עמוד 1
רגיל

דבורה ראם

דבורה ראם, 1903-1830

היום, לפני 115 שנים, הלכה לעולמה דבורה ראם, בעלת “דפוס ראם”, בית דפוס יהודי שהוקם בווילנה ב-1789 על ידי ברוך בן יוסף ראם והיה אחד מבתי הדפוס העבריים הראשונים. תחת ניהולה של דבורה, החל מ-1860, הוציא הדפוס ספרי קודש רבים וכן ספרי חול של מיטב הסופרים העבריים בני הזמן, וצמח להיות בית הדפוס היהודי הגדול בעולם. אך עיקר פרסומו של הדפוס הגיע בזכות פועלה של דבורה להוצאת מהדורה מקיפה של התלמוד הבבלי, המתבססת על איתור מקורות מדויקים של יותר ממאה מפרשים ראשונים ואחרונים בספריות ברחבי אירופה, ומשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צורת הדף של התלמוד הבבלי בדפוס וילנה, שנתקבלה כצורה המקובלת והמקודשת עד היום

רגיל

אוֹנָה מסיוטיינה

אוֹנָה מסיוטיינה, 1949-1883

היום, לפני 135 שנים, נולדה אוֹנָה מסיוטיינה, אשת חינוך ופעילת זכויות נשים ליטאית. ב-1905 הייתה ממקימות התאחדות הנשים הליטאיות, הארגון הראשון במדינה למען זכויות נשים. היא הקימה וניהלה את בית הספר הראשון לבנות בשפה הליטאית ופעלה לקידום השפה והתרבות הליטאית. היא פעלה גם נגד האוטוקרטיה הצארית ולמען עצמאות ליטא, ייצגה את איגוד המורים הליטאי ואת מועצת הנשים הליטאיות בכנסים פוליטיים וכיהנה כחברת מועצה במחוז אוטנה. ממשלת ליטא הכירה בפועלה והעניקה לה אותות כבוד רבים, אך עם עליית השלטון הסובייטי הורחקה ממשרות ההוראה ומהשירות הציבורי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מנהלת בית הספר לבנות בווילנה, 1921

בתמונה הקטנה: הפלג הקתולי של האספה המכוננת של נשות ליטא (אונה מסיוטיינה ראשונה מימין), 1921

רגיל

צביה וילדשטיין

צביה וילדשטיין, 2001-1906

היום, לפני 112 שנים, נולדה צביה וילדשטיין, אשת חינוך, אסירת ציון ופעילת ציבור ישראלית. גילויי האנטישמיות שחוותה בילדותה ברוסיה ובליטא חיזקו את זיקתה לציונות, לעברית וליהדות. היא עסקה בהוראה, ובחשאי פעלה בקרב היהודים למען הקרן הקיימת לישראל. במהלך מלחה”ע ה-2 הקימה וניהלה בית יתומות בגטו וילנה, וגם לאחר המלחמה ניהלה בית לילדים ניצולים. כשניסתה להבריח כמה שיותר מהם לארץ ישראל, הואשמה בבגידה במולדת ונשלחה לעבודות כפייה בסיביר. בשנות ה-50 זוכתה מאשמה ועלתה לישראל. בארץ חזרה לעסוק בהוראה וכן כיהנה כחברת מועצת העיר גבעתיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בחצר בית היתומים הניצולים בווילנה, ליטא, 1945

בתמונה הקטנה: במחנה הגולאג בקולימה, סיביר

רגיל

ליזה מאגון

ליזה מאגון, 1943-1920

היום, לפני 75 שנים, נרצחה ליזה מאגון, חברת המחתרת של ארגון הפרטיזנים בגטו וילנה שבליטא. בשל המראה הארי שלה צוידה בתעודות מזויפות והייתה לקשרית במחתרת, שתוך סיכון חייה העבירה כלי נשק וכן את רעיון המרד. בין היתר הוטלה עליה המשימה להזהיר את היהודים בגטו אשמיאני מפני אקציה קרבה, להבהיר להם שמשמעותה מוות, לארגן אותם לבריחה ליערות ולקרוא להתנגדות. יום אחד, בבואה לחדש כנדרש את דרכונה המזויף, נעצרה, נחקרה ועונתה, אך לא חשפה דבר על המחתרת ולבסוף הוצאה להורג בירייה. היא הונצחה בסיסמת הגיוס של ארגון הפרטיזנים: “ליזא רופט!” (“ליזה קוראת!”)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ציור של דוד לבקובסקי, “פרטיזנים ביער”, גועש על נייר, 1956 (מתוך אוסף “יד ושם”)

רגיל

אסתר לוריא

אסתר לוריא, 1998-1913

היום, לפני 20 שנים, נפטרה אסתר לוריא, ציירת ישראלית ילידת לטביה. ב-1934 עלתה לארץ, עיצבה תפאורות לתיאטרון העברי ולעדלאידע בת”א וציירה דיוקנאות ונופים. ב-1937 הציגה בקיבוץ גבע את תערוכתה הראשונה. היא הציגה גם באירופה, ולרוע המזל ביקרה שם בעת הכיבוש הנאצי; עבודותיה הוחרמו כ”אמנות יהודית אסורה”, והיא גורשה לגטו קובנה. ציוריה מהתקופה ההיא מהווים תיעוד ייחודי של חיי היומיום היהודיים בגטו ובמחנות. הקהילה היהודית התגייסה לשימור יצירותיה ולהטמנתן, והן מצויות כיום באוספי אמנות של בית לוחמי הגטאות ויד ושם. לוריא המשיכה ליצור ולהציג תערוכות בארץ ובעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי של לוריא בצעירותה

בתמונה הקטנה: לוריא, שנות ה-80

רגיל

מריה גימבוטאס

מריה גימבוטאס, 1994-1921

היום, לפני 97 שנים, נולדה מריה גימבוטאס, חוקרת פולקלור, ארכיאולוגית ובלשנית פמיניסטית ליטאית-אמריקאית. במחקריה חשפה את הפרהיסטוריה המטריארכלית: דפוסי בנייה, מנהגי קבורה, עדויות למבנים חברתיים וחפצי אמנות המצביעים על שושלת אִמהית בתרבויות נאוליתיות של אירופה העתיקה. בספריה על תרבויות קדומות, מראשית המהפכה החקלאית, שקידשו אלות ואת “אמא אדמה”, היא מתארת כפרים שמצאה, שהגיעו עד לגודל של 17,000 נפש, שהנשים היו במרכזם, שהתאפיינו בשלווה ובשלום ודגלו בשוויון חברתי וכלכלי; למשל, בבתים נמצאו צלמיות נשיות רבות, וגודל כל הבתים היה שווה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אמיליה פלאטר

אמיליה פלאטר, 1831-1806

היום, לפני 210 שנים, נולדה הרוזנת אמיליה פלאטר, מהפכנית מהאיחוד הפולני-ליטאי. מגיל צעיר העריצה נשים לוחמות מפורסמות בהיסטוריה והצטיינה ברכיבה על סוסים ובקליעה, פעילויות לא אופייניות לנערה דאז. במהלך ההתקוממות כנגד האימפריה הרוסית ב-1830, היא גייסה לוחמים ליחידה צבאית בהנהגתה, השתתפה בכמה קרבות חשובים וקיבלה דרגת סרן בכוחות המורדים הפולניים. פלאטר נחשבת לגיבורה לאומית בפולין ובליטא, דמותה התנוססה על שטר של 20 זלוטי, והיא היוותה השראה ליצירות אמנות וספרות רבות; שיר שכתב עליה המשורר הלאומי של פולין, אדם מיצקביץ’, נכלל בתוכנית הלימודים בפולין.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סנדה ברנסון אבוט

סנדה ברנסון אבוט, 1954-1868

היום, לפני 148 שנים, נולדה סנדה ברנסון אבוט, חלוצת כדורסל נשים יהודייה-אמריקאית ילידת ליטא. בניסיונה להלהיב את הנערות בביה”ס שבו עבדה לעסוק בספורט, הכניסה ב-1853 לתוכנית הלימודים את משחק הכדורסל, שהומצא רק שנתיים קודם לכן, לאחר התאמתם של חוקי המשחק לנשים. ב-1901 כתבה את המדריך הראשון לכדורסל נשים, שבמהרה התפשט והוכנס למערכות החינוך ברחבי ארה”ב. ב-1985 הייתה האישה הראשונה שהוכנסה להיכל התהילה של הכדורסל, כ”אם של כדורסל הנשים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דליה גריבאוסקאיטה

דליה גריבאוסקאיטה, נולדה ב-1956

היום, לפני 58 שנים, נולדה דליה גריבאוסקאיטה, כלכלנית ופוליטיקאית ליטאית. גריבאוסקאיטה כיהנה בעבר כסגנית שר החוץ הליטאי, שרת האוצר הליטאית, וכנציבה האירופית לתוכניות הכלכליות ולתקציב. כיום, היא מכהנת כנשיאת ליטא, האישה הראשונה בתפקיד זה. כמו כן, גריבאוסקאיטה היא בעלת חגורה שחורה בקראטה.

ויקיפדיה

פייסבוק