עמוד 1
רגיל

אווה ברון

גרד אווה ססיליה ברון, נולדה ב-1954

היום, לפני 65 שנים, נולדה אווה ברון, כָּמְרָה שוודית. ב-1978 הוסמכה לכמורה בכנסייה הקתולית-לטינית השוודית והחלה לשרת קהילה בדרום שוודיה, ובמרוצת השנים הלכה וטיפסה במעלה דרגות הכמורה. ב-2009 נבחרה לתפקיד הבישופית של סטוקהולם – ובכך הייתה ללסבית המוצהרת הראשונה העומדת בראש כנסייה מרכזית כלשהי בעולם, והלהט”בית הראשונה במעמד זה הנמצאת בזוגיות חד-מינית מוכרת רשמית. באתר הכנסייה השוודית כתבה: “אני יודעת מה זה אומר שמעמידים בסימן שאלה את מהותך. עתה בורכתי בעמדה של כוח, ואני יכולה להשתמש בו לטובת מי שאין להם.”

“זה מאוד חיובי שהכנסייה שלנו משמשת כאן דוגמה ובוחרת בי לתפקיד הבישוף על סמך כישוריי וניסיוני, כאשר ידוע לה גם שהיא עלולה להיתקל בהתנגדות לכך”
(תגובתה לכך שמטקס ההכתרה שלה נעדרו נציגי הכנסייה האנגליקנית, הכנסייה הלותרנית העולמית והכנסיות של איסלנד, אסטוניה, לטביה וליטא)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מוכתרת לתפקיד הבישוף של סטוקהולם ע”י הארכיבישוף אנדרס ווייריד (צילום: מגנוס ארונסון, IKON), מתוך כתבה עליה ב”QX”, העיתון הלהטב”קי המוביל בסקנדינביה

התמונה הקטנה: תמונתה כחברת הנהלה בקרן הדלונד לפעולות הומניטריות ולמחקר רפואי

רגיל

פַדוָוא טוּקָאן

פַדוָוא עבד אלפתאח אג’א טוּקָאן, 2003-1917

“נִקַּח אֶת שִׁירָתֵנוּ מִלִּבְּךָ הַמְּעֻנֶּה הַגּוֹעֵשׁ
בָּאֲפֵלָה וְאָבָק הַלַּיְלָה
נָלוּשׁ אוֹתָהּ בָּאוֹר, נָלוּשׁ אוֹתָהּ בִּקְטֹרֶת
הָאַהֲבָה וְהַנְּדָרִים
נִנְשֹׁף בְּתוֹכָהּ אֶת כֹּחַ הָאָדָם וְהַסְּלָעִים
אַחַר-כָּךְ נָשִׁיב אוֹתָהּ לְלִבְּךָ הַטָּהוֹר, הַבּוֹהֵק
הוֹ, עַמֵּנוּ הַנֶּאֱבָק הַסַּבְלָנִי…”
(מתוך שירה “כיצד נולד שיר”; תרגום מתוך פורום ערבים בתפוז)

היום, לפני 102 שנים, נולדה פַדוָוא טוּקָאן, משוררת פלסטינית פמיניסטית, הנחשבת ל”משוררת המאבק”. ביקורתה החריפה על מדיניות הדיכוי הישראלית, לצד ביקורתה על הגבלת הנשים בחברה הערבית המסורתית, תולות את הצלחת המאבק הפלסטיני בראש ובראשונה בפתיחות החברה ובשחרור הנשים; כתיבתה מתארת את מאבקה חוצה הגבולות לפלס לעצמה דרך אישית.

בהקדמה לספרה “דרך הררית, אוטוביוגרפיה” (תורגם לעברית ע”י רחל חלבה, הוצאת מפרש, 1993) מתארת טוקאן את מקורות ההשראה שלה:
“מדוע, אפוא, כתבתי את הספר, שבו אני חושפת כמה פינות בחיי שמעולם לא גיליתי שביעות רצון מהן? בענווה שאינה כוזבת אומר כי החיים הללו, על פריים הדל, לא היו נטולים סערת המאבק […] הזרע אינו רואה אור לפני שהוא מבקיע לעצמו את דרכו הקשה באדמה וסיפורי זה הוא סיפור מאבקו של הזרע באדמה הסלעית הקשה, סיפור המאבק בצמא ובסלע.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: טוקאן בעת פגישה עם המשוררת דליה רביקוביץ’, 1985; מתוך כתבה ב”הארץ” על “שתי יוצרות פמיניסטיות, מקום פצוע אחד”

בתמונה הקטנה: טוקאן מתראיינת לעיתונאי יוסף אלגזי, יולי 1993; מתוך הבלוג שלו “מיומנו של תבוסתן

רגיל

ברברה ג’ורדן

ברברה שרלין ג’ורדן, 1996-1936

“לפני 144 שנים התכנסו חברי המפלגה הדמוקרטית לראשונה על-מנת לבחור מועמד לנשיאות מטעמם. מאז, הדמוקרטים הוסיפו להתכנס פעם בארבע שנים על-מנת לנסח את מצע המפלגה ולבחור מועמד לנשיאות. וההתכנסות שלנו השבוע ממשיכה את המסורת הזו. אך משהו שונה הערב. משהו מיוחד הערב.
אני, ברברה ג’ורדן, הנואמת המרכזית.
שנים רבות חלפו מאז 1832, ובמהלך כל הזמן הזה היה זה בלתי-סביר ביותר שמפלגה פוליטית לאומית כלשהי תזמין איזו מין ברברה ג’ורדן לשאת את הנאום המרכזי בכנס. ובכל זאת, הערב, הריני כאן. ואני מרגישה שלמרות העבר, נוכחותי כאן היא חיזוק קטן נוסף לכך שייתכן כי החלום האמריקאי לא לעד יידחה.”
(כך פתחה את ועידת המפלגה הדמוקרטית בניו יורק ביולי 1976 – האישה הראשונה והאפרו-אמריקאית הראשונה במעמד זה. [לנאום המלא])

היום, לפני 83 שנים, נולדה ברברה ג’ורדן, עורכת דין, פוליטיקאית ופעילה בתנועה לזכויות האזרח בארה”ב. ב-1966 נבחרה לסנאט של טקסס מטעם המפלגה הדמוקרטית – האפרו-אמריקאית הראשונה בתפקיד זה; וב-1972 הייתה לאישה הראשונה מדרום ארה”ב בבית הנבחרים האמריקאי. לאחר פרישתה מפוליטיקה בשנות ה-80 לימדה אתיקה באוניברסיטת טקסס, הייתה חברה במועצת המנהלים של פרס פיבודי ועמדה בראש הוועדה האמריקאית לרפורמת ההגירה. הוענקו לה תוארי כבוד ופרסים רבים, בראשם מדליית ספינגרן (לאפרו-אמריקאים בעלי הישגים יוצאי דופן) ומדליית החירות הנשיאותית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מחוץ לבית הסנאט, 1972. מתוך הדף שלה באתר הרשות המחוקקת של טקסס (צילום: סנאט מדיה)

בתמונה הקטנה: הנואמת המרכזית בוועידת המפלגה הדמוקרטית בניו יורק, יולי 1976

רגיל

וירג’יניה ג’ונסון

כותרת: וירג’יניה ג’ונסון (נולדה כמרי וירג’יניה אשלמן), 2013-1925

היום, לפני 94 שנים, נולדה וירג’יניה ג’ונסון, סקסולוגית פורצת דרך אמריקאית. בצעירותה הייתה זמרת קאנטרי, כתבת לענייני עסקים וסטודנטית לסוציולוגיה. ב-1957 הצטרפה לגינקולוג ויליאם מאסטרס למחקר על הפיזיולוגיה והאנטומיה של התנהגות מינית אנושית, ובעזרת מכשירי מדידה שפיתחו הם בחנו את ארבעת השלבים של העוררות והתגובה המינית. מחקרם החלוצי הפריך תפיסות מקובלות בנוגע לאורגזמה ולמיניות הנשית, היה הראשון לעסוק במיניות גם בגיל הזקנה, אבחן הפרעות בתפקוד המיני והציע להן טיפולים ממוקדים (ביניהם טיפולי המרה להומוסקסואלים, שלימים ג’ונסון הסתייגה מהם נחרצות).

ויקיפדיה

עוד על המחקר פורץ הדרך של מאסטרס וג’ונסון על מיניות האדם

עוד על “הסקס של מאסטרס“, סדרת דרמה מבוססת-ביוגרפיה בערוץ “שואוטיים” האמריקאי

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם מאסטרס, מראיינים זוג ב”קרן מחקר לרבייה ביולוגית” (מרכז מחקר שייסדו, שנקרא לימים “מכון מאסטרס וג’ונסון”), סנט לואיס 1969 (צילום: ג’ורג’ טאמז), מתוך כתבה ב”ניו יורק טיימס” לאחר מותה

רגיל

קונספסיון ארנאל

קונספסיון ארנאל פונטה, 1893-1820

“כמה מאות שנים יעברו עד שההיגיון יגיע אל הצדק שהלב מבין מיידית?
ברוב תחומי הלימוד ניכר כי הנשים שוות לגברים; הבדל באינטלקט נוצר רק כשישנו הבדל בחינוך…
יבוא יום שבו הגברים הנכבדים הטוענים היום לחוסר יכולת אינטלקטואלית של נשים יצוטטו… ודבריהם ייקראו בתדהמה ובחוסר יכולת להצדיקם, כמו התחושות המתעוררות כיום למקרא הגנתם של אפלטון ואריסטו על העבדות.”
(מתוך ספרה “האישה של העתיד” (1869), המבקר את הטענות לנחיתותן של נשים מסיבות ביולוגיות וקורא למתן גישה לנשים להשכלה בכל רמה)

היום, לפני 199 שנים, נולדה קונספסיון ארנאל, פעילה חברתית וחלוצה פמיניסטית ספרדייה. ב-1841 נכנסה לפקולטה למשפטים באוניברסיטת מדריד והייתה לאישה הראשונה שלמדה באוניברסיטה בספרד. ב-1859 הקימה את הקבוצה הפמיניסטית המוצהרת הראשונה בספרד, שזכתה בפרס האקדמיה המלכותית לאתיקה על עבודתה הפילנתרופית, וכן ייסדה עמותה לבניית דיור זול לפועלים וסייעה במסגרת הצלב האדום לפצועי מלחמת האזרחים. במהלך חייה כתבה גם ספרי שירה, ערכה את כתב-העת “קולה של צדקה” ופרסמה מאמרים רבים בנושאים כמו השכלת נשים, ביטול העבדות ושיקום עבריינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ליאה צ’ייס

ליאה צ’ייס, נולדה ב-1923

היום, לפני 96 שנים, נולדה ליאה צ’ייס, שפית, סופרת ואישיות טלוויזיונית אמריקאית עטורת פרסים, “מלכת המטבח הקריאולי” (וההשראה לטיאנה מ”הנסיכה והצפרדע” של דיסני). היא החלה את דרכה בניו אורלינס כמלצרית וכמכינת כריכים בדוכן הימורים, ובהדרגה, עד שנות ה-50, הפכה את המקום למסעדה המצליחה “דוקי צ’ייס”, שמגישה עד היום מאכלים קריאוליים מסורתיים. המסעדה שלה נודעה משנות ה-60 כמקום מפגש של התנועה לזכויות האזרח, כתחליף לבנקים שלשחורים לא הותרה גישה לשירותיהם, כגלריה האוצרת ומציגה אמנות אפרו-אמריקאית וכמקום המעסיק ומקדם מוזיקאים מקומיים.

“לגדול בסביבה כפרית, שיש בה חקלאות, שיש בה יערות, זה אומר לדעת דברים. להעריך דברים. כשהלכנו לפנות בוקר לקטוף תותים [בשדות של סבא] נאלצנו ללכת אולי ארבעה או חמישה מיילים דרך היערות, ולמדנו מה אפשר לאכול. ידענו שאפשר לאכול את גרגרי היער האלה, את הענבות האלה. הלוואי שלכל ילד/ה היום היו חוויות כאלה. מי שחיים בעיר גדולה לא יודעים דבר על מה שהם אוכלים.”
(מתוך ריאיון עמה מ-2012, בתשובה לשאלה על מקורות הידע שלה על אוכל)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כתבה ב-2016 ב”ניו יורקר” על “מלכת המטבח הקריאולי בניו אורלינס, עדיין מבשלת בגיל תשעים ושלוש” (צילום: ג’וש טלס)

התמונה הקטנה, מתוך האוסף ההיסטורי של ניו אורלינס

רגיל

ז’נבייב הקדושה

ז’נבייב הקדושה, 512-423

היום מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של ז’נבייב הקדושה, פטרונית העיר פריז. בגיל 15 החליטה להקדיש את חייה לאל, ובמהרה נודעה בפריז באדיקותה, בחזיונותיה ובעבודת הצדקה שלה. ב-451, עם התקרבותו של צבא אטילה ההוני לפריז, שכנעה את תושבי העיר המבוהלים להתפלל במקום להימלט, ואטילה, כך מסופר עד היום, סב על עקביו ונמנע מכיבוש העיר. ב-464, תחת מצור הפרנקים על פריז, פעלה כמתווכת מולם ושכנעה אותם לשחרר את אסירי המלחמה ולהפגין חמלה יוצאת דופן כלפי תושבי העיר, וכן הבריחה מזון לעיר. הפנתיאון הלאומי, ספריית הסורבון ומוסדות חשובים נוספים הוקדשו לה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור מהמאה ה-17 המוצג במוזיאון קרנוולֶה להיסטוריה של פריז, המציג את ז’נבייב מגנת פריז, ומאחוריה אוטל דה-ויל (כיום בית עיריית פריז) ואיל דה לה סיטה (הגרעין ההיסטורי של פריז, האי שבו נמצאת כיום קתדרלת נוטרדאם) 

בתמונה הקטנה: בול משנת 2012 המנציח את דמותה, מבריחה שקי תבואה אל תוך פריז הנצורה

התמונות מתוך פוסט על “14 יצירות אמנות המספרות את סיפורה של ג’נבייב מפריז” באתר “ציורי מיתולוגיה”

רגיל

קרולין ג’סופּ

קרולין ג’סופּ, נולדה ב-1968

היום, לפני 51 שנים, נולדה קרולין ג’סופּ, חברה לשעבר בכת המורמונית של “הכנסייה הפונדמנטליסטית של ישו וקדושי העת המאוחרת” ביוטה שבארה”ב. בספרה, “בריחה”, היא מתארת את התבגרותה תחת משטר הכת, את נישואיה בכפייה כאישה רביעית לגבר מבוגר, את התפכחותה ואת בריחתה ב-2003 מבעלה ומהכנסייה, שמשפחתה הייתה חברה בה שישה דורות. ספרה השני, “ניצחון”, מתאר את רדיפת חברי הכת אחריה, את מאבקה לקבל משמורת מלאה על כל ילדיה, את התמודדותה עם פוסט-טראומה ואת פועלה לשחרור ולשיקום של עשרות מניצולות הכת ולהרשעת כמה מחברי הכת בתקיפות מיניות בילדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קרולין ג’סופ, מתוך פוסט עם צאת ספרה “ניצחון: החיים שאחרי הכת”, 2010 [מקור]

בתמונה הקטנה: בטי ג’סופ, בתה של קרולין, שבחרה לשוב לחיים עם הקהילה של אביה כשמלאו לה 18, מתראיינת אצל אופרה ווינפרי בתוכנית על פוליגמיה, 2009 [מקור]

רגיל

אלמירה מיניטה גורדון

דיים אלמירה מיניטה גורדון, נולדה ב-1930

היום, לפני 88 שנים, נולדה אלמירה מיניטה גורדון, המושלת הכללית הראשונה של בליז – האישה היחידה עד היום בתפקיד זה. בגיל 16 החלה לעבוד כמורה בבית ספר אנגליקני, ונדדה ברחבי בליז כמיסיונרית; לאחר מכן עבדה כמרצה במכללה להכשרת מורים, והתקדמה עד לניהול משרד החינוך הממשלתי. היא הייתה גם הפסיכולוגית הראשונה מבליז, לאחר שסיימה תואר שני ודוקטורט בפסיכולוגיה חינוכית. ב-1981 קיבלה בליז את עצמאותה מבריטניה, וגורדון מונתה להיות המושלת הכללית הראשונה של המדינה (ושל מדינה כלשהי בחבר העמים הבריטי), תפקיד שבו כיהנה עד 1993.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך קבלת פנים לנסיך אדוארד, דוכס קנט, בביקורו בבליז, 1981

בתמונה הגדולה: עם ראש ממשלת בליז, ג’ורג’ פרייס

בתמונה הקטנה: נושאת נאום

רגיל

ג’ומאנה חדאד

ג’ומאנה חדאד, נולדה ב-1970

היום, לפני 48 שנים, נולדה ג’ומאנה חדאד, סופרת, דוברת ועיתונאית לבנונית, הבולטת בפועלה למען זכויות נשים, במאבקה נגד צנזורה ולמען חופש הביטוי ובביקורתה על דת מאורגנת. ב-2008 ייסדה את “ג’סד” (“גוף”), מגזין תרבות בערבית המעורר מחלוקת בשל עיסוקו בטאבו של הגוף דרך קולנוע, ספרות, אמנות ומדע. השנה החלה לשדר תוכנית ב”אל-חורה”, ערוץ טלוויזיה בלוויין המשודר מארה”ב בערבית, העוסקת בסוגיות של חופש ביטוי וחשיבה ביקורתית. מזה כמה שנים היא נכללת ברשימת 100 הנשים הערביות החזקות בעולם של “מגזין העסקים הערביים”, בשל תרומתה התרבותית ופועלה החברתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך כתבת דיוקן ב”לה פיגארו נשים” (בצרפתית): “ג’ומאנה חדאד מלבנון: לא לטאבו על מין“, 2014 [צילום: פרנקו טטמנטי]

בתמונה הקטנה: מתראיינת על פמיניזם ומיניות, גרמניה 2010 [צילום: היינריך בול שטיפטונג]

רגיל

פולי מארי

אנה פאולין “פולי” מארי, 1985-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה פולי מארי, עורכת דין, סופרת, אקטיביסטית למען זכויות נשים וזכויות אזרח וכומרה אמריקאית. היא עסקה רבות בזכות להזדמנויות שוות בתעסוקה, בטענה ש”הזכות לעבוד היא זכות בסיס”, וטבעה את המונח “ג’יין קרואו” ככינוי לסקסיזם הממסדי, בהמשך ל”חוקי ג’ים קרואו” שמיסדו את ההפרדה הגזעית בדרום ארה”ב. ספרה מ-1950 על “חוקי המדינה על גזע וצבע” נחשב ל”תנ”ך של תנועת זכויות האזרח”. בשנות ה-60 הייתה ממייסדות “ארגון הנשים הלאומי” (NOW). ב-1977 הייתה השחורה היחידה בקבוצת הנשים הראשונה שהוסמכה לכמורה בכנסייה האפיסקופלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פולי מארי, זמן קצר לאחר שהוסמכה ככומרה האפיסקופלית האפרו-אמריקאית הראשונה, במשרדה בוושינגטון, 1977

בתמונה הקטנה: פולי מארי בעת הפגנה שקטה בקפיטריה ללבנים בלבד בוושינגטון, 1944. מתוך רשומה עליה באתר “ביוגרפיות”

רגיל

ג’יין טראהי

ג’יין טראהי, 2000-1923

“אם באמת הייתם רוצים לשחק אותה ‘משחררי הנשים’, הייתם צריכים לגרום לכל מזכירה לעזוב את עבודתה למשך שבוע, פשוט ללכת. אתם יודעים, המשרד פשוט יפסיק לעבוד, יעצור לחלוטין. מזכירות רבות עוזרות לבחורים המון בעבודתם. ואז הבחורים ממשיכים הלאה לדברים טובים מאוד, כי זו השיטה. הבחורות לא מקבלות אפילו העלאה של 5 דולר לשנה. זו הסיבה שנשים רוצות להינשא ולעזוב את המשרד, העבודה שלהן כ”כ משעממת. זו העבודה השחורה, מה שהן עושות. זה באמת עד כדי כך כיף לענות לטלפונים כל היום?”
(מתוך מאמר שכתבה ב-1969 על שחרור האישה, ממעמדה כמנהלת ראשית בחברה בבעלותה)

היום, לפני 95 שנים, נולדה ג’יין טראהי, אשת עסקים וסופרת אמריקאית, אחת מחלוצות עולם הפרסום בשנות ה-60. היא החלה לעבוד במחלקת סקרים בעיתון וכמוכרת בחנות כלבו גדולה, כשרעיונותיה החדשניים לכדו את תשומת לב ההנהלה וב-1947 נשכרה לעבודה כקופירייטרית. ב-1958 הקימה חברה משלה בניו יורק, ובכך הייתה לאחת הנשים הראשונות שניהלו סוכנות פרסום. היא התמחתה בפרסום אופנה וקוסמטיקה, וייצגה את בתי האופנה הגדולים בעולם. במהלך הקריירה שלה זכתה ביותר מ-200 פרסי פרסום, ביניהם אשת השנה בפרסום לשנת 1969 מטעם התאחדות המפרסמים האמריקאית.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך אתר הסוקר עבודות פרסום רבות שלה, תחת הכותרת “תרימו יד, מי כאן שמע/ה על ג’יין טראהי?

רגיל

ניטה בארו

דיים רות ניטה בארו, 1995-1916

היום, לפני 102 שנים, נולדה ניטה בארו, אחות ופעילת בריאות מברבדוס, והאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד הבכיר ביותר במדינה – המושלת הכללית. במשך עשרות שנים, החל משנות ה-40, פעלה למען קידום בריאות הציבור וחינוך לבריאות בברבדוס ובג’מייקה, וייעצה בתחום זה לארגון הבריאות העולמי ולארגון הבריאות הפאן-אמריקאי. ב-1986 מונתה לשגרירת ברבדוס באו”ם, וב-1990 נבחרה למושלת הכללית של ברבדוס. קרן החינוך על שמה מאפשרת לאזרחי הקריביים ללמוד תחומים שיסייעו לקידום האזור, ופרס על שמה ניתן מדי שנה לארגונים אזוריים המקדמים השכלת מבוגרים והעצמת נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בארו היא האישה היחידה במשלחת מכובדים מחבר העמים הבריטי לדרום אפריקה שביקרה את נלסון מנדלה בעודו במאסר, 1986. מתוך כתבה על המשלחת במגזין בברבדוס

בתמונה הקטנה: מתוך מאמר באתר אוניברסיטת אונטריו שבקנדה על ביקורה שם

רגיל

סבאח

סבאח (ג’נט ג’רג’ס פע’אלי), 2014-1927

היום, לפני 91 שנים, נולדה ג’נט ג’רג’ס פע’אלי, שנודעה בשם הבמה סבאח, זמרת ושחקנית לבנונית. היא הקליטה את שירה הראשון ב-1940, בגיל 13, ומיד תפסה את תשומת לבה של המפיקה והשחקנית המצרייה אסיא דאר’ר. כבר מהסרט הראשון שבו השתתפה ב-1945, “הלב אוהב רק פעם אחת”, היא הפכה לכוכבת בשל קולה העשיר ושמחת החיים שהקרינה. במהרה התפרסמה בכל העולם הערבי, והייתה לאחת הדיוות הגדולות של המוזיקה הערבית והקולנוע הערבי. היא שיחקה בעשרות סרטים ומחזות, הוציאה יותר מ-3,000 שירים והופיעה בכל רחבי העולם עד לשנות השמונים לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סבאח מתארחת בתחרות היופי “מיס מצרים”, קהיר 2007 [מקור]

רגיל

אנה לאונאוונס

אנה הנרייטה אדוארדס לאונאוונס, 1915-1831

היום, לפני 187 שנים, נולדה אנה לאונאוונס, סופרת מסעות, מחנכת ואקטיביסטית בריטית-הודית. ב-1870 התפרסם ספרה המצליח, “האומנת האנגלייה בחצר מלך סיאם”, שתיאר את חוויותיה כמורה של נשותיו וילדיו של המלך מונגקאט מסיאם (כיום תאילנד) ואת ביקורתה על חצר המלך, על מוסד העבדות ועל מעמד הנשים. היא חיה וכתבה גם באוסטרליה, בסינגפור, ברוסיה ובארה”ב, ולבסוף השתקעה בקנדה, שם הייתה לסופרג’יסטית וממייסדות מועצת הנשים המקומית ומכללת נובה סקוטיה לאמנות ועיצוב, המוסד הראשון בקנדה שהעניק תואר באמנות. כתביה ודמותה היוו השראה לספרים, לסרטים ולמחזות.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: דיוקן, שנת 1862~

התמונה הקטנה: דיוקן מאת רוברט האריס, שנת 1905~

(התמונות מתוך ויקיפדיה)

רגיל

הלן הייז

הלן הייז מקארתור, 1993-1900

היום, לפני 118 שנים, נולדה הלן הייז, שחקנית אמריקאית. הקריירה שלה נפרשה על פני שמונה עשורים, החל מהופעתה הראשונה על בימת התיאטרון ב-1905, בהיותה בת 5 בלבד. היא כונתה “הגברת הראשונה של התיאטרון האמריקאי”, והייתה מהבודדים שזכו בארבעת הפרסים החשובים: אמי, גראמי, אוסקר וטוני. ב-1986 קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית וב-1988 את המדליה הלאומית לאמנויות. היא הייתה ממקימות מכון המחקר הלאומי לפרחי בר, המגן על הצמחייה הטבעית של צפון אמריקה, וכן נודעה בפועלה רב השנים למען בי”ח לשיקום אנשים עם מוגבלויות, הנקרא כיום על שמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סצנה מתוך הסרט “הקץ לנשק” (1932)

בתמונה הקטנה: בשטחי בית החולים על שמה, שנות החמישים (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

נורמה מק’קורבי

נורמה ליאה מק’קורבי נלסון, 2017-1947

“חוק מדינת טקסס הקובע כי הפלה היא מעשה פלילי סותר את התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית ופוגע בזכותה של אישה להחליט אם היא רוצה להמשיך בהיריון או להפסיקו.” (מתוך דבריו של השופט הארי בלקמן בפסק הדין)

היום, לפני 71 שנים, נולדה נורמה מק’קורבי, “ג’יין רו” בתביעה המשפטית ההיסטורית בארה”ב “רו נגד וייד”. ב-1969 הייתה מק’קורבי בת 21, מובטלת ובהריונה השלישי, ולא הצליחה למצוא מרפאת הפלות, שנרדפו ונסגרו אז ע”י הרשויות בטקסס. תביעתה הוכרעה לאחר שלוש שנים (התינוק נולד בינתיים, ונמסר לאימוץ כמו שני קודמיו), כשביהמ”ש העליון קבע כי חוקים מדינתיים האוסרים על הפלות עומדים בסתירה לחוקה בשל פגיעה בזכות לפרטיות, ובכלל זה בזכותה של האישה על גופה. לימים, דעותיה של מק’קורבי עצמה השתנו משמעותית כשהפכה לקתולית ולפעילה של “התנועה למען החיים”.

ויקיפדיה

עוד על “רו נגד וייד” (1973)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בעצרת בעד זכות הבחירה לבצע הפלה, עם עו”ד גלוריה אלרד, הפעילה למען זכויות נשים, 1989 (בוב ריאה, גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: בעצרת “למען חיים” נגד הפלות, 1997 (רון הפלין, AP)

רגיל

ברברה לונגהי

ברברה לונגהי, 1638-1552

היום, לפני 466 שנים, נולדה ברברה לונגהי, ציירת איטלקייה. בניגוד לנוהג דאז לצייר סצנות תנ”כיות דרמטיות ענקיות, ציוריה היו קטנים ושלווים, בעיקר בנושא “המדונה והילד”, והתאפיינו בקומפוזיציה פשוטה ובצבעים רכים ומעודנים לצד עוצמת רגשות מעוררי אמפתיה. היא זכתה להערכה רבה כציירת פורטרטים וכאמנית מוכשרת במהלך חייה; בסדרת הביוגרפיות ההיסטורית על “חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים המצוינים ביותר” (איטליה, 1568), הוזכרו רק נשים ספורות, והיא ביניהן. עם זאת, רוב יצירותיה לא נחתמו בשמה ו/או אבדו, ורק מיעוטן נשמרו ומוצגות היום במיטב המוזיאונים בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: ציורים המיוחסים לברברה לונגהי, מתוך ויקיפדיה:

בתמונה הגדולה דיוקן עצמי כסנטה קתרינה מאלכסנדריה

בתמונה הקטנה ציור מסדרת “המדונה והילד”, 1600~

רגיל

מארי פרנסואז ברנאר

מארי פרנסואז ברנאר (נולדה בשם פאני מרטין), 1901-1819

היום, לפני 199 שנים, נולדה מארי פרנסואז ברנאר, פעילת זכויות בעלי חיים צרפתייה. ב-1845 נישאה לקלוד ברנאר, והנדוניה שלה היא שאפשרה לו להפוך למי שנודע בכל העולם כ”אבי הפיזיולוגיה הניסויית”, בשל שיטות המחקר שלו שכללו ניתוחים ללא הרדמה של כלבים, ארנבים וחיות נוספות. ב-1870, על אף היותה קתולית בחברה שמרנית, היא התגרשה ממנו על רקע התנגדותה העמוקה למתודיקה זו – וייסדה יחד עם בנותיה את האגודה הראשונה בצרפת להגנה על בעלי חיים, השתתפה בהפגנות ובמחאות נגד ניסויים בבעלי חיים והקימה מקלט לכלבים וחתולים משוטטים, נטושים וחולים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: דיוקן של מארי פרנסואז

בתמונה הגדולה: בנותיה, מארי-לואיז (מימין) וז’אן-הנרייט “טוני” (משמאל)

התמונות מתוך מאמר (בצרפתית) על חייו של קלוד ברנאר

רגיל

צ’ר ואנג

צ’ר ואנג, נולדה ב-1958

היום, לפני 60 שנים, נולדה צ’ר ואנג, יזמת ופילנתרופית טאיוואנית. היא מייסדת ויו”רית של חברת HTC וחברת VIA Technologies, מהנשים החזקות והמצליחות בעולם הטכנולוגיה. ב-2011 דורגה על ידי מגזין “פורבס” כאדם העשיר ביותר בטאיוואן, עם הון עצמי של 8.8 מיליארד דולר. ואנג פעילה בקהילה העסקית הבינלאומית, משתתפת בפורום הכלכלי העולמי וייסדה פורום בינלאומי לשיפור ההזדמנויות של נשים בעסקים. היא גם תומכת במיזמים אקדמיים וחינוכיים רבים, ובהם הקמת המכללה הראשונה (וללא שכר לימוד) בגוויג’ואו, מחוז בסין ששיעור האנלפביתים והעניים בו הוא מהגבוהים באסיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת כיו”רית חברת VIA Technologies באירוע של חברת התקשורת הסינית, בייג’ינג 2009

בתמונה הקטנה: נואמת כיו”רית HTC בוועידת המובייל העולמית, ברצלונה 2015