עמוד 1
רגיל

זהרה וילבוש

זהרה וילבוש, 2005-1907

היום, לפני 111 שנים, נולדה זהרה וילבוש, מומחית לפולקלור ולאתנוגרפיה של עדות ישראל. בשנות ה-20 למדה בביה”ס הריאלי בחיפה והייתה חברה בשבט הראשון של “הצופים העבריים”. ב-1946 הייתה לבוגרת הראשונה של המכללה לחינוך ע”ש דוד ילין בירושלים, ולימדה במוסדות “עליית הנוער”. במסגרת עבודתה זו נחשפה לפריטי מלאכת יד ואמנות של העדות השונות, ויחד עם רות דיין גיבשה את הרעיון להפוך זאת למקור פרנסה עבור העולות החדשות, ולשם כך הקימו את חברת “משכית” לרקמה והלבשה. בשל המומחיות שפיתחה בזיהוי אריגים ורקמות ובשיוכם לעדה מדויקת, הייתה לאוצרת במוזיאון ישראל.

ויקיפדיה

עוד על “משכית

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך “רחוב משלה“: זהר זהרה וילבוש

בתמונה הגדולה:

למעלה: עם חברי כיתתה במחזור ז’ בבית הספר הריאלי בחיפה, מסומנת במספר 2 בתמונה, מתוך: זיכרונותיה של רות הקר חורן (מסומנת במספר 4)

למטה, מימין: עם אמה שושנה וסבתה פאני, פורים 1916, מתוך כתבה על “משפחת פיינברג – חזרה לימים הראשונים של הציונות

למטה, משמאל: עם עכסה בלקינד, ראשית המאה העשרים, מתוך: אלבום המשפחות של עדת ראשון לציון

רגיל

רבקה קופר

רבקה קוּפֶּר, 2007-1920

היום, לפני 98 שנים, נולדה רבקה קוּפֶּר, פעילה ציונית וחברת מחתרת בגיטאות פולין. כבר בגיל 18 הייתה מזכירת תנועת הנוער “עקיבא” בוורשה, והקימה קנים של התנועה הציונית ברחבי פולין. בגטו קראקוב לימדה במחתרת עברית ותנ”ך ושימשה כקשרית בהתארגנות “החלוץ הלוחם” להתנגדות בנשק. אח”כ גורשה לאושוויץ וצעדה בצעדות המוות. בתום המלחמה לימדה בשוודיה בבי”ס של “עליית הנוער” וב-1946 יצאה עמם לישראל, אך אוניית המעפילים נתפסה, וקופר גורשה למחנה מעצר בקפריסין; גם שם פעלה במחתרת “ההגנה”. ב-1948 הגיעה ארצה, לקיבוץ דגניה ב’, והייתה לספרנית ולמזכירת הקיבוץ.

ויקיפדיה

עדות מצולמת של רבקה קופר, מתוך: משואה – המכון הבינלאומי ללימודי השואה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קופר מעידה במשפט אייכמן על ההתנגדות החמושה, 1961
עדותה נמסרה בישיבה 26 של המשפט, החל מדקה 23:45

בתמונה הקטנה: עם בנה יוחי

רגיל

רֶחָה פרַיאר

רֶחָה פרַיאר, 1984-1892

היום, לפני 124 שנים, נולדה רֶחָה פרַיאר, מייסדת “עליית הנוער”, כלת פרס ישראל למפעל חיים (1981). ב-1932, על רקע האנטישמיות הגוברת בגרמניה, הגתה ומימשה את הרעיון לשלוח במאורגן נוער יהודי לארץ ישראל; את הכספים והתומכים גייסה בעצמה. עד 1939 הצילה עליית הנוער כ-7,000 צעירים, שנקלטו בהתיישבות העובדת. “המפעל להכשרת ילדי ישראל” שייסדה המשיך את פעילותה למען ילדים שחיים בתנאים ירודים. פריאר התבלטה גם בחיי הרוח: יזמה את “הקרן למלחינים ישראלים” לקידום מוזיקה ישראלית מקורית, הקימה את “הטסטימוניום” כמפעל הנצחה מוזיקלי לתולדות העם היהודי, וכן כתבה אופרות, שירה, מחזות ופרוזה. זכויותיה בהצלת אלפי ילדים יהודים הוכרו רק לאחר מאבק משפטי ממושך שניהלה.

ויקיפדיה

עוד על “עליית הנוער”

פייסבוק

רגיל

ההסתדרות הציונית “הדסה”

ההסתדרות הציונית “הדסה”, נוסדה ב-1912

היום, לפני 104 שנים, ייסדה קבוצת נשים ובראשן הנרייטה סאלד את ההסתדרות הציונית “הדסה”, במטרה להפנות את מאמציהן של נשים לציונות מעשית בתחום הרפואה בארץ ישראל. התנועה, שנקראה על שם אסתר המלכה, הקימה בתי חולים (הגדול שבהם בהר הצופים בירושלים), את תחנות “טיפת חלב” הראשונות, גני משחקים בשכונות יהודיות וערביות, קופת חולים (מאוחדת), כפר נוער לקליטת ילדים ניצולי שואה ומעולי תימן ועוד, וכן מימנה באופן כמעט בלעדי את עליית הנוער.

עוד על “הדסה”

עוד על הנרייטה סאלד (במרכז התמונה הגדולה)

פייסבוק

רגיל

הנרייטה סאלד

הנרייטה סאלד, 1945-1860

היום, לפני 153 שנים, נולדה הנרייטה סאלד, מחנכת, עובדת סוציאלית, סופרת וממייסדות “הדסה”. ב-1920, מתוקף תפקידה במחלקת החינוך והבריאות בהנהלה הציונית, הקימה מרפאות רבות ואת ביה”ס הראשון לסיעוד. היא שימשה כראש השירות לעבודה סוציאלית בהנהלת הוועד הלאומי והייתה ממקימות “לשכת סעד” סוציאלית-חברתית בכל רשות מקומית. ב-1932 מונתה לראשות “עליית הנוער” שהקימה רחה פראייר. בתאריך העברי של יום פטירתה, ל’ בשבט, מצוין בישראל יום המשפחה (לשעבר יום האם).

ויקיפדיה

פייסבוק