עמוד 1
רגיל

אווה אסטרדה קאלאו

אוונג’לינה אסטרדה קאלאו, 2017-1920

היום, לפני 99 שנים, נולדה אווה אסטרדה קאלאו, פעילה חברתית ופוליטיקאית פיליפינית. כאשת חינוך ועובדת סוציאלית פעלה במסגרת ארגונים חברתיים שונים לקידום תרבות, שלום, תעשייה מקומית, זכויות נשים ורווחת ילדים. ב-1965 נבחרה לסנאט, תפקיד שבו ניסחה חוקים רבים בתחום החינוך, ביניהם העלאת שכר לצוות ההוראה בבתי ספר ציבוריים, הקמת מועצות חינוך מקומיות וכתב זכויות לתלמידים. כשהנשיא פרדיננד מרקוס הפך את שלטונו לאוטוריטרי, היא הייתה ממנהיגות האופוזיציה וממובילות מהפכת העם, שהצליחה ב-1986 להפיל את המשטר ולהשיב את הדמוקרטיה לפיליפינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך הספרייה הלאומית של הפיליפינים, מוזיאון וספריית הנשיא

התמונה הקטנה: מתוך כתבת הספד באתר החדשות הפיליפיני ABS-CBN 

רגיל

גלאדיס טנטקוידג’און

גלאדיס טנטקוידג’און, 2005-1899

היום, לפני 120 שנים, נולדה גלאדיס טנטקוידג’און, אשת רפואה, אנתרופולוגית ומנהיגה בת שבט מוהיגן האמריקאי. בילדותה למדה את הפרקטיקות המסורתיות מנשות השבט, ולימים פרסמה ספרים על צמחי מרפא ורפואה מסורתית ילידית. היא עבדה עם הלשכה הפדרלית לענייני אינדיאנים במתן שירותים סוציאליים לתושבי השמורות, וסייעה בשימור מלאכות מסורתיות, בהקמת קואופרטיבים למען בעלי מלאכה ובשחזור מנהגים שנאסרו בעבר. ב-1931 הקימה מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הוותיק ביותר הפועל כיום; בין היתר נשמר בו תיעוד של בני השבט שלה, שהיה חיוני להכרה בזכויותיהם ב-1994.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם אחיה ושותפה להקמת מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הרולד טנטקוידג’און [מקור]

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה

רגיל

פוזיה סעיד

פוזיה סעיד, נולדה ב-1959

“אני רוצה שישפטו אותי לפי היכולות שלי, המאבקים שלי וההישגים שלי, ולא לפי תיוג או סטריאוטיפ על בסיס המגדר שלי, הרקע הכלכלי שלי, הלאום שלי או האמונה שלי”

היום, לפני 60 שנים, נולדה פוזיה סעיד, סופרת ואשת תקשורת פקיסטנית, פעילה למען נשים, לשימור פולקלור ונגד הטליבניזציה בארצה. ב-1991 הייתה ממייסדות “בדרי”, מרכז החירום הראשון בפקיסטן הנותן מענה לנשים נפגעות אלימות. ב-2000 יצרה את “הברית נגד הטרדה מינית”, רשת ארגונים לקידום קוד התנהגות וחקיקה בתחום במגזר הפרטי והציבורי בפקיסטן, ועמדה בראש הוועדה הממשלתית לבחינת יישום החקיקה. ב-2007 הובילה מאבק של עובדות האו”ם בפקיסטן נגד הטרדות מיניות והתנכלויות מצד מנהליהן, שבסופו הודחו הבכירים ויושם שינוי כלל-מערכתי במדיניות העבודה באו”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פוזיה סעיד נושאת דברים בפתיחת פסטיבל מנגנהאר למוזיקת פולקלור, 2011

בתמונה הקטנה: צילום מ-2013, מתוך פרופיל לינקדין שלה

רגיל

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי)

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי), 2011-1923

היום, לפני 96 שנים, נולדה בטי מיי טייגר ג’אמפר – פוטאקי בשמה השבטי – אחות, סופרת ומנהיגה ילידית אמריקאית, האישה הראשונה (והיחידה) שכיהנה כראשת אומת הסמינול. היא הייתה בת השבט הראשונה שלמדה קרוא וכתוב באנגלית, ושסיימה לימודי תיכון ולימודי סיעוד. בעבודתה כאחות, הנגישה שירותי רפואה “לבנה” עבור סמינולים רבים מאזורים מרוחקים. היא ייסדה וערכה את עיתון השבט, שזכה בפרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים הילידים, וכתבה ספרים ומאמרים רבים על תרבות השבט ומסורותיו. טייגר ייסדה גם ארגון למען תוכניות בריאות וחינוך בשבטים ילידיים, שהפך ללובי פוליטי חזק.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך הארכיון הלאומי של פלורידה

בתמונה הקטנה: בטי מיי טייגר (משמאל) ואליס אוסקאולה (מימין), בוחנות את המהדורה הראשונה של העיתון “חדשות הסמינולים”, מתוך סקירה על פועלה במסגרת “נשים אדירות בהיסטוריה” ב”מגזין פרספונה: נשים, תרבות פופולרית, חדשות, חדי קרן

רגיל

רות דיין

רות דיין (שוורץ), נולדה ב-1917

היום, לפני 102 שנים, נולדה רות דיין, יזמית ופעילת ציבור ישראלית. ב-1949, בהיותה מדריכה חקלאית במושבי העולים, הבחינה במיומנות הנשים (והגברים) במלאכות יד מסורתיות ויזמה את פרויקט “אשת חיל” כדי להפוך זאת למקור פרנסה ושימור תרבותי. במהרה הקימה את “משכית”, חברת הלבשה ועיצוב שהעסיקה עובדים רבים ותוצריה היו למגדירי ה”ישראליות”. דיין ייסדה והייתה פעילה בארגונים רבים למען שלום, נשים, חולים, עולים ובני מיעוטים, ביניהם: חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא תל השומר, וראייטי ישראל, יש דין לזכויות אדם, המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי וקרן אברהם לדו-קיום.

ויקיפדיה

עוד על “משכית

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיין בשנת 1955

בתמונה הקטנה: דיין (יושבת), עם הנשיא רובי ריבלין ואשת העסקים עפרה שטראוס, בוועידת יסמין השנתית לקידום עסקים קטנים ובינוניים, 2014 (צילום: מארק ניימן, לשכת העיתונות הממשלתית)

רגיל

הדסה פרלמן קלוורי רוזנבליט

הדסה פרלמן קלוורי רוזנבליט, 1945-1891

היום, לפני 128 שנים, נולדה הדסה פרלמן קלוורי רוזנבליט, אשת חינוך ויזמית ארצישראלית, שנודעה במיוחד בפועלה לקידום ההשתלבות של עולי תימן ולשימור תרבותם. ב-1910 עלתה ארצה, והקימה בצפת “בית ספר לתחרים”, שנועד להכשיר נערות בעבודות רקמה כמקור פרנסה ולהעשיר את השכלתן בתחומי הרוח ואהבת הארץ. ב-1922 מונתה לנהל את כפר הנוער “מאיר שפיה”, שבו התחנכו בעיקר יתומות בנות העלייה מתימן. עבור צעירות עניות בירושלים יזמה מסגרת ללימוד מלאכה – מפעל “שני” לרקמה התימנית, שחולצותיו היו לפריט לבוש לאומי ייצוגי ונכנסו לתולדות אופנת הארץ כ”אופנת ויצו”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הדסה בשנת 1934

בתמונה הקטנה: הדסה בשמלת רקמה תימנית, 1914 

התמונות מתוך הספר הביוגרפי “הדסה וחוט השני”, מאת שרה בן-ראובן, ירושלים: הוצאת אריאל, 2008

רגיל

זהרה וילבוש

זהרה וילבוש, 2005-1907

היום, לפני 111 שנים, נולדה זהרה וילבוש, מומחית לפולקלור ולאתנוגרפיה של עדות ישראל. בשנות ה-20 למדה בביה”ס הריאלי בחיפה והייתה חברה בשבט הראשון של “הצופים העבריים”. ב-1946 הייתה לבוגרת הראשונה של המכללה לחינוך ע”ש דוד ילין בירושלים, ולימדה במוסדות “עליית הנוער”. במסגרת עבודתה זו נחשפה לפריטי מלאכת יד ואמנות של העדות השונות, ויחד עם רות דיין גיבשה את הרעיון להפוך זאת למקור פרנסה עבור העולות החדשות, ולשם כך הקימו את חברת “משכית” לרקמה והלבשה. בשל המומחיות שפיתחה בזיהוי אריגים ורקמות ובשיוכם לעדה מדויקת, הייתה לאוצרת במוזיאון ישראל.

ויקיפדיה

עוד על “משכית

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך “רחוב משלה“: זהר זהרה וילבוש

בתמונה הגדולה:

למעלה: עם חברי כיתתה במחזור ז’ בבית הספר הריאלי בחיפה, מסומנת במספר 2 בתמונה, מתוך: זיכרונותיה של רות הקר חורן (מסומנת במספר 4)

למטה, מימין: עם אמה שושנה וסבתה פאני, פורים 1916, מתוך כתבה על “משפחת פיינברג – חזרה לימים הראשונים של הציונות

למטה, משמאל: עם עכסה בלקינד, ראשית המאה העשרים, מתוך: אלבום המשפחות של עדת ראשון לציון

רגיל

איזבלה ספרינגמוּל טֵחַאדָה

איזבלה ספרינגמוּל טֵחַאדָה, נולדה ב-1997

“אני רוצה לייצא את המותג שלי לכל העולם. אני רוצה שכולם יידעו שאנשים עם תסמונת דאון יכולים לעשות כל מה שהם רוצים. אני רוצה להיות מסוגלת לחיות ללא עזרה ולפרנס את עצמי ב-100%. אני רוצה שאנשים יכירו אותי בזכות העבודה שלי ובזכות הלב שלי.”

היום, לפני 21 שנים, נולדה איזבלה ספרינגמוּל טֵחַאדָה, מעצבת אופנה מגואטמלה, שהתפרסמה כמעצבת האופנה הראשונה בעלת תסמונת דאון. כבר כילדה קטנה הפגינה כישרון רב באיור ובעיצוב בגדים לבובותיה. היא למדה עיצוב אופנה, תפירה וסריגה בעצמה, לאחר שבתי ספר לאופנה דחו אותה בשל התסמונת. עיצוביה, המושפעים מהפולקלור הגואטמלי וכן מותאמים במיוחד למאפיינים הפיזיים של בעלי תסמונת דאון, הוצגו ב-2015 במוזיאון הטקסטיל והלבוש הילידי של גואטמלה. שנה אחר כך הוזמנה להציג בשבוע האופנה של לונדון וברומא, וכן נכללה ברשימת מאה הנשים מעוררות ההשראה של ה-BBC.

ויקיפדיה

האתר של איזבלה

פייסבוק

רגיל

מריה גימבוטאס

מריה גימבוטאס, 1994-1921

היום, לפני 97 שנים, נולדה מריה גימבוטאס, חוקרת פולקלור, ארכיאולוגית ובלשנית פמיניסטית ליטאית-אמריקאית. במחקריה חשפה את הפרהיסטוריה המטריארכלית: דפוסי בנייה, מנהגי קבורה, עדויות למבנים חברתיים וחפצי אמנות המצביעים על שושלת אִמהית בתרבויות נאוליתיות של אירופה העתיקה. בספריה על תרבויות קדומות, מראשית המהפכה החקלאית, שקידשו אלות ואת “אמא אדמה”, היא מתארת כפרים שמצאה, שהגיעו עד לגודל של 17,000 נפש, שהנשים היו במרכזם, שהתאפיינו בשלווה ובשלום ודגלו בשוויון חברתי וכלכלי; למשל, בבתים נמצאו צלמיות נשיות רבות, וגודל כל הבתים היה שווה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הארייט פאוורס

הארייט פאוורס, 1910-1837

היום, לפני 180 שנים, נולדה הארייט פאוורס, שפחה אפרו-אמריקאית ששמיכות הטלאים שתפרה התפרסמו ברחבי העולם כדוגמה בולטת לאמנות עממית של דרום ארה”ב של המאה ה-19. היא לימדה את עצמה לתפור ע”י צפייה בגבירתה וכן לימדה את עצמה לקרוא בתנ”ך, שעורר בה השראה ליצור. פאוורס השתמשה בטכניקות מסורתיות לתפירת מיגזרות על מנת לתעד את חוויותיה האישיות, לצד אגדות פולקלור מקומי, סיפורי תנ”ך ותופעות שמימיות, ויצירותיה הוצגו לימים במוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית של הסמית’סוניאן בוושינגטון ובמוזיאון לאמנות יפה בבוסטון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אוגוסטה גרגורי

ליידי איזבלה אוגוסטה גרגורי, 1932-1852

היום, לפני 165 שנים, נולדה ליידי אוגוסטה גרגורי, סופרת, מחזאית ומנהלת תיאטרון אירית. ב-1893 החלה לאגד סיפורי עם, פולקלור ומיתולוגיות איריות, ובשל כך נודעה בתרומתה הרבה להתפתחות זרם התחייה הספרותית באירלנד. היא ייסדה, יחד עם ויליאם בטלר ייטס ואחרים, את התיאטרון הספרותי האירי ותיאטרון אבי בדבלין, שאותו ניהלה במשך כמעט 30 שנים. במהלך השנים הללו כתבה מחזות רבים, שהיו מהפופולריים ביותר בתיאטרון. ג’ורג’ ברנרד שו תיאר אותה כ”אישה האירית החיה הגדולה ביותר”, אולם היא נפטרה באנונימיות כמעט מוחלטת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

גורית קדמן

גורית קדמן (גרט קאופמן), 1987-1897

היום, לפני 120 שנים, נולדה גורית קדמן, רקדנית, כוריאוגרפית ומורה לריקוד ולחינוך גופני – חלוצת מפעל ריקודי העם והמחול האתני בישראל, אשר הכשירה דורות של מרקידים ברחבי הארץ. החל מ-1944 ביימה והפיקה את כנס המחולות בקיבוץ דליה, כנס ש”היה עֵד להולדת הריקוד הישראלי החדש” ושילב ריקודי עם מעדות יהודי תימן, מזרח אירופה, בוכרה, כורדיסטן ועוד, לצד קבוצות רקדנים דרוזיות, צ’רקסיות ומוסלמיות. “המפעל לטיפוח ריקודי העדות” בראשותה פעל למען תיעוד, חקר ושימור אוצרות הפולקלור של ריקודי העדות והמיעוטים בישראל. כלת פרס ישראל בתרבות המחול לשנת 1981.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם נכדה הבכור, 1953

בתמונה הקטנה: קדמן (שנייה מימין) רוקדת עם ילדיה, 1945

רגיל

זיטקלה-סה

זיטקלה-סה, 1938-1876

היום, לפני 141 שנים, נולדה זיטקלה-סה, סופרת, מוזיקאית, מורה ואקטיביסטית אמריקאית בת שבט הסוּ. היא הייתה מהראשונים שהביאו את התרבות הילידית אל הקהל הרחב. בנוסף לתרגום הפולקלור המסורתי לאנגלית, היא כתבה רבות על משבר הזהות שחוותה כשנלקחה בגיל 8 מהשמורה לפנימייה שמטרתה להטמיע ילדים ילידים ושחורים בחברה הכללית ו”לתרבת” אותם. ב-1913 הייתה שותפה ליצירתה של האופרה הילידית הראשונה, “ריקוד השמש”, על בסיס מסורות של שבט סוּ ושבט יוּט. ב-1926 הקימה את המועצה הלאומית של הילידים האמריקאים, שנאבקה למען זכויות אזרח עבורם תוך שימור אורחות חייהם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

זורה ניאלה הורסטון

זורה ניאלה הורסטון, 1960-1891

היום, לפני 124 שנים, נולדה זורה ניאלה הורסטון, פולקלוריסטית, אנתרופולוגית וסופרת אמריקאית. ב-1925 הייתה הורסטון השחורה הראשונה שלמדה באוניברסיטת קולומביה. במחקריה האנתרופולוגיים שיתפה פעולה עם גדולי החוקרים והחוקרות של תקופתה, וביניהם מרגרט מיד. אחד ממחקריה החשובים והמפורסמים עסק ביחסי מגדר וגזע במחנות חוטבי עצים בדרום אמריקה ובאיי הבהאמה, שבהם לבנים לקחו לעצמם פילגשים שחורות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ויולטה פארה

ויולטה פארה, 1967-1917

היום, לפני 96 שנים, נולדה ויולטה פארה, אמנית, מלחינה ופזמונאית צ’יליאנית. פארה הניחה את היסודות לשירה הצ’יליאנית החדשה, הנסמכת על מוזיקת הפולקלור המקומי, אשר השפיעה בתורה על המוזיקה באמריקה הלטינית כולה. פארה היא יוצרת השיר הנודע “תודה לחיים“, שביצעה מרסדס סוסה.

ויקיפדיה

פייסבוק