עמוד 1
רגיל

אריאנה הפינגטון

אריאנה סטסינופולוס הפינגטון, נולדה ב-1950

“כשייסדתי את ‘הפינגטון פוסט’, הייתי עדיין תחת האשליה ששחיקה היא המחיר שעלינו לשלם בשביל להצליח. חשבתי שאני חייבת לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה, ובטעות ייחסתי את הצלחתו של האף-פוסט לנכונות שלי לעשות זאת.
ההגדרה המודרנית של הצלחה שיש לנו כרגע – שלפיה שעות ארוכות ועבודת-יתר נחשבות לקנה מידה לרצינות ומחויבות – פשוט לא עובדת. זה מה שיוצר את המגפה העולמית הנוכחית של שחיקה ומתח.
הצלחה אינה קשורה לבחירה ואיזון בין תחושת רווחה לבין ביצועיזם, אלא להבנה שישנו קשר ישיר והדדי בין הדברים.”

היום, לפני 69 שנים, נולדה אריאנה הפינגטון, עיתונאית, סופרת ואשת עסקים יוונייה-אמריקאית. “הפינגטון פוסט”, אתר החדשות והבלוגים שייסדה וניהלה ב-2005, נחשב לאחד האתרים הפוליטיים הפופולריים והמשפיעים בעולם וזכה בפרסי פוליצר ופיבודי. היא-עצמה פרשנית פוליטית בולטת, המשתתפת בתוכניות אקטואליה רבות ברדיו ובטלוויזיה, ונכללה בין היתר ברשימות 100 האנשים המשפיעים בעולם של “טיים” ושל “פורבס”. ב-2016 השיקה את “Thrive Global”, פלטפורמה למען פתרונות מבוססי-מדע למתח ושחיקה, “הגדרה מחדש של הצלחה ויצירת חיים של רווחה, חוכמה וקסם”.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט והתמונות (הגדולה מ-2017, הקטנה מ-1975) מתוך כתבה על “לוחמת ה’וולנס’ (Wellness) אריאנה הפינגטון“, מגזין CEO, מאי 2017

רגיל

מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס

מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס, 1848-1796

“עַל מַר גּוֹרָלֵךְ בּוֹכָה הַטֶּבַע
הֲרֵי גַּם הַפֶּרַח הַזּוֹהֵר בְּיוֹתֵר קָמֵל
כַּאֲשֶׁר חֶרֶק מְתֹעָב שׁוֹכֵן בְּצַלְּקוֹתָיו”
(מתוך שירה משנת 1837, “לאישה הצעירה היפה (שנקשרה על כורחה לזקן חולה)”)

היום, לפני 223 שנים, נולדה מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס, אינטלקטואלית, סופרת, עיתונאית ומשוררת גואטמלית. במהלך המאבק לעצמאות גואטמלה הוציאה לאור את העיתון הפוליטי “מאה ואחת פעמים” שסיקר ופירש את המאורעות, ובו פרסמה יצירות סאטיריות שהביעו מחאה, לעגו למנהיגים ועוררו את החברה להתנער מגישות ומנהגים מיושנים. היא בולטת גם כפמיניסטית שהקדימה את זמנה, הראשונה במרכז אמריקה שביטאה בכתיבתה מוטיבים וסגנון של התנועה הספרותית הרומנטית החדשה, ובפרט זו הנשית. שיריה האינטימיים היו מלאי רגשות וחששות אוניברסליים והביאו לידי ביטוי סובייקט נשי חדש.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: תחריט של מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס על שולחן הכתיבה שלה, 1840

רגיל

אנה אנגלהרדט

אנה אנגלהרדט, 1903-1838

היום, לפני 181 שנים, נולדה אנה אנגלהרדט, פעילה למען זכויות נשים, סופרת ומתרגמת רוסייה. היא למדה שפות באחד מבתי הספר הבודדים שהיו פתוחים בפני נשים, החלה לתרגם ספרי ילדים ולעבוד בחנות ספרים, וב-1863 הייתה ממייסדות קואופרטיב הנשים הראשון להוצאה לאור ברוסיה. היא תרגמה לרוסית עשרות יצירות ספרותיות מרחבי אירופה, ערכה מגזין לספרות זרה וחיברה ב-1877 את המילון הגרמני-רוסי השלם הראשון. היא הייתה גם פעילה בתנועת הנשים, סייעה בהקמת “מוסדות בסטוז’ב” שהעניקו השכלה גבוהה לנשים, ניהלה את איגוד הנשים הרוסי לצדקה וייסדה את המכון הרפואי לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מעבדת כימיה לנשים במסגרת “מוסדות בסטוז’ב” [מקור]

רגיל

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי)

בטי מיי טייגר ג’אמפר (פוטאקי), 2011-1923

היום, לפני 96 שנים, נולדה בטי מיי טייגר ג’אמפר – פוטאקי בשמה השבטי – אחות, סופרת ומנהיגה ילידית אמריקאית, האישה הראשונה (והיחידה) שכיהנה כראשת אומת הסמינול. היא הייתה בת השבט הראשונה שלמדה קרוא וכתוב באנגלית, ושסיימה לימודי תיכון ולימודי סיעוד. בעבודתה כאחות, הנגישה שירותי רפואה “לבנה” עבור סמינולים רבים מאזורים מרוחקים. היא ייסדה וערכה את עיתון השבט, שזכה בפרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים הילידים, וכתבה ספרים ומאמרים רבים על תרבות השבט ומסורותיו. טייגר ייסדה גם ארגון למען תוכניות בריאות וחינוך בשבטים ילידיים, שהפך ללובי פוליטי חזק.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך הארכיון הלאומי של פלורידה

בתמונה הקטנה: בטי מיי טייגר (משמאל) ואליס אוסקאולה (מימין), בוחנות את המהדורה הראשונה של העיתון “חדשות הסמינולים”, מתוך סקירה על פועלה במסגרת “נשים אדירות בהיסטוריה” ב”מגזין פרספונה: נשים, תרבות פופולרית, חדשות, חדי קרן

רגיל

ז’ורנל קיואו מה מה ליי

ז’ורנל קיואו מה מה ליי, 1982-1917

היום, לפני 102 שנים, נולדה מה מה ליי, מוציאה לאור וסופרת בורמזית, שהייתה גם מומחית לרפואה בורמזית מסורתית. ב-1936 התפרסם לראשונה מאמר פרי עטה, “להיות לאישה מודעת”; שנתיים אחר כך ייסדה את העיתון “ז’ורנל קיואו” ופרסמה בו מאמרים בנושאים חברתיים וסיפורים קצרים. עקב מתקפות על מערכת העיתון, שנתפס כשמאלני ומרקסיסטי, סגרה אותו והחלה לכתוב ספרים. ספריה, המהווים תיעוד אותנטי של התרבות והחברה בבורמה, זכו להצלחה ולהערכה רבה, והיא נודעת כאחת הסופרות הבורמזיות הגדולות של המאה ה-20. ב-1948 אף נבחרה לנשיאת התאחדות הסופרים בבורמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מה מה ליי בצעירותה, תמונה המופיעה בספרה “נתיב” (מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: ציור שלה, כפי שמופיע על כריכת הספר “תמונות מחיי”, אסופת מאמריה על חייה (2002)

רגיל

רחל ששון בר

רחל ששון בר, 1927-1858

היום, לפני 161 שנים, נולדה רחל ששון בר, עיתונאית בריטית ילידת הודו, בת למשפחת ששון המפורסמת מבגדד, שחלשה על חלק גדול מהמסחר הענף בין הודו לבריטניה ונודעה במפעליה הפילנתרופיים. ב-1891 מונתה לעורכת הראשית של “האובזרבר”, ושנתיים אחר כך גם של ה”סאנדיי טיימס” – ובכך הייתה לאישה הראשונה שערכה עיתונים לאומיים חשובים בבריטניה, בעת שבה לנשים אפילו לא הייתה זכות הצבעה. היה זה “האובזרבר” בניהולה שחשף ב-1898 את זיוף המסמכים המרשיעים בפרשת דרייפוס, ועיתוניה תמכו גם ברעיון הציוני מראשיתו וסיקרו באהדה את פועלו של הרצל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ראשונה משמאל (יושבת), בצילום משפחתי של משפחת ששון. צילום מתוך ספרם של אילת נגב ויהודה קורן “הגברת הראשונה של רחוב פליט”

התמונות מתוך המאמר “נושלה מצוואה של מיליונים* – והפכה לגברת הראשונה של העיתונות הבריטית“, מאת אושי דרמן, בלוג בית התפוצות, ינואר 2018

* משום שנישאה ליהודי מומר

רגיל

פלורה נוואפה

פלורנס נוואנזורואהו נקירו נוואפה, 1993-1931

“איזו יהירות, איזו טיפשות הובילה אותנו לחורבן הזה, לטירוף הזה, לרשעות הזו, למלחמה הזו, למוות הזה? כשהמלחמה האכזרית הזו תיגמר, לא תהיה עוד מלחמה. זה לא יקרה שוב, לעולם לא. לעולם לא עוד.”
(מתוך ספרה “לעולם לא עוד”, 1975, עמ’ 70)

היום, לפני 88 שנים, נולדה פלורה נוואפה, סופרת, אשת חינוך ופעילה חברתית מניגריה, המכונה “האמא של הספרות האפריקאית המודרנית”. היא זכתה להכרה בינלאומית מיד עם פרסום ספרה הראשון, “אפורו” (1966), ומציגה בספריה את חייהן ונקודת מבטן של הנשים הניגריות בחברה המודרנית. נוואפה נודעה גם בתפקידה כשרת הבריאות והרווחה, שבמסגרתו עסקה בשיקום ניגריה לאחר מלחמת ביאפרה בסוף שנות ה-60, ובמיוחד באיחוד משפחות ובהקמת מסגרות ליתומים ולפליטים. ב-1974 ייסדה הוצאה לאור, הראשונה באפריקה בבעלות אישה שחורה והראשונה שהתמקדה בנשים כקהל יעד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כרזת הסרט הדוקומנטרי “הבית של נוואפה” (2016), מאת היוצר הניגרי אונייקה נווליו [טריילר]

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה לטלוויזיה הנורווגית, 1987

רגיל

איימי ז’אק גארווי

איימי יופימיה ז’אק גארווי, 1973-1895

“האישה דמוית בובה-תינוקת שייכת לעבר, והאישה הערה מתחשלת, מוכנה לכל שעת חירום, מוכנה להיענות לקריאה, אפילו תהיה זו קריאה להתייצב אל מול התותחים בשדה הקרב.”

היום, לפני 123 שנים, נולדה איימי ז’אק גארווי, עיתונאית ואקטיביסטית ג’מייקנית, מהנשים השחורות הראשונות שפעלו כעיתונאיות ומוציאות לאור במאה ה-20 ומחלוצות האקטיביזם הפאן-אפריקאי. מגיל צעיר נהגה לקרוא עיתונים ולהיות מעורבת פוליטית, ועם הגעתה להארלם, ניו יורק, ב-1917 התוודעה להתאחדות העולמית לקידום שחורים והייתה לדמות מרכזית בהנהגתה ובהסברה למען עצמאות אפריקה, ככותבת, כעורכת העיתון “עולם השחורים” וכנואמת סוחפת. “מזכר משותף לאפריקה, לקריביים ולאמריקות” שכתבה ב-1944 שכנע רבים מנציגי האו”ם לאמץ אמנה לשחרור אפריקה מהקולוניאליזם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה (מימין לשמאל): מרקוס גארווי (בעלה), מנכ”ל ההתאחדות העולמית לקידום שחורים, הנרייטה וינטון דייוויס, השחקנית והפעילה לשיפור מעמד השחורים, ואיימי ז’אק גארווי, בכנס של ההתאחדות במדיסון סקוור גארדן, ניו יורק, אוגוסט 1920

התמונה הקטנה מתוך כריכת הספר “איימי ז’אק גארווי: כתבים נבחרים מעולם השחורים”, בהוצאת אוניברסיטת טנסי (2016), מתוך אוסף התמונות של מרכז שומברג לחקר התרבות השחורה בספריית ניו יורק

רגיל

ג’ומאנה חדאד

ג’ומאנה חדאד, נולדה ב-1970

היום, לפני 48 שנים, נולדה ג’ומאנה חדאד, סופרת, דוברת ועיתונאית לבנונית, הבולטת בפועלה למען זכויות נשים, במאבקה נגד צנזורה ולמען חופש הביטוי ובביקורתה על דת מאורגנת. ב-2008 ייסדה את “ג’סד” (“גוף”), מגזין תרבות בערבית המעורר מחלוקת בשל עיסוקו בטאבו של הגוף דרך קולנוע, ספרות, אמנות ומדע. השנה החלה לשדר תוכנית ב”אל-חורה”, ערוץ טלוויזיה בלוויין המשודר מארה”ב בערבית, העוסקת בסוגיות של חופש ביטוי וחשיבה ביקורתית. מזה כמה שנים היא נכללת ברשימת 100 הנשים הערביות החזקות בעולם של “מגזין העסקים הערביים”, בשל תרומתה התרבותית ופועלה החברתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך כתבת דיוקן ב”לה פיגארו נשים” (בצרפתית): “ג’ומאנה חדאד מלבנון: לא לטאבו על מין“, 2014 [צילום: פרנקו טטמנטי]

בתמונה הקטנה: מתראיינת על פמיניזם ומיניות, גרמניה 2010 [צילום: היינריך בול שטיפטונג]

רגיל

דבורה ראם

דבורה ראם, 1903-1830

היום, לפני 115 שנים, הלכה לעולמה דבורה ראם, בעלת “דפוס ראם”, בית דפוס יהודי שהוקם בווילנה ב-1789 על ידי ברוך בן יוסף ראם והיה אחד מבתי הדפוס העבריים הראשונים. תחת ניהולה של דבורה, החל מ-1860, הוציא הדפוס ספרי קודש רבים וכן ספרי חול של מיטב הסופרים העבריים בני הזמן, וצמח להיות בית הדפוס היהודי הגדול בעולם. אך עיקר פרסומו של הדפוס הגיע בזכות פועלה של דבורה להוצאת מהדורה מקיפה של התלמוד הבבלי, המתבססת על איתור מקורות מדויקים של יותר ממאה מפרשים ראשונים ואחרונים בספריות ברחבי אירופה, ומשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צורת הדף של התלמוד הבבלי בדפוס וילנה, שנתקבלה כצורה המקובלת והמקודשת עד היום

רגיל

מריון דֶנהוֹף

מריון הֶדָה אילזה, הרוזנת דֶנהוֹף, 2002-1909

היום, לפני 109 שנים, נולדה מריון דֶנהוֹף, עיתונאית וסופרת גרמנייה, מהפורות והמשפיעות בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה. היא הייתה שותפה ל”קשר ה-20 ביולי” כנגד היטלר, אך הצליחה להטעות את חוקרי הגסטאפו ולהינצל מהוצאה להורג. ב-1946 החלה לכתוב ב”די צייט” (“הזמן”), השבועון הנמכר והנקרא ביותר בגרמניה, ובמשך שנים רבות הייתה העורכת הראשית והמוציאה לאור. בנוסף כתבה יותר מ-20 ספרים, כולל ניתוחים פוליטיים והיסטוריים של גרמניה. את כל ירושתה הקדישה להקמת קרן המעניקה מדי שנה, מאז 2003, את “פרס מריון דנהוף” לקידום היחסים והשלום בין העמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עומדת על ידיהם של אחיה, כריסטוף והייני, 1936 [מתוך אתר “קרן מריון דנהוף”]

התמונה הקטנה מתוך ביוגרפיה שלה בארכיון אתר “וולדורף חינוך היום”

רגיל

חמדה בן-יהודה

חמדה (ביילה פולה) בן-יהודה, 1951-1873

היום, לפני 145 שנים, נולדה חמדה בן-יהודה, סופרת ועיתונאית ארץ-ישראלית, דמות מרכזית בהחייאת השפה העברית. ב-1892 נפטרה אחותה דבורה, אשתו של אליעזר-בן יהודה, משחפת – והיא עִברתה את שמה, עזבה את לימודי הכימיה במכללה ואת כל חייה הטובים במוסקבה, נישאה לאליעזר והלכה אחריו לארץ נידחת בתנאי דוחק, לדאוג לכל מחסורו ולגדל את המשפחה העברייה הראשונה. חמדה כתבה וערכה את עיתוניו, הקימה מערך גיוס תרומות בארץ ובעולם למילון הלשון העברית, וכן חיברה סיפורים קצרים ותרגמה שירי ילדים. לאחר מותו השלימה את מפעל חייו והוציאה לאור את כל כרכי המילון.

ויקיפדיה

מאמר מקיף מאת רעות גרין על “חמדה בן-יהודה ו’מלחמתה עם השטן’: מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון“, מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית

“זה שנתיים שהחלה בעולם מלחמה על ה-נ-ו-צ-ו-ת, החלו לצעוק ככרוכיה כי זה מעשה פראים להתקשט בנוצות, כי זה לא נאה למין היפה של זמננו, שזו אכזריות. סוף סוף, לגזול מהצפרים ומהעופות את נוצותיהם, כנפיהם וזנביהם ותדיר ימרטון בעודם בחיים וזה מסב להאמללות יסורים וענויים קשים…
אך לגמרה להגמל בפעם אחת מהנוצות לא היה להנשים היפות אמץ לב וע”כ החלו לשאת הנוצות מאחורי הכובע, מתחת לשפת הכובע, ובשנה זו צעדה הקדמה עוד צעד אחד ויסירו כליל הנוצות מהכובעים ובמקומן ישימו פרחים עשויים ברוב אומנות כפרחים טבעיים ממש או רמונים ממשי קל, מגז – סמרטוט (לא ‘ספונג’דרור’ חלילה)… ובאמת יש בזה יתר טעם מאשר לשאת סל-קש על הראש אפילו אם הסל יפה וקל.
אך מי יודע כמה זמן יארך נצחון זה ואם לא תשובנה היפהפיות לשאת שנית נוצות… מפני שזה נאה לפניהן ומפני שזה בינינו, יפה, יפה מאוד.”
[מתוך מדור האופנה (מילה שהיא עצמה חידשה) של חמדה בן-יהודה, בעיתון “השקפה”, 21/6/1904]

פייסבוק

הציטוט והתמונה הגדולה מתוך רשומה באתר הספרייה הלאומית, “מה ללבוש בסופ”ש? טיפים מגורו האופנה העברייה חמדה בן-יהודה

בתמונה הקטנה: אליעזר וחמדה בן-יהודה בביתם, 1912. מקור: הארכיון הציוני

רגיל

הנרייט בי לורנצן

הנרייט בי לורנצן, 2001-1911

היום, לפני 106 שנים, נולדה הנרייט בי לורנצן, הומניסטית, פעילת שלום ופמיניסטית נורווגית. בשנות ה-30 הייתה ממייסדות אקדמיית ננסן, שקידמה פילוסופיה הומניסטית בעידן הטוטליטריזם, ובמסגרת זו הרצתה בעיקר על זכויות נשים ובפני נשים. במהלך מלחה”ע השנייה פעלה בתנועת ההתנגדות הנורווגית, עד שב-1943 נעצרה על ידי הגסטפו ונשלחה למחנה הריכוז ראוונסבריק, שם שהתה עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה ייסדה מגזין נשים שהעלה על סדר היום את זכויות הנשים ואת מקומן בחברה. ב-1995 זכתה באות הכבוד הגבוה ביותר באוסלו ונכללה ברשימת מאה הנשים החשובות ביותר בנורווגיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרי קתרין גודארד

מרי קתרין גודארד, 1816-1738

היום, לפני 279 שנים, נולדה מרי קתרין גודארד, בעלת בית דפוס אמריקאית. העיתון שהוציאה לאור בזמן מלחמת העצמאות האמריקאית היה מהנקראים ביותר אז. כשהעיתון הביע תמיכה במסיבת התה של בוסטון, סירב הדואר הבריטי המלכותי להפיץ את העיתון, וגודארד פתחה מערכת דואר אלטרנטיבית שהפכה לימים לדואר האמריקאי. כשהקונגרס הקונטיננטלי השני, הממשלה דה-פקטו של 13 המושבות בצפון אמריקה שהפכו לארצות הברית, ביקש להפיץ ברבים את הכרזת העצמאות החדשה – גודארד הייתה הראשונה להדפיס את המסמך יחד עם שמות החותמים, על אף שהבריטים החשיבו זאת למעשה של בגידה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אן מור

אן ס’ מור, נולדה ב-1950

היום, לפני 67 שנים, נולדה אן מור, היו”רית והמנכ”לית של ענקית התקשורת “טיים”, האישה הראשונה בתפקידים אלה ב-95 השנים מאז הוקם תאגיד התקשורת, המוציא לאור יותר מ-100 מגזינים ברחבי העולם. מור החלה לעבוד ב”טיים” כפרשנית לענייני כלכלה ב-1978, מונתה למנהלת השיווק של “פורצ’ן” ב-1981, ערכה את מגזין “פיפל” ב-1991 וטיפסה עד למשרה הבכירה ביותר ב-2002. משימתה העיקרית הייתה להעביר את המגזינים אל העידן הדיגיטלי; “טיים” נכלל היום בין 20 תאגידי התקשורת הגדולים ביותר ברשת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שחלא שרכּת

שחלא שרכּת, נולדה ב-1956

היום, לפני 61 שנים, נולדה שחלא שרכּת, עיתונאית וסופרת פמיניסטית בולטת ואחת ממייסדות התנועה לזכויות האישה באיראן. שחלא היא מייסדת המגזין “זאנן” (“נשים”), שעוסק בסוגיות שמטרידות נשים איראניות, לרבות רפורמות בחוק, אלימות במשפחה ומיניות, ונחשב למגזין הנשים החשוב ביותר באיראן שלאחר המהפכה. שרכּת הובאה לא פעם בפני בית המשפט בשל האופן החתרני שבו היא מסקרת ידיעות במגזין שלה ומאתגרת את גבולות השיח הפוליטי באיראן. ב-2001, למשל, נגזרו עליה ארבעה חודשי מאסר משום שהשתתפה בוועידה בברלין שבה דנו בעתידה הפוליטי של איראן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: שער של אחד הגיליונות של “זנאן”

רגיל

מינא כשוור כמאל

מינא כשוור כמאל, 1987-1956

היום, לפני 30 שנים, נרצחה מינא כשוור כמאל, מהפכנית פמיניסטית אפגנית, מייסדת “ההתאחדות המהפכנית של נשות אפגניסטן”, ארגון שמטרתו לקדם שוויון וחינוך לנשים ולהשמיע את קולן המושתק. היא הוציאה לאור מגזין פמיניסטי דו-לשוני בשם “המסר של הנשים” והקימה בתי ספר לילדי פליטים, שהציעו גם סיוע רפואי והכשרה מקצועית בסיסית לאמותיהם. ב-1981 הוזמנה מינא ע”י ממשלת צרפת לייצג את תנועת ההתנגדות האפגנית בקונגרס התנועה הסוציאליסטית. זהות רוצחיה לא נתגלתה מעולם אבל רבים מאמינים כי היו אלה סוכנים של שירות המודיעין, המשטרה החשאית או המוג’אהדין באפגניסטן.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ברכה פֶּלאי

ברכה פֶּלאי, 1986-1892

היום, לפני 124 שנים, נולדה ברכה פלאי, מו”לית ישראלית. עם עלייתה ארצה בראשית שנות ה-20 הקימה ספרייה ציבורית בשם “מוריה”, שהפכה למקום מפגש מרכזי של החוג הספרותי של תל אביב. ב-1926, כיבואנית ומשווקת ראשית של ספרים, יזמה את שוק הספרים הראשון שלימים הפך ל”שבוע הספר העברי”. ב-1932 ייסדה את הוצאת הספרים “מסדה”, שגולת הכותרת שלה הייתה מיזם “האנציקלופדיה העברית”. היא הנהיגה שיטות שיווק חדשניות לתקופתן, כמו הפצה ארצית על ידי סוכני מכירות מדלת לדלת ושיווק לוועדי עובדים ולמוסדות, ותחת ניהולה במשך עשרות שנים נמנתה “מסדה” עם ההוצאות המובילות בארץ.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום משבוע הספר העברי, מתישהו בשנות השישים (משה פרידן/לע”מ)

רגיל

רחל כצנלסון-שזר

רחל כצנלסון-שזר, 1975-1885

היום, לפני 131 שנים, נולדה רחל כצנלסון-שזר, אשת ציבור ישראלית. היא אחת ממייסדותיה של תנועת הפועלות בגליל ב-1915, שהייתה הבסיס לייסודה של “מועצת הפועלות”, וכן ייסדה את ביטאון מועצת הפועלות, “דבר הפועלת”, ערכה אותו במשך 25 שנים ופרסמה בו מסות ומאמרים חינוכיים וספרותיים רבים. בנוסף הייתה חברת הוועד הפועל של ההסתדרות וחברת מרכז מפא”י, ומטעם גופים אלו שימשה כצירה לקונגרסים ציוניים ולאסיפת הנבחרים. כרעיית הנשיא זלמן שזר פעלה להידוק הקשר בין המדינה לארגוני הנשים בתפוצות, לקידום התרבות האמנות וההשכלה ולחיזוק מעמדם של ארגונים למען נזקקים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דיא חאן

דיא חאן, נולדה ב-1977

היום, לפני 39 שנים, נולדה דיא חאן, במאית קולנוע, מפיקה מוזיקלית ולוחמת למען זכויות אדם נורווגית ממוצא פנג’אבי-פשטוני. ב-2007 ייסדה את מגזין “סיסטר-הוד” (משחק מילים על המילה רעלה), שמטרתו לתת פתחון פה לאמניות מוסלמיות ולמוסלמיות צעירות בכלל ולהשמיע את קולותיהן, במיוחד בכל הנוגע לשוויון מגדרי, חופש ביטוי, שלום וצדק חברתי. ב-2010 הקימה את “Fuuse”, חברת הפקות מוזיקה, אמנות וקולנוע, שמתמחה בפרויקטים אקטיביסטיים לקידום דיאלוג סביב סוגיות חברתיות ופוליטיות, שחלקם זכו בפרסי אמי ופיבודי. היא גם המייסדת והמפיקה של פסטיבל האמנות והאקטיביזם באוסלו “אשת העולם”.

ויקיפדיה

פייסבוק

על “סיסטר-הוד”:
ויקיפדיה – סיסטר-הוד
אתר סיסטר-הוד
דף פייסבוק – סיסטר-הוד