עמוד 1
רגיל

ג’יין לודון

ג’יין ווב לודון, 1858-1807

היום, לפני 211 שנים, נולדה ג’יין לודון, סופרת אנגלייה, מחלוצות תחום המדע הבדיוני. בגיל 17 נותרה יתומה וחסרת פרוטה, והחליטה להתפרנס מכתיבה. ב-1827 יצא לאור ספרה הראשון, “המומיה”, רומן מוזר ופרוע המתרחש במאה ה-22; בשונה מיצירות מד”ב מוקדמות רבות, העתיד לפי לודון לא תואר כדומה לקיים בשינויים קלים אלא כלל שינויים מהפכניים בטכנולוגיה, במדע, בחברה ואפילו באופנה, כמו רובוטים רפואיים, אינטרנט ומכנסי נשים. היא כתבה גם מדריכי גינון פופולריים, אשר לראשונה מסגרו את הגינון כתחביב המתאים גם לנשים צעירות ולאו דווקא כאמנות הדורשת רמה גבוהה של מומחיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור מתוך אחד ממדריכי הגינון של ג’יין לודון, 1842

רגיל

פאניה חיסין

פאניה (פרידה) חיסין (פריזר), 1920-1862

היום, לפני 156 שנים, נולדה פאניה חיסין, מחלוצות העלייה הראשונה לארץ ישראל. היא נולדה ברוסיה והשתלמה בקונסרבטוריון במוסקבה להיות זמרת אופרה. ב-1881, לאחר פרוץ הפוגרומים שנודעו בשם “הסופות בנגב”, הצטרפה יחד עם בעלה ד”ר חיים חיסין לגרעין הראשון של אגודת ביל”ו שעלה לארץ, והם למדו חקלאות ב”מקווה ישראל” ועבדו בפרדסי יפו. הם נמנו עם המשפחות המייסדות של “אחוזת בית”, וכן היו ממקימיהן ומגניהן של ראשון לציון וגדרה, והיא הייתה דמות בולטת בפעילויות הציבוריות והחברתיות בתל אביב הקטנה. בני הזוג חיסין מונצחים יחד ברחוב ובגינה ציבורית בתל אביב.

ויקיפדיה

עוד באתר “משפחות מייסדי תל אביב

ובאתר “אלבום המשפחות – עדת ראשון לציון

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקנה של פאניה חיסין (צולם בערך בשנת 1913)

התמונה הקטנה: מתוך אלבום המשפחות של עדת ראשון לציון

רגיל

אסתר בוסרופ

אסתר בוסרופ, 1999-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה אסתר בוסרופ, כלכלנית דנית. מימי השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30 ועד אחרי מלחה”ע ה-2 עבדה במשרד התכנון של ממשלת דנמרק על מדיניות המסחר והחקלאות הדנית. ב-1947 הצטרפה ל”ועדת הכלכלה של אירופה” של האו”ם, שעסקה ביחסי הגומלין בין חקלאות, אוכלוסייה, מסחר ותעשייה. התיאוריה הבוסרופית, שפיתחה על סמך ניתוח שווקים שונים בעולם, קראה תיגר על פרדיגמות כלכליות על האופן שבו גידול האוכלוסייה מניע חדשנות בייצור החקלאי, על חלוקה צודקת ובת-קיימא של קרקעות, ועל תרומתן הקריטית – והמוקטנת במכוון – של נשים לפיתוח כלכלי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליס ווטרס

אליס לואיז ווטרס, נולדה ב-1944

“אליס ווטרס – המתוארת לעתים כבעלת חזון, כחלוצה, כ’אם הבישול האמריקאי’ וכ’דמות החשובה ביותר בהיסטוריה הקולינרית של צפון אמריקה’ – היא ללא ספק אחת מהדמויות המשפיעות ביותר על הבישול באמריקה ב-50 השנים האחרונות.”
(מתוך נימוקי השופטים בהתאחדות סן פלגרינו ל-50 המסעדות הטובות בעולם, כשהעניקו לה ב-2007 פרס על מפעל חיים)

היום, לפני 74 שנים, נולדה אליס ווטרס, שפית וחלוצת מסעדנות העילית בארה”ב. בהשראת תרבות היין והאוכל בביסטרו הצרפתיים, שלדבריה “יכולה להזין את הלב והנשמה”, פתחה ב-1971 את מסעדת “שה פניס” בקליפורניה, שמתבססת על אוכל פשוט וטעים העשוי ממרכיבים אורגניים וטריים מרשת של חקלאים מקומיים. ווטרס מדורגת לעתים קרובות כאחת מהשפים הטובים בעולם ומסעדתה כאחת המסעדות הטובות בעולם. בנוסף היא מקדמת רפורמה תזונתית בארה”ב ובעולם, שתאפשר גישה למזון מקומי בריא, ומובילה את הארגון “מזון אטי”, שפועל לשימור מסורות חקלאיות ולהגנה על המגוון הביולוגי.

ויקיפדיה

עוד על הארגון “מזון אטי”

פייסבוק

רגיל

יום האישה הבינלאומי: הזורעות בדמעה

מאז המהפכה הנאוליתית, עם המעבר מחברות ציד ולקט נוודיות לחברות חקלאיות ביישובי קבע, ועד ימינו, כשחקלאות היא עדיין העיסוק הנפוץ בעולם – נשים אחראיות לייצור רוב המזון. נשות הכפר מהוות כרבע מאוכלוסיית העולם ורוב מקרב העוסקים בחקלאות, אך הן נותרו מאחור בכל קנה מידה. הן מהוות פחות מ-20% מבעלי האדמות, פער השכר המגדרי באזורי הכפר מגיע ל-40%, הן סובלות יותר מתת-תזונה, והביטחון התעסוקתי שלהן וגישתן לשירותי בריאות לוקים בחסר. מחקרים מראים כי קידום השכלתן ומעמדן כמקבלות החלטות, יותר מכל פעולה אחרת, יעודד קיימוּת ויביא לצמצום משבר המזון העולמי.

מבט-על על פני כדור הארץ יגלה שכמעט 500 מיליון דונמים, יותר משליש משטחי היבשה בעולם, משמשים לגידולים חקלאיים. שדות חיטה ושעורה ועדשים וחומוס במזרח התיכון ובתת-היבשת ההודית, שדות תירס ושעועית ועגבניות ותפוחי אדמה ומטעי קקאו באמריקה, שדות אורז וסויה באסיה, מטעי הדרים ובננות וקוקוס באזורים הטרופיים, מטעי תפוחים ופטל וכרמים ושדות גזר וסלק ופטריות באירופה, שדות דוחן ודורה וטף ומטעי קפה וקולה ומקשות אבטיחים באפריקה, ועוד ועוד גידולים שנפוצו לכל עבר ונמצאים עד היום במטבחים שלנו ובכל מקום סביבנו.
ממעוף הציפור אפשר לראות במרחבים האדירים של השדות והמטעים האלה מיליוני דמויות חורשות, זורעות, מדשנות, נושאות מים, משקות, קוצרות, קוטפות, דשות, מובילות תוצרים חקלאיים אל השווקים ומהשווקים אל הבתים. מי הן?
הידעת שכשני-שלישים מהן, ובמדינות מתפתחות עד 80%, הן נשים?

תפקידן החיוני של נשים בחקלאות – בשדות ובמטעים ובשווקים הכפריים – נותר חבוי במהלך רוב ההיסטוריה משום שלא ניתנה להן גישה לעמדות השפעה פוליטיות ולתהליכי קבלת החלטות, לעצמאות כלכלית או להשכלה והתמקצעות. תוצריהן נשארו בסביבתן המקומית, והן היוו ומהוות עדיין את עמוד התווך של הכלכלה המקומית, במיוחד במדינות מתפתחות. ככלל, ככל שהאזור עני יותר, כך חלק גדול יותר מהעבודה החקלאית נעשה ע”י נשים, בעוד ההכנסות והרווחים מגיעים יותר לגברים ופחות לנשים.
לפי ארגון המזון והחקלאות של האו”ם, המודרניזציה המהירה של החקלאות והכנסתן של טכנולוגיות חדשות שיפרו את מצבם של העשירים יותר מאשר של העניים, ואת מצבם של גברים יותר מאשר של נשים. כך, אף על פי שנשים עושות את רוב העבודה החקלאית ברמה הגלובלית, הן מקבלות פחות שכר (אם בכלל) עבור עבודה שנחשבת עונתית או חלקית אף שהן עובדות למעשה שעות רבות יותר מגברים, ואילו גברים הם עדיין בעלי רוב האדמות, שולטים על עבודתן ושכרן של נשים ועל קבלת ההחלטות.

מצד שני, דו”ח של הבנק העולמי משנת 2017 מראה כי ככל שגדלה גישתן של נשות הכפר למידע, להכשרה, למדע ולטכנולוגיה – הן משנות את ייצור המזון ואת צריכתו כך שמשאבים ואדמות מנוצלים באופן בר-קיימא, וכך שהתוצרים מגיעים אל הנזקקים להם ביותר, בקהילות העניות ביותר במדינות המתפתחות. שוויון מגדרי, כך מראים מחקרים של ארגונים בינלאומיים רבים, הוא טוב לחקלאות, טוב לביטחון תזונתי, טוב לאיזון אקלימי וטוב לחברה בכלל.
נשות הכפר של המאה ה-21, יותר מאי-פעם, מתארגנות ופועלות למען זכויותיהן ולמען שיפור פרנסתן ורווחתן. יותר מאי-פעם, הן רוכשות כישורים חדשים, משתמשות בשיטות חקלאיות חדשניות, מקימות עסקים מצליחים ומגיעות לעמדות רבות-השפעה. במטרה להגיע לחיים בני-קיימא ולאיכות חיים ראויה עבור עצמן ועבור קהילותיהן, הן מקדמות יותר מאי-פעם גישה לבעלות על אדמות ועל אמצעי ייצור, לשירותים פיננסיים, לתנאי עבודה הוגנים, להשכלה ולשירותי בריאות.

בכל יום, ובמיוחד בימים כמו יום האישה הבינלאומי, אנחנו מבקשות להנכיח בהיא-סטוריה את פועלן האדיר של נשים יוצאות דופן ופורצות דרך. היום אנחנו מבקשות להעניק, אולי על ארוחה טובה ומזינה, רגע של מחשבה והמון כבוד והערכה למאות מיליוני נשים, שכבר יותר מעשרת אלפים שנה קמות לעמל יומן המפרך, ופשוטו כמשמעו – מזינות את העולם. בתיאבון!

——-

מקורות:

דו”ח של UN Women על היתרונות של שוויון מגדרי בתחומי החקלאות ופיתוח הכפר

דו”ח של ארגון המזון והחקלאות של האו”ם על תפקידן של נשים בחקלאות

דו”ח של הבנק העולמי על נשים בחקלאות כסוכנות של שינוי במערכת המזון העולמית

דו”ח של הארגון לשוויון מגדרי של האיחוד האירופי על חקלאות ופיתוח הכפר בראייה מגדרית

עוד על הנושא השנתי של UN Women עבור יום האישה הבינלאומי 2018: “נשות הכפר משנות את החיים בעולם”

עוד על חקלאות באופן כללי:
https://he.wikipedia.org/wiki/חקלאות
http://ecowiki.org.il/המהפכה_החקלאית
https://ecowiki.org.il/wiki/חקלאות_בת_קיימא

עוד על הקשר בין חקלאות ומגדר:
https://en.wikipedia.org/wiki/Gender_roles_in_agriculture
https://www.wikigender.org/wiki/women-and-agriculture/
כתב-העת למגדר, חקלאות וביטחון תזונתי

עוד על יום האישה הבינלאומי

פייסבוק

רגיל

ציפורה זייד

ציפורה זייד, 1968-1892

היום, לפני 50 שנים, נפטרה ציפורה זייד, חלוצה ארץ-ישראלית. ב-1907 עלתה מליטא לירושלים, הצטרפה ל”פועלי ציון”, עברה לקולקטיב החקלאי בסג’רה והייתה ממקימות ארגון “השומר”. זייד העלתה על נס את השוויון בין נשים לגברים, ובמיוחד נאבקה למען שיתופן בשמירה ובעבודת האדמה. ב-1926 הייתה לאישה הראשונה בארץ שקיבלה מהשלטון הבריטי אישור לשאת נשק, על מנת להגן על משפחתה בצריף המבודד בגבעות בעמק יזרעאל, לימים בית זייד. האנדרטה שהקימה להנצחת הלוחם העברי, ובה דמותו של אלכסנדר בעלה כשומר על סוס המשקיף על עמק יזרעאל, מהווה אתר לאומי רב מבקרים עד היום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציפורה זייד על סוס, סוף שנות ה-20 או תחילת שנות ה-30

בתמונה הקטנה: משלחת חפירות בית שערים עם משפחת זייד (ציפורה זייד במרכז), 1939-1930

רגיל

מרי אנדרסון

מרי אנדרסון, 1953-1866

היום, לפני 152 שנים, נולדה מרי אנדרסון, מפתחת נדל”ן, חוואית, כורמת וממציאה אמריקאית. ביום קר ומושלג במיוחד בחורף 1902, בעת שנסעה בחשמלית בניו יורק, שמה לב שכדי לראות את הדרך, הנהג נסע עם חלונות פתוחים, הוציא את הראש מהחלון, עצר בצד לנקות את השמשה… חודשים אחדים אחר כך רשמה על שמה פטנט למכשיר אוטומטי לניקוי השמשה, המופעל מתוך הרכב ע”י מוט פנימי המניע זרוע חיצונית עטופה גומי. בשנים הראשונות התקשתה למכור את המצאתה ליצרני הרכב, שטענו שאין למגבים ביקוש או ערך מסחרי; ב-1922 הפכו המגבים לחלק מאִבזור החובה הסטנדרטי של כלי הרכב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך “ניו יורק סטאר”, 1909, כרך 1, מספר 118

בתמונה הקטנה: פטנט מגבי השמשה, נרשם ב-18 ביוני 1903

רגיל

אלישבע קפלן

אלישבע קפלן, 1959-1900

היום, לפני 117 שנים, נולדה אלישבע קפלן, אשת ציבור ישראלית. ב-1920 עלתה עם קבוצת חלוצים מפולין לארץ ישראל, ועבדה כפועלת חקלאית ברחובות, בפתח תקווה ובדגניה. במקביל התמסרה לפעילות ציבורית: היא הייתה ממייסדות מועצת הפועלות וארגון “אמהות עובדות”, וחברה בוועד הפועל הציוני, בהסתדרות העובדים ובאספת הנבחרים הרביעית מטעם מפא”י. היא נשלחה פעמים רבות לחו”ל לצורכי מגבית בשל כישוריה כנואמת מלהיבה ורהוטה, טיפחה מפעלים חינוכיים-סוציאליים רבים, ביניהם מועדוניות לילדים עזובים, סיוע לנשות חיילים וקרן לחיילים משוחררים, ופעלה רבות לקליטת עלייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בעלה לוי אשכול ובתם דבורה בדגניה ב’, 1934. מתוך אתר הארכיון של מכון לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי.

בתמונה הקטנה: אלישבע קפלן, 1919. מתוך אתר ארכיון המדינה, “חליפת המכתבים בין לוי שקולניק ואלישבע קפלן”.

רגיל

שרה איטה פלמן

שרה איטה פלמן, ? – 1935

היום, לפני 82 שנים, נפטרה שרה איטה פלמן, אֵם הפרדסנות העברית בארץ ישראל. ב-1884 עלתה פלמן ארצה עם בעלה דוד ושבעת ילדיהם, והם רכשו שטח אדמה בסמוך לכפר הערבי סומייל, לא רחוק מהקהילה היהודית ביפו, ונטעו בו את פרדס ההדרים העברי הראשון. דוד מת שנה אחר כך, והיא החליטה להישאר ולהמשיך לעבד את הפרדס, שקראה לו “גינת דוד”. שכניה הערבים, שכינו אותה “סית שרה” (גברת שרה), העריכו אותה מאוד והתגייסו להגנתה מפני שודדים. ב-1934 ערכה מועצת העיר ת”א, בראשות דיזנגוף, חגיגה לכבודה, במלאת 50 שנה לעלייתה. היום נמצא בשטח בניין עיריית ת”א ורח’ הפרדס.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עם שלושה מבניה ושתיים מבנותיה, 1885
(התמונות מתוך שיתוף של נינה בפורום “פרש”)

רגיל

סיבילה רייטון מאסטרס

סיבילה רייטון מאסטרס, 1720-1676

היום, לפני 297 שנים, נפטרה סיבילה רייטון מאסטרס, ממציאה אמריקאית ילידת ברמודה, האדם הראשון מהקולוניות האמריקאיות שרשם פטנט וככל הידוע הממציאה הראשונה באמריקה. ב-24 ביוני 1712 הגיעה מאסטרס ללונדון במטרה לרשום פטנטים על ההמצאות שלה, ולאחר שלוש שנים הצליחה לרשום אותם תחת שמו של בעלה, משום שנשים לא יכלו להיות בעלות פטנט. הפטנט הראשון שלה היה שיטה ל”ניקוי והבראת התירס הצומח בקולוניות האמריקאיות”, והשני היה שיטה לשזירת כובעים ומצנפות מקש ומעלי דקל אשר שימשה גם לייצור סלים, שטיחים וכיסויים לריהוט.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סוזנה רייט

סוזנה רייט, 1784-1697

היום, לפני 320 שנים, נולדה סוזנה רייט, משוררת ומלומדת, בוטנאית ואשת עסקים משפיעה במושבה האמריקאית פנסילבניה. בחוותה גידלה כשותנית לייצור בירה, קנבוס לייצור נייר וטקסטיל, פשתן ואינדיגו, וכן גידלה תולעי משי והקימה את המפעל הראשון בארה”ב למשי. היא גם חקרה את השימושים הרפואיים של צמחים והפיקה מהם תרופות. שיריה נגעו בהגות ובמיסטיקה; באחד מהם, למשל, הטילה ספק ב”חוק האלוהי” המצדיק את אי-השוויון המגדרי בנישואים. משום שנודעה בשיקול דעתה וביושרתה שימשה גם כנציגת ביהמ”ש, ניסחה מסמכים משפטיים, כמו שטרי חוב וצוואות, ויישבה מחלוקות מקומיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מכתב שכתבה רייט ב-1755, אחד מני רבים במסגרת תכתובותיה עם בכירי ההוגים ואנשי העסקים של התקופה

בתמונה הקטנה: אחוזת רייט בפנסילבניה, העומדת עד היום ומשמשת כמוזיאון

רגיל

אסתר בקר-ריינין

אסתר בקר-ריינין, 1973-1889

היום, לפני 44 שנים, נפטרה אסתר בקר, אשת העלייה השנייה, חברה בארגון “השומר”, חברת אסיפת הנבחרים הראשונה מטעם “אחדות העבודה” ופעילה בארגון “אמהות עובדות”. היא הייתה מהנשים הראשונות ב”השומר” שהחזיקו בנשק אישי, ואף הבריחה נשק להגנה עצמית ליישובים אחרים. בחוות סג’רה נאבקה על שוויון בין גברים לנשים ופעלה לשינוי חלוקת התפקידים בקולקטיב – הובילה את “מרד חדר האוכל”, שבו שבתו הנשים וסירבו לבשל כל עוד לא ישתתפו הגברים בעבודות המטבח. היא הייתה בין החורשות הראשונות ובין אלו שהנהיגו אופנה שכללה שיער קצוץ ומכנסי עבודה קצרים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עם אחיה חיים ואחותה שפרה לבית שטורמן, מתוך האתר של גילי חסקין

רגיל

לואיזה דיאוגו

לואיזה דיאז דיאוגו, נולדה ב-1958

היום, לפני 59 שנים, נולדה לואיזה דיאוגו, כלכלנית ופוליטיקאית ממוזמביק. היא האישה הראשונה בתולדות המדינה שכיהנה כראשת ממשלה (2010-2004), ונחשבת למנהיגה מובילה ביבשת אפריקה ולבעלת חזון כלכלי המשפיע על כל המדינות המתפתחות. לפני כן כיהנה דיאוגו כשרת האוצר והתכנון במשך חמש שנים, זמן קצר לאחר שהסתיימה מלחמת האזרחים הקשה והארוכה במוזמביק, אחת המדינות העניות בעולם. בתהליך ההבראה של המדינה היא שמה דגש רב על פיתוח התקשורת, הגברת הייצור החקלאי, הרחבת שירותי החינוך והבריאות, קידום שוויון מגדרי ומלחמה במגפת האיידס.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רחל ינאית בן-צבי

רחל ינאית בן-צבי, 1979-1886

היום, לפני 37 שנים, נפטרה רחל ינאית בן-צבי, אשת ציבור ישראלית, כלת פרס ישראל על מפעל חיים. יחד עם בעלה יצחק בן-צבי עסקה בשמירה ובהגנה, במסגרת “בר גיורא” ו”השומר”. ב-1919 הקימה את “משק הפועלות” (כיום “בית החלוצות”) להכשרת נשים במלאכת החקלאות, והעצים שגודלו במשתלה ניטעו לימים במורדות שער הגיא ע”י קק”ל. היא הייתה מהפעילות המרכזיות של תנועת העבודה, ממייסדי ארגון “ההגנה” ופעילה מרכזית בקליטת עולים, בעיקר בגל העלייה ההמונית שלאחר קום המדינה. כאשת הנשיא בשנים 1963-1952 פתחה את בית הנשיא בפני אנשים מכל שדרות העם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: משק הפועלות, 1920. רחל ינאית כורעת, סביבה חברות המשק

בתמונה הקטנה: קומונת “ירושלים החדשה”, 1908. רחל ינאית עומדת מימין, למרגלותיה יושב יצחק בן-צבי

רגיל

היום הבינלאומי למאבק במדבּוּר

היום הבינלאומי למאבק במדבּוּר, מצוין מאז 1995

היום מציין האו”ם את היום הבינלאומי למאבק במדבור. כשעוד ועוד אזורים יבשים נעשים בהדרגה צחיחים יותר, מערכות אקולוגיות רבות נתונות בסכנה בכשני שלישים ממדינות העולם. במיוחד באזורים הצחיחים, נשים הן מי שמסורתית מקדישות זמן ומאמץ ניכר לקרקע, עושות את רוב עבודת החקלאות, הכנת המזון, מציאת המים ואיסוף העצים ובעלות הידע על הצמחייה לתזונה ולמרפא – אך לרוב הקרקעות אינן בבעלותן והן מודרות מתהליכי קבלת ההחלטות, דבר המעמיד אותן בסכנה רבה כשיש בצורת או הכרח לנדוד, והן (והילדים שמסורתית באחריותן) יהיו נתונות לעתים קרובות יותר לעוני ולרעב.

עוד על היום באתר אמנת האו”ם למאבק במדבּוּר

עוד על היבטים מגדריים של מדבּוּר:
http://www.unccd.int/Lists/SiteDocumentLibrary/Publications/Desertificationandgender.pdf
רגיל

שרה שטרן-קטן

שרה שטרן-קטן, 2001-1919

היום, לפני 97 שנים, נולדה שרה שטרן-קטן, אשת ציבור במגזר הדתי וחברת כנסת. ב-1940, בגטו לודז’, נרתמה לפעילות “בני עקיבא” והקימה עם חבריה לתנועה הכשרות חקלאיות בגטו. בהמשך נשלחה לאושוויץ. לאחר המלחמה הייתה פעילה בארגוני העלייה וסייעה בשיקומם של ניצולים. ב-1977 נבחרה לכנסת התשיעית מטעם המפד”ל וכיהנה בוועדת העבודה והרווחה, בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ובוועדת החינוך והתרבות. הייתה יו”ר תנועת “אמונה” ולאחר מכן נשיאתה, ובשנותיה האחרונות פעלה ב”יד ושם”. ב-1998 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרה וחברה על יד תמונה של הרצל, מתוארך לשנות ה-40. מתוך ריאיון שנערך במסגרת הפרוייקט “שורשים פולניים בישראל”.

רגיל

מרגרט מוריי

מרגרט מוריי, 2003-1902

היום, לפני 113 שנים, נולדה מרגרט מוריי, סופרת, הרפתקנית, חוקרת טבע ופעילה למען הסביבה אמריקאית. מוריי הייתה האישה הראשונה שקיבלה תואר מהקולג’ החקלאי באלסקה (ב-1924). היא כתבה שלושה ספרים שתיעדו את חייה בערבות האלסקיות ואת המאבק למען הכרה לאומית בשמורות הטבע והחי באלסקה. היא הובילה לחקיקה להקצאת שטחים רבים לשימור, ועל פועלה זה זכתה בהוקרה רבה וגם בפרסים, כולל מדליית החירות הנשיאותית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לורה אינגלס ויילדר

לורה אינגלס ויילדר, 1957-1867

היום, לפני 148 שנים, נולדה לורה אינגלס ויילדר, מחברת ספרי ילדים אמריקאית. ב-1910 החלה לפרסם טור שעסק בחקלאות אך גם בפרשנות לחדשות ובתפיסות עולמה כאישה. בשלהי חייה איגדה אינגלס את זיכרונותיה מנדודיה עם משפחתה בסדרת הספרים “בת חלוצים”, שהמפורסם ביותר בה הוא הספר “בית קטן בערבה”. בתי ההוצאה דחו את סיפוריה אך לאחר מותה הללו הפכו לחלק מאתוס מכונן בתודעה של האומה האמריקאית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יהודית בירק

יהודית בירק, 2013-1926

היום, לפני שנתיים, נפטרה יהודית בירק, ביוכימאית ישראלית. בירק פיתחה את תוכנית הלימודים בביוכימיה ובתזונת בעלי חיים, הייתה בין מקימי מחלקת המחקר של הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות והקימה את ביה”ס למדעי התזונה. כחוקרת היא אפיינה לראשונה את ההורמון בטא ליפוטרופין, שהתגלה כמשכך כאבים טבעי. מנגנון הפעולה המהווה אב-טיפוס למעכבי פרוטאזות בקטניות נקרא על שמה. ב-1998 זכתה בפרס ישראל לחקר החקלאות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

חנה מייזל שוחט

חנה מייזל שוחט, 1972-1883

היום, לפני 131 שנים, נולדה חנה מייזל שוחט, פעילה חברתית ופוליטית רוסייה-ישראלית. מייזל הייתה חדורת תחושת שליחות ציונית-חלוצית, וגרסה כי נשות האיכרים צריכות ללמוד ולדעת חקלאות, כדי שתגענה לארץ עם השכלה ויכולת עשייה פרקטית. ב-1910 הקימה מייזל את חוות העלמות, שהעניקה הכשרה חקלאית לנערות עולות, וב-1923 הקימה וניהלה את ביה”ס החקלאי לנערות ויצו בנהלל, הנקרא כיום על שמה.

ויקיפדיה

פייסבוק