עמוד 1
רגיל

דורה שוורץ

דורה שוורץ, 1982-1894

היום, לפני 125 שנים, נולדה דורה שוורץ, מחלוצות הצמחונות בארץ ישראל. בגיל עשרים אימצה אורח חיים צמחוני מטעמי בריאות, השתלמה בסנטוריום בציריך, וב-1933 עלתה ארצה ופתחה באחוזת לנגה שבזכרון יעקב את בית ההארחה הצמחוני הראשון בישראל. שוורץ אבחנה אישית את מצב בריאות האורחים כדי להתאים להם דיאטה ופעילות, ואכפה איסור מוחלט גם על עישון, זמן רב לפני ההכרה בסכנותיו. היא ערכה במקום סדנאות לתזונה נכונה ולבישול צמחוני, וכן הוציאה ספר בישול “להכנת מזון שלם בערכו ומועיל לבריאות”. המקום משך אליו אורחים מכל העולם וזכה להצלחה רבה בשל טיב האוכל והשירות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: “חצר כרמל – אחוזת לנגה”, בית ההבראה של דורה שוורץ בזכרון יעקב, עומד נטוש ומוזנח. בשנים האחרונות הועברה האחוזה לבעלות האוניברסיטה הפתוחה, כדי לשמש כמרכז למוזיקה ואמנויות. היא שופצה ושוחזרה אך טרם נפתחה מחדש.

רגיל

פועה רקובסקי

פועה רקובסקי, 1955-1865

“עלינו להפיץ השכלה בקרב נשים יהודיות, מכיוון שדלתות העיתונות היידית חתומות בפנינו בשבעה מנעולים… לעורר את האשה היהודיה ליטול את גורלה בידיה, לדרוש ולהגן בעצמה על זכויותיה. אלה מאתנו היכולות לדבר, עיתוננו מציע להן הזדמנות להשמיע קולן.”

היום, לפני 154 שנים, נולדה פועה רקובסקי, מחנכת, סופרת ומתרגמת ליידיש, פעילה ציונית ופמיניסטית פולנייה-ישראלית. אשת החינוך היהודייה הבולטת בפולין במפנה המאה, הראשונה להקים בי”ס לנערות שכלל גם לימודי יהדות ועברית. ממייסדות איגוד הנשים היהודיות בפולין, שקרא לנשים לקחת על עצמן תפקיד פעיל בחברה ובפוליטיקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך מאמרה כעורכת הירחון “פרויען-שטים” (קול אשה), שהוציא לאור איגוד הנשים היהודיות בשנות ה-20 בפולין
ראו עוד בספרייה הווירטואלית של מט”ח

בתמונה הגדולה: בעשור התשיעי לחייה, שנות ה-50
בתמונה הקטנה: פועה רקובסקי (במרכז) בסמינריון לפועלות בבית החלוצות בתל אביב, 1938
התמונות מתוך ספרה האוטוביוגרפי “לא נכנעתי: ספר זכרונות” (יצא לאור בשנת 1957)

רגיל

אסתי לאודר

ג’וזפין אסתר (אסתי) לאודר, 2004-1906

“לא עבדתי יום בחיי בלי למכור. אם אני מאמינה במוצר, אני מוכרת אותו, והרבה.”

היום, לפני 113 שנים, נולדה אסתי לאודר, אשת עסקים אמריקאית, מחלוצות הקוסמטיקה בארה”ב ובעולם. ב-1946 ייסדה את חברת מוצרי הטיפוח הנושאת את שמה, שהציעה בתחילה מגוון מצומצם של מוצרים שלאודר רקחה בעצמה. במהרה התרחבה החברה בכל העולם, וכיום עומד שווייה על כ-35 מיליארד דולר. ב-1992 השיקה החברה את קמפיין הסרט הוורוד למען חשיבות הגילוי המוקדם של סרטן השד, שרץ מאז בעולם מדי שנה, והיא התומכת העיקרית במכון המחקר האמריקאי לסרטן השד. לאודר הייתה האישה היחידה ברשימת “20 גאוני העסקים המובילים בעולם במאה ה-20” של מגזין “טיים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אסתי לאודר מאפרת לקוחה, בהדפס עשיר של איב סן-לורן, 1966 (צילום: ביל סארו, מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: אסתי לאודר (בכובע וז’קט משובצים), בפתיחת חנות בהונגריה ב-1989 (זכויות: גטי אימג’ז). מתוך כתבה בטלגרף ב-2015 על נכדתה ארין לאודר “להמשיך את המורשת האגדית של אסתי

רגיל

שלומית דקל

שלומית דקל, נולדה ב-1928

היום, לפני 91 שנים, נולדה שלומית דקל, אשת חינוך ישראלית ומגישת הטלוויזיה הראשונה בישראל. ב-1947 סיימה את לימודיה בסמינר לחינוך ע”ש דוד ילין, והתגייסה לשורות הפלמ”ח כאחת ממלווי השיירות לירושלים וכאלחוטאית. לאחר כשני עשורים שבהם עבדה כמורה, נבחרה להופיע בשידור ההיסטורי שבו נחנכה הטלוויזיה הלימודית, ב-24 במרץ 1966. את שיעורי המתמטיקה המשודרים כתבה והגישה בעצמה, בליווי הבובה דודו. היא גם לימדה הוראה באוניברסיטה העברית, וכתבה תוכנית לימודים על חשיבה בתנאי אי-ודאות. מאז פרישתה היא מתנדבת בארגון ער”ן, בארגון ותיקי ההגנה וב”יד ושם”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: שלומית דקל, 2011
בתמונה הגדולה:
(למעלה) המורה שלומית דקל בשיעור חשבון משודר בטלוויזיה הלימודית עם הבובה דודו, סוף שנות ה-60;
(למטה, מימין) מלמדת בבית החינוך לילדי עובדים ע”ש ארלוזורוב בירושלים, 1949;
(למטה, משמאל) בימי הפלמ”ח, 1947

רגיל

עדה סרני

עדה אסקרלי סרני, 1997-1905

היום, לפני 114 שנים, נולדה עדה סרני, פעילת ציבור ישראלית ילידת איטליה, כלת פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. ב-1927 עלתה ארצה, והייתה בגרעין הראשון של מקימי קיבוץ גבעת ברנר. ב-1944 אבדו עקבותיו של בעלה, אנצו סרני, מצנחני היישוב, והיא יצאה בשליחות “המוסד לעלייה ב'” להתחקות אחר גורלו. מאז ועד קום המדינה פעלה כמפקדת המוסד באיטליה, משם ארגנה את עלייתם החשאית ארצה, על גבי 38 ספינות מעפילים, של יותר מ-30,000 יהודים עקורים מרחבי אירופה. אחרי שובה ארצה הקימה את מלון רמת אביב (ואף בחרה את שם המלון, ובעקיפין את שם השכונה).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סרני בגבעת ברנר, שנות ה-30, מתוך סיפור חייה באתר “סיפורי גבעת ברנר” (צילום: חנן בהיר)

התמונה הקטנה: מתוך עמוד המוקדש לפועלה באתר “מחנה המעפילים עתלית” של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

רגיל

חנה רדו

חנה רדו, נולדה ב-1959

“אני מאמינה באנשים בכלל ובאנשים עם אג’נדה בפרט. אני מאמינה שדברים רעים קורים כאשר אנשים טובים שותקים. אני לא יושבת על הגדר; כשאני רוצה להשפיע, אני פועלת ועושה.”

היום, לפני 60 שנים, נולדה חנה רדו, אשת עסקים, פרסומאית ויזמת חברתית ישראלית, משנה למנכ”ל קבוצת מקאן בישראל. במטרה לעודד תעסוקה בפריפריה הקימה את “מקאן וואלי”, סוכנות לניו מדיה במצפה רמון, ואת “ספרינג וואלי”, סוכנות לשיווק דיגיטלי בעמק המעיינות. כנשיאת “סופרסונס” היא פועלת רבות לקידום שוויון מגדרי בדירקטוריונים, בכנסים ובעוד צומתי השפעה והחלטה במשק ובחברה בישראל.

הציטוט והתמונה הגדולה מתוך האתר של חנה רדו

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה (צילום: בן אומנסקי)

עוד על “סופרסונס – נשים, חיבורים והזדמנויות”

פייסבוק

רגיל

שרית שנער

שרית שנער, נולדה ב-1983

היום, לפני 36 שנים, נולדה שרית שנער, כדורגלנית ישראלית, מחלוצות התחום בארץ. עם הקמת ליגת הנשים ב-1998, הצטרפה לקבוצת אס”א תל אביב, וזכתה עמה עד כה בשש אליפויות ושלושה גביעים. היא הייתה קפטנית נבחרת ישראל לנערות, מלכת השערים של הליגה ושיאנית ההופעות בנבחרת ישראל. היא הייתה חלק מהנהלת ביה”ס למאמנים במכון וינגייט, המכבייה לנוער ב-2013, אליפות אירופה בהרמת משקולות ואליפות אירופה לנבחרות צעירות בכדורגל (U21). מאז 2014 היא מכהנת כמנכ”לית איגוד ההתעמלות בישראל וכשגרירת “אתנה”, המועצה הציבורית לקידום נערות ונשים בספורט.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כתבה ב”דה-מרקר”, “פערי השכר – גרסת הספורט: למה כדורגלנית צמרת מרוויחה פחות ממינימום?” (צילום: שרון בוקוב, 2012)

בתמונה הקטנה: מתוך כתבה ב”ynet ספורט”, “געגועים לסילבי ז’אן” (צילום: ראובן שוורץ, 2008)

רגיל

אניטה מילר-כהן

אניטה מילר-כהן, 1962-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אניטה מילר-כהן, עובדת סוציאלית ופעילת ציבור ישראלית ילידת אוסטריה. במהלך מלחה”ע ה-1, בגיל 25, עמדה בראש ועד הסיוע לפליטים וליתומים מטעם ממשלת אוסטריה, שארגן בתי מחסה ומטבחים, בתי מלאכה והכשרה, וכן סעד לבעלי מוגבלויות. היא הייתה שותפה בהתאחדות העולמית של הנשים היהודיות, צירה ופעילה בקונגרסים ציוניים, וסייעה למקם מחדש אלפי ילדים יהודים ניצולי פרעות ברחבי אירופה ואמריקה. ב-1935 עלתה לארץ ישראל והייתה ממקימות ומנהלות “שירות נשים סוציאלי” ו”הלשכה לעזרה סוציאלית”, לימים משרד הסעד של מדינת ישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אניטה מילר-כהן בווינה, אוסטריה, כנראה בשנות ה-20, מתוך אוסף שבדרון בספרייה הלאומית של ישראל

התמונה הקטנה מתוך ארכיון בית לוחמי הגטאות

רגיל

דינה פייטלסון

פרופ’ דינה (שוּר) פייטלסון, 1992-1926

היום, לפני 93 שנים, נולדה דינה פייטלסון, אשת חינוך ישראלית, כלת פרס ישראל לחינוך לשנת 1953 על עבודתה “גורמי הכישלון אצל ילדי כיתה א'”. בעבודתה הדגישה את הצורך בהוראה שיטתית של הקריאה, את חשיבות ההקראה לילדים לשם פיתוח הבנת הנקרא, ואת תפקיד המשחק החופשי בפיתוח יצירתיות, יכולת הפשטה, התמודדות עם כישלונות וצבירת הצלחות. היא פיתחה חומרים ללימוד קריאה בשיטה הפונטית, ויזמה את הקמת החטיבות הצעירות לתלמידי גן חובה וכיתות א’-ב’ ואת פרויקט הספריות הכיתתיות. מאז 1997 מעניק ארגון הקריאה הבינלאומי פרס על שמה למחקר בתחום רכישת האוריינות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם תלמידות בירושלים, שנות החמישים (מתוך אתר הארכיון לחינוך יהודי)
התמונות מתוך הבלוג של ד”ר שרון גבע “אל מדף ספרי ההיסטוריה”, על “האישה הראשונה שזכתה בפרס ישראל, ומה היא אמרה על תקרת הזכוכית

רגיל

אדיס דה-פיליפ

יהודית (אֶדיס) דה-פיליפ, 1978-1912

היום, לפני 107 שנים, נולדה אֶדיס דה-פיליפ, זמרת סופרן ישראלית ילידת ארה”ב, מייסדת האופרה הישראלית. ב-1934 קיבלה את תפקידה הראשון – ויולטה ב”לה טראוויאטה” בניו יורק, זכתה לביקורות מהללות, והחלה להופיע בכל רחבי אירופה ואמריקה. ב-1945 הופיעה בערב חגיגי שארגנה “המגבית היהודית”, שם שמעה עדויות של יהודי בריה”מ וניצולי שואה, והחליטה לעלות לארץ ישראל על מנת “לחזק את האופרה העממית ולבנות היכל אופראי מכספים שיצטברו מהופעותיי ומתרומות שאגייס”. ב-1947 אכן הקימה את האופרה הישראלית, והייתה המנהלת האמנותית והבמאית שלה עד יום פטירתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אדיס דה פיליפ בתפקיד ויולטה ב”לה טראוויאטה”, לצד פאולו גורין בתפקיד אלפרדו, באופרה הארצישראלית העממית, 1945

בתמונה הקטנה: אדיס דה פיליפ בשנת 1958 (צילום: משה פרידן, מתוך אוסף התצלומים הלאומי)

רגיל

ויולטה אוטומן

ויולטה אוטומן (אידלמן), 2012-1930

היום, לפני 89 שנים, נולדה ויולטה אוטומן, אדריכלית, פעילת סביבה ואמנית אמריקאית ילידת פרו. היא נודעת במיוחד בתחום האדריכלות האורגנית, המקדמת תכנון הרמוני וסימביוטי עם הטבע, ובשל הבית הייחודי שבנתה עבור עצמה. החל משנות ה-70 תכננה גם יקבים רבים במחוז נאפה שבקליפורניה, שתעשיית היינות בו הפכה אז לאחת הטובות בעולם. בנוסף, כיהנה שנים רבות בוועדת התכנון ובמועצת העיר של סאוסליטו שבקליפורניה, ובמסגרת זו פעלה לקידום השימור הסביבתי בכלל ולפיתוח המשמר את אחד מקווי החוף הייחודיים בעולם בפרט. היא גם פרסמה ספרי בישול, עיצבה ציורי קיר ואיירה ספרים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ביתה ומשרדה של ויולטה אוטומן, שתכננה לפי הקווים של המצוק הטבעי שעליו נבנה, מתוך כתבה עליו ב”דיילי אינדיפנדנט ג’ורנל” של קליפורניה, 1964

בתמונה הקטנה: מעיינת בספר הבישול שפרסמה עם המתכונים של אמה, “יהודייה רוסייה מבשלת בפרו”, מתוך כתבה ב”דיילי אינדיפנדנט ג’ורנל” של קליפורניה, 1973

רגיל

ג’ניה אוורבוך

יבגניה (ג’ניה) אוורבוך, 1977-1909

היום, לפני 110 שנים, נולדה ג’ניה אָוֶורְבּוּך, אדריכלית ישראלית. ב-1932 פתחה משרד לאדריכלות בת”א, ובשנות ה-40 ניהלה את המחלקה לבניין ערים בעיריית ת”א. היא תכננה בנייני מגורים ומוסדות ציבור וחינוך רבים, ורבים מבנייניה בסגנון הבינלאומי (“באוהאוס”) מוכרים כיום כמבנים לשימור בעיר הלבנה של ת”א. היא זכתה לתהילה רבה על תכנון הכיכר ע”ש צינה דיזנגוף, כולל הקו המנחה לעיצוב כל הבניינים המתעגלים סביב הכיכר. בין היתר תכננה גם את בית החלוצות בירושלים, כפר הנוער הדסים, אצטדיון המכביה ובית הכנסת בקיבוץ הדתי עין הנצי”ב – האישה הראשונה בעולם שתכננה בית כנסת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: תעודת חברות הכבוד של ג’ניה אוורבוך בסניף תל אביב של אגודת דנטה אליגיירי להפצת התרבות האיטלקית בעולם, 1960. מתוך “תל אביב שלי“, אתר לחקר ההיסטוריה של העיר העברית הראשונה

רגיל

אידה רודס

אידה רודס (נולדה כהדסה איצקוביץ’), 1986-1900

היום, לפני 119 שנים, נולדה אידה רודס, מתמטיקאית אמריקאית, מחלוצות הפיתוח של מחשבים ומערכות תכנות. החל מ-1938 עבדה בפרויקט הלוחות המתמטיים המהווה בסיס לעבודת מתמטיקה שימושית עד היום, ובשנות ה-50 עיצבה את שפת התכנות של המחשב המסחרי הראשון שיוצר בארה”ב ואת המחשב הראשון ששימש את משרד הרווחה האמריקאי. בין היתר יצרה את אחד האלגוריתמים הוותיקים שעודם בשימוש – אלגוריתם להכנסת חגים יהודיים לתוכנות לוח שנה. ב-1949 קיבלה עיטור ממשלתי על “תרומה יוצאת דופן לקידום מדעי של האומה בתכנון וביישום של מחשוב דיגיטלי אלקטרוני”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אידה רודס במהלך עבודתה בחברת IBM, מדגימה את עבודתה החלוצית בתרגום ממוחשב של שפות, נובמבר 1960

בתמונה הקטנה: במסגרת עבודתה במכון התקנים האמריקאי, מאי 1959

רגיל

לינוי אשרם

לינוי אשרם, נולדה ב-1999

“אף פעם לא הייתי הכי טובה בחוג. כשהייתי קטנה המאמנות שלי לא באמת חשבו שאגיע לרמה הגבוהה. אבל התקדמתי לבד, לאט לאט, ובנות אחרות פרשו. לא השקיעו בי כמו במתעמלות אחרות, אז אני נתתי מעצמי יותר כדי להגיע לרמה הכי גבוהה, ולא שינה לי מה היו הסטנדרטים הנדרשים לספורט הזה”.

היום, לפני 20 שנים, נולדה לינוי אשרם, מתעמלת אמנותית ישראלית. היא החלה להתאמן בהתעמלות אמנותית בגיל 7, והשתתפה בתחרויות בינלאומיות מאז שהייתה בת 12. נכון להיום, היא סגנית אלופת העולם לשנת 2018 (בקרב-רב ובתרגיל החישוק), בעלת חמש מדליות באליפויות העולם, שתי מדליות באליפויות אירופה ו-25 מדליות בתחרויות גביע העולם (שבע מהן מדליות זהב). באוגוסט 2018, בתחרויות ההכנה לאליפות העולם במינסק, השיגה בתרגיל האלות ציון של 20.65 נקודות, הציון הגבוה ביותר שהושג בעולם בכל התרגילים והוכר כשיא עולם חדש על ידי התאחדות ההתעמלות הבינלאומית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תרגיל החישוק של אשרם בגביע העולם בסופיה, בולגריה, אפריל 2019 (צילום: AFP)

בתמונה הקטנה: אשרם עם מדליית הכסף שלה בתחרות הקרב-רב באליפות העולם בהתעמלות אומנותית, סופיה, בולגריה, ספטמבר 2018 (צילום: ראובן קסטרו)

רגיל

יום העצמאות: ניוטה הלפרין

יום העצמאות: חנה (ניוטה) הלפרין, 2004-1910

ניוטה הלפרין הייתה מפקדת גדוד החברות בתל אביב של “ההגנה”, המג”דית היחידה בארץ. ב-1930 החלה לפעול כקשרית בין פלוגות “ההגנה” בתל אביב, והשתלבה בסגל הפיקודי לאחר אימונים והכשרות בנשק, בפיקוד והדרכה ובעזרה ראשונה. ב-1938 התמנתה למפקדת יחידת החברות של תל אביב, שגדלה והייתה לגדוד, אשר שימש מעין בסיס קליטה והדרכה לאלפי מאבטחות, תצפיתניות, קשריות, אתתיות ונשקיות. לאחר פירוק הגדוד ב-1949, עבדה הלפרין במשרד החוץ, בלשכת הקשר ליהודי ברית המועצות, וב-1985 נבחרה לנשיאת הארגון הארצי של יוצאי ההגנה, שם פעלה להנכחת פועלן של חברות ההגנה.

“הרי בחורות העיר, ובעיקר הבוגרות שבהן, שכל צו גיוס לא היה חל עליהן, יכלו בוודאי לשבת בשקט בביתן, ולא לסכן את עצמן בגבולות העיר בחזית הדרום ולהפקיר את ילדיהן לחסדי השכנות ולעתים גם ברחוב. השפעת הרחוב התל אביבי הייתה בוודאי שלא לחיוב במובן זה, וחברות אלה באו, ובאו בעשרות ובמאות, התייצבו, תבעו את מקומן, ולאחר שניתן להן מלאו אותו על הצד הטוב ביותר.”
(מתוך מכתב למערכת “דבר הפועלת” שכתבה הלפרין, 25 באפריל 1949)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ניוטה הלפרין בראש גדוד החברות של ההגנה, בטקס הענקת אות ההגנה, 1958

בתמונה הקטנה: תמונתה מתוך תעודת החברות שלה בארגון ההגנה

עוד נשות ביטחון פורצות דרך בישראל:
מניה שוחט, ממייסדות “השומר”
ציפורה זייד, ממייסדות “השומר”
מלכה ברוורמן, ממפקדות שירות המודיעין של “ההגנה” וסגנית ראש “המוסד”
רחל מרקובסקי לנדאו, הטייסת הישראלית הראשונה
דבורה קלפוס-נחושתן, “לוחמת מס’ 1” של האצ”ל
רחל צברי, מהמסתערבות הראשונות ומפקדת הפלוגה הראשונה ב”הגנה”
חנה יפה, הצנחנית המבצעית הראשונה (והיחידה) בצה”ל
מינה בן צבי, מקימת חיל הנשים בצה”ל
חנה לוין, קצינת גיוס ראשית הראשונה בצה”ל
אסתר ארדיטי, החיילת הראשונה (והיחידה) שקיבלה את עיטור המופת
יעל רום, הטייסת המבצעית הראשונה בחיל האוויר
צפורה נריה, לוחמת ומפקדת בולטת בפלמ”ח ובצה”ל
עמירה דותן, התא”לית הראשונה בצה”ל
אהובה תומר, מפקדת תחנת המשטרה הגדולה בישראל (חיפה), נספתה באסון השריפה בכרמל
אורנה ברביבאי, האלופה הראשונה בצה”ל

רגיל

יום הזיכרון: שרה צ’יזיק

יום הזיכרון: שרה צ’יזיק, 1920-1897

שרה צ’יזיק הייתה אחת משמונת הלוחמים שנפלו בקרב על תל חי, שעל שמם קרויה העיר קריית שמונה. היא נולדה באוקראינה ועלתה עם משפחתה לארץ ישראל, למושבה מנחמיה. החל מגיל 19 התגייסה לעבודת החלוצים, ובין היתר עבדה כפועלת בפתח תקווה ובעקרון, נטעה עצים ביפו ובתל אביב ועבדה בחוות חולדה. כשקראה ב”קונטרס”, הביטאון של “אחדות העבודה”, כי נדרשת עזרה בהגנה על היישובים היהודיים בגליל העליון, מיהרה להצטרף לקבוצה הראשונה שיצאה צפונה. כשמאות לוחמים ערבים מהכפר אל-ח’אלצה תקפו את תל חי, היא נהרגה מרימון יד שהושלך לעמדתה. בת 23 הייתה במותה.

“הפרעות בפולין ובאוקריינא. לבי כואב והנני נדה לאחי האומללים ובייחוד לאחיותי. הנה הן מתות מיתה אחת… גם בתור בנות העם העברי… וגם בתור בנות חוה, המין החלש! הה! מה נתעב, מה נבזה משפיל ומכֹער. […]
ארור היום ההוא שבו נבראה האשה, נעדרת כל חופש. הקציבו לה גבולות: עד פה תבואי ומפה לא תלכי הלאה. הטבע והגבר יחד לא נתנו לה להתפתח. העמיסו עליה עבודות כמו להוליד, ראו מה יותר לנצל אותה ושלא תספיק לפנות את פניה לצד אחר. להשתמש בחולשתה לבצע תאוותיהם השפלות והנבזות ואחר כל זה עוד צועקים: מה אתן, נשים? מה יש בכוחכן לעשות, לפעול? כל דברים נבזים ומכוערים בוודאי שלא נוכל לעשות. אכן עדיין לא הגיעו למעלת בני אדם במלוא מובן המלה, אם אינם יודעים להוקיר את האשה מלבד שעשוה להם לשחק בו. הה נקם! לו יכולתם לשסע כשסע הגדי את כל אלה ששוכן בם זה שקוראים גבר בהמי.”
(מתוך כתביה של שרה צ’יזיק, שערך ופרסם י”ח ברנר, הארכיון הציוני המרכזי בירושלים)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כמה מבני משפחת צ’יזיק, שרה למטה משמאל, עם הוריה שמואל ובריינה, ושניים מאחיה חנה ואפרים, 1915~ (צילום: נדב מן, “ביתמונה”)

בתמונה הקטנה: אנדרטת “עבודה והגנה” שיצרה הפסלת בתיה לישנסקי ב-1937, אשר כוללת שלוש דמויות, ביניהן האחים שרה ואפרים צ’יזיק. האנדרטה ניצבת ביער חולדה, על קברו של אפרים, שנפל על הגנת קיבוץ חולדה ב-1929

עוד לוחמות שנפלו לפני קום המדינה:
שרה אהרונסון, גיבורת ניל”י
דבורה דרכלר, נפלה אף היא בתל חי
חנה סנש, מ”צנחני היישוב”
חביבה רייק, מ”צנחני היישוב”
ברכה פולד, נפלה ב”ליל וינגייט”
זהרה לביטוב, טייסת
“יד לאישה הלוחמת”

רגיל

יום השואה: חווקה פולמן רבן

יום השואה: חווקה (חווה) פוֹלמן רַבָּן, 2014-1924

חווקה פולמן רבן פעלה כבר כנערה במסגרת תנועת “דרור” בפולין לחינוך להגשמה חלוצית-ציונית, והמשיכה בפעילות זו גם לאחר הכיבוש הנאצי, בגטו ורשה. היא סיכנה את חייה כקשרית של הארגון היהודי הלוחם, כשנעה בדרכים בזהות בדויה פולנית והעבירה אמצעי לחימה, הבריחה חברים אל שורות הפרטיזנים והעבירה מסמכים וידיעות על ההשמדה. בינואר 1943 נתפסה, הצליחה להסתיר את יהדותה ונשלחה כאסירה פוליטית לאושוויץ ומשם למחנה רוונסבריק. לאחר המלחמה, בישראל, הייתה ממייסדות קיבוץ לוחמי הגטאות, אשת חינוך ופעילה בולטת בארץ ובעולם למען הנחלת זיכרון השואה ולקחיה.

“אני מאחלת לאלפים שלפניי חיים מאושרים של אהבה, יופי וצחוק, חיים של משמעות. המשיכו במרד, מרד אחר, עכשווי, נגד כל רוע, גם זה שפגע בארצנו האהובה והיחידה. תמרדו נגד גזענות ואלימות ושנאת אחר. בחוסר שיוויון, בפערים, בעוני, ברדיפת בצע ובחמדנות.
חיזוק חינוך להומניות וערכי מוסר וצדק גם הם מרד נגד אלכוהוליזם בקרב הנוער ותופעות מחרידות של תקיפת קשישים…
תמרדו בכיבוש – לא! לנו אסור לשלוט בעם אחר, להשפיל אחר. הכי חשוב להגיע לשלום ולקץ מעגל הדמים.
הדור שלי חלם על שלום, אני כל כך רוצה להספיק לזכות בו. יש לכם כח לעזור. כל תקוותי בכם.
לו יהי!”
(מתוך נאומה בעצרת בבית לוחמי הגטאות לרגל 70 שנה למרד גטו ורשה, אפריל 2013)

עוד על חווקה באתר ובויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חווקה (במרכז), עם עצירות משוחררות ממחנה רוונסבריק, שוודיה 1945

בתמונה הקטנה: מדליקה משואה עם נכדתה בטקס בקיבוץ לוחמי הגטאות, 1997

עוד נשים יהודיות לוחמות, מורדות ופעילות מחתרת במהלך השואה:
פנינה אורטרגר
טוסיה אלטמן
חייקה גרוסמן
אנה חנה הילמן
רחל הראל
מריאן כהן
צביה לובטקין
בטי לזרוס קנוט
ליזה מאגון
פרדקה מזיא
חנה סנש
אריאדנה סקריאבינה
פרומקה פלוטניצקה
רבקה קופר
רוז’קה קורצ’אק
רוז’ה רובוטה
מתי רובנובה
חביבה רייק

רגיל

דבורה נצר

דבורה נצר (דיסקין), 1989-1897

היום, לפני 122 שנים, נולדה דבורה נצר, פעילת ציבור ישראלית. היא הייתה פעילה ציונית ברוסיה ואסירת ציון, מראשונות העיר תל אביב, אשת חינוך ומנהלת רשת בתי ספר לנוער העובד, חברת מועצת הפועלות, האיגוד לשירותים סוציאליים והוועד למען החייל, וצירה בקונגרס הציוני. “ארגון אמהות עובדות”, שהייתה ממייסדותיו, סייע לשלב נשים במעגל העבודה, לספק להן הכשרה מקצועית וללמד אותן עברית, לצד הקמת מעונות יום לילדיהן. כחברת כנסת, מהכנסת הראשונה עד הכנסת השישית מטעם סיעת מפא”י, קידמה בין היתר את הקמתה של אוניברסיטת תל אביב ואת חוק לימוד חובה חינם וחוק איסור תעסוקת ילדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברת הכנסת דבורה נצר בקבלת פנים בנמל התעופה בלוד, 1966 (צילום: משה מילנר, מתוך אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית)

התמונה הקטנה: מתוך אתר הכנסת

רגיל

שרלוטה סלומון

שרלוטה (לוטה) סלומון, 1943-1917

היום, לפני 102 שנים, נולדה שרלוטה סלומון, אמנית מולטימדיה יהודייה גרמנייה. היא למדה באקדמיה לאמנות בברלין, אך ב-1939 נאלצה להימלט לצרפת והחלה ליצור את יצירתה האוטוביוגרפית הגדולה, “חיים? או תיאטרון?: זינגשפיל”, הכוללת ציורי גואש, טקסטים ליריים ופסקול המתעדים יחד 769 סצנות ממאורעות התקופה ומחיי משפחתה, ביניהן התאבדותה של אמה, פגיעה מינית מצד סבה, אהבתה לבן זוגה והגעתה למחנה ריכוז. ב-1943, בחודש החמישי להריונה, נספתה באושוויץ. יצירתה מוצגת כיום במוזיאון להיסטוריה יהודית באמסטרדם, וחלקים ממנה עובדו לספרים, לסרטים, לאופרה ולבלט.

ויקיפדיה

תודה למיכאלה מנדה ינקו על הפוסט שכתבה עליה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מציירת בגינה של וילה ארמיטאז’, אחוזה בעיירה וילהפראנש שבדרום צרפת, בבעלות היהודייה האמריקאית אוטילי מור, שהסתירה בה יהודים רבים, שנת 1939~

בתמונה הגדולה: אחת מיצירותיה, המתעדת את חייו של אהובה הראשון, אלפרד וולפסון, מורה לפיתוח קול באופרה בברלין, שהשתמש במוזיקה ככלי טיפולי בפוסט-טראומה שלו ממלחה”ע הראשונה והיה מחלוצי התרפיה במוזיקה.
הציור מלווה בטקסט הבא:
“הוא היה רופא, מרפא של העצבים – בעיקר של נשים. והייתה לו גם האופרה שלו, שהוא הצליח לנהל כמו שכמעט אף אחד לא הצליח בעבר. ולזכר המורה שהוא גם אהב, הוא גם ניצח על התזמורת. הוא היה גם וירטואוז בנגינתו בכינור. גם ההרצאות שלו לא פסקו. ואז היו המשפחה והילדים, שגם אותם אין להזניח.”
הציור מלווה גם במוזיקה:
הפרק הראשון של “מוזיקת לילה זעירה” מאת מוצארט

הקטלוג השלם של “חיים? או תיאטרון?” און-ליין

רגיל

רחל ששון בר

רחל ששון בר, 1927-1858

היום, לפני 161 שנים, נולדה רחל ששון בר, עיתונאית בריטית ילידת הודו, בת למשפחת ששון המפורסמת מבגדד, שחלשה על חלק גדול מהמסחר הענף בין הודו לבריטניה ונודעה במפעליה הפילנתרופיים. ב-1891 מונתה לעורכת הראשית של “האובזרבר”, ושנתיים אחר כך גם של ה”סאנדיי טיימס” – ובכך הייתה לאישה הראשונה שערכה עיתונים לאומיים חשובים בבריטניה, בעת שבה לנשים אפילו לא הייתה זכות הצבעה. היה זה “האובזרבר” בניהולה שחשף ב-1898 את זיוף המסמכים המרשיעים בפרשת דרייפוס, ועיתוניה תמכו גם ברעיון הציוני מראשיתו וסיקרו באהדה את פועלו של הרצל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ראשונה משמאל (יושבת), בצילום משפחתי של משפחת ששון. צילום מתוך ספרם של אילת נגב ויהודה קורן “הגברת הראשונה של רחוב פליט”

התמונות מתוך המאמר “נושלה מצוואה של מיליונים* – והפכה לגברת הראשונה של העיתונות הבריטית“, מאת אושי דרמן, בלוג בית התפוצות, ינואר 2018

* משום שנישאה ליהודי מומר