עמוד 1
רגיל

שרה כפרי

שרה כפרי (או כפרית), 1983-1900

“תפקיד האישה בחברתנו אינו מתמצה בטיפול בילדים, היא חברה שווה לכל, בעלת זכויות וחובות שוות. היא עצמה צריכה להכיר בכך, ואז תשתחרר מכל אותן מסורות והנטיות הטבועות באופייה והמרתקות אותה רק למשק הבית. החברה במושב עדיין אינה עומדת במעלה שווה עם החבר בכל תחומי החיים, עדיין לא תפסה את העמדה הראויה לה. דווקא במושב, המיוסד על הפרט, הבונה את חייו ואת משקו לפי נטיותיו הנפשיות, חייבת החברה להיות שווה עם החבר ביצירת המשק, וכן לשאת על שכמה את עול קיום המשפחה.”
(מתוך “חיים של משמעות”, אסופת מאמרים שכתבה, שיצאה לאור לאחר מותה ב-1985 בעריכת שלמה אבן-שושן)

היום, לפני 119 שנים, נולדה שרה כפרי, אשת ציבור ישראלית. היא הייתה הגננת הראשונה של נהלל, וממייסדות כפר יהושע שבעמק יזרעאל. שנים רבות הייתה פעילה במועצת הפועלות, בארגון אמהות עובדות ובתנועת המושבים, בעיקר בתחומי חינוך, בריאות וסעד. היא פעלה במיוחד למען מעמד האישה: הדריכה נשים במושבים, ולימים במעברות, פעלה לקידום מעמדן ועודדה אותן להשתלב בפעילות ציבורית. כחברת הכנסת השנייה והשלישית מטעם מפא”י, פעלה לגיבוש חוק אימוץ ילדים, להקמת אגף משטרתי ייעודי לטיפול בעבריינות נוער ולהקמת מסגרות מוגנות עבור ילדים בעלי צרכים מיוחדים וסיוע להוריהם.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך פרויקט “מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה“, ראו בבלוג של ד”ר שרון גבע: “איך קוראים לך תזכירי לי? בעקבות חברת הכנסת שרה כפרי

התמונה הקטנה: מתוך אתר הכנסת

רגיל

סוהיר אל-קלמאווי

סוהיר אל-קלמאווי, 1997-1911

היום, לפני 108 שנים, נולדה סוהיר אל-קלמאווי, סופרת, פמיניסטית ופוליטיקאית מצרייה, שתרמה רבות לתרבות ולספרות במצרים של המאה ה-20. היא הייתה מהנשים הראשונות שלמדו באוניברסיטת קהיר, הראשונה שהשלימה תואר שני ודוקטורט באמנויות, המרצה הראשונה וראשת הפקולטה הראשונה באוניברסיטה. בכתביה ובפועלה הדגישה את תפקידן החברתי של נשים כמשמרות ומחדשות היסטוריה קהילתית, וחגגה את דמות האישה החדשה האחראית באופן מלא על חייה. היא הייתה נשיאת האיגוד הפמיניסטי המצרי, ב-1958 נבחרה לפרלמנט, ועמדה בראש הארגון הממשלתי לקידום הספרות הערבית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מנהלת היריד הבינלאומי הראשון של הספרות הערבית במצרים, 1969

בתמונה הקטנה: אל-קלמאווי (במרכז התמונה, עומדת) יחד עם הנשים הראשונות בוגרות תואר באוניברסיטת קהיר (כל אחת בתחום לימודים אחר), 1929 [מקור]

רגיל

אמה אסון

אמה אֵסון, 1965-1889

היום, לפני 130 שנים, נולדה אמה אֵסון, פוליטיקאית אסטונית. בצעירותה עבדה כמורה להיסטוריה בבי”ס לבנות, והייתה פעילה בארגוני נשים שונים לקידום סוגיות חברתיות וחינוכיות. ב-1912 גם כתבה את ספר הלימוד הראשון בשפה האסטונית. ב-1919 נבחרה מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית למועצת עיר הבירה טאלין וכן לפרלמנט הלאומי הראשון של אסטוניה כמדינה עצמאית. היא הייתה האישה הראשונה, ואחת משתיים בלבד שהיו שותפות לניסוח של החוקה החדשה, במיוחד בתחומי החינוך והשוויון המגדרי, בין היתר של החוק שב-1920 נתן לנשות אסטוניה זכויות פוליטיות מלאות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברות המועצה המחוקקת באסטוניה, 1920. למעלה: אמה אֵסון (משמאל) והלמי ג’נסן (מימין); למטה (מימין לשמאל): אנה טורווד-טלמן, מיני קורס-אולסק, מרי רייזיק.

התמונות מתוך האתר “קול הנשים” (באסטונית), שפרסם ב-2014, לרגל יום העצמאות האסטוני ה-96, את המאמר שפרסמה אמה אֵסון בגיליון מס’ 2 של עיתון “קול הנשים” ב-1928, לרגל יום העצמאות העשירי

רגיל

נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’

נוזיזווה שרלוט מדלאלה-רוטלג’, נולדה ב-1952

היום, לפני 67 שנים, נולדה נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, פוליטיקאית דרום-אפריקאית בת הזולו. היא הייתה פעילה ב”קונגרס הלאומי האפריקאי”, מחתרת המאבק באפרטהייד. ב-1992 הייתה מנהלת קואליציית הנשים הלאומית, שהוקמה כדי להבטיח שנשים מכל התחומים והמגזרים יהיו שותפות בבניית החוקה החדשה. ב-1993 נבחרה לפרלמנט, ולימים כיהנה כסגנית שר הביטחון, סגנית שר הבריאות ודוברת בית הנבחרים. היא נודעת במיוחד כמי שהובילה את המאבק באיידס בדרום אפריקה, והתנגדה נחרצות להכחשות הממשלה לגבי חומרת המגפה ולטיפולים האלטרנטיביים שעודדה המדינה במקום אלה שנבדקו מדעית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פאנל שנערך במרץ 2014 ע”י ארגון “שוויון עכשיו”, ארגון זכויות אדם בינלאומי שפועל להגנה ולקידום של זכויות נשים וילדות ברחבי העולם, בין היתר בסוגיות של סקסיזם בחוק, אלימות מינית, מילת נשים, סחר בנשים למטרות מין וצורות נוספות של אלימות ואפליה נגד נשים וילדות.
משתתפות בפאנל (מימין לשמאל): נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, כמייסדת ומנכ”לית “חיבוק לכבוד”, ארגון זכויות אדם דרום-אפריקאי שנאבק בסחר בנשים למטרות מין ובניצול מיני; רייצ’ל מורן, שורדת סחר אירית ואקטיביסטית בארגון האירי “ספייס”, הפועל לשינוי דעת הקהל לגבי זנות ולהכרה בה כניצול מיני וכסוג של הפרת זכויות אדם; ולורן הרש, עורכת דין ומנהלת הארגון האמריקאי “עולם ללא ניצול”.
מתוך אלבום של “שוויון עכשיו” בפליקר

בתמונה הקטנה: נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, כיו”רית “אינייתלו”, המכון הדרום-אפריקאי לקידום: לבנייה, שימור ושיפור של מערכות תמיכה, כישורים ותקציבים עבור ארגונים ומוסדות פילנתרופיים אזרחיים.
מתוך כתבה על “גישור פערים בין הממשלה לאנשים“, אתר התקשורת העצמאית הדרום-אפריקאי IOL, אוגוסט 2015

רגיל

ז’אן-מארי רות’-רולנד

ז’אן-מארי רות’-רולנד, 1995-1937

היום, לפני 82 שנים, נולדה ז’אן-מארי רות’-רולנד, מחנכת, עובדת סוציאלית ופוליטיקאית מהרפובליקה המרכז-אפריקאית. היא עבדה כמפקחת על מערכת החינוך בזמן המעבר מקולוניה צרפתית למדינה עצמאית, עבדה עם נוער רחוב וניהלה את הצלב האדום במדינה. ב-1979 החלה לייעץ לממשלה, ומונתה לשרה לקידום מעמד הנשים. לאחר שחשפה מעילה של שני שרים בכספי ממשלה, הורה הנשיא קולינגבה להאשימה בהסתה, והיא הורשעה ונאסרה. מייד עם שחרורה ב-1991 הקימה מפלגה משלה, נבחרה לפרלמנט, ומונתה לשרת הרווחה. ב-1993 הייתה לאישה האפריקאית הראשונה שהתמודדה בבחירות לנשיאות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מודעת ההספד שלה ב”ניו יורק טיימס

בתמונה הקטנה: צילום של אנדרטה לזכרה בבקומה, הרפובליקה המרכז-אפריקאית (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אווה אסטרדה קאלאו

אוונג’לינה אסטרדה קאלאו, 2017-1920

היום, לפני 99 שנים, נולדה אווה אסטרדה קאלאו, פעילה חברתית ופוליטיקאית פיליפינית. כאשת חינוך ועובדת סוציאלית פעלה במסגרת ארגונים חברתיים שונים לקידום תרבות, שלום, תעשייה מקומית, זכויות נשים ורווחת ילדים. ב-1965 נבחרה לסנאט, תפקיד שבו ניסחה חוקים רבים בתחום החינוך, ביניהם העלאת שכר לצוות ההוראה בבתי ספר ציבוריים, הקמת מועצות חינוך מקומיות וכתב זכויות לתלמידים. כשהנשיא פרדיננד מרקוס הפך את שלטונו לאוטוריטרי, היא הייתה ממנהיגות האופוזיציה וממובילות מהפכת העם, שהצליחה ב-1986 להפיל את המשטר ולהשיב את הדמוקרטיה לפיליפינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך הספרייה הלאומית של הפיליפינים, מוזיאון וספריית הנשיא

התמונה הקטנה: מתוך כתבת הספד באתר החדשות הפיליפיני ABS-CBN 

רגיל

דבורה נצר

דבורה נצר (דיסקין), 1989-1897

היום, לפני 122 שנים, נולדה דבורה נצר, פעילת ציבור ישראלית. היא הייתה פעילה ציונית ברוסיה ואסירת ציון, מראשונות העיר תל אביב, אשת חינוך ומנהלת רשת בתי ספר לנוער העובד, חברת מועצת הפועלות, האיגוד לשירותים סוציאליים והוועד למען החייל, וצירה בקונגרס הציוני. “ארגון אמהות עובדות”, שהייתה ממייסדותיו, סייע לשלב נשים במעגל העבודה, לספק להן הכשרה מקצועית וללמד אותן עברית, לצד הקמת מעונות יום לילדיהן. כחברת כנסת, מהכנסת הראשונה עד הכנסת השישית מטעם סיעת מפא”י, קידמה בין היתר את הקמתה של אוניברסיטת תל אביב ואת חוק לימוד חובה חינם וחוק איסור תעסוקת ילדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברת הכנסת דבורה נצר בקבלת פנים בנמל התעופה בלוד, 1966 (צילום: משה מילנר, מתוך אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית)

התמונה הקטנה: מתוך אתר הכנסת

רגיל

פרוקרו פארסה

ד”ר פרוקרו פארסה, 1980-1922

“אין בי פחד מהמוות. המוות הוא רק רגע חולף ותו לא. אני מוכנה לקבל את המוות בזרועות פתוחות, ולא לחיות בבושה תחת האילוץ לכסות את עצמי. אינני מתכוונת להשתחוות בפני אלה המצפים ממני להביע חרטה על חמישים שנות פועלי למען שוויון בין גברים ונשים. אינני מוכנה ללבוש את הצ’אדור ולצעוד לאחור בהיסטוריה.”
(מתוך מכתבה האחרון מהכלא, שמוען לילדיה)

היום, לפני 97 שנים, נולדה פרוקרו פארסה, רופאה, אשת חינוך ופוליטיקאית איראנית. בעידוד הוריה, מפורצי הדרך לחינוך לנשים באיראן, היא למדה רפואה. מתוך תחושת שליחות לימדה ביולוגיה בבי”ס לבנות, וכן לימדה בהתנדבות נשים בכלא, והייתה דוברת בולטת למען זכויות נשים באיראן. ב-1963 נבחרה לפרלמנט האיראני, ושם קידמה הצבעת נשים ודיני משפחה שוויוניים יותר. כעבור חמש שנים מונתה לשרת החינוך, והייתה לאישה הראשונה בממשלת איראן. במאי 1980, עם ניצחון המהפכה האיסלאמית, היא הואשמה ב”הפצת תועבה בארץ וכפירה באל” והוצאה להורג ע”י כיתת יורים בטהרן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פארסה (חותמת על המסמך), בתפקידה כשרת החינוך, עם נציגות מועצת הנשים הבינלאומית, סוף שנות ה-60. מתוך גלריית הנשים של המכון ללימודי איראן במרילנד, ארה”ב

בתמונה הקטנה: בבית המשפט של משמרות המהפכה, 1979 (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אסתר יֶיבין

אסתר (יוניס) יֶיבין, 1975-1877

היום, לפני 142 שנים, נולדה אסתר יֶיבין, פעילה פוליטית ישראלית, מחלוצות המאבק לשוויון זכויות לנשים בארץ ישראל. ב-1919 הייתה ממייסדות התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל, שלחמה למען זכות בחירה לנשים במוסדות היישוב תחת הסיסמה “משפט אחד וחוקה אחת לאיש ולאשה בישראל”. עם הצלחת מאבק זה ב-1926, הייתה ממייסדות הלשכות לסיוע משפטי לנשים, והגנה על נשים בבתי הדין הרבניים בענייני גירושים, חליצה, עגינות, ירושה ועוד. ייבין הייתה גם צירה באספת הנבחרים הראשונה, חברת הוועד הלאומי, ממייסדות קרן היסוד, פעילה בקק”ל ופעילה למען גיוס נשים.

על המאבק על זכות הבחירה כתבה (במאמרה “למלאות עשרים וחמש שנה להתאחדות לשיווי זכויות בארץ ישראל”, דצמבר 1944):
“במלחמה זו למדה האשה לקח חשוב שאין לדחות פתרון שאלות חשובות לזמנים אחרים ושאין לסמוך על תמיכת הזולת, אלא תמיד לזכור: ‘אם אין אני לי מי לי? ואם לא עכשיו – אימתי’.”

על המאבק לייצוג נשים בבתי משפט כתבה:
“אני נושאת בלבי רעיון על מינוי שופטות בכל אתר ואתר במידה שווה עם השופטים; פעם אחת לשים קץ להופעתה של האשה בתופעה זו או אחרת בתור פטרוזיליה לייפוי הסלט.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הערך של אסתר ייבין באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו

בתמונה הקטנה: רשימת המועמדות של התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בא”י, בראשות אסתר ייבין, במערכת הבחירות לאספת הנבחרים 1925 (מתוך אוסף עיריית תל אביב)

רגיל

ברברה ג’ורדן

ברברה שרלין ג’ורדן, 1996-1936

“לפני 144 שנים התכנסו חברי המפלגה הדמוקרטית לראשונה על-מנת לבחור מועמד לנשיאות מטעמם. מאז, הדמוקרטים הוסיפו להתכנס פעם בארבע שנים על-מנת לנסח את מצע המפלגה ולבחור מועמד לנשיאות. וההתכנסות שלנו השבוע ממשיכה את המסורת הזו. אך משהו שונה הערב. משהו מיוחד הערב.
אני, ברברה ג’ורדן, הנואמת המרכזית.
שנים רבות חלפו מאז 1832, ובמהלך כל הזמן הזה היה זה בלתי-סביר ביותר שמפלגה פוליטית לאומית כלשהי תזמין איזו מין ברברה ג’ורדן לשאת את הנאום המרכזי בכנס. ובכל זאת, הערב, הריני כאן. ואני מרגישה שלמרות העבר, נוכחותי כאן היא חיזוק קטן נוסף לכך שייתכן כי החלום האמריקאי לא לעד יידחה.”
(כך פתחה את ועידת המפלגה הדמוקרטית בניו יורק ביולי 1976 – האישה הראשונה והאפרו-אמריקאית הראשונה במעמד זה. [לנאום המלא])

היום, לפני 83 שנים, נולדה ברברה ג’ורדן, עורכת דין, פוליטיקאית ופעילה בתנועה לזכויות האזרח בארה”ב. ב-1966 נבחרה לסנאט של טקסס מטעם המפלגה הדמוקרטית – האפרו-אמריקאית הראשונה בתפקיד זה; וב-1972 הייתה לאישה הראשונה מדרום ארה”ב בבית הנבחרים האמריקאי. לאחר פרישתה מפוליטיקה בשנות ה-80 לימדה אתיקה באוניברסיטת טקסס, הייתה חברה במועצת המנהלים של פרס פיבודי ועמדה בראש הוועדה האמריקאית לרפורמת ההגירה. הוענקו לה תוארי כבוד ופרסים רבים, בראשם מדליית ספינגרן (לאפרו-אמריקאים בעלי הישגים יוצאי דופן) ומדליית החירות הנשיאותית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מחוץ לבית הסנאט, 1972. מתוך הדף שלה באתר הרשות המחוקקת של טקסס (צילום: סנאט מדיה)

בתמונה הקטנה: הנואמת המרכזית בוועידת המפלגה הדמוקרטית בניו יורק, יולי 1976

רגיל

תמרה אדריאן

תמרה אדריאן, נולדה ב-1954

היום, לפני 65 שנים, נולדה תמרה אדריאן, עורכת דין ופוליטיקאית ונצואלית. היא פועלת רבות למען זכויות להט”ב בארצה ובעולם בכלל, בין היתר בתפקידיה כחברת ועד בהתאחדות הלהטא”ב הבינלאומית וכיו”ר הוועדה המארגנת של היום הבינלאומי נגד להט”בפוביה (יום הבנ”ה). ב-2015 נבחרה לפרלמנט הלאומי מטעם מפלגת “רצון העם” – ובכך הייתה לטרנסג’נדרית הראשונה החברה בבית המחוקקים הוונצואלי, והשנייה בלבד בעולם. במהלך כהונתה זו היא לוחמת מן האופוזיציה בשלטון הכמו-רודני של נשיא ונצואלה מדורו, ופועלת במיוחד למען קידום של שקיפות, נישואים חד-מיניים וזכויות אדם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך ריאיון עם תמרה אדריאן בבלוג “הגיבורות של חיי”, ינואר 2014

בתמונה הקטנה: אדריאן נואמת על המאבק הגלובלי למען שוויון לקהילת הלהטבא”ק בכנס זכויות האדם במהלך המשחקים העולמיים לקהילת הלהט”ב במיאמי, מאי 2017 (צילום: קרינה מאסק)

רגיל

אקאמה צ’ריאן

אקאמה צ’ריאן (המכונה “ג’אהנסי רָני” של טראוונקור), 1982-1909

היום, לפני 110 שנים, נולדה אקאמה צ’ריאן, לוחמת חופש מטראוונקור שבהודו. בשנות ה-30 התפטרה מעבודתה כמורה והצטרפה לתנועת אי-ציות אזרחי שדרשה ממשל עצמאי. ב-1938 הוצא המרד מחוץ לחוק וכל מנהיגיו נעצרו, ואקאמה הובילה צעדת מחאה אל ארמון המהרג’ה; בזכות קריאתה האמיצה “אני המנהיגה! תירו בי ולא באחרים!” סירבו השוטרים הבריטים לפקודה לירות על אלפי הצועדים, והמנהיגים שוחררו. ב-1942 שימשה נשיאת הקונגרס הלאומי של טראוונקור, וב-1947, עם קבלת העצמאות, נבחרה לבית המחוקקים ההודי. בשנות ה-50 פרשה מהפוליטיקה, במחאה על שחיתות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פסל של אקאמה צ’ריאן בכיכר וליימבאלאם במרכז העיר טריוונדרום, בירת מחוז קרלה בהודו

רגיל

קלרה קמפונר

קלרה קמפונר, 1972-1888

היום, לפני 131 שנים, נולדה קלרה קמפונר, פוליטיקאית ופמיניסטית ספרדייה, שידועה במאבקה להכליל סעיפים המבטיחים שוויון בין גברים ונשים בחוקה הספרדית. כבת למעמד הפועלים, היא החלה לעבוד בגיל 13 כתופרת, וכן עבדה במשרדי דואר, כמורה, כמזכירה בעיתון וכקלדנית. ב-1924 השלימה לימודי משפטים באוניברסיטת מדריד, החלה לפעול בארגוני נשים למען שוויון זכויות במשפחה, וב-1931, אף על פי שלנשות ספרד לא הייתה עדיין זכות הצבעה, נבחרה לצד שתי נשים נוספות לאסיפה המכוננת של ספרד. היא כיהנה גם כשרת הרווחה, אך עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד נאלצה לגלות לשווייץ.

“גבירותיי ורבותיי, באשר לסדרת ההצהרות שהועלו היום כנגד הצבעת נשים, אני חייבת לומר, בכל הכבוד הנדרש, שאין להן בסיס במציאות. בואו נבחן כמה מהן. […] האם נשים לא סובלות מההשלכות של החקיקה ומשלמות מסים לתמיכה במדינה בדיוק כמו הגברים? הרי כל השלכה של החקיקה המפורטת כאן חלה על שני המינים, אבל מכוונת ומנוסחת רק על ידי אחד מהם! איך אפשר לומר שנשים לא נלחמו למען הרפובליקה ושנדרשות להן עוד שנים ארוכות כדי להפגין את יכולתן? ולמה לא הגברים? למה הגבר יקבל את מלוא זכויותיו עם בוא הרפובליקה, ואלה של הנשים יתעכבו?
“חברים, חשבו לרגע – חשבו היטב – כאשר אתם סוגרים את הדלת בפני נשים בעניין הבחירה ומצהירים כי הן לא ישפיעו כלל על החיים הפוליטיים, […] האם יש לכם זכות לעשות זאת? לא; יש לכם את הזכות שהחוק נתן לכם, החוק שאתם-עצמכם יצרתם, אבל אין לכם את הזכות הטבעית הבסיסית, הנשענת על כבוד לכל אדם.
“[…] רק מי שלפי עקרונותיו ומצפונו אינו רואה את האישה כבת אנוש, מסוגל לומר שזכויות אדם ואזרח אינן חייבות להיות זהות עבור נשים וגברים. […] דבר נוסף: אל תשכחו שאינכם בנים לגבר בלבד, אלא תוצר של שני המינים. אם כן, […] תרצו או לא, אתם משתמשים גם בחצי הנשי ‘חסר היכולת’ שלכם. אז אני וכל הנשים שאני מייצגת רוצות להצביע עם החצי הגברי שלנו… כולנו ילדים של גברים ונשים וקיבלנו את שני החלקים בהווייתנו.
“[…] לעתים קרובות, באירועים ציבוריים, אני רואה בקהל נשים לא פחות מגברים. ובעיני כולם וכולן נוצצים אותם תקווה לגאולה, רצון לעזור, תשוקה ואידיאלים. אל תעשו טעות היסטורית שלעולם לא תספיקו להתאבל עליה ולכפר עליה; אל תשאירו בצד את האישה, המייצגת כוח חדש, כוח צעיר. היא, כמוך, תומכת ברפובליקה. היא, כמוך, סבלה ומקווה. הדרך היחידה להתקדם למימוש חופש היא להנגיש אותו לכולם.”
(מתוך נאומה בפני האסיפה המכוננת שניסחה את החוקה החדשה של הרפובליקה הספרדית, ב-1 באוקטובר 1931, לפני ההצבעה על זכות הבחירה לנשים בספרד, שאושרה ברוב של 161 קולות לעומת 121.)
הנאום המלא (בספרדית)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בפני עצרת גדולה במדריד, 1931

רגיל

פרנטיסקה פלמינקובה

פרנטיסקה פאוסטינה פלמינקובה, 1942-1875

היום, לפני 144 שנים, נולדה פרנטיסקה פלמינקובה, מורה, עיתונאית, פעילה פמיניסטית ופוליטיקאית יהודייה צ’כית. ב-1905 הקימה את הוועידה הסופרג’יסטית בפראג, שהייתה חלק מברית הסופרג’יסטיות הבינלאומית, פעלה לשיפור מעמדן הכלכלי והחברתי של נשים וקידמה את השתתפותן בבחירות מקומיות – ומאבקה היה לסמל ללאום הצ’כי. עם הקמת הרפובליקה הצ’כוסלובקית, נבחרה פלמינקובה למועצת העיר פראג, ולאחר מכן לנציגת מדינתה בחבר הלאומים וליו”רית הסנאט הצ’כי. לאחר הכיבוש הנאצי, על אף אזהרות ואיומים, סירבה לנטוש את פעילותה הפוליטית למען עמה, וב-1942 הוצאה להורג בטרזינשטט.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך האתר הצ’כי “פמי-סטורי

רגיל

קתלין לין

קתלין פלורנס לין, 1955-1874

היום, לפני 145 שנים, נולדה קתלין לין, רופאה ופעילה פוליטית אירית. היא הייתה מהנשים הראשונות שלמדו רפואה באירלנד, וב-1909 הייתה לעמיתה בקולג’ הרופאים המלכותי של אירלנד. היא נודעה בתמיכתה בפועלים השובתים ב”נעילה הגדולה” וכקצינת הרפואה הראשית בצבא האזרחים ב”מרידת חג הפסחא”. היא פעלה רבות באגודה האירית לזכות בחירה לנשים, וב-1923 הייתה מהראשונות שנבחרו לפרלמנט האירי. בביה”ח שהקימה ב-1919 למען אמהות וילדים חסרי אמצעים, שנוהל ע”י נשים בלבד, חוסנו כל המטופלים נגד שפעת ושחפת; בעקבות הצלחת התוכנית, מאז 1950 מחוסנים כל התינוקות באירלנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מטפלת בילדים בחצר בית החולים שהקימה, סנט אולטן. מתוך “הבלוג המרכזי למורשת קולג’ הרופאים המלכותי של אירלנד

בתמונה הקטנה: לין (משמאל) עם מדלן פרנץ’-מאלן (שהייתה כנראה זוגתה). מתוך “אייריש טיימס

רגיל

פטרה קלי

פטרה קרין קלי, 1992-1947

היום, לפני 71 שנים, נולדה פטרה קלי, פוליטיקאית ופעילת אקו-פמיניזם גרמנייה. בשנות ה-60 למדה מדע המדינה בוושינגטון, שם קיבלה השראה ממאבקה של התנועה לזכויות האזרח והשתתפה בהפגנות נגד מלחמת וייטנאם ונגד החימוש הגרעיני. ב-1971 החלה לעבוד בנציבות האירופית למען הרחבת האיחוד, זכויות נשים ושמירת הסביבה, וכן ארגנה הפגנות מחאה מהגדולות בעולם נגד נשק גרעיני ובעד שלום. ב-1983 זכתה מפלגת הירוקים בראשותה ב-27 מושבים בפרלמנט המערב-גרמני, והייתה למפלגה הירוקה הראשונה בעולם בעלת השפעה חשובה ברמה ארצית ובינלאומית. ב-1992 נרצחה קלי בשנתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קלי, בקסדה מעוטרת פרחים, בהפגנת מחאה מול בסיס של צבא ארה”ב בעיר הגרמנית מוטלנגן, 1983 [מתוך מאמר הספד ב”דר שפיגל”]

בתמונה הקטנה: במסיבת עיתונאים לאחר בחירות 1983, עם אוטו שילי וריינר טרמפט [מתוך אתר “היסטוריה של גרמניה במסמכים ובתמונות”]

רגיל

פֵלֶקְנַס אוּקָה

פֵלֶקְנַס אוּקָה, נולדה ב-1976

היום, לפני 42 שנים, נולדה פֵלֶקְנַס אוּקָה, פוליטיקאית יזידית ממוצא טורקי. ב-1999, בגיל 22, הייתה לפרלמנטרית היזידית הראשונה בעולם כשנבחרה לפרלמנט האירופי מטעם גרמניה (שאליה היגרה משפחתה). במשך כעשור כיהנה בוועדות שונות של הפרלמנט האירופי, ביניהן בתחומי תרבות, פיתוח ושוויון הזדמנויות, וכן הביעה תמיכה בקבוצות פרו-כורדיות ודרשה פיקוח הדוק על הפרות של זכויות אדם בטורקיה. ב-2014 היגרה חזרה לעיר דיארבקיר שבטורקיה, בירת “כורדיסטן הטורקית”, וכמה חודשים אחר כך נבחרה לאסיפה הלאומית הטורקית – אחת משני הנציגים היזידים הראשונים בפרלמנט הטורקי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך כתבה עליה באתר חדשות חוץ בספרדית

בתמונה הקטנה: מגנה על אישה אחרת במהלך התערבות משטרתית בהפגנה בדיארבקיר, דרום טורקיה, מרץ 2017. מתוך אתר חדשות כורדיסטן

רגיל

ג’סטינה בודז’ינסקה-טיליקה

ג’סטינה בודז’ינסקה-טיליקה, 1936-1867

היום, לפני 151 שנים, נולדה ג’סטינה בודז’ינסקה-טיליקה, רופאה, פעילת זכויות נשים ופוליטיקאית פולנייה. היא למדה רפואה בפריז וב-1898 פתחה שם מרפאה. ב-1905 החליטה לחזור לפולין, והייתה מהרופאות הראשונות ששילבו בעבודתן חינוך נערות להיגיינה ולתזונה נכונה. ב-1919, שנה לאחר שנשות פולין קיבלו את זכות ההצבעה, נבחרה למועצת העיר ורשה ושם פעלה במשך 25 שנים לקידום בריאותן, זכויותיהן ומעורבותן הפוליטית של נשים. בין היתר הובילה מאבק לדה-קרימינליזציה של הפלות, הקימה את המרפאה הראשונה בפולין לתכנון ילודה, וייסדה את ארגון הרופאות הפולניות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: על ספסל הנאשמים, מאי 1931 (במסגרת המשפט נשלחה לשנת מאסר על ארגון הפגנות)

רגיל

הֻדא עזרא נונו

הֻדא עזרא איברהים נונו, נולדה ב-1964

היום, לפני 54 שנים, נולדה הֻדא עזרא נונו, אשת עסקים, פוליטיקאית ודיפלומטית יהודייה-בחריינית. היא נולדה במנאמה בירת בחריין למשפחה של אנשי עסקים יהודים מעיראק, למדה חשבונאות ומנהל עסקים, ניהלה חברת מיקור חוץ גדולה, וכיהנה כמנכ”לית ארגון לפיקוח על זכויות אדם בבחריין ולקידום זכויות נשים. ב-2005 מונתה על ידי מלך בחריין לחברה במועצת השורה, הפרלמנט הבחרייני. ב-2008 מונתה נונו לשגרירת בחריין בארה”ב (כולל ייצוג בחריין גם בקנדה, במקסיקו, בברזיל ובארגנטינה) – האישה הבחריינית הראשונה בתפקיד דיפלומטי בארה”ב והשגרירה היהודייה הראשונה ממדינה ערבית כלשהי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך כתבה עליה ב”וושינגטון פוסט”, 2012

רגיל

רחל צברי

רחל צברי, 1995-1909

היום, לפני 109 שנים, נולדה רחל צברי, אשת ציבור ומחנכת ישראלית, מהנשים הראשונות בארגון “ההגנה”. עם פרוץ מאורעות תרפ”ט דרשה לצרף גם את הנשים לפעילות מבצעית, הוכשרה בהפעלת נשק, בקרב פנים אל פנים ובעזרה ראשונה, נמנתה עם המסתערבות הראשונות ופיקדה על פלוגת הנשים הראשונה בארגון. במקביל עבדה כמורה וכמפקחת חינוכית, פעלה לקידום מעמד המורים והדריכה מורות לגיל הרך בפסיכולוגיה חינוכית. ב-1951 הייתה לאישה הראשונה מעדות המזרח שנבחרה לכנסת, ועסקה רבות במקומם של בני עדות המזרח, בסוגיות דת ומדינה, בחינוך ובזכויות נשים.

ויקיפדיה

בין התחומים שקידמה כחברת כנסת: ביטול נישואי ילדות ומכירת בנות לנישואין, ענישת גברים גרושים המשתמטים מדמי מזונות, הכרה בפגיעה בעקרות בית כתאונת עבודה, מינוי דיינות בבתי דין רבניים, שריון מקום לנשים במועצות הכוללות גברים בלבד, הנהגת יום חינוך ארוך ומערך חינוך קדם-גני מגיל שלוש, צמצום מספר התלמידים בכיתה, החלת אינטגרציה בבתי הספר והקמת כיתות נפרדות למחוננים.

פייסבוק

התמונה הגדולה לא מאומתת, מתוך אתר מידע על ישראל

התמונה הקטנה מתוך אתר הכנסת