עמוד 1
רגיל

פדווה סלימאן

פדווה סלימאן, 2017-1970

היום, לפני 49 שנים, נולדה פדווה סלימאן, שחקנית סורית עלווית, ואחת הדמויות המזוהות ביותר עם מלחמת האזרחים בסוריה. היא הייתה כוכבת תיאטרון וטלוויזיה בסוריה ובעולם הערבי בכלל. עם תחילת ההתקוממות העממית בסוריה ב-2011, היא הייתה מהמפורסמות הבודדות שדיברו כנגד משטרו של בשאר אל-אסד. מתוך ידיעה כי הדבר עלול להוביל למותה או למאסרה, היא הובילה מחאה המונית בחומס ופרסמה סרטונים שבהם קראה להמשך המחאה הלא-אלימה עד להדחתו של אסד. כשנודע לה כי חיילים מענים את שותפיה למחאה כדי לאתר אותה, היא נמלטה לפריז, שם מתה מסרטן ב-2017.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מסך מתוך “מסר ל…“, סרטון בבימויו של רמי אסוון בהשתתפות פדווה סלימאן
“אם כי המצב בסוריה הוא בעל חשיבות מכרעת ליצירה זו, היא מיועדת למגוון גדול של אנשים, בהיותה משקפת סחטנות כנגד נשים, כלומר כנגד בני אדם, כאשר חמדנות כלכלית נעשית חשובה יותר ממעורבות הומניסטית פוליטית”

בתמונה הקטנה: סלימאן זורקת ורדים על דגל סוריה במסגרת “הגל הלבן”, קמפיין נגד אלימות שנערך בפריז בשנת 2012 (צילום: תיבולט קאמוס ל-AP), מתוך ההספד שנכתב עליה ב”וושינגטון פוסט”, אוגוסט 2017

רגיל

מוזון אלמליהאן

מוזון אלמליהאן, נולדה ב-1999

“השכלה נתנה לי את הכוח להמשיך. לא הייתי כאן היום בלעדיה”

היום, לפני 20 שנים, נולדה מוזון אלמליהאן, פליטה סורית שחיה בבריטניה ופעילה למען פליטות ונערות. ב-2014 הצליחה להימלט עם משפחתה מהמצור שהטילה ממשלת סוריה על עירה דרעא, נדדה בין מחנות פליטים ולבסוף נקלטה כפליטה בבריטניה. עוד בהיותה בעצמה במחנה הפליטים החלה לפעול למען חינוך לנערות באזורי מלחמה ונגד נישואי ילדות, לאחר שכמחצית מחברותיה נשרו מלימודים וחותנו, מנהג שחזר להיות נפוץ בסוריה עם פרוץ מלחמת האזרחים. ב-2017 הייתה לשגרירת הרצון הטוב הצעירה ביותר של יוניסף.

“אני פוגשת פליטים רבים שחושבים שלהיות פליט זה משהו רע, כינוי גנאי. אבל לא אני. עבורי, הכרה כפליטה נתנה לי כוח ליצור עתיד בהיר יותר מתוך המקום הקשה שבו נמצאתי. אנחנו לא אנשים חלשים. אנחנו חזקים. אנחנו לא רק פליטים, אנחנו לא רק ילדים – יש לנו יכולת ליצור שינוי. אני יודעת שקשה לשנות, אבל לא בלתי אפשרי.”
מתוך הדף שלה באתר השגרירים של יוניסף

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בכיתת לימוד במחנה פליטים בצ’אד, עם ילדות ניגריות שנמלטו מ”בוקו חראם”, אפריל 2017

בתמונה הקטנה: דוברת בכנס על “האזרח הגלובלי: אנשים שיוצרים תנועה”, ניו יורק, ספטמבר 2017 (צילום: תיאו וורגו, גטי אימג’ז)

התמונות מתוך הכתבה, “מוזון אלמליהאן נמלטה מסוריה שסועת המלחמה ועליה רק ספרי הלימוד שלה – ומצאה את הקול שלה“, שפורסמה ב-2017 בכתב העת Glamour

רגיל

רזאן זיתונה

רזאן זיתונה, נולדה ב-1977

היום, לפני 41 שנים, נולדה רזאן זיתונה, עורכת דין ועיתונאית סורית, ממייסדות האגודה למען זכויות אדם בסוריה. מ-2001 הגנה על חירותם של אסירים פוליטיים ואסירי חופש הביטוי בסוריה, ודיווחה תדיר על פשעי השלטון הסורי נגד אזרחיו. ב-2011 הקימה את מרכז התיעוד להפרת זכויות אדם בסוריה, שנועד להוות מוקד ידע לתקשורת העולמית, ובנתה והובילה ועדה של מאות פעילים צעירים משכילים שדנה במהפכה הסורית ובצדק העתידי הנדרש בסוריה. ב-2013, לאחר אינספור איומים על חייה, נחטפה ע”י קבוצה חמושה אנונימית, כנראה מארגון המורדים של צבא האסלאם, ומאז נעלמו עקבותיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: רזאן זיתונה בשידור הווידאו האחרון שלה לפני שנחטפה, דצמבר 2013

רגיל

מארי קולווין

מארי קתרין קולווין, 2012-1956

“המשימה שלנו היא לדווח על מוראות המלחמה בדייקנות וללא הטיה. עלינו תמיד לשאול את עצמנו אם רמת הסיכון שווה את הסיפור. מהו אומץ לב ומהי רהבתנות. עיתונאים המסקרים לחימה נושאים אחריות גדולה ועומדים בפני החלטות קשות. לפעמים הם גם משלמים את המחיר האולטימטיבי.”
(מתוך דבריה בטקס אזכרה לעיתונאים שנהרגו במהלך עבודתם, ב-2010)

היום, לפני 6 שנים, נהרגה העיתונאית האמריקאית מארי קולווין, בעת שסיקרה את המצור וההפצצות על העיר חומס שבסוריה. היא נחשבה לאמנית התיאור, שידעה להעביר תחושות אותנטיות של מקומות והתרחשויות, ובמהלך הקריירה העיתונאית הארוכה שלה סיקרה אזורי מלחמה רבים, ביניהם ישראל, לבנון, עיראק, צ’צ’ניה, קוסובו, סיירה לאון, זימבבואה, אפגניסטן, תוניסיה ולוב. ב-1999 סייעה להצלתם של מאות נשים וילדים במזרח טימור ממיליציות של הצבא האינדונזי. תוך כדי דיווח על מלחמת האזרחים בסרי לנקה ב-2001, נפצעה בעינה השמאלית מרסיס של רימון יד, והרטייה השחורה הפכה לסימן היכר שלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך אתר CJA, המרכז לצדק ואחריות

רגיל

זינב בנת עלי

א-סיידה (הגברת) זינב בנת עלי, 681-626

היום, לפני 1391 שנים, נולדה זינב בנת עלי, בתו של הכליף הסוני הרביעי והאימאם השיעי הראשון, עלי, ואשתו פאטמה בת מוחמד. היא זוכה להוקרה עד היום בשני פלגי האסלאם בשל היותה נכדתו היחידה של הנביא מוחמד שהמשיכה את שושלתו, אך גם בשל עמידתה האיתנה כנגד דיכוי ואי-צדק ובשל פעולותיה האמיצות, ביניהן הגנה בגופה על אחיינה, האימאם עלי בן חוסיין, בקרב על כרבלא וגינוי יחסו של יזיד לשבויותיו ולבני משפחתו של מוחמד. יש עדויות לכך שקיימה שיעורים לנשים ללימוד הקוראן. בדמשק ובקהיר הוקמו מסגדים על שמה, וקברה מהווה מוקד עלייה לרגל עבור מוסלמים מכל העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ריצוף אמנותי בתוך חוסנייה (היכל זיכרון של הזרם השיעי) על שם מואווין אול-מולק בעיר כרמאנשאה שבאיראן, המציג את עלי בן חוסיין, זינב בנת עלי ושבויים אחרים הנלקחים לבית המשפט בעיר יזד

בתמונה הקטנה: המקום שממנו ראתה זינב בנת עלי את הקרב של אחיה חוסיין, בכרבלא, עיראק. בערבית הוא ידוע כ”טילה א-זנבייה” (ההר של זינב)

רגיל

הודה אקיל

הודה אקיל, נולדה ב-1945

היום, לפני 72 שנים, נולדה הודה אקיל, מדענית מוח סורית. מחקרה החלוצי תרם רבות להבנת הנוירוביולוגיה של רגשות, כאב, חרדה, דיכאון והתמכרות, והיה הראשון לספק ראיה פיזיולוגית לתפקידם המרכזי של אנדורפינים במוח ולהראות שהאנדורפינים מופעלים בזמן לחץ ויכולים לעכב תחושת כאב. אקיל היא חברת צוות המחקר החדשני “תקווה לדיכאון”, הכולל שבעה מדענים מובילים בעולם בתחומי הגנטיקה, האפיגנטיקה, הביולוגיה המולקולרית, האלקטרופיזיולוגיה והדימוי המוחי. היא זכתה בפרסים רבים וצורפה לחברות מדעיות שונות בעולם, וכן כיהנה כנשיאת החברה למדעי המוח, הארגון הגדול בעולם בתחום זה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ע’אדה שועאע

ע’אדה שועאע, נולדה ב-1972

היום, לפני 42 שנים, נולדה ע’אדה שועאע, אתלטית סורית. שועאע התחילה את הקריירה שלה ככדורסלנית, כששיחקה בנבחרת הלאומית של סוריה, אך במהרה החלה להתחרות בקרב שבעה. ב-1991 השתתפה לראשונה באליפות אסיה בטוקיו, וזכתה במדליית הכסף. ב-1995, באליפות העולם בגרמניה, זכתה במדליית הזהב. ב-1996, באולימפיאדת אטלנטה, זכתה במקום הראשון – מדליית הזהב הסורית הראשונה, והיחידה עד כה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום העצמאות: שבויות מלחמת העצמאות

יום העצמאות: שבויות מלחמת העצמאות, 1948

יותר ממאה לוחמות ותושבות נשבו במלחמת העצמאות. 93 נשים מגוש עציון היו כמעט חודש בשבי הירדני. אישה אחת הייתה שבויה בלבנון. שמונה נשים ממשמר הירדן הוחזקו יותר משנה כשבויות בסוריה. עשר נשים, חברות ניצנים ולוחמות פלמ”ח, נפלו בשבי המצרי: אחת מהן נורתה במקום, שנייה מתה מפצעיה ושלישית נרצחה; שבע הנותרות הגיעו לכלא ליד קהיר והוחזקו שם כמעט שנה.

לקריאה נוספת

פייסבוק

רגיל

פורים: מלכות עתיקות – זנוביה

פורים: מלכות עתיקות – ספטימיה זנוביה, מלכת תדמור, 275-240 לספירה

זנוביה, בת המאה השלישית לספירה, הייתה מלכתה של ממלכת תדמור, עיר קדומה הנמצאת כיום בשטחה של סוריה. זנוביה ידועה במיוחד עקב הצלחתה לדחוק את הרומאים ולהרחיב את גבולות ממלכתה עד מצרים, שבה שלטה עד שנת 274. דמותה מופיעה באמנות ושמה הפך לסמל לעמידה מול הרומאים.

ויקיפדיה

פייסבוק