עמוד 1
רגיל

יום העצמאות: ניוטה הלפרין

יום העצמאות: חנה (ניוטה) הלפרין, 2004-1910

ניוטה הלפרין הייתה מפקדת גדוד החברות בתל אביב של “ההגנה”, המג”דית היחידה בארץ. ב-1930 החלה לפעול כקשרית בין פלוגות “ההגנה” בתל אביב, והשתלבה בסגל הפיקודי לאחר אימונים והכשרות בנשק, בפיקוד והדרכה ובעזרה ראשונה. ב-1938 התמנתה למפקדת יחידת החברות של תל אביב, שגדלה והייתה לגדוד, אשר שימש מעין בסיס קליטה והדרכה לאלפי מאבטחות, תצפיתניות, קשריות, אתתיות ונשקיות. לאחר פירוק הגדוד ב-1949, עבדה הלפרין במשרד החוץ, בלשכת הקשר ליהודי ברית המועצות, וב-1985 נבחרה לנשיאת הארגון הארצי של יוצאי ההגנה, שם פעלה להנכחת פועלן של חברות ההגנה.

“הרי בחורות העיר, ובעיקר הבוגרות שבהן, שכל צו גיוס לא היה חל עליהן, יכלו בוודאי לשבת בשקט בביתן, ולא לסכן את עצמן בגבולות העיר בחזית הדרום ולהפקיר את ילדיהן לחסדי השכנות ולעתים גם ברחוב. השפעת הרחוב התל אביבי הייתה בוודאי שלא לחיוב במובן זה, וחברות אלה באו, ובאו בעשרות ובמאות, התייצבו, תבעו את מקומן, ולאחר שניתן להן מלאו אותו על הצד הטוב ביותר.”
(מתוך מכתב למערכת “דבר הפועלת” שכתבה הלפרין, 25 באפריל 1949)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ניוטה הלפרין בראש גדוד החברות של ההגנה, בטקס הענקת אות ההגנה, 1958

בתמונה הקטנה: תמונתה מתוך תעודת החברות שלה בארגון ההגנה

עוד נשות ביטחון פורצות דרך בישראל:
מניה שוחט, ממייסדות “השומר”
ציפורה זייד, ממייסדות “השומר”
מלכה ברוורמן, ממפקדות שירות המודיעין של “ההגנה” וסגנית ראש “המוסד”
רחל מרקובסקי לנדאו, הטייסת הישראלית הראשונה
דבורה קלפוס-נחושתן, “לוחמת מס’ 1” של האצ”ל
רחל צברי, מהמסתערבות הראשונות ומפקדת הפלוגה הראשונה ב”הגנה”
חנה יפה, הצנחנית המבצעית הראשונה (והיחידה) בצה”ל
מינה בן צבי, מקימת חיל הנשים בצה”ל
חנה לוין, קצינת גיוס ראשית הראשונה בצה”ל
אסתר ארדיטי, החיילת הראשונה (והיחידה) שקיבלה את עיטור המופת
יעל רום, הטייסת המבצעית הראשונה בחיל האוויר
צפורה נריה, לוחמת ומפקדת בולטת בפלמ”ח ובצה”ל
עמירה דותן, התא”לית הראשונה בצה”ל
אהובה תומר, מפקדת תחנת המשטרה הגדולה בישראל (חיפה), נספתה באסון השריפה בכרמל
אורנה ברביבאי, האלופה הראשונה בצה”ל

רגיל

יום הזיכרון: שרה צ’יזיק

יום הזיכרון: שרה צ’יזיק, 1920-1897

שרה צ’יזיק הייתה אחת משמונת הלוחמים שנפלו בקרב על תל חי, שעל שמם קרויה העיר קריית שמונה. היא נולדה באוקראינה ועלתה עם משפחתה לארץ ישראל, למושבה מנחמיה. החל מגיל 19 התגייסה לעבודת החלוצים, ובין היתר עבדה כפועלת בפתח תקווה ובעקרון, נטעה עצים ביפו ובתל אביב ועבדה בחוות חולדה. כשקראה ב”קונטרס”, הביטאון של “אחדות העבודה”, כי נדרשת עזרה בהגנה על היישובים היהודיים בגליל העליון, מיהרה להצטרף לקבוצה הראשונה שיצאה צפונה. כשמאות לוחמים ערבים מהכפר אל-ח’אלצה תקפו את תל חי, היא נהרגה מרימון יד שהושלך לעמדתה. בת 23 הייתה במותה.

“הפרעות בפולין ובאוקריינא. לבי כואב והנני נדה לאחי האומללים ובייחוד לאחיותי. הנה הן מתות מיתה אחת… גם בתור בנות העם העברי… וגם בתור בנות חוה, המין החלש! הה! מה נתעב, מה נבזה משפיל ומכֹער. […]
ארור היום ההוא שבו נבראה האשה, נעדרת כל חופש. הקציבו לה גבולות: עד פה תבואי ומפה לא תלכי הלאה. הטבע והגבר יחד לא נתנו לה להתפתח. העמיסו עליה עבודות כמו להוליד, ראו מה יותר לנצל אותה ושלא תספיק לפנות את פניה לצד אחר. להשתמש בחולשתה לבצע תאוותיהם השפלות והנבזות ואחר כל זה עוד צועקים: מה אתן, נשים? מה יש בכוחכן לעשות, לפעול? כל דברים נבזים ומכוערים בוודאי שלא נוכל לעשות. אכן עדיין לא הגיעו למעלת בני אדם במלוא מובן המלה, אם אינם יודעים להוקיר את האשה מלבד שעשוה להם לשחק בו. הה נקם! לו יכולתם לשסע כשסע הגדי את כל אלה ששוכן בם זה שקוראים גבר בהמי.”
(מתוך כתביה של שרה צ’יזיק, שערך ופרסם י”ח ברנר, הארכיון הציוני המרכזי בירושלים)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כמה מבני משפחת צ’יזיק, שרה למטה משמאל, עם הוריה שמואל ובריינה, ושניים מאחיה חנה ואפרים, 1915~ (צילום: נדב מן, “ביתמונה”)

בתמונה הקטנה: אנדרטת “עבודה והגנה” שיצרה הפסלת בתיה לישנסקי ב-1937, אשר כוללת שלוש דמויות, ביניהן האחים שרה ואפרים צ’יזיק. האנדרטה ניצבת ביער חולדה, על קברו של אפרים, שנפל על הגנת קיבוץ חולדה ב-1929

עוד לוחמות שנפלו לפני קום המדינה:
שרה אהרונסון, גיבורת ניל”י
דבורה דרכלר, נפלה אף היא בתל חי
חנה סנש, מ”צנחני היישוב”
חביבה רייק, מ”צנחני היישוב”
ברכה פולד, נפלה ב”ליל וינגייט”
זהרה לביטוב, טייסת
“יד לאישה הלוחמת”

רגיל

רמדאן: ח’דיג’ה בנת ח’וילד

לרגל ראש חודש הרמדאן: ח’דיג’ה בנת ח’וילד (خديجة بنت خويلد)
620-556 לספירת הנוצרים (3-68 שנים לפני ההג’רה, מניין השנים המוסלמי)

ח’דיג’ה בנת ח’וילד הייתה סוחרת עשירה ממכה, אם ואלמנה פעמיים. היא מתוארת כאישה אצילה, נבונה ונחושה, שנתנה לעניים אוכל ובגדים וסייעה כלכלית לקרובי משפחתה. על פי המסורת הסונית, ב-595, בהיותה בת כ-40, העסיקה את מוחמד, שהיה אז בן 25 ועני, שיעביר למענה סחורות לסוריה, התרשמה מהאופן שבו התנהל, ואז הם נישאו והולידו לפחות שישה ילדים. היא מכונה “אם המאמינים”, שכן הייתה הראשונה לשמוע על התגלות המלאך גבריאל למוחמד, להאמין לו ולהתאסלם, תמכה בשליחותו להפצת האסלאם, וכן שימשה כיועצת הרוחנית שלו. היא הלכה לעולמה בחודש הרמדאן “בשנה ה-10 לנבואה”.

עוד על הנשים הראשונות והחשובות באסלאם:
ח’דיג’ה בת ח’וילד, אשתו הראשונה של מוחמד
פאטמה בת מוחמד וח’דיג’ה
זינב בת עלי ופאטמה

בתמונה הגדולה: פורטרט בתחריט עץ של ח’דיג’ה, מתוך הספר האיקונוגרפי “פרומפטואריום איקונום אינסיגניאורום” שפורסם בליון, צרפת בשנת 1553

בתמונה הקטנה: המוזוליאום של ח’דיג’ה בבית הקברות ג’נת אל-מעלאה, מכה

חודש הרמדאן (رمضان), הוא החודש התשיעי בשנה המוסלמית, נחשב לחודש של קדושה, אחווה ושמחה, זמן של התבוננות פנימית, התקרבות לאל, עבודה על המידות, כפרת עוונות ועשיית מעשי חסד.
לאורך כל החודש, על המוסלמים לצום במהלך כל יום, מעלות השחר (זמן תפילת פג’ר; فجر) ועד השקיעה (זמן תפילת מע’רב; مغرب), כלומר חל איסור על אכילה ושתייה, על עישון ועל קיום יחסי מין.
מצווה זו היא אחת מ”חמשת עמודי האסלאם” (ארכאן אל-אסלאם אל-ח’מסה; أركان الإسلام الخمسة), חמש המצוות המרכזיות שהמוסלמים חייבים בשמירה עליהן: עדות (שהאדה; الشهادة), תפילה (צלאה; الصلاة), צדקה (זכאה; الزكاة), צום (صوم) ועלייה לרגל (חג’; حجّ).
הלילות בחודש הרמדאן, לעומת זאת, הם באווירת חג ופסטיבל, החל בארוחת אִפְטַאר (إفطار) מפוארת ומרובת מנות, בקרב משפחה וחברים.
לקראת סיום החודש חל לילת אל-קאדר (لیلة القدر; “ליל הגורל”), שבו על פי המסורת ירדו פסוקי הקוראן הראשונים אל מוחמד.
בסיומו של החודש, עם תחילת החודש העשירי, שַׁוַאל (شَوَّال), נחגג עיד אל פיטר (عيد الفطر; “חג שבירת הצום”).
עוד על חודש הרמדאן

פייסבוק

רמדאן כּרים ומבארכּ (רמדאן שמח ומבורך) رمضان كريم ومبارك
כל עאם ואנתו בח’יר (כל שנה ואתם בריאים) كل عام وانتوا بخير

רגיל

יום השואה: חווקה פולמן רבן

יום השואה: חווקה (חווה) פוֹלמן רַבָּן, 2014-1924

חווקה פולמן רבן פעלה כבר כנערה במסגרת תנועת “דרור” בפולין לחינוך להגשמה חלוצית-ציונית, והמשיכה בפעילות זו גם לאחר הכיבוש הנאצי, בגטו ורשה. היא סיכנה את חייה כקשרית של הארגון היהודי הלוחם, כשנעה בדרכים בזהות בדויה פולנית והעבירה אמצעי לחימה, הבריחה חברים אל שורות הפרטיזנים והעבירה מסמכים וידיעות על ההשמדה. בינואר 1943 נתפסה, הצליחה להסתיר את יהדותה ונשלחה כאסירה פוליטית לאושוויץ ומשם למחנה רוונסבריק. לאחר המלחמה, בישראל, הייתה ממייסדות קיבוץ לוחמי הגטאות, אשת חינוך ופעילה בולטת בארץ ובעולם למען הנחלת זיכרון השואה ולקחיה.

“אני מאחלת לאלפים שלפניי חיים מאושרים של אהבה, יופי וצחוק, חיים של משמעות. המשיכו במרד, מרד אחר, עכשווי, נגד כל רוע, גם זה שפגע בארצנו האהובה והיחידה. תמרדו נגד גזענות ואלימות ושנאת אחר. בחוסר שיוויון, בפערים, בעוני, ברדיפת בצע ובחמדנות.
חיזוק חינוך להומניות וערכי מוסר וצדק גם הם מרד נגד אלכוהוליזם בקרב הנוער ותופעות מחרידות של תקיפת קשישים…
תמרדו בכיבוש – לא! לנו אסור לשלוט בעם אחר, להשפיל אחר. הכי חשוב להגיע לשלום ולקץ מעגל הדמים.
הדור שלי חלם על שלום, אני כל כך רוצה להספיק לזכות בו. יש לכם כח לעזור. כל תקוותי בכם.
לו יהי!”
(מתוך נאומה בעצרת בבית לוחמי הגטאות לרגל 70 שנה למרד גטו ורשה, אפריל 2013)

עוד על חווקה באתר ובויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חווקה (במרכז), עם עצירות משוחררות ממחנה רוונסבריק, שוודיה 1945

בתמונה הקטנה: מדליקה משואה עם נכדתה בטקס בקיבוץ לוחמי הגטאות, 1997

עוד נשים יהודיות לוחמות, מורדות ופעילות מחתרת במהלך השואה:
פנינה אורטרגר
טוסיה אלטמן
חייקה גרוסמן
אנה חנה הילמן
רחל הראל
מריאן כהן
צביה לובטקין
בטי לזרוס קנוט
ליזה מאגון
פרדקה מזיא
חנה סנש
אריאדנה סקריאבינה
פרומקה פלוטניצקה
רבקה קופר
רוז’קה קורצ’אק
רוז’ה רובוטה
מתי רובנובה
חביבה רייק

רגיל

תענית אסתר: יום העגונה

“מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט”, תפילה שחיברה ד”ר יעל לוין:
“מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יִזְכֹּר וְיִפְקֹד לְטוֹבָה אֶת כָּל נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט, וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לָהֶן, וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר נַפְשָׁן לְחַיּוֹתָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
הָאֵ-ל הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, הַפּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צוּקָה, הוּא יַעֲנֶה אֶת הַנָּשִׁים הַצְּרוּרוֹת אַלְמְנוּת חַיּוּת וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקָתָן, וִיבַטֵּל וִישַׁנֶּה לְטוֹב אֶת מַחֲשֶׁבֶת הַבְּעָלִים הַמְּסָרְבִים לָתֵת לִנְשׁוֹתֵיהֶם גֵּט, כִּי הוּא אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר, מִמֶּנּוּ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר.
אַחְיוֹתֵינוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנוֹת בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה – הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶן, וְיוֹצִיאֵן מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.
הָאֵ-ל הַמּוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, יִתֵּן בְּלֵב דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה’ לְהַתִּיר אֶת כָּל הַנָּשִׁים הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט מִכִּבְלֵיהֶן, לְהָקִים שְׁכִינָה מֵעֲפָרָהּ, שֶׁכָּל הַמַּתִּיר עֲגוּנָה אַחַת כְּאִלּוּ בָּנָה אַחַת מֵחֻרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה. וִיקֻיַּם בָּהֶן מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ‘יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ’.
מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים יַעֲמֹד לִימִינָן, יָרִים אֶת קַרְנָן, יַעֲלֶה לָהֶן אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא, וְלֹא יִהְיוּ לָהֶן עוֹד שֵׁאת וְשָׁבֶר. וְיִזְכּוּ לִבְנוֹת בָּתִּים נֶאֱמָנִים בְּיִשְׂרָאֵל. בַּעֲבוּר שֶׁכָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.”

היום, יום תענית אסתר, חל יום הזדהות עם נשים עגונות ומסורבות גט. כמוהן, גם אסתר המלכה מצאה עצמה כלואה בקשר נישואים לא רצוי. מאחר שמבחינה הלכתית, ההחלטה על מתן גט נתונה בידי הבעל בלבד, כאשר הוא נעדר, אינו כשיר או – במקרה השכיח – פשוט מסרב לגט, אין לאישה ברירה אלא להיוותר נשואה לו. אסור לה להתחתן בשנית, היא בבחינת נואפת אם היא עם גבר אחר וילדיה ייחשבו לממזרים (על גבר לא חלים דינים מקבילים). מטרת היום היא להגביר מודעות ולקדם פתרונות למצוקת העגונות, כך שאף אישה יהודייה לא תהא כבולה לנישואים בניגוד לרצונה ולא תיאלץ להיכנע לסחטנות גט.

עוד על יום העגונה, על עגינות ועל סרבנות גט

אתר הקואליציה הבינלאומית לזכויות נשים עגונות – עיקר (ICAR), יוזמת יום המודעות

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הפגנה שהובילה צביה גורודצקי, ששבתה רעב מול הכנסת משום שבן זוגה סירב להעניק לה גט במשך 17 שנה, גם לאחר שנאסר. מתוך אתר “סרוגים”, מאי 2017

בתמונה הקטנה: הפגנה נגד תופעת הנשים העגונות מול בית המשפט העליון, 2017. צילום: אמיל סלמן, עבור אתר “הארץ”

רגיל

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

על פי תפיסת חז”ל, יום הכיפורים הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, על עבירות שבין אדם – ובת-חוה – למקום. יום זה מוקדש אפוא להתנקות ולהשתחררות מחטאים ומקיבעונות שליליים כדי לקדם את השנה החדשה במצפון נקי ובראש שקט.
אך עבירות שבין אדם לחברו – ולחברתו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו – וחברתו.
ביום שבו אפילו לעבריינים מותר להיות חלק מהקהילה (“בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים”), חשוב לזכור ולהזכיר את הנשים הספורות שבמרוצת הדורות הצליחו לפרוץ דרך ולהיכלל בבתי הכנסת ובמקומות הלימוד, וזכו לקבל הכרה לדורות כתלמידות חכמים וכראשות ישיבה.

גמר חתימה טובה! 

מרים שפירא, נולדה בסביבות 1360
אם משפחת לוריא המפורסמת, המיוחסת לרש”י ובעלת היסטוריה משפחתית של נשים למדניות, אשר הייתה ראשת ישיבה באלזס (חבל ארץ בצרפת של היום) והרצתה שיעורים בתלמוד לפני בחורי ישיבתה, כפי שמעידים צאצאיה המהרש”ל והאר”י.

חוה בכרך, 1652-1585
מלומדת צ’כית נודעת, אשר מלבד ידיעותיה התורניות וחידושי הלכה שהתפרסמו בשמה, הייתה מיוחסת מאוד, נכדתו של המהר”ל מפראג. נכדה רבי יאיר חיים בכרך, שקרא את שם ספרו הנודע “חות יאיר” על שמה, כתב על בקיאותה בתלמוד הבבלי והירושלמי, במדרשי חז”ל ובספרות השו”ת כי “היתה אם כל חי בתורה ובמעשים, אשר אשה בכל אלה לא מצאנו”.

אסנת ברזאני, 1670-1590
רבנית, למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת, שעמדה בראש ישיבה בכורדיסטן ונודעה בכינוי “התנאית”. אביה העניק לה חינוך תורני יסודי ומעמיק והתנה את נישואיה בכך שתמשיך בלימוד התורה ולא תיאלץ לעזוב את בית המדרש לטובת טיפול במשק הבית. בני דורה ראו בה סמכות רבנית לכל דבר, כמי שהייתה ממונה הן על ההוראה והן על ניהול הישיבה, וצאצאיה שימשו ברבנות בעיראק עד המאה ה-20.

חנה רחל ורברמאכר, 1888-1805
נודעה כ”בתולה מלודמיר”, השתייכה לתנועת החסידות וסיגלה לעצמה גינוני אדמו”רות. ההנהגה הדתית באוקראינה לא ראתה זאת בעין יפה, ומשגברו הרינונים עליה עלתה לארץ ישראל, ובירושלים המשיכה לנהוג כאדמו”רית – התעטפה בטלית, הניחה תפילין, ערכה מדי שבת סעודה שלישית לחסידיה בביתה שבמאה שערים, לימדה תורה, העניקה ברכות, התפללה עם נשים אחרות בכותל המערבי ובקבר רחל, ולפי חלק מהעדויות אף עסקה בקבלה מעשית.

מאחורי הטקסט שבכותרת התמונה:
“גבירתי, יונתי תמתי, אמִתתי ואמונתי, ציצי ותפארתי, אמי רבנתי […] יהי אלוהיה עמה ויגדיל שמה” – אגרת מחורזת משנת 1664, מאת הרב פנחס חרירי, מראשי המקובלים השבתאים בכורדיסטן, לרבנית אסנת ברזאני
(מתוך הספר “יהודי מוצל: מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה”, מאת עזרא לניאדו, הוצאת המכון לחקר יהדות מוצל, 1981)

פייסבוק

רגיל

תשעה באב: נשות ימי בית שני

“אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה. רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת, הָיְתָה לָמַס. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ, אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ. כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים.” (איכה א, א-ב)

תקופת בית שני בתולדות עם ישראל החלה עם ראשית שיבת ציון בשנת 538 לפנה”ס והסתיימה בשנת 136, עם תום מרד בר כוכבא, אשר הסתיים בתבוסה ובהרס נרחב ליישוב היהודי בארץ ישראל.
במהלך תקופה זו הייתה התפתחות תאולוגית ורוחנית רבה, שכללה יצירה תרבותית ודתית ענפה וכן את עלייתם ונפילתם של זרמים דתיים, כהנים ומנהיגים. בתקופה זו נחתם התנ”ך, נכתבו הספרים החיצוניים והמגילות הגנוזות, החלה יצירתם של קובצי הדינים וההלכות הכלולים בתורה שבעל פה, אשר הפכו לימים למשנה ולתלמוד, החלו להתגבש סדרי התפילה, והזהות היהודית פשטה צורה והחלה ללבוש צורה חדשה.
פרט לתקופה קצרה, היא תקופת החשמונאים, שבה היה עם ישראל עצמאי בארצו, רובה של התקופה היה העם משועבד לאימפריות האזוריות – האימפריה הפרסית, מצרים התלמיית, הממלכה הסלאוקית והאימפריה הרומית. דבקות העם באמונתו המונותאיסטית אל מול תרבויות פגאניות שליטות, ורצונם של רבים בעצמאות מדינית, יצרו חיכוך מתמיד עם האימפריות השליטות ועם שאר תושבי הארץ.

תפקידן ומקומן של הנשים בכל התהליכים המעצבים האלה – נפקדים כמעט לחלוטין.

תשעה באב הוא יום תענית שנקבע במשנה (ונזכר בנביאים) לציון חורבן בתי המקדש – חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה”ס בידי צבאו של נבוכדנצר השני מלך בבל, וחורבן בית שני בשנת 70 לספירה בידי הצבא הרומי ובראשו המצביא טיטוס. התענית מהווה את שיא האבלות של ימי בין המצרים והיא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש.
בהתאם למסורת כי בית המקדש השני נחרב בשל שנאת חינם, בנוסף לציון האבל על החורבן באופן המסורתי על ידי קריאת מגילת איכה, נהוג לערוך ביום זה ברחבי הארץ גם פעילות שמטרתה בחינת המחלוקות והפערים בין חלקי העם היהודי היום.

במסגרת זו, רצינו לבחון גם את הפער המגדרי ולהציץ אל חייהן של הנשים היהודיות בעת ההיא, דרך סיפורן של שלוש נשים שהצליחו לצלוח את ההדרה ולהישמר בנרטיב ההיסטורי.

רחל בת כלבא שבוע, אשת התנא רבי עקיבא
רחל היא שהניעה את רבי עקיבא ללמוד ובזכותה הפך לתלמיד חכם, תוך ויתור מצִדה על ירושת אביה, על יוקרה וסטטוס וכן על חיי נישואין נורמטיביים. חז”ל מזכירים את דמותה כמודל חיובי לאשת חיל, רעיה המקריבה את עצמה על מנת לקדם את בעלה מתוך אהבת אמת. הראייה הפמיניסטית, לעומת זאת, נוטה להתייחס לסיפור כאל דוגמה ליחסי ניצול ומרות ולקיפוח נשים.

ברוריה, אשת התנא רבי מאיר
תלמידת חכם, מהיחידות בתלמוד, שנודעה באישיותה החזקה ובתבונתה הרבה. גם לאחר שאביה הוצא להורג  כאחד מעשרת הרוגי מלכות, כיוון שלמד תורה, היא המשיכה לעסוק בדברי תורה וזכתה להערכה רבה על היקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה. מסופר עליה שלמדה מהחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד, ושלימדה את בעלה רבי מאיר להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם.

בבתא בת שמעון ומרים
בעלת קרקעות ומטעי תמרים אמידה מעין גדי, שמתה במהלך מרד בר כוכבא במערת המפלט בנחל חבר, מערת האיגרות. כמה עשרות מסמכים פרטיים בארמית, בנבטית וביוונית שהותירה אחריה במערה מהווים מקור ראשון במעלה להבנת החיים היומיומיים בפרובינקיות הרומיות דאז. דמותה מתגלה כדוגמה לעצמאות נשית בעולם היהודי העתיק, כמי שהלוותה כספים לבעלה, ומשנפטר ניהלה מאבקים משפטיים מול משפחתו בעניין חזקתה על בנה, הסדרי המזונות שלו וחלקה בירושה.

פייסבוק

בתמונה: ברוריה ורבי מאיר, מתוך ציור קיר בבית הכנסת בשדרות וילשר, בית הכנסת הוותיק ביותר בלוס אנג’לס, שצויר ע”י הוגו באלין בשנת 1929

רגיל

עיד אל-פיטר: שבירת הצום

עיד אל-פיטר: שבירת הצום

הנה כמה נשים מוסלמיות בולטות בהיא-סטוריה, שהיוו דוגמה למחילה, לשלום, לקהילתיות ולאחווה ברוח עיד אל-פיטר, החל היום:

ראבעה אל-עדוויה رابعة العدوية , 752-802 (עיראק)
מיסטיקנית סופית חשובה ילידת בצרה (עיראק), שנודעה בעבודת האל בכוונה מלאה, באדיקות ובאהבה, שפרצה דרך בכך שגברים הגיעו ללמוד ממנה ושהוקדשו לה פרקים באסופות הקלאסיות.

ארווה בינת אסמה أروى بنت أحمد , 1048-1138 (תימן)
מלכת תימן במשך כ-70 שנה, מהשליטות הידועות והמלומדות ביותר בעולם המוסלמי והאישה הראשונה שזכתה לתואר “חג’ה”, המסמל באסלאם השיעי את היותה התגלמות חיה של האֵל.

המלכה חדיג’ה السلطانة خديجة , ?-1380 (האיים המלדיביים)
סולטאנית האיים המלדיביים במשך כ-30 שנה, מהדמויות ההיסטוריות הפופולריות ביותר וסמל לעוצמה נשית במלדיביים עד היום.

סעידה אל חורה  السيدة الحرة , ‎‎1542-1485 (מרוקו)
מלכת תטואן (מרוקו), שלאחר הכיבוש הספרדי הפכה למנהיגה הבלתי מעורערת של הפיראטים במערב הים התיכון. פירוש שמה: “אישה אצילה חופשייה ועצמאית שאינה כורעת בפני אף סמכות”.

נאנא אסמאו نانا أسماء , 1793-1864 (ניגריה)
משוררת פורה, אשת חינוך ונסיכת ח’ליפות סוקוטו (ניגריה), המהווה עד היום דוגמה ומופת לאישה מוסלמית מלומדת ועצמאית ונחשבת לחלוצת החינוך לנשים והפמיניזם המודרני באפריקה.

עיד סעיד (חג שמח) عيد سعيد
כל עאם ואנתו בח’יר (כל שנה ואתם בריאים) كل عام وانتوا بخير

עוד על עיד אל-פיטר عيد الفطر

פייסבוק

בתמונה: ציור של ראבעה אל-עדוויה המופיע במילון פרסי

רגיל

יום השואה: זיכרונות מהמטבח של נשות טרזין

יום השואה: זיכרונות מהמטבח של נשות טרזין

“השעה עשר מגיעה לפתע
והחלונות סביב הדרגשים מחשיכים.
יש לנשים הרבה על מה לדבר;
הן נזכרות בבתיהן,
ובארוחות שהכינו”
(אווה שולזובה, בת 12, טרזיינשטט).

ב-1969, לאחר 25 שנות מסע חוצה יבשות, הגיעה חבילה אל יעדה – אנני שטרן, ניצולת שואה החיה בניו יורק. בתוכה היו מכתב אישי שכתבה לה אמה, מינה פטשר, שנספתה בטרזיינשטט ב-1944, ומתכונים שאיגדה מנשים במחנה הריכוז. בניסיון מתריס לשמור על צלם אנוש בתוך התופת, הן דבקו במסורת של העברת מתכונים מאם לבת, ותיעדו זיכרון של סעודות עבר משפחתיות מפוארות, מתובלות בשמחת חיים, באירוניה ובהומור.

רגיל

ראש השנה: שירת נשים

היום, כמדי שנה מאז 1969 בערב ראש השנה, משודר המצעד העברי השנתי.

ב-47 המצעדים עד כה, רק 30% מהשירים המדורגים בוצעו ע”י נשים, 21% נכתבו ע”י נשים ו-10.5% הולחנו ע”י נשים. מבין השירים שדורגו במקום הראשון, רק ב-17% הייתה מעורבת אישה כמבצעת, ככותבת ו/או כמלחינה. בשנות ה-70 וה-80 היה שיעורן של הנשים דווקא גבוה יותר מאשר בשנות ה-90 ואילך: שיעור המבצעות והמלחינות ירד בכשליש, ושיעור הכותבות כמעט במחצית. בעשור האחרון שיעורן של נשים מבצעות, כותבות או מלחינות הוא בשפל כל הזמנים, ובאף אחד משירי השנה לא הייתה מעורבת אישה.

בשנים האחרונות תופסת מדי פעם סוגיה כלשהי של “שירת נשים” את הכותרות.
לכאורה מדובר בקו פרשת המים במאבק האיתנים בין שמרנות לקדמה, בין הדת לערכי הליברליזם, בין רגשותיהם של מי שמאמינים ש”קול באישה ערווה” ובין רגשותיהם של מי שמאמינים שנשים הן בנות אדם וחוה. פעם מדובר בחיילים דתיים שיוצאים מטקס שבו שרות חיילות, פעם מדובר בהפרדה מרחבית בין המינים בהדלקת נרות באוניברסיטה, פעם בתפילה בכותל, פעם במופע “קירוב לבבות” בכיכר העיר.
לכאורה מתגייס הרוב החילוני, הליברלי, המקדם שוויון, מקים קול צעקה ומציב גבול: עד כאן! קולן של נשותינו חשוב באותה המידה. יצירתן של נשותינו חשובה באותה המידה. נשותינו מלאות תוכן ויש להן אמירה באותה המידה, ולא ניתן לצמצמן לכדי ערווה בלבד.
מדוע מכל הסוגיות דווקא סוגיה זו מעוררת כל כך הרבה רגשות? מדוע מכל ההלכות דווקא שירת הנשים נחשבת כערעור בל ייעבר על הסטטוס-קוו או, מצד שני, כייצוג חד-משמעי של המחנה ה”נאור”? לאלוהים הפתרונים. או לאלוהימה. או למפלצת הספגטי המעופפת.
אבל בינתיים, במציאות, הנתונים מראים אחרת. גם במרחב החילוני השוויוני וליברלי לכאורה, מוזיקה שיוצרות נשים מושמעת פחות, מוכרת פחות, עולה פחות על הבמות. למה? אפשר לפרוש כאן תיאוריות והשערות על החסמים ועל ההטיות המובילות לפערים בהזדמנויות הניתנות לנשים ולגברים החפצים להגיע אל הקהל הרחב עם האמנות שלהם, אבל עדיף לתת לנתונים לדבר בעד עצמם.
ולא להפסיק לשיר.

שנות ה-70:
מבצעות 34%, כותבות 24%, מלחינות 12.5%. עם חמשת המבצעים המובילים נמנית אישה אחת – אילנית, ומבצעות מובילות נוספות הן חוה אלברשטיין, דורית ראובני, רבקה זהר, ג’וזי כץ, שוקולד מנטה מסטיק ורוחמה רז. הכותבות המובילות הן נעמי שמר, תרצה אתר, רחל שפירא ולאה גולדברג. המלחינות המובילות הן נעמי שמר, נורית הירש, דפנה אילת וג’וזי כץ.

שנות ה-80:
מבצעות 41%, כותבות 30.5%, מלחינות 12.5%. במשך שנתיים, 1988 ו-1989, יש יותר מבצעות ממבצעים במצעד! עם חמשת המבצעים המובילים נמנות ארבע (!) נשים – ירדנה ארזי, עפרה חזה, גלי עטרי וריטה, ומבצעות מובילות נוספות הן אילנית, שלומית אהרון, אילנה אביטל, יהודית רביץ, סי היימן, יעל לוי ומזי כהן. הכותבות המובילות הן רחל שפירא, שמרית אור, מירית שם אור, נעמי שמר וחמוטל בן זאב. המלחינות המובילות הן נורית הירש, קורין אלאל, נעמי שמר, יהודית רביץ, סי היימן ושרון ליפשיץ.

שנות ה-90:
מבצעות 27%, כותבות 17%, מלחינות 8.5%. עם חמשת המבצעים המובילים נמנות שתי נשים – ריטה ודנה אינטרנשיונל, ומבצעות מובילות נוספות הן אתי אנקרי, שרית חדד, ירדנה ארזי, דפנה דקל, אורנה דץ, זהבה בן, גלי עטרי, נורית גלרון ויהודית רביץ. הכותבות המובילות הן אתי אנקרי, צרויה להב, חנה גולדברג, יונה וולך ואלונה דניאל. המלחינות המובילות הן אתי אנקרי, אילנה אביטל, אלונה דניאל, קורין אלאל, יהודית רביץ ולאה שבת.

שנות ה-2000:
מבצעות 28%, כותבות 17%, מלחינות 9.5%. עם חמשת המבצעים המובילים נמנות שתי נשים – שרית חדד ונינט טייב, ומבצעות מובילות נוספות הן ריטה, דין דין אביב, דנה ברגר, גלי עטרי, מירי מסיקה, קרן פלס ויהודית רביץ. הכותבות המובילות הן קרן פלס, דנה ברגר, צרויה להב, סמדר שיר, ירדן בר כוכבא ויהודית רביץ. המלחינות המובילות הן קרן פלס, דנה ברגר, ורד קלפטר, יהודית רביץ ומיקה קרני.

שנות ה-2010:
מבצעות 14%, כותבות 11%, מלחינות 8%. בקרב חמשת המבצעים המובילים אין אף אישה. המבצעות המובילות הן מירי מסיקה, רוני דלומי, קרולינה, אפרת גוש, ירדנה ארזי, יובל דיין ודיקלה. הכותבות המובילות הן קרולינה, עינת הולדר, אפרת גוש, מירב סימן טוב, אסתר שמיר ושחף וולמן. המלחינות המובילות הן קרולינה, אפרת גוש, דנה לפידות ודיקלה.

לפי נתוני מדיה פורסט מ-2009 עד היום, שרית חדד היא הזמרת היחידה מבין 13 האמנים שעמדו במשך מספר השבועות הכולל הרב ביותר בצמרת המצעד, ומבין 18 השירים שעמדו במשך מספר השבועות הכולל הרב ביותר בצמרת המצעד – אף לא אחד מבוצע ע”י זמרת.
********************
הערות על אופן חישוב הנתונים:

– לוקטו 20 המקומות הראשונים בכל מצעד, לפי הרשומות של מצעד הפזמונים העברי השנתי בויקיפדיה.

– בשנים שבהן נערכו שני מצעדים – ברשת ג’ ובגלי צה”ל/גלגלצ – לוקטו עשרת המקומות הראשונים בכל מצעד, וקוזזו כפילויות כך שנוספו מקומות נוספים במצעד שבו דירוג השיר המקוזז היה נמוך יותר.

– לשם פשטות החישוב, הרכב של כמה מבצעות, כותבות או מלחינות נספר כאילו מדובר באישה אחת, והרכב מעורב נספר כאילו מדובר במחצית נשים ומחצית גברים.

פייסבוק

רגיל

יום ירושלים: שלומציון המלכה

שלומציון המלכה, 67-140 לפנה”ס

בהיסטוריה של העיר ירושלים כבירת יהודה הייתה גם מלכה אחת, משושלת החשמונאים:

שלומציון (ידועה גם כאלכסנדרה) הייתה מלכת יהודה בתקופת הבית השני. היא הוכתרה בשנת 76 לפנה”ס ומלכה על יהודה עד למותה בשנת 67 לפנה”ס. עוד קודם לכן הייתה לה השפעה רבה על ענייני המדינה, למשל כשהביאה להכתרתו של אלכסנדר ינאי וכשהצילה את אחיה, שמעון בן שטח (שהיה נשיא הסנהדרין, בזוג החכמים השלישי שכיהנו במשותף כראשי הדור).

בעלה אלכסנדר ינאי הוריש לה את המלוכה, ולא לבנים שלהם, מאחר ש”קנתה את לב העם לאהבה אותה” בהתנגדותה לשיטות הדיכוי האכזריות שלו. כאישה נמנע ממנה לשמש כקודמיה גם בתפקיד הכהן הגדול, ובנה הורקנוס מונה לתפקיד. היא העניקה לפרושים סמכויות רשמיות בתחומים רבים, אך הותירה בידיה את ענייני החוץ והביטחון, ושמרה בהצלחה על גבולות הממלכה ועל רגיעה יחסית. תקופתה נחשבת לתקופת שיא בימי החשמונאים, ובספרות חז”ל מתוארים בחיוב גשמי הברכה שירדו בתקופתה ובעקבותיהם שגשוג כלכלי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה: רחוב שלומציון המלכה בירושלים (צילום: kitchener.lord)

רגיל

יום השואה: רחל ביהם

יום השואה: רחל ביהם, 1944-1924

רחל ביהם, ילידת 1924 בפולין, נשלחה ב-1942 עם אחיה ואחותה לגטו לודז’, שם הייתה אחראית על שכבת הנערות באיחוד תנועות הנוער הציוניות “חזית דור בני המדבר”. ב-2 באוגוסט 1944 החל חיסול הגטו. ביהם התנדבה לנסוע בקבוצה הראשונה שנשלחה ברכבת, לתעד את מסלול הנסיעה ולהחביא את הפתק באחד הקרונות, כך שחבריה יידעו מהו היעד. לצערה ולצערם שם המקום, אושוויץ, לא אמר להם דבר. סיפורה מתועד בשירו של חיים גורי, “רָחֵל ביהם מִלּוֹדְז’“:

“סְעִי רָחֵל עִם הָרַכֶּבֶת וּרְאִי
לְאָן הוֹלֶכֶת הִיא
לְאָן הוֹלֶכֶת הִיא.”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פסח: מעבדות לחירות?

מעבדות לחירות?

לאחר מאות שנים של מאבקים עקובים מדם לביטול הסחר בבני אדם, ובעקבות הכרזת זכויות האדם של האו”ם משנת 1948, נכון להיום העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל מדינות העולם, אך בפועל היא מוסיפה להתקיים כתעשייה המגלגלת מיליארדים רבים בשנה: מעריכים כי כ-30 מיליון בני אדם חיים כיום בתנאי עבדות. 80% מהם הן ילדות נערות ונשים, הנמכרות למערב, לרוב במרמה ובאלימות, למטרות ניצול מיני. בראשית שנות ה-2000 היה היקף הסחר בנשים בישראל מהגבוהים בעולם.

והגדת לבתך ביום ההוא:
גם בחג החירות הזה, כמו בכל דור ודור, חייבת כל אישה לראות את עצמה כאילו היא עצמה יוצאת מ”מצרים”, כי כל עוד לא יצאו כל אמהותינו ואחיותינו מ”מצרים”, הרי אנו ובנותינו ובנות בנותינו משועבדות עודנו ל”פרעה במצרים”.

1. העבדות התקיימה בכל מקום, בכל תרבות ובכל דת, ככל הנראה מאז המהפכה החקלאית, לפני כ-11,000 שנים, ועד ימינו. עם ראשית ההיסטוריה הכתובה, ב-4,000 השנים האחרונות לערך, היא הייתה מוכרת וממוסדת כמעט בכל החברות.
חברות רבות בעת העתיקה, כמו רומא ויוון וגם כנען וחצי האי ערב, התבססו על עבדים לביצוע חלק ניכר מהעבודות החקלאיות והגופניות.
נכון להיום, העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל המדינות בעולם. המדינה האחרונה להוציאה מחוץ לחוק היא מאוריטניה, ב-1981 (אך רק ב-2007 נחקקו בה חוקים שגם אוכפים זאת).

2. מיהו עבד? אדם המסווג כרכוש, שיש לו בעלים, שנקנה ונמכר, שאינו בן חורין לקבוע מה יעשה ושאינו יכול להשתחרר. לעבד אין בעלות על גופו ועל תוצרי מלאכתו. ניתן לענותו, להכותו ואף להורגו על פי גחמות האדון. את צורכי הקיום המינימליים שלו אין הוא משיג בתשלום על עבודתו, אלא כלחם חסד מבעליו.
לאורך ההיסטוריה, העבדים היו בדרך כלל ממוצא גזעי, אתני או דתי שונה מזה של משעבדיהם, ונתפסו כראויים לעבדות “מטבעם” ואף כמי שזוכים לחסד מעצם ההזדמנות להיות עבדים בחברה “ראויה יותר”.
שעבודם החל באחת מארבע דרכים: א. חטיפה או נפילה בשבי במלחמה; ב. לידה להורים עבדים; ג. מכירה על ידי המשפחה; ד. הרשעה בפשע או חוסר יכולת לפרוע חוב.

3. גם אמות ושפחות היו כמובן משחר ההיסטוריה. הן שועבדו באותן דרכים ובאותו היקף בדיוק, ובנוסף לעתים קרובות הן נלקחו כשלל מלחמה וגם שימשו כפילגשים. כלומר, נשים משועבדות לעתים קרובות אולצו לעסוק בזנות לטובת אדוניהן. רבים מהעבדים האפריקאים באמריקה, למשל, היו למעשה צאצאי האדונים שאנסו את שפחותיהן.

4. מהמאה ה-16 עד המאה ה-19 נעשתה אפריקה ליצואנית העבדים העיקרית. דרישתו הגבוהה של “העולם החדש” לעבדים הביאה לעלייה משמעותית בסחר ולפגיעה הרסנית במרקם החברתי באפריקה. העבדים היו נחטפים בהמוניהם בידי סוחרים מקומיים או בני שבטים יריבים או נמכרים על ידי בני משפחתם, מגיעים לסוחרי עבדים מאירופה, בעיקר אנגליה ופורטוגל, ומובלים לאמריקה בספינות בתנאים בלתי אנושיים (כ-15% מהם נספו במהלך המסע).
חוקרים רבים סבורים שלעבדות הייתה חשיבות רבה בהנעת הכלכלה האירופית של העולם החדש, וביטולה ההדרגתי הגיע בראשית המאה ה-19 בעקבות המהפכה התעשייתית. עבדות בארצות הברית נאסרה בחוקה בשנת 1865, בעקבות מלחמת האזרחים האמריקאית. העבדים-לשעבר הפכו לאזרחי המדינה, אם כי קופחו באופן חוקי ולא חוקי לעומת הלבנים. רק כמאה שנים אחר כך זכו צאצאי העבדים לשוויון זכויות מלא בעקבות מאבקה של התנועה לזכויות האזרח, והחלו להשתלב בהדרגה בחברה האמריקאית.

5. לפי מדד העבדות הגלובלי 2014, המדד המקיף ביותר הקיים כיום, ההערכות הן כי 35.8 מיליון בני אדם חיים היום כעבדים: כ-80% מהם נשים; כ-50% מהם קטינים.
יודגש כי מדובר אך ורק על סחר והעסקה בכפייה, בדיוק באותם התנאים של העת העתיקה שהוגדרו לעיל (לא נכללים כאן מקרים שבהם ישנה הסכמה, מכל סיבה שהיא, לתנאי ההעסקה).
תעשיית הסחר הזו מגלגלת כ-35 מיליארד דולר בשנה (לא כולל ה”תוצר” של עבודתן של הקורבנות לאחר מכירתן בארץ היעד).
מוצאן של רוב הנשים קורבנות הסחר במדינות הבאות: מאוריטניה, תאילנד, סין, ניגריה, הודו, אלבניה, בולגריה, האיטי, מולדובה ואוקראינה. רובן מגיעות אל מדינות היעד הבאות: דרום קוריאה, יפן, בלגיה, גרמניה, איטליה, טורקיה וארה”ב.

6. המטרה העיקרית של סחר בבני אדם כיום היא ניצול מיני, כך מראה דו”ח מ-2006 המנתח את פרופיל קורבנות הסחר בימינו. בין 600,000 ל-800,000 נשים נערות וילדות נסחרות מעבר לגבולות בין מדינות מדי שנה. כשמכלילים גם סחר פנימי, בתוך גבולות מדיניים, מדובר ב-2.4 מיליון בכל רגע נתון, 80% מהן למטרות עבדות מינית.
הקורבנות משועבדות בדרך כלל במרמה (כגון הצעת עבודה שקרית, הצעת הגירה שקרית או הצעת נישואין שקרית), מכירה ע”י בני משפחה, גיוס ע”י קורבנות קודמות או חטיפה ממש. כל זה נעשה תוך כדי כפייה, הונאה, רמייה, הפחדה, בידוד, איום, אלימות פיזית, אונס ואף צריכה בכפייה של סמים.
קורבנות הסחר מוברחות לארץ היעד, הנמצאת לרוב באזורים עשירים יותר בעולם, כמו ארה”ב, מערב אירופה והמזרח התיכון. הן מוחזקות שם בתנאים קשים, שכוללים כליאה, איומים והחרמת דרכונים על ידי המעסיקים. המבריחים משכנעים את הקורבנות כי הן חייבות תשלום בגין הברחתן לארץ היעד, ותשלום זה נגבה באמצעות עבודה. גובה החוב וכמות העבודה הנדרשת כדי לשלם אותו נקבעים על ידי המעסיקים, לרוב בצורה שרירותית ומעורפלת בכוונה. בגלל הפער התרבותי, הנגישות שיש לקורבנות למידע ולסיוע היא בדרך כלל נמוכה מאוד, דבר המקל על המנצלים אותן.
(חשוב לציין כי יש רבים המתנגדים להבחנה שאנו עושות כאן בין סחר בנשים למטרות זנות לבין זנות כשלעצמה. הבחנה זו מבוססת על תפיסה שלפיה יש “זנות בכפייה” ולעומתה “זנות מרצון”, בעוד שלמעשה גם נשים מקומיות הנמצאות בזנות הן קורבנות סחר ויש לטפל בשורש הבעיה – הוא הביקוש לזנות.)

7. ומה קורה בישראל? בשנות ה-90 יובאו לישראל נשים רבות מחבר המדינות על מנת להעבידן בזנות. הן הוצאו ממדינותיהן בהונאה ובאלימות, הוברחו דרך מצרים לישראל, נמכרו לסרסורים והוחזקו בתנאים קשים אשר כללו כליאה, מכירה פומבית, אונס, אלימות ושעבוד כלכלי.
נכון לשנת 2009, אישה נסחרה בישראל תמורת סכום של בין 4,000 ל-10,000 דולר. ענף הזנות מגלגל סכומי עתק, שמהם מקבלות הנשים עצמן שכר זעום. אחוז לא מבוטל מהן אינן מקבלות שכר כלל או שהן נקנסות בסכום מופרז של אלפי שקלים על “עבירות” קטנטנות ושרירותיות.
שורה של צעדים שנקטו רשויות החוק בישראל הביאה לצמצום ניכר של תופעת הסחר בנשים במדינה. בשנת 2000 תוקן חוק העונשין בישראל על מנת שיכלול במפורש איסור על סחר בבני אדם וישית על הסוחרים עונשים כבדים. בשנת 2006, לאחר שדו”ח של מחלקת הסמים והפשיעה של האו”ם הגדיר את ישראל כאחד היעדים המרכזיים שאליהם מובלות קורבנות הסחר, נערכו תיקונים נוספים לחוק, הוחמרו העונשים, ושונתה המדיניות של משרד הפנים בנוגע לקורבנות: לאחר שנים שבהן לא ניתן להן כל סעד, אלא הן אף היו נעצרות כשוהות בלתי חוקיות, שונתה המדיניות על מנת שיתאפשר טיפול זריז במקרים אלו ותינתן אשרת שהייה ועבודה לקורבנות. כמו כן הוקם עבורן מקלט ייעודי.
בשלוש השנים האחרונות מוכרים לרשויות מקרים מעטים בלבד של נשים זרות קורבנות סחר לזנות.

8. מאות ואלפי שנים של מאבק לשחרור בני ובנות אדם הביאו לכך שהעבדות אינה חוקית היום באף מדינה בעולם, ומדינות רבות (ובראשן הולנד, שבדיה, ארה”ב, אוסטרליה, שווייץ, נורבגיה ובריטניה) נוקטות צעדים אקטיביים משמעותיים לביטול התופעה לחלוטין.
אך בשנים האחרונות ישנה נסיגה לאחור: האסלאם הקיצוני מתחיל לחזור לתמוך בעבדות, בעיקר עבדות מין של נשים. בערב הסעודית פסקה המועצה העליונה של העולמא כי עבדות היא חלק מן הג’יהאד וכי לומר אחרת זוהי כפירה, וב-2014 דווח כי שתי הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות, בוקו חראם ודאע”ש, חטפו מספר רב של נערות ונשים יזידיות, המוחזקות במחסנים, נמכרות ונסחרות.

כל אחיותינו, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנוֹת חוֹרִין!

פייסבוק

* התמונה הגדולה לקוחה מתוך מיצב של וננה בוריאן וסשה קורבטוב, המורכב מכרטיסי ביקור של נשים בזנות, יום האישה הבינלאומי, 8 במרץ 2016. צילם: אורן זיו מ”טיים אאוט”

רגיל

פורים: לוחמות מחופשות

פורים: נשים לוחמות מחופשות לגברים

לאורך כל ההיסטוריה האנושית, מהעת העתיקה ועד לימינו אנו, נשים רבות התחפשו לגברים בעת מלחמה. הראשונה שמופיעה בכתובים היא אפיפולה, כמי שלחמה עם היוונים במלחמת טרויה. בפואמה סינית מפורסמת מתוארת הואה מולאן, שלחמה בצבא הסיני במאה ה-7 לספירה. נשים במדי גברים לחמו בכל רחבי אירופה בימי הביניים, בצבא המורדים בהאיטי, במהפכה הצרפתית, במלחמת האזרחים האמריקאית ובמלחמות העולם במאה העשרים.

תחפושות עד-דלא-ידע, לא רק פעם בשנה…
חג פורים שמח!

אלו כמה מהלוחמות המהוללות בהיא-סטוריה, שהתחפשו לגברים כדי להתגייס ולהגן על ארצן:

ג’ואנה מפלנדרס, שהובילה בבגדי גבר כמה מהקרבות על דוכסות ברטאן בראשית מלחמת מאה השנים במאה ה-14

אונוראטה רודיאני, שכירת חרב איטלקייה מהמאה ה-15, שתחת שם בדוי גברי הגנה על עיר הולדתה קסטלאונה בעת המצור שהטילו עליה כוחות ונציה

דברה סמפסון, הלוחמת הידועה הראשונה בצבא הקונטיננטלי במלחמת העצמאות של ארצות הברית במאה ה-18 (כ”רוברט שורטליף”)

ג’יין דיולפואה, צרפתייה שהתחפשה לגבר כדי להילחם לצד בעלה במלחמת צרפת-פרוסיה במאה ה-19

נדז’דה דורובה, לוחמת רוסייה מהוללת שלחמה כגבר במלחמות הנפוליאוניות במאה ה-19

בחזית הפרוסית של המלחמות הנפוליאוניות לחמה באותה העת פרדריקה קרוגר, שהייתה נערצת כל כך על חייליה עד שקודמה אף לאחר שהתגלה שהיא בעצם אישה

מריה לבסטאק לחמה תחת השם “קרולי לבסטאק” כקצינת פרשים במהלך “אביב העמים” בהונגריה ב-1848

במלחמת האזרחים האמריקנית לחמו מצד אחד, בצבא האיחוד, שרה אמה אדמונד (תחת השם “פרנק תומפסון”), ומצד שני, בצבא הקונפדרציה, מולי בין (כ”מרווין בין”) והאחיות מארי ומולי בל (כ”טום פרקר” ו”בוב מרטין”)

במלחמת העולם הראשונה לחמו, תחת לבוש ושם גברי, דורותי לורנס (כ”דניס סמית”) בצבא אנגליה, זויה סמירנוב ונערות נוספות בצבא רוסיה וונדה גרץ (כ”קאזיק זוקוביץ'”) בצבא פולין. ונדה גרץ, אגב, שירתה גם במלחמת העולם השנייה, אבל כבר בשמה כאישה – כראש יחידת חבלה של לגיון הנשים

עוד לוחמות בתחפושת

פייסבוק

רגיל

יום העצמאות: שבויות מלחמת העצמאות

יום העצמאות: שבויות מלחמת העצמאות, 1948

יותר ממאה לוחמות ותושבות נשבו במלחמת העצמאות. 93 נשים מגוש עציון היו כמעט חודש בשבי הירדני. אישה אחת הייתה שבויה בלבנון. שמונה נשים ממשמר הירדן הוחזקו יותר משנה כשבויות בסוריה. עשר נשים, חברות ניצנים ולוחמות פלמ”ח, נפלו בשבי המצרי: אחת מהן נורתה במקום, שנייה מתה מפצעיה ושלישית נרצחה; שבע הנותרות הגיעו לכלא ליד קהיר והוחזקו שם כמעט שנה.

לקריאה נוספת

פייסבוק

רגיל

יום הזיכרון: ברכה פולד

יום הזיכרון: ברכה פולד, 1946-1927

ברכה פולד הייתה לוחמת ומפקדת בפלמ”ח. בשנת 1944 הצטרפה פולד לפלמ”ח. היא עברה קורס מ”כים, והייתה למצטיינת הקורס. ב-24.3.1946 היא השתתפה כמפקדת חוליה ב”ליל וינגייט” – מבצע שנועד לשבש את פעילות הצבא הבריטי ולהוריד את מעפילי הספינה “אורד וינגייט” אל חוף ת”א. במהלך חילופי אש עם כוח בריטי נורתה פולד ונפטרה מפצעיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום השואה: סטפניה וילצ’ינסקה

יום השואה: סטפניה וילצ’ינסקה, 1942-1886

סטפניה וילצ’ינסקה הייתה מורה ומחנכת יהודייה-פולנייה. ב-1909 הקימה וילצ’ינסקה בית יתומים בוורשה יחד עם יאנוש קורצ’אק, וגם שימשה בו כמנהלת. ב-5.8.1942 הגיעו הנאצים לבית היתומים על מנת לשלחם למחנה ההשמדה טרבלינקה, וילצ’ינסקה וקורצ’אק סירבו לעזבם וליוו אותם יד ביד עד הסוף המר.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פורים: מלכות עתיקות – זנוביה

פורים: מלכות עתיקות – ספטימיה זנוביה, מלכת תדמור, 275-240 לספירה

זנוביה, בת המאה השלישית לספירה, הייתה מלכתה של ממלכת תדמור, עיר קדומה הנמצאת כיום בשטחה של סוריה. זנוביה ידועה במיוחד עקב הצלחתה לדחוק את הרומאים ולהרחיב את גבולות ממלכתה עד מצרים, שבה שלטה עד שנת 274. דמותה מופיעה באמנות ושמה הפך לסמל לעמידה מול הרומאים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פורים: מלכות עתיקות – בודיקיאה

פורים: מלכות עתיקות – בודיקיאה, 61-26

בודיקיאה הייתה ראש שבט איקני, מלכה לוחמת, שהנהיגה בשנת 60 לספירה מרד נגד השלטון הרומאי באיים. זכרה של בודיקיאה נשכח במהלך השנים, והתעורר שוב רק בתקופה הוויקטוריאנית, שבה נשים נדרשו להישאר בבית. דמותה של אישה לוחמת נתפסה, בעיני הבריטים, כדמות אקזוטית, למרות שנשים לוחמות היו דבר שכיח למדי בעולם העתיק.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פורים: מלכות עתיקות – טומיריס

פורים: מלכות עתיקות – טומיריס, ? – 530 לפנה”ס

טומיריס הייתה מלכת המאסגטים, שבט איראני נוודי שחי במרכז אסיה, מזרחית לים הכספי (כיום בטורקמניסטן), במאה השישית לפנה”ס. טומיריס ידועה כמי שהביסה והרגה את המלך כורש, כשניסה לפלוש ולכבוש את ארצה. טומיריס נחקקה בהיסטוריה של העמים הטורקיים כגיבורה לאומית, ודמותה הונצחה באמנות ובשירה.

ויקיפדיה

פייסבוק