עמוד 1
רגיל

אדית שטיין

אדית (יהודית) שטיין, 1942-1891

היום, לפני 126 שנים, נולדה אדית שטיין, פילוסופית, אחות ונזירה גרמנייה יהודייה. היא עבדה כעוזרת מחקר וכחברת סגל בחוג לפילוסופיה, וחקרה את תופעת האמפתיה. ב-1921, בעקבות קריאה בכתביה של תרזה מאווילה, המירה את דתה, שינתה את שמה לתרזה בנדיקטה, הצטרפה למסדר הכרמליתי ולימדה נערות בבית ספר קתולי. עם עליית הנאצים לשלטון פנתה לאפיפיור פיוס ה-11 וניסתה לשכנעו לפעול להצלת העם היהודי. לאחר שנספתה במחנה הריכוז אושוויץ, הייתה לסמל ומופת בעולם הקתולי בשל מותה על אמונתה, כמו המרטירים בראשית הנצרות, והוכרזה על ידי הכנסייה הקתולית כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פרדקה מַזיָא

פרידה (פרדקה) מַזיָא, 1994-1922

היום, לפני 95 שנים, נולדה פרדקה מַזיָא, חברת המחתרת היהודית במלחה”ע השנייה ומחנכת ישראלית. המלחמה פרצה כשהייתה בת 17, וכחברת תנועת “הנוער הציוני” שימשה כמדריכת נוער, כאחות בבית חולים של הקהילה היהודית, כמנהלת מעון לתינוקות בגטו וכקשרית. מזיא ראתה חשיבות עליונה בתיעוד השואה, וכבר בשנות ה-50 הקליטה עדויות קולקטיביות והעלתה על הכתב את קורותיה וקורות תנועות הנוער היהודי בשנות המלחמה. היא העידה במשפט אייכמן, יזמה וליוותה את המשלחת הראשונה של בני נוער ישראלים לפולין ב-1965 והייתה מהיוזמים והמייסדים של מכון “משואה” ללימודי השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרדקה מזיא (משמאל) ושרה שנר נשמית (מימין), במסגרת משלחת שביקרה באושוויץ-בירקנאו ב-1963, מתוך אתר לוחמי הגטאות

בתמונה הקטנה: מזיא מעידה במשפט אייכמן, 1961

רגיל

נשות בסלניי

נשות בסלניי, 1942

היום, לפני 75 שנים, חלפה על פני בסלניי, כפר צ’רקסי מבודד בקווקז, שיירה של ילדים יתומים ורעבים, רובם יהודים, שניצלו מהפגזת רכבת מלנינגרד וחיפשו מחסה. 32 מנשות הכפר החליטו לאמץ אותם, מתוך תחושת חובה להציל חיי אדם ללא הבדלי דת או מוצא. ישיבת חירום כונסה בכפר עוד באותו היום, והוחלט לתמוך באימוץ, להקצות תוספת מזון למשפחות המאמצות ולזייף את רישומי האוכלוסין של הכפר כדי להעניק לילדים תעודות מזויפות. על אף איומים קולקטיביים חוזרים ונשנים מצד הנאצים, איש מתושבי הכפר לא הסגיר את הילדים. כל הילדים שרדו את המלחמה, ושלושה מהם חיים עד היום בכפר.

ויקיפדיה

פייסבוק

כתבות על מאבקם של תושבי הכפר לקבל הכרה כחסידי אומות עולם:

http://www.davar1.co.il/57566/

https://news.walla.co.il/item/3046775

 

בתמונה הגדולה: האנדרטה לכבוד מצילות היתומים הנמצאת במרכז הכפר (מתוך כתבה ב”רואים עולם” על “הצ’רקסים המוסלמים שהצילו יהודים בשואה“)

בתמונה הקטנה: נשות הכפר יחד עם הילדים, מתוך אתר Circassia (באדיבות הדף “רחוב משלה“, שעלה בו פוסט מורחב על נשות בסלניי)

רגיל

לנה קיכלר-זילברמן

לנה קיכלר-זילברמן, 1987-1910

היום, לפני 30 שנים, נפטרה לנה קיכלר-זילברמן, מורה וסופרת ישראלית ילידת פולין, מומחית לפסיכולוגיה ולחינוך, אשר בתום מלחה”ע ה-2 אספה יותר ממאה ילדים יתומים ניצולי שואה, בגילאי 15-3, ששהו בבית הוועד היהודי בקרקוב במצב גופני ונפשי ירוד. היא הקימה עבורם בית בעיירת הנופש זאקופנה, הייתה להם לאם חלופית, טיפלה בהם ושיקמה אותם. התקפות אנטישמיות אילצו אותה לברוח וב-1948 עלתה איתם לישראל. היא פרסמה את סיפורם בספרה “מאה ילדים שלי”, שראה אור בשנת 1959 והיה רב-המכר הראשון בארץ שתיאר את קורותיהם של נשים וילדים בתקופת השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם ילדות ניצולות בזמן ששהו בבית מחסה בצרפת

בתמונה הקטנה: מפגש כמה עשרות מ”מאה הילדים” בבית לוחמי הגטאות, יוני 2010

(שתי התמונות מתוך האוסף של בית לוחמי הגטאות)

רגיל

פלורנס ג’פראי הרימן

פלורנס ג’פראי הרימן, 1967-1870

היום, לפני 147 שנים, נולדה פלורנס ג’פראי הרימן, סופרג’יסטית, פעילה חברתית, פעילת שלום ודיפלומטית אמריקאית. היא הובילה את אחד המצעדים הסופרג’יסטיים בניו יורק, חשפה בפני ועידת הנשים את תנאי העבודה הקשים במפעלי היזע ואת תנאי המגורים בשיכונים, ותוארה ע”י הנשיא רוזוולט כמי שאחראית ל”אספקת חלב לילדים היונקים העניים”. ב-1937 מונתה לשגרירה בנורווגיה. בראשית מלחה”ע ה-2 הקימה את “ועדת החסד”, שסייעה לילדים ולנשים באזורי המלחמה, וב-1940 ארגנה את הברחת אזרחי ארה”ב מהמדינות הסקנדינביות. הרימן המשיכה בפעילותה הפילנתרופית גם בשנות ה-90 לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הנרייט בי לורנצן

הנרייט בי לורנצן, 2001-1911

היום, לפני 106 שנים, נולדה הנרייט בי לורנצן, הומניסטית, פעילת שלום ופמיניסטית נורווגית. בשנות ה-30 הייתה ממייסדות אקדמיית ננסן, שקידמה פילוסופיה הומניסטית בעידן הטוטליטריזם, ובמסגרת זו הרצתה בעיקר על זכויות נשים ובפני נשים. במהלך מלחה”ע השנייה פעלה בתנועת ההתנגדות הנורווגית, עד שב-1943 נעצרה על ידי הגסטפו ונשלחה למחנה הריכוז ראוונסבריק, שם שהתה עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה ייסדה מגזין נשים שהעלה על סדר היום את זכויות הנשים ואת מקומן בחברה. ב-1995 זכתה באות הכבוד הגבוה ביותר באוסלו ונכללה ברשימת מאה הנשים החשובות ביותר בנורווגיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סימון וייל

דיים סימון וייל, 2017-1927

היום, לפני 90 שנים, נולדה סימון וייל, משפטנית ופוליטיקאית יהודייה-צרפתייה, שכיהנה בממשלות צרפת והייתה נשיאת הפרלמנט האירופי – האישה הראשונה בתפקיד זה. במלחה”ע השנייה גורשה מצרפת ונשלחה עם אמה ואחותה לאושוויץ-בירקנאו. לאחר המלחמה החלה לפעול בבתי המשפט ובפוליטיקה. בשנות ה-70 כיהנה כשרת הבריאות, ובמסגרת זו הרחיבה את היתר השימוש באמצעי מניעה וחוקקה לראשונה היתר לבצע הפלות. בשנות ה-90, לאחר כהונתה כנשיאת הפרלמנט האירופי, שבה לממשלת צרפת כשרת הרווחה. בשנת 2000 מונתה לנשיאת המוסד לזיכרון השואה בצרפת.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

בתמונה הגדולה: עם אליס סואניר-סיט, מזכירת המדינה להשכלה גבוהה

בתמונה הקטנה: בסיור באושוויץ עם פוליטיקאים צרפתים בכירים

[דיים סימון וייל נפטרה לפני שבועיים, יהי זכרה ברוך]

רגיל

מרגרט ברק-וייט

מרגרט ברק-וייט, 1971-1904

היום, לפני 113 שנים, נולדה מרגרט ברק-וייט, צלמת אמריקאית. תצלומיה מאירועים מרכזיים החל משנות ה-30, כמו השפל הכלכלי הגדול, מלחמות ואסונות טבע, נעשו לחלק מרכזי בכתב העת “לייף”, מכתבי העת המצליחים בעולם, ושינו במידה רבה את הסיקור העיתונאי. ברק-וייט הייתה הצלמת המערבית הראשונה שהורשתה להיכנס לבריה”מ, הראשונה שהייתה כתבת וצלמת צבאית, הראשונה שהורשתה לעבוד באזורי קרב במלחה”ע ה-2 והראשונה שחשפה תמונות שזעזעו את העולם ממחנות הריכוז. היא נודעה גם בתיעוד של שחרור הודו ופקיסטן, משטר האפרטהייד ומלחמת קוריאה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ברק-וייט עובדת על גג בניין קרייזלר, צילום של אוסקר גראובנר

רגיל

הדסה סמואל

הדסה סמואל, 1986-1897

היום, לפני 120 שנים, נולדה הדסה סמואל, פעילת ציבור ישראלית, יו”ר ויצו בארץ ישראל בשנות ה-40 ויו”ר ויצו העולמית בשנים 1950-1949. היא סייעה בהקמת בתי ספר חקלאיים לבנות בנהלל, בפתח תקווה ובראשון לציון ופעלה נמרצות למען שיתופן המלא של הנשים היהודיות בארץ בפעילות הפוליטית והציבורית. מועצת ארגוני הנשים בארץ ישראל, בראשות סמואל, יזמה וקידמה את גיוס הנשים העבריות לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי בזמן מלחה”ע השנייה, וכן פעלה למען החיילות המשוחררות במציאת פתרונות דיור, תעסוקה והכשרה מקצועית עבורן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מתוך כנס ויצו הראשון בעיר קרלסבאד, צ’כיה, 1921 (סמואל שלישית מימין)

רגיל

רות וסטהיימר

ד”ר רות קרולה וסטהיימר, נולדה ב-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה רות וסטהיימר, מטפלת מינית יהודייה-אמריקאית. היא נולדה בגרמניה, ב-1939 נשלחה לבית יתומים בשווייץ ע”י הוריה, שנספו בשואה, לאחר המלחמה עלתה לישראל, התגייסה ל”הגנה” כצלפית ונפצעה במלחמת השחרור. בשנות ה-50 עברה לצרפת ואח”כ לארה”ב, שם למדה ולימדה פסיכולוגיה וחינוך בדגש על מיניות. ב-1980 החלה ד”ר רות לשדר את תוכנית הרדיו “דיבורים על מין” (Sexually speaking), זכתה להצלחה מסחררת, הפכה לאישיות טלוויזיונית מוכרת בכל בית בארה”ב וגם כתבה כ-40 ספרים בתחום. בשנות ה-90 הנחתה תוכנית דומה גם בישראל, “מין תוכנית”.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

צ’ין-שיונג ווּ

צ’ין-שיונג ווּ, 1997-1912

היום, לפני 105 שנים, נולדה צ’ין-שיונג ווּ, פיזיקאית סינית-אמריקאית אשר תרמה תרומה משמעותית לחקר הרדיואקטיביות. במהלך מלחה”ע ה-2 עבדה ב”פרויקט מנהטן”, והשתתפה בפיתוח התהליך של העשרת האורניום והפרדתו לאיזוטופים. היא נודעת במיוחד בשל מה שמכונה “ניסוי ווּ”, אשר סתר את חוק שימור הזוגיות, סיפק הגדרה מדעית אובייקטיבית למושג שמאל-ימין והיווה פריצת דרך בפיתוח המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים, המתאר את חלקיקי היסוד ואת התגובות ביניהם. גילוי זה הוביל לזכייתם של תלמידיה, צונג-דאו לי וצ’ן-נינג יאנג, בפרס נובל לפיזיקה ב-1957.

ויקיפדיה

עוד על “ניסוי ווּ

פייסבוק

רגיל

גלאדיס רוקמור דיוויס

גלאדיס רוקמור דיוויס, 1967-1901

היום, לפני 116 שנים, נולדה גלאדיס רוקמור דיוויס, אמנית אמריקאית. בתחילת הקריירה שלה הופיעו עבודותיה בקטלוגים מסחריים ובמגזיני אופנה מובילים, ובמהרה נשכרה כמעצבת גרפית עבור משרד פרסום גדול בשיקגו, שם הייתה האישה הראשונה בחברה. בשנות ה-40 החליטה לפרוש מעבודתה המסחרית ולהתמקד באמנות. היא זכתה בפרסים רבים, יצירותיה הוצגו במיטב הגלריות והמוזיאונים בארה”ב, והביקורות אף כינו אותה “פלא העשור של האמנות האמריקאית”. במהלך מלחה”ע ה-2 תרמה יצירות למימון המאמץ המלחמתי, וב-1957 תרמה יצירות לקרן החירום של האו”ם לילדים (יוניסף).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי
בתמונה הקטנה: צילום של רוקמור דיוויס מציירת, פורסם במגזין לייף ב-1943

רגיל

יום השואה: זיכרונות מהמטבח של נשות טרזין

יום השואה: זיכרונות מהמטבח של נשות טרזין

“השעה עשר מגיעה לפתע

והחלונות סביב הדרגשים מחשיכים.

יש לנשים הרבה על מה לדבר;

הן נזכרות בבתיהן,

ובארוחות שהכינו”

(אווה שולזובה, בת 12, טרזיינשטט).

ב-1969, לאחר 25 שנות מסע חוצה יבשות, הגיעה חבילה אל יעדה – אנני שטרן, ניצולת שואה החיה בניו יורק. בתוכה היו מכתב אישי שכתבה לה אמה, מינה פטשר, שנספתה בטרזיינשטט ב-1944, ומתכונים שאיגדה מנשים במחנה הריכוז. בניסיון מתריס לשמור על צלם אנוש בתוך התופת, הן דבקו במסורת של העברת מתכונים מאם לבת, ותיעדו זיכרון של סעודות עבר משפחתיות מפוארות, מתובלות בשמחת חיים, באירוניה ובהומור.

רגיל

“אישה מכה נאו-נאצי עם תיק יד”

“אישה מכה נאו-נאצי עם תיק יד”, 1985

היום, לפני 32 שנים, צילם הנס רונסון את התמונה שהתפרסמה בשם “אישה מכה נאו-נאצי עם תיק יד”. בצילום המפורסם נראית אישה בת 38 מכה באמצעות תיק היד שלה נאו-נאצי הצועד בהפגנה של תומכי מפלגת הרייך הצפוני בעיר וֶקְשֶה שבשוודיה. הצילום נבחר לתצלום השנה בשוודיה לשנת 1985, ומאוחר יותר לתצלום המאה ע”י מגזין “וי” והחברה השוודית לצילום היסטורי. האישה המצולמת, שהפכה סמל להתנגדות ללאומנות, היא דנוטה דניאלסון, שנולדה בפולין בשנת 1947, אשר אמה ניצלה ממחנה ריכוז במלחמת העולם השנייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צילום שהפך גם הוא לוויראלי, מאי 2016: טס אספלונד, בת 42, עומדת מול 300 נאו-נאצים הצועדים ברחובות בורלנגה, שוודיה, ומניפה את אגרופה באוויר בהתרסה

רגיל

מירטל באחלדר

מירטל קלייר באחלדר, 1997-1908

היום, לפני 109 שנים, נולדה מירטל באחלדר, כימאית אמריקאית. ב-1942, במהלך מלחה”ע השנייה, היא התגייסה לחיל הנשים ונבחרה ל”פרויקט מנהטן”, שם הצופן למחלקה צבאית סודית שפיתחה את פצצת האטום הראשונה בבסיס לוס אלאמוס. הצוות שהובילה, שכלל כ-20 נשים, חקר ומדד את הספקטרום של איזוטופים של אורניום כדי להבטיח תגובה גרעינית. לאחר המלחמה הייתה באחלדר בין המדענים שהתנגדו להמשך שליטתו הבלעדית של הצבא במחקר הגרעיני כדי לאפשר פיתוח של שימושי גרעין למען שלום. היא נודעה גם בפיתוח שיטות לעבודה כימית עם מתכות ולניתוח כימי של סלעים שנאס”א הביאה מהירח.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

בסי סטרינגפילד

בסי סטרינגפילד, 1993-1911
היום, לפני 106 שנים, נולדה בסי סטרינגפילד, אופנוענית אמריקאית ילידת ג’מייקה. היא כונתה “מלכת האופנועים של מיאמי”, ופרצה מחסומים הן עבור נשים אופנועניות והן עבור אפרו-אמריקאים. ב-1930 הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה שחצתה לבדה את ארה”ב, על אופנוע, בדרכים המשובשות של אותם הימים ותוך התמודדות עם דעות קדומות, עם התנכלויות ועם חוקי ההפרדה הגזעית של הדרום. במהלך מלחמת העולם השנייה שירתה בצבא ארה”ב כאחת מהשליחים הספורים הרכובים על אופנועים. מדי שנה מעניקה התאחדות האופנוענים האמריקאית פרס על שמה בגין “הישגים יוצאי דופן של אופנוענית”.

ויקיפדיה

מידע נוסף

פייסבוק

רגיל

טניה סביצ’בה

טניה סביצ’בה, 1944-1930

היום, לפני 87 שנים, נולדה טניה סביצ’בה, ילדה רוסייה שכתבה יומן מפורסם בעת המצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה. היא החלה לכתוב את היומן בדצמבר 1941, ותיארה בו את קורות משפחתה. אחיה ואחיותיה, אמה ודודיה סייעו בכפייה לצבא הרוסי – תפרו מדים, עבדו במפעל תחמושת ובנו הגנות. טניה בת ה-11 חפרה שוחות והפעילה פצצות תבערה. בשל התנאים הקשים, רוב בני משפחתה מתו ברעב ובמחלות עד חילוצה של טניה מלנינגרד בסוף 1942, יחד עם 140 ילדים נוספים. היא מתה ביוני 1944 מסיבוכים של שחפת. יומנה הפך לסמל חשוב של קורבנות המצור ומוצג היום במוזיאון ההיסטוריה של לנינגרד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פינוי שלג בלנינגרד במהלך המצור

רגיל

סוזן אן קאדי

סוזן אן קאדי, 2015-1915
היום, לפני 102 שנים, נולדה סוזן אן קאדי, קצינת הירי הראשונה בצי האמריקאי. הוריה היו הזוג הראשון שהיגר מקוריאה לארה”ב ב-1902. קאדי התגייסה ב-1942, והייתה לאישה האסיאתית-אמריקאית הראשונה בצי, בתקופה שבה הייתה בארה”ב עוינות הן כלפי אסיאתים והן כלפי נשים בצבא. בין תפקידיה הייתה מדריכת סימולטורים של תעופה והראשונה שמונתה למדריכת ירי בזמן טיסה, ולאחר שחרורה ניהלה צוות של כ-300 סוכנים באגף הרוסי של סוכנות הביון האמריקאית בזמן המלחמה הקרה. קאדי הייתה מעורבת כל חייה גם בפעילות התנדבותית, כמו למשל גיוס תרומות למען סרטן השד, כשורדת המחלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אגנס קלטי

אגנס קלטי, נולדה ב-1921
היום, לפני 96 שנים, נולדה אגנס קלטי, מתעמלת הונגרייה-יהודייה, אלופת עולם ואלופה אולימפית בעלת עשר מדליות, חמש מהן מדליות זהב. היא הייתה לאלופת הונגריה ב-1937, בגיל 16, ולאחר מלחמת העולם השנייה חידשה את אימוניה והגיעה לשלוש אולימפיאדות. היא מדורגת במקום ה-10 בכל הזמנים במספר מדליות הזהב בהתעמלות ובמקום ה-11 בכל הזמנים בסך כל המדליות שצברה, ונחשבת לאחת הספורטאיות היהודיות הגדולות ולאחת המתעמלות הגדולות בכל הזמנים. ב-1957 הגיעה לישראל למשחקי המכבייה החמישית, והחליטה להישאר בארץ. היא עבדה במכון וינגייט ואימנה את נבחרת המתעמלות של ישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

חנה לוין

חנה לוין, 1985-1897

היום, לפני 119 שנים, נולדה חנה לוין, ראשת עיריית ראשון לציון בשנים 1960-1956, האישה הראשונה שנבחרה לראשות עירייה בישראל. במהלך כהונתה הציבה בראש סדר העדיפויות את החינוך בעיר. במהלך מלחה”ע השנייה שירתה בחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי. היא נשאה את פנקס השירות מס’ 1 של חיל הנשים בצה”ל, שבו שירתה כקצינת גיוס ראשית וכממונה על קציני העיר. כיו”ר ויצו בארץ הקדישה מאמצים רבים לקליטתם של עולים ועולות חדשים, וכן הקימה בכספה הפרטי קרן הלוואות לעולים חדשים ופתחה את ביתה בפני כל מאן דבעי. במהלך כל השנים סירבה בעקביות לקבל כספי ציבור, אף לא כהחזר הוצאות.

ויקיפדיה

פייסבוק

* עד 1998 לא נבחרה עוד אישה לראשות עירייה כלשהי, אז נבחרו מרים פיירברג בנתניה ויעל גרמן בהרצליה.

* נכון להיום ישנן 6 נשים בלבד המכהנות בראשות עירייה, מועצה מקומית או מועצה אזורית, מתוך 256 רשויות מקומיות: ליזי דלריצ’ה (גני תקווה), סיגל מורן (בני שמעון), יעלה מקליס (יהוד-מונוסון), מרים פיירברג-איכר (נתניה), מטי צרפתי-הרכבי (יואב) וליאת שוחט (אור יהודה).