עמוד 1
רגיל

קלר אפשטין

קלר אפשטין, 2000-1911

היום, לפני 107 שנים, נולדה קלר אפשטין, ארכיאולוגית ישראלית, כלת פרס ישראל לשנת 1995 על מפעל חייה בתחום הארכיאולוגיה. ב-1937 עלתה מבריטניה לארץ ישראל, הצטרפה לקיבוץ עין גב ואחר כך לגינוסר, וב-1942 התגייסה לחיל העזר לנשים בצבא הבריטי. בראשית שנות ה-50 השתתפה בחפירות באתר סוסיתא שבגולן, שבהן נתגלו שרידי עיר סלאוקית וכנסייה ביזנטית, והתאהבה במקצוע. במהלך עבודתה רבת השנים ברשות העתיקות, חשפה תרבויות ואתרים שלא נודעו עד אז בצפון ארץ ישראל והפכה למומחית בעלת שם עולמי לארכיאולוגיה של רמת הגולן ושל התקופה הכלקוליתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מרכז בית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר (“אם הקשתות”) ברמת הגולן, לאחר שחזור חלקי, 2007

התמונה הקטנה מתוך אתר “רחוב משלה”

רגיל

איימי ויינהאוס

איימי ג’ייד ויינהאוס, 2011-1983

היום, לפני 35 שנים, נולדה איימי ויינהאוס, זמרת-יוצרת יהודייה-בריטית, מהמוזיקאיות הבולטות בשני העשורים האחרונים. סגנונה האקלקטי עירב ז’אנרים רבים, בהם סול, סקא, ג’אז ורית’ם אנד בלוז. ב-2006 יצא אלבומה השני, Back to Black, האלבום הנמכר ביותר בעולם ב-2007, שהפך אותה לאמנית הבריטית הראשונה שזכתה בחמישה פרסי גראמי באותה השנה, כולל תגלית השנה, תקליט השנה ושיר השנה. היא זכתה גם בפרס הזמרת הטובה ביותר בבריטניה לשנת 2007, ובפרסים רבים נוספים. ביולי 2011 הפכה למרבה הצער לחלק מ”מועדון 27” כשנפטרה בביתה שבלונדון מהרעלת אלכוהול.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ויינהאוס מופיעה בטקס פרסי MTV, לוס אנג’לס 2007

בתמונה הקטנה: מאחורי הקלעים עם הלהקה המלווה שלה, 2009

רגיל

הֻדא עזרא נונו

הֻדא עזרא איברהים נונו, נולדה ב-1964

היום, לפני 54 שנים, נולדה הֻדא עזרא נונו, אשת עסקים, פוליטיקאית ודיפלומטית יהודייה-בחריינית. היא נולדה במנאמה בירת בחריין למשפחה של אנשי עסקים יהודים מעיראק, למדה חשבונאות ומנהל עסקים, ניהלה חברת מיקור חוץ גדולה, וכיהנה כמנכ”לית ארגון לפיקוח על זכויות אדם בבחריין ולקידום זכויות נשים. ב-2005 מונתה על ידי מלך בחריין לחברה במועצת השורה, הפרלמנט הבחרייני. ב-2008 מונתה נונו לשגרירת בחריין בארה”ב (כולל ייצוג בחריין גם בקנדה, במקסיקו, בברזיל ובארגנטינה) – האישה הבחריינית הראשונה בתפקיד דיפלומטי בארה”ב והשגרירה היהודייה הראשונה ממדינה ערבית כלשהי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך כתבה עליה ב”וושינגטון פוסט”, 2012

רגיל

אנג’ליקה שץ

אנג’ליקה שץ, 1975-1897

היום, לפני 121 שנים, נולדה אנג’ליקה שץ, פסלת וציירת ילידת בולגריה, בתו המנודה של בוריס שץ, מייסד “בצלאל”. יצירותיה הוצגו ברחבי אירופה, והיא נודעה גם כמורה לאמנות, מבקרת אמנות ודמות בולטת בחיי התרבות. לאחר מלחה”ע השנייה עלתה לישראל, המשיכה לעסוק בציור ובפיסול והתפרנסה מעיצוב כרזות קולנוע, אך מעולם לא זכתה להכרה משמעותית בארץ. ב-2010, לאחר שאוצרת המוזיאון היהודי בפראג מצאה ציור שלה והחלה לחקור על אודותיה, גילה נינהּ יצירות שלה שאופסנו בבוידעם בבית אביו. ב-2013 הוצגו ציורים אלה במוזיאון תל אביב לאמנות, בתערוכה “בת אבודה, בת אובדת”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ירקות בשוק בבולגריה” מאת אנג’ליקה שץ

בתמונה הקטנה: תמונת פספורט של אנג’ליקה שץ, מתוך אוסף משפחתי, באדיבות דן פאר (נינה שמצא את יצירותיה)

רגיל

דורה גאבה

איזידורה (דורה) פטרובה גאבה, 1983-1888

היום, לפני 130 שנים, נולדה דורה גאבה, משוררת, סופרת ומתרגמת יהודייה בולגרייה. היא פרסמה ספרי שירה לילדים ולמבוגרים, ספרי מסעות, סיפורים קצרים ומאמרי ביקורת בתחום הספרות והתיאטרון. היא הייתה לסופרת ומשוררת נערצת במיוחד על ידי ילדים ובני נוער בבולגריה, ושיריה הולחנו על ידי מיטב מלחיני בולגריה. היא גם תרגמה יצירות רבות מפולנית, מצ’כית, מרוסית, מיוונית ומצרפתית לבולגרית. היא פתחה את ביתה בפני משוררים צעירים כמרחב לחיות וליצור בו, וכיהנה, בין היתר, כנספחת התרבות של שגרירות בולגריה בפולין וכנשיאת ארגון הסופרים הבולגרי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: דורה גאבה (במרכז) עם יורדן סטאבל ואליסבטה בגריאנה, מהסופרים הבולטים בבולגריה בראשית המאה ה-20

רגיל

הדסה שרמן-פריאל

הדסה שרמן-פריאל, 1992-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה הדסה שרמן-פריאל, מחלוצות החינוך המוזיקלי בישראל, יושבת ראש התאחדות הבוגרים והחניכים של גימנסיה הרצליה וחברת הוועד המפקח של הגימנסיה. בגיל 14 חיברה (יחד עם אחיה מאיר) את האופרה הראשונה שלה, “אמנון ותמר”, שהועלתה בגימנסיה על ידי בני מחזורה. בעקבות הצלחתה התמקצעה בתחום וחזרה ללמד מוזיקה בגימנסיה מאמצע שנות השלושים ועד סוף שנות השישים, ניצחה על תזמורת ומקהלת הגימנסיה והעלתה הפקות מקור רבות בביצוע תלמידי הגימנסיה, שרבים מהם היו למוזיקאים מקצועיים. ב-1987 הוענק לה תואר יקירת תל אביב-יפו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הזמנה להרצאה של הדסה שרמן-פריאל על החינוך המוזיקלי בגימנסיה הרצליה, במסגרת סדרת הרצאות על “תל אביב הקטנה בהתהוותה 1930-1909” במוזיאון לתולדות תל אביב יפו, 1971 (מקור: הספריה הלאומית)

רגיל

צפורה אבנימלך

צפורה (אייזנר) אבנימלך, 1989-1904

היום, לפני 114 שנים, נולדה צפורה אבנימלך, מראשונות האחיות הקהילתיות בישראל. בגיל 16 היגרה לבדה מגליציה לארה”ב, ותוך כדי עבודה במפעלי יזע בניו יורק למדה סיעוד. עם פרוץ מאורעות תרפ”ט הצטרפה למשלחת של “הדסה” לארץ ישראל, ואחר כך עבדה כאחות קהילתית ביישוב היהודי בעיר העתיקה, בהדרכת אמהות בטיפות חלב ובהמשך כאחות מלווה בבתי ספר, תפקיד שצפורה ועמיתותיה בנו כך שיתמקד ברפואה מונעת ובחינוך לבריאות ולהיגיינה לילדי בתי הספר ולבני משפחותיהם בכלל. בשנות ה-50 מונתה לאחות הראשית ולמנהלת שירותי האחיות בבתי הספר של הדסה בירושלים.

(המידע באדיבות נכדתה, שירה אבנימלך)

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך אלבום משפחתי

התמונה הקטנה: מחזור ראשון של אחיות חדר ניתוח, ביה”ס לסיעוד של “הדסה”, 1938

רגיל

פאניה חיסין

פאניה (פרידה) חיסין (פריזר), 1920-1862

היום, לפני 156 שנים, נולדה פאניה חיסין, מחלוצות העלייה הראשונה לארץ ישראל. היא נולדה ברוסיה והשתלמה בקונסרבטוריון במוסקבה להיות זמרת אופרה. ב-1881, לאחר פרוץ הפוגרומים שנודעו בשם “הסופות בנגב”, הצטרפה יחד עם בעלה ד”ר חיים חיסין לגרעין הראשון של אגודת ביל”ו שעלה לארץ, והם למדו חקלאות ב”מקווה ישראל” ועבדו בפרדסי יפו. הם נמנו עם המשפחות המייסדות של “אחוזת בית”, וכן היו ממקימיהן ומגניהן של ראשון לציון וגדרה, והיא הייתה דמות בולטת בפעילויות הציבוריות והחברתיות בתל אביב הקטנה. בני הזוג חיסין מונצחים יחד ברחוב ובגינה ציבורית בתל אביב.

ויקיפדיה

עוד באתר “משפחות מייסדי תל אביב

ובאתר “אלבום המשפחות – עדת ראשון לציון

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקנה של פאניה חיסין (צולם בערך בשנת 1913)

התמונה הקטנה: מתוך אלבום המשפחות של עדת ראשון לציון

רגיל

טובה גולדברג

טובה גולדברג, 2006-1930

היום, לפני 88 שנים, נולדה טובה גולדברג, קשרית של הגדנ”ע בירושלים הנצורה במהלך מלחמת העצמאות. ביוני 1948, בעת שהעבירה ידיעה חשובה, התפוצץ לידה פגז, היא איבדה את ידה, אך למרות זאת הייתה נחושה למלא את המשימה ורצה עם ההודעה ליעדה. בכך הצילה את חייהם של לוחמים רבים, והייתה מועמדת לקבל את “אות גיבור ישראל”, אך לא קיבלה אותו בשל גילה הצעיר – 17 בלבד – ומפני שלא הייתה חיילת מן השורה. במהלך השיקום הכירה את בעלה לעתיד, אשר בק, שאיבד את רגלו בשירותו בחטיבת הראל של הפלמ”ח. יחד גידלו שני ילדים, והיא עבדה כמורה לתנ”ך וללשון.

ב-1959 יצא לאור ספרו של אברהם שלמון, “הקשרית האמיצה: סיפור עלילה מימי מלחמת השחרור”, המבוסס על סיפור חייה ומתאר את עלילות גבורתה. סביר להניח, שאלמלא נכתב הספר – איש מלבד משפחתה וקרוביה לא היה זוכה לזכור אותה.

עוד על טובה גולדברג
בוויקיפדיה
ב”חנות הספרים של איתמר
בבלוג של שרון גבע, “אל מדף ספרי ההיסטוריה

פייסבוק

בתמונה הגדולה:

למעלה: מסמך שנשלח אל האלוף דוד שאלתיאל ביוני 1949, “הנדון: פרטים על מועמדים לאותות הצטיינות – טובה גולדברג. חניכת גדנ”ע בלתי מגויסת, היתה קשרית בזמן המצור ובזמן ההפגזה. בעלת אומץ לב ומסירות יוצאת מן הכלל. הוטל עליה להעביר מכתבים ממטה המחוז למטה 3. על אף ההפגזה הקשה הלכה למסור את המכתבים, נפגעה על ידי פגז שקטע את יד ימינה, לא אבדה עשתונותיה כי אם בקשה למסור את המכתבים לתעודתם.”

למטה: תמונות של טובה גולדברג בצעירותה

בתמונה הקטנה: טובה גולדברג, בשנים מאוחרות יותר

(כל התמונות מתוך “אל מדף ספרי ההיסטוריה” ו”חנות הספרים של איתמר”)

רגיל

רחל צברי

רחל צברי, 1995-1909

היום, לפני 109 שנים, נולדה רחל צברי, אשת ציבור ומחנכת ישראלית, מהנשים הראשונות בארגון “ההגנה”. עם פרוץ מאורעות תרפ”ט דרשה לצרף גם את הנשים לפעילות מבצעית, הוכשרה בהפעלת נשק, בקרב פנים אל פנים ובעזרה ראשונה, נמנתה עם המסתערבות הראשונות ופיקדה על פלוגת הנשים הראשונה בארגון. במקביל עבדה כמורה וכמפקחת חינוכית, פעלה לקידום מעמד המורים והדריכה מורות לגיל הרך בפסיכולוגיה חינוכית. ב-1951 הייתה לאישה הראשונה מעדות המזרח שנבחרה לכנסת, ועסקה רבות במקומם של בני עדות המזרח, בסוגיות דת ומדינה, בחינוך ובזכויות נשים.

ויקיפדיה

בין התחומים שקידמה כחברת כנסת: ביטול נישואי ילדות ומכירת בנות לנישואין, ענישת גברים גרושים המשתמטים מדמי מזונות, הכרה בפגיעה בעקרות בית כתאונת עבודה, מינוי דיינות בבתי דין רבניים, שריון מקום לנשים במועצות הכוללות גברים בלבד, הנהגת יום חינוך ארוך ומערך חינוך קדם-גני מגיל שלוש, צמצום מספר התלמידים בכיתה, החלת אינטגרציה בבתי הספר והקמת כיתות נפרדות למחוננים.

פייסבוק

התמונה הגדולה לא מאומתת, מתוך אתר מידע על ישראל

התמונה הקטנה מתוך אתר הכנסת

רגיל

צביה וילדשטיין

צביה וילדשטיין, 2001-1906

היום, לפני 112 שנים, נולדה צביה וילדשטיין, אשת חינוך, אסירת ציון ופעילת ציבור ישראלית. גילויי האנטישמיות שחוותה בילדותה ברוסיה ובליטא חיזקו את זיקתה לציונות, לעברית וליהדות. היא עסקה בהוראה, ובחשאי פעלה בקרב היהודים למען הקרן הקיימת לישראל. במהלך מלחה”ע ה-2 הקימה וניהלה בית יתומות בגטו וילנה, וגם לאחר המלחמה ניהלה בית לילדים ניצולים. כשניסתה להבריח כמה שיותר מהם לארץ ישראל, הואשמה בבגידה במולדת ונשלחה לעבודות כפייה בסיביר. בשנות ה-50 זוכתה מאשמה ועלתה לישראל. בארץ חזרה לעסוק בהוראה וכן כיהנה כחברת מועצת העיר גבעתיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בחצר בית היתומים הניצולים בווילנה, ליטא, 1945

בתמונה הקטנה: במחנה הגולאג בקולימה, סיביר

רגיל

זהרה וילבוש

זהרה וילבוש, 2005-1907

היום, לפני 111 שנים, נולדה זהרה וילבוש, מומחית לפולקלור ולאתנוגרפיה של עדות ישראל. בשנות ה-20 למדה בביה”ס הריאלי בחיפה והייתה חברה בשבט הראשון של “הצופים העבריים”. ב-1946 הייתה לבוגרת הראשונה של המכללה לחינוך ע”ש דוד ילין בירושלים, ולימדה במוסדות “עליית הנוער”. במסגרת עבודתה זו נחשפה לפריטי מלאכת יד ואמנות של העדות השונות, ויחד עם רות דיין גיבשה את הרעיון להפוך זאת למקור פרנסה עבור העולות החדשות, ולשם כך הקימו את חברת “משכית” לרקמה והלבשה. בשל המומחיות שפיתחה בזיהוי אריגים ורקמות ובשיוכם לעדה מדויקת, הייתה לאוצרת במוזיאון ישראל.

ויקיפדיה

עוד על “משכית

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך “רחוב משלה“: זהר זהרה וילבוש

בתמונה הגדולה:

למעלה: עם חברי כיתתה במחזור ז’ בבית הספר הריאלי בחיפה, מסומנת במספר 2 בתמונה, מתוך: זיכרונותיה של רות הקר חורן (מסומנת במספר 4)

למטה, מימין: עם אמה שושנה וסבתה פאני, פורים 1916, מתוך כתבה על “משפחת פיינברג – חזרה לימים הראשונים של הציונות

למטה, משמאל: עם עכסה בלקינד, ראשית המאה העשרים, מתוך: אלבום המשפחות של עדת ראשון לציון

רגיל

מוניקה לוינסקי

מוניקה סמיל לוינסקי, נולדה ב-1973

היום, לפני 45 שנים, נולדה מוניקה לוינסקי, אקטיביסטית נגד בריונות רשת, אשת תקשורת ומעצבת אופנה יהודייה אמריקאית. ב-1995, בגיל 22, החלה לעבוד כמתמחה בבית הלבן, והייתה לה מערכת יחסים עם נשיא ארה”ב ביל קלינטון. חשיפת הפרשה והכחשתה, לצד האשמות קודמות של קלינטון בהתנהגות מינית בלתי הולמת כמושל ארקנסו, הובילו לניסיון הדחתו באשמת עדות שקר ושיבוש הליכי משפט. לוינסקי נעשתה בן לילה ידועה לשמצה בכל העולם כסמל סקס, כמופקרת ופתיינית, ולמעשה הייתה לאחת הראשונות שנפלו קורבן לשיימינג רשת בינלאומי בעקבות חשיפה של ניצול יחסי מרות.

ויקיפדיה

שיחת ה-TED של מוניקה לוינסקי, “מחיר הבושה”:
“ביוש ציבורי כספורט דמים חייב להיפסק,” היא אומרת. “ב-1998, אני הייתי ‘פציינט אפס’, הסנונית הראשונה למגפת השיימינג, כשאיבדתי את כל המוניטין האישי שלי באופן כמעט מיידי ברמה הגלובלית.” כיום, שיימינג ציבורי ברשת מהסוג שהיא חוותה הפך לדבר נפוץ – שלעתים הוא אף קטלני. בשיחה אמיצה, היא בוחנת מקרוב את תרבות ההשפלה המאפיינת כיום את הרשת ומבקשת לסלול דרך אחרת.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מוקפת בצוותי חדשות מחוץ למשרד עורך הדין שלה, יולי 1998 (מקור: וושינגטון פוסט)

רגיל

אריאדנה סקריאבינה

אריאדנה סקריאבינה, או: שרה קנוט, 1944-1905

היום, לפני 113 שנים, נולדה אריאדנה סקריאבינה, משוררת ילידת רוסיה ופעילת הרזיסטאנס. בשנות ה-20 החלה לפרסם משיריה בחוגים ספרותיים של מהגרים רוסים בפריז, שנמלטו לשם בעקבות המהפכה הבולשביקית. עם נישואיה למשורר היהודי-רוסי דוד קנוט התגיירה ועברתה את שמה, ויחד הוציאו לאור ב-1939 עיתון ציוני רב-השפעה בפריז והיו ממקימי “הצבא היהודי”, מהחשובים שבארגוני ההתנגדות היהודית בצרפת הכבושה. לקנוט היה תפקיד מרכזי במחתרת בהסתרה, בהברחה ובהצלה של אלפי יהודים. כחודש לפני שחרור פריז, במהלך מפגש של המחתרת בדירתה, נורתה למוות ע”י המיליציה הצרפתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרה ודוד קנוט, מרץ 1940

רגיל

שרה סיגר

שרה סיגר, נולדה ב-1971

היום, לפני 47 שנים, נולדה שרה סיגר, פיזיקאית, מדענית חלל ואסטרונומית קנדית-אמריקאית. לשעבר חוקרת-חברה במכון למחקר מתקדם בפרינסטון וחברת סגל בכירה במכון קרנגי למדע בוושינגטון, וכיום פרופ’ מן המניין ב-MIT ועמיתת תוכנית מקארתור היוקרתית. עבודתה פורצת הדרך עוסקת במודלים תיאורטיים להבנה, לניתוח ולגילוי של האטמוספרות של כוכבי לכת שמחוץ למערכת השמש. “נוסחת סיגר” משמשת להערכת מספר הכוכבים בגלקסיה שמתקיימים בהם תנאים מתאימים לקיום חיים, ומאפשרת חיפוש אחר כוכבים בעלי חתימה כימית וביולוגית בת-זיהוי ע”י טלסקופי חלל מרוחקים.

ויקיפדיה

שיחת TED של שרה סיגר, “החיפוש אחר כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש שלנו” (בתמונה הקטנה, צילום מסך מתוך הסרטון)

פייסבוק

רגיל

דוריס פליישמן

דוריס אלסה פליישמן, 1980-1891

היום, לפני 127 שנים, נולדה דוריס פליישמן, סופרת, עיתונאית, אשת יחסי ציבור ופעילה פמיניסטית אמריקאית. היא למדה פילוסופיה ופסיכולוגיה, שיחקה כדורסל וטניס, והשתתפה בצעדות נשים למען שלום ולמען סופרג’יזם. היא כתבה בעיתון טור לנשים על בישול ואופנה וגם על עבודה, ספורט, פוליטיקה וזכויות אזרח, ועבדה במשרד יח”צ על קמפיינים של מועמדים לנשיאות והאיגוד לקידום אנשים צבעוניים, בין היתר. משנות ה-50 ואילך פעלה להשוואת תנאי השכר של נשים ומעמדן בכלכלה ובתקשורת. אך יותר מכול, נודעה כאישה הנשואה הראשונה בארה”ב שב-1925 הוציאה דרכון הנושא את שמה מלפני הנישואין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בעלה, אדוארד ברנייס

רגיל

קלרה שורטרידג’ פולץ

קלרה (קארי) שורטרידג’ פולץ, 1934-1849

היום, לפני 169 שנים, נולדה קלרה שורטרידג’ פולץ, משפטנית אמריקאית. ב-1876, משננטשה לבד עם חמישה ילדים, החלה לעבוד במשרד של שופט וכן להרצות ולכתוב על זכות הצבעה לנשים. לאחר מאבק מול ביה”ס למשפטים של אוני’ קליפורניה, שלא קיבל נשים עד אז, ולאחר עוד מאבק לשינוי הגדרת החברים בלשכת עוה”ד של קליפורניה, מ”גברים לבנים” ל”בני אדם” – הייתה לאישה הראשונה במערב ארה”ב שהצטרפה ללשכת עוה”ד, ובמשך 56 השנים עד מותה פעלה לקידום זכויות המוחלשים. ב-1893 הציגה רעיון רדיקלי: מתן סיוע משפטי מסובסד לנאשמים עניים, ובכך יזמה את הקמת הסניגוריה הציבורית.

ויקיפדיה

עוד על הסניגוריה הציבורית בארה”ב

פייסבוק

רגיל

רינת אברהמי-קרניאל

רינת אברהמי-קרניאל, נולדה ב-1970~

מונתה למנהלת תחנת כוח של חברת החשמל ב-2016

“העבודה בתחנת הכוח כרוכה ביכולות מקצועיות ובטכנולוגיות מורכבות מהמובילות בעולם, ואני נרגשת מהמשימה ומהאתגר העצום.” רינת אברהמי-קרניאל, מונתה לפני שנתיים למנהלת תחנת הכוח “רוטנברג” באשקלון – האישה הראשונה בישראל ומהבודדות בעולם בתפקיד זה. היא בעלת תוארי MA בהנדסה כימית ובמנהל עסקים, וב-20 השנים האחרונות עבדה בחברת החשמל בתפקידי הנדסה שונים, ביניהם אחראית מערכות גז, מנהלת מחלקת הכימיה, מהנדסת תפעול ומ”מ מנהל אתר “רמת חובב”. תחנת הכוח הפחמית באשקלון מספקת כשישית מצריכת החשמל בישראל, ומועסקים בה כ-530 עובדים, רק 26 מהם נשים.

על המינוי, באתר חברת החשמל

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום של מרק בלייוייס, חברת החשמל; מקור: פורטל “תשתיות”

בתמונה הקטנה: מתוך כתבה ב-Ynet, “נשים שמנהלות גברים: המגדר הוא ‘נון-אישיו’“, 2011

רגיל

פנינה פֵּלאי

פנינה (רבקה) פֵּלאי, 2006-1932

היום, לפני 86 שנים, נולדה פנינה פֵּלאי, פעילת ציבור ומחלוצות הפמיניזם היהודי-דתי בישראל. היא הייתה פורצת דרך בתפיסתה שאישה יכולה להיות שווה בין שווים בתוך עולם ההלכה, ויחד עם זאת לדרוש שינויים ביחס ובפסיקה של הממסד הרבני. בשנות ה-70 הקימה בביתה מניין נשים שהתפללו יחד, התעטפו בטלית ועלו לתורה. היא פעלה רבות למען נשים עגונות ומסורבות גט והרצתה בתחום לימודי היהדות ומעמד האישה. ב-1996 ארגנה בירושלים כנס ראשון מסוגו בנושא “האישה וההלכה”, שבו השתתפו רבנים ידועי שם, אנשי רוח, ארגונים יהודיים ותנועות נשים מכל העולם.

ויקיפדיה

מאמר הספד מאת בתה, ד”ר בטחה הר-שפי: “אמא – פנינה פלאי מחלוצות הפמיניזם הדתי בישראל“; מתוך אתר “קולך”

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם הסופר ש”י עגנון בביתה בירושלים, שנות ה-60

רגיל

מָתִי רוּבֶּנוֹבָה

מָתִי (“סבטלה”) רוּבֶּנוֹבָה, 1944-1925

היום, לפני 93 שנים, נולדה מָתִי רוּבֶּנוֹבָה, פרטיזנית ופעילה קומוניסטית, מהסמלים של ההתנגדות היהודית בבולגריה. מגיל צעיר הייתה פעילה בתנועת הנוער הקומוניסטית בבולגריה, פעילות שהייתה לא חוקית, ועם הצטרפות בולגריה למדינות הציר במלחה”ע השנייה, החלה לפעול גם נגד השלטון הפרו-פשיסטי ופרו-נאצי. במאי 1944 הצטרפה לפרטיזנים הלוחמים בהרי הבלקן, ובאחד הקרבות נפצעה ברגלה; כשהסתתרה כדי להחלים, הוסגרה למשטרה הבולגרית ונרצחה. ימים אחדים לאחר מותה התחוללה בבולגריה הפיכה, היהודים שגורשו הורשו לחזור והמדינה עברה להילחם לצד בעלות הברית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן של רובנובה, מתוך אתר בית לוחמי הגטאות