עמוד 1
רגיל

לובנה אלעליאן

לובנה סלימאן אלעליאן, נולדה ב-1955

היום, לפני 64 שנים, נולדה לובנה אלעליאן, יזמת ואשת עסקים סעודית. היא הקימה וניהלה חברה מצליחה לייעוץ פיננסי, ועמדה בראש השלוחה המזרח-תיכונית של קונצרן הענק “קבוצת אלעליאן”. ב-2004 הייתה חברת מועצת המנהלים של הבנק הסעודי, והאישה הראשונה בערב הסעודית שהייתה דוברת מרכזית בכנס כלכלי. היא מייעצת לחברות כמו “רולס רויס” ו”סיטיגרופ”, חברת חבר הנאמנים של מוסדות אקדמיים יוקרתיים, וחברת מועצת העסקים הבינלאומיים של הפורום הכלכלי העולמי. מזה כעשור היא מופיעה תדיר ברשימות 100 הנשים המשפיעות והחזקות בעולם של “טיים” ושל “פורבס”.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך אתר Mubasher

התמונה הקטנה: מתוך אתר Alfanar

רגיל

פאטמה ג’ינאח

פאטמה ג’ינאח, 1967-1893

“אומה אינה יכולה לקוות להשיג שיעור קומה או מעמד אינטלקטואלי מבלי לשחרר קודם כול את התהליכים המנטליים של אנשיה מעול השפה הזרה כאמצעי למחשבה ולביטוי.”
(מתוך נאומה במכללת דגרי ללימודי אורדו, קאראצ’י, יוני 1949)

היום, לפני 126 שנים, נולדה פאטמה ג’ינאח, רופאת שיניים, סופרת ומדינאית פקיסטנית, המכונה “אם האומה”. שותפה ויועצת קרובה של אחיה, מוחמד עלי, לימים המושל הכללי הראשון של פקיסטן. מבקרת נחרצת של הראג’ (השלטון) הבריטי בתת-היבשת ההודית. ממנהיגות הליגה המוסלמית, שדגלה בהקמת מדינה מוסלמית נפרדת מהודו ודחפה לייסוד פקיסטן ב-1947. ממייסדות “התאחדות כל נשות פקיסטן”, שתרמה רבות לקליטת מהגרים מוסלמים במדינה החדשה. ב-1965 התמודדה בבחירות לנשיאות, ועל אף התנגדות מצד אנשי דת קיבלה את רוב הקולות, אך הנשיא המכהן תמרן את ההצבעה ו”נבחר” שוב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הכתבה “איך סללה פאטמה ג’ינאח את הדרך למה שנשות פקיסטן יכולות להיות“, מגזין “הקאראצ’י”, 2015 (קרדיט: lotte-ppta.com)

בתמונה הקטנה: מתוך מאמר על “תפקידן של נשים בתנועה הפקיסטנית“, באתר “מרכז התקשורת של נשות פקיסטן”

רגיל

סוהיר אל-קלמאווי

סוהיר אל-קלמאווי, 1997-1911

היום, לפני 108 שנים, נולדה סוהיר אל-קלמאווי, סופרת, פמיניסטית ופוליטיקאית מצרייה, שתרמה רבות לתרבות ולספרות במצרים של המאה ה-20. היא הייתה מהנשים הראשונות שלמדו באוניברסיטת קהיר, הראשונה שהשלימה תואר שני ודוקטורט באמנויות, המרצה הראשונה וראשת הפקולטה הראשונה באוניברסיטה. בכתביה ובפועלה הדגישה את תפקידן החברתי של נשים כמשמרות ומחדשות היסטוריה קהילתית, וחגגה את דמות האישה החדשה האחראית באופן מלא על חייה. היא הייתה נשיאת האיגוד הפמיניסטי המצרי, ב-1958 נבחרה לפרלמנט, ועמדה בראש הארגון הממשלתי לקידום הספרות הערבית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מנהלת היריד הבינלאומי הראשון של הספרות הערבית במצרים, 1969

בתמונה הקטנה: אל-קלמאווי (במרכז התמונה, עומדת) יחד עם הנשים הראשונות בוגרות תואר באוניברסיטת קהיר (כל אחת בתחום לימודים אחר), 1929 [מקור]

רגיל

קאיקוסראו ג’האן, בגום בופאל

(חאג’ה, בגום, דיים, סולטנה) קאיקוסראו ג’האן, 1930-1858

שלטה בבופאל בשנים 1926-1901

היום, לפני 161 שנים, נולדה בגום קאיקוסראו ג’האן, שליטה של מדינת בופאל שבהודו. תחת שלטונה ניתן דגש מיוחד לחינוך, בפרט לנשים, הכשרת המורים הורחבה ומוסדות חינוך רבים הוקמו; ב-1918 הוחלה השכלה יסודית חובה חינם, והמכללה המוסלמית באליגאר הפכה לאוניברסיטה ציבורית, הפתוחה גם לנשים. היא הובילה רפורמות גם במיסוי, בצבא ובמשטרה, בבתי המשפט ובבתי הכלא, הרחיבה את התמיכה בחקלאות, וכן יזמה הפרדת רשויות ובחירות חופשיות לרשויות המקומיות. תרומתה החשובה ביותר הייתה בתחום בריאות הציבור, בשל תוכניות החיסון הנרחבות שהפעילה ושיפור איכות המים והסניטציה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בנה השני נוואב נאסר-אולה, בדורבר דלהי 1911.
בדורבר (“חצר מלוכה”) זה התכנסו כל מלכי ונסיכי הודו (קאיקוסראו ג’האן הייתה האישה היחידה) לציון הכתרת ג’ורג’ החמישי, מלך הממלכה המאוחדת, כקיסר הודו

בתמונה הקטנה: בגום בופאל בגלימה ובעיטורים של מסדר “כוכב הודו”, עונדת כתר זהב שזור פנינים. ציור של נורה גראנט, שמן על קנבס, 1911 (מוצג בארמון בקינגהאם, לונדון)

רגיל

יסמין אבו פריחה

ד”ר יסמין אבו פריחה, נולדה ב-1989

היום, לפני 30 שנים, נולדה יסמין אבו פריחה, רופאה ופעילה חברתית בדואית ישראלית. עוד בהיותה תלמידת תיכון הקימה, במסגרת עמותת LEAD לפיתוח מנהיגות צעירה בישראל, מרכז העשרה והעצמה לנערות בדואיות בתל שבע. היא עובדת כרופאה פנימית במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע ומרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. מייסדת ומנכ”לית ארגון “ג’נסיס”, המנגיש בדיקות סקר גנטיות לאוכלוסייה הבדואית, ששיעור הסובלים ממחלות גנטיות ותמותת התינוקות בה גבוהים בהרבה מהממוצע. היא פעילה גם בפרויקט ואדי עתיר, חווה חקלאית קהילתית המבוססת על תכנון בר-קיימא.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך נאומה בוועידת איפא”ק, מרץ 2019

התמונה הקטנה: מתוך אתר “a-list“, מאגר מומחים ודוברים ערבים בישראל

רגיל

פוזיה סעיד

פוזיה סעיד, נולדה ב-1959

“אני רוצה שישפטו אותי לפי היכולות שלי, המאבקים שלי וההישגים שלי, ולא לפי תיוג או סטריאוטיפ על בסיס המגדר שלי, הרקע הכלכלי שלי, הלאום שלי או האמונה שלי”

היום, לפני 60 שנים, נולדה פוזיה סעיד, סופרת ואשת תקשורת פקיסטנית, פעילה למען נשים, לשימור פולקלור ונגד הטליבניזציה בארצה. ב-1991 הייתה ממייסדות “בדרי”, מרכז החירום הראשון בפקיסטן הנותן מענה לנשים נפגעות אלימות. ב-2000 יצרה את “הברית נגד הטרדה מינית”, רשת ארגונים לקידום קוד התנהגות וחקיקה בתחום במגזר הפרטי והציבורי בפקיסטן, ועמדה בראש הוועדה הממשלתית לבחינת יישום החקיקה. ב-2007 הובילה מאבק של עובדות האו”ם בפקיסטן נגד הטרדות מיניות והתנכלויות מצד מנהליהן, שבסופו הודחו הבכירים ויושם שינוי כלל-מערכתי במדיניות העבודה באו”ם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פוזיה סעיד נושאת דברים בפתיחת פסטיבל מנגנהאר למוזיקת פולקלור, 2011

בתמונה הקטנה: צילום מ-2013, מתוך פרופיל לינקדין שלה

רגיל

חדיג’ה אסמאעילובה

חדיג’ה רובסן קיזי אסמאעילובה, נולדה ב-1976

היום, לפני 43 שנים, נולדה חדיג’ה אסמאעילובה, עיתונאית אזרבייג’נית, כלת פרס הקיום הנכון על מלחמתה האמיצה בשחיתות. ב-2010 החלה לפרסם כתבות ב”קול אירופה החופשית” על שחיתויות, בפרט של נשיא אזרבייג’ן, אשתו וילדיהם. בתגובה אסרה המדינה על פרסום פרטיהם של בעלי הון והעניקה חסינות לכל החיים לנשיאים ונשותיהם. אסמאעילובה לא נרתעה בפני איומים לפרסם קלטת סקס שלה, וגם לא לאחר שנגזרו עליה עבודות שירות, וב-2015 הורשעה בהעלמת מס ונידונה ל-7.5 שנות מאסר. כשנה אחר כך, בעקבות מחאות מצד ארגוני זכויות אדם, הורה ביהמ”ש לשחררה בתנאים מגבילים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך “אזרבייג’ן: מדד הצנזורה קורא לביטול ההרשעות של חדיג’ה אסמאעילובה“, אתר “מדד הצנזורה: הקול של חופש הביטוי”, מאי 2016

בתמונה הקטנה: מפגינים למען שחרורה מול שגרירות אזרבייג’ן בלונדון (צילום: קאט לוקס,” אינגליש פן”), ביום הולדתה במאי 2016 [מקור]

רגיל

רמדאן: ח’דיג’ה בנת ח’וילד

לרגל ראש חודש הרמדאן: ח’דיג’ה בנת ח’וילד (خديجة بنت خويلد)
620-556 לספירת הנוצרים (3-68 שנים לפני ההג’רה, מניין השנים המוסלמי)

ח’דיג’ה בנת ח’וילד הייתה סוחרת עשירה ממכה, אם ואלמנה פעמיים. היא מתוארת כאישה אצילה, נבונה ונחושה, שנתנה לעניים אוכל ובגדים וסייעה כלכלית לקרובי משפחתה. על פי המסורת הסונית, ב-595, בהיותה בת כ-40, העסיקה את מוחמד, שהיה אז בן 25 ועני, שיעביר למענה סחורות לסוריה, התרשמה מהאופן שבו התנהל, ואז הם נישאו והולידו לפחות שישה ילדים. היא מכונה “אם המאמינים”, שכן הייתה הראשונה לשמוע על התגלות המלאך גבריאל למוחמד, להאמין לו ולהתאסלם, תמכה בשליחותו להפצת האסלאם, וכן שימשה כיועצת הרוחנית שלו. היא הלכה לעולמה בחודש הרמדאן “בשנה ה-10 לנבואה”.

עוד על הנשים הראשונות והחשובות באסלאם:
ח’דיג’ה בת ח’וילד, אשתו הראשונה של מוחמד
פאטמה בת מוחמד וח’דיג’ה
זינב בת עלי ופאטמה

בתמונה הגדולה: פורטרט בתחריט עץ של ח’דיג’ה, מתוך הספר האיקונוגרפי “פרומפטואריום איקונום אינסיגניאורום” שפורסם בליון, צרפת בשנת 1553

בתמונה הקטנה: המוזוליאום של ח’דיג’ה בבית הקברות ג’נת אל-מעלאה, מכה

חודש הרמדאן (رمضان), הוא החודש התשיעי בשנה המוסלמית, נחשב לחודש של קדושה, אחווה ושמחה, זמן של התבוננות פנימית, התקרבות לאל, עבודה על המידות, כפרת עוונות ועשיית מעשי חסד.
לאורך כל החודש, על המוסלמים לצום במהלך כל יום, מעלות השחר (זמן תפילת פג’ר; فجر) ועד השקיעה (זמן תפילת מע’רב; مغرب), כלומר חל איסור על אכילה ושתייה, על עישון ועל קיום יחסי מין.
מצווה זו היא אחת מ”חמשת עמודי האסלאם” (ארכאן אל-אסלאם אל-ח’מסה; أركان الإسلام الخمسة), חמש המצוות המרכזיות שהמוסלמים חייבים בשמירה עליהן: עדות (שהאדה; الشهادة), תפילה (צלאה; الصلاة), צדקה (זכאה; الزكاة), צום (صوم) ועלייה לרגל (חג’; حجّ).
הלילות בחודש הרמדאן, לעומת זאת, הם באווירת חג ופסטיבל, החל בארוחת אִפְטַאר (إفطار) מפוארת ומרובת מנות, בקרב משפחה וחברים.
לקראת סיום החודש חל לילת אל-קאדר (لیلة القدر; “ליל הגורל”), שבו על פי המסורת ירדו פסוקי הקוראן הראשונים אל מוחמד.
בסיומו של החודש, עם תחילת החודש העשירי, שַׁוַאל (شَوَّال), נחגג עיד אל פיטר (عيد الفطر; “חג שבירת הצום”).
עוד על חודש הרמדאן

פייסבוק

רמדאן כּרים ומבארכּ (רמדאן שמח ומבורך) رمضان كريم ومبارك
כל עאם ואנתו בח’יר (כל שנה ואתם בריאים) كل عام وانتوا بخير

רגיל

עאישה רובינה

עאישה רובינה, נולדה ב-1969

היום, לפני 50 שנים, נולדה עאישה רובינה, אשת חינוך מיוחד, עובדת סוציאלית, יזמת חברתית ופוליטיקאית הודית. בית הספר שהקימה וניהלה לילדים בעלי צרכים מיוחדים מספק, בחינם, לא רק השכלה אלא גם טיפולים שונים במטרה לשקם ובסופו של דבר לשלב את הילדים בבתי ספר רגילים. כמנכ”לית מועצת העיר היידראבאד רבתי, בירת מדינת אנדרה פרדש שבדרום הודו, היא יזמה תוכנית ללימוד כישורי חיים לאלפי בני נוער, קידמה תוכנית לעידוד השכלה לבנות, הקימה בתי ספר עבור ילדים מאוכלוסיות מוחלשות, וכן הובילה את תכנונו של פארק ציבורי ראשון מסוגו בעולם עבור אנשים בעלי צרכים מיוחדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברת מועצת העיר היידראבאד, 2017

בתמונה הקטנה: מתוך כתבה בעיתון Hindu, ינואר 2018

רגיל

שג’ר א-דור

שג’ר א-דור (אום-ח’ליל), ? – 1257

היום, לפני 762 שנים, נרצחה שג’ר א-דור, האישה היחידה ששלטה על מצרים המוסלמית, במהלך מאבקי כוח סוערים על השלטון, בתום הח’ליפות האיובית ותחילת שלטון הממלוכים. ב-1239 הובאה כשפחה להרמונו של הסולטאן מבגדד, נמכרה כאישה לנסיך אל-צאלח איוב, והפכה לאשתו המועדפת בשל חוכמתה ואופייה העצמאי והחזק. מכאן עלתה לגדולה, הנהיגה את הצבא המצרי לניצחון על הצלבנים במסע הצלב השביעי לאחר מות בעלה, וב-1250 הפכה, בתמיכת הממלוכים, לסולטאנית מצרים, והחלה בתהליך שיקום המדינה ממסע הצלב תוך ניסיון להשיג שלום עם השכנים האיוביים מצפון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור מתוך הספר “צלאח א-דין: סיפורו של הסכסוך בין מזרח ומערב במאות ה-12 וה-13 לספירה”, שיצא לאור בלבנון ב-1966, שכותרתו: “שג’ר א-דור עסמת א-דין, הסולטאנית הראשונה של מצרים והלבנט בתקופה הממלוכית”

בתמונה הקטנה: מטבע דינר הנושא את התאריך המוסלמי שנת 648 (מקביל לשנת 1250 לספירת הנוצרים), ומוטבע עליו: “מליכת אל-מוסלימים, אום אל-מליכ אל-מנצור ח’ליל (בנה הבכור), אמיר אל-מומינין (אמירת המאמינים), עסמת א-דין (שומרת הדת), סולטאן(ה), שג’ר א-דור”. מתוך האוסף “ההיסטוריה של מצרים” במוזיאון הבריטי

רגיל

הנא ח’טיב

הנא מנסור ח’טיב, נולדה ב-1973, מונתה לקאדית ב-2017

היום, לפני שנתיים, אישרה הוועדה לבחירת קאדים בישראל פה אחד את מינויה של הנא ח’טיב לתפקיד אחת מתשעה קאדים בבתי הדין לשריעה – האישה הראשונה בתפקיד שיפוט בבית דין דתי בישראל. ח’טיב היא עורכת דין ומגשרת, מומחית בתחום דיני אישות ומשפחה והדין השרעי, המוסמכת גם כטוענת שרעית. מינויה בא על רקע התנגדות הממשלה להצעת חוק פרטית מ-2015 לחייב ייצוג נשים בבתי הדין השרעיים, בשל חשש המפלגות החרדיות מיצירת תקדים שיחייב מינוי נשים גם לבתי הדין הרבניים. קאדיות מכהנות כיום גם ברשות הפלסטינית, במצרים, בפקיסטן, במלזיה ובמדינות מוסלמיות נוספות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הנא ח’טיב וקאדים חדשים נוספים שמונו לבתי הדין השרעיים, לצד שרת המשפטים לשעבר איילת שקד ונשיא המדינה רובי ריבלין, מתוך פוסט בדף הפייסבוק של משרד המשפטים, מאי 2017

התמונה הקטנה מתוך כתבה על “הנשים המשפיעות לשנת 2017” במגזין “פורבס ישראל

רגיל

מוזון אלמליהאן

מוזון אלמליהאן, נולדה ב-1999

“השכלה נתנה לי את הכוח להמשיך. לא הייתי כאן היום בלעדיה”

היום, לפני 20 שנים, נולדה מוזון אלמליהאן, פליטה סורית שחיה בבריטניה ופעילה למען פליטות ונערות. ב-2014 הצליחה להימלט עם משפחתה מהמצור שהטילה ממשלת סוריה על עירה דרעא, נדדה בין מחנות פליטים ולבסוף נקלטה כפליטה בבריטניה. עוד בהיותה בעצמה במחנה הפליטים החלה לפעול למען חינוך לנערות באזורי מלחמה ונגד נישואי ילדות, לאחר שכמחצית מחברותיה נשרו מלימודים וחותנו, מנהג שחזר להיות נפוץ בסוריה עם פרוץ מלחמת האזרחים. ב-2017 הייתה לשגרירת הרצון הטוב הצעירה ביותר של יוניסף.

“אני פוגשת פליטים רבים שחושבים שלהיות פליט זה משהו רע, כינוי גנאי. אבל לא אני. עבורי, הכרה כפליטה נתנה לי כוח ליצור עתיד בהיר יותר מתוך המקום הקשה שבו נמצאתי. אנחנו לא אנשים חלשים. אנחנו חזקים. אנחנו לא רק פליטים, אנחנו לא רק ילדים – יש לנו יכולת ליצור שינוי. אני יודעת שקשה לשנות, אבל לא בלתי אפשרי.”
מתוך הדף שלה באתר השגרירים של יוניסף

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בכיתת לימוד במחנה פליטים בצ’אד, עם ילדות ניגריות שנמלטו מ”בוקו חראם”, אפריל 2017

בתמונה הקטנה: דוברת בכנס על “האזרח הגלובלי: אנשים שיוצרים תנועה”, ניו יורק, ספטמבר 2017 (צילום: תיאו וורגו, גטי אימג’ז)

התמונות מתוך הכתבה, “מוזון אלמליהאן נמלטה מסוריה שסועת המלחמה ועליה רק ספרי הלימוד שלה – ומצאה את הקול שלה“, שפורסמה ב-2017 בכתב העת Glamour

רגיל

סאמיה יוסוף עומאר

סאמיה יוסוף עומאר, 2012-1991

היום, לפני 28 שנים, נולדה סאמיה יוסוף עומאר, אצנית סומלית, היחידה שהתחרתה מטעם סומליה באולימפיאדת בייג’ינג 2008. התקשורת העולמית סיקרה בהתלהבות את נחישותה להתאמן בצל מלחמת האזרחים והטרדות ואיומים מצד מיליציות מקומיות של אל-קאעידה, שכפו על נשים להתכסות ואסרו עליהן לעסוק בספורט. עומאר הגיעה למחנה עקורים, וב-2011 החליטה להימלט לאירופה כדי להתחרות באולימפיאדת לונדון 2012. היא חצתה את הגבול לאתיופיה, שילמה למבריחים כדי לחצות את סודאן ולהגיע ללוב, ושם נכלאה לתקופה קצרה. בגיל 21 טבעה בדרכה לאיטליה על סירת פליטים קטנה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתחרה באולימפיאדת ביג’יינג 2008

בתמונה הקטנה: איור מתוך הרומן הגרפי “חלום אולימפי: סיפורה של סאמיה יוסוף עומאר“, מאת ריינהרד קלייסט, פורסם ב-2016

רגיל

פרוקרו פארסה

ד”ר פרוקרו פארסה, 1980-1922

“אין בי פחד מהמוות. המוות הוא רק רגע חולף ותו לא. אני מוכנה לקבל את המוות בזרועות פתוחות, ולא לחיות בבושה תחת האילוץ לכסות את עצמי. אינני מתכוונת להשתחוות בפני אלה המצפים ממני להביע חרטה על חמישים שנות פועלי למען שוויון בין גברים ונשים. אינני מוכנה ללבוש את הצ’אדור ולצעוד לאחור בהיסטוריה.”
(מתוך מכתבה האחרון מהכלא, שמוען לילדיה)

היום, לפני 97 שנים, נולדה פרוקרו פארסה, רופאה, אשת חינוך ופוליטיקאית איראנית. בעידוד הוריה, מפורצי הדרך לחינוך לנשים באיראן, היא למדה רפואה. מתוך תחושת שליחות לימדה ביולוגיה בבי”ס לבנות, וכן לימדה בהתנדבות נשים בכלא, והייתה דוברת בולטת למען זכויות נשים באיראן. ב-1963 נבחרה לפרלמנט האיראני, ושם קידמה הצבעת נשים ודיני משפחה שוויוניים יותר. כעבור חמש שנים מונתה לשרת החינוך, והייתה לאישה הראשונה בממשלת איראן. במאי 1980, עם ניצחון המהפכה האיסלאמית, היא הואשמה ב”הפצת תועבה בארץ וכפירה באל” והוצאה להורג ע”י כיתת יורים בטהרן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פארסה (חותמת על המסמך), בתפקידה כשרת החינוך, עם נציגות מועצת הנשים הבינלאומית, סוף שנות ה-60. מתוך גלריית הנשים של המכון ללימודי איראן במרילנד, ארה”ב

בתמונה הקטנה: בבית המשפט של משמרות המהפכה, 1979 (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

פרחונדה מליקזדה

פרחונדה מליקזדה, 2015-1988

היום, לפני 4 שנים, נרצחה פרחונדה מליקזדה, מוסלמית אדוקה מאפגניסטן, ע”י המון משולהב בקאבול. ברחבת המסגד שבו עבדה כמורה פרץ ויכוח בינה ובין מולא, כשלפתע הוא האשים אותה בשריפת הקוראן. הכחשותיה הנחרצות לא הועילו כשמאות גברים התאספו סביב, צעקו שדינה מוות, והחלו להכות אותה בזעם, במקלות ובאבנים. מייד לאחר הרצח האכזרי, כמה אישי ציבור ודת פרסמו הודעות תמיכה בלינץ’. אולם לאחר שהוכח שלא היה שחר להאשמות נגדה, התגובה הציבורית התהפכה להלם וכעס, אלפים יצאו לרחובות במחאה על מותה ועל היחס לנשים באפגניסטן בכלל, וכ-50 גברים הורשעו ברצח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פעילות לזכויות נשים נושאות את ארון הקבורה של פרחונדה, לאחר שהוכתה והוצתה, במסע הלוויה שלה בקאבול ב-22 במרץ 2015 (קרדיט: רויטרס) [מקור]

התמונה הקטנה: מתוך סרטון של ה-BBC, “סיפורה של פרחונדה – כעבור שנה”, העוקב אחר קולותיהם של האפגנים המתוסכלים בעקבות רציחתה האכזרית ואחר גזרי הדין שניתנו לתוקפיה (מרץ 2016)


רגיל

נִייָה דינאטה

נִייָה דינאטה (נורקורמיאטי אייסיה דווי), נולדה ב-1970

היום, לפני 49 שנים, נולדה נִייָה דינאטה, במאית סרטים אינדונזית. באמצע שנות ה-90 החלה לעבוד ככתבת חדשות זוטרה וכבמאית וידאו-קליפים ופרסומות. כשהקימה בית הפקות משלה, החלה לביים סרטים הנוגעים בסוגיות חברתיות הנחשבות לטאבו באינדונזיה, כמו הומוסקסואליות, מהגרי עבודה ופוליגמיה, והיא מתמודדת תדיר עם צנזורה, מחלוקות ואף איומים. סרטה מ-2003, “אריסאן!”, הסרט האינדונזי הראשון שכלל זוג להט”בי, זכה במפתיע בשבחי המבקרים, בהצלחה קופתית ובכל הפרסים החשובים של האקדמיה האינדונזית לקולנוע. שלושה מסרטיה התמודדו על פרס האוסקר לסרט הזר.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך חשבון האינסטגרם שלה, ינואר 2019

התמונה הקטנה: מתוך ריאיון למגזין התרבות האינדונזי “צבעים”: “נייה דינאטה: קולה של אישה”, פברואר 2017

רגיל

אטוואר בהג’ט

אטוואר בהג’ט אל-סַמֵרָאי, 2006-1976

היום, לפני 13 שנים, נרצחה אטוואר בהג’ט, עיתונאית עיראקית. היא התחילה לעבוד ככתבת במחלקת התרבות בטלוויזיה העיראקית תחת שלטון סאדאם חוסיין. לאחר פלישת ארה”ב לעיראק הייתה לכתבת פוליטית ב”אל-ג’זירה”, והפכה לאחת הכתבים הפופולריים ברשת. בין היתר, הייתה הראשונה לדווח על ביזת המוזיאון הלאומי של עיראק ב-2003 ושידרה בשידור חי מגגות העיר נג’ף את הקרבות עם מיליציית “צבא המהדי” ב-2004. בעת שסיקרה עבור רשת “אל-ערביה” את הפיגוע במסגד אל-עסכריה בעיר סאמַרא ואת המהומות בעקבותיו, בהג’ט נרדפה, נחטפה ונרצחה, וגם מסע לווייתה נערך תחת מתקפה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מסך מתוך סרטון שהעלה מוחמד אלנגר, צלם ועורך ב”אל ג’זירה”, הכולל כמה מכתבותיהם המשותפות

בתמונה הקטנה: אטוואר בהג’ט, אפריל 2003 (צילום: עמאר עבד ראבו, AFT/גטי אימג’ז)

רגיל

אמל קלוני

אמל עלם-א-דין קלוני, נולדה ב-1978

היום, לפני 41 שנים, נולדה אמל קלוני, עורכת דין לבנונית-בריטית. היא מתמחה במשפט בינלאומי ובזכויות אדם, ועוסקת בבוררויות בין מדינות בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג; בבתי דין מיוחדים לבחינת פשעי מלחמה שנעשו בלבנון וביוגוסלביה; בוועדות של האו”ם לבחינת עינויים ומלחמה בטרור; במאסרים בלתי חוקיים של עיתונאים באזורי מלחמה ושל ראשי מדינות שהופלו; במאבק להכרה ברצח העם הארמני; ובתביעת דעא”ש על רצח העם היזידי וסחר בבני אדם בבית הדין הפלילי הבינלאומי. הקרן הפילנתרופית שהקימה פועלת למען קידום צדק בבתי משפט, בקהילות ובכיתות לימוד ברחבי העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קלוני ועו”ד ג’פרי רוברטסון, מייצגים יחד את ארמניה בתביעה נגד פוליטיקאי טורקי על הכחשת רצח העם הארמני בבית הדין האירופי לזכויות אדם, 2015

בתמונה הקטנה: מרצה בפני בוגרי אוניברסיטת ואנדרבילט (מאי 2018): 
“אנחנו צריכים אנשים צעירים בעלי אומץ לומר: ‘זה העולם שלנו עכשיו, וכמה דברים עומדים להשתנות!’
כשתשבו בכיסא הנדנדה שלכם ותדברו עם נכדיכם בעוד שנים רבות, ודאו שיהיה לכם סיפור טוב לספר. העצה שלי היא שלא חייבים להיות גנדי או מנדלה או מרטין לותר קינג, ולא חייבים להיות פעילים למען זכויות אדם… יהיו רגעים בחיים שהשביל ביער יתפצל לשתי דרכים, וכשזה יקרה: היו אמיצים. הטילו ספק במה שמקובל ונהוג. התייצבו למאבק למען מה שאתם מאמינים בו.
כאשר נשים בכל רחבי העולם סובלות מהתעללות פיזית ומוטלות מגבלות על יכולתן לעבוד, להיות בעלות רכוש, לעבור ממקום למקום ואפילו לקבל משמורת על ילדיהן, אנו זקוקים לאומץ. כאשר עוד ועוד עיתונאים ברחבי העולם נעצרים, אנחנו זקוקים לאומץ.”
[לנאום המלא]

רגיל

פרוע פרח’זאד

פרוע פרח’זאד, 1967-1935

“אָמְרָה הַצִּפּוֹר: ‘אֵיזֶה רֵיחַ, אֵיזֶה שֶׁמֶש, הוֹ
הָאָבִיב בָּא
וַאֲנִי אֵצֵא לְחַפֵּש אֶת בֶּן זוּגִי’

עָפָה הַצִפּוֹר מִקְצֵה הַמִּרְפֶּסֶת
כְּמוֹ הוֹדָעָה עָפָה וְהָלְכָה

הַצִּפּוֹר הָיְתָה קְטַנָּה
הַצִּפּוֹר לֹא חָשְׁבָה
הַצִּפּוֹר לֹא קָרְאָה עִתּוֹן
הַצִּפּוֹר לֹא לָקְחָה הַלְוָאָה
הַצִּפּוֹר לֹא הִכִּירָה אֶת בְּנֵי הָאָדָם

הַצִּפּוֹר לְעֵבֶר הַשָׁמַיִם
וּמֵעַל הַרַמְזוֹרִים
עָפָה גָּבוֹהַּ בְּלֹא יְדִיעָה
וְאֶת הָרְגָעִים הַכְּחֻלִּים
חָוְתָה בְּשִגָּעוֹן

הַצִּפּוֹר, הוֹ, הָיְתָה רַק צִפּוֹר”

היום, לפני 84 שנים, נולדה פרוע פרח’זאד, משוררת ובמאית איראנית, מהיוצרות המשפיעות והמוּכּרות בשפה הפרסית ובאיראן של זמננו, אייקון פמיניסטי הנותנת ביטוי לקול נשי אקטיבי, לרגשותיה, לתשוקותיה ולשאיפותיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

השיר “הציפור הייתה רק ציפור”, מתוך ספר שיריה הרביעי “לידה אחרת” (יצא לאור בעברית בהוצאת קשב לשירה, 2012, תרגמה מפרסית: סיון בלסלב)

התמונות מתוך אתר “ארגון תוס” לקידום ולשימור התרבות והאמנות האיראנית, מייסודה של ג’מיל ח’ראזי

רגיל

תווחידה בן א-שייח’

תווחידה בן א-שייח’, 2010-1909

היום, לפני 110 שנים, נולדה תווחידה בן א-שייח’, רופאה תוניסאית, הרופאה המוסמכת המוסלמית הראשונה בעולם הערבי. ב-1928 השלימה תואר ראשון בהצטיינות בכימיה, פיזיקה וביולוגיה – האישה הראשונה בתוניס בעלת השכלה גבוהה. לאחר לימודי רפואה בצרפת, בחרה להתמחות ברפואת ילדים ובגינקולוגיה על מנת להנגיש שירותי רפואה לנשים, שנמנעו מבדיקות ומניתוחים בידי רופאים גברים בגלל הפחד מ”חילול כבוד המשפחה”. במהלך הקריירה שלה עסקה גם בהדרכות על תכנון משפחה, אמצעי מניעה והפלות, בהכשרת מיילדות מקצועיות, וכן בהעלאת מודעות למילת נשים ולנישואי ילדות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תווחידה עורכת קמפיין הסברה למען תכנון המשפחה בתוניסיה [מקור]