עמוד 1
רגיל

תווחידה בן א-שייח’

תווחידה בן א-שייח’, 2010-1909

היום, לפני 110 שנים, נולדה תווחידה בן א-שייח’, רופאה תוניסאית, הרופאה המוסמכת המוסלמית הראשונה בעולם הערבי. ב-1928 השלימה תואר ראשון בהצטיינות בכימיה, פיזיקה וביולוגיה – האישה הראשונה בתוניס בעלת השכלה גבוהה. לאחר לימודי רפואה בצרפת, בחרה להתמחות ברפואת ילדים ובגינקולוגיה על מנת להנגיש שירותי רפואה לנשים, שנמנעו מבדיקות ומניתוחים בידי רופאים גברים בגלל הפחד מ”חילול כבוד המשפחה”. במהלך הקריירה שלה עסקה גם בהדרכות על תכנון משפחה, אמצעי מניעה והפלות, בהכשרת מיילדות מקצועיות, וכן בהעלאת מודעות למילת נשים ולנישואי ילדות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תווחידה עורכת קמפיין הסברה למען תכנון המשפחה בתוניסיה [מקור]

רגיל

אפואה דורקנו

אפואה דורקנו, 2014-1949

היום, לפני 69 שנים, נולדה אפואה דורקנו, אקטיביסטית גאנית-בריטית, יוזמת התנועה הגלובלית לביטול הנוהג של מילת נשים. היא עבדה כאחות בבתי חולים בלונדון, כשבמהלך הכשרתה כמיילדת התוודעה לתופעה של מילת נשים. היא הובילה משלחת של ארגון זכויות אדם בינלאומי לאפריקה על מנת לאסוף נתונים על היקף הנוהג, שב-1980 פרסמה את אחד הדוחות הראשונים על מילת נשים בעולם. ב-1983 ייסדה דורקנו מרכז מחקר ופיתוח למען בריאות האישה, וכן שימשה כיועצת מיוחדת לארגון הבריאות העולמי, על מנת שהסוגיה “תהפוך מבעיה שאין לה הכרה לסוגיה מרכזית עבור ממשלות ברחבי העולם”.

ויקיפדיה

עוד על מנהג מילת נשים והמאבק למניעתו

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מרצה בכנס TED, דצמבר 2013 (צילום: אופי סנדו)

בתמונה הקטנה: צילום של גרהם טרנר ל”גרדיאן”, 2014

רגיל

שבאנה רחמאן

שבאנה רחמאן, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה שבאנה רחמאן, סטנדאפיסטית, עיתונאית, סופרת ופעילת זכויות אדם נורווגית, מוסלמית ילידת פקיסטן. הופעותיה, כתיבתה והרצאותיה מהוות התקפה סאטירית על האסלאם הפונדמנטליסטי, על הפרת זכויות האדם ובעיקר האישה ע”י קנאים מוסלמים, ועל הסובלנות ה”רב-תרבותית” שמגלים מתונים כלפי תופעות כגון מילת נשים, סקילת נשים נואפות, כפיית נישואין על נערות וילדות צעירות, קטיעת איברי עבריינים ועוד. בשל הצלחתה, החלה לקבל מכתבי שנאה ואיומים, אך גם הוגדרה כאחת ממעצבות דעת הקהל החשובות בסקנדינביה וזכתה בפרס חופש הביטוי הנורווגי ובפרס הליונס הכלל-עולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: רחמאן עם כלבי הסמויד שלה, אקהרט וקספר, מתוך כתבה בעיתון הנורווגי “אפטן-פוסטן”, תחת הכותרת “הכלבים לקחו אותי“, על פעילותה למען זכויות בעלי חיים (צילום: דן נגארד)

בתמונה הקטנה: רחמאן בהפגנה של ארגון NOAH הנורווגי למען שינוי היחס לבעלי חיים כאל חפצים, 2014 (צילום: האקון מוזוולד לארסן, מאגר התמונות NTB)

רגיל

פאוזיה קאסינג’ה

פאוזיה קאסינג’ה, הדיון בבקשת המקלט שלה הוכרע ב-1996

“ביום חמישי הודיעו לי שאתחתן. ביום שישי אמרו לי שיחתכו אותי. בחצות ברחתי.”

פאוזיה קאסינג’ה, נערה יתומה בת 17 מטוגו, נמלטה ב-1994 מכפיית נישואים פוליגמיים ומילה, הצליחה להגיע לארה”ב אך נתפסה על ידי רשויות ההגירה, הופשטה, נאזקה ונכלאה, ובקשתה לקבל מקלט נדחתה. היום, לפני 22 שנים, ועדת הערעורים לענייני הגירה הפכה את ההחלטה ויצרה תקדים להכרה ברדיפה מגדרית כסיבה מספקת להענקת מקלט מדיני. עורכת הדין ליילי מילר-מורו, שייצגה אותה פרו-בונו, ייסדה בהשראתה את “מרכז טאהירה לצדק”, המציע סיוע משפטי לפליטות על רקע אלימות ורדיפה מגדריות.

עוד על תקדים קאסינג’ה

עוד על עורכת הדין ליילי מילר-מורו

פייסבוק

בתמונה הקטנה: צילום מסך מתוך מסיבת עיתונאים בהשתתפות פאוזיה קאסינג’ה ב-1997. לקוח מתוך סרטון שבו עו”ד מילר-מורו מציגה את המקרה ואת השלכותיו על מערכת המשפט האמריקאית ומתארת את הקמתו של “מרכז טאהירה לצדק”

רגיל

מניפסט הנשים בגאנה

מניפסט הנשים בגאנה, 2004

היום, לפני 13 שנים, פורסם “מניפסט הנשים בגאנה” על ידי קואליציה של פעילות פמיניסטיות וארגוני נשים מגאנה. המניפסט מתאר את מצבן של הנשים הגאניות ודורש שוויון זכויות, קורא להשתתפותן במפלגות הגאניות ובממשלה, ותובע מהממשלה להבטיח להן שכר מינימום וגישה למערכות חינוך ובריאות, ובפרט להפלות. המניפסט מתייחס גם באופן מיוחד לסוגיות הנוגעות לנשים בעלות מוגבלויות. מאז פרסומו העבירה ממשלת גאנה חוק למניעת אלימות במשפחה, חוק נגד סחר בנשים וחוק למען אנשים בעלי מוגבלויות, וכן הוציאה את מילת הנשים אל מחוץ לחוק.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ד”ר רוז מנסה-קוטין, מנהלת ארגון ABANTU מערב אפריקה, אחד הגופים המקדמים זכויות נשים בגאנה

רגיל

יום המאבק באלימות נגד נשים: מילת נשים

יום המאבק באלימות נגד נשים: מילת נשים

לרגל יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, המצוין מדי שנה ב-25 בנובמבר, רצינו להתייחס השנה לנושא שכמעט אינו מדובר, אך לצערנו עודנו נוכח עבור נשים רבות, רבות מדי, בעולם: מילת נשים.
מנהג זה הוא ביטוי מובהק לאלימות נגד נשים אך ורק בשל היותן נשים. זוהי גם דוגמה מדהימה ליכולת של נשים מעטות ונחושות להציף למודעות, לשנות את דעת הקהל ואת החקיקה ולהביא לירידה תלולה בשכיחותו ברחבי העולם, וכל זאת תוך דור אחד.

*******************************
מילת נשים היא מנהג שבמהלכו מבוצעת כריתה של חלק מאיבר המין הנשי. ברוב המקרים מבוצעת המילה בילדות צעירות, בגילאי 13-3.
ישנן עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות לקיומה של מילת נשים כבר מהמאה החמישית לספירה.
ההסברים המסורתיים למילת נשים משתנים מאזור לאזור ומקהילה לקהילה, ורובם אינם מתבססים על שום ציווי דתי אלא קשורים להצנעת המיניות הנשית, לתפיסת הדגדגן כשארית זכרית שיש להסירה מגוף הנקבה, או לתפיסתו כאיבר שעלול לפגוע בבריאותן של נשים (אף שאין כל ממצא רפואי המעיד על כך).
רוב התיעוד ההיסטורי של מילת נשים הוא מהמזרח הקרוב ומאפריקה, אך במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 תועדו מקרים גם בארה”ב ובבריטניה, שבהם בוצעה כריתת דגדגן כהליך רפואי לטיפול בהיסטריה ובטירוף, וגם באוננות, בקרב נשים ונערות.
הסיבוכים הנפוצים ביותר למילה הנשית בטווח הקצר הם דימום, זיהום מקומי וזיהום כולל, שיכול להביא אפילו למוות. בשלבים מאוחרים יותר סובלות הנשים מהפסקה של הווסת, מדלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן ובאגן ומכאבים עזים בעת קיום יחסי מין. כשהנשים שנימולו יולדות, הן נוטות יותר לקרעים חמורים בלידה (מכיוון שרקמת הצלקת גמישה הרבה פחות מעור רגיל), מדממות יותר אחרי הלידה וסובלות מליקויים ברצפת האגן, עד כדי אי שליטה קבועה בהטלת צואה ושתן. הסיבוך האירוני ביותר הוא קשיי פוריות, שמתגלים אצל אחוזים ניכרים מהנשים שעברו מילה בצעירותן. בניגוד לטענתם של התומכים במנהג כי מטרתו העיקרית היא הגברת הפוריות והפיכת הנערה לאשת משפחה נאמנה, דווקא הפגיעה הפיזית בה מקטינה את סיכוייה להרות – אחד המחקרים האחרונים מציג נתון מצמרר, שלפיו 30-25% מהנשים שנימולו סובלות מבעיות פוריות לעומת 14-8% מהנשים מאותו אזור ואותו שנתון שלא נימולו.

*******************************
מצב נוכחי:
ארגון “אמנסטי” מעריך כי כיום חיות בעולם כ-200 מיליון נשים שעברו מילה, וכי מדי יום נוספות אליהן כ-8,000 נשים. מילת הנשים נפוצה בעיקר באזורים המוסלמיים בצפון-מזרח אפריקה, בקרן אפריקה ובמערב אפריקה, וכן בקרב הבדואים והכורדים במזרח התיכון (פרט לישראל).
על פי מחקר מ-2010, המדינות שבהן שיעורן של נשים שעברו מילה הוא הגבוה ביותר הן סומליה (98% מכלל הנשים בגילאי 49-15 במדינה), גינאה (97%), ג’יבוטי (93%), מצרים (91%) וסיירה לאון (90%). ואילו שיעורן של ילדות שעברו מילה גבוה במיוחד בגמביה (56% מכלל הילדות עד גיל 14 במדינה), במאוריטניה (54%), באינדונזיה (49%) ובגינאה (46%). הנתונים מצביעים אפוא על ירידה של כ-30% בשני העשורים האחרונים בשכיחותה של מילה נשית בקרב ילדות.

*******************************
ישראל:
נכון להיום אין תיעוד למילה נשית בישראל. לא כך היה עד לפני כעשרים שנה בסך הכול. הארגון הפמיניסטי “אל-פנאר”, ארגון נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל, הוא שחשף לעין הציבור את התופעה שהייתה נפוצה בכמה מהשבטים הבדואים ויצא למלחמת חורמה כנגדה. ביוני 1992 החל הארגון להפיץ כרוזים בערבית המגנים את המנהג, מבקרים את קשר השתיקה סביבו וקוראים למיגורו, וכן העלה את הדרישות הבאות:
מהמועצה הלאומית לשלום הילד, “להקדיש אמצעים לחשיפת התופעה, לפרסומה ולמאבק בה”;
מהיועץ המשפטי לממשלה, “להעמיד לדין כל הורה וכל אדם אשר יבצע או יסכים שיבוצע בבתו סירוס כזה ולמצות עמו את הדין”;
מהמשטרה, “לקבל הנחיה מהיועץ המשפטי לחקור תופעה זו ולהביא את מבצעיה לדין בגין חבלה גופנית חמורה”;
מאיגודי הרופאים והאחיות, “להשעות כל רופא/ה או אח/ות אשר ישתתפו בביצוע פשע זה ויעניקו לו לגיטימיות רפואית מזויפת”;
מההנהגה הפלסטינית, “לגנות את התופעה ולהגדירה כפשע חמור שאין לו מקום בתוך החברה הנאבקת לשוויון ולשחרור”;
מאיגוד העובדים הסוציאליים, “להורות לעובדים לדווח על כל מקרה כזה ולהכריז כי אי דיווח על כך מהווה עבירה חמורה”;
ומחברי הכנסת, בעיקר הערבים שבהם, “ליזום חקיקה נגד פשע נתעב זה”.
המועצה לשלום הילד התגייסה מיד למאבק בתופעה. תוך שישה חודשים מאז הכרזת המלחמה של “אל-פנאר” הוקמה בכנסת הוועדה לקידום מעמד האישה, שנושא זה היה אחד הראשונים שעלו על שולחנה. לחץ עצום, הן מצד השלטונות והן מצד ההנהגה הערבית, הופעל על השבטים הבדואים שבהם ביצעו את השחתת איברי המין של נשים צעירות. ב-2009, חוקרים ישראלים לא מצאו אף לא אישה אחת מתחת לגיל שלושים הנושאת את הצלקת המעידה כי בוצע חיתוך באיבר מינה.

*******************************
המאבק הנשי ברחבי העולם למניעת מנהג המילה הנשית:
הצלחתו של “אל-פנאר” במיגור המילה הנשית בישראל היא פנומנלית, אך הן לא היו היחידות ולא הראשונות במאבק זה.
מריון סקוט סטיבנסון, מיסיונרית סקוטית שהגיעה לקניה בשלהי שנות ה-20, הייתה הראשונה להציג ביקורת נחרצת כנגד מנהג המילה הנשית, וכינתה אותו “השחתת איבר המין הנשי”. עד שנות ה-70 נעשה השימוש במונח “השחתה” שגור בספרות המקצועית בנושא, בייחוד בקרב חוקרות פמיניסטיות (כמו רוז הולדפילד ופראן הוסקן), ומשנות ה-90 החלו להשתמש בביטוי זה גם ארגון הבריאות הבין-אפריקני לענייני נשים וארגון הבריאות הבינלאומי.
ב-1991 הקימה מולי מלצ’ינג האמריקנית את “טוסטן” – ארגון שלא למטרות רווח המפעיל תוכניות בקרב קהילות שמילה נשית נפוצה בהן ומתמקד בכלים כמו דמוקרטיה, אוריינות וחינוך לבריאות על מנת לחזק את יכולת הבחירה של נשים בנות הקהילה. בעזרת הארגון, עד 2016 החליטו כ-7,300 קהילות בשש מדינות שונות באפריקה לזנוח את הפרקטיקה.
עוד לפני התערבותן של נשים מהמערב, היו מקומיים שמחו כנגד מילת נשים, החל בשנות ה-20 במצרים ובסודאן, ואלו היו דווקא רופאים ואנשי דת. הפרקטיקה נאסרה בחוק בשתי המדינות, אך מסורות מסוימות של חיתוך איבר המין הנשי עדיין הורשו להתקיים. בשנות ה-70 שוב עלה הנושא לכותרות במצרים, כשהרופאה הפמיניסטית נוואל אל-סעדאווי ביקרה באופן גלוי את מילת הנשים בספריה, ועקב כך פוטרה מתפקידה במנהל הבריאות הציבורי. עדנה עדן איסמאיל הסומאלית החלה לפעול בתחום ב-1977 במסגרת הארגון הדמוקרטי של הנשים הסומאליות. ב-1981, בכנס של ארגון המדעניות הסודאני, חתמו כ-150 אקדמאים על עצומה לסיום המילה הנשית. ב-1984 קראה ועידה בין-אפריקנית שנערכה בסנגל לסיום המנהג. ואריס דירי הסומאלית, דוגמנית מצליחה בשנות ה-80, סיפרה בריאיון מ-1997 על המילה שעברה בגיל 5, ומאז הפכה לשגרירת האו”ם בנושא המאבק נגד מילת נשים.
החל בשנות ה-90, ממשלות שונות באפריקה ובמזרח התיכון העבירו חקיקה שאוסרת או מגבילה מילה נשית, לרבות הטלת עונשי מאסר חמורים על מבצעיה. האיסור המוחלט שהוטל ב-2007 על מילת נשים במצרים ובאריתראה, למשל, נחשב להישג גדול במיוחד, שכן במדינות אלה רוב הנשים נימולות. עד 2015, כ-23 מדינות אפריקניות אסרו בחוק על מילה נשית.

*******************************
לקריאה נוספת:

יום המאבק

מילת נשים

Female genital mutilation

דוח ארגון הבריאות העולמי על מילת נשים (2016)

על הנשים שפעלו ופועלות נגד מילת הנשים:
מריון סקוט סטיבנסון
פראן הוסקן
מולי מלצ’ינג
נוואל אל-סעדאווי
עדנה עדן איסמאיל
ואריס דירי

*******************************
פוסטים קודמים שלנו על אלימות נגד נשים:
על האחיות מיראבל, שנרצחו ב-25 בנובמבר 1960, ולזכרן מצוין היום בתאריך זה
סטטיסטיקה על רצח נשים ע”י בני משפחה, נכון ל-2014
על חקיקה, אכיפה, טיפול רפואי ומקלטים להתמודדות עם אלימות נגד נשים במשפחה
רכוש משלך – סקירה היאסטורית על המאבק להיות בעלות רכוש ולא רכוש
מעבדות לחירות? – סקירה היאסטורית על עבדות מין

*******************************
פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשים משבט המסאי מוחות נגד FGM – Female Genital Mutilation
בתמונה הקטנה: מפגש הסברה נגד מילת נשים במצרים

רגיל

אייאן חירסי עלי

אייאן חירסי עלי, נולדה ב-1969

היום, לפני 44 שנים, נולדה אייאן חירסי עלי, פעילה פמיניסטית, פוליטיקאית וסופרת הולנדית ממוצא סומלי. ב-1992 נמלטה חירסי להולנד, כאשר משפחתה התעקשה להשיא אותה בניגוד לרצונה. היא התאזרחה וחיברה מספר יצירות שיצאו כנגד האסלאם הקיצוני, ובעקבות זאת קיבלה איומים לחייה. ב-2010 נכנסה חירסי לרשימת 100 האינטלקטואלים המשפיעים ביותר בעולם של המגזין “טיים”.

ויקיפדיה

עוד על האוטוביוגרפיה שלה, “כופרת

פייסבוק

רגיל

נוואל א-סעדאווי

נוואל א-סעדאווי, נולדה ב-1931

היום, לפני 82 שנים, נולדה נוואל א-סעדאווי, פסיכיאטרית, סופרת ואקטיביסטית פמיניסטית מצרייה. א-סעדאווי כתבה ספרים רבים על נשים באיסלאם, והתמקדה במיוחד בפרקטיקה של מילת נשים. בשנת 1981, לאחר שהוציאה כתב עת פמיניסטי, נשלחה לשנה לכלא על ידי אנואר סאדאת. היא הקימה את “איגוד הסולידריות של הנשים הערביות” ומכהנת כנשיאתו.

ויקיפדיה

פייסבוק