עמוד 1
רגיל

סוהיר אל-קלמאווי

סוהיר אל-קלמאווי, 1997-1911

היום, לפני 108 שנים, נולדה סוהיר אל-קלמאווי, סופרת, פמיניסטית ופוליטיקאית מצרייה, שתרמה רבות לתרבות ולספרות במצרים של המאה ה-20. היא הייתה מהנשים הראשונות שלמדו באוניברסיטת קהיר, הראשונה שהשלימה תואר שני ודוקטורט באמנויות, המרצה הראשונה וראשת הפקולטה הראשונה באוניברסיטה. בכתביה ובפועלה הדגישה את תפקידן החברתי של נשים כמשמרות ומחדשות היסטוריה קהילתית, וחגגה את דמות האישה החדשה האחראית באופן מלא על חייה. היא הייתה נשיאת האיגוד הפמיניסטי המצרי, ב-1958 נבחרה לפרלמנט, ועמדה בראש הארגון הממשלתי לקידום הספרות הערבית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מנהלת היריד הבינלאומי הראשון של הספרות הערבית במצרים, 1969

בתמונה הקטנה: אל-קלמאווי (במרכז התמונה, עומדת) יחד עם הנשים הראשונות בוגרות תואר באוניברסיטת קהיר (כל אחת בתחום לימודים אחר), 1929 [מקור]

רגיל

שג’ר א-דור

שג’ר א-דור (אום-ח’ליל), ? – 1257

היום, לפני 762 שנים, נרצחה שג’ר א-דור, האישה היחידה ששלטה על מצרים המוסלמית, במהלך מאבקי כוח סוערים על השלטון, בתום הח’ליפות האיובית ותחילת שלטון הממלוכים. ב-1239 הובאה כשפחה להרמונו של הסולטאן מבגדד, נמכרה כאישה לנסיך אל-צאלח איוב, והפכה לאשתו המועדפת בשל חוכמתה ואופייה העצמאי והחזק. מכאן עלתה לגדולה, הנהיגה את הצבא המצרי לניצחון על הצלבנים במסע הצלב השביעי לאחר מות בעלה, וב-1250 הפכה, בתמיכת הממלוכים, לסולטאנית מצרים, והחלה בתהליך שיקום המדינה ממסע הצלב תוך ניסיון להשיג שלום עם השכנים האיוביים מצפון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור מתוך הספר “צלאח א-דין: סיפורו של הסכסוך בין מזרח ומערב במאות ה-12 וה-13 לספירה”, שיצא לאור בלבנון ב-1966, שכותרתו: “שג’ר א-דור עסמת א-דין, הסולטאנית הראשונה של מצרים והלבנט בתקופה הממלוכית”

בתמונה הקטנה: מטבע דינר הנושא את התאריך המוסלמי שנת 648 (מקביל לשנת 1250 לספירת הנוצרים), ומוטבע עליו: “מליכת אל-מוסלימים, אום אל-מליכ אל-מנצור ח’ליל (בנה הבכור), אמיר אל-מומינין (אמירת המאמינים), עסמת א-דין (שומרת הדת), סולטאן(ה), שג’ר א-דור”. מתוך האוסף “ההיסטוריה של מצרים” במוזיאון הבריטי

רגיל

בת אלפיים: אַמָאנִיטוֹרֶה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

אַמָאנִיטוֹרֶה, מלכת נוביה משנת 1 לפנה”ס עד שנת 20 לספירה לערך

אַמָאנִיטוֹרֶה הייתה קַנְדָקֶה (“מלכה”) של נוביה, חבל ארץ היסטורי בעמק הנילוס, באזור מצרים, סודאן ואתיופיה של ימינו. היא מוזכרת בכמה טקסטים מהעת העתיקה, ביניהם ספר מעשי השליחים בברית החדשה, כמי שהצליחה לשמור על עצמאותה ועוצמתה ולהדוף את ניסיונות הכיבוש הרומאי. היא נודעת גם כאחת מאחרוני הבונים הגדולים של ממלכת כוש, שבנתה מאגרי מים בעיר מַרוּאָה בירת כוש, הקימה ושיקמה כמה מקדשים גדולים לאל אָמוֹן ומבנים רבים נוספים (ביניהם יותר ממאתיים פירמידות נוביות) – שרבים מהם שרדו עד היום ומעידים כי תקופתה הייתה המשגשגת ביותר בהיסטוריה המרואנית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: כן אבן שנמצא ב-1843 בכפר וואד בן נאקה שלגדות הנילוס, מוצג כיום במוזיאון המצרי בברלין. לצד דמותה נכתב, בכתב מרואני ובהירוגליפים מצריים:
“הישארי, הישארי על הכס האדיר, איזיס, גבירת העולם שמתחת, כמו הירח הגדל כביצה בחולפו על פני הרקיע. ומי ייתן שהדבר יעניק כוח לבתך, אמאניטורה”

רגיל

יארא סלאם

יארא רפעת סלאם, נולדה ב-1985

“לא זו בלבד שהממשלה שלנו לא לוקחת אחריות על פגיעה בזכויות אדם, כולל אלימות נגד נשים עד כדי אונס ודקירות בכיכר תחריר, אלא שאפשר גם לשמוע גורמים רשמיים שמאשימים נשים בתקיפות מיניות שעברו… המאבק נמשך, לא רק נגד המשטר אלא גם נגד קבוצות אזרחיות שאינן משוכנעות שחשוב לדחוף קדימה הכללה של נשים במרחב הציבורי.”
(מתום נאומה ב-2013, כשקיבלה את פרס “מגן זכויות אדם” של רשת הארגונים הפאן-אפריקאית לזכויות אדם)

היום, לפני 33 שנים, נולדה יארא סלאם, פעילת זכויות אדם פמיניסטית מצרית. בעבודתה בארגוני זכויות אדם מצריים ובינלאומיים, כעורכת דין וכחוקרת, עסקה בתחומים כמו אלימות במשפחה, אפליה נגד מיעוטים דתיים ואלימות נגד מתנגדי המשטר. ביוני 2014, במהלך צעדה שקטה בקרבת ארמון הנשיא אל-אתחאדיה בקהיר, במחאה על חוק המגביל את זכות ההפגנה, הותקפה ונעצרה ע”י המשטרה יחד עם פעילים נוספים. משפטה הפך לסמל התנגדות כשהורשעה בהפרת חוק המחאה, ונגזרו עליה 3 שנות מאסר וקנס כספי. כשנה לאחר מכן, היא וכמאה אסירים נוספים זכו לחנינה נשיאותית ושוחררו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הקמפיין לשחרורה ממאסר, 2014

התמונה הקטנה מתוך חשבון הטוויטר של שאדי סאדר (עורכת דין איראנית-בריטית למען זכויות אדם):
“יארא סלאם (עומדת, ראשונה משמאל) וסאנה סייף (יושבת), פעילות זכויות אדם מצריות הנמצאות במעצר מזה 87 יום, עדיין מחייכות, בזמן שהמשפט נמשך FreeYara# “

רגיל

עאישה תיימור

עאישה (עִסמת) תיימור, 1902-1840

היום, לפני 116 שנים, נפטרה עאישה תיימור, סופרת ומשוררת מצרייה. במסגרת פעילותה החברתית והפמיניסטית קראה לשיפור מצבן של נשים בחברה הערבית, למאבק בקולוניאליזם ולהכללתם של בני קבוצות אתניות ומעמדות שונים בתהליך בניית האומה המצרית. בתקופה שבה העיסוק הציבורי בתרבות היה נחלתם של גברים בלבד, תיימור נחשבה לאחת הכותבות הבולטות לתיאטרון, בדגש על עולמן של נשים, תקוותיהן והמחסומים שבדרכן. שירתה, בערבית, בטורקית ובפרסית, התאפיינה ברגש עז ואמיתי, בפרט בשירי ההספד שלה, שהושפעו ממאורעות חייה ובראשם מותה של בתה הבכורה תאוחידה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כריכת ספרה “ספר ההרפתקאות של אל-הלל”, שיצא לאור ב-1956, מתוך אתר ebay

רגיל

מאי זיאדה

מאי זיאדה, 1941-1886

היום, לפני 132 שנים, נולדה מאי זיאדה, משוררת, מתרגמת והוגת דעות לבנונית-פלסטינית, ילידת נצרת. היא שלטה בשפות רבות, פרסמה מאמרים בעיתונות, ספרי שירה, נובלות וביוגרפיות, וניהלה בקהיר את הסלון הספרותי המפורסם ביותר בעולם הערבי. בין היתר, נזקף לזכותה פרסום יצירתו של ג’ובראן ח’ליל ג’ובראן. זיאדה הייתה דמות מפתח בתקופת הנהדה (“התעוררות” בערבית) של ראשית המאה ה-20 ומחלוצות הפמיניזם הערבי. ב-1921 הובילה כנס פמיניסטי ערבי שקרא לנשים להיפתח למערב, לשאוף לחופש ולהשכלה ולהתנגד למסורות שחלף זמנן, אך מבלי לשכוח את זהותן המזרחית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: זיאדה בשנות ה-20 לחייה

בתמונה הקטנה: זיאדה (עומדת משמאל) מגיעה לנמל התעופה של אלכסנדריה, מצרים, 1941. לצִדה, מימין לשמאל: הנסיכה זהרה, אשתו של אמיר ח’ליד אל-ג’זארי, פרופ’ פליקס פאריס, אשתו של פרופ’ פאריס, והנסיכה סמיה, אשתו של אמיר מוח’תאר אל-ג’זארי

רגיל

זיינב אל-ע’זאלי

זיינב אל-ע’זאלי, 2005-1919

היום, לפני 99 שנים, נולדה זיינב אל-ע’זאלי, מנהיגה מצרייה, הנחשבת לחלוצה של הפמיניזם האסלאמי. היא לחמה למען זכויות האישה במסגרת “האיחוד הנשי”, הארגון הפמיניסטי המצרי הראשון, אך משום שהאמינה שהחירות של הנשים צריכה להיות במסגרת האסלאם הקימה ב-1940 את הארגון הנשי האסלאמי. היא ייסדה כתב עת לנשים הערביות, הצטרפה ל”אחים המוסלמים”, החלה ללמד תיאולוגיה, הלכה ומשפט והקימה מכללה להכשרת מטיפות. לאחר המהפכה במצרים בשנות ה-50, הייתה האישה היחידה שנשפטה לצד שורה של מנהיגים דתיים ונגזר עליה עונש מוות, שהומתק למאסר עם עבודות פרך.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה צולמה ע”י חמידה קוטב, 1965

רגיל

מזל (מתילדה) מוֹצֶרִי

מזל (מתילדה) מוֹצֶרִי, 1981-1894

היום, לפני 123 שנים, נולדה מזל מוֹצֶרִי, עיתונאית ופעילה ציונית. היא נולדה וגדלה בחברון ובירושלים, ועם פרוץ מלחה”ע הראשונה גורשה למצרים יחד עם אלפי יהודים בעלי נתינויות זרות, והפכה לאחת הדמויות החשובות בתנועה הציונית במצרים. בקהיר הקימה את מועדון הספורט היהודי הראשון של “מכבי”, תזמורת יהודית ותנועת צופות עבריות, וכן ערכה את העיתון “ישראל”, שהיווה שופר לציונות לצד תמיכה בעצמאות מצרים. בשנות ה-40 פעלה במסגרת ארגון עליית הנוער כשליחה בעיראק, בצרפת ובמרוקו, ולאחר קום המדינה ניהלה בית תרבות בירושלים וסייעה בקליטתם של המוני עולים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עם קבוצה מ”צופיות ציון”

בתמונה הגדולה: מתוך אתר האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו

רגיל

עליא מאגדה אל-מהדי

עליא מאגדה אל-מהדי, נולדה ב-1991

היום, לפני 26 שנים, נולדה עליא מאגדה אל-מהדי, בלוגרית פמיניסטית מצרייה. היא התפרסמה ב-2011 לאחר שפרסמה בבלוג שלה תמונת עירום עצמית במחאה על היחס לנשים בחברה המצרית, שאותה תיארה כ”חברה של אלימות, גזענות, סקסיזם, הטרדות מיניות וצביעות”. בעקבות זאת ספגה איומים רבים על חייה, וכן ניסיונות מאסר, חטיפה ואונס, אך גם זכתה לתמיכה רבה בעולם, ובישראל הצטלמו בעירום 50 נשים ישראליות לאות הזדהות עמה. ב-2013 קיבלה מקלט מדיני בשוודיה, שם הצטרפה לנשות ארגון “פמן” בהפגנות בעירום כנגד החלת חוקה במדינות ערב המתבססת על השריעה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

תהאני אל-ג’באלי

תהאני אל-ג’באלי, נולדה ב-1950

היום, לפני 67 שנים, נולדה תהאני אל-ג’באלי, השופטת המצרית הראשונה. ב-2003 מינה אותה נשיא מצרים מובארק לסגנית נשיא בית המשפט העליון לחוקה במצרים. היא הייתה השופטת היחידה במצרים עד שב-2007 מונו 32 נשים נוספות לתפקידי שיפוט שונים; נכון ל-2015, יש במדינה רק 68 נשים שופטות. סבב המינויים האחרון של שופטות במצרים נערך בעקבות כנס עיתונאים שכותרתו “נשים שופטות בעולם הערבי”, שבמהלכו הכריז שר המשפטים המצרי, אחמד אל-זנד, כי משרדו מתכנן לבטל את המשוכות העומדות בפני נשים בעולם המשפט.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ז’קלין כהנוב

ז’קלין כהנוב (שוחט), 1979-1917

היום, לפני 38 שנים, נפטרה ז’קלין כהנוב, סופרת ופובליציסטית ישראלית ילידת קהיר. נדודיה בין קהילות שונות, לצד מוסלמים, יהודים ונוצרים, ערבים ואירופים, הולידו אצל כהנוב תפיסת עולם רב-תרבותית ואמונה בצורך באלוהות נשית, שתאפשר את קיומן של תרבויות ודתות שונות זו לצד זו. כהנוב האמינה כי הספרות היא כלי מהותי לשימור ייחוד תרבותי ולבחינת זהויות שונות, ועסקה בכתיבתה רבות בנושאים פמיניסטיים, חברתיים, תרבותיים ופוליטיים; במיוחד התעמתה עם ההתנשאות של המערב כלפי המזרח ועם ההפנמה המזרחית של נקודת המבט הזו וקראה תיגר על “כור ההיתוך” הישראלי.

ויקיפדיה

פייסבוק 

רגיל

זינב בנת עלי

א-סיידה (הגברת) זינב בנת עלי, 681-626

היום, לפני 1391 שנים, נולדה זינב בנת עלי, בתו של הכליף הסוני הרביעי והאימאם השיעי הראשון, עלי, ואשתו פאטמה בת מוחמד. היא זוכה להוקרה עד היום בשני פלגי האסלאם בשל היותה נכדתו היחידה של הנביא מוחמד שהמשיכה את שושלתו, אך גם בשל עמידתה האיתנה כנגד דיכוי ואי-צדק ובשל פעולותיה האמיצות, ביניהן הגנה בגופה על אחיינה, האימאם עלי בן חוסיין, בקרב על כרבלא וגינוי יחסו של יזיד לשבויותיו ולבני משפחתו של מוחמד. יש עדויות לכך שקיימה שיעורים לנשים ללימוד הקוראן. בדמשק ובקהיר הוקמו מסגדים על שמה, וקברה מהווה מוקד עלייה לרגל עבור מוסלמים מכל העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ריצוף אמנותי בתוך חוסנייה (היכל זיכרון של הזרם השיעי) על שם מואווין אול-מולק בעיר כרמאנשאה שבאיראן, המציג את עלי בן חוסיין, זינב בנת עלי ושבויים אחרים הנלקחים לבית המשפט בעיר יזד

בתמונה הקטנה: המקום שממנו ראתה זינב בנת עלי את הקרב של אחיה חוסיין, בכרבלא, עיראק. בערבית הוא ידוע כ”טילה א-זנבייה” (ההר של זינב)

רגיל

ג’יהאן סאדאת

ג’יהאן סאדאת, נולדה ב-1933

היום, לפני 84 שנים, נולדה ג’יהאן סאדאת, מנהיגה פוליטית ופעילת זכויות אדם מצרייה. כגברת הראשונה של מצרים, השפיעה רבות על הרפורמה בחקיקה למען זכויות האזרח במדינה. חוקים שקידמה העניקו לנשים מגוון של זכויות חדשות, כמו הזכות לדמי מזונות ולמשמורת על ילדים במקרה של גירושין, ומכונים לעתים קרובות “חוקי ג’יהאן”. בין היתר ייסדה מרכז שיקומי לפצועי מלחמה אחרי מלחמת ששת הימים, קואופרטיב העוזר לנשים באזור דלתת הנילוס להגיע לעצמאות כלכלית, את החברה המצרית למען חולי סרטן, את בנק הדם המצרי וארגון המסייע ליתומים מצרים למצוא משפחה מאמצת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת באוניברסיטת הרווארד, 1975 (הזכויות על התמונה לאוני’ הרווארד)

בתמונה הקטנה: עם אנואר, 1979

רגיל

אסמאא’ מחפוז

אסמאא’ מחפוז, נולדה ב-1985

היום, לפני 32 שנים, נולדה אסמאא’ מחפוז, אקטיביסטית מצרייה, ממייסדות “תנועת 6 באפריל” וחברה בולטת ב”קואליציית צעירי המהפכה”. רבים מייחסים לה את הצתת ההפיכה במצרים, בעקבות סרטון ויראלי שפרסמה בינואר 2011 בפייסבוק וביוטיוב נגד משטר מובארק ובעד זכויות אדם, ובו קראה לכולם לצאת שבוע אחר כך לרחובות ולהגיע לכיכר תחריר. מחפוז הייתה אחת מחמשת מנהיגי “האביב הערבי” שבשל תרומתם ל”שינויים היסטוריים בעולם הערבי” קיבלו בשנת 2011 את פרס סחרוב לחופש המחשבה, פרס המוענק מדי שנה על ידי הפרלמנט האירופי לאנשים או לארגונים הפועלים למען זכויות האדם וחירותו.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך האתר: http://graphic-resistance.deviantart.com/

רגיל

קלאופטרה

קלאופטרה, 30-69 לפנה”ס

היום, לפני 2,046 שנים, נפטרה קלאופטרה השביעית, המלכה האחרונה בשושלת תלמי המוקדונית ששלטה במצרים כ-300 שנים. בשנת 51 לפנה”ס ירשה מאביה, עפ”י צוואתו, את כס המלוכה באלכסנדריה – האישה היחידה בתקופות יוון העתיקה ורומי העתיקה ששלטה באופן עצמאי, לא רק כממשיכתו של בעל שמת. בפעולותיה ובשאיפותיה, ובזכות קשריה עם יוליוס קיסר ועם מרקוס אנטוניוס, הניעה מהלכים פוליטיים וצבאיים בימיה האחרונים של הרפובליקה הרומית הגוססת, אך עם מותה תמה התקופה ההלניסטית. עד היום מלהיבה דמותה את דמיונם של משוררים, ציירים, מחזאים, סופרים, יוצרי סרטים ואמנים נוספים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור של ג’ון ויליאם ווטרהאוס מהמאה ה-19

רגיל

ראוויה עטיה

ראוויה עטיה, 1997-1926, נבחרה ב-1957

היום, לפני 59 שנים, נבחרה ראוויה עטיה לפרלמנט המצרי – ובכך הייתה לאישה הראשונה בפרלמנט כלשהו בעולם הערבי. היא הייתה פעילה פוליטית מגיל מוקדם מאוד, וב-1956 הייתה האישה הראשונה שמונתה להיות קצינה בצבא המצרי. באותה השנה אומצה במצרים חוקה חדשה, שאפשרה לנשים לבחור ולהיבחר, ובבחירות הבאות שנערכו ביולי 1957 גברה על ההתנגדות העזה והצליחה להיבחר. במהלך כהונתה קידמה עטיה זכויות נשים, בעיקר בנוגע להעדפה מתקנת בהעסקתן ולמתן תשלום על חופשת לידה, וכן נאבקה להוצאת הפוליגמיה מחוץ לחוק.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אינג’י אפלטוּן

אינג’י אפלטוּן, 1989-1924

היום, לפני 92 שנים, נולדה אינג’י אפלטוּן, ציירת ופעילה פוליטית ופמיניסטית מצרייה. בגיל 15 “למדה למרוד דרך הציור” כשהצטרפה ל”קבוצת אמנות וחופש”. עבודותיה מתמקדות במצוקותיהם של פועלים ושל אוכלוסיות מודרות, במיוחד נשים מצריות. אפלטון פעלה במסגרת ארגון קומוניסטי מחתרתי למען שחרור העם מכבלי הקולוניאליזם ולמען דמוקרטיה, וכן ייסדה את “איגוד צעירות האוניברסיטאות והמכללות המצריות” למען השגת שחרור ועצמאות לנשים. בעקבות פעילותה זו “סומנה” ע”י השלטון, ואף ישבה בכלא. לאחר שחרורה החלה להציג תערוכות ברחבי העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לוטפיה אלנאדי

לוטפיה אלנאדי, 2002-1907

היום, לפני 108 שנים, נולדה לוטפיה אלנאדי, הטייסת המצרייה הראשונה. אלנאדי התקבלה, ללא ידיעת אביה, לקורס הטיס הראשון שפתחה חברת התעופה “‏‏מִצר אייר”, בתמיכת מנכ”ל החברה. כדי לכסות את דמי ‏הלימוד, הועסקה בביה”ס לטיסה כמזכירה וכטלפונאית. ב-1933 קיבלה את רישיון הטיס ‏והייתה לטייסת הראשונה בעולם הערבי.‏ עשר נשים מצריות הלכו בעקבותיה ולמדו טיס, ‏ובהן לִנדא מסעוד, מדריכת הטיס המצרייה הראשונה, אולם מאז מלה”ע השנייה ‏לא הוכשרו עוד נשים מצריות לטיס.‏ ‏

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליפה רפעת

אליפה רפעת, 1996-1930

היום, לפני 85 שנים, נולדה פטימה רפעת, סופרת מצרייה, שהתפרסמה בשם העט אליפה רפעת. כשניסתה ללכת לאוניברסיטה כפה עליה אביה להינשא לבן דודה, ובעלה ניסה לעצור את קריירת הכתיבה שלה. ובכל זאת הצליחה לפרסם יותר מ-100 יצירות שזכו להצלחה עולמית. סיפוריה הקצרים מתארים את הבעיות המהותיות בחברה פטריארכלית שאינה מכבדת נשים, ועוסקים בדינמיקה של מיניות נשית, במערכות יחסים ובאובדן בתרבות הכפרית המצרית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פאתן חמאמה

פאתן חמאמה, 2015-1931

היום, לפני 84 שנים, נולדה פאתן חמאמה, שחקנית קולנוע וטלוויזיה מצרייה. הופעת הבכורה שלה על המסך הייתה ב-1939, בהיותה בת שבע בלבד. בשנות ה-50 הגיעה למעמדה ככוכבת נערצת בקולנוע המצרי. בהמשך הקריירה שלה אף הפיקה חמאמה סרטים, סייעה בפיתוח תעשיית הקולנוע במצרים והדגישה את חשיבותן של נשים בקולנוע המצרי ובחברה המצרית בכלל. בשנת 2000 בחר בה ארגון הסופרים והמבקרים המצרי לכוכבת המאה.

ויקיפדיה

פייסבוק