עמוד 1
רגיל

יום האישה הבינלאומי: עזר כנגדו

לרגל יום האישה הבינלאומי, החלטנו לסקור את אחת הסוגיות המשפיעות ביותר משחר ההיסטוריה על מעמד האישה, סוגיה שבאמצעותה הגדירו רוב החברות האנושיות, אם לא כולן, את ייעודה, מקומה, תפקידיה ומהלך חייה: מוסד הנישואין.

היסטורית, נישואין בין גבר לאישה אינם הדדיים: גבר נושא אישה, אישה נישאת. עבור גבר, מעמדו החברתי-כלכלי וזכויות האדם והאזרח שלו אינם משתנים בהתאם למצבו המשפחתי. אולם שינוי מעמדה של אישה מ”רווקה” ל”אשת איש” הגדיר ומגדיר עדיין כמעט כל היבט ונתיב בחייה: החל בשמה, לבושה והשכלתה; דרך האוטונומיה שלה על גופה, על ילדיה ועל אורח חייה; ועד יכולתה להיות בעלת רכוש, עיסוק והשפעה פוליטית, משפטית וכלכלית.
לכאורה, זה כבר לא המצב, מספרות לנו מכל עבר החברה, המשפחה, התרבות, החקיקה… היום, או ליתר דיוק, באופן הדרגתי במאתיים השנים האחרונות, ברור שיש שוויון (לכל הפחות פורמלי) בין גברים לנשים, ברור ש”בעל” הוא רק מילה שנהוג לומר, וברור שטקס הנישואין הינו רק סמל לזוגיות, לאהבה, לרצון שלנו לחלוק את חיינו עם בחיר-ת לבנו.
אוקיי, אבל מה בדיוק מסמל הטקס הזה?

1. שידוכין
היסטורית, השידוך התנהל בין החתן לאבי הכלה. הכלה המיועדת יכולה (לרוב) להסכים או לסרב, אבל היא אינה צד בתהליך החיפוש והבירור. הקהילה היא שהגדירה מיהו שידוך פוטנציאלי למי, כמה ובאיזה אופן ייפגשו המיועדים לפני האירוסין, ומה יכלול המשא ומתן בטרם ההתחייבות. כל דרך אחרת לבחירת בני זוג נחשבה לפריצות.
נדוניה היא תשלום הניתן, בכסף או במתנות, ע”י משפחת הכלה לחתן או לשני בני הזוג יחד. תשלום זה מאפשר להורי הכלה קלף מיקוח, אמצעי לניהול משא ומתן מול חתנים פוטנציאליים, כדי שירצו לקחת אותה. הנדוניה נחשבת לעתים גם לחלקה של הבת בירושת הוריה, כדי שלא תישאר חסרת כול במקרה של מות הבעל או גירושין.

2. אירוסין
בעת הצעת הנישואין מעניק החתן לכלתו טבעת אירוסין, שקבלתה וענידתה מסמלת את הסכמתה (שבשתיקה) להינשא, ובתרבויות מסוימות גם את רכישתה ע”י הגבר. המנהג מיוחס כבר למצרים הקדמונים, ובמרוצת הדורות אפיין בעיקר אריסטוקרטים, אך נעשה נפוץ בעולם בשנות ה-30 – בעקבות מסע שיווק גאוני של קרטל יהלומים, שחשש מצניחת מחירי היהלומים בשנות השפל הכלכלי.
מוהר הוא תשלום שניתן באופן מסורתי ממשפחת החתן למשפחת הכלה, כפיצוי על אובדן כוח העבודה מאחר שהכלה עוברת מחסות הוריה אל משק הבית של משפחת הבעל.
על פי תקנות הרבנות הראשית לישראל, כלות נדרשות לקבל שיעורי הדרכת כלות ע”י רבנית או מדריכה מוסמכת לפני קבלת אישור לנישואין. חובה זו לא חלה על חתנים.

3. קידושין
“האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה” (מסכת קידושין, דף ב, עמוד א)
כסף – האיש נותן לאישה במתנה כסף או שווה כסף, לכל הפחות בשווי פרוטה. כיום נהוג לקדש בטבעת. ביהדות האורתודוקסית אין נתינת טבעת מקבילה ע”י הכלה, ורבים אף אוסרים על הכלה לתת טבעת לחתן במעמד החופה, כדי למנוע מראית עין של קידוש החתן.
שטר – האיש נותן לאישה שטר אירוסין, כעין חוזה הסכמה לקידושין. כיום זוהי הכתובה – מסמך משפטי, אשר מפרט את חובות הבעל לזון ולפרנס ולכבד את אשתו. במקור תוקנה הכתובה על-מנת להגן על הנשים, כדי שלא יקל בעיני בעליהן לגרשן. כמו כן, מאחר שלפי ההלכה האישה אינה יורשת את בעלה, הכתובה עומדת לפירעון גם במקרה שהאישה מתאלמנת, מתוך עיזבון הבעל. על שטר הכתובה חותמים שני עדים כשרים, וגם החתן מוסיף את חתימתו. הכלה לא.
ביאה – האיש מקיים יחסי אישות עם האשה (בפיקוח עדים במקום הייחוד).
על-מנת שיחול אקט הקניין של הקידושין, לא די במעשה הפיזי אלא דרושה גמירות דעת, כלומר ששני בני הזוג יהיו מודעים לתכלית המעשה וירצו בכך. כדי שהעדים (רק גברים כמובן) יוכלו להעיד על כך, המקדש נדרש להבהיר בפיו את מטרתו (“הרי את מקודשת לי”), ואילו המקודשת יכולה לבטא את הסכמתה גם בשתיקה.

שמלת הכלה (והחומרים שמהם היא עשויה, כמו עיטורים, אבני חן או חוטי כסף וזהב, והאביזרים הנלווים, כמו ביריות, נעליים, כפפות ותכשיטים) מהווה סמל סטטוס, בהתאם לתרבות. במערב מייצגת השמלה את יוקרתה ואת מעמדה של משפחת הכלה (ולעתים המשפחה המורחבת, ובחתונות בין ראשי מדינות את יוקרת המדינה), והיא לרוב תהיה לבנה כסמל לטוהר ומתינות. במזרח תהיה השמלה לרוב בצבע אדום או זהוב, המייצגים תרבותית מזל טוב ושגשוג.
הינומה היא כיסוי בד עשוי רשת שקופה או אטומה, לרוב לבן, הארוך דיו לכסות את הפנים והשיער, ובה מכסה החתן את הכלה לפני יציאתה לחופה. תפקידה ההיסטורי של ההינומה לסמן ענווה וצניעות, והיא סמל לנישואי בתולה. בעבר, ההינומה נועדה גם להבריח רוחות רעות, ו/או להסתיר את פני הכלה כדי שהחתן לא יתאכזב ויברח. יש מפרשים בהלכה היהודית שמדגישים כי כיסוי פני הכלה גם מונע ממנה לדקדק בבחינת טבעת הנישואין ושווייה.

4. חופה
מסירת האב לשלוחי הבעל היא אחד משלבי הנישואין בהלכה, שבו מוסר האב את בתו, העומדת ברשותו למוסרה לנישואין, לשלוחי הבעל. בנצרות, זהו חלק הכרחי מהכניסה לחופה; ביהדות, זהו רק מנהג.
במובנה המודרני, חופה היא יריעה פרוסה על גבי ארבעה עמודים שתחתיה מקיימים את השלב המסכם של טקס הקידושין. במקור, חופה היא המרחב הראשון שברשות החתן שאליו נכנסת הכלה כדי לממש את הנישואין (מה שמתקיים היום בחדר ייחוד).
חובת הטבילה מוטלת על נשים נשואות, מדי חודש, כדי להיטהר מנידתן ולקיים יחסי אישות. לפי ההלכה, נישואין שמומשו כשהכלה נידה אינם חלים, לפיכך דורשים הרבנים עורכי הנישואין גם מכלות חילוניות אישור שטבלו במקווה לקראת חופתן.

5. נישואין
אז מה היה לנו כאן? טקס הנישואין כולל פרטים רבים המהווים סמל לקניין האישה ע”י הבעל מידי אביה, ולהיותה בתולה טהורה ותמה, צנועה וצייתנית.
לאחר כל אלה, האישה הופכת לחלק ממשק הבית של הבעל – הן פורמלית בשמה, והן פיזית מבחינת מקום מגוריה (ועל כן היא אינה יורשת את נחלת משפחתה). רכושה מלפני נישואיה נותר שלה, אך הרווחים מהקרן של אותו רכוש שייכים לבעלה וכן הכנסותיה ממעשה ידיה שייכות לבעלה.
זאת ועוד, לפי תקנות חז”ל, יש שבע מלאכות שאישה מחויבת לעשות לבעלה: טחינת חיטים לצורכי הבית, אפייה, בישול, הנקת תינוקות המשותפים לשניהם, הצעת המיטה, מזיגת הכוס, רחיצת פניו ידיו ורגליו (הכוונה להשיג לו מים חמים לרחיצה), ו”עושה בצמר” – עבודה.

*************************************

כל זה באמת מעניין מאוד, אולי תגידו, אבל מה אכפת לנו מה היה פעם ומה זה אמור לסמל? אנחנו ורק אנחנו נחליט איזה תוכן ניצוק לתוך מערכת היחסים שלנו!
כן, אבל…
השאלה מי יכולים להינשא למי, מתי, איפה ואיך – ועוד יותר מכך, עד כמה מורכב יהיה לפרק את הנישואין – כל אלה נקבעים ע”י המדינה ומוסדות הדת. “המצב המשפחתי” אינו רק עניין של בחירה אישית ויוקרה חברתית – שכולנו מחוברתות לראות כאידיאל וחוות לחץ בלתי-פוסק לממש – אלא גם משפיע על מגוון של הטבות ויתרונות, בתחומים כמו קניין ורכוש, רווחה, מיסוי, ביטוח לאומי, ביטוח רפואי, הגירה ואזרחות, פנסיה וירושה, אימוץ, פוריות ומשמורת על ילדים.
כל הכללים האלה הובילו, עד ממש לא מזמן, לאפליה ממוסדת כלפי נשים נשואות. למשל:

  • הנישואין היהודיים אוסרים על יחסי מין בין האישה לבין כל מי שאינו בעלה. כך, אישה שבגדה בבעלה נקראת “סוטה” והיא אסורה על בעלה, ומגורשת ללא כתובתה. הגבר, לעומת זאת, אינו מתקדש לאשתו, ואין איסור על יחסי מין (או אף נישואין נוספים) בינו ובין נשים אחרות.
  • מוטלות הגבלות על שימוש של אישה נשואה באמצעי מניעה.
  • ישנן הגבלות מיוחדות על הפלות (בישראל, נכון להיום – אישה נשואה לא יכולה להפיל אלא אם תצהיר כי הרתה שלא מבעלה, ואז היא מסתכנת באובדן זכויותיה כמי שבגדה בו, כלומר כ”סוטה”).
  • אבות (או אחים) רשאים בנסיבות מסוימות להשיא, גם בכפייה, את בתם הקטינה.
  • שם המשפחה של האישה השתנה אוטומטית עם נישואיה.
  • במוסדות רשמיים רבים, רק הגבר הוא הנציג המוסמך של בני הזוג.
  • אישה יכולה לפתוח עסק או חשבון בנק רק באישור בעלה או רק בשמו.
  • לימודיה, עבודתה ו/או אף יציאתה מהבית מוגבלים לאחר נישואיה.
  • האישה הנשואה נדרשת לשנות את מלבושה (כיסוי ראש, רעלה וכיו”ב).
  • האב תמיד, בכל מקרה, קיבל את המשמורת על ילדיו.
  • אישה לא ירשה את הוריה לאחר שיצאה מרשותם, וכן לא ירשה את בעלה.
  • אונס של אישה ע”י בעלה לא נחשב לעבירה על החוק: “אשתו של אדם מותרת היא לו. לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה. בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה, ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה” (הרמב”ם, יד החזקה, הלכות איסורי ביאה, כ”א ט’).
  • לפי ההלכה, גבר יכול לגרש את אשתו בכפייה בשל כל “פגם” שמצא בה (“ערוות דבר”): “אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציאה אלא לרצונו” (מסכת גיטין, דף מט, עמוד ב).

בחלקים לא מעטים בעולם, זהו עדיין המצב עבור נשים, נערות וילדות רבות מדי.
גם בישראל 2019, חירותן וזכויותיהן של נשים נשואות נפגעות, ובראשן:

  • עגינות, שבגינה – אם תהיה האישה עם בן זוג אחר – יוטל עליה דין נואפת, ילדיה ייחשבו ממזרים והיא תאבד את כתובתה;
  • דין מורדת לאישה המסרבת בהתמדה לקיים יחסי מין עם בעלה, ולפי חלק מהפוסקים מספיק סירוב שלה לבצע את מלאכות הבית הבסיסיות, עלול להוביל לגירושה ללא כתובתה;
  • אובדן זכויותיה הסוציאליות כבעלת מקצוע אם היא לא עובדת ונחשבת עקרת בית.

ועוד ועוד ועוד…

*************************************

אז מה האלטרנטיבה?
“הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם” של האו”ם, שאושררה גם ע”י מדינת ישראל, קובעת כי “כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית-הנישואין ולהקים משפחה, ללא הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת”.
נישואין אזרחיים, או “נישואי המשפט המקובל”, מוכרים במערב מאז המאה ה-17, וכיום הם מוסד מקובל באופן אוניברסלי כמעט. ברוב המדינות הנישואין המוכרים לצורכי רישום הם האזרחיים, והטקס הדתי הוא רשות, ומוכר רק אם נערך בין בני זוג שנישאו קודם לכן אזרחית.
מדינת ישראל, לעומת זאת, אינה מכירה בנישואין אזרחיים הנערכים בה. זוג יוכר כנשוי במדינת ישראל רק אם הנישואין נערכו ע”י פקיד רשמי של אחת מהרשויות הדתיות, ורק בין איש ואישה מאותה הדת. לפיכך, החוק בישראל מחיל את איסורי ההלכה גם על יהודים שאינם שומרי מצוות, בכללם איסורי נישואין לכהן, ממזרים ופסולי חיתון. שלא לדבר על נישואין בין בני דתות שונות, חסרי מעמד דתי וזוגות חד-מיניים, או כל מי שמעוניין-ת בנישואין אזרחיים מכל סיבה שהיא…
מדינת ישראל כן מכירה במעמד של ידועים בציבור: בני זוג (ללא קשר לדתם או למגדרם) המקיימים יחדיו מסגרת משפחתית מבלי להינשא. מבחינות רבות זכאים ידועים בציבור לזכויות והטבות דומות לאלה של בני זוג נשואים. ניתן גם להסדיר מעמד זה ב”נישואי חוזה”, הסכם זוגיות המוכר בעולם כהסכם “קוהביטציה” או שותפות ביתית, ולאשר אותו פורמלית בבית משפט לענייני משפחה.
רוח של תקווה מנשבת בשנים האחרונות עם פריחתם של ארגונים המנסים למצוא פתרונות הלכתיים לאפליה המגדרית הנובעת ממוסד הנישואין – ביניהם: ארגוני פמיניזם דתי, כמו “קולך”, וארגוני סיוע לעגונות ומסורבות גט, כמו “מרכז צדק לנשים”, “מבוי סתום” ו”יד לאישה”.
במקביל, רבות וטובות פועלות לקידום הכרה בנישואין אזרחיים בישראל, להרחבה והשוואה של הזכויות של כל המשפחות הקיימות, ולעריכת הסכמי זוגיות וטקסי נישואין אלטרנטיביים שמשקפים את ערכי הפלורליזם של ימינו, ובראשם הארגונים “משפחה חדשה” ו”הוויה”.

אנו מאמינות שלא ירחק היום ונוכל לחגוג ולהסדיר את חיי הזוגיות, ההורות והמשפחה שלנו, בדיוק כפי שאנחנו מעוניינות (למי שמעוניינת)… ואתם-ן?

*************************************

ראו עוד באתרים של:
“קולך”
מרכז צדק לנשים
מבוי סתום
יד לאישה
משפחה חדשה
הוויה
(ובעשרות עמודי ויקיפדיה לכל מושג שהוזכר כאן…)

הרצאת TEDx מרתקת של מרב מיכאלי: “בטלו את הנישואין

עוד על יום האישה הבינלאומי

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חתונה המונית שנערכה לזוגות עניים בליסבון, פורטוגל, 1965. מתוך כתבה מצולמת על “חתונות המוניות במאה ה-19 וה-20

בתמונה הקטנה: פעילות ופעילים של עמותת “ישראל חופשית” דורשות נישואים אזרחיים, מצעד הגאווה בתל אביב 2014 (מתוך עמוד ויקיפדיה של “ישראל חופשית”)

רגיל

יום המאבק באלימות נגד נשים: הטרדות מיניות

הטרדות מיניות #גם_אז

“ביזויה של האישה הוא חלק מתפיסתו של הגבר את זכויותיו המיניות. הדת שלנו, החוקים, המנהגים, כולם מבוססים על הרעיון שהאישה נוצרה עבור הגבר,” כתבה אליזבת קיידי סטנטון כבר ב-1860. בארה”ב, יותר ממאה שנים חלפו עד שהמונח “הטרדה מינית” נכנס לספר החוקים: בשנות ה-70 כתבו מארי רואו וקתרין מקינון לראשונה על הטרדה מינית כאפליה תעסוקתית. ועדיין, המונח נותר בעיקר במעגלים אקדמיים ומשפטיים עד 1991, עם עדותה של אניטה היל נגד המועמד לביהמ”ש העליון קלרנס תומאס. לפני כשנה, כתבו מיליונים #גםאני וקראו סוף-סוף להחלת השלכות על המטרידים. הגם מחר?

 

הטרדה מינית מוגדרת כיום במדינות רבות כסוג של אפליה בלתי חוקית, התעללות מינית ופסיכולוגית ובריונות אלימה, הפוגעות בכבוד האדם והאישה, בחירותם, בפרטיותם ובזכותם לשוויון.

מחקרים מראים קשר מובהק בין הטרדות מיניות לבין פגיעה בבריאות הפיזית והנפשית (עד כדי הפרעת דחק פוסט-טראומטית) ובתחושת הסיפוק הכללית מהחיים.
לפי מחקר של הרשות לזכויות יסוד של האיחוד האירופי (2014), נשים שעברו תקיפה או הטרדה מינית הרגישו כועסות (45%), מוטרדות (41%), נבוכות (36%), פוחדות (29%) ואשמות (20%). נמצא כי למקרים של הטרדה חמורה או מתמדת, יכולות להיות אותן השפעות פסיכולוגיות כמו אונס או תקיפה מינית, ביניהן תחושות זמניות או מתמשכות של חרדה ודיכאון, אובדן אמון, פגיעה בהערכה העצמית, נדודי שינה, קשיי ריכוז, הפרעות אכילה או התמכרויות.
מי שמסרבת, מתנגדת ו/או מתלוננת סובלת לעיתים קרובות מסוגים שונים של נקמה, בידוד חברתי, השמצה ובריונות; לעיתים קרובות היא מועמדת למשפט הציבור, כשכל חייה ומעשיה נחשפים לחקירה ולביקורת, עד כדי צורך לעזוב עבודה, לימודים, מקום מגורים וקהילה או משפחה.

במקום העבודה, הטרדה עלולה להיחשב לבלתי חוקית כאשר היא תכופה או חמורה, יוצרת סביבת עבודה עוינת או פוגעת, או גורמת להחלטה שלילית על ההעסקה (פיטורין, הורדה בדרגה, העברה, חבלה בעבודה וכיו”ב). מעבר לפגיעה במוטרדות עצמן, נמצא כי אקלים ארגוני המאפשר הטרדות מיניות מוביל לפגיעה גם בארגון, מבחינת שביעות רצון העובדים והעובדות, שימור וגיוס עובדים, יעילות העבודה ותפוקה, וריבוי היעדרויות ואיחורים בשל אובדן מוטיבציה או מנגנון הימנעות.
מחקר מ-1997 מצא כי נשים משתמשות בשלוש אסטרטגיות עיקריות כדי להמשיך ולתפקד בסביבת עבודה שבה הן מוטרדות מינית: אלה ששומרות מרחק מגברים ונמנעות מהתנהגויות שעשויות להתפרש כמזמינות (וכתוצאה מכך, נשארות בתפקידים זוטרים); אלה שמפלרטטות ומעמידות פנים שהן מוחמאות, כמנגנון הגנה (וכתוצאה מכך, נתפסות כלא-רציניות וחסרות פוטנציאל); ואלה שמרחיקות עצמן מהנשים, מפתחות “עור של פיל” ומשתתפות בשיח הגברי (וכתוצאה מכך, נתפסות כמתירניות וסופגות יותר הטרדות).
אם כן, מסיקים החוקרים, כל התמודדות פרטנית עם אווירה ארגונית עוינת נדונה לכישלון, ושינוי חיובי יכול להיווצר רק על-ידי אימוץ מדיניות ברורה ונקיטת צעדים אקטיביים מצד הארגון למניעת הטרדות.

—————————————

בישראל, איסור על הטרדה מינית נקבע ב-1988 כחלק מחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, וב-1998 הובילו אורית קמיר וח”כ יעל דיין לאישור חוק כללי למניעת הטרדה מינית.
החוק בישראל מגדיר סוגי התנהגות המהווים הטרדה מינית, וקובע שהתנהגות כזו היא בגדר עבירה פלילית (שעונשה מאסר) ועוולה אזרחית (שאפשר לפסוק בגינה פיצוי ללא הוכחת נזק):

  • סחיטה באיומים, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
  • מעשים מגונים, כלומר מעשים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני שהמוטרד אינו מסכים להם.
  • הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן או כאשר הן נעשות תוך כדי ניצול של יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול.
  • התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן או כאשר הן נעשות תוך כדי ניצול של יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול.
  • התייחסות מבזה או משפילה (גם חד-פעמית) המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.
  • הפצת תמונות או סרטונים בעלי תוכן מיני של אדם אחר ללא רשותו (תיקון לחוק משנת 2014).

בנוסף, החוק מגדיר כי גם התנכלות על רקע של הטרדה מינית – כלפי המוטרד, כלפי אדם המסייע לו או כלפי עד – היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית.

לשון החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ”ח-1998 (מתוך אתר הכנסת)

—————————————

בחוקת רומא העתיקה ניתן למצוא את החקיקה המוקדמת ביותר כנגד מה שמכונה כיום “הטרדה מינית”: *פנייה אסורה* הוגדרה בחוק הרומי כ”הטרדה באמצעות ניסיונות חיזור”, “פגיעה בצניעות באמצעות דיבור חלקלק… בניגוד למוסר” או “מעקב מטריד”, ונחשבה לעבירה חמורה יותר מהעבירה של “דיבור מגונה, בדיחות מלוכלכות, שפה דוחה וכיו”ב”. פנייה ל”נערות צעירות מכובדות” שהיו לבושות בבגדי שפחות נחשבה לעבירה פחות חמורה, ופנייה ל”נשים הלבושות כפרוצות” נחשבה לעבירה אפילו פחות חמורה.

הטרדות מיניות נמצאו כמובן גם בקהילות יהודיות במהלך הדורות, כשם שנמצאו בכל חברה אנושית אחרת, ולכן גם המשפט העברי נדרש להתייחס אליהן. דוגמה לכך מהמאה ה-14, שנדמה כאילו יכלה להיכתב בדיוק כך גם היום, היא תשובתו של רבי יעקב בר-ששת, מגדולי ההלכה בספרד ובצפון אפריקה דאז (שו”ת הריב”ש, סימן רסה):
“על הבקשה שעשתה לפניכם אלגוהר, אשת רבי יעקב בן יוסף, כנגד רבי יצחק כהן, שהוא הולך אחריה פתאום, באמרו אליה כי הוא אוהב אותה, עד שאמר לה: אם אין את עושה בעבורי, תני לי נשיקה, שלא אמות בעבור אהבתך. וגם שפעם אחרת קרא אותה לעלות לביתו, באומרו שדלף [=זרם מים] טורד בבית, והיא הבינה כוונתו, כי הייתה לרעה, ולא רצתה לעלות. ואז אמר לה דברי נבלה ושהוא מלומד לעשות כן לאחרות. ורבי יצחק כהן השיב על טענותיה וכיחש בה, באמרו שמעולם לא הייתה כוונתו לרעה, וחלילה לו. אבל לפי שהיו שכנים, היו משחקים דרך צחות כמו שמשחקים אהובים, ושמעולם לא הורגל בזה, כי הוא יהודי יושב בחזקת כשרות. והברורים שאלו לה למה לא באה לפני הברורים עד עתה מכמה פעמים שהיא אומרת שהיה רבי יצחק הנזכר הולך אחריה, וענתה ואמרה כי מפחד בעלה, שלא יתקוטט עמו, ויהרגו זה את זה. ועוד אמרו לה אם יש לה שום עד על זה. וענתה כי היא אמרה הדברים ההם לאנשמואל בן אל רויח. והוא העיד בכח שבועתו שלא ידע ולא ראה דבר בכל אלה, רק שהיא אמרה לו הדברים כאשר הם כתובים למעלה. ועוד ענתה ואמרה לפני הברורים שכבר עשו לו [=למטריד] התראה, הברורים, שלא ידבר עם אשת שמואל פניאל, ושלא לבא עמה במקום חשד. ורבי יצחק אומר שזה היה מחמת קטטה שהייתה לו עם שמואל פניאל הנזכר, ושיש מזה יותר משישה שנים, ושמאז ועד עתה לא היה לו שום חשד בעולם. אלו הן טענותיהן.
תשובה: מאחר שאין לאלגוהר עדים על טענתה כנגד יצחק כהן הנזכר אין ראוי להאמינה בדיבורה לבד ולחשדו בדבר כעור ולייסרו ולהענישו אבל כדי להפרישם מאיסור ראוי לצוות עליו בכח נידוי לבל ידבר עמה מטוב ועד רע וכן שלא ידורו בשכונה אחת וכן אם מוחזק בעיניכם כחשוד על העריות אף אם אין עדים בדבר ראוי לגעור בו בנזיפה ולאיים עליו שאם לא יתנהג כשורה שתבדילוהו מכם לרעה ושתדחוהו בשתי ידיים.”

—————————————

מסקר שערך המשרד לביטחון פנים ב-2012 עולה כי אחת מכל שלוש נשים תותקף מינית במהלך חייה; 67% מהנשים היהודיות ו-79% מהנשים הערביות חיות בחרדה מתמדת מפני תקיפה מינית; וישנו תת-דיווח מהותי על הטרדה מינית (כאשר משערים כי כמעט אחת מתוך אחת ספגה הטרדות מיניות, לעיתים קרובות באופן מתמשך).

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מדווח כי מתקבלות במרכזים מדי שנה כ-40 אלף פניות; מחציתן על הטרדות מיניות, מעשים מגונים ותקיפות מיניות (ומחציתן על מעשי אונס וניסיונות אונס), וכ-30% מהפניות הן על פגיעות לפני גיל 12.

קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית:
1202 נשים
1203 גברים

—————————————

עוד על יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים

עוד על הטרדות מיניות

עוד פוסטים היא-סטוריים על אלימות נגד נשים:

על רצח האחיות מיראבל, שלזכרו נקבע יום המאבק בתאריך זה

על רצח נשים במשפחה בישראל

על טיפול בנשים נפגעות אלימות במשפחה

על מילת נשים

על עבדות מין

על ג’נדרסייד (פמיסייד)

פייסבוק

בתמונה הקטנה: אליזבת קיידי סטנטון (יושבת) וסוזאן ב. אנתוני (שהמילים המצוטטות נכתבו במכתב אליה), מתוך ארכיון ספריית הקונגרס

בתמונה הגדולה: כריסטין בלייסי פורד מעידה על תקיפתה המינית על ידי המועמד לביהמ”ש העליון של ארה”ב, ברט קוואנו, 2018

רגיל

יום המדע: אפקט מטילדה

ב-14 במרץ, יום הולדתו של המדען הנודע אלברט איינשטיין ז”ל, מצוין יום המדע, הנודע לרוב כ”יום פאי“, הקבוע המתמטי 3.14.

אפקט מטילדה הוא הטיה נפוצה בהכרה בתרומתו של מחקר הנעשה על ידי מדעניות, כך שעבודתן מוערכת פחות מזו של עמיתיהן הגברים ולעתים קרובות אף מיוחסת להם. מטילדה ג’וסלין גייג’, פעילת זכויות נשים ומתנגדת עבדות אמריקאית, תיארה את התופעה לראשונה בסוף המאה ה-19, ואת המונח על שמה טבעה ב-1993 היסטוריונית המדעים האמריקאית מרגרט רוסיטר. מחקרים מראים כי מגדרם של מועמדים לפרופסורה משפיע על ההערכה כלפיהם, פרסומים של מדענים מצוטטים לעתים קרובות יותר מאשר של מדעניות, והם מקבלים יותר זמן מסך, הכרה ופרסים ממדעניות בעלות הישגים דומים.

דוגמאות בולטות למדעניות שהקרדיט על עבודתן החשובה ניתן לגברים:

  • מארי קירי זכתה בפרס נובל בפיזיקה 1903 על מחקרה על קרינה רדיואקטיבית רק לאחר התעקשותם של אחד מחברי הוועדה ובעלה פייר קירי כי עבודתם הייתה משותפת.
  • ליזה מייטנר – פרס נובל בכימיה 1944 ניתן רק לשותפה למחקר, אוטו האן, על עבודתם המשותפת על ביקוע גרעיני.
  • מריאטה בלאו – פרס נובל בפיזיקה 1950 ניתן לססיל פאוול על פיתוח שיטת צילום למחקר תהליכים גרעיניים, אף על פי שחלוצת המחקר הייתה בלאו.
  • רוזלינד פרנקלין – פרס נובל בפיזיולוגיה ורפואה 1962 ניתן לפרנסיס קריק, ג’יימס ווטסון ומוריס וילקינס על גילוי מבנה ה-DNA, מבלי להכיר בהתבססותם על עבודתה של פרנקלין בתחום.
  • ג’וסלין בל בורנל גילתה את פולסרי הרדיו הראשונים, אך מי שזכו בפרס נובל בפיזיקה 1974 על הגילוי היו המנחה שלה לדוקטורט אנטוני יואיש והאסטרונום מרטין רייל.
  • גרטי קורי – במשך יותר מ-20 שנה נחשבה לעוזרת מחקר של בעלה, אף שהייתה להם אותה הכשרה, והם עבדו יחד בשיתוף פעולה מלא. רק ב-1947, כשהוחלט להעניק להם פרס נובל בפיזיולוגיה ורפואה על מחקרם על מטבוליזם בבעלי חיים, קיבלה סוף-סוף מעמד של פרופ’ מן המניין.
  • צ’ין-שיונג ווּ – ניסוי שערכה היווה פריצת דרך בפיתוח המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים, אך מי שזכו בפרס נובל בפיזיקה 1957 על הפיתוח היו תלמידיה, צונג-דאו לי וצ’ן-נינג יאנג.
  • איזבלה לי קארלי – פרס נובל בכימיה 1985 ניתן רק לבעלה ג’רום על עבודתם המשותפת בניתוח מבנה של גבישים בעזרת פיזור קרני רנטגן.
  • אנני ראסל מונדר – מחקריה על הקשר בין כתמי שמש והאקלים בכדור הארץ פורסמו תחת שמו של בעלה, ורק ב-1916, כשהותר לנשים להצטרף לחברה האסטרונומית המלכותית, זכתה לקבל קרדיט.
  • מרי וויטון קאלקינס גילתה את השפעתם של צימוד גירויים ומשך הגירוי על הזיכרון ופיתחה את שיטת האסוציאציות, ששימשו חוקרי מוח ופסיכולוגים נודעים רבים מבלי שניתן לה קרדיט שנים רבות.
  • אליס בול פיתחה תמצית שמן כימית לטיפול בצרעת, שנרשמה כפטנט על שם נשיא האוניברסיטה שבה למדה. רק לאחר כ-80 שנה ניתן לה הקרדיט הראוי.
  • הקרדיט על פיתוח “אניאק“, המחשב האלקטרוני הראשון, ניתן היסטורית למפתחי החומרה, ולא לצוות התכנות, שכלל אך ורק נשים:

עוד על אפקט מטילדה

עוד על מטילדה ג’וסלין גייג’ (בתמונה הקטנה)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: משתתפות בפאנל על הנשים שפתחו דלת עבור נשים במדע, 2013. מימין לשמאל: מרגרט ווייטקאמפ, אוצרת המתמחה בהיסטוריית חקר החלל במוזיאון הלאומי לטיס וחלל בוושינגטון, טום קוסטלו (שדר חדשות ומנחה הדיון), אלן אוצ’ווה, מנהלת מרכז ג’ונסון לחקר החלל של נאס”א, ולינדה בילינגס, פרופ’ לתקשורת ומדיניות ציבורית. (צילום: נאס”א / ביל אינגלס)

רגיל

תענית אסתר: יום העגונה

“מִי שֶׁבֵּרַךְ לְהַתָּרַת עֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת גֵּט”, תפילה שחיברה ד”ר יעל לוין:
“מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, הוּא יִזְכֹּר וְיִפְקֹד לְטוֹבָה אֶת כָּל נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט, וְיַעֲזֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לָהֶן, וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר נַפְשָׁן לְחַיּוֹתָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
הָאֵ-ל הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה, הַפּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צוּקָה, הוּא יַעֲנֶה אֶת הַנָּשִׁים הַצְּרוּרוֹת אַלְמְנוּת חַיּוּת וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקָתָן, וִיבַטֵּל וִישַׁנֶּה לְטוֹב אֶת מַחֲשֶׁבֶת הַבְּעָלִים הַמְּסָרְבִים לָתֵת לִנְשׁוֹתֵיהֶם גֵּט, כִּי הוּא אֱ-לֹהֵי כָּל בָּשָׂר, מִמֶּנּוּ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר.
אַחְיוֹתֵינוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנוֹת בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה – הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶן, וְיוֹצִיאֵן מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.
הָאֵ-ל הַמּוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, יִתֵּן בְּלֵב דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה’ לְהַתִּיר אֶת כָּל הַנָּשִׁים הָעֲגוּנוֹת וּמְסֹרְבוֹת הַגֵּט מִכִּבְלֵיהֶן, לְהָקִים שְׁכִינָה מֵעֲפָרָהּ, שֶׁכָּל הַמַּתִּיר עֲגוּנָה אַחַת כְּאִלּוּ בָּנָה אַחַת מֵחֻרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה. וִיקֻיַּם בָּהֶן מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ‘יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ’.
מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים יַעֲמֹד לִימִינָן, יָרִים אֶת קַרְנָן, יַעֲלֶה לָהֶן אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא, וְלֹא יִהְיוּ לָהֶן עוֹד שֵׁאת וְשָׁבֶר. וְיִזְכּוּ לִבְנוֹת בָּתִּים נֶאֱמָנִים בְּיִשְׂרָאֵל. בַּעֲבוּר שֶׁכָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְנֹאמַר אָמֵן.”

היום, יום תענית אסתר, חל יום הזדהות עם נשים עגונות ומסורבות גט. כמוהן, גם אסתר המלכה מצאה עצמה כלואה בקשר נישואים לא רצוי. מאחר שמבחינה הלכתית, ההחלטה על מתן גט נתונה בידי הבעל בלבד, כאשר הוא נעדר, אינו כשיר או – במקרה השכיח – פשוט מסרב לגט, אין לאישה ברירה אלא להיוותר נשואה לו. אסור לה להתחתן בשנית, היא בבחינת נואפת אם היא עם גבר אחר וילדיה ייחשבו לממזרים (על גבר לא חלים דינים מקבילים). מטרת היום היא להגביר מודעות ולקדם פתרונות למצוקת העגונות, כך שאף אישה יהודייה לא תהא כבולה לנישואים בניגוד לרצונה ולא תיאלץ להיכנע לסחטנות גט.

עוד על יום העגונה, על עגינות ועל סרבנות גט

אתר הקואליציה הבינלאומית לזכויות נשים עגונות – עיקר (ICAR), יוזמת יום המודעות

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הפגנה שהובילה צביה גורודצקי, ששבתה רעב מול הכנסת משום שבן זוגה סירב להעניק לה גט במשך 17 שנה, גם לאחר שנאסר. מתוך אתר “סרוגים”, מאי 2017

בתמונה הקטנה: הפגנה נגד תופעת הנשים העגונות מול בית המשפט העליון, 2017. צילום: אמיל סלמן, עבור אתר “הארץ”

רגיל

יום המאבק באלימות נגד נשים: ג’נדרסייד

*** אזהרת טריגר: רצח תינוקות ***

“כָּל הַבַּת הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכוּהָ, וְכָל הַבֵּן תְּחַיּוּן”

היום, לפני 18 שנים, הכריז האו”ם על 25 בנובמבר כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, לזכרן של האחיות מיראבל, שלוש פעילות פוליטיות ברפובליקה הדומיניקנית, שנרצחו בתאריך זה בשנת 1960. במסגרת יום המאבק, ממשלות העולם וארגונים שונים נקראים לארגן פעילויות להעלאת המודעות הציבורית לסוגיית האלימות נגד הנשים בחברה, לרבות אלימות מינית, אלימות במשפחה וסחר בנשים.

קשה לחשוב על ביטוי ישיר, בוטה, מחריד ושיטתי של אלימות נגד נשים יותר מהשמדה שיטתית רחבה שלהן בסמוך ללידתן עד כדי יצירת פערים מהותיים בשיעורי הילודה והתמותה של נשים וגברים.
האו”ם מעריך כי המספר הכולל של נשים “חסרות” נכון לשנת 2014 הוא 117 מיליון בעולם כולו, והערכות אחרות מדברות על 160 מיליון ויותר.
התופעה נחקרה ותוארה לראשונה בשנות ה-80 ע”י הכלכלן ההודי אמרטיה סן, זוכה פרס נובל לכלכלה על מחקריו בתחום העוני, הרעב והרווחה. את המונח “ג’נדרסייד” לתיאור התופעה טבעה ב-1985 הפמיניסטית האמריקאית מארי אן וורן, כדי להסב את תשומת הלב לכך שלהטיה מגדרית יש תוצאות קטלניות, בדומה לתוצאות הקטלניות של אפליה מטעמי גזע, דת או מעמד.

כפי שכל מי שנתקל/ה באיחול “שתזכו לבנים זכרים” יודעת, העדפת בנים היא פרקטיקה עתיקה ומסורתית הפושה בכל החברות הפטריארכליות. אפשר למצוא עדויות להפלות סלקטיביות ולרצח תינוקות בנות, וכן לסנקציות שליליות כלפי אמהות שילדו בנות, לאורך כל ההיסטוריה המתועדת כמעט בכל יבשת, מחברות ציד ולקט ועד חברות מודרניות, בקרב עשירים ועניים; משכילים וחסרי השכלה; הינדים, קונפוציאנים, עמים ילידיים, מוסלמים או נוצרים.
מסיבות תרבותיות, חברתיות וכלכליות, בן נתפס כמאדיר את כבוד הבית, ובת נתפסת כמזל רע וכנטל. בחברות חקלאיות יש נטייה להעדיף בן שיוכל לתרום לעבודה הפיזית הקשה, ובעתות מלחמה למאמץ המלחמתי. בהתאם למסורת ולחוקים של מדינות רבות, הבן צפוי להמשיך לשאת את שם המשפחה, לפרנס אותה ולרשת את נכסיה, בעוד הבת תעבור למשפחת הבעל עם נישואיה בתוספת נדוניה ולא תוכל לתמוך בהורים לכשיזדקנו.
תופעת הג’נדרסייד – בפועל, מדובר ב”פמיסייד” – הביאה בעשורים האחרונים להפרת האיזון הדמוגרפי בדרום אסיה ובמזרחה, בעיקר בהודו ובסין, ונוכחת באופן בולט גם במדינות כמו דרום קוריאה, טייוואן, אלבניה וגיאורגיה, ואף בקרב אוכלוסיות מסוימות במערב. לאורך כל ההיסטוריה המתועדת בחרו עשרות מיליוני הורים להרוג, להזניח תזונתית ורפואית או לנטוש לחסדי הגורל עשרות מיליוני תינוקות בנות, ולנסות להוליד בנים במקומן. המודרניזציה, כך מסתבר, דווקא מחמירה את המצב. בדורות האחרונים, עם התקדמות הטכנולוגיה, שיפור הטיפול הרפואי והנגשת האולטרסאונד כמעט לכל אזור בעולם, לעתים קרובות מדי הבנות פשוט לא מגיעות לאוויר העולם ומופלות כבר ברחם.
בחברות מרובות ילדים, כמעט תמיד יהיה לכל משפחה בן; העדפת הבנים לא חייבת להתקיים על חשבון חייהן של הבנות. אבל דווקא בחברות מודרניות, עשירות עירוניות ומשכילות יותר, נמצאה נטייה להקריב את הבנות שלא נולדו לטובת בנים, וזאת משתי סיבות: הראשונה, צמצום המשפחה ורצון ההורים להוליד רק ילד אחד או שניים (או, כמו בסין, מדיניות הגבלת הילודה); והשנייה, היכולת הטכנולוגית לדעת את מין העובר ההופכת את אקט ההעדפה לבנים ליותר פשוט ופחות מעורר נקיפות מצפון. כך, מאז שנות השמונים יש עלייה תלולה בפער בין שיעורי לידת בנים ובנות במקומות שונים בעולם.

תוצאותיו של הג’נדרסייד מהדהדות על פני כל כדור הארץ בדורנו: ריכוזים גבוהים של גברים שהם “רווקים בעל כורחם”, מתוסכלים נואשים וחסרי משפחה (בסין, למשל, אחד משישה צעירים כיום לא ימצא בת זוג בארצו), מעודדים פרקטיקות של חטיפת נשים, סחר בנשים, נישואים בכפייה ותקיפות מיניות, וגם יותר מלחמות ומאבקים אלימים באופן כללי.
במלכוד שבין התכנון הדמוגרפי לבין המסורת המושרשת המעדיפה בנים, ממשלות באזורים שבהם ישנו פער ניכר בין מספר הנשים והגברים מנסות להתמודד עם הבעיה בדרכים שונות, מאיסור על הפלות סלקטיביות שלא מסיבות רפואיות ועד הסדרת אימוצים ותגמול על לידת בנות. אולם מחקרים מראים כי הגורם המשפיע ביותר על צמצום הפמיסייד הוא העלאת ערכן של ילדות בכל העולם כך שלא תיתפסנה עוד כנחותות. לשם כך יש לעודד השכלת נשים, לבטל חוקים ומנהגים שמונעים מבנות לרשת את הוריהן ו/או מכפיפים אותן לגברים, ובעיקר לקדם את שילובן של נשים בחיים הציבוריים והכלכליים.

——————————————————

עוד על פמיסייד:
רצח תינוקות בנות
הפלה סלקטיבית מגדרית
הנשים החסרות

“על נשים מהודו ומסין נאסר להביא בנות לעולם. אם הן עושות כן – הן נרצחות, או רוצחות את תינוקתן, או מפילות, או בורחות – תלוי כמה לחץ מפעילה עליהן החברה…”
מתוך כתבתה של אריאנה מלמד על סרט התעודה “זאת בת: המילים הקטלניות ביותר בעולם” (2012)

עוד על “50 מיליון נעדרות“, ארגון התנדבותי הודי שהקימה ריטה בנרג’י במטרה להעלות מודעות בינלאומית לנשים ש”הועלמו” בהודו באלימות מוטת מגדר

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מפגינות בהודו למען שינוי התפיסה שבנות הן פחותות ערך בהשוואה לבנים

בתמונה הקטנה: מודעה של ממשלת סין לעידוד ילודת בנות

——————————————————

עוד פוסטים היא-סטוריים על אלימות נגד נשים:
על רצח האחיות מיראבל
על רצח נשים במשפחה בישראל
על טיפול בנשים נפגעות אלימות במשפחה
על מילת נשים
על עבדות מין

רגיל

יום הנראוּת הביסקסואלית: סַאפְּפוֹ

יום הנראוּת הביסקסואלית

היום, 23 בספטמבר, מצוין מאז 1999 יום הנראוּת הביסקסואלית. החגיגה של ביסקסואליות בפרט, בניגוד לאירועים להט”ביים באופן כללי, מהווה תגובה לדעות הקדומות ולדחיקה לשוליים של א/נשים ביסקסואלים/ות הן בקהילה ה”סטרייטית” והן בקהילת הלהט”ב. הוגות היום טוענות שמאז מהומות סטונוול, הקהילה ההומו-לסבית גדלה בכוחה הפוליטי ובנראותה, בעוד הקהילה הביסקסואלית היא עדיין בלתי-נראית מבחינות רבות – ובראשן, הנטייה החברתית לסווג א/נשים כ”סטרייטים/ות” או “גייז” לפי המגדר הנתפס של בני/ות זוגם/ן. היום קורא אפוא לחברי וחברות הקהילה הביסקסואלית ולתומכיהם/ן ותומכותיהם/ן להכיר ולחגוג את ההיסטוריה הביסקסואלית, התרבות הביסקסואלית ואת כל הביסקסואלים/ות שבקרבתם/ן.

ויקיפדיה – יום הנראות הביסקסואלית

סַאפְּפוֹ, בת המאה ה-7 לפנה”ס

“אַתְּ לֹא יוֹדַעַת שֶׁמִּסְּעָרָה גְּדוֹלָה מֵגִיחַ פִּתְאוֹם יוֹם נִפְלָא?”

סַאפְּפוֹ הייתה משוררת לירית בת המאה השביעית לפנה”ס, מהאי לסבוס שביוון. תחכומה הלשוני, אוצר המילים הרחב שלה, משפטיה הפסטורליים ותיאוריה את רגשותיה ורצונותיה זיכו אותה במקום של כבוד בשירה היוונית והאוניברסלית, ואפלטון כינה אותה “המוזה העשירית”. חלק משירי האהבה שכתבה מוקדשים לנשים, ולכן נחשבה ללסבית; המושג “לסבית” עצמו מקושר לשם האי שבו גרה, לסבוס. אולם סאפפו כתבה שירה ארוטית גם על גברים, ואין ראיות היסטוריות לגבי העדפותיה המגדריות, ועל כן היא מסמלת עבור רבים ורבות מחיקה ביסקסואלית.

ויקיפדיה – סאפפו

הציטוט הוא פרגמנט מתוך שירה “שיר האחים”; ערך ותרגם מיוונית עתיקה: שמעון בוזגלו

באתר של בוזגלו אפשר לקרוא כמה משיריה, שיצאו לאור בספר “מישהי, אני אומרת, תזכור אותנו” (אבן חושן, 2009)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פרט מתוך מוזאיקה ששמה של סאפפו מופיע עליה, ספרטה, מאה 4-3 לספירה

בתמונה הקטנה: “סאפפו וארינה בגן במיטילנה”, צייר סימון סולומון, 1864

רגיל

יום התה הבינלאומי

יום התה הבינלאומי, מצוין מאז 2005

היום מצוין יום התה הבינלאומי במדינות שיש בהן תעשיית תה גדולה, ובראשן בנגלדש, סרי לנקה, נפאל, וייטנאם, אינדונזיה, קניה, מלאווי, מלזיה, אוגנדה, הודו וטנזניה. מטרת היום להפנות את תשומת לב העולם להשפעתה של תעשיית התה על העובדים והמגדלים ולפעול למען שיפור תנאיהם ולמען סחר הוגן. כ-70% מהעובדים בתעשייה הן נשים, אשר רובן מועסקות בדרגים הנמוכים של קטיף עלי התה, סובלות מתת-ייצוג בארגוני העובדים וזכויותיהן אינן נשמרות. בספטמבר דאשתקד, כ-12,000 קוטפות במדינת קרלה שבהודו שבתו במשך חודש, והחשיפה הבינלאומית שקיבלה מחאה זו אכן הובילה לשיפור בתנאי העסקתן.

ויקיפדיה

פייסבוק

לקריאה נוספת:

על נשים העובדות במטעי תה ומדוע עליהן להיות מעורבות בארגוני מסחר (מתוך מרכז המידע על תנועת העובדים באסיה למען עבודה הוגנת, שוויונית ומכבדת)

על העובדות בתעשיית התה במדינת קרלה שנאבקו על זכויותיהן (כתבה מיולי 2016)

על סוגיות שכר בתעשיית התה (דו”ח של “היוזמה למסחר בר-קיימא” ממאי 2013)

רגיל

יום המוֹל

יום המוֹל, מצוין מאז 1991 לעידוד לימוד כימיה

מוֹל הוא יחידת מידה סטנדרטית בכימיה, המגדירה כמות חומר על פי מספר חלקיקים קבוע, כשמוֹל אחד הוא “מספר אבוגדרו” – 23^10×6.02.

היום, 23 באוקטובר, בין 6:02 בבוקר ל-6:02 בערב, מצוין יום המוֹל, שמטרתו להגביר את התעניינותם של תלמידים במקצוע הכימיה. בישראל, כ-61% מהניגשים לבגרות בכימיה בשנים האחרונות הן בנות. וזאת, בשל עדכון תוכנית הלימודים כך שתתאים גם לבנות, הנוטות להתעניין כיצד הדברים פועלים ולהעדיף מעבדות חקר, בעוד בנים מעדיפים להציב נתונים בנוסחאות ללא התעמקות. אך השינוי טרם מורגש ברמות ההשכלה הגבוהות: בשבעה מוסדות אקדמיים בישראל יש מחלקות לכימיה, ובהן 61 חברות סגל אקדמי מתוך 309 (כ-20%). ובאשר לפרס נובל לכימיה, רק ארבע מתוך 174 הזוכים בו מאז 1901 הן נשים: מארי קירי, אירן ז’וליו-קירי, דורותי קרופוט-הודג’קין ועדה יונת.

ויקיפדיה

עוד על יום המול באתר משרד החינוך, אגף מדעים – כימיה

אתר הקרן ליום המול

* הפרטים על עדכון תוכנית הלימודים בכימיה בישראל מתוך דבריה של המפמ”רית לכימיה, ד”ר דורית טייטלבאום, שצוטטו בכתבה מ”ישראל היום”.

* הנתונים על חברות הסגל האקדמי מתוך אתרי האינטרנט של מכון ויצמן, הטכניון, אוניברסיטת ת”א, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה הפתוחה.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: יום נשים בכימיה באוניברסיטת דיוק בארה”ב

בתמונה הקטנה: משלחת של נשים כימאיות מצטיינות ממדינות מתפתחות

רגיל

יום התִכנות הבינלאומי

יום התִכנות הבינלאומי, 13 בספטמבר, היום ה-256 בשנה

היום מצוין יום התִכנות הבינלאומי, משום שזהו היום ה-256 בשנה: 2 בחזקת 8, מספר הערכים השונים שאפשר לייצג בבית בן שמונה ביטים. חלוצי התחום היו בעצם חלוצות: עדה לאבלייס נחשבת למתכנתת הראשונה, בשל כתיבת האלגוריתם הראשון שנועד להתבצע ע”י מכונה; המחשב האלקטרוני הרב-תכליתי הראשון, “אניאק”, הופעל ע”י צוות תכנות נשי; מדריך התפעול של “אניאק” נכתב ע”י אדל גולדשטיין; המהדר הראשון לשפות תכנות פותח ע”י גרייס הופר; התוכנה למחשב האישי הראשון, “לינק”, פותחה ע”י מארי אלן וילקס. כיום, לעומת זאת, התחום נחשב גברי כמעט לחלוטין ועל אף יוזמות שונות להגברת הגיוון ולגיוס יותר נשים להייטק, ככל שמתקרבים לליבת העיסוק הטכנולוגי יש פחות ופחות נשים: סקרים שונים מראים שנשים מהוות רק 8%-17% מהמתכנתים.

ויקיפדיה

עוד על המתכנתות החלוצות:

עדה לאבלייס

צוות “אניאק
קתלין “קיי” אנטונלי
ג’ין ברטיק
בטי הולברטון
מרלין מלצר
פרנסס ספנס
רות טייטלבאום
אדל גולדשטיין

גרייס הופר

מארי אלן וילקס

————————–——-

פייסבוק

she codes; היא יוזמה נפלאה לקידום מתכנתות ויזמיות בהייטק הישראלי
דף הפייסבוק של she codes

רגיל

יום הפליטים הבינלאומי

יום הפליטים הבינלאומי, מצוין ב-20 ביוני מאז 2001, אז מלאו 50 שנה לוועידת האו”ם בנושא מצבם של הפליטים, שבה אושרה אמנת הפליטים הבינלאומית

היום מציין האו”ם את יום הפליטים הבינלאומי על מנת להעלות את המודעות הציבורית למצב של מיליוני הפליטים ברחבי העולם שאולצו לברוח מארצותיהם. אמנם נשים וילדות מהוות כמחצית מהפליטים בעולם, אולם הן חשופות לאלימות רבה בהרבה מחלקן היחסי. על פי מחקר שערך לאחרונה אמנסטי אינטרנשיונל, נשים ונערות חשופות הרבה יותר לאלימות, לתקיפות מיניות (ועקב כך למחלות מין) ולחוסר ביטחון תזונתי בכל שלב במסע שלהן כפליטות, וגם במדינת המקלט. כמו כן, אחת מעשר מהן היא הרה, ונשים הרות פליטות סובלות מחשיפה גבוהה במיוחד למחלות, לזיהומים ולסיבוכים בלידה.

עוד נתונים על מצבם של פליטים ופליטות בדו”ח אמנסטי לשנת 2015

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

היום הבינלאומי למאבק במדבּוּר

היום הבינלאומי למאבק במדבּוּר, מצוין מאז 1995

היום מציין האו”ם את היום הבינלאומי למאבק במדבור. כשעוד ועוד אזורים יבשים נעשים בהדרגה צחיחים יותר, מערכות אקולוגיות רבות נתונות בסכנה בכשני שלישים ממדינות העולם. במיוחד באזורים הצחיחים, נשים הן מי שמסורתית מקדישות זמן ומאמץ ניכר לקרקע, עושות את רוב עבודת החקלאות, הכנת המזון, מציאת המים ואיסוף העצים ובעלות הידע על הצמחייה לתזונה ולמרפא – אך לרוב הקרקעות אינן בבעלותן והן מודרות מתהליכי קבלת ההחלטות, דבר המעמיד אותן בסכנה רבה כשיש בצורת או הכרח לנדוד, והן (והילדים שמסורתית באחריותן) יהיו נתונות לעתים קרובות יותר לעוני ולרעב.

עוד על היום באתר אמנת האו”ם למאבק במדבּוּר

עוד על היבטים מגדריים של מדבּוּר:
http://www.unccd.int/Lists/SiteDocumentLibrary/Publications/Desertificationandgender.pdf
רגיל

יום המודעות הבינלאומי לגידולים במוח

יום המודעות הבינלאומי לגידולים במוח, מצוין ב-8 ביוני מאז שנת 2000

היום מצוין ברחבי העולם יום המודעות לגידולים במוח, שיזם בשנת 2000 הארגון הגרמני לגידולי המוח, התומך במחקר נוירואונקולוגי. הסוג השכיח של גידולים במערכת העצבים הוא מנינגיומה, שמקורה בקרום הארכנואיד (שכבה בקרום המוח). מנינגיומה לרוב אינה ממאירה אך עלולה לגרום ללחץ על עצבים ולהפרעות נוירולוגיות, וכן לבצקות, להתקפים אפילפטיים ולכאבי ראש עזים. שכיחותן של מנינגיומות בקרב נשים גבוהה פי שניים מאשר בקרב גברים, בעיקר נשים בגיל העמידה. מנינגיומות התפתחו בשיעור גבוה גם אצל מי שחלו בגזזת בישראל וטופלו בשנות ה-50 בהקרנות רנטגן.

עוד על הארגון הגרמני לגידולי המוח

עוד על מנינגיומות

http://www.abta.org/brain-tumor-information/types-of-tumors/meningioma.html

פייסבוק

רגיל

יום הווסת הבינלאומי

יום הווסת הבינלאומי, 28.5

היום מצוין יום המודעות השנתי למחזור החודשי ולהיגיינה נשית. התאריך הוא סמלי: 5 כמספר הימים שנמשכת וסת בממוצע ו-28 כמספר הימים שנמשך המחזור החודשי הממוצע. היום הוא פרי יוזמה של המלכ”ר הגרמני WASH, הפועל לפתרון משבר הסניטציה בעולם ע”י הפיכת היגיינה טובה למשהו “סקסי” ו”כיף”, שאליו הצטרפו 270 ארגונים מרחבי העולם במטרה לשבור את הטאבו סביב הווסת ולהעלות את המודעות לחשיבות השמירה על היגיינה במהלך המחזור החודשי בקרב נשים ונערות ברחבי העולם, ובכלל זה הנגשה של מוצרי היגיינה בטוחים, מרחבים ומים מתאימים לרחצה והתפנות בפרטיות ובכבוד.

ויקיפדיה

אתר יום הווסת

פייסבוק

רגיל

היום הבינלאומי נגד להט”בפוביה – הבנ”ה

היום הבינלאומי נגד להט”בפוביה (הבנ”ה), מצוין מאז 2005, לציון היום שבו הוסרה ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות, 17 במאי 1990

היום הבינלאומי נגד להט”בפוביה מצוין היום רשמית ע”י עשרות מדינות בעולם, ובאופן לא רשמי אפילו במדינות שבהן יחסים חד-מיניים הם עדיין מחוץ לחוק. בתאריך זה, לפני 26 שנים, הסיר ארגון הבריאות העולמי את ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות. מטרת הבנ”ה היא להביא לדה-לגיטימציה של עמדות אנטי-להט”ביות ולדרוש מהחברה כולה להביע עמדה נחרצת נגד גילויי הומופוביה, טרנספוביה, לסבופוביה וביפוביה. יו”ר הוועדה המארגנת לציון היום היא תמרה אדריאן, חברת הפרלמנט הטרנסג’נדרית הראשונה בוונצואלה.

ויקיפדיה

האתר הבינלאומי

האתר הישראלי

עוד על תמרה אדריאן (בתמונה הקטנה)

פייסבוק

רגיל

היום הבינלאומי ללא דיאטות

היום הבינלאומי ללא דיאטות, 6 במאי, מצוין מאז 1992

היום מצוין היום הבינלאומי ללא דיאטות. מטרת היום היא לחגוג את קבלת הגוף, להציג מגוון של מבני גוף ולהיאבק באפליה ובביוש של שמנות ושמנים, וכן לקדם אורח חיים בריא בכל משקל ולהעלות מודעות לסכנות שבדיאטה. יוזמת היום היא מרי אוונס יאנג, מנהלת הקבוצה הבריטית הפמיניסטית “שוברות דיאטה”, שהחלה לפעול למען קבלה עצמית בעקבות התמודדותה עם אנורקסיה נרבוזה. בשנתו הראשונה, 1992, צוין היום בפיקניק של 12 נשים בלונדון, וכיום מציינים אותו מיליוני נשים וגברים ברחבי העולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום ספרי הילדים הבינלאומי

יום ספרי הילדים הבינלאומי, 2 באפריל (מצוין מאז 1967)

היום, יום הולדתו של הנס כריסטיאן אנדרסן, מצוין כיום ספרי הילדים הבינלאומי. מחקרים מראים כי בספרי הילדים ישנה הטיה מגדרית ברורה. מבין 6,000 ספרי ילדים בולטים מהמאה ה-20, רק 31% מהדמויות הראשיות הן בנות, ורק 7.5% מדמויות החיות הן נקבות. מחקר נוסף מראה כי ילדות תקראנה ספרים שגיבוריהם הם בנים, אך הסיכוי שבנים יקראו ספרים שגיבורותיהם הן ילדות נמוך בהרבה. זאת ועוד, רוב הספרים עדיין מציגים סטריאוטיפים ותפקידי מגדר ברורים.

עוד על יום ספרי הילדים

עוד על מחקרים על הטיה מגדרית בספרי ילדים

פייסבוק

רגיל

יום הפאי הבינלאומי

יום הפאי הבינלאומי (יום המתמטיקה), 14 במרץ (3.14)

לפי דו”ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת על נשים בישראל בשנת 2015, נערות מהוות כמעט מחצית מהזכאים לבגרות ברמת 5 יחידות במתמטיקה, אך פחות משליש מהזכאים לתואר ראשון ושני בתחומי המתמטיקה, הסטטיסטיקה ומדעי המחשב, פחות מרבע מהזכאים לדוקטורט בתחומים אלה, וכעשירית בלבד מהסגל האוניברסיטאי הבכיר. בכל מדינות המערב הנתונים דומים וכמעט שלא השתנו בכ-25 השנים האחרונות. מדליית פילדס, הפרס היוקרתי ביותר במתמטיקה, הוענקה לראשונה לאישה, מַרים מירזחאני האיראנית, ב-2014.

עוד על יום הפאי

הנתונים מתוך הדו”ח “נשים בישראל: סוגיות מרכזיות“, שהוגש לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי במאי 2015, פרק 4 “נשים באקדמיה ובמדעים”.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ארגון “נשים מתמטיקאיות באירופה” (EWM)
בתמונה הקטנה: מרים מירזחאני

רגיל

היום העולמי לתכנון עירוני

על היום העולמי לתכנון עירוני, המצוין מאז 1949:

יום זה מצוין מאז 1949 במטרה לעורר מודעות להשפעה שיש לפיתוח אורבני על הסביבה ועל החברה. מסורות התכנון העירוני המודרניות מתאימות ל”אב-טיפוס” מסוים, שהוא באופן כללי גבר צעיר, בריא, נשוי ואב, משכיל, חילוני ואירופאי לבן. מאז שנות ה-70 ניתן דגש לביטוי של זהויות שונות, אולם עד היום רוב המרחבים העירוניים אינם מותאמים לתושבותיהם, שחיי היומיום שלהן שונים במידה רבה משל הגברים, ונשים עדיין נעדרות כמעט לחלוטין ממוקדי קבלת ההחלטות בוועדות התכנון העירוניות.

ויקיפדיה

על היבטים מגדריים בתכנון עירוני, מסמך שהוגש ב-2005 לוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ג’יין ג’ייקובס, מהנשים המשפיעות ביותר על התחום של תכנון ערים

רגיל

יום המודעות לאינטרסקס

יום המודעות לאינטרסקס

היום מצוין יום המודעות הבינלאומי לאינטרסקס, א/נשים שנולדים/ות עם סימני מין שאינם זכריים או נקביים לחלוטין. יום המודעות נהגה ע”י בטסי דרייבר ואמי קויומה, פעילות חברתיות אמריקאיות, ובמהלכו נערכים ברחבי העולם עצרות, הרצאות ודיונים בנושא. התאריך נבחר לציון ההפגנה הראשונה בנושא, שנערכה בבוסטון, היום לפני 19 שנים, על ידי שני ארגונים, “Hermaphrodite with attitude” ו”Transexual Menace”, מול כנס של ארגון רופאי הילדים האמריקאי, כנגד הנוהל הנפוץ “לתקן” בניתוח תינוקות בריאים שנולדו כאינטרסקס.

ויקיפדיה

אתר יום המודעות

פייסבוק

רגיל

יום השלום הבינלאומי: 1000 נשים למען שלום

יום השלום הבינלאומי, מצוין ב-21 בספטמבר מאז 1981

“1000 נשים למען שלום”, יוזמה משנת 2005

ב-1981 הכריז האו”ם על 21 בספטמבר כ”יום השלום הבינלאומי”. ב-2003 הוקם בברן, שווייץ, ארגון “1000 נשים למען שלום”, ששאף להגדיל את הנראות של נשים הפועלות למען שלום ברחבי העולם ופעל לאתר אלף פעילות שלום, רובן לא מוכרות, מ-150 מדינות שונות, בתקווה שיוענק להן פרס נובל לשלום לשנת 2005. הארגון והנשים אמנם לא זכו בפרס, אך היוזמה צברה פרסום רב והביאה לתודעה העולמית את פועלן של נשים רבות למען השלום.

על 1000 נשים למען שלום

על יום השלום הבינלאומי

פייסבוק