עמוד 1
רגיל

נורמה מק’קורבי

נורמה ליאה מק’קורבי נלסון, 2017-1947

“חוק מדינת טקסס הקובע כי הפלה היא מעשה פלילי סותר את התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית ופוגע בזכותה של אישה להחליט אם היא רוצה להמשיך בהיריון או להפסיקו.” (מתוך דבריו של השופט הארי בלקמן בפסק הדין)

היום, לפני 71 שנים, נולדה נורמה מק’קורבי, “ג’יין רו” בתביעה המשפטית ההיסטורית בארה”ב “רו נגד וייד”. ב-1969 הייתה מק’קורבי בת 21, מובטלת ובהריונה השלישי, ולא הצליחה למצוא מרפאת הפלות, שנרדפו ונסגרו אז ע”י הרשויות בטקסס. תביעתה הוכרעה לאחר שלוש שנים (התינוק נולד בינתיים, ונמסר לאימוץ כמו שני קודמיו), כשביהמ”ש העליון קבע כי חוקים מדינתיים האוסרים על הפלות עומדים בסתירה לחוקה בשל פגיעה בזכות לפרטיות, ובכלל זה בזכותה של האישה על גופה. לימים, דעותיה של מק’קורבי עצמה השתנו משמעותית כשהפכה לקתולית ולפעילה של “התנועה למען החיים”.

ויקיפדיה

עוד על “רו נגד וייד” (1973)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בעצרת בעד זכות הבחירה לבצע הפלה, עם עו”ד גלוריה אלרד, הפעילה למען זכויות נשים, 1989 (בוב ריאה, גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: בעצרת “למען חיים” נגד הפלות, 1997 (רון הפלין, AP)

רגיל

ברברה לונגהי

ברברה לונגהי, 1638-1552

היום, לפני 466 שנים, נולדה ברברה לונגהי, ציירת איטלקייה. בניגוד לנוהג דאז לצייר סצנות תנ”כיות דרמטיות ענקיות, ציוריה היו קטנים ושלווים, בעיקר בנושא “המדונה והילד”, והתאפיינו בקומפוזיציה פשוטה ובצבעים רכים ומעודנים לצד עוצמת רגשות מעוררי אמפתיה. היא זכתה להערכה רבה כציירת פורטרטים וכאמנית מוכשרת במהלך חייה; בסדרת הביוגרפיות ההיסטורית על “חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים המצוינים ביותר” (איטליה, 1568), הוזכרו רק נשים ספורות, והיא ביניהן. עם זאת, רוב יצירותיה לא נחתמו בשמה ו/או אבדו, ורק מיעוטן נשמרו ומוצגות היום במיטב המוזיאונים בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: ציורים המיוחסים לברברה לונגהי, מתוך ויקיפדיה:

בתמונה הגדולה דיוקן עצמי כסנטה קתרינה מאלכסנדריה

בתמונה הקטנה ציור מסדרת “המדונה והילד”, 1600~

רגיל

מארי פרנסואז ברנאר

מארי פרנסואז ברנאר (נולדה בשם פאני מרטין), 1901-1819

היום, לפני 199 שנים, נולדה מארי פרנסואז ברנאר, פעילת זכויות בעלי חיים צרפתייה. ב-1845 נישאה לקלוד ברנאר, והנדוניה שלה היא שאפשרה לו להפוך למי שנודע בכל העולם כ”אבי הפיזיולוגיה הניסויית”, בשל שיטות המחקר שלו שכללו ניתוחים ללא הרדמה של כלבים, ארנבים וחיות נוספות. ב-1870, על אף היותה קתולית בחברה שמרנית, היא התגרשה ממנו על רקע התנגדותה העמוקה למתודיקה זו – וייסדה יחד עם בנותיה את האגודה הראשונה בצרפת להגנה על בעלי חיים, השתתפה בהפגנות ובמחאות נגד ניסויים בבעלי חיים והקימה מקלט לכלבים וחתולים משוטטים, נטושים וחולים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: דיוקן של מארי פרנסואז

בתמונה הגדולה: בנותיה, מארי-לואיז (מימין) וז’אן-הנרייט “טוני” (משמאל)

התמונות מתוך מאמר (בצרפתית) על חייו של קלוד ברנאר

רגיל

צ’ר ואנג

צ’ר ואנג, נולדה ב-1958

היום, לפני 60 שנים, נולדה צ’ר ואנג, יזמת ופילנתרופית טאיוואנית. היא מייסדת ויו”רית של חברת HTC וחברת VIA Technologies, מהנשים החזקות והמצליחות בעולם הטכנולוגיה. ב-2011 דורגה על ידי מגזין “פורבס” כאדם העשיר ביותר בטאיוואן, עם הון עצמי של 8.8 מיליארד דולר. ואנג פעילה בקהילה העסקית הבינלאומית, משתתפת בפורום הכלכלי העולמי וייסדה פורום בינלאומי לשיפור ההזדמנויות של נשים בעסקים. היא גם תומכת במיזמים אקדמיים וחינוכיים רבים, ובהם הקמת המכללה הראשונה (וללא שכר לימוד) בגוויג’ואו, מחוז בסין ששיעור האנלפביתים והעניים בו הוא מהגבוהים באסיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת כיו”רית חברת VIA Technologies באירוע של חברת התקשורת הסינית, בייג’ינג 2009

בתמונה הקטנה: נואמת כיו”רית HTC בוועידת המובייל העולמית, ברצלונה 2015

רגיל

איסולינה פֵרֶה

איסולינה פֵרֶה אחואיו, 2000-1914

היום, לפני 104 שנים, נולדה איסולינה פֵרֶה, נזירה ופעילה הומניטרית פורטוריקנית. היא נודעה כ”אמא תרזה של פוארטו ריקו” בשל פועלה הרב לקידום השכלה ותעסוקה בקרב קהילות עניות. ב-1969 הקימה מרכז הכשרה וטיפול קהילתי באזור מוכה עוני בעיר פונסה, שמספק שירותי מרפאה, חינוך, הכשרה תעסוקתית וטכנולוגית, פעילויות תרבות ומעונות יום לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. המרכז לקח על עצמו גם לשקם קהילות לאחר פגיעות הוריקן וכן לספק השכלה והכשרה לנוער רחוב ולנשים בזנות. לימים נקרא מרכז ההכשרה על שמה, ומרכזים נוספים ברוחו נפתחו בקהילות שונות ברחבי פוארטו ריקו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פֵרֶה בצעירותה
בתמונה הקטנה: מקבלת את מדליית החירות הנשיאותית מהנשיא קלינטון, 1999
(התמונות מתוך עמוד להנצחתה)

רגיל

סופיה סמית’

סופיה סמית’, 1870-1796

היום, לפני 222 שנים, נולדה סופיה סמית’, יורשת עשירה ופילנתרופית אמריקאית. בהיותה חירשת, שקלה להקדיש את הונה להקמת מוסד לחירשים, אך משמוסד כזה הוקם ב-1868, החליטה לתמוך בהשכלה גבוהה לנשים, ברמה זהה לזו שקיבלו אז גברים – וב-1871, שנה לאחר מותה, מימן עיזבונה את הקמת הקולג’ לנשים בהארטפילד, מסצ’וסטס. “לדעתי בזכות חינוך גבוה ונוצרי יותר לנשים, ה’עוולות’ שנעשו להן יזכו לתשומת לב, שכרן יעלה בהתאם ותתחזק השפעתן על תיקון החברה; כמורות, ככותבות, כאמהות, כחברות בחברה האנושית, כוחן להיטיב יגדל באופן בל ישוער,” כתבה בצוואתה.

ויקיפדיה

אתר “סמית’ קולג'”, מהמכללות הפרטיות הטובות בארה”ב כיום

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך פרויקט תיעוד של נשים חלוצות ממסצ’וסטס

התמונה הקטנה מתוך ספריית סמית’ קולג’, שנת 1868~

רגיל

הלנה הקדושה

פלוויה יוליה הלנה, הידועה גם כהלנה הקדושה, הלנה מקונסטנטינופול או הלנה אוגוסטה, 329-248 (משוער)

היום מציינת הכנסייה הקתולית הרומית את יומה של הלנה הקדושה, אמו ויועצתו של קונסטנטינוס הראשון, הקיסר הרומי הראשון שהתנצר. הלנה נחשבת לעולת הרגל הראשונה של הנצרות, לאחר שיצאה לפלשתינה על מנת לאתר מקומות חשובים מהברית הישנה והחדשה. לפי המסורת הנוצרית, אחד היהודים המלומדים גילה לה את מקום “הצלב האמיתי” שעליו נצלב ישו, ושם הקימה את כנסיית הקבר בירושלים. מיוחסות להלנה גם בנייתן של כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית האלאונה (“העלייה לשמים”) בהר הזיתים ומציאת חפצים כמו חולצתו של ישו, החבל שבו נקשר לצלב וחלקים מהצלב עצמו.

* לפי המסורת הביזנטית, הלנה אחראית גם לאוכלוסיית החתולים הגדולה בקפריסין – במאה ה-4 היא ייבאה מאות חתולים ממצרים ומפלשתינה לקפריסין כדי להיפטר מהנחשים שהיו בסביבת המנזר שהקימה ליד לימסול, שידוע כיום כ”מנזר סנט ניקולס של החתולים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הלנה וקונסטנטינוס, פסיפס בקתדרלת אייזיק הקדוש, סנט פטרסבורג

בתמונה הקטנה: הלנה מוצאת את הצלב של ישו, איור איטלקי, שנת 825 (משוער)

רגיל

יולנדה מאראגון

יולנדה מאראגון, 1443-1384

היום, לפני 634 שנים, נולדה יולנדה, מלכת אראגון ונאפולי, דוכסית אנז’ו ורוזנת פרובאנס. היה לה תפקיד מרכזי בהכרעת הקרבות בין צרפת ואנגליה במלחמת מאה השנים, בין היתר בכך שהגנה על שארל השביעי וייעצה לו עד הכתרתו למלך צרפת וב-1429 מימנה את צבאה של ז’אן ד’ארק, מהלכים שהטו את הכף לטובת צרפת. ככל הנראה כמתנה לנישואי בתה הבכורה ושארל השביעי, הזמינה, תכננה ומימנה את ספר השעות של רוהאן, ספר תפילה נוצרי מעוטר, שהיה יוצא דופן במאה ה-15 בסגנונו הנשי ובכך שהאיורים בו דרמטיים במיוחד ומתמקדים פחות בתיאור המעשי והארצי ויותר בתחום הרגשי.

עוד על יולנדה מאראגון

* ספר שעות הוא ספר תפילה נוצרי, שהיה נפוץ בימי הביניים בקרב מי שאינם אנשי כמורה ככלי להבעת מסירות דתית (וכן להפגנת עושר ומעמד חברתי), וכלל תפילות ופרקי תהילים נבחרים אשר עוטרו בעיטורים צבעוניים תואמים. הספרים פירטו את התפילות המתאימות לשעות שונות ביום ואת ימי הקדושים לאורך השנה, ולעתים נוספו בו גם פרטים על חגים או אירועים חילוניים.

עוד על ספר השעות של רוהאן

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של יולנדה ושניים מילדיה מתפללים לבתולה ולבן

בתמונה הקטנה: איור מתוך “ספר השעות” המתאר מאבק בין שד והמלאך מיכאל על נשמת המת, לפני האל

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: טרובדוריות!

לכבוד יום ההולדת החמישי של היא-סטוריה, אנו מזמינות אתכן לחגוג עם הטרובדוריות, הראשונות בהיסטוריה המערבית שהלחינו, כתבו, ניגנו ושרו מוזיקה חילונית!

במאות ה-12 וה-13, בחצרות האצילים של אוקסיטניה*, היו בכל מקום טרובדורים**. למרות הדימוי הפופולרי, לא היו אלה מוזיקאים דלפונים הנודדים מעיר לעיר כשעל שכמם כלי מיתר, אלא בני אצולה ואנשי חצרותיהם. וכן, היו ביניהם גם לא מעט נשים. כשרבים מהאצילים נסעו הרחק במסעות הצלב, ורבות מהחצרות נותרו תחת אחריות הנשים, חל שינוי במעמד האישה ובקודים התנהגותיים-חברתיים, ושירת הטרובדורים ביטאה זאת. בחברה האוקסיטנית, גם נשות החצר ידעו לשיר, לנגן ולכתוב שירי אהבה, שירים פוליטיים, קינות וגם שירים לריקודים, וכן לנהל עימות או דיאלוג לירי בדילמות מוסריות.

עוד על טרובדוריות בויקיפדיה

* אוקסיטניה הייתה אזור משגשג וחשוב בדרום אירופה, שכלל בעיקר את דרום צרפת, ספרד ואיטליה.

** מקור כינוים של הטרובדורים בפועל האוקסיטני trobar שפירושו “למצוא”, ובהשאלה “להמציא” או “לחבר” (שיר או לחן).

———————————-

נושא מרכזי בשירתם של הטרובדורים היה אהבה, כולל אהבה מחוץ לנישואין וחושניות ארוטית, בניגוד לתפיסה הנוצרית השלטת דאז, ובכל זאת זכו שיריהם להצלחה רבה ואף התקבלו ע”י הכנסייה.

גם הטרובדוריות יצרו קשר הדוק בין מעשה השירה למעשה האהבה, אך הן כתבו על אהבה בדרך שונה מעמיתיהן הגברים; סגנונן היה דיאלוגי יותר ומצועצע פחות, והן הציגו גרסה מיושבת יותר ואידילית פחות של מערכות יחסים.

הנה כמה בתים מתוך שיריהן של טרובדוריות, בנות אוקסיטניה של המאות ה-12 וה-13:

“חבר נאה מתוק, אוכל לומר לך בכנות
שמעולם לא הייתי ללא תשוקה
משום ששמחת להיות מאהב החצר שלי;
לא הייתה גם עת, חבר נאה מתוק,
שבה לא רציתי לראותך עוד;
מעולם לא הרגשתי חרטה,
ואם הלכת ממני בכעס, מעולם לא קרה
שחשתי שמחה עד ששבת אלי.”
(טיבור ד’אורנז’)

“אתה מאהב ראוי כל כך,
שהלוואי שלא היית כזה הססן;
אך אני שמחה שאהבתי גורמת לך חרטה,
שאם לא כן, הייתי אני זו שמכה על חטא.
ובכל זאת, אתה הוא שעומד להפסיד
אם לא תהיה אמיץ דייך לעמוד מאחורי רצונך,
ותסב לשנינו נזק רב אם תסרב.
שהרי גברת אינה מעזה להסתיר
את רצונה האמיתי.”
(גרסנדה דה פרואנזה)

“כעת הגענו אל התקופה הקרה
כשקרח ושלג ובוץ מכסים את האדמה
והציפורים הקטנות דוממות
אף אחת אינה נוטה להנעים זמירות.”
(אזלייה דה פורקירן)

“אישה יפהפייה, שהנאה ושפה אצילית מרוממות אותך,
ואיכות,
אלייך יוצאים חרוזיי,
משום שבך יש עליצות ושמחה ואושר,
וכל הדברים הטובים שאפשר לרצות מאישה.”
(ביאריס דה רומנס)

עימות לירי מפורסם בין שתי טרובדוריות, מריה דה ונטדום וגי ד’אוסל, עסק בדילמה הבאה: כאשר גבר מצליח לשכנע גברת לקבלו כמאהב, האם הוא נעשה שווה מעמד לה, או שמא הוא נותר במעמד של משרת שלה?

(מתוך עמודי ויקיפדיה של הטרובדוריות המפורטות כאן)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מיניאטורה מתוך ספר שירים שהעניק ג’ון טלבוט הרוזן משרוסברי למרגרט מאנז’ו מלכת אנגליה, שנת 1440 לערך (הספרייה הבריטית, Royal MS 16 G. V folio 3v)

בתמונה הקטנה: מיניאטורה מתוך “שירים של מריה הקדושה” שאסף אלפונסו העשירי מלך קסטיליה, המאה ה-13

רגיל

אולגה נסיכת קייב

אולגה נסיכת קייב, ?-969

היום, לפני 1049 שנים, נפטרה אולגה, שליטת נסיכות קייב החל מ-945, לאחר שבעלה איגור נהרג ע”י הדרבליאנים, אחד העמים הסלביים דאז. בין פעולותיה הראשונות הייתה נקמה על מותו, ע”י הריגת אלפים מבני האליטה הדרבליאנית, הרס עריהם וסיפוח שטחיהם. בתקופתה נבנו בקייב בתי האבן הראשונים, הוקמו לראשונה מקומות מסחר שבהמשך נבנו בהם כנסיות ונערכה רפורמה ראשונה מסוגה בחלוקת הנסיכות ליחידות מנהליות ובמערכת גביית המסים. אולגה הוטבלה לנצרות בקונסטנטינופול – הראשונה משליטי רוסיה שהתנצרו, ובשל פעילותה הנמרצת להעברת הנסיכות לנצרות, לימים הוכרזה כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנסיכה אולגה רואה את גופת בעלה, איגור הגדול. ציור מאת וסילי סוריקוב, 1915

בתמונה הקטנה: ציור מאת מיכאיל נסטרוב, 1892

רגיל

פאולינה הקדושה

פאולינה הקדושה מלבו המתייסר של ישו (נולדה בשם אמאבילה לוצ’יה ויסינטיינר), 1942-1865

היום, לפני 76 שנים, נפטרה פאולינה הקדושה, נזירה ברזילאית ילידת איטליה. מגיל צעיר הייתה פעילה בכנסייה ובקהילה, ולאחר שטיפלה בחולת סרטן בשלבים הסופניים, נדרה להפוך לנזירה וייסדה בסאו פאולו את “קהילת האחיות הקטנות של לידת הבתולין”, אשר ב-1903 נבחרה לעמוד בראשה לכל חייה. קהילתה החלה לטפל בבני עבדים שננטשו משום שלא יכלו עוד לעבוד, ובמהלך השנים הורחבה פעילותה לחינוך ולטיפול בעשרות אלפי קשישים, עניים, חולים ויתומים בדרום אמריקה ובאפריקה. ב-1933 קיבלה הקהילה את אות החסד מהאפיפיור, וב-2002 הייתה פאולינה לקדושה הראשונה של ברזיל.

ויקיפדיה

פייסבוק

היום, 9 ביולי, מציינת הכנסייה הקתולית את יומה של פאולינה הקדושה

רגיל

קתה קולוויץ

קֵתֵה (שמידט) קוֹלְוִויץ, 1945-1867

היום, לפני 151 שנים, נולדה קתה קולוויץ, אמנית הדפסים, ציירת ופסלת גרמנייה. יצירותיה מהוות כתב אישום חברתי ומבטאות הזדהות עמוקה עם מעמד הפועלים, עם רעבים, עניים, חולים ונפגעי מלחמות, ובמיוחד עם נשים ואמהות. ב-1915 השתתפה בכנס הייסוד של ליגת הנשים הבינלאומית לשלום וחירות בהאג. בנה פטר נפל במלחה”ע ה-1, ולזכרו פיסלה את מצבת הזיכרון “ההורים האבלים”. ב-1920 הייתה לאישה הראשונה באקדמיה הפרוסית לאמנות. עם עליית המשטר הנאצי, הורחקה מהאקדמיה ויצירותיה הוסרו ממוזיאונים. כיום, מוקדשים לה בגרמניה עשרות בתי ספר לאמנות וארבעה מוזיאונים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “אשה עם בנה המת”, תצריב בציפוי רך, 1903. מתוך אוסף מכון ברבר לאמנויות, אוניברסיטת בירמינגהם

בתמונה הקטנה: קולוויץ עובדת על מודל גבס של פסל מ”סדרת האמהות” (סביבות 1935). מתוך כתבה עליה, “צרותיה של אם“, בעיתון הברלינאי “טגס שפיגל” לציון יום הולדתה ה-150

רגיל

מריה לורדס סֵרֶנוֹ

מריה לורדס אראנל סֵרֶנוֹ, נולדה ב-1960

היום, לפני 58 שנים, נולדה מריה לורדס סֵרֶנוֹ, עורכת דין ושופטת פיליפינית. היא לימדה באוניברסיטה במשך כ-20 שנה, ושימשה יועצת משפטית של רשויות ממשלתיות שונות וכן של ארגון הסחר העולמי והבנק העולמי. ב-2012 מונתה לכהן כנשיאת ביהמ”ש העליון בפיליפינים – האישה הראשונה בתפקיד זה. במאי השנה החליטו 8 מתוך 14 שופטי העליון, בעקבות עתירה שהגישו נגדה חברי בית הנבחרים בגין אי-דיווח על הכנסות, לבטל את תוקף המינוי שלה ולהדיחה מתפקידה; מנגד, רבים טוענים כי מדובר ברדיפה פוליטית על רקע ביקורתה החריפה על הפרת זכויות אדם ע”י נשיא המדינה דוטרטה.

ויקיפדיה

עוד על העתירה נגד מריה לורדס סרנו

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בנאום לתומכיה לאחר הדחתה, 2018. מקור: ג’ונתן סיונה, ABS-CBN News

רגיל

שרלוט מלכת קפריסין

שרלוט מלכת קפריסין, 1487-1444

היום, לפני 574 שנים, נולדה שרלוט, מלכת קפריסין, שהוכתרה כשליטה גם על ירושלים, ארמניה ואנטיוכיה. ב-1458, בהיותה בת 14, נפטר אביה, המלך ג’ון השני, והיא ירשה את הכתר כבתו הבכורה והיחידה שנותרה בחיים. ג’יימס, אחיה-למחצה שנולד למלך מחוץ לנישואים, ערער על זכותה לרשת את הכתר בשל מגדרה. היא נישאה ללואי דוכס סבויה שבצפון איטליה כדי ליצור עמו ברית הגנה, אך ג’יימס ניצח אותם בתמיכת המצרים, וב-1463 אילץ אותה לברוח לרומא והוכתר למלך. היא הקימה חצר קטנה וצבא באי היווני רודוס, וניסתה לכבוש שוב את שלטונה בקפריסין, אך על אף תמיכת האפיפיור נכשלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרלוט (במרכז), עם אמה, המלכה הלנה ממוריאה, ואחותה קליופה. פרט מתוך ציור קיר בשם “משפחה” מאת וסיליוס המאדוס, בכנסיית ארכנגלוס מיכאיל בכפר פדולאס שבקפריסין

בתמונה הקטנה: המלכה שרלוט קוראת בספר החוקים וסביבה יועציה

רגיל

בירגיט תוט

בירגיט (ברידג’ט) תוט, 1662-1610

היום, לפני 408 שנים, נולדה בירגיט תוט, סופרת ומלומדת דנית, שהייתה מהראשונות לדרוש השכלה לנערות ולנשים. היא ידעה שפות רבות, ביניהן גרמנית, אנגלית, צרפתית, לטינית, יוונית ועברית, ותרגמה יצירות חשובות רבות לדנית כדי להנגישן, במיוחד לנשים. היא זכורה במיוחד בשל תרגום ראשון מסוגו מלטינית של כתבי הפילוסוף הרומאי סנקה, תרגום שיצר שיח תרבותי ודתי חדש בדנמרק והכניס מילים חדשות לשפה הדנית. אף שלא היה לה “מקצוע” ציבורי רשמי היא זכתה לכבוד רב בקהילה האקדמית הדנית, וב-1660 אושרה לה קצבה שנתית מיוחדת מהמלך על מנת להרחיב את ספרייתה ולחקור שפות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עמוד השער של תרגום תוט לעבודותיו של סנקה מלטינית לדנית. שמה אינו מוזכר, אך היא מוצגת כמינרווה אלת החוכמה (חובשת קסדה, בראש העמוד) (מקור: ויקיפדיה)

רגיל

בסי ריינר פארקס

בסי ריינר פארקס, 1925-1829

היום, לפני 189 שנים, נולדה בסי ריינר פארקס, סופרת, משוררת, עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים באנגליה. היא הייתה חברה בתנועת הנשים המאורגנת הראשונה באנגליה, שהפעילה בכיכר לנגהם בלונדון מועדון קריאה ובית קפה שהיוו מרחב לדיון ולפעולה למען שיפור מעמדן וזכויותיהן של נשים, בעיקר זכויות תעסוקה, השכלה, רכוש והצבעה. היא הייתה העורכת הראשית של “הירחון של נשות אנגליה”, אשר נוסד ע”י קבוצת לנגהם ב-1858 והיה כתב-העת הראשון שקידם ופרסם את פועלן של נשות התקופה לצד סיקור נשים בולטות בהיסטוריה, שירה שכתבו נשים וחדשות רלוונטיות לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ג’ורג’ינה תאודורה ווד

ג’ורג’ינה תאודורה ווד, נולדה ב-1947

היום, לפני 71 שנים, נולדה ג’ורג’ינה תאודורה ווד, משפטנית גאנית. היא החלה את הקריירה שלה כקצינת תביעה של משטרת גאנה. ב-1974 עברה אל כס השיפוט, והלכה והתקדמה כשופטת עד למינויה ב-2007 לשופטת הבכירה של ביהמ”ש העליון – האישה הראשונה העומדת בראש הרשות השופטת של גאנה והאישה הבכירה ביותר עד אז בהיסטוריה הפוליטית של גאנה. ב-2017, עם פרישתה, מונתה לחברה במועצת המדינה, חבר היועצים הבכיר לנשיא גאנה. היא מכהנת גם כחברת ועד ב”מרכז לצדק גלובלי”, ארגון בינלאומי הפועל ליישום ולאכיפה של חוקים לזכויות אדם על מנת לקדם שוויון מגדרי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ווד מושבעת לשופטת הראשונה בביהמ”ש העליון, לצד נשיא גאנה ג’ון קופור (מימין) ובן זוגה אדמין ווד (משמאל). מתוך האתר “גאנה-ווב”

רגיל

מדליין אולברייט

מדליין קורבל אולברייט, נולדה ב-1937

“לקח לי הרבה זמן לפתח קול משלי, ועכשיו, משעשיתי זאת, אני לא מתכוונת לשתוק”

היום, לפני 81 שנים, נולדה מדליין אולברייט, דיפלומטית אמריקאית ממוצא יהודי-צ’כי, שהייתה שגרירת ארה”ב באו”ם ומזכירת המדינה ה-64 של ארה”ב, האישה הראשונה בתפקיד זה והאישה הבכירה ביותר בממשל האמריקאי עד אז. בתפקידה זה הייתה לה השפעה רבה על מדיניות ארה”ב, בעיקר בנוגע למלחמות יוגוסלביה ולמזרח התיכון. היא מכהנת כיום, בין היתר, כפרופ’ לדיפלומטיה באוניברסיטת ג’ורג’טאון, כיו”רית משותפת של מועצת מנהיגות העולם וכיו”רית הוועדה המייעצת לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כמזכירת המדינה של ארה”ב, צועדת עם המשלחת הפלסטינית לצד יו”ר הרשות הפלסטינית דאז יאסר ערפאת בוועידת קמפ דיוויד, וירג’יניה, 2000 (מקור וזכויות: גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: בתפקיד אורח בסדרה “בנות גילמור”

רגיל

מרגרט פל

מרגרט פל פוקס, 1702-1614

היום, לפני 316 שנים, הלכה לעולמה מרגרט פל, אשת רוח אנגלייה. היא הייתה ממייסדי “אגודת הידידים”, הידועה יותר כקהילת הקווייקרים, ונמנתה עם המטיפים המוקדמים, הרהוטים והבולטים ביותר של הקהילה הנוצרית רודפת השלום. בשל אמונתם כי הקדושה שורה בכל מעשי האדם והאישה וכי קשר ישיר עם האל הוא נחלת הכול, הקווייקרים סלדו ממנהגי כבוד כלפי בני אצולה ושועים ומתיווך של אנשי דת, ובאופן חריג למאה ה-17 קיימו שוויון רוחני והנהגתי מלא בין כל חברי הקהילה, כולל בין נשים וגברים, כפי שהסבירה באחד הכתבים המפורסמים והחשובים של הקהילה “כמורת נשים מוצדקת”.

ויקיפדיה – מרגרט פל

ויקיפדיה – קווייקרים

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סצינה מפורסמת שהתרחשה ב-1663 באולם הולקר בלונדון – ג’ורג’ פוקס, בן זוגה של מרגרט פל (הישובה מאחוריו), אף הוא ממייסדי הקווייקרים, מסרב להישבע נאמנות לכתר, החלטה שבגינה נכלא. היצירה הוצגה באקדמיה המלכותית ב-1864 וזיכתה את האמן היקס במדליית זהב לציור היסטורי.

בתמונה הקטנה: דיוקן של מרגרט פל, סביבות 1860