת החירות של מיסיסיפי ונאבקה בסגרגציה ובעוני בקמפיין של מרטין לותר קינג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרה במחאה מחוץ לוועידה הדמוקרטית הלאומית באטלנטיק סיטי, אוגוסט 1964 (צילום מסך מתוך הסרט הדוקומנטרי “קיץ החירות”, “Freedom Summer”)

בתמונה הקטנה: נואמת בפני תומכי מפלגת החירות הדמוקרטית של מיסיסיפי מחוץ לגבעת הקפיטול בוושינגטון, לאחר שבית הנבחרים דחה את טענותיהם לגבי אי-ייצוג של השחורים במיסיסיפי, ספטמבר 1965 (מתוך ארכיון AP)

רגיל

ביונסה

ביונסה ג’יזל נואלס-קרטר, נולדה ב-1981

“עלינו לשנות את הדרך שבה אנחנו רואות את עצמנו. עלינו לצעוד קדימה כנשים ולהוביל”

היום, לפני 37 שנים, נולדה ביונסה, זמרת, יוצרת, מפיקה מוזיקלית, רקדנית ושחקנית אמריקאית. היא התפרסמה עם להקת הבנות המצליחה “דסטניז צ’יילד”, שאיתה התחילה להופיע כבר ב-1990, בגיל 9. כל אלבומי הסולו שלה הגיעו למקום הראשון במצעד הבילבורד, היא שיאנית מועמדויות וזכיות בפרסי גראמי, בילבורד ו-MTV, המוזיקאית המרוויחה ביותר כיום, ומדורגת ראשונה ברשימות הסלבריטאים המשפיעים בעולם. היא גם פועלת ותורמת להעצמת נשים בעולם ופעילה בתנועת “חיי שחורים חשובים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במופע המחצית של משחק הסופרבול 2013

בתמונה הקטנה: עם קלי רולנד ומישל ויליאמס, דסטניז צ’יילד

רגיל

סופיה סמית’

סופיה סמית’, 1870-1796

היום, לפני 222 שנים, נולדה סופיה סמית’, יורשת עשירה ופילנתרופית אמריקאית. בהיותה חירשת, שקלה להקדיש את הונה להקמת מוסד לחירשים, אך משמוסד כזה הוקם ב-1868, החליטה לתמוך בהשכלה גבוהה לנשים, ברמה זהה לזו שקיבלו אז גברים – וב-1871, שנה לאחר מותה, מימן עיזבונה את הקמת הקולג’ לנשים בהארטפילד, מסצ’וסטס. “לדעתי בזכות חינוך גבוה ונוצרי יותר לנשים, ה’עוולות’ שנעשו להן יזכו לתשומת לב, שכרן יעלה בהתאם ותתחזק השפעתן על תיקון החברה; כמורות, ככותבות, כאמהות, כחברות בחברה האנושית, כוחן להיטיב יגדל באופן בל ישוער,” כתבה בצוואתה.

ויקיפדיה

אתר “סמית’ קולג'”, מהמכללות הפרטיות הטובות בארה”ב כיום

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך פרויקט תיעוד של נשים חלוצות ממסצ’וסטס

התמונה הקטנה מתוך ספריית סמית’ קולג’, שנת 1868~

רגיל

יום השוויון לנשים

יום השוויון לנשים, מצוין בארה”ב מאז 1973

“זהו סיפור על נשים שיצרו את אחד המאבקים הלא-אלימים היצירתיים והמוצלחים ביותר למען זכויות אזרח שנראו בעולם. זהו מאבק בלתי-רגיל, במיוחד כשמובאות בחשבון המשוכות שהיה על הסופרג’יסטיות לצלוח. ללא כוח כלכלי, חוקי או פוליטי משל עצמן, ולמול התנגדות מבוצרת וממומנת היטב, נשים נאבקו בכל מדינה ומדינה למען זכויותיהן כאזרחיות. כדי להשיג תמיכה בזכותן להצביע, נשים הפיצו אינספור עצומות, נאמו, פרסמו עיתונות ונדדו ברחבי המדינה. לעתים קרובות הן סבלו מלעג, מהטרדות ואף מתקיפות מצד ההמון ומצד המשטרה. חלקן הושלכו לכלא, וזכו ליחס קשה כשמחו על כך. ובכל זאת הן המשיכו לנוע. לבסוף, ב-26 באוגוסט 1920, מטרתן הושגה עם התיקון ה-19.
[…] יום השוויון לנשים מאפשר לנו להקדיש תשומת לב ליתרונות הרבים של שוויון אמיתי ולתפקידן של נשים בחיים הציבוריים שלנו. נשים בשירות הציבורי ובממשל שירתו אותנו היטב כאומה בפועלן למען פינוי מכשולים, אכיפת חוקים, יישום רעיונות חדשים ושינוי עמדות הציבור. הנשים שאנו זוכרות היום מספרות סיפור מעורר השראה על מקומנו בהיסטוריה. הן מזכירות לנו שכאזרחי ואזרחיות ארה”ב יש לכולנו ההזדמנות – והאחריות – להתגבר על מכשולים, להשקיע את מיטב המאמצים ולהצטרף יחד ליצירת חברה דמוקרטית יותר.”
(מתוך “ואף על פי כן, נעו ונעו”, עלון של הפרויקט הלאומי להיסטוריה נשית לקראת יום השוויון 2018)

היום, מזה 45 שנים, נחגג בארה”ב יום השוויון לנשים לציון היום ב-1920 שבו אומץ התיקון ה-19 לחוקה האמריקאית, האוסר על הממשלה למנוע מאזרחיות אמריקאיות את זכות ההצבעה על בסיס מינן. בעקבות השביתה הלאומית של נשות ארה”ב למען שוויון תעסוקתי במהלך שנת 1970 ופעילות הגל השני של הפמיניזם למען ביטול ההבדלים הקבועים בחוק בין גברים לנשים בתחומים כמו המשפחה, הרכוש והתעסוקה, העלתה חברת הקונגרס בלה אבצוג את ההצעה לציין את היום כהוקרה למאבקן של עשרות אלפי הפעילות מאז ועידת סנקה פולס ב-1848, וכתזכורת לדרך שעוד נותרה עד לשוויון אמיתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: בלה אבצוג, יוזמת היום

בתמונה הגדולה: פרט מתוך איור של ועידת סנקה פולס 1848 (Bettmann / גטי אימג’ז)

רגיל

קרוליין הסלט

דיים קרוליין הארייט הסלט, 1957-1895

“החשמל סולל דרך גבוהה יותר עבור נשים – נשים המשוחררות מעבודות פרך, שיש להן זמן להגות בחייהן… אנו צועדים לעבר עידן שבו הפן הרוחני הגבוה יותר של החיים יימצא בהתפתחות חופשית יותר, והדבר יתאפשר רק כאשר נשים תשוחררנה מעבודות הפרך השוחקות את הנשמה. אני רוצה שלכל אישה יהיה הפנאי להכיר יותר לעומק את הסוגיות העומדות על סדר היום.”

היום, לפני 123 שנים, נולדה קרוליין הסלט, מהנדסת אלקטרוניקה ופעילת זכויות נשים אנגלייה. היא עבדה כפקידה בחברה לייצור דוודים, ובמהלך מלחה”ע ה-1 קיבלה שם הכשרה בסיסית בהנדסה והחלה לפעול למען קידום נשים בעולם האלקטרוניקה. בשנות ה-20 הייתה נשיאת ההתאחדות האלקטרית לנשים, שפעלה לרתום את יתרונות החשמל למען שחרור נשים ממטלות משק הבית כך שתוכלנה לממש את שאיפותיהן מחוץ לבית. הסלט הייתה, בין היתר, נציגת בריטניה בכנסים עולמיים על אנרגיה, נשיאת הפדרציה העולמית לנשות מקצוע וחברת הוועדה לעבודת נשים במשרד העבודה הבינלאומי של האו”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך חשבון הטוויטר של ארכיון הספרייה של IET – המכון להנדסה וטכנולוגיה בבריטניה
התמונה הקטנה: מתוך כתבה על 10 נשים פורצות דרך בהנדסה באתר “איך דברים עובדים”

 

רגיל

טרזיה טייווה

טרזיה טייווה, 2017-1968

“הִתְעוֹרְרוּ
תָּמִיד הָיִינוּ
רַק אַבְנֵי מִדְרָךְ בַּגֶּשֶׁר
[…]
הֵם רוֹדְפִים אַחַר פַּאי אָמֶרִיקָאִי בַּמִּזְרָח
וְסוּג כָּלְשֶׁהוּ שֶׁל זֶן בַּמַּעֲרָב
מִזְרָח וּמַעֲרָב הֵם כַּמּוּבָן יַחֲסִיִּים
מִשּׁוּלָיו שֶׁל הָאַגָּן שֶׁלָּנוּ
עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו הַקַּוָה-קַוָה
אֲבָל הָאַגָּן שֶׁל שׁוּלֵיהֶם
הוּא רֵיק
הֵם לוֹקְחִים אֶת הַקַּוָה-קַוָה שֶׁלָּהֶם בִּכְמוּסוֹת
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קַל לִשְׁכֹּחַ
שֶׁיֵּשׁ חַיִּים וְאַהֲבָה וּלְמִידָה
בֵּין
אַסְיָה וְאָמֶרִיקָה
בֵּין
אַסְיָה וְאָמֶרִיקָה
יֵשׁ אוֹקְיָנוֹס
וּבָאוֹקְיָנוֹס הַזֶּה
אַבְנֵי הַמִּדְרָךְ שֶׁל הַגֶּשֶׁר
מִתְעוֹרְרוֹת”

היום, לפני 50 שנים, נולדה טרזיה טייווה, משוררת ואקדמאית קיריבטית ואפרו-אמריקאית פורצת דרך, שחקרה תרבויות, היסטוריה ופוליטיקה באיי האוקיינוס השקט.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה “אַמְנֶסְיָה” (AmneSIA), שפורסם בשנת 2000
(תרגמה לעברית: מתת גולדברג אלון)

* קַוָה-קַוָה הוא צמח האופייני לאיי האוקיינוס השקט, שמהשורש שלו מופק משקה אנתאוגני – חומר פסיכואקטיבי שמביא לתחושת רגיעה, לאלחוש ו/או לאופוריה, ונעשה בו שימוש בעיקר בטקסים מקודשים, דתיים ורוחניים.

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

קתרינה ואן טוסנברוק

אלברטה פיליפינה קתרינה ואן טוסנברוק, 1925-1852

“לפני הכול, אני מאמינה שלנשים צריך להיות אמון וכבוד לעצמן. אני מאמינה שבאמצעות עבודה מתמדת אנו יכולות להגיע לעצמאות כלכלית. הדימוי של האישה בשיח יתפתח אז למושג חדש. אינני מעזה להתנבא איך הוא ייראה, אבל בדבר אחד אני בטוחה: אנחנו הנשים מגלמות את האידיאל, בין שנאחז במטאטא, באזמל ניתוחים או בהגה השלטון.”
(מתוך נאום של קתרינה ואן טוסנברוק על “היעדר חיי רוח בקרב נשים צעירות וילדות”, בפתיחת כנס על עבודת נשים, האג 1898, לקידום עצמאות כלכלית לנשים)

היום, לפני 166 שנים, נולדה קתרינה ואן טוסנברוק, רופאה וסופרג’יסטית הולנדית. ב-1880 הייתה לסטודנטית הראשונה באוניברסיטת אוטרכט, ומהרופאות המוסמכות הראשונות בהולנד ובאירופה בכלל. היא התמחתה כגינקולוגית, בעת שבה לא היו רופאות מומחיות, וקידמה היגיינה ורפואה מונעת לנשים; בין היתר, התנגדה למחוכים, תמכה בהפלות ופעלה נגד ניתוחי עיקור לא הכרחיים. ב-1899, על אף ספק ולעג מצד הממסד הרפואי, הוכיחה את קיומו ומבנהו של היריון חוץ-רחמי בשחלות, וב-1902 חקרה לראשונה את סרטן צוואר הרחם. לאחר מותה נוסדה קרן על שמה, המעניקה מלגות מחקר לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר ואן טוסנברוק, צילום: ג’ייקוב מרקלבך, 1922 (מתוך האתר של ארכיון העיר אמסטרדם)

בתמונה הקטנה: ד”ר ואן טוסנברוק, צילום: פ”ד ואן ראיין, סביבות 1890

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: טרובדוריות!

לכבוד יום ההולדת החמישי של היא-סטוריה, אנו מזמינות אתכן לחגוג עם הטרובדוריות, הראשונות בהיסטוריה המערבית שהלחינו, כתבו, ניגנו ושרו מוזיקה חילונית!

במאות ה-12 וה-13, בחצרות האצילים של אוקסיטניה*, היו בכל מקום טרובדורים**. למרות הדימוי הפופולרי, לא היו אלה מוזיקאים דלפונים הנודדים מעיר לעיר כשעל שכמם כלי מיתר, אלא בני אצולה ואנשי חצרותיהם. וכן, היו ביניהם גם לא מעט נשים. כשרבים מהאצילים נסעו הרחק במסעות הצלב, ורבות מהחצרות נותרו תחת אחריות הנשים, חל שינוי במעמד האישה ובקודים התנהגותיים-חברתיים, ושירת הטרובדורים ביטאה זאת. בחברה האוקסיטנית, גם נשות החצר ידעו לשיר, לנגן ולכתוב שירי אהבה, שירים פוליטיים, קינות וגם שירים לריקודים, וכן לנהל עימות או דיאלוג לירי בדילמות מוסריות.

עוד על טרובדוריות בויקיפדיה

* אוקסיטניה הייתה אזור משגשג וחשוב בדרום אירופה, שכלל בעיקר את דרום צרפת, ספרד ואיטליה.

** מקור כינוים של הטרובדורים בפועל האוקסיטני trobar שפירושו “למצוא”, ובהשאלה “להמציא” או “לחבר” (שיר או לחן).

———————————-

נושא מרכזי בשירתם של הטרובדורים היה אהבה, כולל אהבה מחוץ לנישואין וחושניות ארוטית, בניגוד לתפיסה הנוצרית השלטת דאז, ובכל זאת זכו שיריהם להצלחה רבה ואף התקבלו ע”י הכנסייה.

גם הטרובדוריות יצרו קשר הדוק בין מעשה השירה למעשה האהבה, אך הן כתבו על אהבה בדרך שונה מעמיתיהן הגברים; סגנונן היה דיאלוגי יותר ומצועצע פחות, והן הציגו גרסה מיושבת יותר ואידילית פחות של מערכות יחסים.

הנה כמה בתים מתוך שיריהן של טרובדוריות, בנות אוקסיטניה של המאות ה-12 וה-13:

“חבר נאה מתוק, אוכל לומר לך בכנות
שמעולם לא הייתי ללא תשוקה
משום ששמחת להיות מאהב החצר שלי;
לא הייתה גם עת, חבר נאה מתוק,
שבה לא רציתי לראותך עוד;
מעולם לא הרגשתי חרטה,
ואם הלכת ממני בכעס, מעולם לא קרה
שחשתי שמחה עד ששבת אלי.”
(טיבור ד’אורנז’)

“אתה מאהב ראוי כל כך,
שהלוואי שלא היית כזה הססן;
אך אני שמחה שאהבתי גורמת לך חרטה,
שאם לא כן, הייתי אני זו שמכה על חטא.
ובכל זאת, אתה הוא שעומד להפסיד
אם לא תהיה אמיץ דייך לעמוד מאחורי רצונך,
ותסב לשנינו נזק רב אם תסרב.
שהרי גברת אינה מעזה להסתיר
את רצונה האמיתי.”
(גרסנדה דה פרואנזה)

“כעת הגענו אל התקופה הקרה
כשקרח ושלג ובוץ מכסים את האדמה
והציפורים הקטנות דוממות
אף אחת אינה נוטה להנעים זמירות.”
(אזלייה דה פורקירן)

“אישה יפהפייה, שהנאה ושפה אצילית מרוממות אותך,
ואיכות,
אלייך יוצאים חרוזיי,
משום שבך יש עליצות ושמחה ואושר,
וכל הדברים הטובים שאפשר לרצות מאישה.”
(ביאריס דה רומנס)

עימות לירי מפורסם בין שתי טרובדוריות, מריה דה ונטדום וגי ד’אוסל, עסק בדילמה הבאה: כאשר גבר מצליח לשכנע גברת לקבלו כמאהב, האם הוא נעשה שווה מעמד לה, או שמא הוא נותר במעמד של משרת שלה?

(מתוך עמודי ויקיפדיה של הטרובדוריות המפורטות כאן)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מיניאטורה מתוך ספר שירים שהעניק ג’ון טלבוט הרוזן משרוסברי למרגרט מאנז’ו מלכת אנגליה, שנת 1440 לערך (הספרייה הבריטית, Royal MS 16 G. V folio 3v)

בתמונה הקטנה: מיניאטורה מתוך “שירים של מריה הקדושה” שאסף אלפונסו העשירי מלך קסטיליה, המאה ה-13

רגיל

מוניקה לוינסקי

מוניקה סמיל לוינסקי, נולדה ב-1973

היום, לפני 45 שנים, נולדה מוניקה לוינסקי, אקטיביסטית נגד בריונות רשת, אשת תקשורת ומעצבת אופנה יהודייה אמריקאית. ב-1995, בגיל 22, החלה לעבוד כמתמחה בבית הלבן, והייתה לה מערכת יחסים עם נשיא ארה”ב ביל קלינטון. חשיפת הפרשה והכחשתה, לצד האשמות קודמות של קלינטון בהתנהגות מינית בלתי הולמת כמושל ארקנסו, הובילו לניסיון הדחתו באשמת עדות שקר ושיבוש הליכי משפט. לוינסקי נעשתה בן לילה ידועה לשמצה בכל העולם כסמל סקס, כמופקרת ופתיינית, ולמעשה הייתה לאחת הראשונות שנפלו קורבן לשיימינג רשת בינלאומי בעקבות חשיפה של ניצול יחסי מרות.

ויקיפדיה

שיחת ה-TED של מוניקה לוינסקי, “מחיר הבושה”:
“ביוש ציבורי כספורט דמים חייב להיפסק,” היא אומרת. “ב-1998, אני הייתי ‘פציינט אפס’, הסנונית הראשונה למגפת השיימינג, כשאיבדתי את כל המוניטין האישי שלי באופן כמעט מיידי ברמה הגלובלית.” כיום, שיימינג ציבורי ברשת מהסוג שהיא חוותה הפך לדבר נפוץ – שלעתים הוא אף קטלני. בשיחה אמיצה, היא בוחנת מקרוב את תרבות ההשפלה המאפיינת כיום את הרשת ומבקשת לסלול דרך אחרת.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מוקפת בצוותי חדשות מחוץ למשרד עורך הדין שלה, יולי 1998 (מקור: וושינגטון פוסט)

רגיל

סימין בהבהאני

סימין (ח’לילי) בהבהאני, 2014-1927

“עוֹד אֶבְנֵךְ שֵׁנִית מוֹלֶדֶת
גַּם אִם בְּמֶלֶט נִשְׁמַת חַיַּי
אֲחַזְּקֵךְ בְּעַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ
גַּם אִם יִהְיוּ הֵם עַצְמוֹתַי

עוֹד אָרִיחַ אֶת פְּרָחַיִךְ
מִנְּחִירֵי דּוֹרֵךְ הַצָּעִיר
עוֹד אֶשְׁטֹף אֶת הַדָּם מִפָּנַיִךְ
גַּם אִם בְּזֶרֶם דִּמְעוֹתַי

עוֹד יַגִּיעַ אוֹתוֹ יוֹם מְבֹרָךְ
בּוֹ תִּסּוֹג הָאֲפֵלָה מִן הַבַּיִת
עוֹד אָשׁוּב אֶת שִׁירַי לִצְבֹּעַ
בָּאוֹר שֶׁאֶטֹּל מִתְּכֵלֶת שָׁמַי

[…]
עוֹד אֶבְנֵךְ שֵׁנִית מוֹלֶדֶת
גַּם אִם יִתַּשּׁוּ כּוֹחוֹתַי.”

היום, לפני 91 שנים, נולדה סימין בהבהאני, המשוררת הלאומית של איראן ופעילה למען זכויות אדם ואישה. “הלביאה האיראנית”, כך כונתה, נחשבת לסמל של השירה הפרסית ושל המשכילים באיראן, והייתה מועמדת פעמיים לפרס נובל בספרות.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה “עוד אבנך שנית מולדת”, תרגמה לעברית: אורלי נוי

רגיל

רינת אברהמי-קרניאל

רינת אברהמי-קרניאל, נולדה ב-1970~

מונתה למנהלת תחנת כוח של חברת החשמל ב-2016

“העבודה בתחנת הכוח כרוכה ביכולות מקצועיות ובטכנולוגיות מורכבות מהמובילות בעולם, ואני נרגשת מהמשימה ומהאתגר העצום.”

היום, לפני שנתיים, מונתה רינת אברהמי-קרניאל למנהלת תחנת הכוח “רוטנברג” באשקלון – האישה הראשונה בישראל ומהבודדות בעולם בתפקיד זה. היא בעלת תוארי MA בהנדסה כימית ובמנהל עסקים, וב-20 השנים האחרונות עבדה בחברת החשמל בתפקידי הנדסה שונים, ביניהם אחראית מערכות גז, מנהלת מחלקת הכימיה, מהנדסת תפעול ומ”מ מנהל אתר “רמת חובב”. תחנת הכוח הפחמית באשקלון מספקת כשישית מצריכת החשמל בישראל, ומועסקים בה כ-530 עובדים, רק 26 מהם נשים.

על המינוי, באתר חברת החשמל

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום של מרק בלייוייס, חברת החשמל; מקור: פורטל “תשתיות”

בתמונה הקטנה: מתוך כתבה ב-Ynet, “נשים שמנהלות גברים: המגדר הוא ‘נון-אישיו’“, 2011

רגיל

סמנתה סמית’

סמנתה ריד סמית’, 1985-1972

“מר אנדרופוב היקר,
קוראים לי סמנתה סמית’. אני בת עשר. ברכותיי על התפקיד החדש. אני מודאגת מכך שרוסיה וארצות הברית יתחילו מלחמה גרעינית. האם אתה מתכוון להצביע בעד מלחמה או לא? אם לא, אז בבקשה תגיד לי כיצד אתה מתכנן לעזור לכך שלא תהיה מלחמה. לשאלה זו אתה לא חייב לענות, אבל הייתי רוצה לדעת למה אתה רוצה לכבוש את העולם או לכל הפחות את המדינה שלנו. אלוהים ברא את העולם בשבילנו כדי שנוכל לחיות בו ביחד בשלום ולא כדי להילחם.
בברכה,
סמנתה סמית'”

היום, לפני 46 שנים, נולדה סמנתה סמית’, שזכתה לפרסום בינלאומי כשגרירה האמריקאית הצעירה ביותר. ב-1982, בימי מירוץ החימוש של המלחמה הקרה, כתבה סמנתה בת ה-10 מכתב למנהיג החדש של בריה”מ, יורי אנדרופוב, בבקשה להבין מדוע היחסים בין בריה”מ לארה”ב כה מתוחים. מכתב התשובה החיובי שקיבלה מאנדרופוב חולל קרקס תקשורתי, וביקורה בבריה”מ בקיץ 1983, בהזמנתו, סוקר בהרחבה בשתי המעצמות. סמית’ הפכה לידוענית כפעילת שלום וכשגרירת רצון טוב, ומהווה עד היום דוגמה למעורבות אזרחית וליכולת של כל אחד ליצור שינוי בעולם. בגיל 13 נהרגה בהתרסקות מטוס.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סמנתה (מימין) מתקבלת בברכה ע”י נערות ונערים מברית המועצות עם נחיתתה במוסקבה ב-1983

בתמונה הקטנה: צילום מסך מתוך ריאיון עם סמנתה בתוכנית הבוקר האמריקאית “היום” (ינואר 1985)

רגיל

שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ

שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ, 2013-1911

“הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב שִׁירָה
אַחֲרֵי שֶׁחָצִיתִי אֶת שְׁנָתִי הַתִּשְׁעִים
מֵאָז, בְּכָל יוֹם
יֵשׁ לִי סִבָּה טוֹבָה לִחְיוֹת.

גּוּפִי רָזָה וְקָטָן
אַךְ עֵינַי עֲדַיִן רוֹאוֹת
לְלִבָּם שֶׁל אֲנָשִׁים
אָזְנַי עֲדַיִן שׁוֹמְעוֹת
אֶת רַחַשׁ הָרוּחַ
וּפִי עוֹדוֹ מָלֵא חַיִּים.

‘אָמַרְתְּ אֶת זֶה יָפֶה’
מַחְמִיאִים לִי כֻּלָּם

וַאֲנִי שְׂמֵחָה עַל כָּךְ
וְיֵשׁ לִי כּוֹחַ לְהַמְשִׁיךְ.”

היום, לפני 107 שנים, נולדה שיבטה טויו, משוררת יפנית. בגיל 92 נאלצה להפסיק לרקוד והחלה לכתוב שירים, הרוויים שמחת חיים והוקרת ההווה, חרף הבדידות ומכאובי הזִקנה. ספר שיריה הראשון, שפרסמה בגיל 98, הגיע לראש רשימת רבי-המכר ביפן ונמכר במאות אלפי עותקים ברחבי העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

שירה “אני” מופיע בספרה “הבוקר בא תמיד”, שיצא לאור בעברית ב-2017 (תרגום: איתן בולוקן, הוצאת לוקוס)