עמוד 1
רגיל

פוזיה סעיד

פוזיה סעיד, נולדה ב-1959

“אני רוצה שישפטו אותי לפי היכולות שלי, המאבקים שלי וההישגים שלי, ולא לפי תיוג או סטריאוטיפ על בסיס המגדר שלי, הרקע הכלכלי שלי, הלאום שלי או האמונה שלי”

היום, לפני 60 שנים, נולדה פוזיה סעיד, סופרת ואשת תקשורת פקיסטנית, פעילה למען נשים, לשימור פולקלור ונגד הטליבניזציה בארצה. ב-1991 הייתה ממייסדות “בדרי”, מרכז החירום הראשון בפקיסטן הנותן מענה לנשים נפגעות אלימות. ב-2000 יצרה את “הברית נגד הטרדה מינית”, רשת ארגונים לקידום קוד התנהגות וחקיקה בתחום במגזר הפרטי והציבורי בפקיסטן, ועמדה בראש הוועדה הממשלתית לבחינת יישום החקיקה. ב-2007 הובילה מאבק של עובדות האו”ם בפקיסטן נגד הטרדות מיניות והתנכלויות מצד מנהליהן, שבסופו הודחו הבכירים ויושם שינוי כלל-מערכתי במדיניות העבודה באו”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פוזיה סעיד נושאת דברים בפתיחת פסטיבל מנגנהאר למוזיקת פולקלור, 2011

בתמונה הקטנה: צילום מ-2013, מתוך פרופיל לינקדין שלה

רגיל

חדיג’ה אסמאעילובה

חדיג’ה רובסן קיזי אסמאעילובה, נולדה ב-1976

היום, לפני 43 שנים, נולדה חדיג’ה אסמאעילובה, עיתונאית אזרבייג’נית, כלת פרס הקיום הנכון על מלחמתה האמיצה בשחיתות. ב-2010 החלה לפרסם כתבות ב”קול אירופה החופשית” על שחיתויות, בפרט של נשיא אזרבייג’ן, אשתו וילדיהם. בתגובה אסרה המדינה על פרסום פרטיהם של בעלי הון והעניקה חסינות לכל החיים לנשיאים ונשותיהם. אסמאעילובה לא נרתעה בפני איומים לפרסם קלטת סקס שלה, וגם לא לאחר שנגזרו עליה עבודות שירות, וב-2015 הורשעה בהעלמת מס ונידונה ל-7.5 שנות מאסר. כשנה אחר כך, בעקבות מחאות מצד ארגוני זכויות אדם, הורה ביהמ”ש לשחררה בתנאים מגבילים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך “אזרבייג’ן: מדד הצנזורה קורא לביטול ההרשעות של חדיג’ה אסמאעילובה“, אתר “מדד הצנזורה: הקול של חופש הביטוי”, מאי 2016

בתמונה הקטנה: מפגינים למען שחרורה מול שגרירות אזרבייג’ן בלונדון (צילום: קאט לוקס,” אינגליש פן”), ביום הולדתה במאי 2016 [מקור]

רגיל

רמדאן: ח’דיג’ה בנת ח’וילד

לרגל ראש חודש הרמדאן: ח’דיג’ה בנת ח’וילד (خديجة بنت خويلد)
620-556 לספירת הנוצרים (3-68 שנים לפני ההג’רה, מניין השנים המוסלמי)

ח’דיג’ה בנת ח’וילד הייתה סוחרת עשירה ממכה, אם ואלמנה פעמיים. היא מתוארת כאישה אצילה, נבונה ונחושה, שנתנה לעניים אוכל ובגדים וסייעה כלכלית לקרובי משפחתה. על פי המסורת הסונית, ב-595, בהיותה בת כ-40, העסיקה את מוחמד, שהיה אז בן 25 ועני, שיעביר למענה סחורות לסוריה, התרשמה מהאופן שבו התנהל, ואז הם נישאו והולידו לפחות שישה ילדים. היא מכונה “אם המאמינים”, שכן הייתה הראשונה לשמוע על התגלות המלאך גבריאל למוחמד, להאמין לו ולהתאסלם, תמכה בשליחותו להפצת האסלאם, וכן שימשה כיועצת הרוחנית שלו. היא הלכה לעולמה בחודש הרמדאן “בשנה ה-10 לנבואה”.

עוד על הנשים הראשונות והחשובות באסלאם:
ח’דיג’ה בת ח’וילד, אשתו הראשונה של מוחמד
פאטמה בת מוחמד וח’דיג’ה
זינב בת עלי ופאטמה

בתמונה הגדולה: פורטרט בתחריט עץ של ח’דיג’ה, מתוך הספר האיקונוגרפי “פרומפטואריום איקונום אינסיגניאורום” שפורסם בליון, צרפת בשנת 1553

בתמונה הקטנה: המוזוליאום של ח’דיג’ה בבית הקברות ג’נת אל-מעלאה, מכה

חודש הרמדאן (رمضان), הוא החודש התשיעי בשנה המוסלמית, נחשב לחודש של קדושה, אחווה ושמחה, זמן של התבוננות פנימית, התקרבות לאל, עבודה על המידות, כפרת עוונות ועשיית מעשי חסד.
לאורך כל החודש, על המוסלמים לצום במהלך כל יום, מעלות השחר (זמן תפילת פג’ר; فجر) ועד השקיעה (זמן תפילת מע’רב; مغرب), כלומר חל איסור על אכילה ושתייה, על עישון ועל קיום יחסי מין.
מצווה זו היא אחת מ”חמשת עמודי האסלאם” (ארכאן אל-אסלאם אל-ח’מסה; أركان الإسلام الخمسة), חמש המצוות המרכזיות שהמוסלמים חייבים בשמירה עליהן: עדות (שהאדה; الشهادة), תפילה (צלאה; الصلاة), צדקה (זכאה; الزكاة), צום (صوم) ועלייה לרגל (חג’; حجّ).
הלילות בחודש הרמדאן, לעומת זאת, הם באווירת חג ופסטיבל, החל בארוחת אִפְטַאר (إفطار) מפוארת ומרובת מנות, בקרב משפחה וחברים.
לקראת סיום החודש חל לילת אל-קאדר (لیلة القدر; “ליל הגורל”), שבו על פי המסורת ירדו פסוקי הקוראן הראשונים אל מוחמד.
בסיומו של החודש, עם תחילת החודש העשירי, שַׁוַאל (شَوَّال), נחגג עיד אל פיטר (عيد الفطر; “חג שבירת הצום”).
עוד על חודש הרמדאן

פייסבוק

רמדאן כּרים ומבארכּ (רמדאן שמח ומבורך) رمضان كريم ومبارك
כל עאם ואנתו בח’יר (כל שנה ואתם בריאים) كل عام وانتوا بخير

רגיל

עאישה רובינה

עאישה רובינה, נולדה ב-1969

היום, לפני 50 שנים, נולדה עאישה רובינה, אשת חינוך מיוחד, עובדת סוציאלית, יזמת חברתית ופוליטיקאית הודית. בית הספר שהקימה וניהלה לילדים בעלי צרכים מיוחדים מספק, בחינם, לא רק השכלה אלא גם טיפולים שונים במטרה לשקם ובסופו של דבר לשלב את הילדים בבתי ספר רגילים. כמנכ”לית מועצת העיר היידראבאד רבתי, בירת מדינת אנדרה פרדש שבדרום הודו, היא יזמה תוכנית ללימוד כישורי חיים לאלפי בני נוער, קידמה תוכנית לעידוד השכלה לבנות, הקימה בתי ספר עבור ילדים מאוכלוסיות מוחלשות, וכן הובילה את תכנונו של פארק ציבורי ראשון מסוגו בעולם עבור אנשים בעלי צרכים מיוחדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברת מועצת העיר היידראבאד, 2017

בתמונה הקטנה: מתוך כתבה בעיתון Hindu, ינואר 2018

רגיל

שג’ר א-דור

שג’ר א-דור (אום-ח’ליל), ? – 1257

היום, לפני 762 שנים, נרצחה שג’ר א-דור, האישה היחידה ששלטה על מצרים המוסלמית, במהלך מאבקי כוח סוערים על השלטון, בתום הח’ליפות האיובית ותחילת שלטון הממלוכים. ב-1239 הובאה כשפחה להרמונו של הסולטאן מבגדד, נמכרה כאישה לנסיך אל-צאלח איוב, והפכה לאשתו המועדפת בשל חוכמתה ואופייה העצמאי והחזק. מכאן עלתה לגדולה, הנהיגה את הצבא המצרי לניצחון על הצלבנים במסע הצלב השביעי לאחר מות בעלה, וב-1250 הפכה, בתמיכת הממלוכים, לסולטאנית מצרים, והחלה בתהליך שיקום המדינה ממסע הצלב תוך ניסיון להשיג שלום עם השכנים האיוביים מצפון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור מתוך הספר “צלאח א-דין: סיפורו של הסכסוך בין מזרח ומערב במאות ה-12 וה-13 לספירה”, שיצא לאור בלבנון ב-1966, שכותרתו: “שג’ר א-דור עסמת א-דין, הסולטאנית הראשונה של מצרים והלבנט בתקופה הממלוכית”

בתמונה הקטנה: מטבע דינר הנושא את התאריך המוסלמי שנת 648 (מקביל לשנת 1250 לספירת הנוצרים), ומוטבע עליו: “מליכת אל-מוסלימים, אום אל-מליכ אל-מנצור ח’ליל (בנה הבכור), אמיר אל-מומינין (אמירת המאמינים), עסמת א-דין (שומרת הדת), סולטאן(ה), שג’ר א-דור”. מתוך האוסף “ההיסטוריה של מצרים” במוזיאון הבריטי

רגיל

הנא ח’טיב

הנא מנסור ח’טיב, נולדה ב-1973, מונתה לקאדית ב-2017

היום, לפני שנתיים, אישרה הוועדה לבחירת קאדים בישראל פה אחד את מינויה של הנא ח’טיב לתפקיד אחת מתשעה קאדים בבתי הדין לשריעה – האישה הראשונה בתפקיד שיפוט בבית דין דתי בישראל. ח’טיב היא עורכת דין ומגשרת, מומחית בתחום דיני אישות ומשפחה והדין השרעי, המוסמכת גם כטוענת שרעית. מינויה בא על רקע התנגדות הממשלה להצעת חוק פרטית מ-2015 לחייב ייצוג נשים בבתי הדין השרעיים, בשל חשש המפלגות החרדיות מיצירת תקדים שיחייב מינוי נשים גם לבתי הדין הרבניים. קאדיות מכהנות כיום גם ברשות הפלסטינית, במצרים, בפקיסטן, במלזיה ובמדינות מוסלמיות נוספות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנא ח’טיב וקאדים חדשים נוספים שמונו לבתי הדין השרעיים, לצד שרת המשפטים לשעבר איילת שקד ונשיא המדינה רובי ריבלין, מתוך פוסט בדף הפייסבוק של משרד המשפטים, מאי 2017

התמונה הקטנה מתוך כתבה על “הנשים המשפיעות לשנת 2017” במגזין “פורבס ישראל

רגיל

מוזון אלמליהאן

מוזון אלמליהאן, נולדה ב-1999

“השכלה נתנה לי את הכוח להמשיך. לא הייתי כאן היום בלעדיה”

היום, לפני 20 שנים, נולדה מוזון אלמליהאן, פליטה סורית שחיה בבריטניה ופעילה למען פליטות ונערות. ב-2014 הצליחה להימלט עם משפחתה מהמצור שהטילה ממשלת סוריה על עירה דרעא, נדדה בין מחנות פליטים ולבסוף נקלטה כפליטה בבריטניה. עוד בהיותה בעצמה במחנה הפליטים החלה לפעול למען חינוך לנערות באזורי מלחמה ונגד נישואי ילדות, לאחר שכמחצית מחברותיה נשרו מלימודים וחותנו, מנהג שחזר להיות נפוץ בסוריה עם פרוץ מלחמת האזרחים. ב-2017 הייתה לשגרירת הרצון הטוב הצעירה ביותר של יוניסף.

“אני פוגשת פליטים רבים שחושבים שלהיות פליט זה משהו רע, כינוי גנאי. אבל לא אני. עבורי, הכרה כפליטה נתנה לי כוח ליצור עתיד בהיר יותר מתוך המקום הקשה שבו נמצאתי. אנחנו לא אנשים חלשים. אנחנו חזקים. אנחנו לא רק פליטים, אנחנו לא רק ילדים – יש לנו יכולת ליצור שינוי. אני יודעת שקשה לשנות, אבל לא בלתי אפשרי.”
מתוך הדף שלה באתר השגרירים של יוניסף

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בכיתת לימוד במחנה פליטים בצ’אד, עם ילדות ניגריות שנמלטו מ”בוקו חראם”, אפריל 2017

בתמונה הקטנה: דוברת בכנס על “האזרח הגלובלי: אנשים שיוצרים תנועה”, ניו יורק, ספטמבר 2017 (צילום: תיאו וורגו, גטי אימג’ז)

התמונות מתוך הכתבה, “מוזון אלמליהאן נמלטה מסוריה שסועת המלחמה ועליה רק ספרי הלימוד שלה – ומצאה את הקול שלה“, שפורסמה ב-2017 בכתב העת Glamour

רגיל

סאמיה יוסוף עומאר

סאמיה יוסוף עומאר, 2012-1991

היום, לפני 28 שנים, נולדה סאמיה יוסוף עומאר, אצנית סומלית, היחידה שהתחרתה מטעם סומליה באולימפיאדת בייג’ינג 2008. התקשורת העולמית סיקרה בהתלהבות את נחישותה להתאמן בצל מלחמת האזרחים והטרדות ואיומים מצד מיליציות מקומיות של אל-קאעידה, שכפו על נשים להתכסות ואסרו עליהן לעסוק בספורט. עומאר הגיעה למחנה עקורים, וב-2011 החליטה להימלט לאירופה כדי להתחרות באולימפיאדת לונדון 2012. היא חצתה את הגבול לאתיופיה, שילמה למבריחים כדי לחצות את סודאן ולהגיע ללוב, ושם נכלאה לתקופה קצרה. בגיל 21 טבעה בדרכה לאיטליה על סירת פליטים קטנה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתחרה באולימפיאדת ביג’יינג 2008

בתמונה הקטנה: איור מתוך הרומן הגרפי “חלום אולימפי: סיפורה של סאמיה יוסוף עומאר“, מאת ריינהרד קלייסט, פורסם ב-2016

רגיל

פרוקרו פארסה

ד”ר פרוקרו פארסה, 1980-1922

“אין בי פחד מהמוות. המוות הוא רק רגע חולף ותו לא. אני מוכנה לקבל את המוות בזרועות פתוחות, ולא לחיות בבושה תחת האילוץ לכסות את עצמי. אינני מתכוונת להשתחוות בפני אלה המצפים ממני להביע חרטה על חמישים שנות פועלי למען שוויון בין גברים ונשים. אינני מוכנה ללבוש את הצ’אדור ולצעוד לאחור בהיסטוריה.”
(מתוך מכתבה האחרון מהכלא, שמוען לילדיה)

היום, לפני 97 שנים, נולדה פרוקרו פארסה, רופאה, אשת חינוך ופוליטיקאית איראנית. בעידוד הוריה, מפורצי הדרך לחינוך לנשים באיראן, היא למדה רפואה. מתוך תחושת שליחות לימדה ביולוגיה בבי”ס לבנות, וכן לימדה בהתנדבות נשים בכלא, והייתה דוברת בולטת למען זכויות נשים באיראן. ב-1963 נבחרה לפרלמנט האיראני, ושם קידמה הצבעת נשים ודיני משפחה שוויוניים יותר. כעבור חמש שנים מונתה לשרת החינוך, והייתה לאישה הראשונה בממשלת איראן. במאי 1980, עם ניצחון המהפכה האיסלאמית, היא הואשמה ב”הפצת תועבה בארץ וכפירה באל” והוצאה להורג ע”י כיתת יורים בטהרן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פארסה (חותמת על המסמך), בתפקידה כשרת החינוך, עם נציגות מועצת הנשים הבינלאומית, סוף שנות ה-60. מתוך גלריית הנשים של המכון ללימודי איראן במרילנד, ארה”ב

בתמונה הקטנה: בבית המשפט של משמרות המהפכה, 1979 (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

פרחונדה מליקזדה

פרחונדה מליקזדה, 2015-1988

היום, לפני 4 שנים, נרצחה פרחונדה מליקזדה, מוסלמית אדוקה מאפגניסטן, ע”י המון משולהב בקאבול. ברחבת המסגד שבו עבדה כמורה פרץ ויכוח בינה ובין מולא, כשלפתע הוא האשים אותה בשריפת הקוראן. הכחשותיה הנחרצות לא הועילו כשמאות גברים התאספו סביב, צעקו שדינה מוות, והחלו להכות אותה בזעם, במקלות ובאבנים. מייד לאחר הרצח האכזרי, כמה אישי ציבור ודת פרסמו הודעות תמיכה בלינץ’. אולם לאחר שהוכח שלא היה שחר להאשמות נגדה, התגובה הציבורית התהפכה להלם וכעס, אלפים יצאו לרחובות במחאה על מותה ועל היחס לנשים באפגניסטן בכלל, וכ-50 גברים הורשעו ברצח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פעילות לזכויות נשים נושאות את ארון הקבורה של פרחונדה, לאחר שהוכתה והוצתה, במסע הלוויה שלה בקאבול ב-22 במרץ 2015 (קרדיט: רויטרס) [מקור]

התמונה הקטנה: מתוך סרטון של ה-BBC, “סיפורה של פרחונדה – כעבור שנה”, העוקב אחר קולותיהם של האפגנים המתוסכלים בעקבות רציחתה האכזרית ואחר גזרי הדין שניתנו לתוקפיה (מרץ 2016)


רגיל

נִייָה דינאטה

נִייָה דינאטה (נורקורמיאטי אייסיה דווי), נולדה ב-1970

היום, לפני 49 שנים, נולדה נִייָה דינאטה, במאית סרטים אינדונזית. באמצע שנות ה-90 החלה לעבוד ככתבת חדשות זוטרה וכבמאית וידאו-קליפים ופרסומות. כשהקימה בית הפקות משלה, החלה לביים סרטים הנוגעים בסוגיות חברתיות הנחשבות לטאבו באינדונזיה, כמו הומוסקסואליות, מהגרי עבודה ופוליגמיה, והיא מתמודדת תדיר עם צנזורה, מחלוקות ואף איומים. סרטה מ-2003, “אריסאן!”, הסרט האינדונזי הראשון שכלל זוג להט”בי, זכה במפתיע בשבחי המבקרים, בהצלחה קופתית ובכל הפרסים החשובים של האקדמיה האינדונזית לקולנוע. שלושה מסרטיה התמודדו על פרס האוסקר לסרט הזר.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך חשבון האינסטגרם שלה, ינואר 2019

התמונה הקטנה: מתוך ריאיון למגזין התרבות האינדונזי “צבעים”: “נייה דינאטה: קולה של אישה”, פברואר 2017

רגיל

אטוואר בהג’ט

אטוואר בהג’ט אל-סַמֵרָאי, 2006-1976

היום, לפני 13 שנים, נרצחה אטוואר בהג’ט, עיתונאית עיראקית. היא התחילה לעבוד ככתבת במחלקת התרבות בטלוויזיה העיראקית תחת שלטון סאדאם חוסיין. לאחר פלישת ארה”ב לעיראק הייתה לכתבת פוליטית ב”אל-ג’זירה”, והפכה לאחת הכתבים הפופולריים ברשת. בין היתר, הייתה הראשונה לדווח על ביזת המוזיאון הלאומי של עיראק ב-2003 ושידרה בשידור חי מגגות העיר נג’ף את הקרבות עם מיליציית “צבא המהדי” ב-2004. בעת שסיקרה עבור רשת “אל-ערביה” את הפיגוע במסגד אל-עסכריה בעיר סאמַרא ואת המהומות בעקבותיו, בהג’ט נרדפה, נחטפה ונרצחה, וגם מסע לווייתה נערך תחת מתקפה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מסך מתוך סרטון שהעלה מוחמד אלנגר, צלם ועורך ב”אל ג’זירה”, הכולל כמה מכתבותיהם המשותפות

בתמונה הקטנה: אטוואר בהג’ט, אפריל 2003 (צילום: עמאר עבד ראבו, AFT/גטי אימג’ז)

רגיל

אמל קלוני

אמל עלם-א-דין קלוני, נולדה ב-1978

היום, לפני 41 שנים, נולדה אמל קלוני, עורכת דין לבנונית-בריטית. היא מתמחה במשפט בינלאומי ובזכויות אדם, ועוסקת בבוררויות בין מדינות בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג; בבתי דין מיוחדים לבחינת פשעי מלחמה שנעשו בלבנון וביוגוסלביה; בוועדות של האו”ם לבחינת עינויים ומלחמה בטרור; במאסרים בלתי חוקיים של עיתונאים באזורי מלחמה ושל ראשי מדינות שהופלו; במאבק להכרה ברצח העם הארמני; ובתביעת דעא”ש על רצח העם היזידי וסחר בבני אדם בבית הדין הפלילי הבינלאומי. הקרן הפילנתרופית שהקימה פועלת למען קידום צדק בבתי משפט, בקהילות ובכיתות לימוד ברחבי העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קלוני ועו”ד ג’פרי רוברטסון, מייצגים יחד את ארמניה בתביעה נגד פוליטיקאי טורקי על הכחשת רצח העם הארמני בבית הדין האירופי לזכויות אדם, 2015

בתמונה הקטנה: מרצה בפני בוגרי אוניברסיטת ואנדרבילט (מאי 2018): 
“אנחנו צריכים אנשים צעירים בעלי אומץ לומר: ‘זה העולם שלנו עכשיו, וכמה דברים עומדים להשתנות!’
כשתשבו בכיסא הנדנדה שלכם ותדברו עם נכדיכם בעוד שנים רבות, ודאו שיהיה לכם סיפור טוב לספר. העצה שלי היא שלא חייבים להיות גנדי או מנדלה או מרטין לותר קינג, ולא חייבים להיות פעילים למען זכויות אדם… יהיו רגעים בחיים שהשביל ביער יתפצל לשתי דרכים, וכשזה יקרה: היו אמיצים. הטילו ספק במה שמקובל ונהוג. התייצבו למאבק למען מה שאתם מאמינים בו.
כאשר נשים בכל רחבי העולם סובלות מהתעללות פיזית ומוטלות מגבלות על יכולתן לעבוד, להיות בעלות רכוש, לעבור ממקום למקום ואפילו לקבל משמורת על ילדיהן, אנו זקוקים לאומץ. כאשר עוד ועוד עיתונאים ברחבי העולם נעצרים, אנחנו זקוקים לאומץ.”
[לנאום המלא]

רגיל

פרוע פרח’זאד

פרוע פרח’זאד, 1967-1935

“אָמְרָה הַצִּפּוֹר: ‘אֵיזֶה רֵיחַ, אֵיזֶה שֶׁמֶש, הוֹ
הָאָבִיב בָּא
וַאֲנִי אֵצֵא לְחַפֵּש אֶת בֶּן זוּגִי’

עָפָה הַצִפּוֹר מִקְצֵה הַמִּרְפֶּסֶת
כְּמוֹ הוֹדָעָה עָפָה וְהָלְכָה

הַצִּפּוֹר הָיְתָה קְטַנָּה
הַצִּפּוֹר לֹא חָשְׁבָה
הַצִּפּוֹר לֹא קָרְאָה עִתּוֹן
הַצִּפּוֹר לֹא לָקְחָה הַלְוָאָה
הַצִּפּוֹר לֹא הִכִּירָה אֶת בְּנֵי הָאָדָם

הַצִּפּוֹר לְעֵבֶר הַשָׁמַיִם
וּמֵעַל הַרַמְזוֹרִים
עָפָה גָּבוֹהַּ בְּלֹא יְדִיעָה
וְאֶת הָרְגָעִים הַכְּחֻלִּים
חָוְתָה בְּשִגָּעוֹן

הַצִּפּוֹר, הוֹ, הָיְתָה רַק צִפּוֹר”

היום, לפני 84 שנים, נולדה פרוע פרח’זאד, משוררת ובמאית איראנית, מהיוצרות המשפיעות והמוּכּרות בשפה הפרסית ובאיראן של זמננו, אייקון פמיניסטי הנותנת ביטוי לקול נשי אקטיבי, לרגשותיה, לתשוקותיה ולשאיפותיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

השיר “הציפור הייתה רק ציפור”, מתוך ספר שיריה הרביעי “לידה אחרת” (יצא לאור בעברית בהוצאת קשב לשירה, 2012, תרגמה מפרסית: סיון בלסלב)

התמונות מתוך אתר “ארגון תוס” לקידום ולשימור התרבות והאמנות האיראנית, מייסודה של ג’מיל ח’ראזי

רגיל

תווחידה בן א-שייח’

תווחידה בן א-שייח’, 2010-1909

היום, לפני 110 שנים, נולדה תווחידה בן א-שייח’, רופאה תוניסאית, הרופאה המוסמכת המוסלמית הראשונה בעולם הערבי. ב-1928 השלימה תואר ראשון בהצטיינות בכימיה, פיזיקה וביולוגיה – האישה הראשונה בתוניס בעלת השכלה גבוהה. לאחר לימודי רפואה בצרפת, בחרה להתמחות ברפואת ילדים ובגינקולוגיה על מנת להנגיש שירותי רפואה לנשים, שנמנעו מבדיקות ומניתוחים בידי רופאים גברים בגלל הפחד מ”חילול כבוד המשפחה”. במהלך הקריירה שלה עסקה גם בהדרכות על תכנון משפחה, אמצעי מניעה והפלות, בהכשרת מיילדות מקצועיות, וכן בהעלאת מודעות למילת נשים ולנישואי ילדות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תווחידה עורכת קמפיין הסברה למען תכנון המשפחה בתוניסיה [מקור]

רגיל

זאינב בנגורה

חג’ה זאינב האווה בנגורה, נולדה ב-1959

היום, לפני 59 שנים, נולדה זאינב בנגורה, פוליטיקאית ופעילה חברתית מסיירה לאון. מלחמת האזרחים נגד שלטון החונטה הצבאית פרצה בראשית שנות ה-90, בהיותה מנהלת בחברת ביטוח גדולה, ובנגורה נעשתה פעילה חברתית. היא הקימה את הארגון הלא-מפלגתי הראשון במדינה למען זכויות נשים, יצאה נגד השחיתות השלטונית ונגד הזוועות שבוצעו כלפי האוכלוסייה האזרחית, והייתה ממובילות הקמפיין למען בחירות דמוקרטיות (שהושגו ב-1996). ב-2007 מונתה לשרת החוץ של סיירה לאון, וב-2010 לתפקיד שרת הבריאות. ב-2012 מונתה לנציבה מיוחדת של האו”ם לענייני אלימות מינית בזמן מלחמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך דף השותפים באתר “יחד למען ילדות”, שותפות בינלאומית של ממשלות, ארגוני או”ם, ארגונים במגזר הפרטי ואישים מובילים, המוקדשת למניעת אלימות נגד ילדים, עם דגש מיוחד על אלימות מינית נגד ילדות, כצעד בסיסי להשגת זכויות אדם ורווחה, שוויון מגדרי ופיתוח בר-קיימא.

בתמונה הקטנה: נואמת בעת קבלת פרס לקידום נשים בשלום ובביטחון מטעם מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון, על “תרומתה המתמשכת והאפקטיבית לקידום תפקידן של נשים בסיום עימותים בעולם”, 2016 [מקור]
בנאומה אמרה בנגורה: “אני רוצה להקדיש את הפרס הזה לכל הנשים האמיצות ברחבי העולם, שנפלו קורבן לפשע האכזרי של אלימות מינית, ושהיו אמיצות וחזקות מספיק כדי לחלוק את סיפוריהן איתי במאמציי להשמיע את קולותיהן על הבמה העולמית.”

רגיל

אבתיהאג’ מוחמד

אבתיהאג’ מוחמד, נולדה ב-1985

היום, לפני 33 שנים, נולדה אבתיהאג’ מוחמד, סייפת אמריקאית, המדורגת נכון להיום שלישית בארה”ב ושמינית בדירוג הבינלאומי. היא המוסלמית-אמריקאית הראשונה שהתחרתה באולימפיאדה כשהיא לובשת חיג’אב, ועם זכייתה בארד בתחרות הקבוצתית באולימפיאדת ריו 2016 הפכה למוסלמית-אמריקאית הראשונה עם מדליה אולימפית. ב-2014 הקימה חברת ביגוד בשם Louella, שמטרתה להביא ביגוד אופנתי ומותאם לנשים דתיות לשוק האמריקאי. היא משמשת כשגרירת ספורט בקהילות מוחלשות במדינות שונות, במסגרת תוכנית של מחלקת המדינה האמריקאית להעצמת נשים וילדות באמצעות ספורט.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך מגזין “טיים ספורט”, 2016 [צילום: דניאל שאה]

בתמונה הקטנה: אבתיהאג’ מוחמד (משמאל) בתחרות סיף מול נציגת צרפת באולימפיאדת ריו 2016, מתוך מאמר ב”הפינגטון פוסט”: “אבתיהאג’ מוחמד לא זכתה היום במדליית זהב, אבל היא זכתה במשהו אפילו יותר גדול” [צילום: פבריס קופריני, גטי אימג’ז]

רגיל

יארא סלאם

יארא רפעת סלאם, נולדה ב-1985

“לא זו בלבד שהממשלה שלנו לא לוקחת אחריות על פגיעה בזכויות אדם, כולל אלימות נגד נשים עד כדי אונס ודקירות בכיכר תחריר, אלא שאפשר גם לשמוע גורמים רשמיים שמאשימים נשים בתקיפות מיניות שעברו… המאבק נמשך, לא רק נגד המשטר אלא גם נגד קבוצות אזרחיות שאינן משוכנעות שחשוב לדחוף קדימה הכללה של נשים במרחב הציבורי.”
(מתום נאומה ב-2013, כשקיבלה את פרס “מגן זכויות אדם” של רשת הארגונים הפאן-אפריקאית לזכויות אדם)

היום, לפני 33 שנים, נולדה יארא סלאם, פעילת זכויות אדם פמיניסטית מצרית. בעבודתה בארגוני זכויות אדם מצריים ובינלאומיים, כעורכת דין וכחוקרת, עסקה בתחומים כמו אלימות במשפחה, אפליה נגד מיעוטים דתיים ואלימות נגד מתנגדי המשטר. ביוני 2014, במהלך צעדה שקטה בקרבת ארמון הנשיא אל-אתחאדיה בקהיר, במחאה על חוק המגביל את זכות ההפגנה, הותקפה ונעצרה ע”י המשטרה יחד עם פעילים נוספים. משפטה הפך לסמל התנגדות כשהורשעה בהפרת חוק המחאה, ונגזרו עליה 3 שנות מאסר וקנס כספי. כשנה לאחר מכן, היא וכמאה אסירים נוספים זכו לחנינה נשיאותית ושוחררו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הקמפיין לשחרורה ממאסר, 2014

התמונה הקטנה מתוך חשבון הטוויטר של שאדי סאדר (עורכת דין איראנית-בריטית למען זכויות אדם):
“יארא סלאם (עומדת, ראשונה משמאל) וסאנה סייף (יושבת), פעילות זכויות אדם מצריות הנמצאות במעצר מזה 87 יום, עדיין מחייכות, בזמן שהמשפט נמשך FreeYara# “

רגיל

מרג’אן סטראפי

מרג’אן סטראפי, נולדה ב-1969

היום, לפני 49 שנים, נולדה מרג’אן סטראפי, סופרת, מאיירת ובמאית צרפתייה ילידת איראן, הפועלת לקידום פציפיזם וזכויות נשים. בסדרת הרומנים הגרפיים האוטוביוגרפיים שלה, “פרספוליס”, היא מגוללת את סיפור התבגרותה באיראן שלפני ואחרי המהפכה האסלאמית. הסדרה המצליחה תורגמה לשפות רבות, זכתה בפרס הפסטיבל הבינלאומי לקומיקס ונבחרה לספר הקומיקס הטוב לשנת 2003 של “טיים” ו”ניו יורק טיימס”. ב-2007 עובדו הספרים לסרט אנימציה, בבימויה של סטראפי עצמה, שזכה בפרס חביב השופטים בפסטיבל קאן ובגראנד פרי בפסטיבל לונדון והיה מועמד גם לאוסקר ולגלובוס הזהב.

ויקיפדיה

עוד על “פרספוליס”
סדרת הספרים יצאה לאור בעברית בהוצאת “אחוזת בית” בשני חלקים, 2005 ו-2009
הסרט שודר בישראל במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים, וזכה בפרס “ברוח החופש” המוענק לסרטים העוסקים בחופש הביטוי, חופש הדת וזכויות האזרח

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סצנה מתוך הסרט “פרספוליס”

התמונה הקטנה מתוך דף האמן שלה באתר “גאונות”

רגיל

האדיזאתו מאני

האדיזאתו מאני, נולדה ב-1984; בת חורין מאז 2008

היום, לפני 10 שנים, זכתה האדיזאתו מאני במשפט נגד מדינת ניז’ר ושיחררה את עצמה מעבדות (רק ב-2003 הפכה עבדות ללא-חוקית בניז’ר, והיא עדיין נפוצה שם). בגיל 12 נמכרה מאני לעבדות תמורת 500 דולר, ונכפה עליה לעבוד עבור אדונה וללדת לו ילדים. כאשר ברחה ונישאה לגבר אחר, טען אדונה כי היא אינה שפחה אלא אחת מנשותיו, לכן הואשמה בביגמיה ונשלחה לשישה חודשי מאסר. באומץ רב החליטה לערער על פסק הדין, הצליחה לבטל את הרשעתה וקיבלה פיצויים מהמדינה בסך כ-20,000 דולר. ב-2009 זכתה באות האומץ הנשי הבינלאומי, והיא ממשיכה לפעול למען שחרור קורבנות עבדות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בטקס קבלת אות האומץ הנשי הבינלאומי לשנת 2009 מטעם מזכירת המדינה דאז הילרי קלינטון. בתמונה מאני עם מישל אובמה, הגברת הראשונה של ארה”ב דאז [מקור]

התמונה הקטנה מתוך אתר על “אנשי ערכים אפריקאים