עמוד 1
רגיל

ניטה בארו

דיים רות ניטה בארו, 1995-1916

היום, לפני 102 שנים, נולדה ניטה בארו, אחות ופעילת בריאות מברבדוס, והאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד הבכיר ביותר במדינה – המושלת הכללית. במשך עשרות שנים, החל משנות ה-40, פעלה למען קידום בריאות הציבור וחינוך לבריאות בברבדוס ובג’מייקה, וייעצה בתחום זה לארגון הבריאות העולמי ולארגון הבריאות הפאן-אמריקאי. ב-1986 מונתה לשגרירת ברבדוס באו”ם, וב-1990 נבחרה למושלת הכללית של ברבדוס. קרן החינוך על שמה מאפשרת לאזרחי הקריביים ללמוד תחומים שיסייעו לקידום האזור, ופרס על שמה ניתן מדי שנה לארגונים אזוריים המקדמים השכלת מבוגרים והעצמת נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בארו היא האישה היחידה במשלחת מכובדים מחבר העמים הבריטי לדרום אפריקה שביקרה את נלסון מנדלה בעודו במאסר, 1986. מתוך כתבה על המשלחת במגזין בברבדוס

בתמונה הקטנה: מתוך מאמר באתר אוניברסיטת אונטריו שבקנדה על ביקורה שם

רגיל

גרייס אבון דלאנו

גרייס אבון-אולווה דלאנו, נולדה ב-1935

היום, לפני 83 שנים, נולדה גרייס אבון דלאנו, אחות ומיילדת ניגרית, חלוצה בתחום תכנון המשפחה והבחירה להרות וללדת. התוכנית לבריאות המשפחה, שהקימה בניגריה ב-1961 וניהלה במשך שנים רבות, התפשטה במרוצת השנים מבתי-חולים עירוניים ליוזמות קהילתיות באזורי ספר, במימון ממשלתי ובינלאומי, והתווספו לה גם תוכניות חינוך מיני לנוער ופרויקטים להתמודדות עם מגפת האיידס. היא כתבה ספרים ומאמרים רבים על בריאות נשים, ייעצה לארגונים שונים במדינות רבות באפריקה וכן לפדרציה הבינלאומית של “הורות מתוכננת”, וב-1993 קיבלה פרס על פועלה מארגון הבריאות העולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דלאנו מקבלת אות הוקרה על היוזמה שלה להרחבת השימוש בשיטות מודרניות לתכנון ילודה בערי ניגריה, 2015

התמונות מתוך אתר ההתאחדות לבריאות המשפחה שהקימה בניגריה

רגיל

מרתה קנוקרט

מרתה מתילדה קנוקרט-מק’קנה, 1966-1892

היום, לפני 126 שנים, נולדה מרתה קנוקרט, מרגלת וסופרת בלגית. היא החלה ללמוד רפואה, אך הלימודים הופסקו עם פרוץ מלחה”ע ה-1. באוגוסט 1914 פשטו כוחות גרמניים על כפר מגוריה; בשל הידע הרפואי שלה, ומאחר שידעה אנגלית וגרמנית בנוסף לצרפתית ופלמית, חסו עליה הגרמנים ושכרו את שירותיה כאחות. ב-1915 גויסה ע”י סוכנת בריטית, ובמשך כשנתיים ניצלה את קרבתה לסגל הצבאי הגרמני כדי לאסוף מידע מודיעיני עבור בעלות הברית, ואף השתתפה בפיצוץ מאגר תחמושת של הגרמנים. לאחר המלחמה קיבלה אותות כבוד מטעם בריטניה, צרפת ובלגיה, ופרסמה כעשרה ספרי מתח וריגול.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך לוח פינטרסט על גיבורות מלחמת העולם הראשונה

התמונה הקטנה מתוך הבלוג “גבירות מרגלות: גיבורות ההתנגדות

רגיל

איזבלה בירד

איזבלה לוסי בירד-בישופ, 1904-1831

היום, לפני 187 שנים, נולדה איזבלה בירד, חוקרת ארצות, סופרת וצלמת בריטית-סקוטית. בצעירותה חלתה, ולשם הבראה נשלחה להפליג לארה”ב ולקנדה; את רשמיה מהמסע תיארה בספר “אישה אנגלייה באמריקה”, שראה אור ב-1856. מסעותיה הבאים, שברובם טיילה בגפה, גם באזורים נידחים, היו לאוסטרליה ולהוואי, למזרח הרחוק, לפרס ולסיני. ב-1888 ייסדה שני בתי חולים בטיבט ובהודו. ב-1901, בגיל 70, ערכה את מסעה האחרון להרי האטלס. היא כתבה בפירוט על חוויותיה, וספרי המסעות שלה העניקו לה מעמד של ידוענית. בירד הייתה החברה הראשונה בחברה הגאוגרפית המלכותית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן משנת 1890

בתמונה הקטנה: עם המצלמה שלה, בשנטאו שבמחוז גואנדונג שבדרום סין, בשנים 1897-1894

רגיל

אפואה דורקנו

אפואה דורקנו, 2014-1949

היום, לפני 69 שנים, נולדה אפואה דורקנו, אקטיביסטית גאנית-בריטית, יוזמת התנועה הגלובלית לביטול הנוהג של מילת נשים. היא עבדה כאחות בבתי חולים בלונדון, כשבמהלך הכשרתה כמיילדת התוודעה לתופעה של מילת נשים. היא הובילה משלחת של ארגון זכויות אדם בינלאומי לאפריקה על מנת לאסוף נתונים על היקף הנוהג, שב-1980 פרסמה את אחד הדוחות הראשונים על מילת נשים בעולם. ב-1983 ייסדה דורקנו מרכז מחקר ופיתוח למען בריאות האישה, וכן שימשה כיועצת מיוחדת לארגון הבריאות העולמי, על מנת שהסוגיה “תהפוך מבעיה שאין לה הכרה לסוגיה מרכזית עבור ממשלות ברחבי העולם”.

ויקיפדיה

עוד על מנהג מילת נשים והמאבק למניעתו

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מרצה בכנס TED, דצמבר 2013 (צילום: אופי סנדו)

בתמונה הקטנה: צילום של גרהם טרנר ל”גרדיאן”, 2014

רגיל

צפורה אבנימלך

צפורה (אייזנר) אבנימלך, 1989-1904

היום, לפני 114 שנים, נולדה צפורה אבנימלך, מראשונות האחיות הקהילתיות בישראל. בגיל 16 היגרה לבדה מגליציה לארה”ב, ותוך כדי עבודה במפעלי יזע בניו יורק למדה סיעוד. עם פרוץ מאורעות תרפ”ט הצטרפה למשלחת של “הדסה” לארץ ישראל, ואחר כך עבדה כאחות קהילתית ביישוב היהודי בעיר העתיקה, בהדרכת אמהות בטיפות חלב ובהמשך כאחות מלווה בבתי ספר, תפקיד שצפורה ועמיתותיה בנו כך שיתמקד ברפואה מונעת ובחינוך לבריאות ולהיגיינה לילדי בתי הספר ולבני משפחותיהם בכלל. בשנות ה-50 מונתה לאחות הראשית ולמנהלת שירותי האחיות בבתי הספר של הדסה בירושלים.

(המידע באדיבות נכדתה, שירה אבנימלך)

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך אלבום משפחתי

התמונה הקטנה: מחזור ראשון של אחיות חדר ניתוח, ביה”ס לסיעוד של “הדסה”, 1938

רגיל

פאולינה הקדושה

פאולינה הקדושה מלבו המתייסר של ישו (נולדה בשם אמאבילה לוצ’יה ויסינטיינר), 1942-1865

היום, לפני 76 שנים, נפטרה פאולינה הקדושה, נזירה ברזילאית ילידת איטליה. מגיל צעיר הייתה פעילה בכנסייה ובקהילה, ולאחר שטיפלה בחולת סרטן בשלבים הסופניים, נדרה להפוך לנזירה וייסדה בסאו פאולו את “קהילת האחיות הקטנות של לידת הבתולין”, אשר ב-1903 נבחרה לעמוד בראשה לכל חייה. קהילתה החלה לטפל בבני עבדים שננטשו משום שלא יכלו עוד לעבוד, ובמהלך השנים הורחבה פעילותה לחינוך ולטיפול בעשרות אלפי קשישים, עניים, חולים ויתומים בדרום אמריקה ובאפריקה. ב-1933 קיבלה הקהילה את אות החסד מהאפיפיור, וב-2002 הייתה פאולינה לקדושה הראשונה של ברזיל.

ויקיפדיה

פייסבוק

היום, 9 ביולי, מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של פאולינה הקדושה

רגיל

רבקה ברגמן

רבקה (בקי) ברגמן, 2015-1919

היום, לפני 99 שנים, נולדה רבקה ברגמן, אחות ומיילדת ישראלית ילידת קנדה, כלת פרס ישראל על תרומתה החלוצית לסיעוד בישראל. במלחה”ע ה-2 ולאחריה עבדה במחנות פליטים, שם פעלה גם למתן סיוע אמריקני לניצולים ולמציאת משפחות מאמצות לילדים ניצולים. במלחמת העצמאות התגייסה כאחות ראשית בבתי חולים צבאיים, ולאחר מכן הייתה אחות ראשית במוסדות מלב”ן ושם פיתחה את תשתית הסיעוד הגריאטרי בארץ. היא הייתה ממייסדות החוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב, הראשון מסוגו בארץ, וכן ייעצה לארגון הבריאות העולמי וניסחה את הקוד האתי לאחיות מטעם המועצה הבינלאומית לסיעוד.

ויקיפדיה

עוד על מלב”ן (מוסדות לטיפול בעולים נחשלים), שהוקמו בשנות ה-50 לטיפול בצורכי העולים הנכים, הקשישים והחולים במחלות כרוניות, בעיקר מקרב ניצולי השואה אך גם למשל עבור ילדים נפגעי פוליו או שיתוק מוחין.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כלת פרס ישראל, 1999

בתמונה הקטנה: עובדת כאחות במחנה פליטים בגרמניה

התמונות מתוך דף ההנצחה של פרופ’ רבקה ברגמן באתר החוג לסיעוד, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב

רגיל

אליזבת איידנבנץ

אליזבת איידנבנץ, 2011-1913

היום, לפני 105 שנים, נולדה אליזבת איידנבנץ, מורה ואחות שווייצרית. ב-1937 הצטרפה לאגודת הסיוע לילדים במלחמה, שנועדה לסייע לפליטים הרעבים והחולים של מלחמת האזרחים בספרד, וייסדה בית יולדות בעיר אלנא שבדרום צרפת עבור הנשים והילדים מקרב הפליטים. לאחר הכיבוש הנאצי זרמו לאלנא פליטים יהודים וצוענים מרחבי אירופה; החוק בצרפת של וישי חייב את הצוותים הרפואיים לשמור על נייטרליות ולא להגן עליהם, אולם איידנבנץ פעלה להסתיר את זהות הפליטים מהגסטאפו ובכך הצילה מאות תינוקות במהלך מלחמת העולם השנייה. על פועלה זה הכיר בה “יד ושם” כחסידת אומות העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צוות בית החולים באלנא (אליזבת בשורה השנייה, שנייה משמאל), 1941

בתמונה הקטנה: בית החולים המשוחזר באלנא

רגיל

הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ

הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ, 2006-1908

“הכול בחיים חולף. רק הנדבה היא אמיתית ומתמשכת. כאשר את נותנת, את מקבלת. נדבה היא החיסון הטוב ביותר מפני קארמה רעה.”

היום, לפני 110 שנים, נולדה הוֹ יוּאֵן הוֹאוּ, נזירה בודהיסטית ילידת סין. בגיל חמש נמכרה ע”י משפחתה הענייה כשפחה. בסוף שנות העשרה הצליחה להגר לסינגפור, פתחה עסק קטן לעיצוב שיער, חסכה סנט לסנט, ובשנות ה-40 לחייה, לאחר כמה השקעות חכמות, קנתה בתים להשכרה. ככל שהתעשרה אימצה עוד ועוד ילדים ממשפחות עניות – 31 בסה”כ. ב-1969 הקימה את הבית הסיעודי הבודהיסטי הראשון לנשים עניות מבוגרות. ב-1996, בגיל 88, התראיינה לטלוויזיה כ”גברת הראשונה של הנדבה בסינגפור”, ומינפה את פרסומה על מנת להקים בתים סיעודיים נוספים לחולים נזקקים בכל גיל, מגדר, גזע או דת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

זֶלמָה מאיר

זֶלמָה מאיר, 1984-1884

היום, לפני 134 שנים, נולדה זֶלמָה מאיר, ממובילות הסיעוד כמקצוע בישראל. ב-1916 הוזמנה מגרמניה לירושלים על ידי ד”ר משה וולך, הרופא הראשי של בית החולים “שערי צדק”, ושימשה כיד ימינו וכאחות הראשית בבית החולים במשך יותר מחמישים שנה. האחות זלמה השרתה במחלקות רוח מסבירת פנים של יחס אישי לחולים, מתוך סבלנות, אמפתיה, חום ומסירות, לצד הצבת סטנדרטים גבוהים של סדר והיגיינה ודרישות קפדניות ומחמירות מאחיות בית החולים. היא הכשירה את כל צוות האחיות והמיילדות ופיקחה על עבודתן, וב-1934 ייסדה את בית הספר לאחיות של “שערי צדק” שקנה לו שם עולמי.

ויקיפדיה 

פייסבוק

בתמונה הגדולה: זלמה מאיר בשנות ה-70, צילום: עליזה אורבך, מתוך תערוכה שהוצגה בבית האמנים בירושלים

בתמונה הקטנה: אחות מוסמכת מקבלת את סיכת האחות בבית הספר לאחיות של “שערי צדק”, צופה (משמאל) האחות זלמה מאיר

רגיל

אלואיז לארץ’-מילר

אלואיז לארץ’-מילר, 1920-1886

היום, לפני 98 שנים, נפטרה אלואיז לארץ’-מילר, עובדת סוציאלית וסופרג’יסטית אמריקאית. במהלך מלחה”ע ה-1 עבדה עם הצלב האדום ולאחר מכן פעלה להכשרת מורות למתן עזרה ראשונה. לארץ’-מילר פקדה את נשות אוקלהומה לעצומה למען זכות הבחירה, וב-1919 הסכים מושל אוקלהומה לאשרר את זכותן לבחור ולהיבחר בתנאי שיפעלו בעצמן להשגת רוב בוועדת האשרור. בעודה חולה בשפעת, בניגוד לעצת הרופאים, ניהלה דיבייט מתוקשר עם התובע הכללי וניצחה בו כשהצליחה להשיג את הרוב הנדרש. היא מתה למחרת ממחלתה; התיקון לחוקה אושרר באוקלהומה בהמשך אותו החודש.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: לוחית זיכרון בפארק באוקלהומה “לזכרה של אלואיז לארץ’-מילר, אשר מסרה את חייה עבור מתן זכות הבחירה לנשים, 2.2.1920

רגיל

פולה בן-גוריון

פולה בן-גוריון, 1968-1892

היום, לפני 50 שנים, נפטרה פולה בן-גוריון, אשת ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. היא עבדה כאחות ראשית בחדר ניתוח בארה”ב בטרם לקחה על עצמה שליחות: להרחיק מעל בעלה דוד כל טִרחה ודאגה על מנת שיוכל לעסוק בצורכי הציבור ללא הפרעה. פולה דאגה לכל שטחי החיים של המשפחה, הבית והילדים, והשפיעה רבות גם על צעדים פוליטיים, על קווי מדיניות ועל יחסיו של ראש הממשלה עם מדינאים, דיפלומטים ופוליטיקאים. היא הייתה גם אישיות ציבורית בזכות עצמה ונודעה כ”אמא של כולם”, המתעניינת בפרטי פרטים, מייעצת ודואגת, מטפלת בחולים ובנפגעים ומשיגה אוכל וציוד לנזקקים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דוד ופולה בן-גוריון במסיבת עיתונאים בשיקגו כחלק מביקור לעידוד עלייה לישראל AP

בתמונה הקטנה: דוד ופולה בן-גוריון, צילום: דוד רובינגר

רגיל

קתרינה פון בורה

קתרינה פון בורה, 1552-1499

היום, לפני 465 שנים, נפטרה קתרינה פון בורה, נזירה גרמנייה ודמות מפתח ברפורמציה הפרוטסטנטית. בצעירותה קשרה קשר עם נזירות אחרות להימלט מהחיים במנזר, שאליו נשלחה בגיל 5, ופנתה לעזרה אל מרטין לותר, מייסד והוגה הנצרות הפרוטסטנטית, והוא אכן עזר להן לברוח ולמצוא בתים, בעלים או עבודה. קתרינה עצמה נישאה ללותר, לקחה על עצמה את ניהול נכסי המנזר והצליחה לכלכל את משפחתם ואת תלמידיהם הרבים, וכן הפעילה בית חולים במתחם. היא נחשבת למי שסייעה להגדיר את אורח החיים המשפחתי ואת דמותה של האישה כריבונית במשק הבית הפרוטסטנטי.

ויקיפדיה

פייסבוק

יום זה מוקדש לה בלוח השנה של הכנסייה הלותרנית בארה”ב

בתמונה הגדולה: דיוקן מאת לוקאס קרנאץ’, 1529

בתמונה הקטנה: טקס החתונה של מרטין לותר וקתרינה פון בורה, משמאל הכומר בוגנהאגן, מימין העדים ד”ר ג’ונאס אייבל והצייר לוקאס קרנאץ’ (שם הצייר/ת לא ידוע)

רגיל

אסתר ארדיטי

אסתר ארדיטי, 2003-1937

גיבורת חילוץ צוות המוסקיטו ב-29 בנובמבר 1954

היום, לפני 63 שנים, במהלך אימון לילי בבסיס חיל האוויר הישראלי בחצור, מפקד טייסת המוסקיטו איבד שליטה במטוסו והתרסק, והמטוס החל לבעור. אסתר ארדיטי בת ה-17, שעלתה לישראל לבדה והוסמכה כחובשת רק שבוע קודם לכן, רצה לתוך המטוס הבוער, איתרה את הנווט הפצוע, חילצה אותו בכוחות עצמה למקום מבטחים, חזרה אל המטוס הבוער וחילצה גם את הטייס. כמה שניות לאחר מכן המטוס התפוצץ. על מעשה הגבורה שלה זכתה בעיטור המופת. לאחר שחרורה עבדה ארדיטי כאחות, כנהגת אמבולנס וכמדריכת תיירים, והתנדבה לטפל בלוחמים בשדה הקרב במלחמות ששת הימים ויום כיפור.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ארדיטי במהלך מלחמת ששת הימים, צילום באדיבות המשפחה

בתמונה הגדולה: בקבלת פנים אצל הנשיא יצחק בן צבי בשנות החמישים

מתוך כתבה ב”ישראל היום”

רגיל

אנדרטת הלוחמות במלחמת וייטנאם

אנדרטת הלוחמות במלחמת וייטנאם, נחנכה ב-1993

היום, לפני 24 שנים, נחנכה בוושינגטון אנדרטת הלוחמות במלחמת וייטנאם, המוקדשת לנשים אמריקאיות שלחמו במלחמת וייטנאם – רובן בתפקידים של אחיות ונשות צוות רפואי. האנדרטה תוכננה על ידי הפסלת גלנה גודאקר במטרה לציין את חשיבותן של נשים במאמץ המלחמתי, והיא כוללת פסלים של שלוש נשים במדי צבא, אחת מהן אחות המטפלת בחייל פצוע. היא הוצגה ב-21 ערים ברחבי ארצות הברית עד להצבתה כחלק ממתחם הזיכרון ללוחמי מלחמת וייטנאם בוושינגטון, צפונית לאנדרטת לינקולן ובריכת ההשתקפות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הלנה כגן

ד”ר הלנה כגן, 1978-1889

היום, לפני 128 שנים, נולדה הלנה כגן, רופאת הילדים הראשונה בארץ ישראל. היא למדה רפואה בשווייץ, אך בארץ ישראל לא הורשתה לעבוד כרופאה והועסקה כאחות בביה”ח העירוני בירושלים, וכן הכשירה נערות יהודיות וערביות לעבודה כאחיות. במהלך מלחה”ע ה-1, כשרוב הרופאים גויסו לשירות צבאי, כגן הפעילה מרפאה ובית חולים, ורכשה את אמון הקהילה היהודית והערבית גם יחד. היא ניהלה את מחלקת הילדים הראשונה בארץ, ייסדה מרפאות טיפת חלב מטעם ויצו, ובמהלך המצור על ירושלים במלחמת העצמאות מונתה לאחראית על כל המרפאות בעיר, כולל טיפול בפליטים מהשכונות הערביות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בעבודה, מתוך אתר “אהבת ירושלים

התמונה הקטנה: מתוך אתר “רחוב משלה“, באדיבות ויצו

רגיל

עאישה אל-סנא

עאישה אל-סנא, נולדה ב-1941

היום, לפני 76 שנים, נולדה עאישה אל-סנא, עובדת סוציאלית, אחות ופעילת זכויות נשים מרוקאית. היא עבדה במשרד הבריאות המרוקאי למען העלאת מודעות לבריאותן של נשים וכן פעלה רבות למען תחומים שנויים במחלוקת, שזיכו אותה בביקורת רבה מצד שמרנים, כמו אמצעי מניעה, מעמדם של ילדים ממזרים וקורבנות גילוי עריות. בשנות ה-70 החלה להפיק תוכניות טלוויזיה ורדיו שעסקו בבריאותן של נשים, ביניהן תוכנית הטלוויזיה הראשונה במרוקו שעסקה בחינוך להיגיינה. ב-1985 הקימה את “איגוד הסולידריות הנשית”, שמטרתו לסייע לאמהות יחידניות ולקורבנות התעללות ולהעניק להן הכשרות שונות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הנסיכה סופיה דוליפ סינג

הנסיכה סופיה אלכסנדרה דוליפ סינג, 1948-1876

היום, לפני 141 שנים, נולדה סופיה דוליפ סינג, סופרג’יסטית ופעילה למען שחרור הודו, סיקית פונג’אבית שחיה בבריטניה. היא הובילה את “ליגת הנשים נגד מיסוי”, שהתנגדה לשלם מיסים כל עוד אין לנשים זכות הצבעה, וב-1910 השתתפה במצעד הסופרג’יסטיות שבו תקפו אזרחים והמשטרה את הפעילות, אירוע שנודע כ”יום שישי השחור”. על אף היותה מקורבת למשפחת המלוכה הבריטית, היא הייתה “פורעת חוק” וסייעה למנהיגי התנועה הלאומית ההודית. במהלך מלחה”ע ה-1 תמכה בחיילים אסייתיים בכוחות הבריטיים, מחתה נגד האיסור על נשים להשתתף במאמץ המלחמתי והתנדבה לצלב האדום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנסיכה סופיה דוליפ סינג מוכרת את מגזין “הסופרג’יסטית” מחוץ לארמון המפטון קורט בלונדון, שכמה דירות בו היו בבעלותה (כך כיתוב התמונה במקור, כפי שהתפרסמה בעיתון ב-1913)

רגיל

טוני סטון

טוני סטון, 1996-1921

היום, לפני 96 שנים, נולדה טוני סטון, שחקנית בייסבול אפרו-אמריקאית. היא החלה לשחק בגיל 10 בבית הספר, וב-1949 הייתה לאישה הראשונה ששיחקה באופן מקצועני בליגת השחורים, בקבוצת גברים שכן ליגת הנשים טרם הוקמה. רוב השחקנים התעלמו ממנה או התאכזרו אליה, היא נשאה צלקות ממשחקים שבהם יריביה נהגו בה באלימות מופרזת והיא לא הורשתה להיכנס למלתחות. היא גם נתבקשה ללבוש חצאית “בשביל הסקס-אפיל” אך סירבה. לאחר פרישתה מספורט עבדה כאחות. ב-1985 הוכנסה סטון להיכל התהילה הבינלאומי של הספורטאיות, ובעיירת הולדתה נחנך איצטדיון על שמה.

ויקיפדיה

פייסבוק