עמוד 1
רגיל

מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס

מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס, 1848-1796

“עַל מַר גּוֹרָלֵךְ בּוֹכָה הַטֶּבַע
הֲרֵי גַּם הַפֶּרַח הַזּוֹהֵר בְּיוֹתֵר קָמֵל
כַּאֲשֶׁר חֶרֶק מְתֹעָב שׁוֹכֵן בְּצַלְּקוֹתָיו”
(מתוך שירה משנת 1837, “לאישה הצעירה היפה (שנקשרה על כורחה לזקן חולה)”)

היום, לפני 223 שנים, נולדה מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס, אינטלקטואלית, סופרת, עיתונאית ומשוררת גואטמלית. במהלך המאבק לעצמאות גואטמלה הוציאה לאור את העיתון הפוליטי “מאה ואחת פעמים” שסיקר ופירש את המאורעות, ובו פרסמה יצירות סאטיריות שהביעו מחאה, לעגו למנהיגים ועוררו את החברה להתנער מגישות ומנהגים מיושנים. היא בולטת גם כפמיניסטית שהקדימה את זמנה, הראשונה במרכז אמריקה שביטאה בכתיבתה מוטיבים וסגנון של התנועה הספרותית הרומנטית החדשה, ובפרט זו הנשית. שיריה האינטימיים היו מלאי רגשות וחששות אוניברסליים והביאו לידי ביטוי סובייקט נשי חדש.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: תחריט של מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס על שולחן הכתיבה שלה, 1840

רגיל

אנה מריה לנגרן

אנה מריה לנגרן, 1817-1754

היום, לפני 265 שנים, נולדה אנה מריה לנגרן, מהמפורסמות במשוררות שוודיה, שיצירותיה מודפסות ונלמדות עד היום. מגיל צעיר נמשכה לעסוק בשירה, ופרסמה סקירות, פרשנויות ותרגומים. בגיל 18 פרסמה שיר ראשון תחת שמה, זכתה מיד להצלחה רבה, ובמהרה צורפה לחברה המלכותית למדעים ולכתיבה, ונבחרה לכתוב אף עבור משפחת המלוכה עצמה. בסגנונה הסאטירי והאירוני, תמכה בהתנערות מהדת לטובת הריאליזם של עידן הנאורות, קידמה את זכותן של נשים לחופש אינטלקטואלי, עודדה אידיאל של אורח חיים פשוט וצנוע, ולעגה למערכת המעמדות בשוודיה וליהירות של בני האצולה.

“בֶּטִי יַקִּירָתִי, אַתְּ הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה:
בֻּבּוֹת אֵינָן עֲבוּרֵךְ זֶה מִכְּבָר…
מֵאִמְּךָ הַצַּדְקָנִית, הַחֲלוּלָה,
קְחִי שִׁעוּר זֶה לְמַעַן הַמָּחָר!

בָּעוֹלָם, שֶׁבְּקֹשִׁי רָאִית,
גּוֹרָלוֹת כֹּה שׁוֹנִים יֶשְׁנָם;
אַךְ עִם שִׂמְחָה וּמַחְשָׁבָה מוּסָרִית
תּוּכַל בֶּטִי לִגְבֹּר עַל כֻּלָּם.

בְּצָעְדֵךְ בִּנְתִיבֵי הַחַיִּים הִשָּׁמְרִי
וְאַל תַּאֲמִינִי בְּכָל הָרַע שֶׁיִּתְרַגֵּשׁ!
הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ, בֶּטִי שֶׁלִּי,
הוּא בְּכָל מִקְרֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ.”

השורות הפותחות ל”עצות לבתי היקרה, לו הייתה לי בת”, שירה האירוני (ככל הנראה) משנת 1794, שבו היא ממליצה לבתה הדמיונית לוותר על שאיפות ודעות ולהתמקד במרחב הביתי ובתפקידיה כרעיה וכאם (תרגמה: מתת גולדברג-אלון)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מטבע כסף משנת 1818 הנושא את דמותה

רגיל

הארייט מרטינו

הארייט מרטינו, 1876-1802

“כדאי לך לחיות את חייך באופן הטוב ביותר ולפעול באופן הטוב ביותר ולחשוב באופן הטוב ביותר *היום*. היום הוא ההכנה הטובה ביותר למחר ולכל הימים האחרים שיבואו”

היום, לפני 217 שנים, נולדה הארייט מרטינו, סופרת ותיאורטיקנית בריטית, הנחשבת לסוציולוגית הראשונה. באופן יוצא דופן לתקופתה, היא הצליחה לבסס מוניטין ככותבת מהימנה ופופולרית ולהתפרנס מכתיבת ספרים ומאמרים רבים על פוליטיקה, רוחניות, כלכלה, משפחה ונקודת המבט הנשית. היא תרגמה לאנגלית את כתבי אוגוסט קונט, אבי הסוציולוגיה כדיסציפלינה, הצליחה להסביר ולהפיץ לקהל הרחב רעיונות כלכליים חדשים ומורכבים, כמו אלה של סמית, מיל ובנת’ם, והאמינה כי ניתוח חברתי מעמיק יאפשר להבין ולפרק את יחסי הכוח המגדריים, את השעבוד לעבדות ואת ההתבטלות בפני הדת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן מאת ריצ’רד אוונס, מוצג מ-1834 בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון

בתמונה הקטנה: מרטינו ב-1861 (צילום: קאמיל סילבי)

רגיל

אנה אנגלהרדט

אנה אנגלהרדט, 1903-1838

היום, לפני 181 שנים, נולדה אנה אנגלהרדט, פעילה למען זכויות נשים, סופרת ומתרגמת רוסייה. היא למדה שפות באחד מבתי הספר הבודדים שהיו פתוחים בפני נשים, החלה לתרגם ספרי ילדים ולעבוד בחנות ספרים, וב-1863 הייתה ממייסדות קואופרטיב הנשים הראשון להוצאה לאור ברוסיה. היא תרגמה לרוסית עשרות יצירות ספרותיות מרחבי אירופה, ערכה מגזין לספרות זרה וחיברה ב-1877 את המילון הגרמני-רוסי השלם הראשון. היא הייתה גם פעילה בתנועת הנשים, סייעה בהקמת “מוסדות בסטוז’ב” שהעניקו השכלה גבוהה לנשים, ניהלה את איגוד הנשים הרוסי לצדקה וייסדה את המכון הרפואי לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מעבדת כימיה לנשים במסגרת “מוסדות בסטוז’ב” [מקור]

רגיל

אנסטין בייר

אנה קירסטין “אנסטין” מרגרתה בייר, 1884-1795

היום, לפני 224 שנים, נולדה אנסטין בייר, אשת חינוך דנית, חלוצה בתחום ההשכלה לנשים. היא הייתה מהנערות הראשונות שלמדו בבית הספר לבנות בקופנהגן, שהיה מהראשונים באירופה שלימד בנות לימודי יסוד כלליים, ובבגרותה החלה לעבוד שם כמורה ופעלה למען רפורמה בחינוך בנות. ב-1846 ייסדה את המוסד האקדמי הראשון בדנמרק לנשים, שנועד להכשיר מורות בהתאם לסטנדרטים שנדרשו אז ממורים בבתי ספר לבנים. ב-1859 התיר חוק חדש לנשים לקבל תואר רשמי, בייר התאימה את תוכנית הלימודים בסמינר למורות – וב-1861 היו הסטודנטיות שלה הנשים הראשונות בסקנדינביה שקיבלו תואר אקדמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תלמידות ומורות במוסד האקדמי של אנסטין בייר, במרכז התמונה (בשמלה שחורה) תלמידתה וממשיכת דרכה נטלי זאל, 1896

בתמונה הקטנה: בית הספר לחינוך בקופנהגן

רגיל

קלמנס רויר

קלמנס-אוגוסטין רויר, 1902-1830

היום, לפני 189 שנים, נולדה קלמנס רויר, מלומדת אוטו-דידקטית צרפתייה. בגיל 19 החלה ללמד בבתי ספר לבנות, וכשהחלה להרצות בפני נשים על פילוסופיה, כלכלה ומדע זכתה להצלחה רבה. תוך הטלת ספק מתמדת בתפיסות המקובלות כתבה ספר מבוא לפילוסופיה, מאמרים כלכליים שדנו גם בתפקיד הנשים בכלכלה, מאמרים בעיתון הפמיניסטי “לה פרונד”, ספר על קוסמולוגיה ומבנה החומר, וכן תרגמה לצרפתית את “מוצא המינים” של דארווין והמשיכה לפתח את רעיונותיו בהקשר של אבולוציה חברתית. ב-1870 הייתה לחברה באגודה הפריזאית לאנתרופולוגיה – האישה הראשונה שנבחרה לאגודה מדעית בצרפת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קלמנס רויר בשנת 1865, צילום: פליקס נדאר, מתוך אוסף ספריית מרגריט דוראן בפריז

בתמונה הקטנה: קריקטורה של קלמנס רויר, הקוראת עותק של ספרה החדש “החוק המוסרי והטוב”, פורסמה בכתב העת “אנשי היום” בשנת 1881

רגיל

ארוחת הנשים ב”דלמוניקו”

ארוחת הנשים ב”דלמוניקו”, 1868

היום, לפני 151 שנים, נכנסו כתריסר נשים אל “דלמוניקו” בניו יורק, מהמסעדות הטובות והידועות בארה”ב, ולראשונה – סעדו במקום ציבורי ללא ליווי גברים. היה זה המפגש הראשון של “סורוסיס”, המועדון הראשון לנשים עובדות בארה”ב, שהקימה ג’יין קנינגהאם קרולי (האמריקאית הראשונה בעלת טור קבוע בעיתון) בתגובה להדרתה בשל מגדרה מארוחה מיוחדת שארגן במקום מועדון העיתונאים של ניו יורק. קריקטורות ומאמרי דעה הציגו את חברות המועדון בלעג כ”מרשעות לוחמניות”, אך הן המשיכו, וממשיכות עד היום, להיפגש ולעודד עוד ועוד נשים ליצור קשרים, לצאת לעבודה ולנכוח במרחב הציבורי.

התמונה הגדולה באדיבות מוזיאון העיר ניו יורק, מתוך כתבה ב”דיילי מיל“: “דלמוניקו שבניו יורק הייתה המסעדה הראשונה בארה”ב שאפשרה לנשים לסעוד בה ללא ליווי”
כתבות נוספות על הארוחה ההיא-סטורית ב”דלמוניקו”: “אטלס אובסקורה“, “מיק“, “ניו יורק טיימס“, “טיים אאוט ניו יורק

בתמונה הקטנה: ג’יין קנינגהאם קרולי

עוד על “סורוסיס

פייסבוק

רגיל

קונספסיון ארנאל

קונספסיון ארנאל פונטה, 1893-1820

“כמה מאות שנים יעברו עד שההיגיון יגיע אל הצדק שהלב מבין מיידית?
ברוב תחומי הלימוד ניכר כי הנשים שוות לגברים; הבדל באינטלקט נוצר רק כשישנו הבדל בחינוך…
יבוא יום שבו הגברים הנכבדים הטוענים היום לחוסר יכולת אינטלקטואלית של נשים יצוטטו… ודבריהם ייקראו בתדהמה ובחוסר יכולת להצדיקם, כמו התחושות המתעוררות כיום למקרא הגנתם של אפלטון ואריסטו על העבדות.”
(מתוך ספרה “האישה של העתיד” (1869), המבקר את הטענות לנחיתותן של נשים מסיבות ביולוגיות וקורא למתן גישה לנשים להשכלה בכל רמה)

היום, לפני 199 שנים, נולדה קונספסיון ארנאל, פעילה חברתית וחלוצה פמיניסטית ספרדייה. ב-1841 נכנסה לפקולטה למשפטים באוניברסיטת מדריד והייתה לאישה הראשונה שלמדה באוניברסיטה בספרד. ב-1859 הקימה את הקבוצה הפמיניסטית המוצהרת הראשונה בספרד, שזכתה בפרס האקדמיה המלכותית לאתיקה על עבודתה הפילנתרופית, וכן ייסדה עמותה לבניית דיור זול לפועלים וסייעה במסגרת הצלב האדום לפצועי מלחמת האזרחים. במהלך חייה כתבה גם ספרי שירה, ערכה את כתב-העת “קולה של צדקה” ופרסמה מאמרים רבים בנושאים כמו השכלת נשים, ביטול העבדות ושיקום עבריינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

וירג’יניה פני

וירג’יניה פני, 1913-1826

היום, לפני 193 שנים, נולדה וירג’יניה פני, כלכלנית חברתית אמריקאית, הראשונה לחקור את שוק העבודה של נשים. ספריה נכתבו על סמך מידע שיטתי שאספה בערים גדולות בארה”ב ובאירופה וראיונות שערכה עם אלפי מעסיקים ועובדים, ותיארו את המשרות שהיו פתוחות אז לנשים, וכן את השכר שהרוויחו, את תנאי העבודה, את ההכשרות והשלכות בריאותיות. ספריה שימשו בסיס חשוב לפעילות פמיניסטיות וליוזמות חקיקה, כמו גם לתחום מדעי החברה שנוצר אז. בנוסף הייתה ממובילות התנועה הסופרג’יסטית בראשיתה, הובילה מחאות של נשים על שכר ותנאי העסקה, וכן הקימה סוכנות תעסוקה ייעודית לנשים.

“אלו המדברים במרירות כזו כנגד נשים העוסקות במקצועות מסוימים המבוצעים כיום על-ידי גברים: מה הייתם מצפים שנשים רווקות ואלמנות חסרות כול תעשינה על-מנת להרוויח את לחמן?! בוודאי לא הייתם רוצים שהן תגנובנה משום שאינן יכולות להשיג עבודה הגונה. מה אם כן ביכולתן לעשות? מדוע שלא תהיה להן גישה חופשית למשלחי יד שיבטיחו להן פרנסה? אלו המתנגדים להן, לרוב עושים זאת ממניעים אנוכיים. גברים רבים ידיחו נשים משולחן העריכה או הכתיבה, מהחנות, מהמפעל, מהסדנה, ממשרד הטלגרף, ממכונת הדפוס ומכל מקום אחר, מלבד כיתת הלימוד, שולחן התפירה והמטבח. הדעה השגויה שקיימת בנוגע למקצועות המתאימים לנשים חייבת להשתנות כך שתהיה לנשים גישה חופשית לכל המקצועות שבהן הן מעוניינות לעסוק. הייתי מאוד רוצה שדלתות תיפתחנה לרווחה בפני נשים לכל משלח יד ומקצוע שבו הן מסוגלות לעבוד.”
(מתוך ספרה “תעסוקה לנשים: אנציקלופדיה של עבודת נשים”, 1863)
[הספר המלא, סרוק על-ידי הספרייה הציבורית של ניו יורק ואוניברסיטת הרווארד]

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך הבלוג של “המשוטט בניו יורק” על “כוחה של אלמנה: וירג’יניה פני ומאבקה להעסקה ושכר שווים של נשים בארה”ב בסוף המאה ה-19”

בתמונה הקטנה: אסופת מאמרים פרי עטה, שפורסמה בשנת 1869 תחת הכותרת “לחשוב ולפעול: סדרת מאמרים על גברים ונשים, עבודה ושכר”
ההקדמה לאסופת המאמרים נפתחת באמירה:
“מי אשר לועג לכל תקווה או שאיפה חיה של לב אנושי פועם, נמצא כל-כך הרבה מדרגות מתחת לאלוהים”
[הספר המלא, סרוק על-ידי הספרייה הציבורית של ניו יורק ואוניברסיטת הרווארד]

רגיל

מרגרט קוונדיש, דוכסית ניוקאסל

מרגרט לוקאס קוונדיש, דוכסית ניוקאסל, 1673-1623

היום, לפני 395 שנים, נולדה מרגרט קוונדיש, דוכסית ניוקאסל, פילוסופית, משוררת, סופרת ומחזאית אנגלייה. ספרה “העולם הלוהט” (1666) נחשב לאחד הראשונים בז’אנר המדע הבדיוני, ומתאר עולם אוטופי המקיים הרמוניה ושלום על ידי ביטול החלוקות החברתיות. כך, מתאפשר לה חופש להתייחס לנושאים כמו מגדר, פוליטיקה, גזע, מעמדות, מדע וטבע, באופן העומד בסתירה למקובל בתקופתה בכלל ועבור נשים בפרט. היא פרסמה את יצירותיה בשמה האמיתי ולא בעילום שם כפי שעשו נשים אחרות בתקופתה, וכן הייתה מהראשונות לפעול למען זכויות בעלי חיים ולהתנגד לניסויים בבעלי חיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן מאת תומאס הדסון, 1654

בתמונה הקטנה: דיוקן מאת סר גודפרי קנלר, 1663

רגיל

וולטרין דה קלייר

וולטרין דה קלייר, 1912-1866

“אני מתה, כפי שחייתי, נפש חופשייה, לא מחויבת בשבועת אמונים לאף שליט, בשמיים או על פני האדמה”

היום, לפני 152 שנים, נולדה וולטרין דה קלייר, ממובילות התנועה האנרכיסטית בארה”ב בסוף המאה ה-19, הנחשבת ע”י רבות למבשרת הפמיניזם הרדיקלי. היא זכתה לשם בינלאומי ככותבת ודוברת מוכשרת שדגלה במחשבה חופשית והתנגדה לקפיטליזם, למדינה, למיליטריזם, לנישואים, לתפקידי מגדר ולשליטת הדת על מיניות ועל חייהן של נשים. חיבורה מ-1912 על אקטיביזם פוליטי באמצעות פעולה ישירה ואי-ציות אזרחי מצוטט עד היום ע”י פעילים למען שינוי חברתי במגוון תחומים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן, 1901, פילדלפיה (מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: גרפיטי בן ימינו, הנושא ציור וציטוט שלה:
“הם טרם השכילו ללמוד שישנו מאבק משותף אחד נגד אלה אשר ניכסו לעצמם את האדמה, את הממון ואת המכונות”.
מתוך האתר של “Occupy WallStreet”

רגיל

סופיה סמית’

סופיה סמית’, 1870-1796

היום, לפני 222 שנים, נולדה סופיה סמית’, יורשת עשירה ופילנתרופית אמריקאית. בהיותה חירשת, שקלה להקדיש את הונה להקמת מוסד לחירשים, אך משמוסד כזה הוקם ב-1868, החליטה לתמוך בהשכלה גבוהה לנשים, ברמה זהה לזו שקיבלו אז גברים – וב-1871, שנה לאחר מותה, מימן עיזבונה את הקמת הקולג’ לנשים בהארטפילד, מסצ’וסטס. “לדעתי בזכות חינוך גבוה ונוצרי יותר לנשים, ה’עוולות’ שנעשו להן יזכו לתשומת לב, שכרן יעלה בהתאם ותתחזק השפעתן על תיקון החברה; כמורות, ככותבות, כאמהות, כחברות בחברה האנושית, כוחן להיטיב יגדל באופן בל ישוער,” כתבה בצוואתה.

ויקיפדיה

אתר “סמית’ קולג'”, מהמכללות הפרטיות הטובות בארה”ב כיום

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך פרויקט תיעוד של נשים חלוצות ממסצ’וסטס

התמונה הקטנה מתוך ספריית סמית’ קולג’, שנת 1868~

רגיל

אנה פילוסופובה

אנה פבלנה פילוסופובה, 1912-1837

היום, לפני 181 שנים, נולדה אנה פילוסופובה, פילנתרופית ופמיניסטית רוסייה, ממייסדות תנועת הנשים ברוסיה. ב-1860 הייתה ממייסדות אגודה פילנתרופית, שבמקום לחלק קצבאות לעניים העניקה להם השכלה ודיור בעלות נמוכה כדי שיוכלו להתפרנס בכוחות עצמם. ב-1867 יזמה פנייה לצאר לפתיחת קורסים אוניברסיטאיים לנשים, ולאחר כעשור של התנגדות מצד שמרנים קיבלה אישור רשמי לפתוח את אוניברסיטת הנשים הראשונה ברוסיה. ב-1908 כיהנה כיו”רית קונגרס הנשים הרוסיות הראשון, שפעל לקידום זכות בחירה גם לנשים, לאחר שב-1905 הוקם הפרלמנט הרוסי וזכות כזו הוענקה לגברי רוסיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן משנת 1911, מתוך “טרטיאקוב גלרי”, מגזין אמנות רוסי-אנגלי

בתמונה הקטנה: דיוקן מאת מיכאיל בריאנסקי, 1876

רגיל

בירגיט תוט

בירגיט (ברידג’ט) תוט, 1662-1610

היום, לפני 408 שנים, נולדה בירגיט תוט, סופרת ומלומדת דנית, שהייתה מהראשונות לדרוש השכלה לנערות ולנשים. היא ידעה שפות רבות, ביניהן גרמנית, אנגלית, צרפתית, לטינית, יוונית ועברית, ותרגמה יצירות חשובות רבות לדנית כדי להנגישן, במיוחד לנשים. היא זכורה במיוחד בשל תרגום ראשון מסוגו מלטינית של כתבי הפילוסוף הרומאי סנקה, תרגום שיצר שיח תרבותי ודתי חדש בדנמרק והכניס מילים חדשות לשפה הדנית. אף שלא היה לה “מקצוע” ציבורי רשמי היא זכתה לכבוד רב בקהילה האקדמית הדנית, וב-1660 אושרה לה קצבה שנתית מיוחדת מהמלך על מנת להרחיב את ספרייתה ולחקור שפות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עמוד השער של תרגום תוט לעבודותיו של סנקה מלטינית לדנית. שמה אינו מוזכר, אך היא מוצגת כמינרווה אלת החוכמה (חובשת קסדה, בראש העמוד) (מקור: ויקיפדיה)

רגיל

ליידי מרי וורטלי מונטגו

ליידי מרי וורטלי מונטגו, 1762-1689

היום, לפני 329 שנים, נולדה ליידי מרי וורטלי מונטגו, אצילה, כותבת ומשוררת אנגלייה. כתביה מתארים ומבקרים, בין היתר, את העמדה החברתית דאז כלפי נשים, המעכבת את התפתחותן האינטלקטואלית והחברתית. היא הייתה הראשונה שכתבה רשמים ממסעותיה באימפריה העות’מאנית, כאשת השגריר הבריטי בטורקיה, וחשפה פנים שונות של אורחות החיים במזרח הקרוב, בעיקר של הנשים. בטורקיה נחשפה גם לחיסון לאבעבועות שחורות, שפותח בסין מאות שנים קודם לכן אך באירופה התייחסו אליו כרפואת אליל, שכנעה את משפחת המלוכה הבריטית להתחסן והביאה להפצת החיסון במערב ובעולם כולו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ליידי מונטגו בלבוש טורקי”, ציור מאת ז’אן אטיין ליאוטאר (~1756)

בתמונה הקטנה: “פופ מתנה אהבים עם ליידי מרי”, ציור שמן מאת ויליאם פאוול פרית (1852), המתאר את ליידי מרי פורצת בצחוק לשמע הצהרת אהבתו של המשורר אלכסנדר פופ

רגיל

אנה לטיטיה בארבוד

אנה לטיטיה בארבוד, 1825-1743

היום, לפני 193 שנים, מתה אנה לטיטיה בארבוד, משוררת, מסאית, סופרת ואשת חינוך אנגלייה. כתביה עסקו בנאורות ובמעלת הרגישות וערערו על הגדרות מסורתיות של נשיות. לשיריה נודעה תרומה מכרעת להתפתחות הכתיבה הרומנטית הבריטית, ספרי הלימוד וספרי הילדים שכתבה היוו מודל פדגוגי במשך יותר ממאה שנים, והאנתולוגיה שערכה על ספרות בריטית במאה ה-18 סייעה בביסוס הקאנון המוכר לנו כיום. מעמדה ההיסטורי בספרות נדחק בשל כוחות שמרניים שהשמיצו אותה, בעיקר מאז שפרסמה שיר המבקר את השתתפות בריטניה במלחמות נפוליאון, ורק בעשורים האחרונים היא זוכה לעדנה מחודשת.

 

“זְכֻיּוֹת הָאִשָּׁה” / אנה לטיטיה בארבוד (1773)

כֵּן, אִשָּׁה פְּצוּעָה, עִמְדִי עַל זְכוּתֵךְ לְהִתְבַּטֵּא!
קוּמִי, אִשָּׁה! זְמַן רָב מִדַּי מְבֻזָּה, דְּחוּיָה, נֶעֱקֶדֶת;
נוֹלַדְתְּ לִמְשֹׁל תַּחַת עֶלְבּוֹנוֹ שֶׁל הַחֹק הַמֻּטֶּה,
הָשִׁיבִי אֶל הַפִּסְגָּה אֶת הָאִימְפֶּרְיָה שֶׁלָּךְ הַמּוּלֶדֶת!

צַעֲדִי קָדִימָה, עוֹטָה שִׁרְיוֹן שְׁמֵימִי נִשְׂגֶּה;
הַטֹּהַר הַמַּלְאָכִי הַזֶּה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִתְלַכְלֵךְ;
לְכִי, הִתְפַּטְּרִי מִשִּׁלְטוֹנוֹ הַיָּהִיר שֶׁל הַגֶּבֶר הַגֵּא,
וְנַשְּׁקִי אֶת הַשַּׁרְבִיט הַמֻּזְהָב שֶׁל כֵּס מַלְכוּתֵךְ.

לְכִי, חִגְרִי לְגוּפֵךְ חֵן וְחֶסֶד וּצְאִי לְהִלָּחֵם;
אִסְפִי אֶת מְלַאי הַתּוֹתָחִים הַמְּנַצְנְצִים בָּאֹפֶק;
נִימָה מְמִסָּה רַכָּה שֶׁל שְׁאָגַת הַתּוֹתָח הָרוֹעֵם,
סֹמֶק לְחַיִּים וְהִסּוּס זָהִיר הֵם לָךְ כְּלֵי נֶשֶׁק.

זְכֻיּוֹתַיִךְ הֵן כְּאִימְפֶּרְיָה: אַל נָא תְּבַקְּשִׁי דַּלָּה –
מֻרְגָּשׁוֹת, לֹא מֻגְדָּרוֹת, תֹּאבַדְנָה בְּדִין וּדְבָרִים;
כְּתַעֲלוּמוֹת קְדוֹשׁוֹת, הַמֻּסְתָּרוֹת מִן הַתְּהִלָּה,
רַחֲקִי מִתִּגְרַת שְׂפָתַיִם וְיִקָּשְׁרוּ לָךְ כְּתָרִים.

נַסִּי אֶת כֹּל אֲשֶׁר הַתּוּשִׁיָּה וְהַיְּצִירָתִיּוּת מַצִּיעוֹת לְשַׁבֵּר,
אֶל אוֹיְבֵי הָאִימְפֶּרְיָה שֶׁלָּךְ שִׁלְחִי בֶּרֶךְ עַקְשָׁנִית;
הִפְכִי אֶת הַגֶּבֶר הַבּוֹגְדָנִי לְמַטָּרָה, לֹא לְחָבֵר;
שֶׁהֲרֵי אַתְּ יְכוֹלָה לְהוֹבִיל, אַךְ לְעוֹלָם לֹא לִהְיוֹת חָפְשִׁית.

כַּבְּדִי אֶת הַמֻּפְקָר, רַסְּנִי אֶת הַזָּדוֹן;
רַכְּכִי אֶת הַזּוֹעֵף, הַבְהִירִי אֶת הַמַּקְדִּיר:
יִהְיוּ חֲסָדַיִךְ נִתְבָּעִים יוֹתֵר מִכָּל דּוֹרוֹן –
מְסַכְּנִים אֶת כֹּל שֶׁהַפָּחוּת מַתִּיר.

אַךְ אַל תְּקַוִּי, צֶלֶם אֱנוֹשׁ נִשְׂגָּב שֶׁאַתְּ,
לְהִוָּתֵר בְּטוּחָה בַּמַּעֲמָד נִשָּׂא זֶה רַב-הָעֵרֶךְ;
מַחֲלִישָׁה וּמֻחְלֶשֶׁת, תְּגַלִּי בַּקָּרוֹב בְּאַחַת
שֶׁקְרִירוּתֵךְ שׁוֹכֶכֶת וְגַאֲוָתֵךְ מְפַנָּה דֶּרֶךְ.

אָז, רַק אָז, תִּנְטְשִׁי כָּל שְׁאַפְתָּנוּת חֲמַקְמַקָּה,
רִסּוּן אוֹ שִׁלְטוֹן לְבָבֵךְ יְעֻמְעַם אַט-אַט,
בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁל הַטֶּבַע, כָּךְ לִמְּדַתְנוּ הָאֱמֶת הָרַכָּה,
בְּאַהֲבָה הֲדָדִית אוֹבֶדֶת זְכוּת הָאַחַת.

(תרגום: מתת גולדברג אלון)

 

עוד משיריה של אנה לטיטיה בארבוד

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור של ריצ’ארד סמואל משנת 1778, המתאר את הנשים כמוזות במקדש אפולו: אליזבת קרטר (משמאל), אנה לטיטיה בארבוד (מימין), אנג’ליקה קאופמן (יושבת). (בציור המקורי מופיעה גם אליזבת אן לינלי)

רגיל

אנג’לינה גרימקֶה

אנג’לינה אמילי גרימקֶה, 1879-1805

“מעולם לא עלה בדעתה [של אנג’לינה] שעליה לציית לקרוביה הגברים משום ששיקול דעתם נעלה על שלה או שמישהו עשוי לחשוב אותה לנחותה פשוט משום היותה אישה.”
(מתוך הביוגרפיה “האחיות גרימקה מדרום קרוליינה”, מאת ההיסטוריונית גרדה לרנר)

היום, לפני 213 שנים, נולדה אנג’לינה גרימקֶה, מחנכת ופעילה בולטת למען ביטול העבדות בארה”ב. מגיל צעיר הייתה דעתנית וביקורתית כלפי השמרנים ובעלי העבדים בדרום ארה”ב, כולל משפחתה. היא כתבה ונאמה בלהט וברהיטות כנגד העבדות, על סמך זכויות טבעיות, החוקה האמריקאית, האמונה הנוצרית וגזענות שהייתה עדה לה. ב-1838 הייתה האישה הראשונה בארה”ב שנאמה בפני גוף מחוקק, שם דיברה לא רק כנגד עבדות אלא גם למען זכותן של נשים למחות. אנג’לינה ואחותה שרה גרימקֶה היו גם דמויות מפתח בהעלאת המודעות לשוויון זכויות מגדרי ומראשונות הסופרג’יסטיות בארה”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ארנסטינה רוז

ארנסטינה לואיזה פוטובסקי רוז, 1892-1810

“ואם תאמר לי שהתנ”ך מתנגד לזכויותינו? אז אשיב שהדרישות שלנו אינן נסמכות על ספר שלא ידוע מתי נכתב, או על ידי מי. אם תאמר לי מה פאולוס השליח או פטרוס הקדוש אומרים על הנושא? אז אשיב, שוב, שהדרישות שלנו אינן נסמכות על דעותיו של אף אדם, אפילו לא פאולוס או פטרוס […] ספרים ודעות, יהא מקורם אשר יהא, אם הם עומדים בסתירה לזכויות אדם, אינם אלא אות מתה.”
(ארנסטינה רוז משיבה למטיף דתי בכנס הלאומי השביעי לזכויות האישה, ניו יורק, 26-25 בנובמבר 1856; מתוך “ההיסטוריה של זכות ההצבעה לנשים”, כרך 1, עמ’ 663-661)

היום, לפני 208 שנים, נולדה ארנסטינה רוז, פמיניסטית אתאיסטית ילידת פולין, שלחמה נגד העבדות ונגד דת מאורגנת ולמען זכויות אדם, מחשבה חופשית ושוויון זכויות. מגיל צעיר מחתה נמרצות ובפומבי נגד אי-השוויון במעמדה של האישה ביהדות ובכלל, ובמהלך חייה נודעה כנואמת מחוננת ו”מלכת הבמות”. בלונדון הצטרפה לתנועת הסוציאליזם האוטופי של רוברט אוון, שקראה לשוויון עולמי ללא אפליה על רקע מגדר, מעמד, צבע עור, אתניות, לאום או דת. בארה”ב הייתה רוז לכוח אינטלקטואלי מוביל במה שהיה לימים התנועה הפמיניסטית, וקידמה במיוחד שוויון לנשים בענייני ירושה ובעלות על רכוש.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מריה סטיוארט

מריה ו’ סטיוארט, 1879-1803

“אה! מדוע ההבחנה האכזרית והנוקשה הזו? רק משום שאלוהים יצר גוונים שונים של עור? אם כך, אבוי לאנושות הרכה והמתפשרת! ‘אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון!’ ובכל זאת, ככלות הכול, אני סבורה שלוּ החופשיים מקרב בני אמריקה השחורים יפנו את תשומת לבם בנחישות אל עבר ערך מוסרי ושיפור אינטלקטואלי, אזי זאת תהיה התוצאה: דעות קדומות ייעלמו בהדרגה, והלבנים ייאלצו לומר: התירו השלשלאות!”
“שהרי אין שלשלאות משפילות וכובלות יותר משלשלאות הבורות – אלו שמגבילות את הרוח, ומונעות ממנה שדה נרחב של ידע שימושי ומדעי. הו, לו רק הייתי זוכה להשכלה מוקדמת, אזי מחשבתי הייתה עתה מתרחבת ומעמיקה כל כך! אך אויה, אין לי אלא יכולת מוסרית.”
(מתוך נאומה “איכה תשבו כאן למות?” בפני החברה של ניו אינגלנד נגד העבדות, אולם פרנקלין בבוסטון, 21 בספטמבר 1832. בתמונה הגדולה: תמליל הנאום, כפי שפורסם בגיליון נובמבר 1832 של שבועון התנועה נגד עבדות)

היום, לפני 138 שנים, נפטרה מריה סטיוארט, מורה, עיתונאית, מרצה ואקטיביסטית אפרו-אמריקאית. היא התייתמה מהוריה בגיל 5, נשלחה לעבוד כמשרתת ולא זכתה לחינוך פורמלי. ב-1831 החלה לפרסם מאמרים בשבועון של התנועה נגד עבדות וכן הוציאה לאור אסופה של מדיטציות דתיות שפיתחה. היא הייתה האישה האמריקאית הראשונה, ככל הידוע, שנאמה בפני קהל מעורב של נשים וגברים לבנים ושחורים, והאפרו-אמריקאית הראשונה שנאמה בציבור כנגד סקסיזם וגזענות. בנאומיה ובפועלה החינוכי בקרב ילדי עבדים דחפה את קהילתה לדרוש חירות, לרכוש השכלה ולפתח מוסדות קהילתיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

יום זה מוקדש לה בלוח השנה של הכנסייה האפיסקופלית

רגיל

אביגייל אדמס

אביגייל סמית’ אדמס, 1818-1744

“זכרו את הגברות… אלמלא תינתן תשומת לב מיוחדת לגברות, נהיה נחושות למרוד ולא נראה עצמנו מחויבות לחוקים שאינם משמיעים את קולנו ואינם מייצגים אותנו.”

היום, לפני 273 שנים, נולדה אביגייל אדמס, אשתו של ג’ון אדמס, הנשיא השני של ארה”ב. מאות מכתביה של הגברת הראשונה (הציטוט לעיל מתוך מכתב לבעלה, הנשיא) נודעים כתיעוד ייחודי בכנותו ובהיקפו של המהפכה האמריקאית. אדמס השפיעה רבות על עיצוב פניה של המדינה שנוסדה, ביקרה את תפיסת החירות של מנסחי החוקה בעודם משעבדים שחורים, ונחשבת לאחת מחלוצות הפמיניזם בארה”ב כמי שפעלה לקידום זכויותיהן לרכוש ולהשכלה.

ויקיפדיה

פייסבוק