עמוד 1
רגיל

האחיות צ’ונג

האחיות צ’ונג, צ’ונג צ’ק וצ’ונג ני, 43-12 לערך

הובילו את הניצחון הווייטנאמי על הסינים בשנת 40 לספירה

היום, לפני 1,979 שנים, היו האחיות הווייטנאמיות צ’ונג צ’ק וצ’ונג ני לראשונות שמרדו בהצלחה נגד סין של שושלת האן. כשנה קודם לכן הצליחו לגרש את הכוחות הסיניים מכפרן, ואז הקימו צבא גדול שאיחד כ-65 יישובים, שלפי המסורת כלל בעיקר נשים. במשך כשלוש שנים משלו האחיות צ’ונג בממלכת נאם וייט והצליחו להדוף את ההתקפות הסיניות עליה, אך שלטונן לא האריך ימים, ומשהובסו בקרב בשנת 43 לספירה הן התאבדו על מנת שלא ליפול לידי הסינים. עד היום הן נחשבות גיבורות לאומיות בווייטנאם; מקדשים רבים מוקדשים להן, בתי ספר ורחובות קרויים על שמן, ויום לזכרן מצוין מדי שנה בפברואר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “האחיות צ’ונג רוכבות על פילים”, ציור פולקלור מ-2009 על פי המורשת התרבותית של הכפר דונג הו

בתמונה הקטנה: מצעד על פילים לכבוד האחיות צ’ונג, סייגון 1961

רגיל

לורה סמית’ הווילנד

לורה סמית’ הווילנד, 1898-1808

“התמונות של ספינות העבדים הצפופות האלה [שראתה כילדה בנמל ניו יורק], בנוסף לאכזריות של תעשיית העבדים לאחר שהובאו לארצנו, לעתים קרובות הביאו אותי לידי דמעות… צערי על השחורים האומללים ששועבדו באופן זה עמוק כל כך עד שאף הזמן אינו מעמעם אותו.”
“אאבד את ידי הימנית ולא אתן לעבד נמלט אחד לחזור לשלשלאות. אני מאמינה בכל לבי בהכרזת העצמאות שלנו, שלפיה כל בני האדם נולדו חופשיים ושווים, ולאף אדם אין זכות לסחור באחרים שנולדו פחות בני-מזל, לייחס להם אותו ערך כמו לסוסים ולבקר, להציגם למכירה למרבה במחיר, לפרק קשרי משפחה ביניהם, לערער את היסודות הטהורים והעדינים ביותר של הטבע האנושי.”
(מתוך האוטוביוגרפיה שלה “חייה, עבודתה וחוויותיה של אישה: לורה ס’ הווילנד”, 1882).

היום, לפני 210 שנים, נולדה לורה סמית’ הווילנד, פעילה אמריקאית לשחרור עבדים. ב-1832 הייתה ממייסדות “חברת הנשים נגד עבדות”, וב-1837 הקימה בית ספר לילדים עניים, “ללא הבדל גזע, אמונה או מין”. במקביל הייתה לדמות מובילה ב”מסילת הרכבת המחתרתית”, רשת להברחת עבדים מבעליהם אל החופש, גם אל מול איומים ברצח ותביעות משפטיות בגין “גניבת רכוש”. במהלך מלחמת האזרחים חילקה אספקה לעבדים משוחררים ולחיילים במחנות פליטים ובבתי חולים, וכן הרצתה בפני לבנים על סבלות העבדים המשוחררים. לאחר המלחמה הומרו החווה ובית הספר שלה לבית יתומים אפרו-אמריקאים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: לורה הווילנד מציגה שלשלאות וכלי עינויים, שאספה כדי להמחיש ללבנים באילו תנאים הוחזקו העבדים (התמונה הקטנה משנת 1864~ והגדולה מ-1880~)
[התמונות מתוך אתר ספריית ההיסטוריה של אוניברסיטת מישיגן – תמונה 1; תמונה 2]

רגיל

מריון דֶנהוֹף

מריון הֶדָה אילזה, הרוזנת דֶנהוֹף, 2002-1909

היום, לפני 109 שנים, נולדה מריון דֶנהוֹף, עיתונאית וסופרת גרמנייה, מהפורות והמשפיעות בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה. היא הייתה שותפה ל”קשר ה-20 ביולי” כנגד היטלר, אך הצליחה להטעות את חוקרי הגסטאפו ולהינצל מהוצאה להורג. ב-1946 החלה לכתוב ב”די צייט” (“הזמן”), השבועון הנמכר והנקרא ביותר בגרמניה, ובמשך שנים רבות הייתה העורכת הראשית והמוציאה לאור. בנוסף כתבה יותר מ-20 ספרים, כולל ניתוחים פוליטיים והיסטוריים של גרמניה. את כל ירושתה הקדישה להקמת קרן המעניקה מדי שנה, מאז 2003, את “פרס מריון דנהוף” לקידום היחסים והשלום בין העמים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עומדת על ידיהם של אחיה, כריסטוף והייני, 1936 [מתוך אתר “קרן מריון דנהוף”]

התמונה הקטנה מתוך ביוגרפיה שלה בארכיון אתר “וולדורף חינוך היום”

רגיל

אריאדנה סקריאבינה

אריאדנה סקריאבינה, או: שרה קנוט, 1944-1905

היום, לפני 113 שנים, נולדה אריאדנה סקריאבינה, משוררת ילידת רוסיה ופעילת הרזיסטאנס. בשנות ה-20 החלה לפרסם משיריה בחוגים ספרותיים של מהגרים רוסים בפריז, שנמלטו לשם בעקבות המהפכה הבולשביקית. עם נישואיה למשורר היהודי-רוסי דוד קנוט התגיירה ועברתה את שמה, ויחד הוציאו לאור ב-1939 עיתון ציוני רב-השפעה בפריז והיו ממקימי “הצבא היהודי”, מהחשובים שבארגוני ההתנגדות היהודית בצרפת הכבושה. לקנוט היה תפקיד מרכזי במחתרת בהסתרה, בהברחה ובהצלה של אלפי יהודים. כחודש לפני שחרור פריז, במהלך מפגש של המחתרת בדירתה, נורתה למוות ע”י המיליציה הצרפתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרה ודוד קנוט, מרץ 1940

רגיל

מָתִי רוּבֶּנוֹבָה

מָתִי (“סבטלה”) רוּבֶּנוֹבָה, 1944-1925

היום, לפני 93 שנים, נולדה מָתִי רוּבֶּנוֹבָה, פרטיזנית ופעילה קומוניסטית, מהסמלים של ההתנגדות היהודית בבולגריה. מגיל צעיר הייתה פעילה בתנועת הנוער הקומוניסטית בבולגריה, פעילות שהייתה לא חוקית, ועם הצטרפות בולגריה למדינות הציר במלחה”ע השנייה, החלה לפעול גם נגד השלטון הפרו-פשיסטי ופרו-נאצי. במאי 1944 הצטרפה לפרטיזנים הלוחמים בהרי הבלקן, ובאחד הקרבות נפצעה ברגלה; כשהסתתרה כדי להחלים, הוסגרה למשטרה הבולגרית ונרצחה. ימים אחדים לאחר מותה התחוללה בבולגריה הפיכה, היהודים שגורשו הורשו לחזור והמדינה עברה להילחם לצד בעלות הברית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן של רובנובה, מתוך אתר בית לוחמי הגטאות

רגיל

דייזי זמורה

דייזי זמורה, נולדה ב-1950

“בעת שבה נשים בניקרגואה ממשיכות להיאנס, לסבול מהתעללות, להירצח, השירים חייבים להיות פמיניסטיים. אבל עליהם להיות יותר מכך, לשקף את המצב האנושי שלנו, מהו היחס שלנו לעצמנו, איך נראות החברה, אהבה, משפחה, אמהוּת, חברוּת, כאב, בדידות…”

היום, לפני 68 שנים, נולדה דייזי זמורה, משוררת ניקרגואית, מהבולטות בשירה הלטינית בת זמננו. בשנות ה-70 הייתה מהדוברות הלוחמניות נגד השלטון הדיקטטורי המושחת של משפחת סומוסה בניקרגואה. דרך פרטים קטנים של היום-יום, מבטאת שירתה את עמדתה חסרת הפשרות בנוגע לזכויות אדם, פוליטיקה, פמיניזם, היסטוריה ותרבות.

“אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף הַזֶּה שֶׁלִּי, שֶׁחַי חַיִּים,
אֶת מִתְאָר כְּלִי הַקִּבּוּל שֶׁלּוֹ, אֶת רַכּוּתוֹ הַמִּשְׁתַּפֶּכֶת,
אֶת שְׂעָרִי הַזּוֹרֵם לְכַתֵּר אֶת גֻּלְגָּלְתִּי,
אֶת פָּנַי כְּגָבִיעַ זְכוּכִית, הַנִּצָּב עַל רַגְלוֹ הַשַּׁבְרִירִית
הַמְּטַפֶּסֶת בַּעֲדִינוּת מִתּוֹךְ כְּתֵפָיִם וְעֶצֶם בְּרִיחַ.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת גַּבִּי הַמְּעֻטָּר בְּכוֹכָבִים מְעֻמְעָמִים,
אֶת הַגְּבָעוֹת הַבְּהִירוֹת שֶׁל שָׁדַי,
מַעְיָנוֹת שֶׁל חָלָב, הָרִאשׁוֹן לְהָזִין אֶת הָאָדָם,
אֶת בֵּית חָזִי הַמִּזְדַּקֵּר, אֶת מָתְנִי הַגְּמִישָׁה,
אֶת מְלֵאוּתָהּ וְאֶת חֻמָּהּ שֶׁל בִּטְנִי.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַסַּהַר הַמִּתְעַקֵּל בִּירֵכַי,
שֶׁהָלַךְ וְהִתְעַצֵּב מֵהֵרָיוֹן לְהֵרָיוֹן,
אֶת הַגַּל הַמִּסְתַּלְסֵל הָאַדִּיר שֶׁל יַשְׁבָנִי,
אֶת רַגְלַי, יְסוֹדוֹת הַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת עָלֵי הַכּוֹתֶרֶת הַכֵּהִים
וְאֶת הַפַּרְוָה הַנִּסְתֶּרֶת שֶׁלִּי,
שׁוֹמְרָיו שֶׁל שַׁעַר גַּן הָעֵדֶן הַמִּסְתּוֹרִי
אֶל תּוֹךְ הַנִּקְרָה הַלַּחָה שֶׁמִּמֶּנָּה דָּם קוֹלֵחַ
וּמֵימֵי הַחַיִּים.

הַגּוּף הַזֶּה שֶׁלִּי יָכוֹל לִכְאֹב וְלַחְלוֹת,
הוּא דּוֹלֵף, הוּא מִשְׁתַּעֵל, הוּא מַזִּיעַ,
מַפְרִישׁ נוֹזְלֵי גּוּף, צוֹאָה, רֹק,
הוּא נַעֲשָׂה עָיֵף, זָקֵן, שָׁחוּק.

גּוּף חַי, חֻלְיָה מְקַשֶּׁרֶת אֵיתָנָה אַחַת
לְהַבְטִיחַ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַגּוּפִים הָאֵינְסוֹפִית.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַגּוּף הַזֶּה, הֶעָשׂוּי אֲדָמָה שׁוֹפַעַת:
זְרָעִים, שָׁרָשִׁים, לְשַׁד, פְּרָחִים וּפֵרוֹת.”

(“חגיגה של הגוף”, מתוך ספרה של דייזי זמורה, “הקצף האלים: שירים חדשים ונבחרים”, בהוצאת ספרי קארבסטון, 2002.
תרגום לעברית: מתת גולדברג אלון)

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט והתמונות מתוך כתבה על זמורה ב”La presna” (“העיתונות”, עיתון יומי חשוב בניקרגואה)

רגיל

רבקה קופר

רבקה קוּפֶּר, 2007-1920

היום, לפני 98 שנים, נולדה רבקה קוּפֶּר, פעילה ציונית וחברת מחתרת בגיטאות פולין. כבר בגיל 18 הייתה מזכירת תנועת הנוער “עקיבא” בוורשה, והקימה קנים של התנועה הציונית ברחבי פולין. בגטו קראקוב לימדה במחתרת עברית ותנ”ך ושימשה כקשרית בהתארגנות “החלוץ הלוחם” להתנגדות בנשק. אח”כ גורשה לאושוויץ וצעדה בצעדות המוות. בתום המלחמה לימדה בשוודיה בבי”ס של “עליית הנוער” וב-1946 יצאה עמם לישראל, אך אוניית המעפילים נתפסה, וקופר גורשה למחנה מעצר בקפריסין; גם שם פעלה במחתרת “ההגנה”. ב-1948 הגיעה ארצה, לקיבוץ דגניה ב’, והייתה לספרנית ולמזכירת הקיבוץ.

ויקיפדיה

עדות מצולמת של רבקה קופר, מתוך: משואה – המכון הבינלאומי ללימודי השואה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קופר מעידה במשפט אייכמן על ההתנגדות החמושה, 1961
עדותה נמסרה בישיבה 26 של המשפט, החל מדקה 23:45

בתמונה הקטנה: עם בנה יוחי

רגיל

רחל אוהבת-עמי (חבשוש)

מעצרה של רחל אוהבת-עמי (חבשוש), 1939

היום, לפני 79 שנים, הגיעה לוחמת האצ”ל רחל אוהבת-עמי (חבשוש) לכניסה לבית הסוהר המרכזי במגרש הרוסים בירושלים, עוטה רעלה ונושאת סל ובו חומר נפץ המוסתר מתחת לפירות וירקות, במטרה לפגוע בעצירים ערבים שנאשמו בפגיעה ביהודים ובבני משפחותיהם שבאו לבקרם בכלא. היא עוררה חשד ונעצרה, בית הדין הצבאי הבריטי גזר עליה מאסר עולם (ולא הוצאה להורג, בשל גילה הצעיר), והיא הועברה לבית הכלא לנשים בבית לחם, יהודייה יחידה בקרב האסירות הערביות. שבע שנים אחר כך, בתום מלחה”ע השנייה, קיבלה חנינה מאת הנציב העליון ושוחררה מבית הסוהר.

מידע נוסף על ניסיון הפיגוע ועל המשפט של חבשוש באתר “אנציקלופדיה יהודית לתרבות ישראל” של מכללת דעת ללימודי יהדות ורוח

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מחזיקה זר בהגיע ארונותיהם של זאב ז’בוטינסקי ורעייתו לשדה התעופה לוד, כנציגה של לוחמות האצ”ל

בתמונה הקטנה: דף מתוך יומן שניהלה בעת מאסרה, שבו היא מתארת את אבלה על מותו של ז’בוטינסקי.

התמונות מתוך אתר מוזיאון אסירי המחתרות בירושלים

רגיל

בטי לזרוס קנוט

אליזבת (בטי) לזרוס קנוט, 1965-1926

היום, לפני 92 שנים, נולדה בטי לזרוס קנוט, קשרית וחברת מחתרת המאקי בצרפת הכבושה ופעילה ציונית. עם פלישת בעלות הברית, ביקשה להתגייס לצבא הצרפתי אך נדחתה בשל מגדרה ושירתה במקום זאת ככתבת צבאית בעיתון המחתרתי “קומבה”. לאחר המלחמה גויסה לארגון לח”י וסייעה ביצירת קשרים עם עיתונאים חשובים, בגיוס ציונים צרפתים, וכן בניסיון לפוצץ משחתת בריטית שסיכלה הגעת מעפילים ארצה. בשנות ה-50 עלתה לישראל והקימה בבאר שבע את מועדון “ההזדמנות האחרונה”, שאירח אנשי תרבות ורוח ידועים והיווה מוקד משיכה לתיירים ולחיילים ששירתו באזור.

המידע מתוך מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה, פרויקט פמיניסטי באקדמיה שבו סטודנטיות וסטודנטים להיסטוריה מנגישות ומנגישים מידע על נשים בישראל.

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך אתר הלח”י

התמונה הקטנה מתוך פרויקט “מעלים ערך” באתר “פוליטיקלי קוראת”

רגיל

דבורה קלפוס-נחושתן

דבורה קלפוס-נחושתן, 2005-1925

היום, לפני 13 שנים, הלכה לעולמה דבורה קלפוס-נחושתן, היסטוריונית ישראלית, שנודעה כ”לוחמת מס’ אחת” של אצ”ל. מאז הכריז הארגון ב-1944 על מרד בבריטים, היא השתתפה בפעולות רבות, ביניהן פיצוץ צינור הנפט לבתי הזיקוק בחיפה, תקיפת מתקני הצבא הבריטי במגרשי התערוכה בת”א והשמדת 11 מטוסים צבאיים בשדה התעופה בלוד. ב-1946, בתום פעולה גדולה של אצ”ל לשיתוק תנועת הרכבות בדרום הארץ, נתפסה ונידונה ל-15 שנות מאסר. לאחר קום המדינה, בין היתר, הייתה צירה בוועידת הייסוד של תנועת החרות, הקימה מדרשה לחינוך לאומי ויזמה תערוכת אסירות במוזיאון אסירי המחתרות.

פייסבוק

התמונה הגדולה למעלה: מתוך אתר לוחמי האצ”ל

למטה: מתוך סרטון תיעודי “הורים אלמונים”, כאמו של אלוף עידו נחושתן, מפקד חיל האוויר לשעבר

התמונה הקטנה מתוך כתבה עליה ב”הארץ”: “הלוחמת מספר אחת של האצ”ל”

רגיל

רות פירסט

רות פירסט, 1982-1925

היום, לפני 93 שנים, נולדה רות פירסט, עיתונאית, חוקרת ואקטיביסטית יהודייה דרום-אפריקאית. ב-1956 הייתה בין דמויות המפתח שמחו נגד האפרטהייד והואשמו בבגידה, ב-1960 נאסר עליה להמשיך לפרסם את כתביה ונאסר על אחרים לצטט אותה, וב-1963 נעצרה והוחזקה ללא אישום בבידוד ובחסך חושי במשך 117 ימים. לאחר מכן הוגלתה, המשיכה לפעול בתנועה הבריטית נגד האפרטהייד והרצתה על פיתוח העולם השלישי ועל אפריקה בבריטניה, בטנזניה ובמוזמביק. פירסט נרצחה, בפקודת קצין במשטרת דרום אפריקה, באמצעות מעטפת נפץ שנשלחה אליה אל האוניברסיטה במוזמביק.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פירסט עם נלסון מנדלה, בכנס הקונגרס האפריקאי הלאומי השנתי (ANC) בשנת 1951. מתוך אתר הספרייה של אוניברסיטת קייפטאון

בתמונה הקטנה: ציור קיר לזכרה, צויר על ידי בן סלואו בפארק נומזאמו בסוואטו, דרום אפריקה

רגיל

רוז’קה קורצ’אק

רייזל (רוז’קה) קורצ’אק-מַרלָא, 1988-1921

היום, לפני 97 שנים, נולדה רוז’קה קורצ’אק, ממנהיגי הארגון היהודי הלוחם בגטו וילנה וממייסדי ארגון פרטיזנים מאוחד, שתחתיו התאחדו כל חברי תנועות הנוער למסגרת אחת על מנת ללחום בנאצים. עם הגיעה ארצה, מיד בתום המלחמה, הצטרפה לקיבוץ אילון, ולאחר מכן לעין החורש, והחלה לערוך הרצאות ושיחות עם אנשי היישוב, כדי ליידע אותם על השמדת יהדות מזרח אירופה ועל הפרטיזנים מיערות רודניקי ונארוץ בפולין. ספרה “להבות באפר” היה מספרי העדות הראשונים על השואה. בנוסף, במסגרת מכון מורשת, עסקה בחינוך ובתיעוד השואה והייתה מהיוזמות של משלחות הנוער לפולין.

ויקיפדיה

עוד על רוז’קה קורצ’אק בבלוג של ד”ר שרון גבע, “אל מדף ספרי ההיסטוריה”: “את תלכי בשדה” – במלאת 25 שנה לפטירתה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: רוז’קה קורצ’אק נואמת בעצרת זיכרון בקיבוץ יד מרדכי במלאת עשור למרד גטו ורשה, 1953. עוד בתמונה: אברהם שלונסקי (יושב שני מימין), מאיר יערי (יושב לימינה של קורצ’אק), יעקב חזן (יושב לשמאלה).

בתמונה הקטנה: קורצ’אק (באמצע) ופרטיזניות נוספות (מתוך אתר מורשת)

רגיל

גרטה הרמן

גרטה (הנרי) הרמן, 1984-1901

היום, לפני 117 שנים, נולדה גרטה הרמן, מתמטיקאית ופילוסופית גרמנייה. עבודת הדוקטורט שלה במתמטיקה קבעה לראשונה את קיומם של אלגוריתמים בבעיות מופשטות ומהווה טקסט מכונן של האלגברה החישובית. לעבודתה על יסודות המכניקה הקוונטית הייתה השפעה מכרעת על התפתחות התחום, אף שבמשך שנים לא זכתה לכבוד הראוי, והיא נחשבת כיום לאחד הניתוחים הפילוסופיים המוקדמים והטובים ביותר בתחום. בשנות ה-30 הצטרפה למחתרת נגד הנאצים, ולאחר מלחה”ע ה-2 הייתה שותפה לרפורמה השלטונית בגרמניה ועמדה בראש האקדמיה הפילוסופית-פוליטית לצדק חברתי ולפוליטיקה אחראית.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

ליזה מאגון

ליזה מאגון, 1943-1920

היום, לפני 75 שנים, נרצחה ליזה מאגון, חברת המחתרת של ארגון הפרטיזנים בגטו וילנה שבליטא. בשל המראה הארי שלה צוידה בתעודות מזויפות והייתה לקשרית במחתרת, שתוך סיכון חייה העבירה כלי נשק וכן את רעיון המרד. בין היתר הוטלה עליה המשימה להזהיר את היהודים בגטו אשמיאני מפני אקציה קרבה, להבהיר להם שמשמעותה מוות, לארגן אותם לבריחה ליערות ולקרוא להתנגדות. יום אחד, בבואה לחדש כנדרש את דרכונה המזויף, נעצרה, נחקרה ועונתה, אך לא חשפה דבר על המחתרת ולבסוף הוצאה להורג בירייה. היא הונצחה בסיסמת הגיוס של ארגון הפרטיזנים: “ליזא רופט!” (“ליזה קוראת!”)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ציור של דוד לבקובסקי, “פרטיזנים ביער”, גועש על נייר, 1956 (מתוך אוסף “יד ושם”)

רגיל

רצח נשות ה-PKK

רצח נשות ה-PKK (מפלגת הפועלים של כורדיסטן), 2013

היום, לפני 5 שנים, נרצחו בפריז שלוש אקטיביסטיות כורדיות, מייסדות ומנהיגות של המחתרת הכורדית בטורקיה. סקינה קנסיז הייתה ממייסדיה של “מפלגת הפועלים של כורדיסטן” בשנות ה-80, והמשיכה להנהיג את התנועה הכורדית מבית הכלא לאחר שנאסרה ועונתה ע”י המשטרה הטורקית, ומפריז לאחר שהוגלתה; פידן דוגן פעלה באיחוד האירופי למען זכויות הכורדים; וליילה סיילמז פעלה למען זכויות נשים בקרב המיעוט הכורדי. על פי מקורות זרים, סוכנות הביון הממשלתית של טורקיה עומדת מאחורי פעולת החיסול, אולי במטרה לבלום את שיחות השלום שנערכו אז בין המורדים הכורדים והממשל הטורקי.

ויקיפדיה

עוד על סקינה קנסיז, 2013-1958

עוד על פידן דוגן, 2013-1982

עוד על ליילה סיילמז, 2013-1989

פייסבוק

רגיל

רוז’ה רובוטה

רוז’ה רובוטה, 1945-1921

היום, לפני 73 שנים, שלושה שבועות לפני שחרור אושוויץ, הוצאה להורג רוז’ה רובוטה בשל חלקה במרד הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה. את ההתקוממות הובילה המחתרת של תנועת “השומר הצעיר” בפולין, שאליה השתייכה רובוטה כנערה. היא הייתה אחראית לאסוף את אבק השריפה מאסירות שעבדו בבית החרושת וסיכנו את חייהן בהברחתו, להסתירו ולהעבירו לחברים אחרים במחתרת לשם ייצור חומרי נפץ. באוקטובר 1944 הצליחו האסירים להרוג ארבעה אנשי אס-אס ולפוצץ את גג קרמטוריום 3, עד שהנאצים הצליחו לדכא את המרד. רובוטה נתפסה, נחקרה ועונתה, אך לא הסגירה איש, ולבסוף הוצאה להורג בפומבי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פאנוניקה דה קניגסווארטר

פאנוניקה (ניקה) דה קניגסווארטר, 1988-1913

היום, לפני 104 שנים, נולדה פאנוניקה דה קניגסווארטר, “ברונית הבי-בופ”, בת למשפחת רוטשילד הבריטית שהייתה פטרונית חשובה של מוזיקת ג’אז. בזמן מלחמת העולם השנייה הצטרפה קניגסווארטר לצבא צרפת החופשית ושירתה כמפענחת צפנים, נהגת ושדרנית רדיו. בשנת 1951 עקרה לניו יורק, שם התיידדה עם מוזיקאים בולטים רבים והייתה לפטרונית של כמה מהם, בראשם ת’לוניוס מונק, צ’רלי פרקר ומרי לו ויליאמס. היא נהגה לארח ג’ם סשנים בסוויטה שלה במנהטן ולספק למוזיקאים הסעה להופעות וגם מקום לגור בו כשנזקקו לכך. יצירות ג’אז רבות הוקדשו לה או נקראו על שמה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: פאנוניקה עם ת’לוניוס מונק

התמונה הגדולה צולמה ע”י מונטה סליט, 1964

התמונה הקטנה צולמה בסן פרנסיסקו, לפני הקלטת אלבום

רגיל

אנה (חנה) הילמן

אנה (חנה) הילמן, 2011-1928

היום, לפני 89 שנים, נולדה אנה הילמן, לוחמת מחתרת פולנייה יהודייה. עם הגיעה למחנה ההשמדה אושוויץ ב-1943, קשרה קשר במטרה להבריח אבק שריפה ממפעל התחמושת שבו הועבדו האסירות – בכיסים שתפרו בצד הפנימי של שמלותיהן, בתוך קשרים במטפחות הראש ולפעמים אפילו מתחת לציפורניהן – ולהעבירו לאנשי הזונדרקומנדו כדי לפוצץ את המשרפות. הילמן הצליחה שלא להתגלות גם כשסוכלה התוכנית ושרדה, וב-1946 עלתה לארץ. ב-2001 פרסמה את “לעולם לא רחוק: יומני אושוויץ של אנה הילמן”, וב-2003 תועדה בסרט “גיבורים בלתי צפויים” על ההתנגדות היהודית במלחה”ע ה-2.

ויקיפדיה

אתר המוקדש לאנה הילמן ולספר זיכרונותיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיון עם חברי פרלמנט שמרנים מקנדה בנושא דארפור, במסגרת פעילותה בוועדת התצפית על דארפור בקונגרס היהודי

בתמונה הקטנה: מתוך סרטון של המכון האמריקאי לחקר השואה

רגיל

צפורה נריה

צפורה נריה, 2017-1927

“החלטתי להיות מלוות שיירות. כך אני נוטלת חלק במלחמה, ואני לא רואה את עצמי יושבת במשק ולא עושה שום דבר.”

היום, לפני 90 שנים, נולדה צפורה נריה, לוחמת ומפקדת ישראלית. במסגרת הפלמ”ח ליוותה קבוצות שחצו את הגבול הצפוני של ארץ ישראל המנדטורית במסגרת ההעפלה היבשתית מסוריה, ובמלחמת העצמאות לחמה בקרבות, טיפלה בפצועים כחובשת וליוותה את השיירות לירושלים. עם קום המדינה ופירוק הפלמ”ח הצטרפה לנח”ל וריכזה את גיוס הנשים, ושירתה בתפקידי ח”ן שונים עד לשחרורה בדרגת סא”ל. לאחר פרישתה עסקה באמנות והייתה פעילה בעמותת הפלמ”ח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: נריה באימון ירי בפלמ”ח, שנות ה-40

רגיל

מלכה רופא

מלכה רופא, 1996-1915

היום, לפני 102 שנים, נולדה מלכה רופא, לוחמת ואלחוטאית בפלמ”ח. ב-1937 הצטרפה לקיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן, ופעלה עם קבוצה מצומצמת של אתתים ב”גדעון”, יחידת הקשר של “ההגנה”. ב-1942 הוכשרה באלחוט מורס ע”י הסוכנות היהודית ובחסות הבריטים, וב-1943 נשלחה ע”י המוסד לעלייה ב’, במסווה של חייל בריטי, להקים תחנת אלחוט בבגדד ולהכין את יהודי עיראק לעלייה לארץ. בחזרתה ארצה שידרה מתחנת האלחוט המרכזית בת”א לתיאום של אוניות מעפילים מארצות אירופה. לאחר קום המדינה ופירוק הפלמ”ח חזרה לקיבוצה, שם עבדה בין השאר בהנהלת חשבונות, במטבח ובחינוך.

ויקיפדיה

פייסבוק