עמוד 1
רגיל

פאנוניקה דה קניגסווארטר

פאנוניקה (ניקה) דה קניגסווארטר, 1988-1913

היום, לפני 104 שנים, נולדה פאנוניקה דה קניגסווארטר, “ברונית הבי-בופ”, בת למשפחת רוטשילד הבריטית שהייתה פטרונית חשובה של מוזיקת ג’אז. בזמן מלחמת העולם השנייה הצטרפה קניגסווארטר לצבא צרפת החופשית ושירתה כמפענחת צפנים, נהגת ושדרנית רדיו. בשנת 1951 עקרה לניו יורק, שם התיידדה עם מוזיקאים בולטים רבים והייתה לפטרונית של כמה מהם, בראשם ת’לוניוס מונק, צ’רלי פרקר ומרי לו ויליאמס. היא נהגה לארח ג’ם סשנים בסוויטה שלה במנהטן ולספק למוזיקאים הסעה להופעות וגם מקום לגור בו כשנזקקו לכך. יצירות ג’אז רבות הוקדשו לה או נקראו על שמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: פאנוניקה עם ת’לוניוס מונק

התמונה הגדולה צולמה ע”י מונטה סליט, 1964

התמונה הקטנה צולמה בסן פרנסיסקו, לפני הקלטת אלבום

רגיל

אווה קירי

אווה דניס קירי לבואיס, 2007-1904

היום, לפני 113 שנים, נולדה אווה קירי, סופרת, עיתונאית ופסנתרנית צרפתייה-אמריקאית. החל מגיל 20 ניגנה בקונצרטים ועבדה כעיתונאית. בתחילה כתבה בעיקר על אמנות, מוזיקה ותיאטרון, אך עם פרוץ מלחה”ע ה-2 הצטרפה לכוחות צרפת החופשית ופרסמה דיווחים מצפון אפריקה, מברית המועצות ומאסיה ככתבת צבאית. ספריה – “מאדאם קירי”, הביוגרפיה של אמה, ו”מסע בין לוחמים”, על חוויותיה מהחזיתות השונות – היו לרבי-מכר עולמיים. היא שימשה יועצת לענייני נשים בממשלת דה-גול, ייעצה למזכיר הראשון של נאט”ו ופעלה במסגרת יוניס”ף למען אמהות וילדים נזקקים במדינות מתפתחות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מארי, איירין ואווה קירי עם העיתונאית מארי מלוני, ארה”ב 1920

רגיל

אנה (חנה) הילמן

אנה (חנה) הילמן, 2011-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה אנה הילמן, לוחמת מחתרת פולנייה יהודייה. עם הגיעה למחנה ההשמדה אושוויץ ב-1943, קשרה קשר במטרה להבריח אבק שריפה ממפעל התחמושת שבו הועבדו האסירות – בכיסים שתפרו בצד הפנימי של שמלותיהן, בתוך קשרים במטפחות הראש ולפעמים אפילו מתחת לציפורניהן – ולהעבירו לאנשי הזונדרקומנדו כדי לפוצץ את המשרפות. הילמן הצליחה שלא להתגלות גם כשסוכלה התוכנית ושרדה, וב-1946 עלתה לארץ. ב-2001 פרסמה את “לעולם לא רחוק: יומני אושוויץ של אנה הילמן”, וב-2003 תועדה בסרט “גיבורים בלתי צפויים” על ההתנגדות היהודית במלחה”ע ה-2.

ויקיפדיה

אתר המוקדש לאנה הילמן ולספר זיכרונותיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מתוך סרטון של המכון האמריקאי לחקר השואה

בתמונה הגדולה: דיון עם חברי פרלמנט שמרנים מקנדה בנושא דארפור, במסגרת פעילותה בוועדת התצפית על דארפור בקונגרס היהודי

 

רגיל

אמילי שינדלר

אמילי שינדלר, 2001-1907

היום, לפני 110 שנים, נולדה אמילי שינדלר, גרמנייה שיחד עם בעלה אוסקר הצילה את חייהם של מאות יהודים במלחה”ע השנייה על ידי העסקתם במפעל אמייל ותחמושת, כך שזכו לחסינות מפני הנאצים כעובדים חיוניים למאמץ המלחמתי. בתום המלחמה נמלטו בני הזוג לארגנטינה, מחשש מפני העמדה לדין עקב קשריהם עם הנאצים; לאחר מות אוסקר, שינדלר נתמכה כלכלית על ידי ארגון יהודי ושוטרים ארגנטינאים הוצבו להגן עליה מפני קבוצות אנטישמיות קיצוניות 24 שעות ביממה. “יד ושם” הכיר בה כחסידת אומות העולם ב-1994, ועל מצבתה נחרטו המילים: “כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בסרט “רשימת שינדלר” גילמה את דמותה קרולין גודול

בתמונה הגדולה: אמילי ואוסקר שינדלר, שנות ה-40
בתמונה הקטנה: אמילי שינדלר, 2000

רגיל

אדית שטיין

אדית (יהודית) שטיין, 1942-1891

היום, לפני 126 שנים, נולדה אדית שטיין, פילוסופית, אחות ונזירה גרמנייה יהודייה. היא עבדה כעוזרת מחקר וכחברת סגל בחוג לפילוסופיה, וחקרה את תופעת האמפתיה. ב-1921, בעקבות קריאה בכתביה של תרזה מאווילה, המירה את דתה, שינתה את שמה לתרזה בנדיקטה, הצטרפה למסדר הכרמליתי ולימדה נערות בבית ספר קתולי. עם עליית הנאצים לשלטון פנתה לאפיפיור פיוס ה-11 וניסתה לשכנעו לפעול להצלת העם היהודי. לאחר שנספתה במחנה הריכוז אושוויץ, הייתה לסמל ומופת בעולם הקתולי בשל מותה על אמונתה, כמו המרטירים בראשית הנצרות, והוכרזה על ידי הכנסייה הקתולית כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פרדקה מַזיָא

פרידה (פרדקה) מַזיָא, 1994-1922

היום, לפני 95 שנים, נולדה פרדקה מַזיָא, חברת המחתרת היהודית במלחה”ע השנייה ומחנכת ישראלית. המלחמה פרצה כשהייתה בת 17, וכחברת תנועת “הנוער הציוני” שימשה כמדריכת נוער, כאחות בבית חולים של הקהילה היהודית, כמנהלת מעון לתינוקות בגטו וכקשרית. מזיא ראתה חשיבות עליונה בתיעוד השואה, וכבר בשנות ה-50 הקליטה עדויות קולקטיביות והעלתה על הכתב את קורותיה וקורות תנועות הנוער היהודי בשנות המלחמה. היא העידה במשפט אייכמן, יזמה וליוותה את המשלחת הראשונה של בני נוער ישראלים לפולין ב-1965 והייתה מהיוזמים והמייסדים של מכון “משואה” ללימודי השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרדקה מזיא (משמאל) ושרה שנר נשמית (מימין), במסגרת משלחת שביקרה באושוויץ-בירקנאו ב-1963, מתוך אתר לוחמי הגטאות

בתמונה הקטנה: מזיא מעידה במשפט אייכמן, 1961

רגיל

נשות בסלניי

נשות בסלניי, 1942

היום, לפני 75 שנים, חלפה על פני בסלניי, כפר צ’רקסי מבודד בקווקז, שיירה של ילדים יתומים ורעבים, רובם יהודים, שניצלו מהפגזת רכבת מלנינגרד וחיפשו מחסה. 32 מנשות הכפר החליטו לאמץ אותם, מתוך תחושת חובה להציל חיי אדם ללא הבדלי דת או מוצא. ישיבת חירום כונסה בכפר עוד באותו היום, והוחלט לתמוך באימוץ, להקצות תוספת מזון למשפחות המאמצות ולזייף את רישומי האוכלוסין של הכפר כדי להעניק לילדים תעודות מזויפות. על אף איומים קולקטיביים חוזרים ונשנים מצד הנאצים, איש מתושבי הכפר לא הסגיר את הילדים. כל הילדים שרדו את המלחמה, ושלושה מהם חיים עד היום בכפר.

ויקיפדיה

פייסבוק

כתבות על מאבקם של תושבי הכפר לקבל הכרה כחסידי אומות עולם:

http://www.davar1.co.il/57566/

https://news.walla.co.il/item/3046775

 

בתמונה הגדולה: האנדרטה לכבוד מצילות היתומים הנמצאת במרכז הכפר (מתוך כתבה ב”רואים עולם” על “הצ’רקסים המוסלמים שהצילו יהודים בשואה“)

בתמונה הקטנה: נשות הכפר יחד עם הילדים, מתוך אתר Circassia (באדיבות הדף “רחוב משלה“, שעלה בו פוסט מורחב על נשות בסלניי)

רגיל

לנה קיכלר-זילברמן

לנה קיכלר-זילברמן, 1987-1910

היום, לפני 30 שנים, נפטרה לנה קיכלר-זילברמן, מורה וסופרת ישראלית ילידת פולין, מומחית לפסיכולוגיה ולחינוך, אשר בתום מלחה”ע ה-2 אספה יותר ממאה ילדים יתומים ניצולי שואה, בגילאי 15-3, ששהו בבית הוועד היהודי בקרקוב במצב גופני ונפשי ירוד. היא הקימה עבורם בית בעיירת הנופש זאקופנה, הייתה להם לאם חלופית, טיפלה בהם ושיקמה אותם. התקפות אנטישמיות אילצו אותה לברוח וב-1948 עלתה איתם לישראל. היא פרסמה את סיפורם בספרה “מאה ילדים שלי”, שראה אור בשנת 1959 והיה רב-המכר הראשון בארץ שתיאר את קורותיהם של נשים וילדים בתקופת השואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם ילדות ניצולות בזמן ששהו בבית מחסה בצרפת

בתמונה הקטנה: מפגש כמה עשרות מ”מאה הילדים” בבית לוחמי הגטאות, יוני 2010

(שתי התמונות מתוך האוסף של בית לוחמי הגטאות)

רגיל

פלורנס ג’פראי הרימן

פלורנס ג’פראי הרימן, 1967-1870

היום, לפני 147 שנים, נולדה פלורנס ג’פראי הרימן, סופרג’יסטית, פעילה חברתית, פעילת שלום ודיפלומטית אמריקאית. היא הובילה את אחד המצעדים הסופרג’יסטיים בניו יורק, חשפה בפני ועידת הנשים את תנאי העבודה הקשים במפעלי היזע ואת תנאי המגורים בשיכונים, ותוארה ע”י הנשיא רוזוולט כמי שאחראית ל”אספקת חלב לילדים היונקים העניים”. ב-1937 מונתה לשגרירה בנורווגיה. בראשית מלחה”ע ה-2 הקימה את “ועדת החסד”, שסייעה לילדים ולנשים באזורי המלחמה, וב-1940 ארגנה את הברחת אזרחי ארה”ב מהמדינות הסקנדינביות. הרימן המשיכה בפעילותה הפילנתרופית גם בשנות ה-90 לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הנרייט בי לורנצן

הנרייט בי לורנצן, 2001-1911

היום, לפני 106 שנים, נולדה הנרייט בי לורנצן, הומניסטית, פעילת שלום ופמיניסטית נורווגית. בשנות ה-30 הייתה ממייסדות אקדמיית ננסן, שקידמה פילוסופיה הומניסטית בעידן הטוטליטריזם, ובמסגרת זו הרצתה בעיקר על זכויות נשים ובפני נשים. במהלך מלחה”ע השנייה פעלה בתנועת ההתנגדות הנורווגית, עד שב-1943 נעצרה על ידי הגסטפו ונשלחה למחנה הריכוז ראוונסבריק, שם שהתה עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה ייסדה מגזין נשים שהעלה על סדר היום את זכויות הנשים ואת מקומן בחברה. ב-1995 זכתה באות הכבוד הגבוה ביותר באוסלו ונכללה ברשימת מאה הנשים החשובות ביותר בנורווגיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סימון וייל

דיים סימון וייל, 2017-1927

היום, לפני 90 שנים, נולדה סימון וייל, משפטנית ופוליטיקאית יהודייה-צרפתייה, שכיהנה בממשלות צרפת והייתה נשיאת הפרלמנט האירופי – האישה הראשונה בתפקיד זה. במלחה”ע השנייה גורשה מצרפת ונשלחה עם אמה ואחותה לאושוויץ-בירקנאו. לאחר המלחמה החלה לפעול בבתי המשפט ובפוליטיקה. בשנות ה-70 כיהנה כשרת הבריאות, ובמסגרת זו הרחיבה את היתר השימוש באמצעי מניעה וחוקקה לראשונה היתר לבצע הפלות. בשנות ה-90, לאחר כהונתה כנשיאת הפרלמנט האירופי, שבה לממשלת צרפת כשרת הרווחה. בשנת 2000 מונתה לנשיאת המוסד לזיכרון השואה בצרפת.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

בתמונה הגדולה: עם אליס סואניר-סיט, מזכירת המדינה להשכלה גבוהה

בתמונה הקטנה: בסיור באושוויץ עם פוליטיקאים צרפתים בכירים

[דיים סימון וייל נפטרה לפני שבועיים, יהי זכרה ברוך]

רגיל

מרגרט ברק-וייט

מרגרט ברק-וייט, 1971-1904

היום, לפני 113 שנים, נולדה מרגרט ברק-וייט, צלמת אמריקאית. תצלומיה מאירועים מרכזיים החל משנות ה-30, כמו השפל הכלכלי הגדול, מלחמות ואסונות טבע, נעשו לחלק מרכזי בכתב העת “לייף”, מכתבי העת המצליחים בעולם, ושינו במידה רבה את הסיקור העיתונאי. ברק-וייט הייתה הצלמת המערבית הראשונה שהורשתה להיכנס לבריה”מ, הראשונה שהייתה כתבת וצלמת צבאית, הראשונה שהורשתה לעבוד באזורי קרב במלחה”ע ה-2 והראשונה שחשפה תמונות שזעזעו את העולם ממחנות הריכוז. היא נודעה גם בתיעוד של שחרור הודו ופקיסטן, משטר האפרטהייד ומלחמת קוריאה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ברק-וייט עובדת על גג בניין קרייזלר, צילום של אוסקר גראובנר

רגיל

הדסה סמואל

הדסה סמואל, 1986-1897

היום, לפני 120 שנים, נולדה הדסה סמואל, פעילת ציבור ישראלית, יו”ר ויצו בארץ ישראל בשנות ה-40 ויו”ר ויצו העולמית בשנים 1950-1949. היא סייעה בהקמת בתי ספר חקלאיים לבנות בנהלל, בפתח תקווה ובראשון לציון ופעלה נמרצות למען שיתופן המלא של הנשים היהודיות בארץ בפעילות הפוליטית והציבורית. מועצת ארגוני הנשים בארץ ישראל, בראשות סמואל, יזמה וקידמה את גיוס הנשים העבריות לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי בזמן מלחה”ע השנייה, וכן פעלה למען החיילות המשוחררות במציאת פתרונות דיור, תעסוקה והכשרה מקצועית עבורן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מתוך כנס ויצו הראשון בעיר קרלסבאד, צ’כיה, 1921 (סמואל שלישית מימין)

רגיל

רות וסטהיימר

ד”ר רות קרולה וסטהיימר, נולדה ב-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה רות וסטהיימר, מטפלת מינית יהודייה-אמריקאית. היא נולדה בגרמניה, ב-1939 נשלחה לבית יתומים בשווייץ ע”י הוריה, שנספו בשואה, לאחר המלחמה עלתה לישראל, התגייסה ל”הגנה” כצלפית ונפצעה במלחמת השחרור. בשנות ה-50 עברה לצרפת ואח”כ לארה”ב, שם למדה ולימדה פסיכולוגיה וחינוך בדגש על מיניות. ב-1980 החלה ד”ר רות לשדר את תוכנית הרדיו “דיבורים על מין” (Sexually speaking), זכתה להצלחה מסחררת, הפכה לאישיות טלוויזיונית מוכרת בכל בית בארה”ב וגם כתבה כ-40 ספרים בתחום. בשנות ה-90 הנחתה תוכנית דומה גם בישראל, “מין תוכנית”.

ויקיפדיה

פייסבוק

 

רגיל

צ’ין-שיונג ווּ

צ’ין-שיונג ווּ, 1997-1912

היום, לפני 105 שנים, נולדה צ’ין-שיונג ווּ, פיזיקאית סינית-אמריקאית אשר תרמה תרומה משמעותית לחקר הרדיואקטיביות. במהלך מלחה”ע ה-2 עבדה ב”פרויקט מנהטן”, והשתתפה בפיתוח התהליך של העשרת האורניום והפרדתו לאיזוטופים. היא נודעת במיוחד בשל מה שמכונה “ניסוי ווּ”, אשר סתר את חוק שימור הזוגיות, סיפק הגדרה מדעית אובייקטיבית למושג שמאל-ימין והיווה פריצת דרך בפיתוח המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים, המתאר את חלקיקי היסוד ואת התגובות ביניהם. גילוי זה הוביל לזכייתם של תלמידיה, צונג-דאו לי וצ’ן-נינג יאנג, בפרס נובל לפיזיקה ב-1957.

ויקיפדיה

עוד על “ניסוי ווּ

פייסבוק

רגיל

גלאדיס רוקמור דיוויס

גלאדיס רוקמור דיוויס, 1967-1901

היום, לפני 116 שנים, נולדה גלאדיס רוקמור דיוויס, אמנית אמריקאית. בתחילת הקריירה שלה הופיעו עבודותיה בקטלוגים מסחריים ובמגזיני אופנה מובילים, ובמהרה נשכרה כמעצבת גרפית עבור משרד פרסום גדול בשיקגו, שם הייתה האישה הראשונה בחברה. בשנות ה-40 החליטה לפרוש מעבודתה המסחרית ולהתמקד באמנות. היא זכתה בפרסים רבים, יצירותיה הוצגו במיטב הגלריות והמוזיאונים בארה”ב, והביקורות אף כינו אותה “פלא העשור של האמנות האמריקאית”. במהלך מלחה”ע ה-2 תרמה יצירות למימון המאמץ המלחמתי, וב-1957 תרמה יצירות לקרן החירום של האו”ם לילדים (יוניסף).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי
בתמונה הקטנה: צילום של רוקמור דיוויס מציירת, פורסם במגזין לייף ב-1943

רגיל

יום השואה: זיכרונות מהמטבח של נשות טרזין

יום השואה: זיכרונות מהמטבח של נשות טרזין

“השעה עשר מגיעה לפתע

והחלונות סביב הדרגשים מחשיכים.

יש לנשים הרבה על מה לדבר;

הן נזכרות בבתיהן,

ובארוחות שהכינו”

(אווה שולזובה, בת 12, טרזיינשטט).

ב-1969, לאחר 25 שנות מסע חוצה יבשות, הגיעה חבילה אל יעדה – אנני שטרן, ניצולת שואה החיה בניו יורק. בתוכה היו מכתב אישי שכתבה לה אמה, מינה פטשר, שנספתה בטרזיינשטט ב-1944, ומתכונים שאיגדה מנשים במחנה הריכוז. בניסיון מתריס לשמור על צלם אנוש בתוך התופת, הן דבקו במסורת של העברת מתכונים מאם לבת, ותיעדו זיכרון של סעודות עבר משפחתיות מפוארות, מתובלות בשמחת חיים, באירוניה ובהומור.

רגיל

“אישה מכה נאו-נאצי עם תיק יד”

“אישה מכה נאו-נאצי עם תיק יד”, 1985

היום, לפני 32 שנים, צילם הנס רונסון את התמונה שהתפרסמה בשם “אישה מכה נאו-נאצי עם תיק יד”. בצילום המפורסם נראית אישה בת 38 מכה באמצעות תיק היד שלה נאו-נאצי הצועד בהפגנה של תומכי מפלגת הרייך הצפוני בעיר וֶקְשֶה שבשוודיה. הצילום נבחר לתצלום השנה בשוודיה לשנת 1985, ומאוחר יותר לתצלום המאה ע”י מגזין “וי” והחברה השוודית לצילום היסטורי. האישה המצולמת, שהפכה סמל להתנגדות ללאומנות, היא דנוטה דניאלסון, שנולדה בפולין בשנת 1947, אשר אמה ניצלה ממחנה ריכוז במלחמת העולם השנייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צילום שהפך גם הוא לוויראלי, מאי 2016: טס אספלונד, בת 42, עומדת מול 300 נאו-נאצים הצועדים ברחובות בורלנגה, שוודיה, ומניפה את אגרופה באוויר בהתרסה

רגיל

מירטל באחלדר

מירטל קלייר באחלדר, 1997-1908

היום, לפני 109 שנים, נולדה מירטל באחלדר, כימאית אמריקאית. ב-1942, במהלך מלחה”ע השנייה, היא התגייסה לחיל הנשים ונבחרה ל”פרויקט מנהטן”, שם הצופן למחלקה צבאית סודית שפיתחה את פצצת האטום הראשונה בבסיס לוס אלאמוס. הצוות שהובילה, שכלל כ-20 נשים, חקר ומדד את הספקטרום של איזוטופים של אורניום כדי להבטיח תגובה גרעינית. לאחר המלחמה הייתה באחלדר בין המדענים שהתנגדו להמשך שליטתו הבלעדית של הצבא במחקר הגרעיני כדי לאפשר פיתוח של שימושי גרעין למען שלום. היא נודעה גם בפיתוח שיטות לעבודה כימית עם מתכות ולניתוח כימי של סלעים שנאס”א הביאה מהירח.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

בסי סטרינגפילד

בסי סטרינגפילד, 1993-1911
היום, לפני 106 שנים, נולדה בסי סטרינגפילד, אופנוענית אמריקאית ילידת ג’מייקה. היא כונתה “מלכת האופנועים של מיאמי”, ופרצה מחסומים הן עבור נשים אופנועניות והן עבור אפרו-אמריקאים. ב-1930 הייתה האפרו-אמריקאית הראשונה שחצתה לבדה את ארה”ב, על אופנוע, בדרכים המשובשות של אותם הימים ותוך התמודדות עם דעות קדומות, עם התנכלויות ועם חוקי ההפרדה הגזעית של הדרום. במהלך מלחמת העולם השנייה שירתה בצבא ארה”ב כאחת מהשליחים הספורים הרכובים על אופנועים. מדי שנה מעניקה התאחדות האופנוענים האמריקאית פרס על שמה בגין “הישגים יוצאי דופן של אופנוענית”.

ויקיפדיה

מידע נוסף

פייסבוק