עמוד 1
רגיל

יום האישה הבינלאומי: עזר כנגדו

לרגל יום האישה הבינלאומי, החלטנו לסקור את אחת הסוגיות המשפיעות ביותר משחר ההיסטוריה על מעמד האישה, סוגיה שבאמצעותה הגדירו רוב החברות האנושיות, אם לא כולן, את ייעודה, מקומה, תפקידיה ומהלך חייה: מוסד הנישואין.

היסטורית, נישואין בין גבר לאישה אינם הדדיים: גבר נושא אישה, אישה נישאת. עבור גבר, מעמדו החברתי-כלכלי וזכויות האדם והאזרח שלו אינם משתנים בהתאם למצבו המשפחתי. אולם שינוי מעמדה של אישה מ”רווקה” ל”אשת איש” הגדיר ומגדיר עדיין כמעט כל היבט ונתיב בחייה: החל בשמה, לבושה והשכלתה; דרך האוטונומיה שלה על גופה, על ילדיה ועל אורח חייה; ועד יכולתה להיות בעלת רכוש, עיסוק והשפעה פוליטית, משפטית וכלכלית.
לכאורה, זה כבר לא המצב, מספרות לנו מכל עבר החברה, המשפחה, התרבות, החקיקה… היום, או ליתר דיוק, באופן הדרגתי במאתיים השנים האחרונות, ברור שיש שוויון (לכל הפחות פורמלי) בין גברים לנשים, ברור ש”בעל” הוא רק מילה שנהוג לומר, וברור שטקס הנישואין הינו רק סמל לזוגיות, לאהבה, לרצון שלנו לחלוק את חיינו עם בחיר-ת לבנו.
אוקיי, אבל מה בדיוק מסמל הטקס הזה?

1. שידוכין
היסטורית, השידוך התנהל בין החתן לאבי הכלה. הכלה המיועדת יכולה (לרוב) להסכים או לסרב, אבל היא אינה צד בתהליך החיפוש והבירור. הקהילה היא שהגדירה מיהו שידוך פוטנציאלי למי, כמה ובאיזה אופן ייפגשו המיועדים לפני האירוסין, ומה יכלול המשא ומתן בטרם ההתחייבות. כל דרך אחרת לבחירת בני זוג נחשבה לפריצות.
נדוניה היא תשלום הניתן, בכסף או במתנות, ע”י משפחת הכלה לחתן או לשני בני הזוג יחד. תשלום זה מאפשר להורי הכלה קלף מיקוח, אמצעי לניהול משא ומתן מול חתנים פוטנציאליים, כדי שירצו לקחת אותה. הנדוניה נחשבת לעתים גם לחלקה של הבת בירושת הוריה, כדי שלא תישאר חסרת כול במקרה של מות הבעל או גירושין.

2. אירוסין
בעת הצעת הנישואין מעניק החתן לכלתו טבעת אירוסין, שקבלתה וענידתה מסמלת את הסכמתה (שבשתיקה) להינשא, ובתרבויות מסוימות גם את רכישתה ע”י הגבר. המנהג מיוחס כבר למצרים הקדמונים, ובמרוצת הדורות אפיין בעיקר אריסטוקרטים, אך נעשה נפוץ בעולם בשנות ה-30 – בעקבות מסע שיווק גאוני של קרטל יהלומים, שחשש מצניחת מחירי היהלומים בשנות השפל הכלכלי.
מוהר הוא תשלום שניתן באופן מסורתי ממשפחת החתן למשפחת הכלה, כפיצוי על אובדן כוח העבודה מאחר שהכלה עוברת מחסות הוריה אל משק הבית של משפחת הבעל.
על פי תקנות הרבנות הראשית לישראל, כלות נדרשות לקבל שיעורי הדרכת כלות ע”י רבנית או מדריכה מוסמכת לפני קבלת אישור לנישואין. חובה זו לא חלה על חתנים.

3. קידושין
“האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה” (מסכת קידושין, דף ב, עמוד א)
כסף – האיש נותן לאישה במתנה כסף או שווה כסף, לכל הפחות בשווי פרוטה. כיום נהוג לקדש בטבעת. ביהדות האורתודוקסית אין נתינת טבעת מקבילה ע”י הכלה, ורבים אף אוסרים על הכלה לתת טבעת לחתן במעמד החופה, כדי למנוע מראית עין של קידוש החתן.
שטר – האיש נותן לאישה שטר אירוסין, כעין חוזה הסכמה לקידושין. כיום זוהי הכתובה – מסמך משפטי, אשר מפרט את חובות הבעל לזון ולפרנס ולכבד את אשתו. במקור תוקנה הכתובה על-מנת להגן על הנשים, כדי שלא יקל בעיני בעליהן לגרשן. כמו כן, מאחר שלפי ההלכה האישה אינה יורשת את בעלה, הכתובה עומדת לפירעון גם במקרה שהאישה מתאלמנת, מתוך עיזבון הבעל. על שטר הכתובה חותמים שני עדים כשרים, וגם החתן מוסיף את חתימתו. הכלה לא.
ביאה – האיש מקיים יחסי אישות עם האשה (בפיקוח עדים במקום הייחוד).
על-מנת שיחול אקט הקניין של הקידושין, לא די במעשה הפיזי אלא דרושה גמירות דעת, כלומר ששני בני הזוג יהיו מודעים לתכלית המעשה וירצו בכך. כדי שהעדים (רק גברים כמובן) יוכלו להעיד על כך, המקדש נדרש להבהיר בפיו את מטרתו (“הרי את מקודשת לי”), ואילו המקודשת יכולה לבטא את הסכמתה גם בשתיקה.

שמלת הכלה (והחומרים שמהם היא עשויה, כמו עיטורים, אבני חן או חוטי כסף וזהב, והאביזרים הנלווים, כמו ביריות, נעליים, כפפות ותכשיטים) מהווה סמל סטטוס, בהתאם לתרבות. במערב מייצגת השמלה את יוקרתה ואת מעמדה של משפחת הכלה (ולעתים המשפחה המורחבת, ובחתונות בין ראשי מדינות את יוקרת המדינה), והיא לרוב תהיה לבנה כסמל לטוהר ומתינות. במזרח תהיה השמלה לרוב בצבע אדום או זהוב, המייצגים תרבותית מזל טוב ושגשוג.
הינומה היא כיסוי בד עשוי רשת שקופה או אטומה, לרוב לבן, הארוך דיו לכסות את הפנים והשיער, ובה מכסה החתן את הכלה לפני יציאתה לחופה. תפקידה ההיסטורי של ההינומה לסמן ענווה וצניעות, והיא סמל לנישואי בתולה. בעבר, ההינומה נועדה גם להבריח רוחות רעות, ו/או להסתיר את פני הכלה כדי שהחתן לא יתאכזב ויברח. יש מפרשים בהלכה היהודית שמדגישים כי כיסוי פני הכלה גם מונע ממנה לדקדק בבחינת טבעת הנישואין ושווייה.

4. חופה
מסירת האב לשלוחי הבעל היא אחד משלבי הנישואין בהלכה, שבו מוסר האב את בתו, העומדת ברשותו למוסרה לנישואין, לשלוחי הבעל. בנצרות, זהו חלק הכרחי מהכניסה לחופה; ביהדות, זהו רק מנהג.
במובנה המודרני, חופה היא יריעה פרוסה על גבי ארבעה עמודים שתחתיה מקיימים את השלב המסכם של טקס הקידושין. במקור, חופה היא המרחב הראשון שברשות החתן שאליו נכנסת הכלה כדי לממש את הנישואין (מה שמתקיים היום בחדר ייחוד).
חובת הטבילה מוטלת על נשים נשואות, מדי חודש, כדי להיטהר מנידתן ולקיים יחסי אישות. לפי ההלכה, נישואין שמומשו כשהכלה נידה אינם חלים, לפיכך דורשים הרבנים עורכי הנישואין גם מכלות חילוניות אישור שטבלו במקווה לקראת חופתן.

5. נישואין
אז מה היה לנו כאן? טקס הנישואין כולל פרטים רבים המהווים סמל לקניין האישה ע”י הבעל מידי אביה, ולהיותה בתולה טהורה ותמה, צנועה וצייתנית.
לאחר כל אלה, האישה הופכת לחלק ממשק הבית של הבעל – הן פורמלית בשמה, והן פיזית מבחינת מקום מגוריה (ועל כן היא אינה יורשת את נחלת משפחתה). רכושה מלפני נישואיה נותר שלה, אך הרווחים מהקרן של אותו רכוש שייכים לבעלה וכן הכנסותיה ממעשה ידיה שייכות לבעלה.
זאת ועוד, לפי תקנות חז”ל, יש שבע מלאכות שאישה מחויבת לעשות לבעלה: טחינת חיטים לצורכי הבית, אפייה, בישול, הנקת תינוקות המשותפים לשניהם, הצעת המיטה, מזיגת הכוס, רחיצת פניו ידיו ורגליו (הכוונה להשיג לו מים חמים לרחיצה), ו”עושה בצמר” – עבודה.

*************************************

כל זה באמת מעניין מאוד, אולי תגידו, אבל מה אכפת לנו מה היה פעם ומה זה אמור לסמל? אנחנו ורק אנחנו נחליט איזה תוכן ניצוק לתוך מערכת היחסים שלנו!
כן, אבל…
השאלה מי יכולים להינשא למי, מתי, איפה ואיך – ועוד יותר מכך, עד כמה מורכב יהיה לפרק את הנישואין – כל אלה נקבעים ע”י המדינה ומוסדות הדת. “המצב המשפחתי” אינו רק עניין של בחירה אישית ויוקרה חברתית – שכולנו מחוברתות לראות כאידיאל וחוות לחץ בלתי-פוסק לממש – אלא גם משפיע על מגוון של הטבות ויתרונות, בתחומים כמו קניין ורכוש, רווחה, מיסוי, ביטוח לאומי, ביטוח רפואי, הגירה ואזרחות, פנסיה וירושה, אימוץ, פוריות ומשמורת על ילדים.
כל הכללים האלה הובילו, עד ממש לא מזמן, לאפליה ממוסדת כלפי נשים נשואות. למשל:

  • הנישואין היהודיים אוסרים על יחסי מין בין האישה לבין כל מי שאינו בעלה. כך, אישה שבגדה בבעלה נקראת “סוטה” והיא אסורה על בעלה, ומגורשת ללא כתובתה. הגבר, לעומת זאת, אינו מתקדש לאשתו, ואין איסור על יחסי מין (או אף נישואין נוספים) בינו ובין נשים אחרות.
  • מוטלות הגבלות על שימוש של אישה נשואה באמצעי מניעה.
  • ישנן הגבלות מיוחדות על הפלות (בישראל, נכון להיום – אישה נשואה לא יכולה להפיל אלא אם תצהיר כי הרתה שלא מבעלה, ואז היא מסתכנת באובדן זכויותיה כמי שבגדה בו, כלומר כ”סוטה”).
  • אבות (או אחים) רשאים בנסיבות מסוימות להשיא, גם בכפייה, את בתם הקטינה.
  • שם המשפחה של האישה השתנה אוטומטית עם נישואיה.
  • במוסדות רשמיים רבים, רק הגבר הוא הנציג המוסמך של בני הזוג.
  • אישה יכולה לפתוח עסק או חשבון בנק רק באישור בעלה או רק בשמו.
  • לימודיה, עבודתה ו/או אף יציאתה מהבית מוגבלים לאחר נישואיה.
  • האישה הנשואה נדרשת לשנות את מלבושה (כיסוי ראש, רעלה וכיו”ב).
  • האב תמיד, בכל מקרה, קיבל את המשמורת על ילדיו.
  • אישה לא ירשה את הוריה לאחר שיצאה מרשותם, וכן לא ירשה את בעלה.
  • אונס של אישה ע”י בעלה לא נחשב לעבירה על החוק: “אשתו של אדם מותרת היא לו. לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה. בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה, ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה” (הרמב”ם, יד החזקה, הלכות איסורי ביאה, כ”א ט’).
  • לפי ההלכה, גבר יכול לגרש את אשתו בכפייה בשל כל “פגם” שמצא בה (“ערוות דבר”): “אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציאה אלא לרצונו” (מסכת גיטין, דף מט, עמוד ב).

בחלקים לא מעטים בעולם, זהו עדיין המצב עבור נשים, נערות וילדות רבות מדי.
גם בישראל 2019, חירותן וזכויותיהן של נשים נשואות נפגעות, ובראשן:

  • עגינות, שבגינה – אם תהיה האישה עם בן זוג אחר – יוטל עליה דין נואפת, ילדיה ייחשבו ממזרים והיא תאבד את כתובתה;
  • דין מורדת לאישה המסרבת בהתמדה לקיים יחסי מין עם בעלה, ולפי חלק מהפוסקים מספיק סירוב שלה לבצע את מלאכות הבית הבסיסיות, עלול להוביל לגירושה ללא כתובתה;
  • אובדן זכויותיה הסוציאליות כבעלת מקצוע אם היא לא עובדת ונחשבת עקרת בית.

ועוד ועוד ועוד…

*************************************

אז מה האלטרנטיבה?
“הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם” של האו”ם, שאושררה גם ע”י מדינת ישראל, קובעת כי “כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית-הנישואין ולהקים משפחה, ללא הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת”.
נישואין אזרחיים, או “נישואי המשפט המקובל”, מוכרים במערב מאז המאה ה-17, וכיום הם מוסד מקובל באופן אוניברסלי כמעט. ברוב המדינות הנישואין המוכרים לצורכי רישום הם האזרחיים, והטקס הדתי הוא רשות, ומוכר רק אם נערך בין בני זוג שנישאו קודם לכן אזרחית.
מדינת ישראל, לעומת זאת, אינה מכירה בנישואין אזרחיים הנערכים בה. זוג יוכר כנשוי במדינת ישראל רק אם הנישואין נערכו ע”י פקיד רשמי של אחת מהרשויות הדתיות, ורק בין איש ואישה מאותה הדת. לפיכך, החוק בישראל מחיל את איסורי ההלכה גם על יהודים שאינם שומרי מצוות, בכללם איסורי נישואין לכהן, ממזרים ופסולי חיתון. שלא לדבר על נישואין בין בני דתות שונות, חסרי מעמד דתי וזוגות חד-מיניים, או כל מי שמעוניין-ת בנישואין אזרחיים מכל סיבה שהיא…
מדינת ישראל כן מכירה במעמד של ידועים בציבור: בני זוג (ללא קשר לדתם או למגדרם) המקיימים יחדיו מסגרת משפחתית מבלי להינשא. מבחינות רבות זכאים ידועים בציבור לזכויות והטבות דומות לאלה של בני זוג נשואים. ניתן גם להסדיר מעמד זה ב”נישואי חוזה”, הסכם זוגיות המוכר בעולם כהסכם “קוהביטציה” או שותפות ביתית, ולאשר אותו פורמלית בבית משפט לענייני משפחה.
רוח של תקווה מנשבת בשנים האחרונות עם פריחתם של ארגונים המנסים למצוא פתרונות הלכתיים לאפליה המגדרית הנובעת ממוסד הנישואין – ביניהם: ארגוני פמיניזם דתי, כמו “קולך”, וארגוני סיוע לעגונות ומסורבות גט, כמו “מרכז צדק לנשים”, “מבוי סתום” ו”יד לאישה”.
במקביל, רבות וטובות פועלות לקידום הכרה בנישואין אזרחיים בישראל, להרחבה והשוואה של הזכויות של כל המשפחות הקיימות, ולעריכת הסכמי זוגיות וטקסי נישואין אלטרנטיביים שמשקפים את ערכי הפלורליזם של ימינו, ובראשם הארגונים “משפחה חדשה” ו”הוויה”.

אנו מאמינות שלא ירחק היום ונוכל לחגוג ולהסדיר את חיי הזוגיות, ההורות והמשפחה שלנו, בדיוק כפי שאנחנו מעוניינות (למי שמעוניינת)… ואתם-ן?

*************************************

ראו עוד באתרים של:
“קולך”
מרכז צדק לנשים
מבוי סתום
יד לאישה
משפחה חדשה
הוויה
(ובעשרות עמודי ויקיפדיה לכל מושג שהוזכר כאן…)

הרצאת TEDx מרתקת של מרב מיכאלי: “בטלו את הנישואין

עוד על יום האישה הבינלאומי

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חתונה המונית שנערכה לזוגות עניים בליסבון, פורטוגל, 1965. מתוך כתבה מצולמת על “חתונות המוניות במאה ה-19 וה-20

בתמונה הקטנה: פעילות ופעילים של עמותת “ישראל חופשית” דורשות נישואים אזרחיים, מצעד הגאווה בתל אביב 2014 (מתוך עמוד ויקיפדיה של “ישראל חופשית”)

רגיל

קרולין ג’סופּ

קרולין ג’סופּ, נולדה ב-1968

היום, לפני 51 שנים, נולדה קרולין ג’סופּ, חברה לשעבר בכת המורמונית של “הכנסייה הפונדמנטליסטית של ישו וקדושי העת המאוחרת” ביוטה שבארה”ב. בספרה, “בריחה”, היא מתארת את התבגרותה תחת משטר הכת, את נישואיה בכפייה כאישה רביעית לגבר מבוגר, את התפכחותה ואת בריחתה ב-2003 מבעלה ומהכנסייה, שמשפחתה הייתה חברה בה שישה דורות. ספרה השני, “ניצחון”, מתאר את רדיפת חברי הכת אחריה, את מאבקה לקבל משמורת מלאה על כל ילדיה, את התמודדותה עם פוסט-טראומה ואת פועלה לשחרור ולשיקום של עשרות מניצולות הכת ולהרשעת כמה מחברי הכת בתקיפות מיניות בילדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קרולין ג’סופ, מתוך פוסט עם צאת ספרה “ניצחון: החיים שאחרי הכת”, 2010 [מקור]

בתמונה הקטנה: בטי ג’סופ, בתה של קרולין, שבחרה לשוב לחיים עם הקהילה של אביה כשמלאו לה 18, מתראיינת אצל אופרה ווינפרי בתוכנית על פוליגמיה, 2009 [מקור]

רגיל

שבאנה רחמאן

שבאנה רחמאן, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה שבאנה רחמאן, סטנדאפיסטית, עיתונאית, סופרת ופעילת זכויות אדם נורווגית, מוסלמית ילידת פקיסטן. הופעותיה, כתיבתה והרצאותיה מהוות התקפה סאטירית על האסלאם הפונדמנטליסטי, על הפרת זכויות האדם ובעיקר האישה ע”י קנאים מוסלמים, ועל הסובלנות ה”רב-תרבותית” שמגלים מתונים כלפי תופעות כגון מילת נשים, סקילת נשים נואפות, כפיית נישואין על נערות וילדות צעירות, קטיעת איברי עבריינים ועוד. בשל הצלחתה, החלה לקבל מכתבי שנאה ואיומים, אך גם הוגדרה כאחת ממעצבות דעת הקהל החשובות בסקנדינביה וזכתה בפרס חופש הביטוי הנורווגי ובפרס הליונס הכלל-עולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: רחמאן עם כלבי הסמויד שלה, אקהרט וקספר, מתוך כתבה בעיתון הנורווגי “אפטן-פוסטן”, תחת הכותרת “הכלבים לקחו אותי“, על פעילותה למען זכויות בעלי חיים (צילום: דן נגארד)

בתמונה הקטנה: רחמאן בהפגנה של ארגון NOAH הנורווגי למען שינוי היחס לבעלי חיים כאל חפצים, 2014 (צילום: האקון מוזוולד לארסן, מאגר התמונות NTB)

רגיל

תענית אסתר: יום העגונה

“מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט”, תפילה שחיברה ד”ר יעל לוין:
“מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יִזְכֹּר וְיִפְקֹד לְטוֹבָה אֶת כָּל נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט, וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לָהֶן, וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר נַפְשָׁן לְחַיּוֹתָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
הָאֵ-ל הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, הַפּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צוּקָה, הוּא יַעֲנֶה אֶת הַנָּשִׁים הַצְּרוּרוֹת אַלְמְנוּת חַיּוּת וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקָתָן, וִיבַטֵּל וִישַׁנֶּה לְטוֹב אֶת מַחֲשֶׁבֶת הַבְּעָלִים הַמְּסָרְבִים לָתֵת לִנְשׁוֹתֵיהֶם גֵּט, כִּי הוּא אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר, מִמֶּנּוּ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר.
אַחְיוֹתֵינוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנוֹת בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה – הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶן, וְיוֹצִיאֵן מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.
הָאֵ-ל הַמּוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, יִתֵּן בְּלֵב דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה’ לְהַתִּיר אֶת כָּל הַנָּשִׁים הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט מִכִּבְלֵיהֶן, לְהָקִים שְׁכִינָה מֵעֲפָרָהּ, שֶׁכָּל הַמַּתִּיר עֲגוּנָה אַחַת כְּאִלּוּ בָּנָה אַחַת מֵחֻרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה. וִיקֻיַּם בָּהֶן מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ‘יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ’.
מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים יַעֲמֹד לִימִינָן, יָרִים אֶת קַרְנָן, יַעֲלֶה לָהֶן אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא, וְלֹא יִהְיוּ לָהֶן עוֹד שֵׁאת וְשָׁבֶר. וְיִזְכּוּ לִבְנוֹת בָּתִּים נֶאֱמָנִים בְּיִשְׂרָאֵל. בַּעֲבוּר שֶׁכָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.”

היום, יום תענית אסתר, חל יום הזדהות עם נשים עגונות ומסורבות גט. כמוהן, גם אסתר המלכה מצאה עצמה כלואה בקשר נישואים לא רצוי. מאחר שמבחינה הלכתית, ההחלטה על מתן גט נתונה בידי הבעל בלבד, כאשר הוא נעדר, אינו כשיר או – במקרה השכיח – פשוט מסרב לגט, אין לאישה ברירה אלא להיוותר נשואה לו. אסור לה להתחתן בשנית, היא בבחינת נואפת אם היא עם גבר אחר וילדיה ייחשבו לממזרים (על גבר לא חלים דינים מקבילים). מטרת היום היא להגביר מודעות ולקדם פתרונות למצוקת העגונות, כך שאף אישה יהודייה לא תהא כבולה לנישואים בניגוד לרצונה ולא תיאלץ להיכנע לסחטנות גט.

עוד על יום העגונה, על עגינות ועל סרבנות גט

אתר הקואליציה הבינלאומית לזכויות נשים עגונות – עיקר (ICAR), יוזמת יום המודעות

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הפגנה שהובילה צביה גורודצקי, ששבתה רעב מול הכנסת משום שבן זוגה סירב להעניק לה גט במשך 17 שנה, גם לאחר שנאסר. מתוך אתר “סרוגים”, מאי 2017

בתמונה הקטנה: הפגנה נגד תופעת הנשים העגונות מול בית המשפט העליון, 2017. צילום: אמיל סלמן, עבור אתר “הארץ”

רגיל

אלן טרנר, בת שריגלי

אלן טרנר, בת שריגלי, נחטפה ב-1826

היום, לפני 191 שנים, נחטפה אלן טרנר בת ה-15, בת עשירים מהכפר שריגלי שבבריטניה. אדוארד גיבסון ווייקפילד בן ה-30, שליח דיפלומטי של בית המלוכה, חטף אותה מבית ספרה בתואנות שווא, שכנע אותה להינשא לו והבריח אותה לצרפת. הוא ציפה שמשפחתה תתמוך ב”זוג” כלכלית, אך אביה נאבק ליידע את הרשויות בצרפת על החטיפה, להביא לביטול הנישואין ולהחזירה הביתה. ווייקפילד נידון לשלוש שנות מאסר, ולאחר שחרורו הוסיף לכהן בתפקידים ממלכתיים שונים בפיתוח הקולוניות של אוסטרליה, קנדה וניו-זילנד. טרנר נישאה בשנית כשהייתה בת 17 ומתה מסיבוכים בלידת בתה שנתיים אחר כך.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: Trial of Edward Gibbon Wakefield 1826, by Dawson Watson

רגיל

שדה נאסר

שדה נאסר, נולדה ב-1964

היום, לפני 52 שנים, נולדה שדה נאסר, עו”ד לזכויות אדם ופמיניסטית תימנייה. בשנות ה-90 הייתה האישה הראשונה בתימן שעמדה בראש משרד עו”ד, והאישה הראשונה שהופיעה בפני בית משפט בתימן ללא כיסוי ראש. ב-2008 ייצגה את נג’וד עלי בת ה-10, שנמלטה מבעלה בן ה-30 ומחותניה לאחר שסבלה מאלימות ונאנסה, ודרשה מבית המשפט להתגרש. בזכות מאבקן הותרו גירושיה של עלי, והיא הייתה לגרושה הצעירה בעולם. המקרה עורר מודעות לנישואי ילדות בכפייה ואישים רבים בעולם התגייסו למאבק בהם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נישואים בכפייה תחת שלטון הקמר רוג’

נישואים בכפייה תחת שלטון הקמר רוז’, החל מ-1975

היום, לפני 41 שנים, השתלטה תנועת הקמר רוג’ על פנום פן, בירת קמבודיה. תחת משטרו של פול פוט, מיליונים הוצאו להורג, הוגלו והורעבו. במטרה ליצור חברה ללא נאמנות משפחתית או אינדיבידואליות, נאסר לחלוטין כל קשר בין בני משפחה והונהגו נישואים בכפייה. זוגות נבחרו באקראי על ידי המדינה להינשא, ללא בחירה, הסכמה או אף היכרות מוקדמת. כל התנגדות לטקסים ההמוניים, עד 160 זוגות בכל פעם, הובילה למאסר, לעינויים או למוות. חיילי הקמר רוג’ הכריחו את הנשים לממש את הנישואים שלהן, לפעמים באלימות.

עוד על נישואים בכפייה ועל אלימות מגדרית תחת שלטון הקמר רוז’

עוד על שלטון הקמר רוז’ ועל רצח העם בקמבודיה באופן כללי

פייסבוק

רגיל

לואיז, מלכת דנמרק ונורווגיה

לואיז, מלכת דנמרק ונורווגיה, 1751-1724

היום, לפני 291 שנים, נולדה לואיז, מלכת דנמרק ונורווגיה. לואיז הייתה בתו של ג’ורג’ השני, מלך בריטניה, שחותנה עם נסיך דנמרק בנישואי ברית בין הממלכות. הזוג המלכותי היה אהוד במיוחד, בעיקר בשל אישיותה התוססת והחביבה של לואיז. ב-1751 נאבקה למנוע את אירוסי בתה סופיה מגדלנה, בגיל 4, ליורש העצר הפרוסי כי חששה מנישואי שידוך בעקבות ניסיונה האישי, אך בטרם הצליחה נפטרה מסיבוכים בהיריון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רצח העם בהיספניולה

רצח העם בהיספניולה, החל ב-1492

היום, לפני 523 שנים, הגיע כריסטופר קולומבוס לחופי האי היספניולה, היום חלק מהאיטי ומהרפובליקה הדומיניקנית. הילידים בני שבט הטאינו היו ידידותיים ונדיבים, ובתמורה אנשי קולומבוס לקחו לעצמם את נשות השבט ושעבדו אותן. בהתאם למערכת השעבוד הספרדית, “אנקומיינדה”, הגברים אולצו לעבוד במכרות הזהב או נטבחו ואת הנשים אנסו והעבידו בשדות. בתוך כשני עשורים ירד מניינם של הטאינו מכמיליון איש לכ-50,000 בלבד. הנשים שנותרו הושאו לעבדים השחורים שהובאו לאי במקום העבדים שמתו. עד 1548 נותרו פחות מ-500 ילידים באי.

ויקיפדיה

עוד על רצח הטאינו (אזהרה – תיאורים בוטים וקשים)

פייסבוק

התחריטים מתוך סדרה על פי ספר זיכרונות של אחיו של קולומבוס, אשר היה במשלחת

רגיל

סוג’ורנר טרות’

סוג’ורנר טרות’, 1883-1797

היום, לפני 132 שנים, נפטרה סוג’ורנר טרות’, מהחשובות שבפעילות למען שחורים ונשים בארה”ב במאה ה-19. היא נולדה למשפחת עבדים ונמכרה לעבדות 4 פעמים, חותנה בכפייה ע”י אדונה ושניים מילדיה נמכרו גם הם לעבדות. בגיל 29, מעט לפני ביטול העבדות במדינות הצפון, נמלטה. לאחר התגלות אלוהית החלה לנדוד ברחבי ארה”ב ולשאת נאומים למען ביטול העבדות שעדיין התקיימה בדרום ומתן זכויות לעבדים משוחררים ולנשים. נאומיה סחפו רבים, התפרסמו והגיעו עד לבית הלבן, והובילו לשינוי חברתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליפה רפעת

אליפה רפעת, 1996-1930

היום, לפני 85 שנים, נולדה פטימה רפעת, סופרת מצרייה, שהתפרסמה בשם העט אליפה רפעת. כשניסתה ללכת לאוניברסיטה כפה עליה אביה להינשא לבן דודה, ובעלה ניסה לעצור את קריירת הכתיבה שלה. ובכל זאת הצליחה לפרסם יותר מ-100 יצירות שזכו להצלחה עולמית. סיפוריה הקצרים מתארים את הבעיות המהותיות בחברה פטריארכלית שאינה מכבדת נשים, ועוסקים בדינמיקה של מיניות נשית, במערכות יחסים ובאובדן בתרבות הכפרית המצרית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פולכריה

פולכריה, 453-399

היום, לפני 1616 שנים, נולדה פולכריה, קיסרית ביזנטית. פולכריה הייתה אחותו הגדולה של תאודוסיוס השני, והייתה לה עוצמה רבה כאשר הוכתר לקיסר בעודו ילד בשנת 408. היא נטלה את שבועת הבתולים כדי להימנע מכפיית נישואים עליה. ב-414 מונתה בעצמה לקיסרית. בשנת 441 סילק אותה אחיה, והיא עברה לחיות בשולי העיר קונסטנטינופול כנזירה, אך ב-450 הצליחה לשוב לכהן כקיסרית בתנאי שתינשא לגנרל הגרמאני פלביוס מרקיאנוס.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

גאלא פלקידיה

גאלא פלקידיה, 450-390

היום, לפני 1564 שנים, נפטרה גאלא פלקידיה, בת אצולה רומית. ב-417, אחיה הונוריוס כפה עליה להינשא לגנרל שלו. לאחר מותו, גאלא פלקידיה ניסתה לשלוט בשם בנה, אך כעבור זמן קצר הסכימה להעברה בשלום של השלטון לידי אאטיוס. ב-450 כתבה בתה, יוסטה, לאטילה ההוני וביקשה ממנו להציל אותה מנישואים לא רצויים לסנאטור מהמשפחה המלכותית. גאלא פלקידיה הצליחה בתחנוניה למנוע את הוצאתה להורג של יוסטה בשל כך. זו הייתה פעולתה האחרונה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום הנערה הבינלאומי

יום הנערה הבינלאומי, מצוין מאז 2012

היום, לפני שנתיים, החל האו”ם לציין את יום הנערה הבינלאומי. זהו יום עיון ביוזמת השרה הקנדית לענייני נשים, רונה אמברוז, שמטרתו להגביר את המודעות לדיכוי המגדרי שילדות ברחבי העולם סובלות ממנו ולתמוך במתן אפשרויות רבות יותר לילדות, כמו גישה לחינוך, לתזונה, לזכויות המעוגנות בחוק, לרפואה ולהגנה מפני אפליה, אלימות ונישואין באונס. נערות הן שמעצבות ומקדמות את היוזמות שעולות בכנסים הנערכים ברחבי העולם ביום זה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קלפאנה צ’אקמה

קלפאנה צ’אקמה, נחטפה ב-1996

היום, לפני 18 שנים, נחטפה קלפאנה צ’אקמה, לוחמת זכויות נשים מבנגלדש. היא נחטפה מעיירתה, יחד עם שני אחיה, על ידי כמה מחיילי צבא בנגלדש. צ’אקמה מעולם לא נמצאה ויש חשש כי נהרגה או אולצה להינשא לאחד מקציני הצבא שחטף אותה. הפרקטיקה של חטיפתן ונישואיהן באונס של בנות שבט הצ’אקמה נפוצה בבנגלדש, כחלק מהניסיון להטמיע את האוכלוסייה הבודהיסטית בזו המוסלמית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ראג’קומארי אמריט קאור

ראג’קומארי אמריט קאור, 1964-1889

היום, לפני 125 שנים, נולדה ראג’קומארי אמריט קאור, לוחמת חופש, אקטיביסטית חברתית ופוליטיקאית הודית. קאור עמדה בראשם של כמה ארגוני נשים, שבמסגרתם נלחמה, בין השאר, להפחתת האנאלפביתיות ולביטול חיתון ילדות. קאור הייתה השרה הראשונה בהודו, וכשרת הבריאות הובילה כמה רפורמות מהפכניות. ב-1950 נבחרה להיות הנשיאה הראשונה של ארגון הבריאות העולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אייאן חירסי עלי

אייאן חירסי עלי, נולדה ב-1969

היום, לפני 44 שנים, נולדה אייאן חירסי עלי, פעילה פמיניסטית, פוליטיקאית וסופרת הולנדית ממוצא סומלי. ב-1992 נמלטה חירסי להולנד, כאשר משפחתה התעקשה להשיא אותה בניגוד לרצונה. היא התאזרחה וחיברה מספר יצירות שיצאו כנגד האסלאם הקיצוני, ובעקבות זאת קיבלה איומים לחייה. ב-2010 נכנסה חירסי לרשימת 100 האינטלקטואלים המשפיעים ביותר בעולם של המגזין “טיים”.

ויקיפדיה

עוד על האוטוביוגרפיה שלה, “כופרת

פייסבוק