עמוד 1
רגיל

טובה גולדברג

טובה גולדברג, 2006-1930

היום, לפני 88 שנים, נולדה טובה גולדברג, קשרית של הגדנ”ע בירושלים הנצורה במהלך מלחמת העצמאות. ביוני 1948, בעת שהעבירה ידיעה חשובה, התפוצץ לידה פגז, היא איבדה את ידה, אך למרות זאת הייתה נחושה למלא את המשימה ורצה עם ההודעה ליעדה. בכך הצילה את חייהם של לוחמים רבים, והייתה מועמדת לקבל את “אות גיבור ישראל”, אך לא קיבלה אותו בשל גילה הצעיר – 17 בלבד – ומפני שלא הייתה חיילת מן השורה. במהלך השיקום הכירה את בעלה לעתיד, אשר בק, שאיבד את רגלו בשירותו בחטיבת הראל של הפלמ”ח. יחד גידלו שני ילדים, והיא עבדה כמורה לתנ”ך וללשון.

ב-1959 יצא לאור ספרו של אברהם שלמון, “הקשרית האמיצה: סיפור עלילה מימי מלחמת השחרור”, המבוסס על סיפור חייה ומתאר את עלילות גבורתה. סביר להניח, שאלמלא נכתב הספר – איש מלבד משפחתה וקרוביה לא היה זוכה לזכור אותה.

עוד על טובה גולדברג
בוויקיפדיה
ב”חנות הספרים של איתמר
בבלוג של שרון גבע, “אל מדף ספרי ההיסטוריה

פייסבוק

בתמונה הגדולה:

למעלה: מסמך שנשלח אל האלוף דוד שאלתיאל ביוני 1949, “הנדון: פרטים על מועמדים לאותות הצטיינות – טובה גולדברג. חניכת גדנ”ע בלתי מגויסת, היתה קשרית בזמן המצור ובזמן ההפגזה. בעלת אומץ לב ומסירות יוצאת מן הכלל. הוטל עליה להעביר מכתבים ממטה המחוז למטה 3. על אף ההפגזה הקשה הלכה למסור את המכתבים, נפגעה על ידי פגז שקטע את יד ימינה, לא אבדה עשתונותיה כי אם בקשה למסור את המכתבים לתעודתם.”

למטה: תמונות של טובה גולדברג בצעירותה

בתמונה הקטנה: טובה גולדברג, בשנים מאוחרות יותר

(כל התמונות מתוך “אל מדף ספרי ההיסטוריה” ו”חנות הספרים של איתמר”)

רגיל

רבקה ברגמן

רבקה (בקי) ברגמן, 2015-1919

היום, לפני 99 שנים, נולדה רבקה ברגמן, אחות ומיילדת ישראלית ילידת קנדה, כלת פרס ישראל על תרומתה החלוצית לסיעוד בישראל. במלחה”ע ה-2 ולאחריה עבדה במחנות פליטים, שם פעלה גם למתן סיוע אמריקני לניצולים ולמציאת משפחות מאמצות לילדים ניצולים. במלחמת העצמאות התגייסה כאחות ראשית בבתי חולים צבאיים, ולאחר מכן הייתה אחות ראשית במוסדות מלב”ן ושם פיתחה את תשתית הסיעוד הגריאטרי בארץ. היא הייתה ממייסדות החוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב, הראשון מסוגו בארץ, וכן ייעצה לארגון הבריאות העולמי וניסחה את הקוד האתי לאחיות מטעם המועצה הבינלאומית לסיעוד.

ויקיפדיה

עוד על מלב”ן (מוסדות לטיפול בעולים נחשלים), שהוקמו בשנות ה-50 לטיפול בצורכי העולים הנכים, הקשישים והחולים במחלות כרוניות, בעיקר מקרב ניצולי השואה אך גם למשל עבור ילדים נפגעי פוליו או שיתוק מוחין.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כלת פרס ישראל, 1999

בתמונה הקטנה: עובדת כאחות במחנה פליטים בגרמניה

התמונות מתוך דף ההנצחה של פרופ’ רבקה ברגמן באתר החוג לסיעוד, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב

רגיל

“יד לאישה הלוחמת”

“יד לאישה הלוחמת”, נחנכה ב-1998 לציון חמישים שנים לקרב על ניצנים ב-1948

היום, לפני 70 שנים, התנהל בקיבוץ ניצנים קרב קשה מול הכוחות המצרים במלחמת העצמאות. עשר מחברות הקיבוץ לא התפנו עם האזרחים ובחרו להישאר עם כוחות המגן, ושלוש מהן נהרגו: האלחוטאית מירה בן ארי, החובשת שולמית דורצ’ין והלוחמת דבורה אפשטיין. ב-1998, במלאת חמישים שנים לקרב, נחנכה במקום “יד לאישה הלוחמת”, המוקדשת להן ולכל הנשים שתרמו למערכות הביטחון. באנדרטה פסלי ברונזה של נשים שפיסלה שוש חפץ בקווים רכים, ולצד המדרגות המובילות אליה מצוטטים דבריהן של שש לוחמות: שרה אהרונסון, חנה סנש, מירה בן ארי, אסתר ארדיטי, שרה צ’יזיק וברכה פולד.

עוד על האנדרטה

עוד על הקרב

בתמונה הגדולה: האנדרטה, צילום: שימי אורון (מתוך “קפה דה מרקר”)

בתמונה הקטנה: מירה בן ארי ובנה דני, מתוך כתבה ב”הארץ” על יומנה של בן ארי, “נעורים בתל אביב, מוות בניצנים”, 2003

רגיל

צפורה נריה

צפורה נריה, 2017-1927

“החלטתי להיות מלוות שיירות. כך אני נוטלת חלק במלחמה, ואני לא רואה את עצמי יושבת במשק ולא עושה שום דבר.”

היום, לפני 90 שנים, נולדה צפורה נריה, לוחמת ומפקדת ישראלית. במסגרת הפלמ”ח ליוותה קבוצות שחצו את הגבול הצפוני של ארץ ישראל המנדטורית במסגרת ההעפלה היבשתית מסוריה, ובמלחמת העצמאות לחמה בקרבות, טיפלה בפצועים כחובשת וליוותה את השיירות לירושלים. עם קום המדינה ופירוק הפלמ”ח הצטרפה לנח”ל וריכזה את גיוס הנשים, ושירתה בתפקידי ח”ן שונים עד לשחרורה בדרגת סא”ל. לאחר פרישתה עסקה באמנות והייתה פעילה בעמותת הפלמ”ח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: נריה באימון ירי בפלמ”ח, שנות ה-40

רגיל

הלנה כגן

ד”ר הלנה כגן, 1978-1889

היום, לפני 128 שנים, נולדה הלנה כגן, רופאת הילדים הראשונה בארץ ישראל. היא למדה רפואה בשווייץ, אך בארץ ישראל לא הורשתה לעבוד כרופאה והועסקה כאחות בביה”ח העירוני בירושלים, וכן הכשירה נערות יהודיות וערביות לעבודה כאחיות. במהלך מלחה”ע ה-1, כשרוב הרופאים גויסו לשירות צבאי, כגן הפעילה מרפאה ובית חולים, ורכשה את אמון הקהילה היהודית והערבית גם יחד. היא ניהלה את מחלקת הילדים הראשונה בארץ, ייסדה מרפאות טיפת חלב מטעם ויצו, ובמהלך המצור על ירושלים במלחמת העצמאות מונתה לאחראית על כל המרפאות בעיר, כולל טיפול בפליטים מהשכונות הערביות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בעבודה, מתוך אתר “אהבת ירושלים

התמונה הקטנה: מתוך אתר “רחוב משלה“, באדיבות ויצו

רגיל

נתיבה בן יהודה

נתיבה בן יהודה, 2011-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה נתיבה בן יהודה, לוחמת פלמ”ח, סופרת ושדרנית רדיו. במלחמת העצמאות שירתה כקצינת חבלה ולוחמת, מפעילת הדוידקה היחידה בצפת. בן יהודה הייתה מילונאית של הסלנג העברי, הקדישה מאמצים רבים לשמירת מורשת הזמר העברי, וכתבה למעלה מ-20 ספרים על הלשון העברית, על קורות ירושלים וארץ ישראל ועל תולדות הזמר העברי. תוכנית הרדיו שלה התייחדה בכך שדובר בה רק על דברים טובים וחיוביים. ב-1993 קיבלה את פרס ראש הממשלה ליוצרים, ב-1998 זכתה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית, וב-2004 הוענק לה התואר “יקירת ירושלים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם דן בן אמוץ באירוע בצפת

רגיל

רות וסטהיימר

ד”ר רות קרולה וסטהיימר, נולדה ב-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה רות וסטהיימר, מטפלת מינית יהודייה-אמריקאית. היא נולדה בגרמניה, ב-1939 נשלחה לבית יתומים בשווייץ ע”י הוריה, שנספו בשואה, לאחר המלחמה עלתה לישראל, התגייסה ל”הגנה” כצלפית ונפצעה במלחמת השחרור. בשנות ה-50 עברה לצרפת ואח”כ לארה”ב, שם למדה ולימדה פסיכולוגיה וחינוך בדגש על מיניות. ב-1980 החלה ד”ר רות לשדר את תוכנית הרדיו “דיבורים על מין” (Sexually speaking), זכתה להצלחה מסחררת, הפכה לאישיות טלוויזיונית מוכרת בכל בית בארה”ב וגם כתבה כ-40 ספרים בתחום. בשנות ה-90 הנחתה תוכנית דומה גם בישראל, “מין תוכנית”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רחל מרקובסקי לנדאו

רחל מרקובסקי לנדאו, 2011-1910

היום, לפני 106 שנים, נולדה רחל מרקובסקי לנדאו, הטייסת הראשונה שהשלימה את הכשרתה בארץ ישראל. היא הוכשרה ע”י חברת “אווירון”, שהוקמה ב-1936 במימון הסוכנות היהודית והסתדרות העובדים לצורכי ריגול, חילוץ וסיוע עבור “ההגנה”. לנדאו השתתפה בכמה מבצעים חשאיים, ובהם הבאתם ארצה של מטוסי קרב במסווה של רכש אזרחי והטסת מזון ליישובים מנותקים במהלך מלחמת העצמאות. היא כיהנה כיו”ר “קלוב התעופה לישראל”, וכן עבדה כמורה וכעורכת דין. ב-1973 ייסדה את עמותת “אחים בוגרים” בישראל, שמטרתה לתמוך בילדים ממשפחות הרוסות או שכולות על ידי הצמדתם למתנדב שמהווה מעין דמות אב לילד.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שושנה ישראלית

שושנה ישראלית, 1982-1900

היום, לפני 116 שנים, נולדה שושנה ישראלית, פעילת ציבור ישראלית. כבת למשפחה ממשקמי “אם המושבות” ומייסדי כפר גנים, החלה כבר בימי נעוריה לפעול למען “טיפת חלב”, למען קליטת עלייה ולמען חיי התרבות והחינוך במושבה פתח תקווה. כחברת מועצת העירייה פעלה למען שוויון זכויות האישה ולמען שיכון מעוטי היכולת. במלחמת העצמאות שכלה את שני בניה, אריה ויעקב, ומאז התפרסמה כ”אם הבנים”. בפגישותיה עם אנשי האוצר ועם ראש הממשלה בן גוריון סייעה בהתוויית תוכניות לטיפול במשפחות השכולות והשפיעה על התפתחותו של ארגון “יד לבנים” כמוסד הנצחה לכל הנופלים.

עוד על שושנה ישראלית

פייסבוק

רגיל

נעמי פולני

נעמי פולני, נולדה ב-1927

היום, לפני 89 שנים, נולדה נעמי פולני, זמרת, רקדנית, שחקנית, מפיקה מוזיקלית, כוריאוגרפית ובמאית ישראלית. ידועה בעיקר כבמאית הלהקות הצבאיות וכמייסדת ובמאית להקת “התרנגולים”. במלחמת השחרור הייתה מכוכבות להקת הפלמ”ח, “הציז’בטרון”. בשנות החמישים עבדה עם להקת פיקוד צפון, עם להקת גיסות השריון ועם להקת הנח”ל. בעבודתה עם הלהקות הצבאיות, ביימה פולני את הזמרים כך שתנועות גופם יבטאו את משמעות מילות השירים, סגנון שהתקבע בלהקות הצבאיות במשך שנים רבות. ב-2007 קיבלה את פרס אקו”ם על מפעל חיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פולני עם “הצ’יזבטרון”, ספטמבר 1949

רגיל

גולדה מאיר

גולדה מאיר, 1978-1898

היום, לפני 118 שנים, נולדה גולדה מאיר, מנהיגה ישראלית. לפני קום המדינה כיהנה כמזכירת מועצת הפועלות וכמזכירת “הוועד הפועל”, וכן ניהלה בפועל את המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. במהלך מלחמת העצמאות גייסה כספים למאמץ המלחמתי בארה”ב. במשך 25 שנים הייתה השרה היחידה בממשלה: כשרת העבודה הניחה את התשתית לדיני העבודה, לדמי אבטלה ולהכשרה מקצועית, וכשרת החוץ עשתה מאמץ עצום להבקיע את המצור המדיני, בעיקר ע”י טיפוח יחסי אפריקה-ישראל. בשנים 1974-1969 כיהנה כראשת ממשלה, האישה הראשונה והיחידה בישראל בתפקיד זה והשלישית בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רבקה גובר

רבקה גובר, 1981-1902

היום, לפני 34 שנים, נפטרה רבקה גובר, פעילה חברתית ואשת חינוך ישראלית. במלחה”ע ה-2 בחרה להתגייס לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי. גובר, ששכלה את שני בניה במלחמת השחרור, כונתה בשנות ה-50 וה-60 “אם הבנים” והפכה בעיני רבים לסמל של אם שכולה שאינה נותנת ליגונהּ להביס אותה ופועלת ללא הפסק למען קליטת עולים ולמען התיישבות בארץ. היא כלת פרס ישראל לשנת תשל”ו על מפעל חייה בקליטת עלייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יפה ירקוני

יפה ירקוני, 2012-1925

היום, לפני 89 שנים, נולדה יפה ירקוני, זמרת ישראלית. ירקוני התפרסמה במסגרת ה”חישטרון”, להקת חטיבת גבעתי, שקמה במהלך מלחמת העצמאות. שיריה “האמיני יום יבוא” ו”באב אל ואד” הפכו לסמלי המלחמה. במהלך הקריירה שלה לא נרתעה מלהופיע ממש בחזית הקרבות ועקב כך זכתה לכינוי “זמרת המלחמות”. היא הופיעה רבות בארץ ובעולם וזכתה לתהילה רבה. היא זוכת פרס ישראל לשנת 1998.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום העצמאות: שבויות מלחמת העצמאות

יום העצמאות: שבויות מלחמת העצמאות, 1948

יותר ממאה לוחמות ותושבות נשבו במלחמת העצמאות. 93 נשים מגוש עציון היו כמעט חודש בשבי הירדני. אישה אחת הייתה שבויה בלבנון. שמונה נשים ממשמר הירדן הוחזקו יותר משנה כשבויות בסוריה. עשר נשים, חברות ניצנים ולוחמות פלמ”ח, נפלו בשבי המצרי: אחת מהן נורתה במקום, שנייה מתה מפצעיה ושלישית נרצחה; שבע הנותרות הגיעו לכלא ליד קהיר והוחזקו שם כמעט שנה.

לקריאה נוספת

פייסבוק