עמוד 1
רגיל

הלן זינגר קפלן

הלן זינגר קפלן, 1995-1929

היום, לפני 89 שנים, נולדה הלן זינגר קפלן, פסיכולוגית, פסיכיאטרית וסקסולוגית אמריקאית ילידת אוסטריה. בשנות ה-60 ייסדה את המרפאה הראשונה בארה”ב לטיפול מיני במסגרת בי”ס לרפואה, ויזמה תוכניות חלוציות להכשרה של אנשי מקצועות הבריאות למתן טיפול מיני. מודל הטיפול שלה היה התנהגותי-קוגניטיבי בעיקרו אך שילב גם פסיכותרפיה וטיפול הורמונלי ותרופתי; גישתה הבחינה בין הפרעות בעוררות מינית והפרעות בתשוקה, הביאה בחשבון גורמים פיזיולוגיים, נוירולוגיים, פסיכודינמיים וחברתיים, ועודדה תפיסה של מין כדבר-מה מהנה וטבעי, בניגוד לתפיסתו כמלוכלך, מזיק או מאיים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כריכת ספרה האחרון, “סלידה מינית, פוביות מיניות והפרעת פאניקה” (1987)

רגיל

רות וסטהיימר

ד”ר רות קרולה וסטהיימר, נולדה ב-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה רות וסטהיימר, מטפלת מינית יהודייה-אמריקאית. היא נולדה בגרמניה, ב-1939 נשלחה לבית יתומים בשווייץ ע”י הוריה, שנספו בשואה, לאחר המלחמה עלתה לישראל, התגייסה ל”הגנה” כצלפית ונפצעה במלחמת השחרור. בשנות ה-50 עברה לצרפת ואח”כ לארה”ב, שם למדה ולימדה פסיכולוגיה וחינוך בדגש על מיניות. ב-1980 החלה ד”ר רות לשדר את תוכנית הרדיו “דיבורים על מין” (Sexually speaking), זכתה להצלחה מסחררת, הפכה לאישיות טלוויזיונית מוכרת בכל בית בארה”ב וגם כתבה כ-40 ספרים בתחום. בשנות ה-90 הנחתה תוכנית דומה גם בישראל, “מין תוכנית”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

לוריין רותמן

לוריין רותמן, 2007-1932

“מה עשו נשים לפני שהיו רופאים? בואו נפסיק את ההשפלה הכרוכה בשכנוע הממסד להתיר הפלות בחוק. בואו פשוט ניקח בחזרה את הטכנולוגיה, את הכלים, את הכישורים ואת הידע […] ונהיה אחראיות בעצמנו על מערכת הרבייה שלנו”

היום, לפני 85 שנים, נולדה לוריין רותמן, ממייסדות התנועה הפמיניסטית של הקליניקות לעזרה עצמית בארה”ב. ב-1971 פיתחה ערכה לביצוע הפלה בדרך בטוחה יחסית, עוד לפני פסיקת בית המשפט העליון של ארה”ב כי חוק האוסר על הפלה מלאכותית עומד בסתירה לחוקה. היא כתבה חוברות הדרכה רבות על מנת לעזור לנשים להכיר את גופן, את המחזור החודשי שלהן ואת מיניותן.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

גייל דיינס

גייל דיינס, נולדה ב-1958

“אם מחר נשים יתעוררו ויחליטו שהן באמת אוהבות את הגוף שלהן, רק דמיינו כמה תעשיות יפשטו רגל”

היום, לפני 58 שנים, נולדה גייל דיינס, פרופ’ לסוציולוגיה וללימודי נשים אמריקאית, מובילת הקמפיין העולמי נגד פורנוגרפיה ומייסדת הארגון “לעצור את תרבות הפורנו”. בספרה “פורנלנד: איך הפורנו חטף לנו את המיניות” (2010), היא טוענת שהפורנוגרפיה המודרנית אכזרית ואלימה בהרבה מבעבר, ושהחשיפה האדירה לפורנוגרפיה ברשת כיום משפיעה על זהותם המינית של בנים ובנות מגיל צעיר, מקשה עליהם לבסס מערכות יחסים אינטימיות ומעוותת את תפיסת הנשים בחברה בכלל.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום האישה הבינלאומי: נשים לגופן

יום האישה הבינלאומי: נשים לגופן

תחום רפואת הנשים, רפואה מיילדותית וגינקולוגית, התקדם בצעדי ענק ב-200 השנים האחרונות. הנשים הוויקטוריאניות, למשל, היו עלולות לעבור הוצאת שחלות כטיפול במחלה המומצאת “היסטריה”, ובמאה ה-18 החליפו רופאים גברים בהינף יד את השיטות המסורתיות ללידה טבעית בהליכים רפואיים. כיום, יותר מבעבר, למרבית הנשים במדינות המפותחות יש נגישות למידע רפואי, לטיפול רפואי הולם ולאמצעי מניעה, אך גם היום ישנה ביקורת רבה על הנורמות וההתנהלות ברפואת הנשים.

במאמרה מ-2003 “מה הנשים האלה רוצות?” מתייחסת ג’ודית הוק לסוף שנות השישים בארה”ב כנקודת זמן מרכזית שבה אימצו ארגוני נשים במוצהר את הרפואה כסוגיה פמיניסטית. ב-1969 החליט כנס נשים בבוסטון בצעד חלוצי להעלות את “נשים וגופן” כנושא דיון פמיניסטי מרכזי, ובעקבותיו התכנס קולקטיב בריאות האישה של בוסטון והפיק ב-1970 אסופת מאמרים בשם “נשים לגופן” (“Our Bodies, Ourselves”) העוסקים בנושאים כמו לידה, אמצעי מניעה והפלות.

האג’נדה המשותפת שהתגבשה על ידי פעילות בתנועות לשוויון זכויות ולשחרור האישה בנוגע לרפואת נשים כללה שלושה עקרונות מרכזיים:
1. בין אם המטופלת מאמצת את הפתרונות הרפואיים או שוללת אותם לחלוטין, יש לקדם את זכותה להחליט על גופה.
2. יש למגר את התפיסה שלפיה כל אירועי הגוף הנשי ראויים להיחשב כמוקדי פעולה רפואית, גישה שהובילו בין היתר תומכות לידה טבעית אשר סירבו לקבל את זיהוי הלידה כמקרה חירום רפואי.
3. על פמיניסטיות לקחת חלק פעיל בהבניה מחדש של שיח הרופא/ה-מטופלת כך שיחזיר לנשים את הבעלות על גופן, למשל על ידי פעילות לעידוד בדיקות עצמיות על מנת לנטרל את היראה סביב המקצועיות הרפואית ולצמצם את ההיררכיה בין הרופא/ה והחולה.

בשנת 2012 פרסמה ועדת האתיקה של FIGO, ארגון הגג של איגודי רופאי נשים מרחבי העולם, המייעץ בין היתר לארגון הבריאות העולמי, אזהרות והמלצות בנוגע לדעות קדומות שרירות וקיימות של רופאים/ות כלפי מטופלות: למשל, האמונה שכל הנשים מעוניינות להיות אמהות ומוכנות להקריב כל דבר לשם כך, שנשים הן רגישות ופגיעות ולכן אינן מסוגלות לקבל החלטות עקביות וחד-משמעיות, שהן כפופות לגברים בחייהן (בני זוג, אבות, אחים, עמיתים או רופאים), ושנשים צעירות המבקשות אמצעי מניעה הן מופקרות מינית. הוועדה הראתה כיצד דעות קדומות אלה עלולות להוביל למניעת ייעוץ רפואי מספק לטיפול בבעיות בריאותיות בזמן היריון אשר עלול להזיק לעובר (מתוך הנחה כי האישה תמיד תעדיף להקריב את בריאותה שלה) או למניעת מידע רפואי מתוך חשש שהמטופלת לא תוכל לעמוד במתח או בחרדה. במקרים כאלה, התריעה הוועדה, התוצאה היא שלילת אחריותה של אישה על גופה ומניעת זכותה לבחור בטיפול בריאותי באופן חופשי ומודע.

כמתבקש בתחום שעוסק רבות באיברי מין וברבייה, סקר שנערך בארה”ב ב-2012 מצא כי רופאי נשים נוטים לשאול על פעילות מינית יותר מרופאים אחרים, אך לרוב הם אינם שואלים על גורמים כמו זהות מינית, הרגלי מין או שביעות רצון מיחסי המין, גורמים חשובים ומשפיעים במיוחד על מצבה הבריאותי של המטופלת שאינם עולים בבדיקות סטנדרטיות. הדיון חשוב במיוחד לשיפור הטיפול בנשים שמיניותן מושתקת, כמו נשים במהלך היריון, ולמתן מענה הולם לסכנות הבריאותיות הייחודיות לנשים ממיעוטים חברתיים או לנשים לסביות וביסקסואליות.על פי מחקרים שנערכו בארצות הברית, בתחום רפואת הנשים יש עדיין רוב של רופאים גברים, אך הדור הבא של רופאי הנשים צפוי לכלול בעיקר רופאות. אחד המחקרים שנערך בארה”ב בעשור האחרון מצא כי מרבית המטופלות מעדיפות רופאת נשים, בעיקר בכל הנוגע לבדיקה הפיזית, עד כדי כך ש-23% מהנשאלות העידו כי הסיבה העיקרית שלהן לבחירת הרופאה הייתה היותה אישה. נטייה זו בולטת במיוחד בקרב בנות מיעוטים ונשים לא-לבנות.

מחקרים אשר בדקו את הסיבות להעדפה זו מצאו בין היתר כי רופאות נשים נוטות לאמץ סגנון טיפול ממוקד-מטופלת, המאופיין בעידוד המטופלת לשתף בתפיסת עולמה הסובייקטיבית ובניסיונה ולקחת חלק פעיל בתהליך קבלת ההחלטות על הטיפול בה. רופאים גברים, לעומת זאת, נוטים להתמקד בקביעות רפואיות-פיזיות אובייקטיביות-גנריות.

עם זאת, נמצא כי שביעות הרצון מרופאי נשים עולה ככל שהם מאמצים גישה המשתפת את המטופלת בהחלטות ובמידע רפואי, וכן ככל ששירותי הבריאות מאפשרים ללקוחות לבחור את רופא/ת הנשים. החוקרת לארגו-ג’נסן מסכמת את מחקרה מ-2012 בהמלצה: “רופאים אינם יכולים לשנות את מינם, אך הם יכולים לשנות את אופן התקשורת שלהם עם המטופלת. כיוון שרמות גבוהות של אמון ושביעות רצון משפרות תוצאות רפואיות, בתי ספר לרפואה חייבים ליישם בתוכנית הלימודים שלהם דרכי תקשורת המתמקדות במטופלת”.וקצרה היריעה מלתאר את ההטיה המגדרית שעליה מצביעים שלל מחקרים בכלל תחומי הרפואה, שמתבטאת בנטייה לפרש תלונות רפואיות בהתאם למגדר המטופל/ת באופן שמוביל לעתים לתת-אבחון, לאבחון מאוחר או לאבחון שגוי; בהגדרת סימפטומים של מצב רפואי לפי האופן שבו הם באים לידי ביטוי אצל זכרים (מה שמוביל למשל לתת-אבחון של התקפי לב אצל נשים ולשיעורי תמותה גבוהים יותר אצלן ממחלות לב, פשוט כי אצלן זה נראה קצת אחרת); בעריכת ניסויים טיפוליים ותרופתיים על נבדקים זכרים בלבד כדי להימנע מ”משתנים מתערבים” (מה שמוביל למשל לתופעות לוואי מסוכנות שלא נבדקו בקרב מטופלות ולהיעדרן של תרופות המותאמות להן), ועוד ועוד.יותר מאי פעם בהיא-סטוריה, בזכות אחיותינו שנאבקו על כך ועודן נאבקות, יש לנו היום מידה לא מעטה של נגישות למידע ולזכויות כמטופלות. כמו שכותבת ד”ר ליאור ברוך, בבלוג הרפואה הישראלי הפמיניסטי המומלץ Livriuta לבריאותה : “אני מאוהבת במקצוע הרפואה ובעבודה שלי, ואחד מהדברים שאני יותר אוהבת הוא היכולת לתת למטופלות/ים הבנה וכוח על הגוף שלהן/ם, את הזכות להחליט בעצמן/ם על סוג הטיפול שיקבלו, ומתי והיכן יקבלו אותו […] הגישה החופשית לאינטרנט היא דבר מבורך, בעיני, לתחום זכויות המטופלת. יש בו המון מידע כתוב ומוסרט, ברמות שונות לפי רצוננו. אבל יש בו גם חסרונות: לא תמיד המידע שמופץ בכזה חופש הוא מידע מדויק, ולעתים לא מעטות הוא מלווה באינטרסים. וזה, זה בדיוק הדבר שקשה לי לראות. אז אני חושבת שמגיע לנו בלוג רפואה פמיניסטית. מקום מוכוון אשה, שוויוני ופתוח, שגם נותן מידע מדויק, מבוסס וחף מאג’נדה פרסומית/כלכלית/אחרת”.

רפואה שלמה לכולן!

————————–——-
מקורות:

Houck, C. H. (2003), “What Do These Women Want? Feminist Responses to Feminine Forever, 1963-1980”
Lagro-Janssan, A. (2012), “Physician’s Gender: Communication Style, Patient Preferences and Patient Satisfaction in Gynecology and Obstetrics: A Systemic Review”
Sobecki et al. (2012), “What We Don’t Talk About When We Don’t Talk About Sex: Results of a National Survey of United States Obstetrician/Gynecologists”
“Ethical Issues in Obstetrics and Gynecology by the FIGO Committee for the Study of Ethical Aspects of Human Reproduction and Women’s Health” (2012)
“Women, Power, and Reproductive Healthcare: Highlights from 19th and 20th Century Obstetrical and Gynecological Practice”, Historical Collections & Archives.

עוד על העמותה הישראלית “נשים לגופן”:
ויקיפדיה
אתר
דף פייסבוק

עוד על “Our Bodies, Ourselves”, הארגון והספר האמריקאי:
ויקיפדיה
אתר
דף פייסבוק

 

הנושא “נשים וגופן” עלה כמושא לדיון פמיניסטי בכנס שחרור האישה בבוסטון ב-1969, שבמהלכו חלקו נשים מניסיונן האישי באינטראקציות עם רופאים. שנה לאחר מכן יצא לאור הספר החלוצי “נשים לגופן”, שבחן את הרפואה בהקשר חברתי ומגדרי. הספר, שהיה לרב-מכר עולמי, עבר מאז עדכונים והרחבה בנושאים כמו היריון וגיל הבלות. הארגון “נשים לגופן” עוסק בחינוך, בייעוץ ובקידום הנושא, וגם בישראל פועלת מאז 2005 תנועה באותו השם לשינוי תפיסות הבריאות של נערות ונשים בישראל.

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קבוצת הנשים שחיברה את הגרסה הראשונה של הספר.
רגיל

מרגרט סנגר

מרגרט סנגר, 1966-1879

היום, לפני 136 שנים, נולדה מרגרט היגינס סנגר, אקטיביסטית אמריקאית, סופרת, אחות ומחנכת מינית. ב-1914 פרסמה את ספרה על אמצעי מניעה (שבו טבעה את המונח “פיקוח ילודה”), והועמדה לדין בעוון פרסום חומר תועבה. ב-1916 פתחה את הקליניקה הראשונה בארה”ב שסיפקה אמצעי מניעה לנשים, ונעצרה שוב. בשנות ה-50 כיהנה סנגר כנשיאת הפדרציה הבינלאומית לתכנון ילודה. היא נחשבת למי שדרבנה את המחקר והפיתוח של גלולות למניעת היריון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מארי ברתלמה

מארי ברתלמה, 1954-1866

היום, לפני 149 שנים, נולדה מארי ברתלמה, שופטת אמריקאית. ב-1897 הייתה האישה הראשונה שמונתה לתפקיד האפוטרופוס הכללי באילינוי, ונודעה ברחבי המדינה כלוחמת נחושה למען קטינים. ב-1913 כינסה בית דין מיוחד לענייני נערות, שעסק באופן נרחב בזנות. ברתלמה האמינה כי ישנה הזנחה חברתית של נערות, פעלה רבות למען הפצת חינוך מיני לנערות, וכן הקימה שלושה מוסדות לנערות חוסות, ששירתו למעלה מ-2,000 נערות.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מרי קלדרון

מרי קלדרון, 1998-1904

היום, לפני 111 שנים, נולדה מרי קלדרון, רופאה אמריקאית שפעלה למען חינוך מיני. ב-1958 ארגנה ועידה לאומית למען לגליזציה של הפלות. ב-1964 הצליחה לשנות את מדיניות האגודה הרפואית האמריקאית, כך שרופאים יהיו מחויבים להנגיש אמצעי מניעה ולתת מידע עליהם. באותה שנה הקימה את הוועידה האמריקאית לחינוך מיני, שהנגישה מידע למורים, להורים, ליועצים ולרופאים. פעילותה עוררה ביקורת רבה ולבסוף היא נאלצה להתפטר מנשיאות הוועידה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אתי אנני רוט

אתי אנני רוט, 1936-1877

היום, לפני 78 שנים, נפטרה אתי אנני רוט, עיתונאית ופעילה חברתית ניו זילנדית. ב-1917 יצרה רוט ערכות לטיפול ולמניעת מחלות מין, שצבא ניו זילנד חילק לכל חייליו. פעילותה למניעת ההפצה של מחלות המין זיכתה אותה בעיטורים, למשל בצרפת, אך בארצה היא הפכה לפרסונה נון-גרטה. ספרה על סקס בטוח במסגרת הנישואין צונזר בניו זילנד, והוצאתו בבריטניה זיכתה אותה בתואר “האישה המרשעת ביותר בממלכה”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: רוט היא האישה בלי הכובע