עמוד 1
רגיל

זאינב בנגורה

חג’ה זאינב האווה בנגורה, נולדה ב-1959

היום, לפני 59 שנים, נולדה זאינב בנגורה, פוליטיקאית ופעילה חברתית מסיירה לאון. מלחמת האזרחים נגד שלטון החונטה הצבאית פרצה בראשית שנות ה-90, בהיותה מנהלת בחברת ביטוח גדולה, ובנגורה נעשתה פעילה חברתית. היא הקימה את הארגון הלא-מפלגתי הראשון במדינה למען זכויות נשים, יצאה נגד השחיתות השלטונית ונגד הזוועות שבוצעו כלפי האוכלוסייה האזרחית, והייתה ממובילות הקמפיין למען בחירות דמוקרטיות (שהושגו ב-1996). ב-2007 מונתה לשרת החוץ של סיירה לאון, וב-2010 לתפקיד שרת הבריאות. ב-2012 מונתה לנציבה מיוחדת של האו”ם לענייני אלימות מינית בזמן מלחמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך דף השותפים באתר “יחד למען ילדות”, שותפות בינלאומית של ממשלות, ארגוני או”ם, ארגונים במגזר הפרטי ואישים מובילים, המוקדשת למניעת אלימות נגד ילדים, עם דגש מיוחד על אלימות מינית נגד ילדות, כצעד בסיסי להשגת זכויות אדם ורווחה, שוויון מגדרי ופיתוח בר-קיימא.

בתמונה הקטנה: נואמת בעת קבלת פרס לקידום נשים בשלום ובביטחון מטעם מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון, על “תרומתה המתמשכת והאפקטיבית לקידום תפקידן של נשים בסיום עימותים בעולם”, 2016 [מקור]
בנאומה אמרה בנגורה: “אני רוצה להקדיש את הפרס הזה לכל הנשים האמיצות ברחבי העולם, שנפלו קורבן לפשע האכזרי של אלימות מינית, ושהיו אמיצות וחזקות מספיק כדי לחלוק את סיפוריהן איתי במאמציי להשמיע את קולותיהן על הבמה העולמית.”

רגיל

אבתיהאג’ מוחמד

אבתיהאג’ מוחמד, נולדה ב-1985

היום, לפני 33 שנים, נולדה אבתיהאג’ מוחמד, סייפת אמריקאית, המדורגת נכון להיום שלישית בארה”ב ושמינית בדירוג הבינלאומי. היא המוסלמית-אמריקאית הראשונה שהתחרתה באולימפיאדה כשהיא לובשת חיג’אב, ועם זכייתה בארד בתחרות הקבוצתית באולימפיאדת ריו 2016 הפכה למוסלמית-אמריקאית הראשונה עם מדליה אולימפית. ב-2014 הקימה חברת ביגוד בשם Louella, שמטרתה להביא ביגוד אופנתי ומותאם לנשים דתיות לשוק האמריקאי. היא משמשת כשגרירת ספורט בקהילות מוחלשות במדינות שונות, במסגרת תוכנית של מחלקת המדינה האמריקאית להעצמת נשים וילדות באמצעות ספורט.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך מגזין “טיים ספורט”, 2016 [צילום: דניאל שאה]

בתמונה הקטנה: אבתיהאג’ מוחמד (משמאל) בתחרות סיף מול נציגת צרפת באולימפיאדת ריו 2016, מתוך מאמר ב”הפינגטון פוסט”: “אבתיהאג’ מוחמד לא זכתה היום במדליית זהב, אבל היא זכתה במשהו אפילו יותר גדול” [צילום: פבריס קופריני, גטי אימג’ז]

רגיל

יארא סלאם

יארא רפעת סלאם, נולדה ב-1985

“לא זו בלבד שהממשלה שלנו לא לוקחת אחריות על פגיעה בזכויות אדם, כולל אלימות נגד נשים עד כדי אונס ודקירות בכיכר תחריר, אלא שאפשר גם לשמוע גורמים רשמיים שמאשימים נשים בתקיפות מיניות שעברו… המאבק נמשך, לא רק נגד המשטר אלא גם נגד קבוצות אזרחיות שאינן משוכנעות שחשוב לדחוף קדימה הכללה של נשים במרחב הציבורי.”
(מתום נאומה ב-2013, כשקיבלה את פרס “מגן זכויות אדם” של רשת הארגונים הפאן-אפריקאית לזכויות אדם)

היום, לפני 33 שנים, נולדה יארא סלאם, פעילת זכויות אדם פמיניסטית מצרית. בעבודתה בארגוני זכויות אדם מצריים ובינלאומיים, כעורכת דין וכחוקרת, עסקה בתחומים כמו אלימות במשפחה, אפליה נגד מיעוטים דתיים ואלימות נגד מתנגדי המשטר. ביוני 2014, במהלך צעדה שקטה בקרבת ארמון הנשיא אל-אתחאדיה בקהיר, במחאה על חוק המגביל את זכות ההפגנה, הותקפה ונעצרה ע”י המשטרה יחד עם פעילים נוספים. משפטה הפך לסמל התנגדות כשהורשעה בהפרת חוק המחאה, ונגזרו עליה 3 שנות מאסר וקנס כספי. כשנה לאחר מכן, היא וכמאה אסירים נוספים זכו לחנינה נשיאותית ושוחררו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הקמפיין לשחרורה ממאסר, 2014

התמונה הקטנה מתוך חשבון הטוויטר של שאדי סאדר (עורכת דין איראנית-בריטית למען זכויות אדם):
“יארא סלאם (עומדת, ראשונה משמאל) וסאנה סייף (יושבת), פעילות זכויות אדם מצריות הנמצאות במעצר מזה 87 יום, עדיין מחייכות, בזמן שהמשפט נמשך FreeYara# “

רגיל

מרג’אן סטראפי

מרג’אן סטראפי, נולדה ב-1969

היום, לפני 49 שנים, נולדה מרג’אן סטראפי, סופרת, מאיירת ובמאית צרפתייה ילידת איראן, הפועלת לקידום פציפיזם וזכויות נשים. בסדרת הרומנים הגרפיים האוטוביוגרפיים שלה, “פרספוליס”, היא מגוללת את סיפור התבגרותה באיראן שלפני ואחרי המהפכה האסלאמית. הסדרה המצליחה תורגמה לשפות רבות, זכתה בפרס הפסטיבל הבינלאומי לקומיקס ונבחרה לספר הקומיקס הטוב לשנת 2003 של “טיים” ו”ניו יורק טיימס”. ב-2007 עובדו הספרים לסרט אנימציה, בבימויה של סטראפי עצמה, שזכה בפרס חביב השופטים בפסטיבל קאן ובגראנד פרי בפסטיבל לונדון והיה מועמד גם לאוסקר ולגלובוס הזהב.

ויקיפדיה

עוד על “פרספוליס”
סדרת הספרים יצאה לאור בעברית בהוצאת “אחוזת בית” בשני חלקים, 2005 ו-2009
הסרט שודר בישראל במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים, וזכה בפרס “ברוח החופש” המוענק לסרטים העוסקים בחופש הביטוי, חופש הדת וזכויות האזרח

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סצנה מתוך הסרט “פרספוליס”

התמונה הקטנה מתוך דף האמן שלה באתר “גאונות”

רגיל

האדיזאתו מאני

האדיזאתו מאני, נולדה ב-1984; בת חורין מאז 2008

היום, לפני 10 שנים, זכתה האדיזאתו מאני במשפט נגד מדינת ניז’ר ושיחררה את עצמה מעבדות (רק ב-2003 הפכה עבדות ללא-חוקית בניז’ר, והיא עדיין נפוצה שם). בגיל 12 נמכרה מאני לעבדות תמורת 500 דולר, ונכפה עליה לעבוד עבור אדונה וללדת לו ילדים. כאשר ברחה ונישאה לגבר אחר, טען אדונה כי היא אינה שפחה אלא אחת מנשותיו, לכן הואשמה בביגמיה ונשלחה לשישה חודשי מאסר. באומץ רב החליטה לערער על פסק הדין, הצליחה לבטל את הרשעתה וקיבלה פיצויים מהמדינה בסך כ-20,000 דולר. ב-2009 זכתה באות האומץ הנשי הבינלאומי, והיא ממשיכה לפעול למען שחרור קורבנות עבדות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בטקס קבלת אות האומץ הנשי הבינלאומי לשנת 2009 מטעם מזכירת המדינה דאז הילרי קלינטון. בתמונה מאני עם מישל אובמה, הגברת הראשונה של ארה”ב דאז [מקור]

התמונה הקטנה מתוך אתר על “אנשי ערכים אפריקאים

רגיל

סוהיר חמאד

סוהיר חמאד, נולדה ב-1973

“לֹא אֶרְקֹד לִצְלִיל
תֻּפֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם.
לֹא אַשְׁאִיל אֶת נִשְׁמָתִי אוֹ
אֶת עַצְמוֹתַי לְתֻפֵּי הַמִּלְחָמָה
שֶׁלָּכֶם.
לֹא אֶרְקֹד
לְמִקְצָב הַחֲבָטוֹת שֶׁלָּכֶם.
אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַמִּקְצָב הַזֶּה.
אֵין בּוֹ חַיִּים. אֲנִי מַכִּירָה
מִקָּרוֹב אֶת הָעוֹר
שֶׁאַתֶּם חוֹבְטִים בּוֹ.
הוּא הָיָה פַּעַם חַי
נִצּוֹד נִגְזָל
נִמְתַּח
[…]
אֲנִי אֶרְקֹד
וְאֶתְנַגֵּד וְאֶרְקֹד וְ
אֶתְנַגֵּד וְאֶרְקֹד.
פְּעִימַת הַלֵּב הַזֹּאת חֲזָקָה יוֹתֵר
מִמָּוֶת.
תֻּפֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם לֹא
חֲזָקִים יוֹתֵר מֵהַנְּשִׁימָה הַזֹּאת.”

היום, לפני 45 שנים, נולדה סוהיר חמאד, משוררת ופעילה פוליטית אמריקאית ילידת ירדן. יצירתה טווה נרטיב משולב של נישול כבת לפליטים פלסטינים, כמהגרת וכאישה הנאבקת בסקסיזם.

ויקיפדיה

הציטוט מתוך שירה “מָה אֶהְיֶה”. השיר המלא בספוקן וורד בביצועה, מתוך כנס TED נשים 2010: “שירים על מלחמה, שלום, נשים וכוח”

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך ריאיון עמה ב-2007

בתמונה הקטנה: מקריאה שיר על נפגעי הוריקן “קתרינה” באירוע “פליטים למען פליטים”, צילום של תום מרטינז [מקור]

רגיל

אמינה וודוד

אמינה וודוד, נולדה ב-1952

היום, לפני 66 שנים, נולדה אמינה וודוד, חוקרת אמריקאית בתחומי המגדר והאסלאם, המתמחה בפרשנות ביקורתית של הקוראן מנקודת מבט פמיניסטית. היא פעילה בולטת בפמיניזם המוסלמי העולמי ומייסדת הארגון “אחיות באסלאם”, וכן תומכת בליברליזם ובשוויון זכויות ללהט”ב. היא ידועה כאישה המוסלמית הראשונה שהחל מ-1994 מנחה תפילות ונושאת דרשות יום שישי מול קהל מוסלמי מעורב מגדרית, תחת גינויים עזים ואיומים מצד גורמים אסלאמיים. בפעילותה זו היא מקדמת דיון ציבורי ברחבי העולם המוסלמי סביב רפורמה בשריעה שתאפשר גם לנשים לכהן כאימאם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אמינה וודוד לפני קהל מתפללים של גברים ונשים, מתכוננת להשתחוויה במהלך תפילת שישי באוקספורד, דרום אנגליה, אוקטובר 2008 (צילום: אדריאן דניס, גטי אימג’ז)

רגיל

בילקיסו יוסוף

חג’יה בילקיסו יוסוף, 2015-1952

היום, לפני 3 שנים, נהרגה בילקיסו יוסוף, עיתונאית ניגרית, האישה הראשונה שהייתה עורכת ראשית של עיתון ארצי בניגריה. היא נודעה בטור שלה “משמר החברה האזרחית” ופעלה רבות למען זכויות נשים ולקידום חברה רב-דתית. יוסוף לקחה תחת חסותה עיתונאיות צעירות, הייתה ממובילות קמפיין “החזירו את הבנות שלנו” למען הנערות שנחטפו ע”י ארגון בוקו חראם, וייסדה כמה עמותות, ביניהן “נשים בניגריה”, “התאחדות הנשים המוסלמיות”, “ארגון הפעילים נגד מלריה” ו”קרן רפורמת הבריאות של ניגריה”. היא נהרגה באסון העלייה לרגל במכה, שבו נרמסו למוות כאלפיים איש בשעטה המונית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אמהות ח’אווראן

אמהות ח’אווראן, פועלות מאז 1980

יום הזיכרון העממי לקורבנות המשטר האיראני, מצוין מאז 1988

אמהות ח’אווראן הוא ארגון נשים הפועלות למען משפחות הנרצחים והאסירים קורבנות המשטר האיראני מאז 1980. אמהות ובנות משפחה של הקורבנות חשפו ב-1988 קברים לא מסומנים בח’אווראן ובהם המונים שהוצאו להורג ע”י המדינה. מאז הן מפגינות, פונות לאו”ם ומתעדות את מקרי הטבח על-מנת לחשוף בפני העולם את הפרת זכויות האדם באיראן, על אף שבמרוצת השנים נרדפו, הותקפו, נכלאו והורחקו מח’אווראן על ידי המשטר. הן גם פועלות לשימור בית הקברות וקבעו יום זיכרון לקורבנות ב-1 בספטמבר. הארגון זכה בפרס בינלאומי, אך תביעותיו להכרה ולצדק נותרו עדיין ללא מענה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור לכבוד מתן פרס קוואנגג’ו לזכויות אדם לאמהות ח’אווראן ב-2014, מאת המאייר האיראני תוכא נייסתאני

בתמונה הקטנה: אמהות ח’אווראן בתהלוכת יום הזיכרון לקורבנות המשטר האיראני בשנת 2005

רגיל

סימין בהבהאני

סימין (ח’לילי) בהבהאני, 2014-1927

“עוֹד אֶבְנֵךְ שֵׁנִית מוֹלֶדֶת
גַּם אִם בְּמֶלֶט נִשְׁמַת חַיַּי
אֲחַזְּקֵךְ בְּעַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ
גַּם אִם יִהְיוּ הֵם עַצְמוֹתַי

עוֹד אָרִיחַ אֶת פְּרָחַיִךְ
מִנְּחִירֵי דּוֹרֵךְ הַצָּעִיר
עוֹד אֶשְׁטֹף אֶת הַדָּם מִפָּנַיִךְ
גַּם אִם בְּזֶרֶם דִּמְעוֹתַי

עוֹד יַגִּיעַ אוֹתוֹ יוֹם מְבֹרָךְ
בּוֹ תִּסּוֹג הָאֲפֵלָה מִן הַבַּיִת
עוֹד אָשׁוּב אֶת שִׁירַי לִצְבֹּעַ
בָּאוֹר שֶׁאֶטֹּל מִתְּכֵלֶת שָׁמַי

[…]
עוֹד אֶבְנֵךְ שֵׁנִית מוֹלֶדֶת
גַּם אִם יִתַּשּׁוּ כּוֹחוֹתַי.”

היום, לפני 91 שנים, נולדה סימין בהבהאני, המשוררת הלאומית של איראן ופעילה למען זכויות אדם ואישה. “הלביאה האיראנית”, כך כונתה, נחשבת לסמל של השירה הפרסית ושל המשכילים באיראן, והייתה מועמדת פעמיים לפרס נובל בספרות.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך שירה “עוד אבנך שנית מולדת”, תרגמה לעברית: אורלי נוי

רגיל

שבאנה רחמאן

שבאנה רחמאן, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה שבאנה רחמאן, סטנדאפיסטית, עיתונאית, סופרת ופעילת זכויות אדם נורווגית, מוסלמית ילידת פקיסטן. הופעותיה, כתיבתה והרצאותיה מהוות התקפה סאטירית על האסלאם הפונדמנטליסטי, על הפרת זכויות האדם ובעיקר האישה ע”י קנאים מוסלמים, ועל הסובלנות ה”רב-תרבותית” שמגלים מתונים כלפי תופעות כגון מילת נשים, סקילת נשים נואפות, כפיית נישואין על נערות וילדות צעירות, קטיעת איברי עבריינים ועוד. בשל הצלחתה, החלה לקבל מכתבי שנאה ואיומים, אך גם הוגדרה כאחת ממעצבות דעת הקהל החשובות בסקנדינביה וזכתה בפרס חופש הביטוי הנורווגי ובפרס הליונס הכלל-עולמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: רחמאן עם כלבי הסמויד שלה, אקהרט וקספר, מתוך כתבה בעיתון הנורווגי “אפטן-פוסטן”, תחת הכותרת “הכלבים לקחו אותי“, על פעילותה למען זכויות בעלי חיים (צילום: דן נגארד)

בתמונה הקטנה: רחמאן בהפגנה של ארגון NOAH הנורווגי למען שינוי היחס לבעלי חיים כאל חפצים, 2014 (צילום: האקון מוזוולד לארסן, מאגר התמונות NTB)

רגיל

סמירה עזיז

סמירה עזיז, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה סמירה עזיז, אשת תקשורת, אשת עסקים ופעילת זכויות אדם מערב הסעודית. היא חותנה בגיל 15, ובעידוד בעלה למדה בהודו עיתונות, קולנוע ויחסים בינלאומיים, עם דוקטורט במסחר בינלאומי ופוסט-דוקטורט בתקשורת המונים. חברת ההפקות שלה היא החברה הסעודית הראשונה בתעשיית הקולנוע של בוליווד. כסופרת, משוררת, עיתונאית ומגישת רדיו, היא עוסקת רבות בסוגיות משפחתיות (כגון נישואי ילדות ואלימות במשפחה), חברתיות וחינוכיות, בזכויות נשים ובזכויות פליטים ומהגרים בערב הסעודית, וכן ביחסים עם הקהילה הבינלאומית ובקידום שלום דרך ספורט.

ויקיפדיה

האתר והבלוג הרשמי של סמירה עזיז

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עזיז (משמאל) עם עובדים בארגון ממשלתי הודי ליצירת הזדמנויות תעסוקה בפרויקט פיתוח למען נשים

בתמונה הקטנה: מתוך ריאיון עמה ב”אל-בילאד”, פורטל חדשות סעודי באנגלית (יולי 2017)

רגיל

מַרים מירזחאני

מַרים מירזחאני, 2017-1977

היום, לפני 41 שנים, נולדה מַרים מירזחאני, מתמטיקאית איראנית. בגיל 17 ו-18 זכתה בניקוד מושלם ובמדליות זהב באולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית. במהלך לימודיה לדוקטורט במתמטיקה באוניברסיטת הרווארד תוארה כ”יוצאת דופן בנחישותה ובסקרנותה הבלתי-מתפשרת”, וב-2004, בגיל 27, מונתה לפרופ’ למתמטיקה באוניברסיטאות פרינסטון וסטנפורד. ב-2014 הייתה מירזחאני לאישה הראשונה – והאיראנית הראשונה – שזכתה במדליית פילדס, הפרס היוקרתי ביותר בתחום המתמטיקה, על “תרומתה הייחודית לחקר הדינמיקה והגאומטריה של יריעות רימן ומרחבי המצבים שלהן”.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה באדיבות שירות העיתונות של אוניברסיטת סטנפורד

התמונה הקטנה: צולמה ע”י מוט קרטר עבור מכון קליי למתמטיקה, נלקחה מתוך ההספד שנכתב עליה ב”גרדיאן”

רגיל

עאישה תיימור

עאישה (עִסמת) תיימור, 1902-1840

היום, לפני 116 שנים, נפטרה עאישה תיימור, סופרת ומשוררת מצרייה. במסגרת פעילותה החברתית והפמיניסטית קראה לשיפור מצבן של נשים בחברה הערבית, למאבק בקולוניאליזם ולהכללתם של בני קבוצות אתניות ומעמדות שונים בתהליך בניית האומה המצרית. בתקופה שבה העיסוק הציבורי בתרבות היה נחלתם של גברים בלבד, תיימור נחשבה לאחת הכותבות הבולטות לתיאטרון, בדגש על עולמן של נשים, תקוותיהן והמחסומים שבדרכן. שירתה, בערבית, בטורקית ובפרסית, התאפיינה ברגש עז ואמיתי, בפרט בשירי ההספד שלה, שהושפעו ממאורעות חייה ובראשם מותה של בתה הבכורה תאוחידה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כריכת ספרה “ספר ההרפתקאות של אל-הלל”, שיצא לאור ב-1956, מתוך אתר ebay

רגיל

נאוול אל מוטוואקל

נאוול אל מוטוואקל, נולדה ב-1962

היום, לפני 56 שנים, נולדה נאוול אל מוטוואקל, ספורטאית מרוקאית. באולימפיאדת לוס אנג’לס 1984 נערך לראשונה מקצה נשים במרוץ 400 מ’ משוכות, וכשזכתה בו הייתה לאישה המוסלמית הראשונה ולמרוקאית הראשונה שזכתה במדליית זהב אולימפית. בכך הפך הספורט לתחום עיסוק אפשרי לנשים מוסלמיות בכל רחבי העולם, והיא הפכה לאייקון עבור דור שלם של נשים מוסלמיות. ב-1993 ייסדה מרוץ שנתי בקזבלנקה, שהפך למרוץ הנשים הגדול ביותר בעולם המוסלמי. מאז 1998 היא חברה בוועד האולימפי הבינלאומי, ואף כיהנה כסגנית נשיא הוועד. ב-2007 מונתה לשרת הספורט של מרוקו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נורייה אולבייה מוולאן צ’יוולק

נורייה אולבייה מוולאן צ’יוולק, 1964-1893

“בעידן זה של התעוררות, בחברה חדשה המבוססת על נאורות וקִדמה, החלטתי להוציא לאור כתב עת שיעודד נשים לנקוט את הצעדים ההכרחיים להתקדמות”

היום, לפני 54 שנים, נפטרה נורייה אולבייה מוולאן צ’יוולק, פעילת זכויות נשים ועיתונאית טורקייה. ב-1913 ייסדה את “עולם הנשים”, כתב העת הפמיניסטי הראשון בטורקיה, שהעסיק רק נשים ככותבות וכעובדות דפוס והיה הראשון לפרסם תמונה של אישה מוסלמית. באותה שנה ייסדה גם את החברה העות’מאנית להגנה על זכויות נשים, שפעלה לקידום אפשרויות ההשכלה והתעסוקה של נשים, לשינוי קוד הלבוש המגביל אותן ולהשוואת מעמדן במשפחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

שַרְבַּט גוּלָה

שַרְבַּט גוּלָה, נולדה ב-1972

היום, לפני 46 שנים, נולדה שַרְבַּט גוּלָה, אישה אפגנית-פתאנית אשר בגיל 6 איבדה את הוריה במהלך פלישת בריה”מ לאפגניסטן והגיעה למחנה פליטים בפקיסטן, שם צולמה ע”י סטיב מק’קורי. תמונת פניה התנוססה על שער גיליון יוני 1985 של נשיונל ג’יאוגרפיק, שעסק בפליטים ברחבי העולם, והפכה לתמונה המוכרת ביותר בהיסטוריה של המגזין ולסמל לגורלן של פליטוֹת. זהות “הנערה האפגנית” נותרה לא ידועה, עד שב-2002 הצליח המגזין לאתר אותה בכפר קטן באפגניסטן והקים לכבודה ולכבוד בנותיה קרן לקידום חינוכן של בנות באפגניסטן, שסייעה להקמת מרכזי חינוך והכשרה, ספריות ועיתון לילדות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשיא אפגניסטן אשרף גאני מברך את שרבט עם חזרתה לאפגניסטן ב-2016, לאחר שגורשה שוב מפקיסטן יחד עם פליטים אפגנים רבים. (מקור)

בתמונה הקטנה: “הנערה האפגנית”, צילם סטיב מק’קורי (1984)

רגיל

ח’לוד אל-פקיה

ח’לוד אל-פקיה, נולדה ב-1977

מונתה לשופטת בבית דין שרעי ב-2009

“הבחנתי בהיעדרן של נשים מכס המשפט בבית הדין השרעי. זה דרבן אותי לחפש את הסיבות לכך. חיפשתי סיבות משפטיות ודתיות שמונעות מנשים לכהן בתפקיד. לא מצאתי [כאלה]. על פי החוק, כל מבוגר כשיר ובעל תואר ראשון במשפטים או במשפט השריעה יכול להחזיק בתפקיד, ללא כל אזכור מגדרי. יותר מזה, לא קיימת גם שום מגבלה דתית על פי ארבעת עיקרי המשפט האיסלאמי. הצגתי את המחקר שלי לאב בית הדין דאז תייסיר אל-תמימי, ואמרתי לו שאני רוצה לכהן כשופטת בבית הדין השרעי. הוא היה המום, זה לא משהו שקורה כל יום.”
“גם אזרחים הביעו התנגדות, אמרו שיתקשו לקבל פסיקה של שופטת. […] לדעתי, המחסום היחיד שמונע מנשים להחזיק בעמדה שכזו הוא תרבותי וחברתי, ומקורו במנהגים ובמסורת. […] לתפקיד הזה יש דימוי מסוים של גברים מזוקנים בטורבן או בתרבוש. אזרחים רבים הביעו מורת רוח מהנוכחות הנשית, כי האמינו שלתפקיד יש היבט דתי, ולכן צריכים למלא אותו אנשי דת. היום ההפתעה ומורת הרוח פחתו, אבל הפכו גם לעניין שבשגרה. יש כאלה שחורקים שיניים ומשלימים עם זה.”
(מתוך ריאיון עם פקיה באתר החדשות מהמזרח התיכון, “אל מוניטור”)

היום, לפני 9 שנים, מונתה ח’לוד אל-פקיה לשופטת בבית דין שרעי ברמאללה, הראשונה בעולם הערבי במעמד זה. פקיה, בוגרת תואר ראשון ושני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, החלה את מסלולה המקצועי במרכז הנשים לייעוץ וסיוע משפטי, ובמשך כמה שנים התמקדה בהגנה על נשים נפגעות אלימות, הן בבתי משפט אזרחיים והן בבית הדין השרעי. לאחר שעברה את בחינות המשפט האסלאמי שעורכת הרשות הפלסטינית, גברה על עשרות מועמדים גברים לתפקיד השיפוט ומונתה לשופטת שרעית, ובכך פרצה דרך לאחד המעוזים האחרונים בעולם הערבי שהיו שמורים לגברים בלבד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: השופטת ח’לוד אל-פקיה (מימין) מדברת בפאנל של ביה”ס לתיאולוגיה של הרווארד (צילום מתוך כתב העת “הרווארד גאזט”)

רגיל

פאטו בנסודה

פאטו בּוֹם בנסודה, נולדה ב-1961

היום, לפני 57 שנים, נולדה פאטו בנסודה, משפטנית למען זכויות אדם מגמביה. לאחר לימודי משפטים בניגריה והתמחות במשפט בינלאומי ימי בבית הספר של האו”ם, הצטרפה כעורכת דין לשורות התביעה הכללית של גמביה, וב-1998 מונתה לכהן כשרת המשפטים וכתובעת הכללית. כעבור שנתיים, כנראה בשל תשומת הלב הרבה שהקדישה לזכויות אדם בארצה, הדיח אותה נשיא גמביה מתפקידיה אלה, וב-2004 הצטרפה לבית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה. ב-2012 נבחרה פה אחד לכהן כתובעת הראשית בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, ונכללה ברשימת “מאה האנשים המשפיעים בעולם” של מגזין טיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בנסודה בפורום אוסלו 2014

רגיל

אסמה ג’הנגיר

אסמה ג’ילאני ג’הנגיר, נולדה ב-1952

היום, לפני 66 שנים, נולדה אסמה ג’הנגיר, עורכת דין ופעילת זכויות אדם פקיסטנית. ב-1980 ייסדה יחד עם אחותה, הנא ג’ילאני, את משרד עורכי הדין הראשון בפקיסטן שבראשו עומדות נשים. ב-1983 הייתה ממקימות פורום הנשים למאבק בחוקים הפקיסטניים המפלים נשים, ביניהם החוק הקובע שעדותה של אישה שווה חצי מעדות גבר, החוק שלפיו על קורבנות אונס להוכיח את חפותן והחוק המתיר לנשים להינשא רק למי שהגבר המשמורן שלהן מאשר. ב-1987 הייתה למייסדת ויו”רית של הנציבות הפקיסטנית לזכויות אדם, הפועלת בין היתר נגד העסקת ילדים ועונש מוות ולמען חופש דת ודמוקרטיה.

ויקיפדיה

פייסבוק