עמוד 1
רגיל

יסמין אבו פריחה

ד”ר יסמין אבו פריחה, נולדה ב-1989

היום, לפני 30 שנים, נולדה יסמין אבו פריחה, רופאה ופעילה חברתית בדואית ישראלית. עוד בהיותה תלמידת תיכון הקימה, במסגרת עמותת LEAD לפיתוח מנהיגות צעירה בישראל, מרכז העשרה והעצמה לנערות בדואיות בתל שבע. היא עובדת כרופאה פנימית במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע ומרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. מייסדת ומנכ”לית ארגון “ג’נסיס”, המנגיש בדיקות סקר גנטיות לאוכלוסייה הבדואית, ששיעור הסובלים ממחלות גנטיות ותמותת התינוקות בה גבוהים בהרבה מהממוצע. היא פעילה גם בפרויקט ואדי עתיר, חווה חקלאית קהילתית המבוססת על תכנון בר-קיימא.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך נאומה בוועידת איפא”ק, מרץ 2019

התמונה הקטנה: מתוך אתר “a-list“, מאגר מומחים ודוברים ערבים בישראל

רגיל

לינוי אשרם

לינוי אשרם, נולדה ב-1999

“אף פעם לא הייתי הכי טובה בחוג. כשהייתי קטנה המאמנות שלי לא באמת חשבו שאגיע לרמה הגבוהה. אבל התקדמתי לבד, לאט לאט, ובנות אחרות פרשו. לא השקיעו בי כמו במתעמלות אחרות, אז אני נתתי מעצמי יותר כדי להגיע לרמה הכי גבוהה, ולא שינה לי מה היו הסטנדרטים הנדרשים לספורט הזה”.

היום, לפני 20 שנים, נולדה לינוי אשרם, מתעמלת אמנותית ישראלית. היא החלה להתאמן בהתעמלות אמנותית בגיל 7, והשתתפה בתחרויות בינלאומיות מאז שהייתה בת 12. נכון להיום, היא סגנית אלופת העולם לשנת 2018 (בקרב-רב ובתרגיל החישוק), בעלת חמש מדליות באליפויות העולם, שתי מדליות באליפויות אירופה ו-25 מדליות בתחרויות גביע העולם (שבע מהן מדליות זהב). באוגוסט 2018, בתחרויות ההכנה לאליפות העולם במינסק, השיגה בתרגיל האלות ציון של 20.65 נקודות, הציון הגבוה ביותר שהושג בעולם בכל התרגילים והוכר כשיא עולם חדש על ידי התאחדות ההתעמלות הבינלאומית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תרגיל החישוק של אשרם בגביע העולם בסופיה, בולגריה, אפריל 2019 (צילום: AFP)

בתמונה הקטנה: אשרם עם מדליית הכסף שלה בתחרות הקרב-רב באליפות העולם בהתעמלות אומנותית, סופיה, בולגריה, ספטמבר 2018 (צילום: ראובן קסטרו)

רגיל

לאונה פלורנטינו

לאונה ג’וספה פלורנטינו, 1884-1849

“אֵיזוֹ שִׂמְחָה וְאֵיזוֹ נַחַת
הֵן מְנַת חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁהוּא אָהוּב
שֶׁאָכֵן יֵשׁ לוֹ עִם מִי לַחְלֹק
אֶת כֹּל סִבְלוֹתָיו וּמַכְאוֹבָיו

גּוֹרָלִי לוּט בָּעֲרָפֶל, כּוֹכָבַי נְמוּכִים
עַד כִּי דָּבָר לֹא יִשְׁוֶה לָזֹאת אוּלַי
אוּלָם אֵין כֹּל סָפֵק בְּלִבִּי
כִּי כָּרֶגַע אֲנִי דְּווּיָה כָּל כָּךְ

שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ אֶהְיֶה אוֹהֶבֶת
הַיִּפְעָה אֲשֶׁר בָּהּ חֲפֵצָה נַפְשִׁי
לְעוֹלָם לֹא אֵדַע בְּכָל מְאוֹדִי
כִּי אָכֵן אֲנִי רְאוּיָה לָהּ.”

היום, לפני 170 שנים, נולדה לאונה פלורנטינו, משוררת פיליפינית, הנחשבת לגשר בין מסורת הסיפור שבעל פה לספרות הכתובה ול”אם הספרות הנשית” בפיליפינים. היא החלה לכתוב בשפת האילוקנו כבר בגיל 10 וקיבלה עידוד לכך מצד אמה והכומר. בגיל 14 נישאה, ובעלה לא קיבל את כתיבתה; היא נודתה ומתה בגיל 35 הרחק ממשפחתה. יש המשערים כי בנה הבכור השמיד שירים שלה, שהיו ארוטיים ומרדניים. שיריה שנשתמרו הם 22 שירים שנכללו ב”אנציקלופדיה הבינלאומית של יצירות נשיות” שפורסמה באירופה ב-1889 – והופכים אותה למשוררת הפיליפינית הראשונה שזכתה להכרה עולמית.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה “Blasted Hopes” (“תקוות מנופצות”), 1880~
(מהשפה הפיליפינית אילוקני לאנגלית: מ’ פורונדה ג’וניור; מאנגלית לעברית: מתת גולדברג אלון)

בתמונות: פסל המנציח את דמותה, מוצב מול ביתה לשעבר שכיום מאכלס את מרכז התיירות הפרובינציאלי בעיר ויגאן שבפיליפינים (אתר מורשת עולמית ואחת מ”שבע הערים המופלאות של העולם”) ומסעדה בשם “קפה לאונה”, על שמה [מקור]

רגיל

דיפיקה קורופ

דיפיקה קורופ, נולדה ב-1998

היום, לפני 21 שנים, נולדה דיפיקה קורופ, ממציאה ומדענית בריטית ממוצא הודי. ב-2012 זכתה בפרס המדען הצעיר, על השיטה החדשה והזולה שפיתחה לטיהור מים בעזרת אנרגיית השמש, שהצליחה לצמצם את רמת הקוליפורמים במים מ-8,000 ל-50 תאים ביחידה, ולהביא לחימצון מהיר יותר של מתילן כחול (המסייע לאבחון הרעלות וזיהומים ולטיפול בהם). עד 2015 שיפרה את שיטתה ופיתחה אבטיפוס לרכיב פוטו-קטליזטור חדיר, המפרק ומשבית 100% מהחיידקים במי שופכין תוך 15 דקות של חשיפה לשמש. באותה שנה זכתה בפרס יריד המדע של גוגל, ונכללה ברשימת “30 מתחת ל-30” של “פורבס”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במהלך לימודיה בתיכון, מתמחה במכון הלאומי לבריאות ועורכת מחקר בנוירוביולוגיה (צילום: אביה, פראדיפ קורופ). מתוך ריאיון עמה בבלוג ההשכלה של “נשיונל ג’יאוגרפיק”, מרץ 2016

בתמונה הקטנה: במפגש עם תלמידי תיכון בעיר טירווננתאפורם, מחוז קרלה, הודו (צילום: ס’ מהינשה). מתוך כתבה בעיתון היומי “הינדו” על זכייתה בתואר “המדענית הצעירה המבטיחה של אמריקה”, אוגוסט 2013

רגיל

מוזון אלמליהאן

מוזון אלמליהאן, נולדה ב-1999

“השכלה נתנה לי את הכוח להמשיך. לא הייתי כאן היום בלעדיה”

היום, לפני 20 שנים, נולדה מוזון אלמליהאן, פליטה סורית שחיה בבריטניה ופעילה למען פליטות ונערות. ב-2014 הצליחה להימלט עם משפחתה מהמצור שהטילה ממשלת סוריה על עירה דרעא, נדדה בין מחנות פליטים ולבסוף נקלטה כפליטה בבריטניה. עוד בהיותה בעצמה במחנה הפליטים החלה לפעול למען חינוך לנערות באזורי מלחמה ונגד נישואי ילדות, לאחר שכמחצית מחברותיה נשרו מלימודים וחותנו, מנהג שחזר להיות נפוץ בסוריה עם פרוץ מלחמת האזרחים. ב-2017 הייתה לשגרירת הרצון הטוב הצעירה ביותר של יוניסף.

“אני פוגשת פליטים רבים שחושבים שלהיות פליט זה משהו רע, כינוי גנאי. אבל לא אני. עבורי, הכרה כפליטה נתנה לי כוח ליצור עתיד בהיר יותר מתוך המקום הקשה שבו נמצאתי. אנחנו לא אנשים חלשים. אנחנו חזקים. אנחנו לא רק פליטים, אנחנו לא רק ילדים – יש לנו יכולת ליצור שינוי. אני יודעת שקשה לשנות, אבל לא בלתי אפשרי.”
מתוך הדף שלה באתר השגרירים של יוניסף

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בכיתת לימוד במחנה פליטים בצ’אד, עם ילדות ניגריות שנמלטו מ”בוקו חראם”, אפריל 2017

בתמונה הקטנה: דוברת בכנס על “האזרח הגלובלי: אנשים שיוצרים תנועה”, ניו יורק, ספטמבר 2017 (צילום: תיאו וורגו, גטי אימג’ז)

התמונות מתוך הכתבה, “מוזון אלמליהאן נמלטה מסוריה שסועת המלחמה ועליה רק ספרי הלימוד שלה – ומצאה את הקול שלה“, שפורסמה ב-2017 בכתב העת Glamour

רגיל

סאמיה יוסוף עומאר

סאמיה יוסוף עומאר, 2012-1991

היום, לפני 28 שנים, נולדה סאמיה יוסוף עומאר, אצנית סומלית, היחידה שהתחרתה מטעם סומליה באולימפיאדת בייג’ינג 2008. התקשורת העולמית סיקרה בהתלהבות את נחישותה להתאמן בצל מלחמת האזרחים והטרדות ואיומים מצד מיליציות מקומיות של אל-קאעידה, שכפו על נשים להתכסות ואסרו עליהן לעסוק בספורט. עומאר הגיעה למחנה עקורים, וב-2011 החליטה להימלט לאירופה כדי להתחרות באולימפיאדת לונדון 2012. היא חצתה את הגבול לאתיופיה, שילמה למבריחים כדי לחצות את סודאן ולהגיע ללוב, ושם נכלאה לתקופה קצרה. בגיל 21 טבעה בדרכה לאיטליה על סירת פליטים קטנה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתחרה באולימפיאדת ביג’יינג 2008

בתמונה הקטנה: איור מתוך הרומן הגרפי “חלום אולימפי: סיפורה של סאמיה יוסוף עומאר“, מאת ריינהרד קלייסט, פורסם ב-2016

רגיל

נילי בלאק

נילי בלאק, נולדה ב-1995

היום, לפני 24 שנים, נולדה נילי בלאק, אמנית לחימה ישראלית, אלופת העולם באיגרוף תאילנדי בשלוש השנים האחרונות. היא גדלה במשפחה חרדית-לאומית, ובגיל 11, לאחר גירושי הוריה ויציאת אמה בשאלה, מצאה מפלט בספורט ובאמנויות לחימה והחלה להתאמן ולהתחרות באופן מקצועי. מאז זכתה חמש פעמים באליפות העולם ושלוש פעמים באליפות אירופה באיגרוף תאילנדי, פעם אחת באליפות העולם בקיקבוקס, ופעם אחת במרתון ירושלים. ב-2015 הוענק לה פרס ספורטאית השנה של התאחדות ענפי הספורט שאינם אולימפיים, והיא נכללה ברשימת 100 המשפיעים בעולם היהודי של העיתון “אלגמיינר”.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך כתבה באתר ספורט1, על בלאק כ”שגרירה גאה של מדינת ישראל ברחבי העולם” (אוגוסט 2017)

התמונה הקטנה מתוך כתבה ב”מאקו” (ינואר 2018):
“לא משנה לי מאיפה [היריבה שמולי] מגיעה, מאיזו מדינה או מקום. אני רואה מולי מישהי שרוצה לערוף לי את הראש ואני רוצה לעשות לה אותו דבר. זה כיף באיזשהו מקום, העניין של לפרק את מי שמולי. זה להרגיש עליונות, להרגיש שאת שולטת. אפשר להגיד שזה חייתי.”

רגיל

אלמירה מיניטה גורדון

דיים אלמירה מיניטה גורדון, נולדה ב-1930

היום, לפני 88 שנים, נולדה אלמירה מיניטה גורדון, המושלת הכללית הראשונה של בליז – האישה היחידה עד היום בתפקיד זה. בגיל 16 החלה לעבוד כמורה בבית ספר אנגליקני, ונדדה ברחבי בליז כמיסיונרית; לאחר מכן עבדה כמרצה במכללה להכשרת מורים, והתקדמה עד לניהול משרד החינוך הממשלתי. היא הייתה גם הפסיכולוגית הראשונה מבליז, לאחר שסיימה תואר שני ודוקטורט בפסיכולוגיה חינוכית. ב-1981 קיבלה בליז את עצמאותה מבריטניה, וגורדון מונתה להיות המושלת הכללית הראשונה של המדינה (ושל מדינה כלשהי בחבר העמים הבריטי), תפקיד שבו כיהנה עד 1993.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך קבלת פנים לנסיך אדוארד, דוכס קנט, בביקורו בבליז, 1981

בתמונה הגדולה: עם ראש ממשלת בליז, ג’ורג’ פרייס

בתמונה הקטנה: נושאת נאום

רגיל

אליסיה אלונסו

אליסיה (ארנסטינה דה לה קרידאד מרטינז דל חויו) אלונסו, נולדה ב-1921

היום, לפני 97 שנים, נולדה אליסיה אלונסו, פרימה בלרינה וכוריאוגרפית קובנית, שנודעה במיוחד בתפקידה כג’יזל בגרסת הבלט של “כרמן”. עלייתה הראשונה לבמה הייתה ימים אחדים לאחר יום הולדתה העשירי, ובמהרה כבשה את במות ניו יורק. מגיל 19 הלכה והידרדרה ראייתה ההיקפית והיא נותרה עיוורת חלקית; כדי להתמצא הותקנו עבורה אורות צבעוניים בחלקים שונים של הבמה, וכן הקפידה לתרגל רבות עם המופיעים לצידה, כך שיהיו תמיד בדיוק איפה שציפתה. ב-1948 ייסדה להקה משלה בהוואנה, שב-1955 הפכה לבלט הלאומי של קובה, והמשיכה להופיע גם בשנות ה-70 לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במופע “ג’יזל”, הבלט האמריקאי, 1940 (צילום: וולטר א’ אוון)

בתמונה הקטנה: מיגל דיאז-קאנל ברמודז, סגן נשיא הקבינט של קובה, מסיר את הלוט מפסל להנצחת הבלרינה האיקונית, אליסיה אלונזו (במרכז התמונה), לרגל יום הולדתה ה-96 ובמלאת 70 שנה לבלט הלאומי של קובה בייסודה, ינואר 2018 (צילום: חוזה מ’ קוראה)

רגיל

טיילור סוויפט

טיילור אליסון סוויפט, נולדה ב-1989

היום, לפני 29 שנים, נולדה טיילור סוויפט, זמרת-יוצרת אמריקאית. מאז 2006 זכתה בכ-250 פרסי אמי, גראמי, בילבורד ועוד, אלבומיה הם מהנמכרים ביותר בעולם, שירה “Love Story” הוא שיר הקאנטרי הנמכר בכל הזמנים, והיא האדם עם מספר העוקבים הגבוה ביותר ברשתות החברתיות. יש לה השפעה רבה על אימוץ המדיה החברתית לתקשורת עם הקהל ועל עידוד אמנים צעירים שיוצרים את המוזיקה שלהם בעצמם. היא אחת מהידוענים התורמים ביותר, בעיקר למען תמיכה באמנויות, קידום אוריינות, שירותים לילדים חולים ושיקום נפגעי אסונות טבע, וכן ממובילות תנועת Time’s Up נגד אלימות מינית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חובשת “כובע פוסי” ורוד, מתוך כתבה מ-2018 על “ההתעוררות הפוליטית של נשים לבנות באמריקה” בכתב העת GQ [קרדיט: גטי אימג’ז]

בתמונה הקטנה: בסיבוב הופעות ב-2015, עם צאת אלבומה “1989”

רגיל

אבתיהאג’ מוחמד

אבתיהאג’ מוחמד, נולדה ב-1985

היום, לפני 33 שנים, נולדה אבתיהאג’ מוחמד, סייפת אמריקאית, המדורגת נכון להיום שלישית בארה”ב ושמינית בדירוג הבינלאומי. היא המוסלמית-אמריקאית הראשונה שהתחרתה באולימפיאדה כשהיא לובשת חיג’אב, ועם זכייתה בארד בתחרות הקבוצתית באולימפיאדת ריו 2016 הפכה למוסלמית-אמריקאית הראשונה עם מדליה אולימפית. ב-2014 הקימה חברת ביגוד בשם Louella, שמטרתה להביא ביגוד אופנתי ומותאם לנשים דתיות לשוק האמריקאי. היא משמשת כשגרירת ספורט בקהילות מוחלשות במדינות שונות, במסגרת תוכנית של מחלקת המדינה האמריקאית להעצמת נשים וילדות באמצעות ספורט.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך מגזין “טיים ספורט”, 2016 [צילום: דניאל שאה]

בתמונה הקטנה: אבתיהאג’ מוחמד (משמאל) בתחרות סיף מול נציגת צרפת באולימפיאדת ריו 2016, מתוך מאמר ב”הפינגטון פוסט”: “אבתיהאג’ מוחמד לא זכתה היום במדליית זהב, אבל היא זכתה במשהו אפילו יותר גדול” [צילום: פבריס קופריני, גטי אימג’ז]

רגיל

שיין גולד

שיין אליזבת גולד, נולדה ב-1956

היום, לפני 62 שנים, נולדה שיין גולד, שחיינית אוסטרלית. ב-1971, בהיותה בת 15 בלבד, שברה את השיא העולמי הראשון שלה, ב-100 מ’ חתירה, והייתה לאישה הראשונה שיורדת מגבול 17 דקות ב-1500 מ’ חתירה. באולימפיאדת מינכן 1972 זכתה ב-5 מדליות אישיות, והייתה לאישה הראשונה – והיחידה עד כה – שהחזיקה בשיאי העולם בחתירה בכל המרחקים, מ-100 מ’ ועד 1500 מ’. מאז פרשה משחייה היא עובדת בחווה, מלמדת רכיבה על סוסים וגלישה ומאמנת שחייה. בחודש שעבר הייתה השורדת האחרונה ב”הישרדות אוסטרליה” – הזוכה המבוגר/ת ביותר בהיסטוריה הבינלאומית של התוכנית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מובילה מדי בוקר קבוצת שחייה בחוף המזרחי של טסמניה (אחד האזורים הקשים לשחייה ולשיט בשל זרמים חזקים מהאוקיינוס השקט)

בתמונה הקטנה: עם אחת ממדליות הזהב שלה, 1972 [מתוך האתר “ביוגרפיות וחיים” (בספרדית)]

רגיל

סבאח

סבאח (ג’נט ג’רג’ס פע’אלי), 2014-1927

היום, לפני 91 שנים, נולדה ג’נט ג’רג’ס פע’אלי, שנודעה בשם הבמה סבאח, זמרת ושחקנית לבנונית. היא הקליטה את שירה הראשון ב-1940, בגיל 13, ומיד תפסה את תשומת לבה של המפיקה והשחקנית המצרייה אסיא דאר’ר. כבר מהסרט הראשון שבו השתתפה ב-1945, “הלב אוהב רק פעם אחת”, היא הפכה לכוכבת בשל קולה העשיר ושמחת החיים שהקרינה. במהרה התפרסמה בכל העולם הערבי, והייתה לאחת הדיוות הגדולות של המוזיקה הערבית והקולנוע הערבי. היא שיחקה בעשרות סרטים ומחזות, הוציאה יותר מ-3,000 שירים והופיעה בכל רחבי העולם עד לשנות השמונים לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סבאח מתארחת בתחרות היופי “מיס מצרים”, קהיר 2007 [מקור]

רגיל

קלרה בראט מרטין

קלרה בראט מרטין, 1923-1874

היום, לפני 95 שנים, הלכה לעולמה קלרה בראט מרטין, עורכת דין קנדית. בגיל 16 סיימה תואר ראשון במתמטיקה, וביקשה להתקבל ללימודי משפטים. בקשתה נדחתה כשהוועדה המקבלת הכריעה שהמילה “אנשים” המגדירה מי יכולים לעסוק במשפטים מתייחסת לגברים בלבד. ב-1892, לאחר מאמץ עיקש בסיועם של חברי פרלמנט ופעילות מובילות למען זכויות נשים, ליידי אברדין ואמילי סטואו, הצליחה להביא לשינוי החוק, וב-1897 סיימה את לימודיה, עברה את בחינות הלשכה באונטריו – והייתה לעורכת הדין הראשונה באימפריה הבריטית. לימים התמודדה פעמיים, ללא הצלחה, על ראשות העיר טורונטו.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מ-1895 לערך, ארכיון אגודת המשפטים של אונטריו

התמונה הקטנה מ-1890 לערך, ארכיון אוניברסיטת טורונטו

התמונות מתוך אתר “מילון הביוגרפיה הקנדית

רגיל

ג’ולי אנדרוז

דיים ג’וליה אליזבת אנדרוז, נולדה ב-1935

היום, לפני 83 שנים, נולדה ג’ולי אנדרוז, שחקנית וזמרת אנגלייה, עטורת פרסי אוסקר, גלובוס הזהב, גראמי, באפט”א ואמי. בזכות כישרונה האדיר, כבר בגיל 12 הופיעה על בימות לונדון. בגיל 20 לוהקה ל”גבירתי הנאווה”, המחזמר המצליח ביותר בברודוויי אי-פעם. על תפקידה הראשון בקולנוע, כמרי פופינס, זכתה באוסקר בגיל 29; שנה אחר כך כיכבה ב”צלילי המוזיקה”, מהסרטים המצליחים ביותר בכל הזמנים. בשנים האחרונות דיבבה סרטים, ביניהם “שרק” ו”המיניונים”, ויחד עם בתה אמה כתבה סדרת ספרי ילדים מהנמכרות ביותר באמריקה ויצרה תוכנית המציגה לילדים את עולם התיאטרון והאמנות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אנדרוז ביום הולדתה השמונים, 2015 (זכויות לאלברטו אי. רודריגז/גטי אימג’ז)

התמונה הקטנה: מתוך “צלילי המוזיקה”, 1965

רגיל

ביונסה

ביונסה ג’יזל נואלס-קרטר, נולדה ב-1981

“עלינו לשנות את הדרך שבה אנחנו רואות את עצמנו. עלינו לצעוד קדימה כנשים ולהוביל”

היום, לפני 37 שנים, נולדה ביונסה, זמרת, יוצרת, מפיקה מוזיקלית, רקדנית ושחקנית אמריקאית. היא התפרסמה עם להקת הבנות המצליחה “דסטניז צ’יילד”, שאיתה התחילה להופיע כבר ב-1990, בגיל 9. כל אלבומי הסולו שלה הגיעו למקום הראשון במצעד הבילבורד, היא שיאנית מועמדויות וזכיות בפרסי גראמי, בילבורד ו-MTV, המוזיקאית המרוויחה ביותר כיום, ומדורגת ראשונה ברשימות הסלבריטאים המשפיעים בעולם. היא גם פועלת ותורמת להעצמת נשים בעולם ופעילה בתנועת “חיי שחורים חשובים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במופע המחצית של משחק הסופרבול 2013

בתמונה הקטנה: עם קלי רולנד ומישל ויליאמס, דסטניז צ’יילד

רגיל

הדסה שרמן-פריאל

הדסה שרמן-פריאל, 1992-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה הדסה שרמן-פריאל, מחלוצות החינוך המוזיקלי בישראל, יושבת ראש התאחדות הבוגרים והחניכים של גימנסיה הרצליה וחברת הוועד המפקח של הגימנסיה. בגיל 14 חיברה (יחד עם אחיה מאיר) את האופרה הראשונה שלה, “אמנון ותמר”, שהועלתה בגימנסיה על ידי בני מחזורה. בעקבות הצלחתה התמקצעה בתחום וחזרה ללמד מוזיקה בגימנסיה מאמצע שנות השלושים ועד סוף שנות השישים, ניצחה על תזמורת ומקהלת הגימנסיה והעלתה הפקות מקור רבות בביצוע תלמידי הגימנסיה, שרבים מהם היו למוזיקאים מקצועיים. ב-1987 הוענק לה תואר יקירת תל אביב-יפו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הזמנה להרצאה של הדסה שרמן-פריאל על החינוך המוזיקלי בגימנסיה הרצליה, במסגרת סדרת הרצאות על “תל אביב הקטנה בהתהוותה 1930-1909” במוזיאון לתולדות תל אביב יפו, 1971 (מקור: הספריה הלאומית)

רגיל

שרה פורבס בונטה

שרה פורבס בונטה, 1880-1843

היום, לפני 138 שנים, הלכה לעולמה שרה פורבס בונטה, נסיכת בני היורובה שבמערב אפריקה, אזור ניגריה של היום. בגיל 5 התייתמה מהוריה בטבח של צבא דהומיי (ממלכה באזור בנין של היום, ממובילות סחר העבדים האטלנטי דאז) ושועבדה כשפחה למלך – ובמפנה דרמטי נמסרה לקצין בצי המלכותי הבריטי כ”מתנה” למלכה ויקטוריה, שהתרשמה מאוד מחוכמתה יוצאת הדופן ומכישרונה המוזיקלי של הצעירה, אימצה אותה כבת חסות ומימנה את השכלתה. לימים נישאה שרה לאיש עסקים עשיר מסיירה לאון ושבה עמו לאפריקה. כמה מצאצאיה נמנים היום עם האריסטוקרטיה של ניגריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: דיוקנאות של שרה פורבס בונטה מאת קאמי סילבי, ספטמבר 1862. מהדיוקנאות המצולמים הראשונים של אדם שחור, מוצגים היום בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון

רגיל

נערות הירושימה

“נערות הירושימה”, נפגעות פצצת האטום ב-1945

היום, לפני 73 שנים, לקראת סוף מלחה”ע השנייה, הטילה ארה”ב פצצת אטום על העיר הירושימה שביפן. עשרות אלפי בני אדם נהרגו מיד, או תוך זמן קצר, ורבים אחרים סבלו מכוויות ומהצטלקויות כתוצאה מההבזק התרמי. כמה עשרות נפגעות, נערות ונשים צעירות, הקימו לעצמן קבוצת תמיכה; ב-1951, כשהאמריקאים עזבו את יפן והוסרה הצנזורה שלהם על נזקי הפצצה, הן הצליחו ללכוד את תשומת לב התקשורת, וב-1955 מימן ארגון צדקה את הטסתן לארה”ב לצורך תהליך השיקום הארוך. סיפורן סוקר בהרחבה בתקשורת המערבית, ולראשונה הובאו לידיעת המערב ההשפעות ארוכות הטווח של הפצצה.

* בעיר נגסאקי, שעליה הוטלה פצצת אטום נוספת שלושה ימים אחר כך, לא הייתה התאגדות דומה ואף אחת מנפגעות הפצצה שם לא נכללה בפרויקט השיקום.

** סביר להניח שבאותה המידה נפגעו גם נערים מהפצצה, וגם הם נדחו, הוסתרו והורחקו מהחברה, אך הם לא קיבלו תשומת לב תקשורתית ורפואית כמו הנערות. סיבה אפשרית לכך היא שהתקשורת התמקדה בפגיעה ביכולתן להינשא וללדת ילדים, כפי שמשתקף מעצם המונח שהשתרש, “נערות” (באנגלית “maidens”).

עוד על “נערות הירושימה

עוד על השפעותיהן של פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום קבוצתי של כמה מ”נערות הירושימה”, אחרי ניתוחי השיקום, 1956 (מתוך ספריית לוס אנג’לס)

בתמונה הקטנה: כמה מ”נערות הירושימה”, באקדמיה הלאומית למדעים, 1955. מתוך הבלוג “מוות והעלמה

רגיל

אוולין גלני

דיים אוולין אליזבט אן גְלֶני, נולדה ב-1965

היום, לפני 53 שנים, נולדה אוולין גלני, נגנית כלי הקשה וירטואוזית סקוטית, זוכת פרס גראמי ופרס פולר. מגיל 12 היא חירשת לחלוטין, ולימדה את עצמה “לשמוע” עם איברי גוף אחרים. בהשפעת מוזיקה סקוטית מסורתית למדה מגיל צעיר לנגן בחמת חלילים, במפוחית ובקלרינט, בגיל 11 הצטרפה להרכב כלי הקשה, ובשנות ה-80 ניגנה בתזמורת הנוער הלאומית של סקוטלנד ולמדה באקדמיה המלכותית למוזיקה בבריטניה. ב-2012 הובילה אלף מתופפים בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון. היא עורכת כיתות אמן ומופיעה בעשרות קונצרטים בשנה, עם מגוון רחב של תזמורות ומוזיקאים בכל רחבי העולם.

ויקיפדיה

שיחת TED של אוולין גלני, “איך להקשיב באמת

פייסבוק