עמוד 1
רגיל

נבחרות לרשויות המקומיות

נבחרות לרשויות המקומיות, 30.10.2018

מה משותף לאמסטרדם, תוניס, מקסיקו סיטי, מונטריאול, טוקיו, רומא, בוקרשט, קלן, קמפלה, ברצלונה, בגדד, פראג, פריז, בית לחם, קייב, מדריד, לודג’, מונטווידאו וקייפטאון?
בכל הערים האלה, בשבע השנים האחרונות, נבחרה *לראשונה* אישה לתפקיד ראשת העירייה.
ובישראל?

כ-60 שנים לפני שנשות ארה”ב הצליחו במאבקן על זכות הבחירה, ב-1862, הייתה ננסי סמית לאישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראש עיר (אוסקלוסה, איווה). 156 שנים אחר כך, נכון לאוקטובר 2018, עומדות נשים בראש כ-17% מערי הבירה בעולם. ובישראל – מקום המדינה ועד היום – רק 26 נשים נבחרו לעמוד בראש רשות מקומית, מתוכן אחת בלבד בראש רשות ערבית. מעולם לא עמדה אישה בראש אחת משלוש הערים הגדולות בישראל (ירושלים, ת”א-יפו וחיפה). היום, רגע לפני הבחירות המקומיות 2018, נשים מהוות פחות מ-3% מראשי הרשויות (7 מתוך 257!) וכ-13% מחברי המועצות.

 

לשלטון המקומי מקום משמעותי בחיי אזרחיות ואזרחי ישראל והשפעה עצומה על עיצוב פני החברה הישראלית. תכנון אמצעי תחבורה, תברואה, מתן היתרי בנייה בהתאם לצרכי אוכלוסיות שונות, רישוי עסקים, הפעלת מערכת החינוך, תאורת רחוב ורישות מצלמות, אירועי תרבות והנצחה  – אם נמנה רק כמה מהשירותים החשובים שרשות מקומית אמורה לספק לתושביה ולתושבותיה – הם בעלי השפעה ישירה ואדירה על חייהן של נשים, שפעמים רבות חוות את המרחב הציבורי והעירוני אחרת.
ייצוג הולם לנשים הוא הכרחי לא רק מכוח החוק, כי אם גם הכרח ציבורי ומוסרי ממדרגה ראשונה. הניסיון והמידע המצטבר מעידים, כי הגדלת שיעור הנשים המכהנות בשלטון המקומי, תוך ייצוג של מגוון אוכלוסיות הנשים המתגוררות ברשות, מוביל לשינוי חיובי ברשויות המקומיות. גם מי שאינן שמות להן למטרה לשפר את חייהן של נשים דווקא מתוך תפיסת עולם פמיניסטית, מביאות עמן חוויות, מיומנויות וניסיון חשובים ושונים משל עמיתיהן הגברים.
נשים מהוות למעלה מ-51% מהאוכלוסייה, אך שיעורן במוסדות השלטון המקומי נמוך ביותר ומשתנה מעט מאוד עם השנים. נכון להיום, ב-40 הערים הגדולות ישנה רק עיר אחת שאישה עומדת בראשה (נתניה), ומתוך 826 חברי מועצות שנבחרו בבחירות המקומיות האחרונות (2013), רק 138 הן נשים (16.7%). בכלל הרשויות המקומיות (257), רק 7 נשים עומדות בראש הרשות (2.72%), וכ-13% מחברי המועצות הן נשים. ב-98 רשויות אין כיום כל ייצוג לנשים. שיעורן ברשויות החרדיות והערביות נמוך בהרבה (פחות מ-1%), וברשויות הבדואיות מעולם לא כיהנה אפילו חברת מועצה אחת.
הסברים שונים ופתרונות שונים ניתנו במהלך השנים לייצוג הדל של נשים במרכזי השלטון המקומי בישראל; ובהתאמה, ליחס ולמענה הלוקים בחסר לצורכיהן, לביטחונן ולאיכות חייהן של נשים. דרך ארוכה עוד לפנינו.
כרגע, רגע לפני שניגשות להצביע, מה שאפשר לעשות זה לחפש מידע על הנשים המתמודדות ביישוב שלכן ולהצביע בהתאם. אפשר למצוא מידע זה באתר האינטרנט של “מקומיות 2018”, קואליציה של ארגוני נשים הפועלת לקידום נשים ברשויות המקומיות במטרה לצמצם את הפערים המגדריים ברשויות המקומיות בבחירות הקרובות.

 

נשים שעמדו/עומדות בראש רשות מקומית בישראל, מקום המדינה ועד היום:

1950: חייקה גרוסמן, ראשת מועצה אזורית געתון – ראשת רשות מקומית ראשונה בישראל
1951: הדסה ברגמן, ראשת מועצה אזורית חבל מעון
1956: חנה לוין, ראשת עיריית ראשון לציון – ראשת עירייה ראשונה
1957: יפה כץ, ראשת מועצה מקומית כפר יונה – ראשת מועצה מקומית ראשונה
1962: יהודית שושני, ראשת מועצה מקומית רמת ישי
1965: בת-שבע איילון, ראשת מועצה אזורית ברנר
1967: מנוחה חרל”פ, ראשת מועצה מקומית יקנעם עילית
1971: זהבה וושצ’ינה, ראשת מועצה מקומית קריית חרושת
1971: זלדה שחם, ראשת מועצה מקומית רמת ישי
1972: ויולט ח’ורי, ראשת מועצה מקומית כפר יאסיף – היחידה שעמדה בראש רשות מקומית ערבית בישראל
1983: אורה פוטר, ראשת מועצה אזורית בני שמעון
1989: זיוה בן דרור, ראשת המועצה המקומית אבן יהודה – ראשת מועצה מקומית נבחרת ראשונה (לאחר שינוי שיטת הבחירות לבחירה ישירה של ראש הרשות)
1993: מרשה כספי, ראשת המועצה המקומית סביון
1996: יעל שאלתיאלי, ראשת המועצה האזורית בקעת בית שאן – ראשת מועצה אזורית נבחרת ראשונה
1996: דניאלה וייס, ראשת המועצה המקומית קדומים
1998: יעל גרמן, ראשת עיריית הרצליה – ראשת עיר נבחרת ראשונה
1998: מרים פיירברג, ראשת עיריית נתניה – ראשת עיר נבחרת ראשונה
1999: אורה חכם, ראשת המועצה האזורית אפעל
2002: לילך מורגן, ראשת המועצה האזורית הערבה התיכונה
2006: פלורה שושן, ראשת המועצה המקומית מצפה רמון
2009: סיגל מורן, ראשת המועצה האזורית בני שמעון
2010: טלי פלוסקוב, ראשת עיריית ערד
2011: מטי צרפתי הרכבי, ראשת המועצה האזורית יואב
2013: ליזי דלריצ’ה, ראשת המועצה המקומית גני תקווה
2013: יעלה מקליס, ראשת עיריית יהוד-מונוסון
2015: ליאת שוחט, ראשת עיריית אור יהודה
2015: סיגל שאלתיאל-הלוי, ראשת מועצה תעשייתית מגדל תפן

נתונים על נשים בשלטון המקומי בישראל מתוך:
1. נייר עבודה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, “הייצוג הנשי בזירות הפוליטיות בישראל: תמונת מצב” (2016)
2. דו”ח משרד הפנים, “מעמד האישה ברשויות המקומיות” (2014)
3. עמוד ויקיפדיה על “התמודדות נשים בבחירות המקומיות בישראל

 

ערי הבירה בעולם שבראשן עומדות נשים, נכון לאוקטובר 2018 (41 מתוך 243 ערי בירה של מדינות וטריטוריות):

אוסלו, נורווגיה (מריאן בורגן)
אמסטרדם, הולנד (פמקה הלסמה)
אנדורה לה ולה, נסיכות אנדורה (קונחיטה מרסול ריארט)
אנטננריבו, מדגסקר (לאלאו ראוואלומנאנה)
בגדד, עיראק (ד’כרה עלווש)
בוקרשט, רומניה (גבריאלה פיראה)
בנג’ול, גמביה (רוהי מאליק לואה)
גיברלטר (קיאני אלדורינו)
דקאר, סנגל (סוהם אל ורדיני)
הוואנה, קובה (מרתה הרננדז רומרו)
וושינגטון די-סי, ארה”ב (מוריאל באוזר)
ורשה, פולין (האנה גרונקייביץ’-ואלץ)
טוקיו, יפן (יוריקו קויקה)
טורסהאבן, איי פארו (אניקה אולסן)
לוקסמבורג סיטי, לוקסמבורג (לידי פולפר)
ליברוויל, גבון (רוז כריסטיאנה אוסוקה רפונדה)
ליסבון, פורטוגל (הלנה רוזטה)
מאלה, האיים המלדיביים (שיפא מוחמד)
מדריד, ספרד (מנואלה כרמנה)
מלאבו, גינאה המשוונית (איזבל אראול איווינה)
מנגואה, ניקרגואה (דייזי טורס)
מסרו, לסוטו (מאטבוהו מוקואן)
נואוק, גרינלנד (אסיי חמניץ נארופ)
נואקשוט, מאוריטניה (מטי מינת חמדי)
נומאה, קלדוניה החדשה (סוניה לגרד)
סופיה, בולגריה (יורדנקה פנדקובה)
סטוקהולם, שוודיה (אנה קוניג ירלמיר)
סן חואן, פוארטו ריקו (כרמן יולין קרוז)
סן מרינו (מריה תרזה בקארי)
סן פייר, סן פייר ומיקלון (קארין קליירו)
סנט ג’ורג’ס, גרנדה (קווינל פרנסיס)
סנטיאגו, צ’ילה (קרלה רובילר)
פראג, צ’כיה (אדריאנה קרנאצ’ובה)
פריז, צרפת (אן אידלגו)
פריטאון, סיירה לאון (איבון אקי-סויר)
קיגאלי, רואנדה (מארי-שנטל רוואקאזינה)
קייפטאון, דרום אפריקה (פטרישיה דה ליל)
קמפלה, אוגנדה (ג’ניפר מוסיסי)
קראקס, ונצואלה (קרולינה קסטארי)
רומא, איטליה (וירג’יניה ראג’י)
תוניס, תוניסיה (סועאד עבד אל-רחים)

 

ראשות עיר פורצות דרך בהיא-סטוריה העולמית (נתונים מתוך first women mayors):

1862: האישה הראשונה שנבחרה לראשות עירייה (אך ויתרה על התפקיד) – ננסי סמית, בעיר אוסקלוסה, איווה, ארה”ב
1887: האישה הראשונה שכיהנה כראשת עירייה – סוזאנה מדורה סאלטר, בעיר ארגוניה, קנזס, ארה”ב
1893: ראשת העירייה הראשונה באימפריה הבריטית (ובאוקיאניה) – אליזבת ייטס, בעיר אונהונגה, ניו זילנד
1908: ראשת העירייה הראשונה באירופה – אליזבת גארט אנדרסון, בעיר אלדבורג, בריטניה
1918: ראשת העירייה הראשונה באימפריה הרוסית – יליזבטה מריה סקובטובה, בעיר אנאפה, רוסיה
1926: ראשת העירייה הראשונה בעיר גדולה – ברתה נייט לאנדס, בעיר סיאטל, וושינגטון, ארה”ב
1928: ראשת העירייה הראשונה בדרום אמריקה – אלזירה סוריאנו, בעיר לאחס, ריו גראנדה דו סול, ברזיל
1930: ראשת העירייה הראשונה במדינה אסלאמית – סדיה חנים, בעיר קיליצ’קיה, ארטווין, טורקיה
1937: ראשת העירייה הראשונה באסיה – אינס סריון, בעיר וואלהרמוסו, פיליפינים
1938: ראשת העירייה הראשונה באפריקה וראשת העירייה הראשונה בעיר בירה – גוולאדיס הלן קולמונדליי (ליידי דלאמיר), בעיר ניירובי, קניה
1956: ראשת העירייה הראשונה בהודו – סולוצ’אנה מודי, בעיר מומבאי (העיר הגדולה בהודו, ואחת מחמש הערים הגדולות בעולם)
1970: ראשת העירייה השחורה הראשונה באפריקה – מרגרט קניאטה, בעיר ניירובי, קניה
1970: ראשת העירייה הראשונה באיראן – דאביר עזאם חוסנה, בעיר בבולסר
1972: ראשת העירייה השחורה הראשונה בארה”ב – אלן ווקר קרייג-ג’ונס, אורבנקרסט, אוהיו, ארה”ב
2001: ראשת העירייה הלסבית המוצהרת הראשונה – לורן פורטמילר, בעיר סאג הרבור, ניו יורק, ארה”ב
2005: ראשת העירייה הראשונה ברשות הפלסטינית – ג’אנת חורי-מיח’איל, רמאללה
2017: ראשת העירייה הילידית הראשונה בארה”ב – טאשה קרדה, בעיר גרדנה, קליפורניה

 

בתמונה הגדולה: ראשת עיריית פריז אן אידלגו (מימין) וראשת עיריית ברצלונה אדה קולאו (משמאל) ביציאה מאולם עיריית ברצלונה לאחר חתימה על הסכם שיתוף פעולה בין הערים, ספטמבר 2016. צילם: ג’וזף לאגו/ גטי אימג’ז, מתוך המאמר “נשים משנות את אירופה – עלייתן של ראשות עיר

בתמונה הקטנה: קטע מתוך עיתון “בדפורד גאזט”, 7 במרץ 1862: “אשה נבחרה לראשות העיר. בבחירות מאוחרות באוסקלוסה, איווה, רק מועמד אחד הוצע לבחירות. ‘הבחורים’ לא אהבו אותו, ושמו לעצמם למצוא מועמד חלופי. וכך, ברוח של שעשוע יותר מכל דבר אחר, הם הציעו לתפקיד את הגברת ננסי סמית. ביום הבחירות, להפתעת כולם – לאחר ספירת הקולות באותו הערב נמצא כי הגברת סמית זכתה ברוב של 21 קולות על המועמד הרגיל.” (מקור)

פייסבוק

רגיל

מוד נייתן

מוד נייתן, 1946-1862

היום, לפני 156 שנים, נולדה מוד נייתן, עובדת סוציאלית, פעילת זכויות עובדים וסופרג’יסטית יהודייה אמריקאית. כמייסדת ונשיאה של ליגת הצרכנים של ניו יורק, היא חקרה ומצאה כי הנשים שעבדו בחנויות קמעונאיות בניו יורק סבלו מתנאי עבודה ירודים, משכר נמוך תמורת שעות עבודה ארוכות ומהטרדות מיניות, ועודדה צרכנים לשאת באחריות חברתית באשר לתנאי עבודה במפעלים ובסדנאות יזע ולקבל החלטות מושכלות לגבי קניותיהם. היא פעלה רבות גם למען זכות הצבעה לנשים, והראתה כי במדינות שבהן נשים יכולות להצביע, גיל ההסכמה גבוה יותר, שיעור האנאלפביתיות נמוך יותר ושכרן גבוה יותר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נייתן בוועידה השביעית של ברית הסופרג’יסטיות הבינלאומית, בודפשט, יוני 1913

בתמונה הקטנה: גזיר עיתון, מאמר שנכתב עליה ב-1934, ב-“Jewish Daily”

רגיל

מארי לאקוסט ג’רין-לז’ואה

מארי לאקוסט ג’רין-לז’ואה, 1945-1867

היום, לפני 151 שנים, נולדה מארי לאקוסט ג’רין-לז’ואה, פמיניסטית חלוצה קנדית. ב-1907 הייתה ממייסדות הפדרציה הלאומית ע”ש יוחנן המטביל, ארגון שפעל בקנדה למען זכויות חברתיות ופוליטיות לנשים, הן בחזית המשפטית-חוקית, הן בחזית הכלכלית והן מבחינת סוגיות שונות המשפיעות על חייהן של נשים, כמו אספקת חלב לילדים ולאמהות והעלאת מודעות לתמותת תינוקות. בנוסף פעלה ג’רין-לז’ואה למען השכלה גבוהה לנשים, וב-1908 הצליחה להביא לפתיחת הקולג’ הראשון לנשים בקוויבק. ב-1922 הובילה מחאה למען זכות הצבעה לנשים, זכות שהושגה לבסוף במחוז קוויבק רק ב-1940.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עם בנותיה איבון, תיאיס, בלאנש, ז’אן, מארי, ברתה וז’סטין (מארי האם במרכז התמונה, יושבת), 1907

התמונות מתוך הארכיון הלאומי של קוויבק (בצרפתית)

רגיל

פאני לו היימר

פאני לו היימר, 1977-1917

“אני מניחה שאם היה לי שכל, הייתי קצת יותר מפחדת – אבל מה היה הטעם בפחד? הדבר היחיד שהם יכלו לעשות זה להרוג אותי, והיה נראה לי שזה מה שהם מנסים לעשות, טיפין-טיפין, מאז שאני זוכרת את עצמי.”
(פאני לו היימר, על החלטתה האמיצה להצטרף למרשם בעלי זכות ההצבעה במיסיסיפי)

היום, לפני 101 שנים, נולדה פאני לו היימר, פעילה למען זכויות האזרח בארה”ב. מגיל שש עבדה עם משפחתה בשדות כותנה. כחלק מתוכנית של מדינת מיסיסיפי לצמצם את מספר העניים השחורים, רחמה הוסר, ללא ידיעתה, במהלך ניתוח למטרה אחרת. ב-1962 נענתה לקריאתו של ארגון לזכויות אזרח להירשם כבוחרת, על אף מכשולים שהציבה המדינה בפני שחורים שרצו להצביע. עקב כך פוטרה מעבודתה במטע, נעצרה והוכתה קשות – והצטרפה למאבק. בין היתר, הובילה את מיזם “קיץ החירות” במיסיסיפי, הקימה את מפלגת החירות של מיסיסיפי ונאבקה בסגרגציה ובעוני בקמפיין של מרטין לותר קינג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרה במחאה מחוץ לוועידה הדמוקרטית הלאומית באטלנטיק סיטי, אוגוסט 1964 (צילום מסך מתוך הסרט הדוקומנטרי “קיץ החירות”, “Freedom Summer”)

בתמונה הקטנה: נואמת בפני תומכי מפלגת החירות הדמוקרטית של מיסיסיפי מחוץ לגבעת הקפיטול בוושינגטון, לאחר שבית הנבחרים דחה את טענותיהם לגבי אי-ייצוג של השחורים במיסיסיפי, ספטמבר 1965 (מתוך ארכיון AP)

רגיל

יום השוויון לנשים

יום השוויון לנשים, מצוין בארה”ב מאז 1973

“זהו סיפור על נשים שיצרו את אחד המאבקים הלא-אלימים היצירתיים והמוצלחים ביותר למען זכויות אזרח שנראו בעולם. זהו מאבק בלתי-רגיל, במיוחד כשמובאות בחשבון המשוכות שהיה על הסופרג’יסטיות לצלוח. ללא כוח כלכלי, חוקי או פוליטי משל עצמן, ולמול התנגדות מבוצרת וממומנת היטב, נשים נאבקו בכל מדינה ומדינה למען זכויותיהן כאזרחיות. כדי להשיג תמיכה בזכותן להצביע, נשים הפיצו אינספור עצומות, נאמו, פרסמו עיתונות ונדדו ברחבי המדינה. לעתים קרובות הן סבלו מלעג, מהטרדות ואף מתקיפות מצד ההמון ומצד המשטרה. חלקן הושלכו לכלא, וזכו ליחס קשה כשמחו על כך. ובכל זאת הן המשיכו לנוע. לבסוף, ב-26 באוגוסט 1920, מטרתן הושגה עם התיקון ה-19.
[…] יום השוויון לנשים מאפשר לנו להקדיש תשומת לב ליתרונות הרבים של שוויון אמיתי ולתפקידן של נשים בחיים הציבוריים שלנו. נשים בשירות הציבורי ובממשל שירתו אותנו היטב כאומה בפועלן למען פינוי מכשולים, אכיפת חוקים, יישום רעיונות חדשים ושינוי עמדות הציבור. הנשים שאנו זוכרות היום מספרות סיפור מעורר השראה על מקומנו בהיסטוריה. הן מזכירות לנו שכאזרחי ואזרחיות ארה”ב יש לכולנו ההזדמנות – והאחריות – להתגבר על מכשולים, להשקיע את מיטב המאמצים ולהצטרף יחד ליצירת חברה דמוקרטית יותר.”
(מתוך “ואף על פי כן, נעו ונעו”, עלון של הפרויקט הלאומי להיסטוריה נשית לקראת יום השוויון 2018)

היום, מזה 45 שנים, נחגג בארה”ב יום השוויון לנשים לציון היום ב-1920 שבו אומץ התיקון ה-19 לחוקה האמריקאית, האוסר על הממשלה למנוע מאזרחיות אמריקאיות את זכות ההצבעה על בסיס מינן. בעקבות השביתה הלאומית של נשות ארה”ב למען שוויון תעסוקתי במהלך שנת 1970 ופעילות הגל השני של הפמיניזם למען ביטול ההבדלים הקבועים בחוק בין גברים לנשים בתחומים כמו המשפחה, הרכוש והתעסוקה, העלתה חברת הקונגרס בלה אבצוג את ההצעה לציין את היום כהוקרה למאבקן של עשרות אלפי הפעילות מאז ועידת סנקה פולס ב-1848, וכתזכורת לדרך שעוד נותרה עד לשוויון אמיתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: בלה אבצוג, יוזמת היום

בתמונה הגדולה: פרט מתוך איור של ועידת סנקה פולס 1848 (Bettmann / גטי אימג’ז)

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

אנה פילוסופובה

אנה פבלנה פילוסופובה, 1912-1837

היום, לפני 181 שנים, נולדה אנה פילוסופובה, פילנתרופית ופמיניסטית רוסייה, ממייסדות תנועת הנשים ברוסיה. ב-1860 הייתה ממייסדות אגודה פילנתרופית, שבמקום לחלק קצבאות לעניים העניקה להם השכלה ודיור בעלות נמוכה כדי שיוכלו להתפרנס בכוחות עצמם. ב-1867 יזמה פנייה לצאר לפתיחת קורסים אוניברסיטאיים לנשים, ולאחר כעשור של התנגדות מצד שמרנים קיבלה אישור רשמי לפתוח את אוניברסיטת הנשים הראשונה ברוסיה. ב-1908 כיהנה כיו”רית קונגרס הנשים הרוסיות הראשון, שפעל לקידום זכות בחירה גם לנשים, לאחר שב-1905 הוקם הפרלמנט הרוסי וזכות כזו הוענקה לגברי רוסיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן משנת 1911, מתוך “טרטיאקוב גלרי”, מגזין אמנות רוסי-אנגלי

בתמונה הקטנה: דיוקן מאת מיכאיל בריאנסקי, 1876

רגיל

לואיזה גארט אנדרסון

ד”ר לואיזה גארט אנדרסון, 1943-1873

היום, לפני 145 שנים, נולדה לואיזה גארט אנדרסון, חלוצה בתחום הרפואה וסופרג’יסטית אנגלייה. היא למדה ועבדה כמנתחת בביה”ס הלונדוני לרפואה לנשים, שנוסד ע”י אמה, אליזבת גארט אנדרסון, הרופאה המוסמכת הראשונה. ב-1910 הייתה במשלחת שהציגה בפני ראש ממשלת בריטניה דרישה לאפשר לנשים את זכות ההצבעה, וכן הייתה חברת האיגוד החברתי והפוליטי של נשות בריטניה. במהלך מלחה”ע ה-1, לאחר שהצעותיה נדחו ע”י הרשויות בבריטניה, התנדבה לצבא צרפת כמנתחת ראשית בחיל הרפואה לנשים והקימה בתי חולים צבאיים שאוישו כולם ע”י נשים – מהמנתחות ועד הסניטריות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם כלביה ויליאם וגארט, סביבות 1915

בתמונה הקטנה: עם אמה, 1876. מתוך הספר “בנות גארט החלוצות – לשבור את המחסומים העומדים בפני נשים” (2008)

רגיל

דוריס פליישמן

דוריס אלסה פליישמן, 1980-1891

היום, לפני 127 שנים, נולדה דוריס פליישמן, סופרת, עיתונאית, אשת יחסי ציבור ופעילה פמיניסטית אמריקאית. היא למדה פילוסופיה ופסיכולוגיה, שיחקה כדורסל וטניס, והשתתפה בצעדות נשים למען שלום ולמען סופרג’יזם. היא כתבה בעיתון טור לנשים על בישול ואופנה וגם על עבודה, ספורט, פוליטיקה וזכויות אזרח, ועבדה במשרד יח”צ על קמפיינים של מועמדים לנשיאות והאיגוד לקידום אנשים צבעוניים, בין היתר. משנות ה-50 ואילך פעלה להשוואת תנאי השכר של נשים ומעמדן בכלכלה ובתקשורת. אך יותר מכול, נודעה כאישה הנשואה הראשונה בארה”ב שב-1925 הוציאה דרכון הנושא את שמה מלפני הנישואין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בעלה, אדוארד ברנייס

רגיל

קלרה שורטרידג’ פולץ

קלרה (קארי) שורטרידג’ פולץ, 1934-1849

היום, לפני 169 שנים, נולדה קלרה שורטרידג’ פולץ, משפטנית אמריקאית. ב-1876, משננטשה לבד עם חמישה ילדים, החלה לעבוד במשרד של שופט וכן להרצות ולכתוב על זכות הצבעה לנשים. לאחר מאבק מול ביה”ס למשפטים של אוני’ קליפורניה, שלא קיבל נשים עד אז, ולאחר עוד מאבק לשינוי הגדרת החברים בלשכת עוה”ד של קליפורניה, מ”גברים לבנים” ל”בני אדם” – הייתה לאישה הראשונה במערב ארה”ב שהצטרפה ללשכת עוה”ד, ובמשך 56 השנים עד מותה פעלה לקידום זכויות המוחלשים. ב-1893 הציגה רעיון רדיקלי: מתן סיוע משפטי מסובסד לנאשמים עניים, ובכך יזמה את הקמת הסניגוריה הציבורית.

ויקיפדיה

עוד על הסניגוריה הציבורית בארה”ב

פייסבוק

רגיל

קריסטל איסטמן

קריסטל קתרין איסטמן, 1928-1881

“גברים אולי אומרים עכשיו [משאושרה זכות ההצבעה ברמה הפדרלית], ‘תודה לאל, המאבק האינסופי של הנשים הסתיים!’ אבל הנשים, כפי שאני מכירה אותן, אומרות, ‘עכשיו סוף סוף אנחנו יכולות להתחיל’. כשנאבקו למען הזכות להצביע, רוב הנשים ניסו לנהוג באופן מכובד בנוגע לכל נושא אחר. עכשיו הן יכולות להגיד מה הן באמת רוצות; ומה שהן באמת רוצות, בדיוק כמו כל שאר העולם הנאבק, הוא חופש.
[…] אז מהי אפוא “הבעיה של נשים” עם חופש? נראה לי שהעניין הוא כזה: איך לארגן את העולם כך שנשים תוכלנה להיות בנות אדם, עם סיכוי להשתמש במגוון המתנות שיש להן במגוון דרכים, במקום להיות מיועדות בשל מינן המקרי לתחום פעילות יחיד – משק הבית וגידול הילדים. ואם וכאשר הן יבחרו במשק הבית ובגידול הילדים, עיסוק זה יוכר על ידי העולם כעבודה, שבצידה תגמול כלכלי מוגדר המאפשר לה שלא להזדקק לתלות בגבר כלשהו.
[לשם כך,] עלינו לחולל מהפכה בחינוך המוקדם של הבנים והבנות. זה חייב להיות נשי באותה המידה שזה גברי להתפרנס ולעמוד ברשות עצמך. וזה חייב להיות גברי באותה המידה שזה נשי לדעת לבשל ולתפור ולנקות ולטפל בעצמך בשגרה. אין צורך לומר שהחלק השני של מהפכה זו צפוי לעורר התנגדות עזה יותר מהחלק הראשון. [הרי] קיומן של הנשים המפרנסות טרם הביא להתפתחותם של עקרי בית.
זה לא כל הפמיניזם, כמובן, אבל זה מספיק בשביל להתחיל.”
(מתוך נאומה מ-1920, “עכשיו אפשר להתחיל: מה הלאה? היום שאחרי זכות הצבעה לנשים“, הנכלל ברשימת מאה הנאומים החשובים במאה ה-20 בארה”ב)

היום, לפני 137 שנים, נולדה קריסטל איסטמן, סוציולוגית ועורכת דין אמריקאית. בעקבות מחקר חלוצי שערכה על פגיעות במקומות עבודה, ניסחה ב-1909 את החוק הראשון שעסק בפיצויים לנפגעי תאונות עבודה. היא הייתה ממנהיגות המאבק לזכות בחירה לנשים, ממייסדות ליגת הנשים הבינלאומית לשלום וחירות, ממייסדות האיגוד האמריקאי נגד מיליטריזם ואימפריאליזם, מייסדת ועורכת של מגזין האמנות הרדיקלי “המשחרר”, וממייסדות האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, שפועל עד היום. פעילותה פורצת הדרך הושתקה בשל תיוגה כקומוניסטית, ורק בשנת 2000 הוכנסה להיכל התהילה הלאומי לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

בסי ריינר פארקס

בסי ריינר פארקס, 1925-1829

היום, לפני 189 שנים, נולדה בסי ריינר פארקס, סופרת, משוררת, עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים באנגליה. היא הייתה חברה בתנועת הנשים המאורגנת הראשונה באנגליה, שהפעילה בכיכר לנגהם בלונדון מועדון קריאה ובית קפה שהיוו מרחב לדיון ולפעולה למען שיפור מעמדן וזכויותיהן של נשים, בעיקר זכויות תעסוקה, השכלה, רכוש והצבעה. היא הייתה העורכת הראשית של “הירחון של נשות אנגליה”, אשר נוסד ע”י קבוצת לנגהם ב-1858 והיה כתב-העת הראשון שקידם ופרסם את פועלן של נשות התקופה לצד סיקור נשים בולטות בהיסטוריה, שירה שכתבו נשים וחדשות רלוונטיות לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אליס פרנקלין

אליס קרוליין פרנקלין, 1964-1885

היום, לפני 133 שנים, נולדה אליס פרנקלין, פעילה פמיניסטית בריטית. עם פרוץ מלחה”ע ה-1, היא סייעה למשרד החקלאות וארגנה את “צבא הקרקע של הנשים”, ארגון אזרחי שסיפק לחוות כוח עבודה נשי במקום הגברים שיצאו למלחמה. ב-1919 הייתה ממייסדות “חברת הנשים הבריטיות” לסיוע לנשים שמצאו עצמן לאחר המלחמה ללא עבודה (ו/או ללא בעל מפרנס), ארגון שהיה א-פוליטי ומכיל ונתן מקום משמעותי גם לנשים פמיניסטיות וללסביות. היא הייתה דמות מפתח בייסוד “גילדת נשות העיר”, שפעלה למען שוויון אזרחי ותעסוקתי, וכן כיהנה כמזכירת הליגה היהודית לסופרג’יזם לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך “לונדון גאזט”, 1931 – פרנקלין מקבלת מהמלך אות קצונה של המסדר המצוין ביותר של האימפריה הבריטית על פועלה לפתרון מצוקתן האישית והכלכלית של נשים שנפלטו אל מחוץ למעגל העבודה לאחר מלחמת העולם הראשונה

בתמונה הקטנה: נשות “צבא הקרקע” של בריטניה קוצרות סלק (1942-3)

רגיל

מריה חזוס אלוורדו ריברה

מריה חזוס אלוורדו ריברה, 1971-1878

“העיקרון הבסיסי של הפמיניזם הוא שוויון של הגבר והאישה בפוטנציאל המנטלי וביכולת לעבוד, שוויון שהוכח ללא עוררין על ידי ההיסטוריה, ואפילו על ידי התבוננות שטחית בחיי היומיום. ברור כי יש צדק מוחלט בשחרור הנשים מן האפוטרופסות הכפויה והאכזרית של הגבר”

היום, לפני 140 שנים, נולדה מריה חזוס אלוורדו ריברה, פעילה חברתית ופמיניסטית רדיקלית, אשת חינוך, עיתונאית וסופרת פרואנית, הנחשבת לראשונת המגנות על זכויות נשים בפרו. “המהפכה הנשית”, ארגון שהקימה ב-1914, קידם הסכמה ציבורית רחבה וחקיקה בעד קבלת נשים לעבודות ממשלתיות ובעד זכות הצבעה לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך דברים שנשאה ב-1911 בכנס על פמיניזם, בלימה, פרו.

התמונה הקטנה מתוך סרטון מחווה ל”מריה חזוס אלוורדו ומאבקה למען אזרחותן של הפרואניות”

רגיל

נלי שטראוס-מושנזון

נלי שטראוס-מושנזון, 1933-1892

“מובן כי כל אפשרויות התעסוקה תהיינה פתוחות בפני נשות פלשתינה, כי הן תצבענה בבחירות לצד הגברים וכי תהיינה שותפות בעשייה ציבורית. אולם אין בכך די. הבה ונניח מאחורינו דעות קדומות קטנוניות והתבוננות בלתי נאורה אשר גרמו נכות לנפש הנשית ומנעו את צמיחתה. לא זכויות להשכלה ולא זכויות פוליטיות יעזרו לנו אם לא נשחרר עצמנו מההרמון הרוחני שבו אנו שוכנות.”
(מתוך “פלשתינה שלנו”, ספר המגולל את סיפורה ומאגד כתבים פרי עטה, שפורסם בהוצאה פרטית לאחר מותה, ב-1939)

היום, לפני 126 שנים, נולדה נלי שטראוס-מושנזון, עיתונאית ופעילה ציונית ופמיניסטית ילידת ארה”ב. מרגע שגילתה כי יש לה שורשים יהודיים, ניצתה בה אהבה ליהדות ולתנועה הציונית. היא השתלבה בשורות ארגון הדסה, וכישרון הכתיבה שלה גויס לעריכת כתבי-עת ציוניים. ב-1919 עלתה לארץ והשתתפה בהקמת המושב בלפוריה ובית היתומים בשפיה. ב-1924 מונתה רשמית לנציגת הדסה בארץ ישראל, וכן שימשה כמזכירת הסתדרות נשים עבריות, ארגון פילנתרופי לסיוע לנשים ולקידום זכויותיהן. היא הרבתה לכתוב על עתידו של היישוב העברי ועל הצורך בשוויון מגדרי, וב-1929 מונתה לעורכת “דבר” באנגלית.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך הספר לזכרה, “פלשתינה שלנו”

בתמונה הקטנה: צוות אחיות בבי”ח רוטשילד בירושלים, עם שטראוס-מושנזון (לבושה בשחור) ומנהל ביה”ח ד”ר זלקינד (מתוך אוסף הדסה ביתמונה, ויקיפדיה)

רגיל

הנרייטה דודל

הנרייטה אוגוסטה דודל, 1918-1827

היום, לפני 191 שנים, נולדה הנרייטה דודל, חלוצה במאבק לזכויות נשים באוסטרליה. המאבק שלה החל ב-1869 במכתב שכתבה על “צדק שווה לנשים” לעיתון במלבורן, והגיע לשיאו בשנות ה-80 של המאה ה-19 עם הקמת “החברה הסופרג’יסטית של הנשים הוויקטוריאניות”, הארגון הראשון למען זכות הצבעה לנשים באוסטרליה. ב-1884 החלה במאבק מול בתי המשפט הוויקטוריאניים, בהציגה ביקורת חריפה על אי-יכולתם להגן על נשים מפני אלימות: “זעמן של הנשים נובע בין היתר מכך שאלו שביצעו פשעים אלימים כנגד נשים הם גם אלו שיש להם חלק בקביעת החוקים בעוד לקורבנותיהם אין.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילום מ-1845 בערך (מתוך: ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: הדודל של גוגל שהוקדש לה לפני כשנה

רגיל

מינה ואן ווינקל

וילהלמינה (מינה) קרוליין ג’ינג’ר ואן ווינקל, 1933-1875

היום, לפני 143 שנים, נולדה מינה ואן ווינקל, עובדת סוציאלית, סופרג’יסטית וקצינת משטרה אמריקאית. במסגרת עבודתה עם המועצה הלאומית לצרכנות ועם לשכות רווחה, חשפה את תנאי ההעסקה הקשים של ילדים מהגרים בחוות. ב-1908 ייסדה את ההתאחדות הפוליטית של נשות ניו ג’רזי, שפעלה למען זכות הצבעה לנשים במדינה. ב-1918 התגייסה למשטרת מחוז קולומביה, וכעבור שנה מונתה לנהל את מחלקת הנשים של המשטרה. כנשיאה של התאחדות השוטרות הבינלאומית, ואן ווינקל הובילה מאבק להגנה על נערות ונשים בתהליך אכיפת החוק, מתוך תפיסה שיש לסייע למי שמעדו לשפר את חייהן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ואן ווינקל מניפה את הלפיד הסופרג’יסטי במהלך הפגנת “העברת לפיד הניצחון” בניו ג’רזי, אוגוסט 1915

רגיל

אנקרנסיון אלזונה

אנקרנסיון אלזונה, 2001-1895

היום, לפני 123 שנים, נולדה אנקרנסיון אלזונה, היסטוריונית וסופרג’יסטית פיליפינית פורצת דרך. ב-1923 השלימה לימודי דוקטורט בהיסטוריה – האישה הפיליפינית הראשונה בעלת דוקטורט, והתזה שלה עסקה בסקירה היסטורית של החינוך לבנות בפיליפינים. היא הרצתה בפקולטה להיסטוריה, וכיהנה כנשיאת ההתאחדות הפיליפינית לנשות אקדמיה. מאמריה וספריה על שוויון מגדרי ועל נשים פיליפיניות חלוצות הניעו תמיכה חברתית ופוליטית בזכות ההצבעה לנשים, שהושגה ב-1937. בשנות ה-60 מונתה ליו”רית המכון הלאומי להיסטוריה, וב-1985 קיבלה תואר כבוד של מדענית לאומית בפיליפינים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אלזונה מקבלת את תואר המדענית הלאומית של הפיליפינים, 1985

בתמונה הקטנה: אלזונה בסביבות 1926

רגיל

מריה קויאדו רומרו

מריה ג’וספה קויאדו רומרו, 1968-1885

היום, לפני 133 שנים, נולדה מריה קויאדו רומרו, עיתונאית, משוררת ופמיניסטית קובנית, מייסדת מפלגת הסופרג’יסטיות הדמוקרטית של קובה טרום המהפכה. היא הייתה כתבת החדשות הראשונה והכתבת הפרלמנטרית הראשונה בקובה, וכתבה רבות על חקיקה למען הגנה על נשים, שוויון מגדרי וזכות הצבעה לנשים. היא יזמה את הקמתו של ביה”ס לחקלאות הראשון לנשים בקובה, נאבקה למען זכותן של נשים לעסוק במסחר, ומאוחר יותר הייתה מפקחת השווקים הראשונה במדינתה. ב-1932 ייסדה וערכה את כתב-העת הפמיניסטי “לה מוּחֵר” (“האישה”), שהכשיר וטיפח דור חדש של עיתונאיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: כתבה על פועלה של מריה קויאדו רומרו, מתוך סדרת כתבות על נשים חשובות באמריקה שפורסמה ב-1935

רגיל

מרגרט בונדפילד

מרגרט גרייס בונדפילד, 1953-1873

היום, לפני 145 שנים, נולדה מרגרט בונדפילד, אקטיביסטית ופוליטיקאית בריטית. בגיל 14 החלה לעבוד בחנות לרקמות כדי לסייע בפרנסת המשפחה, הזדעזעה מתנאי העבודה והפכה לאחת מבכירות המאבק למען זכויות עובדים ולאישה הראשונה שעמדה בראש התאחדות האיגודים המקצועיים בבריטניה. ב-1908 הקימה במפלגת הלייבור שדולה פמיניסטית למען זכות בחירה אוניברסלית, שאינה מוגבלת לפי מגדרו או מעמדו הכלכלי של אדם, אשר הושגה בסופו של דבר ב-1928. בונדפילד נבחרה לראשונה לפרלמנט הבריטי ב-1923 ומונתה לתפקיד שרת העבודה ב-1929 – האישה הראשונה בקבינט הבריטי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בונדפילד נושאת נאום לציון 2.2 מיליון חתימות על עצומה למען שלום, שנאספו על ידי הליגה הבינלאומית של נשים לשלום וחירות, אשר נשלחה לוועידת הפירוק מנשק בז’נבה, 1932. (צילום מתוך הארכיון של בית הספר לכלכלה של לונדון)