עמוד 1
רגיל

פועה רקובסקי

פועה רקובסקי, 1955-1865

“עלינו להפיץ השכלה בקרב נשים יהודיות, מכיוון שדלתות העיתונות היידית חתומות בפנינו בשבעה מנעולים… לעורר את האשה היהודיה ליטול את גורלה בידיה, לדרוש ולהגן בעצמה על זכויותיה. אלה מאתנו היכולות לדבר, עיתוננו מציע להן הזדמנות להשמיע קולן.”

היום, לפני 154 שנים, נולדה פועה רקובסקי, מחנכת, סופרת ומתרגמת ליידיש, פעילה ציונית ופמיניסטית פולנייה-ישראלית. אשת החינוך היהודייה הבולטת בפולין במפנה המאה, הראשונה להקים בי”ס לנערות שכלל גם לימודי יהדות ועברית. ממייסדות איגוד הנשים היהודיות בפולין, שקרא לנשים לקחת על עצמן תפקיד פעיל בחברה ובפוליטיקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך מאמרה כעורכת הירחון “פרויען-שטים” (קול אשה), שהוציא לאור איגוד הנשים היהודיות בשנות ה-20 בפולין
ראו עוד בספרייה הווירטואלית של מט”ח

בתמונה הגדולה: בעשור התשיעי לחייה, שנות ה-50
בתמונה הקטנה: פועה רקובסקי (במרכז) בסמינריון לפועלות בבית החלוצות בתל אביב, 1938
התמונות מתוך ספרה האוטוביוגרפי “לא נכנעתי: ספר זכרונות” (יצא לאור בשנת 1957)

רגיל

רבקה בת מאיר טיקטינר

רבקה בת מאיר טיקטינר, ? – 1605

היום, לפני 414 שנים, הלכה לעולמה רבקה בת מאיר טיקטינר, סופרת ופייטנית ילידת פולין שפעלה בעיקר מפראג. היא כונתה “רבנית”, ומכתיבתה ניכר כי הייתה דרשנית מנוסה ובקיאה בספרות המוסר, בפרקי אבות ובמדרשים. ספרה “מֵינֶקֶת רבקה”, הנחשב לספר השלם הראשון שנכתב ע”י אישה יהודייה, הוא ספר מוסר ביידיש המנחה נשים נשואות לטפח ולפתח את חוכמת הגוף והנפש ולהתמודד עם מגוון חובות הלכתיות, משפחתיות וחברתיות. השיר “שמחת תורה לִיד” שחיברה, המיועד לנשים המבקשות לקשט את ספר התורה ולהשתתף בשמחת החג, הוא השיר הקדום ביותר ביידיש שנשתמר מפולין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שער ספר המוסר “מינקת רבקה” – הקדמת הרבנית, פראג 1609 (מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: בית הכנסת בעיירה שבה נולדה טיקוצ’ין (טיקטין), 1642, כפי שהונצח בבול דואר בפולין (בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע”ש אוסטר). 
מתוך המאמר “חיי רבקה: האישה הראשונה שכתבה ספר מוסר יהודי שלם“, מאת דור סער-מן, בלוג בית התפוצות, דצמבר 2018

רגיל

שרה שנירר

שרה שנירר, 1935-1883

היום, לפני 134 שנים, נולדה שרה שנירר, פעילת חינוך חרדית וסופרת יידיש ילידת פולין. ב-1918 ייסדה את רשת “בית יעקב” כדי להעניק לבנות גם חינוך דתי ולא רק חינוך כללי. בית הספר התרחב ובחסות “אגודת ישראל” הפך לרשת חינוכית דתית לבנות, הקיימת עד היום כמעט בכל קהילות ישראל המנהלות אורח חיים אורתודוקסי-חרדי. שנירר נחשבת גם לחלוצת הכתיבה הספרותית החדשה לבנות דתיות: היא כתבה סיפורים, מחזות חינוכיים ופרקי מוסר, שנדפסו בעיתונות הילדים הדתית ביידיש, וכן פרסמה אוטוביוגרפיה על מפעל חייה. יצירותיה זכו לתפוצה רבה וחלקן תורגמו לעברית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

חוה אלברשטיין

חוה אלברשטיין, נולדה ב-1947

“כל הדברים בעולם נולדים קטנים
ועם הזמן כמובן גדלים.
רק הכאב בעולם
רק הוא נולד ענקי
כרי שילך ויקטן
חכי ותראי.
שיר לעצמי
שיר בשבילי
ככה אני
שרה כשאין לי למי
שיר לעצמי
ככה אני
שרה כשאין לי למי
אם את רוצה תצטרפי”

היום, לפני 68 שנים, נולדה חוה אלברשטיין, זמרת-יוצרת ישראלית משפיעה, שהוציאה לאור כשישים אלבומים, רובם בעברית, חלקם ביידיש ואחד באנגלית. ב-2011 קיבלה את פרס אקו”ם על מפעל חיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלישבע

אלישבע, 1949-1888

“כראי של כסף במסגרת
ההרים המתנשאים סביב,
מול השחק מביטה כנרת
ובלחש מים מספרת
על סודות עולם – ואין מקשיב.

לא, לא כאן אשיר! האם אפריע
את יפת השקט משנתה?
כאן אשב בין ים ובין רקיע,
ואדמה, כי גם הקץ הגיע,
כי מצאה נפשי מולדתה”

היום, לפני 127 שנים, נולדה יֶליזבֶטָה איוואנובה ז’ירקובה-ביחוֹבסקי, או בשם העט שלה אלישבע, משוררת רוסייה-ארץ ישראלית. למרות היותה נוצרייה, למדה בצעירותה יידיש ועברית וכתבה שירים עבריים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אלישבע בשורה השנייה עם כובע

רגיל

גליקל מהמלין

גליקל מהמלין, 1724-1645

היום, לפני 291 שנים, נפטרה גליקל מהמלין, אשת עסקים וכותבת יהודייה-גרמנייה. ב-1689 מת בעלה והיא נותרה לפרנס לבדה את 14 ילדיהם ולנהל את עסקי המסחר שלו ברחבי אירופה. גליקל זכתה לפרסום רק שנים רבות לאחר מותה בזכות זיכרונותיה. לחיבורה חשיבות היסטוריוגרפית רבה: הן מבחינת תיעוד חייהם של היהודים בתקופתה, הן מבחינת השפה שבה נכתב (יידיש מערבית), ובמיוחד בזכות העובדה יוצאת הדופן שנכתב ע”י אישה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ציפורה שפייזמן

ציפורה שפייזמן, 2002-1916

היום, לפני 98 שנים, נולדה ציפורה שפייזמן, אשת תיאטרון יהודייה-אמריקאית. היא שיחקה ופעלה במשך 42 שנים במסגרת תיאטרון “פולקסביין”, התיאטרון היידי הוותיק ביותר בניו יורק. ב-1998, בשל חילוקי דעות עם ההנהלה החדשה, הקימה שפייזמן תיאטרון משלה – התיאטרון היידי הציבורי. מאמציה לשמר את התרבות היידית מונצחים בסרט התיעודי הישראלי “התיאטרון היידי: סיפור אהבה”.

ויקיפדיה

פייסבוק