עמוד 1
רגיל

אניטה מילר-כהן

אניטה מילר-כהן, 1962-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אניטה מילר-כהן, עובדת סוציאלית ופעילת ציבור ישראלית ילידת אוסטריה. במהלך מלחה”ע ה-1, בגיל 25, עמדה בראש ועד הסיוע לפליטים וליתומים מטעם ממשלת אוסטריה, שארגן בתי מחסה ומטבחים, בתי מלאכה והכשרה, וכן סעד לבעלי מוגבלויות. היא הייתה שותפה בהתאחדות העולמית של הנשים היהודיות, צירה ופעילה בקונגרסים ציוניים, וסייעה למקם מחדש אלפי ילדים יהודים ניצולי פרעות ברחבי אירופה ואמריקה. ב-1935 עלתה לארץ ישראל והייתה ממקימות ומנהלות “שירות נשים סוציאלי” ו”הלשכה לעזרה סוציאלית”, לימים משרד הסעד של מדינת ישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אניטה מילר-כהן בווינה, אוסטריה, כנראה בשנות ה-20, מתוך אוסף שבדרון בספרייה הלאומית של ישראל

התמונה הקטנה מתוך ארכיון בית לוחמי הגטאות

רגיל

מוזון אלמליהאן

מוזון אלמליהאן, נולדה ב-1999

“השכלה נתנה לי את הכוח להמשיך. לא הייתי כאן היום בלעדיה”

היום, לפני 20 שנים, נולדה מוזון אלמליהאן, פליטה סורית שחיה בבריטניה ופעילה למען פליטות ונערות. ב-2014 הצליחה להימלט עם משפחתה מהמצור שהטילה ממשלת סוריה על עירה דרעא, נדדה בין מחנות פליטים ולבסוף נקלטה כפליטה בבריטניה. עוד בהיותה בעצמה במחנה הפליטים החלה לפעול למען חינוך לנערות באזורי מלחמה ונגד נישואי ילדות, לאחר שכמחצית מחברותיה נשרו מלימודים וחותנו, מנהג שחזר להיות נפוץ בסוריה עם פרוץ מלחמת האזרחים. ב-2017 הייתה לשגרירת הרצון הטוב הצעירה ביותר של יוניסף.

“אני פוגשת פליטים רבים שחושבים שלהיות פליט זה משהו רע, כינוי גנאי. אבל לא אני. עבורי, הכרה כפליטה נתנה לי כוח ליצור עתיד בהיר יותר מתוך המקום הקשה שבו נמצאתי. אנחנו לא אנשים חלשים. אנחנו חזקים. אנחנו לא רק פליטים, אנחנו לא רק ילדים – יש לנו יכולת ליצור שינוי. אני יודעת שקשה לשנות, אבל לא בלתי אפשרי.”
מתוך הדף שלה באתר השגרירים של יוניסף

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בכיתת לימוד במחנה פליטים בצ’אד, עם ילדות ניגריות שנמלטו מ”בוקו חראם”, אפריל 2017

בתמונה הקטנה: דוברת בכנס על “האזרח הגלובלי: אנשים שיוצרים תנועה”, ניו יורק, ספטמבר 2017 (צילום: תיאו וורגו, גטי אימג’ז)

התמונות מתוך הכתבה, “מוזון אלמליהאן נמלטה מסוריה שסועת המלחמה ועליה רק ספרי הלימוד שלה – ומצאה את הקול שלה“, שפורסמה ב-2017 בכתב העת Glamour

רגיל

סאמיה יוסוף עומאר

סאמיה יוסוף עומאר, 2012-1991

היום, לפני 28 שנים, נולדה סאמיה יוסוף עומאר, אצנית סומלית, היחידה שהתחרתה מטעם סומליה באולימפיאדת בייג’ינג 2008. התקשורת העולמית סיקרה בהתלהבות את נחישותה להתאמן בצל מלחמת האזרחים והטרדות ואיומים מצד מיליציות מקומיות של אל-קאעידה, שכפו על נשים להתכסות ואסרו עליהן לעסוק בספורט. עומאר הגיעה למחנה עקורים, וב-2011 החליטה להימלט לאירופה כדי להתחרות באולימפיאדת לונדון 2012. היא חצתה את הגבול לאתיופיה, שילמה למבריחים כדי לחצות את סודאן ולהגיע ללוב, ושם נכלאה לתקופה קצרה. בגיל 21 טבעה בדרכה לאיטליה על סירת פליטים קטנה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתחרה באולימפיאדת ביג’יינג 2008

בתמונה הקטנה: איור מתוך הרומן הגרפי “חלום אולימפי: סיפורה של סאמיה יוסוף עומאר“, מאת ריינהרד קלייסט, פורסם ב-2016

רגיל

רבקה ברגמן

רבקה (בקי) ברגמן, 2015-1919

היום, לפני 99 שנים, נולדה רבקה ברגמן, אחות ומיילדת ישראלית ילידת קנדה, כלת פרס ישראל על תרומתה החלוצית לסיעוד בישראל. במלחה”ע ה-2 ולאחריה עבדה במחנות פליטים, שם פעלה גם למתן סיוע אמריקני לניצולים ולמציאת משפחות מאמצות לילדים ניצולים. במלחמת העצמאות התגייסה כאחות ראשית בבתי חולים צבאיים, ולאחר מכן הייתה אחות ראשית במוסדות מלב”ן ושם פיתחה את תשתית הסיעוד הגריאטרי בארץ. היא הייתה ממייסדות החוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב, הראשון מסוגו בארץ, וכן ייעצה לארגון הבריאות העולמי וניסחה את הקוד האתי לאחיות מטעם המועצה הבינלאומית לסיעוד.

ויקיפדיה

עוד על מלב”ן (מוסדות לטיפול בעולים נחשלים), שהוקמו בשנות ה-50 לטיפול בצורכי העולים הנכים, הקשישים והחולים במחלות כרוניות, בעיקר מקרב ניצולי השואה אך גם למשל עבור ילדים נפגעי פוליו או שיתוק מוחין.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כלת פרס ישראל, 1999

בתמונה הקטנה: עובדת כאחות במחנה פליטים בגרמניה

התמונות מתוך דף ההנצחה של פרופ’ רבקה ברגמן באתר החוג לסיעוד, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב

רגיל

עדנה ארבל

עדנה ארבל, נולדה ב-1944

היום, לפני 74 שנים, נולדה עדנה ארבל, משפטנית ישראלית, אשר נודעה בהגנתה העקבית על זכויות אדם ועל טוהר המידות, ברגישותה לקבוצות מוחלשות וביחסה המחמיר לעבירות מין. היא כיהנה כפרקליטת מחוז מרכז, וכן הייתה חברה בוועדות החקירה של פרשת קו 300 והטבח בסברה ושתילה. ב-1996 מונתה לפרקליטת המדינה, ובתפקידה זה המליצה להגיש כתבי אישום נגד שורה של בכירים, ביניהם מנכ”לים, ראשי ערים, שרים וראשי הממשלה אולמרט, נתניהו ושרון. ב-2004 מונתה לשופטת בבית המשפט העליון, שם בין היתר דחתה את ערעורו של קצב ופסלה את התיקון לחוק המתיר לכלוא מסתננים.

ויקיפדיה

פייסבוק

את התמונה הגדולה צילם נעם מוסקוביץ’, מתוך אתר האנציקלופדיה החברתית

רגיל

פאוזיה קאסינג’ה

פאוזיה קאסינג’ה, הדיון בבקשת המקלט שלה הוכרע ב-1996

“ביום חמישי הודיעו לי שאתחתן. ביום שישי אמרו לי שיחתכו אותי. בחצות ברחתי.”

פאוזיה קאסינג’ה, נערה יתומה בת 17 מטוגו, נמלטה ב-1994 מכפיית נישואים פוליגמיים ומילה, הצליחה להגיע לארה”ב אך נתפסה על ידי רשויות ההגירה, הופשטה, נאזקה ונכלאה, ובקשתה לקבל מקלט נדחתה. היום, לפני 22 שנים, ועדת הערעורים לענייני הגירה הפכה את ההחלטה ויצרה תקדים להכרה ברדיפה מגדרית כסיבה מספקת להענקת מקלט מדיני. עורכת הדין ליילי מילר-מורו, שייצגה אותה פרו-בונו, ייסדה בהשראתה את “מרכז טאהירה לצדק”, המציע סיוע משפטי לפליטות על רקע אלימות ורדיפה מגדריות.

עוד על תקדים קאסינג’ה

עוד על עורכת הדין ליילי מילר-מורו

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צילום מסך מתוך מסיבת עיתונאים בהשתתפות פאוזיה קאסינג’ה ב-1997. לקוח מתוך סרטון שבו עו”ד מילר-מורו מציגה את המקרה ואת השלכותיו על מערכת המשפט האמריקאית ומתארת את הקמתו של “מרכז טאהירה לצדק”

רגיל

אליזבת איידנבנץ

אליזבת איידנבנץ, 2011-1913

היום, לפני 105 שנים, נולדה אליזבת איידנבנץ, מורה ואחות שווייצרית. ב-1937 הצטרפה לאגודת הסיוע לילדים במלחמה, שנועדה לסייע לפליטים הרעבים והחולים של מלחמת האזרחים בספרד, וייסדה בית יולדות בעיר אלנא שבדרום צרפת עבור הנשים והילדים מקרב הפליטים. לאחר הכיבוש הנאצי זרמו לאלנא פליטים יהודים וצוענים מרחבי אירופה; החוק בצרפת של וישי חייב את הצוותים הרפואיים לשמור על נייטרליות ולא להגן עליהם, אולם איידנבנץ פעלה להסתיר את זהות הפליטים מהגסטאפו ובכך הצילה מאות תינוקות במהלך מלחמת העולם השנייה. על פועלה זה הכיר בה “יד ושם” כחסידת אומות העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צוות בית החולים באלנא (אליזבת בשורה השנייה, שנייה משמאל), 1941

בתמונה הקטנה: בית החולים המשוחזר באלנא

רגיל

אינוניה ווינה

אינוניה מוטוקווה ווינה, נולדה ב-1941

היום, לפני 77 שנים, נולדה אינוניה ווינה, פעילה חברתית ופמיניסטית ופוליטיקאית מזמביה. מראשית שנות ה-70 התנדבה בארגוני זכויות אדם בזמביה, ביניהם לשכת הפליטים, המועצה לשירותים חברתיים והתאחדות הנשים הנוצריות, שפעילותה הובילה לייסוד היחידה לתמיכה בקורבנות במשטרת זמביה. ב-2001 נבחרה לפרלמנט, ונבחרה לעמוד בראש הוועדה לזכויות אדם ובראש הוועידה המפלגתית לנשים. ב-2011 מונתה לשרת הדתות, ב-2014 לשרת השוויון המגדרי, ומאז 2015 היא מכהנת כסגנית נשיא זמביה – האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד זה והאישה הבכירה ביותר בממשל זמביה אי-פעם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ווינה מספרת על תוכנית ממשלתית, בשילוב המגזר הפרטי והמגזר השלישי, לשיפור תנאיהן של נשים העוסקות במסחר בזמביה. מתוך הרצאתה מ-2015 על “נשים כמניעות צמיחה

רגיל

שַרְבַּט גוּלָה

שַרְבַּט גוּלָה, נולדה ב-1972

היום, לפני 46 שנים, נולדה שַרְבַּט גוּלָה, אישה אפגנית-פתאנית אשר בגיל 6 איבדה את הוריה במהלך פלישת בריה”מ לאפגניסטן והגיעה למחנה פליטים בפקיסטן, שם צולמה ע”י סטיב מק’קורי. תמונת פניה התנוססה על שער גיליון יוני 1985 של נשיונל ג’יאוגרפיק, שעסק בפליטים ברחבי העולם, והפכה לתמונה המוכרת ביותר בהיסטוריה של המגזין ולסמל לגורלן של פליטוֹת. זהות “הנערה האפגנית” נותרה לא ידועה, עד שב-2002 הצליח המגזין לאתר אותה בכפר קטן באפגניסטן והקים לכבודה ולכבוד בנותיה קרן לקידום חינוכן של בנות באפגניסטן, שסייעה להקמת מרכזי חינוך והכשרה, ספריות ועיתון לילדות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשיא אפגניסטן אשרף גאני מברך את שרבט עם חזרתה לאפגניסטן ב-2016, לאחר שגורשה שוב מפקיסטן יחד עם פליטים אפגנים רבים. (מקור)

בתמונה הקטנה: “הנערה האפגנית”, צילם סטיב מק’קורי (1984)

רגיל

זאבֵּל יֶסאיאן

זאבֵּל יֶסאיאן, 1943-1878(?)

היום, לפני 140 שנים, נולדה זאבֵּל יֶסאיאן, סופרת, מתרגמת ומרצה ארמנית ילידת איסטנבול. בעקבות מאמרים וסיפורים שכתבה על פשעי העות’מאנים כנגד הארמנים, הייתה לאישה היחידה שנמנתה עם האינטלקטואלים הארמנים ברשימה השחורה של שלטון הטורקים הצעירים, אך הצליחה לחמוק ממעצר ולהימלט. בבולגריה ובהרי קווקז תיעדה עדויות של פליטים על רצח העם הארמני, וב-1918 החלה לעסוק בארגון שיקומם ויישובם מחדש. ב-1933 החליטה להתיישב בארמניה הסובייטית עם ילדיה. בעת הטיהורים הגדולים ב-1937 הואשמה פתאום בלאומנות ונעצרה, ומאז לא נודעו עקבותיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: יסאיאן (יושבת, במרכז) עם קבוצה של אינטלקטואלים ארמנים

רגיל

תקיפות מיניות בערב השנה החדשה בגרמניה

תקיפות מיניות בערב השנה החדשה בגרמניה, 2015

היום, לפני שנתיים, במהלך חגיגות ערב השנה החדשה בקלן, בהמבורג ובערים נוספות בגרמניה, כ-1,200 נשים הותקפו מינית ע”י קבוצות גדולות שהתקהלו סביבן ברחוב. לפי ההערכות, כ-2,000 גברים היו מעורבים בתקיפות, רובם מבקשי מקלט מצפון אפריקה. גל התקיפות, כישלון המשטרה בטיפול במצב והימנעות התקשורת מדיווח על כך, הציתו דיונים סוערים על משבר הפליטים באירופה, הניעו שינויים במדיניות ההגירה וחשפו כשל מהותי בחוק הגרמני – שלפיו, על מנת שתקיפה מינית תיחשב לפשע עליה להוות “סכנה לחייה או לשלמותה של הקורבן” ועל האישה להתנגד פיזית – ולכן תקיפות אלה כלל אינן מהוות עבירה.

ויקיפדיה

כתבה: “למה התקיפות של נשים בגרמניה בערב השנה החדשה אפילו לא היו פשע

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשים בקלן מוחות נגד סקסיזם וגזענות לאחר התקיפות המיניות בערב השנה החדשה. צילום: וולפגנג רטאי, רויטרס

בתמונה הקטנה: הפגנות בהמבורג, גרמניה, במחאה על אלימות כנגד נשים שם וברחבי המדינה. צילום: בודו מרקס, סוכנות הצילום הצרפתית

רגיל

האבן גירמה

האבן גירמה, נולדה ב-1988

היום, לפני 29 שנים, נולדה האבן גירמה, אקטיביסטית למען אנשים עם מוגבלויות, שנולדה בארה”ב למשפחת פליטים מאריתריאה. לפני 4 שנים הייתה החירשת-עיוורת הראשונה שסיימה לימודי משפטים בהרווארד, והצטרפה לארגון משפטנים למען בעלי מוגבלויות. אחד המאבקים החשובים שהיא מנהלת הוא למען הכללת ספרים ופלטפורמות דיגיטליות תחת חוק הנגישות האמריקאי:

“מידע דיגיטלי הוא בסה”כ 1 ו-0, ואפשר להמירו לכל פורמט. האנשים שמפתחים את השירותים האלה – מתכנתים ומעצבי טכנולוגיות – יש להם כוח אדיר להגדיל את הנגישות לאנשים עם מוגבלויות. אני מקווה שיעשו זאת.”

ויקיפדיה

אתר אישי

הרצאת TEDx: “מדוע אני פועלת למען הסרת מכשולי נגישות בפני סטודנטים עם מוגבלויות”

פייסבוק

רגיל

דרבלה מרפי

דרבלה מרפי, נולדה ב-1931

היום, לפני 85 שנים, נולדה דרבלה מרפי, רוכבת אופניים, הרפתקנית וסופרת ספרי מסעות אירית. היא התפרסמה ב-1965, עם צאת ספרה על מסע האופניים שעשתה מאירלנד להודו, דרך איראן, אפגניסטן ופקיסטן, מסע שעליו חלמה מגיל 10, עת קיבלה לראשונה אופניים משלה. את מסעותיה ערכה ללא סיוע וללא מותרות, תוך הסתמכות על אדיבותם של המקומיים, מה שהוביל גם למצבים מסוכנים; למשל, היא הותקפה ע”י עדת זאבים ביוגוסלביה, ספגה איומים מצד חיילים באתיופיה ונשדדה בסיביר. בספריה תיארה גם סוגיות פוליטיות חשובות, כמו הפליטים מטיבט, המלחמה בצפון אירלנד, האפרטהייד בדרום אפריקה, רצח העם ברואנדה וההתחממות הגלובלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום הפליטים הבינלאומי

יום הפליטים הבינלאומי, מצוין ב-20 ביוני מאז 2001, אז מלאו 50 שנה לוועידת האו”ם בנושא מצבם של הפליטים, שבה אושרה אמנת הפליטים הבינלאומית

היום מציין האו”ם את יום הפליטים הבינלאומי על מנת להעלות את המודעות הציבורית למצב של מיליוני הפליטים ברחבי העולם שאולצו לברוח מארצותיהם. אמנם נשים וילדות מהוות כמחצית מהפליטים בעולם, אולם הן חשופות לאלימות רבה בהרבה מחלקן היחסי. על פי מחקר שערך לאחרונה אמנסטי אינטרנשיונל, נשים ונערות חשופות הרבה יותר לאלימות, לתקיפות מיניות (ועקב כך למחלות מין) ולחוסר ביטחון תזונתי בכל שלב במסע שלהן כפליטות, וגם במדינת המקלט. כמו כן, אחת מעשר מהן היא הרה, ונשים הרות פליטות סובלות מחשיפה גבוהה במיוחד למחלות, לזיהומים ולסיבוכים בלידה.

עוד נתונים על מצבם של פליטים ופליטות בדו”ח אמנסטי לשנת 2015

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

YWCA

איגוד נשים צעירות נוצריות – YWCA

נוסד ב-1855

היום, לפני 161 שנים, נוסד ה-YWCA, ארגון הנשים הגדול בעולם הפועל למען שינוי חברתי וכלכלי גלובלי ומקדם הנהגה נשית, שלום, צדק ופיתוח בר-קיימא. הארגון הוקם באנגליה כאיחוד של “מוסד ההכשרה הכללי לנשים” ו”איגוד התפילה”, במטרה להציע תמיכה לנשים אנגליות צעירות, ובהדרגה התרחב לכל רחבי העולם ולמטרות נוספות. במרוצת השנים עסק הארגון בין היתר בתמיכה בפליטים, בטיפול בנגיף האיידס, בזכויות האדם של נשים ונערות, באוריינות ובמאבק בעוני.

ויקיפדיה

אתר YWCA

פייסבוק

רגיל

אנה הדוויג בול

אנה הדוויג בול, 1981-1887

היום, לפני 129 שנים, נולדה אנה הדוויג בול, מיסיונרית אסטונית, המכונה “אם הארמנים”. בגיל 16 החליטה להקדיש את חייה לעבודה הומניטרית ובמיסיון למדה על גורל הארמנים באימפריה העות’מאנית. ב-1911 הגיעה לאזור קיליקיה (כיום חלק מטורקיה), שם לימדה בבית יתומים ארמנים בעיר מארש. כששואת הארמנים הפכה את מארש ל”עיר היתומים”, בול סייעה להציל כאלפיים ילדים ונשים. ב-1921 סייעה להקים מחנה פליטים ארמנים בחאלב, סוריה, כולל בתי חולים, בית ספר ועוד, ופעלה בו 30 שנה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ארטה דוברושי

ארטה דוברושי, נולדה ב-1980

היום, לפני 35 שנים, נולדה ארטה דוברושי, שחקנית קולנוע ופעילה חברתית מקוסובו. בזמן מלחמת קוסובו, סביה נכלאו לאחר שהקימו אוניברסיטה לדוברי אלבנית ורבים ממכריה נפגעו. דוברושי, מצידה, סייעה ב-1999 להקים מחנה פליטים במקדוניה וב-2000, לאחר התפטרותו של מילושביץ’, עבדה כמתורגמנית עבור נאט”ו. היא למדה צרפתית תוך 8 שבועות עבור תפקידה בסרט “שתיקתה של לורנה”, וזכתה לשבחים רבים בתעשיית הקולנוע האירופית על תפקידה בו ובסרטים אחרים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

כרמן לורנס

כרמן לורנס, נולדה ב-1948, נבחרה ב-1990

היום, לפני 25 שנים, נבחרה כרמן לורנס, פוליטיקאית אוסטרלית, לעמוד בראש מערב אוסטרליה – האישה הראשונה בתפקיד זה. במהלך כהונתה קראה לורנס לחקירה כוללת של מפלגתה, שבמהלכה התגלו שחיתויות אדירות וחברי מפלגה רבים עזבו אותה בעקבות זאת. ב-2003 נבחרה לכהן כנשיאה הפדרלית של מפלגת הלייבור האוסטרלית. לורנס פעלה רבות, בין היתר, למען שיפור תנאיהם של מבקשי מקלט.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

בטינה גוואסלאר

בטינה גוואסלאר, 2003-1974

היום, לפני 40 שנים, נולדה בטינה גוואסלאר, צרפתייה שעבדה בנציבות האו”ם לענייני פליטים משנת 1999. ב-2002 נשלחה לאפגניסטן, שם הייתה מעורבת בהשבת כ-50,000 פליטים לביתם בעיר גזני. ב-16.11.2003 נורתה גוואסלאר מטווח אפס ע”י אנשי הטאליבן ונהרגה מיד. היא הייתה עובדת האו”ם הראשונה שנרצחה מאז נפילת הטאליבן ב-2001.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

איירין פרננדז

איירין פרננדז, 2014-1946

היום, לפני 6 שנים, איירין פרננדז, לוחמת זכויות אדם מלזית, ערערה על גזר דינה בבית המשפט המלזי. ב-1995 פרסמה פרננדז דו”ח שכותרתו “תנאי ההתעללות, הניצול והדה-הומניזציה של מהגרי עבודה במתקני הכליאה”, ובו חשפה עדויות על מותם של 59 מהגרי עבודה בנגלדשים. ב-1996 היא הואשמה ונאסרה בעוון “פרסום חדשות שקריות במזיד”. בית המשפט קיבל את ערעורה וזיכה אותה מאשמה.

ויקיפדיה

פייסבוק