עמוד 1
רגיל

אידה פרוינד

אידה פרוינד, 1914-1863

היום, לפני 156 שנים, נולדה אידה פרוינד, כימאית בריטית ילידת אוסטריה, המרצה הראשונה לכימיה באוניברסיטה בריטית. הייתה לה השפעה רבה על הוראת הכימיה בכלל, ובקרב בנות ונשים בפרט; היא שמה דגש על פיתוח הבנה מדעית באמצעות ניסויים, ושני ספריה היו לספרי לימוד מרכזיים. היא הגתה את הרעיון של אפיית קאפקייקס של הטבלה המחזורית ככלי עזר ללימוד הנושא, שעד היום מהווה דרך פופולרית וכיפית להצגת הכימיה באירועים לקידום מדע. היא הייתה גם פעילה פמיניסטית למען זכות בחירה, ונאבקה להכניס נשים לאגודה הכימית (מאבק שצלח לבסוף רק ב-1920, לאחר מותה).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קאפקייקס של הטבלה המחזורית כמחווה לאידה פרוינד. מתוך ציוץ של ד”ר היילי לויד, יום עדה לאבלייס לעידוד לימוד מקצועות ה-STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) לבנות, אוניברסיטת אדינבורו, אוקטובר 2017

בתמונה הקטנה: תמונתה מתוך דף המוקדש לה באתר “175 פנים של הכימיה: שונות במדע” של האגודה המלכותית הבריטית לכימיה (קרדיט: נונהאם קולג’, קיימברידג’)

רגיל

רוז שניידרמן

רוז שניידרמן, 1972-1882

“מה שהפועלת רוצה הוא לחיות, לא להתקיים בלבד… כפי שלאישה העשירה יש זכות לחיים, וגם לשמש, למוזיקה ולאמנות, אין דבר שלא מגיע גם לעובדת הצנועה. הפועלת זקוקה ללחם, אך גם לשושנים. עזרו, נשים פריווילגיות, תנו לה את פתק ההצבעה להיאבק בעזרתו”
(הציטוט על “לחם ושושנים”, שהפך למטבע לשון המבטא זכות טבעית לדברים נעלים יותר מלבד הקיום הבסיסי, לקוח מתוך נאומה במהלך שביתת הטקסטיל הגדולה ב-1912 בעיירה לורנס, מסצ’וסטס)

היום, לפני 137 שנים, נולדה רוז שניידרמן, סוציאליסטית וסופרג’יסטית יהודייה-אמריקאית. כמנהיגה בליגת נשות האיגודים המקצועיים נאבקה, בין היתר, למען שיפור הבטיחות ותנאי העבודה של נשים, למען משאל העם שב-1917 העניק לנשות ניו יורק את זכות ההצבעה, ולמען חקיקה כלכלית-חברתית במסגרת ה”ניו דיל” בשנות ה-30.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בהפגנה של איגוד הסוחרים, ~1910. מתוך האתר “ארכיון נשים יהודיות

בתמונה הקטנה: כרזה משנות ה-20 המזמינה להרצאה של שניידרמן, “עובדת סוציאלית ומנהיגה בולטת של איגוד הסוחרים”, על “שאלת הנשים מנקודת המבט של התעשייה”, בחסות ארגון הסופרג’יסטיות האמריקאיות (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

פרוקרו פארסה

ד”ר פרוקרו פארסה, 1980-1922

“אין בי פחד מהמוות. המוות הוא רק רגע חולף ותו לא. אני מוכנה לקבל את המוות בזרועות פתוחות, ולא לחיות בבושה תחת האילוץ לכסות את עצמי. אינני מתכוונת להשתחוות בפני אלה המצפים ממני להביע חרטה על חמישים שנות פועלי למען שוויון בין גברים ונשים. אינני מוכנה ללבוש את הצ’אדור ולצעוד לאחור בהיסטוריה.”
(מתוך מכתבה האחרון מהכלא, שמוען לילדיה)

היום, לפני 97 שנים, נולדה פרוקרו פארסה, רופאה, אשת חינוך ופוליטיקאית איראנית. בעידוד הוריה, מפורצי הדרך לחינוך לנשים באיראן, היא למדה רפואה. מתוך תחושת שליחות לימדה ביולוגיה בבי”ס לבנות, וכן לימדה בהתנדבות נשים בכלא, והייתה דוברת בולטת למען זכויות נשים באיראן. ב-1963 נבחרה לפרלמנט האיראני, ושם קידמה הצבעת נשים ודיני משפחה שוויוניים יותר. כעבור חמש שנים מונתה לשרת החינוך, והייתה לאישה הראשונה בממשלת איראן. במאי 1980, עם ניצחון המהפכה האיסלאמית, היא הואשמה ב”הפצת תועבה בארץ וכפירה באל” והוצאה להורג ע”י כיתת יורים בטהרן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פארסה (חותמת על המסמך), בתפקידה כשרת החינוך, עם נציגות מועצת הנשים הבינלאומית, סוף שנות ה-60. מתוך גלריית הנשים של המכון ללימודי איראן במרילנד, ארה”ב

בתמונה הקטנה: בבית המשפט של משמרות המהפכה, 1979 (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אסתר יֶיבין

אסתר (יוניס) יֶיבין, 1975-1877

היום, לפני 142 שנים, נולדה אסתר יֶיבין, פעילה פוליטית ישראלית, מחלוצות המאבק לשוויון זכויות לנשים בארץ ישראל. ב-1919 הייתה ממייסדות התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל, שלחמה למען זכות בחירה לנשים במוסדות היישוב תחת הסיסמה “משפט אחד וחוקה אחת לאיש ולאשה בישראל”. עם הצלחת מאבק זה ב-1926, הייתה ממייסדות הלשכות לסיוע משפטי לנשים, והגנה על נשים בבתי הדין הרבניים בענייני גירושים, חליצה, עגינות, ירושה ועוד. ייבין הייתה גם צירה באספת הנבחרים הראשונה, חברת הוועד הלאומי, ממייסדות קרן היסוד, פעילה בקק”ל ופעילה למען גיוס נשים.

על המאבק על זכות הבחירה כתבה (במאמרה “למלאות עשרים וחמש שנה להתאחדות לשיווי זכויות בארץ ישראל”, דצמבר 1944):
“במלחמה זו למדה האשה לקח חשוב שאין לדחות פתרון שאלות חשובות לזמנים אחרים ושאין לסמוך על תמיכת הזולת, אלא תמיד לזכור: ‘אם אין אני לי מי לי? ואם לא עכשיו – אימתי’.”

על המאבק לייצוג נשים בבתי משפט כתבה:
“אני נושאת בלבי רעיון על מינוי שופטות בכל אתר ואתר במידה שווה עם השופטים; פעם אחת לשים קץ להופעתה של האשה בתופעה זו או אחרת בתור פטרוזיליה לייפוי הסלט.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הערך של אסתר ייבין באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו

בתמונה הקטנה: רשימת המועמדות של התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בא”י, בראשות אסתר ייבין, במערכת הבחירות לאספת הנבחרים 1925 (מתוך אוסף עיריית תל אביב)

רגיל

קלרה קמפונר

קלרה קמפונר, 1972-1888

היום, לפני 131 שנים, נולדה קלרה קמפונר, פוליטיקאית ופמיניסטית ספרדייה, שידועה במאבקה להכליל סעיפים המבטיחים שוויון בין גברים ונשים בחוקה הספרדית. כבת למעמד הפועלים, היא החלה לעבוד בגיל 13 כתופרת, וכן עבדה במשרדי דואר, כמורה, כמזכירה בעיתון וכקלדנית. ב-1924 השלימה לימודי משפטים באוניברסיטת מדריד, החלה לפעול בארגוני נשים למען שוויון זכויות במשפחה, וב-1931, אף על פי שלנשות ספרד לא הייתה עדיין זכות הצבעה, נבחרה לצד שתי נשים נוספות לאסיפה המכוננת של ספרד. היא כיהנה גם כשרת הרווחה, אך עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד נאלצה לגלות לשווייץ.

“גבירותיי ורבותיי, באשר לסדרת ההצהרות שהועלו היום כנגד הצבעת נשים, אני חייבת לומר, בכל הכבוד הנדרש, שאין להן בסיס במציאות. בואו נבחן כמה מהן. […] האם נשים לא סובלות מההשלכות של החקיקה ומשלמות מסים לתמיכה במדינה בדיוק כמו הגברים? הרי כל השלכה של החקיקה המפורטת כאן חלה על שני המינים, אבל מכוונת ומנוסחת רק על ידי אחד מהם! איך אפשר לומר שנשים לא נלחמו למען הרפובליקה ושנדרשות להן עוד שנים ארוכות כדי להפגין את יכולתן? ולמה לא הגברים? למה הגבר יקבל את מלוא זכויותיו עם בוא הרפובליקה, ואלה של הנשים יתעכבו?
“חברים, חשבו לרגע – חשבו היטב – כאשר אתם סוגרים את הדלת בפני נשים בעניין הבחירה ומצהירים כי הן לא ישפיעו כלל על החיים הפוליטיים, […] האם יש לכם זכות לעשות זאת? לא; יש לכם את הזכות שהחוק נתן לכם, החוק שאתם-עצמכם יצרתם, אבל אין לכם את הזכות הטבעית הבסיסית, הנשענת על כבוד לכל אדם.
“[…] רק מי שלפי עקרונותיו ומצפונו אינו רואה את האישה כבת אנוש, מסוגל לומר שזכויות אדם ואזרח אינן חייבות להיות זהות עבור נשים וגברים. […] דבר נוסף: אל תשכחו שאינכם בנים לגבר בלבד, אלא תוצר של שני המינים. אם כן, […] תרצו או לא, אתם משתמשים גם בחצי הנשי ‘חסר היכולת’ שלכם. אז אני וכל הנשים שאני מייצגת רוצות להצביע עם החצי הגברי שלנו… כולנו ילדים של גברים ונשים וקיבלנו את שני החלקים בהווייתנו.
“[…] לעתים קרובות, באירועים ציבוריים, אני רואה בקהל נשים לא פחות מגברים. ובעיני כולם וכולן נוצצים אותם תקווה לגאולה, רצון לעזור, תשוקה ואידיאלים. אל תעשו טעות היסטורית שלעולם לא תספיקו להתאבל עליה ולכפר עליה; אל תשאירו בצד את האישה, המייצגת כוח חדש, כוח צעיר. היא, כמוך, תומכת ברפובליקה. היא, כמוך, סבלה ומקווה. הדרך היחידה להתקדם למימוש חופש היא להנגיש אותו לכולם.”
(מתוך נאומה בפני האסיפה המכוננת שניסחה את החוקה החדשה של הרפובליקה הספרדית, ב-1 באוקטובר 1931, לפני ההצבעה על זכות הבחירה לנשים בספרד, שאושרה ברוב של 161 קולות לעומת 121.)
הנאום המלא (בספרדית)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בפני עצרת גדולה במדריד, 1931

רגיל

פרנטיסקה פלמינקובה

פרנטיסקה פאוסטינה פלמינקובה, 1942-1875

היום, לפני 144 שנים, נולדה פרנטיסקה פלמינקובה, מורה, עיתונאית, פעילה פמיניסטית ופוליטיקאית יהודייה צ’כית. ב-1905 הקימה את הוועידה הסופרג’יסטית בפראג, שהייתה חלק מברית הסופרג’יסטיות הבינלאומית, פעלה לשיפור מעמדן הכלכלי והחברתי של נשים וקידמה את השתתפותן בבחירות מקומיות – ומאבקה היה לסמל ללאום הצ’כי. עם הקמת הרפובליקה הצ’כוסלובקית, נבחרה פלמינקובה למועצת העיר פראג, ולאחר מכן לנציגת מדינתה בחבר הלאומים וליו”רית הסנאט הצ’כי. לאחר הכיבוש הנאצי, על אף אזהרות ואיומים, סירבה לנטוש את פעילותה הפוליטית למען עמה, וב-1942 הוצאה להורג בטרזינשטט.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך האתר הצ’כי “פמי-סטורי

רגיל

קתלין לין

קתלין פלורנס לין, 1955-1874

היום, לפני 145 שנים, נולדה קתלין לין, רופאה ופעילה פוליטית אירית. היא הייתה מהנשים הראשונות שלמדו רפואה באירלנד, וב-1909 הייתה לעמיתה בקולג’ הרופאים המלכותי של אירלנד. היא נודעה בתמיכתה בפועלים השובתים ב”נעילה הגדולה” וכקצינת הרפואה הראשית בצבא האזרחים ב”מרידת חג הפסחא”. היא פעלה רבות באגודה האירית לזכות בחירה לנשים, וב-1923 הייתה מהראשונות שנבחרו לפרלמנט האירי. בביה”ח שהקימה ב-1919 למען אמהות וילדים חסרי אמצעים, שנוהל ע”י נשים בלבד, חוסנו כל המטופלים נגד שפעת ושחפת; בעקבות הצלחת התוכנית, מאז 1950 מחוסנים כל התינוקות באירלנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מטפלת בילדים בחצר בית החולים שהקימה, סנט אולטן. מתוך “הבלוג המרכזי למורשת קולג’ הרופאים המלכותי של אירלנד

בתמונה הקטנה: לין (משמאל) עם מדלן פרנץ’-מאלן (שהייתה כנראה זוגתה). מתוך “אייריש טיימס

רגיל

אליס וילדון

אליס אן וילדון, 1919-1866

היום, לפני 153 שנים, נולדה אליס וילדון, סופרג’יסטית, סוציאליסטית ופעילת שלום בריטית. עם הצטרפות בריטניה למלחה”ע ה-1 היא התבטאה רבות נגד מלחמה וסייעה לצעירים שחמקו מגיוס החובה מטעמי מצפון. ב-1917 הורשעו וילדון ומשפחתה בקנוניה לרצוח את ראש הממשלה לויד ג’ורג’. בריאותה הידרדרה במהירות בכלא, ולאחר מותה קברה נותר לא מסומן, מחשש להשחתה. כמאה שנים אחר כך, ב-2012, הוכיח תחקיר של הבי-בי-סי כי הראיות נגדה זויפו ע”י סוכני ביון בשירות הממשלה על-מנת להצדיק את קיום המחלקה שרדפה את התנועה האנטי-מלחמתית ולחזק את דעת הקהל נגדה.

אתר שהוקם ומופעל ע”י נינותיה, דיירדרה וקלואי מייסון, למען טיהור שמה, בירור האמת מאחורי הפללתה ותיעוד פועלה ומורשתה

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תמונת המעצר של וילדון, זכויות ל”דרבי טלגרף

בתמונה הקטנה: אליס וילדון (מימין), עם בנותיה וויני וילדון-מייסון והאטי וילדון, במעצר בתחנת המשטרה של דרבי, ינואר 1917

רגיל

טילי אסטון

מטילדה אן (“טילי”) אסטון, 1947-1873

היום, לפני 145 שנים, נולדה טילי אסטון, סופרת ומורה אוסטרלית, שנודעת בשל הישגיה בקידום זכויות אנשים עם לקויות ראייה. היא הייתה בעל/ת לקות הראייה הראשון/ה שהתקבל/ה לאוניברסיטה באוסטרליה, אך נאלצה לפרוש לאחר שנה בהיעדר ספרי לימוד בברייל. ב-1894 ייסדה את החברה הוויקטוריאנית לסופרי ברייל (לימים ספריית הברייל הלאומית), וב-1895 את האגודה לקידום עיוורים, שתחת ניהולה הובילה שינוי חברתי וחוקי, ובין היתר השיגה לעיוורים זכות הצבעה, פטור מתשלום על דואר בברייל ותחבורה ציבורית בחינם. ב-1913 מונתה לנהל את מחלקת החינוך הלאומית לעיוורים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בשנות ה-20 לחייה, מקריאה סיפורי אגדות מתוך ספר שנכתב בכתב ברייל [התמונה באדיבות “culture Victoria”]. מתוך כתבה על “תערוכה על חיי החזון של טילי אסטון

בתמונה הקטנה: סנטור פיירבירן מעניק לגברת אסטון, המייצגת את החברה לסופרי ברייל, את המפתח לספריית החברה הוויקטוריאנית לברייל, עם פתיחתה ב-1919. מתוך אתר המוזיאונים של ויקטוריה

רגיל

אסתר פול לבג’וי

אסתר פול לבג’וי, 1967-1869

היום, לפני 149 שנים, נולדה אסתר פול לבג’וי, רופאה, סופרג’יסטית ופעילה הומניטרית אמריקאית. ב-1894 השלימה לימודי רפואה, וב-1907 הייתה לאישה הראשונה שמונתה לנהל את מחלקת הבריאות של עיר גדולה (פורטלנד, אורגון). לפני בחירות 1912 הקימה את ליגת הסופרג’יסטיות “שוויון לכול”, והייתה ממובילות הקמפיין שהוביל להפיכת אורגון למדינה השביעית בארה”ב שנתנה זכות בחירה לנשים. במהלך מלחה”ע ה-1 החלה לנהל את בתי החולים האמריקאים לנשים באירופה, ועד מותה ב-1967 פעלה ב-28 מדינות במצבי אסון כדמות מרכזית בארגונים בינלאומיים למתן סיוע הומניטרי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אסתר פול לבג’וי, בשנת 1958~, מצביעה על צילום דיוקן שלה בצעירותה. מתוך ארכיון אוניברסיטת אורגון ללימודי בריאות ומדע
התמונה הקטנה מתוך ספריית הקונגרס האמריקאי

רגיל

אנה לאונאוונס

אנה הנרייטה אדוארדס לאונאוונס, 1915-1831

היום, לפני 187 שנים, נולדה אנה לאונאוונס, סופרת מסעות, מחנכת ואקטיביסטית בריטית-הודית. ב-1870 התפרסם ספרה המצליח, “האומנת האנגלייה בחצר מלך סיאם”, שתיאר את חוויותיה כמורה של נשותיו וילדיו של המלך מונגקאט מסיאם (כיום תאילנד) ואת ביקורתה על חצר המלך, על מוסד העבדות ועל מעמד הנשים. היא חיה וכתבה גם באוסטרליה, בסינגפור, ברוסיה ובארה”ב, ולבסוף השתקעה בקנדה, שם הייתה לסופרג’יסטית וממייסדות מועצת הנשים המקומית ומכללת נובה סקוטיה לאמנות ועיצוב, המוסד הראשון בקנדה שהעניק תואר באמנות. כתביה ודמותה היוו השראה לספרים, לסרטים ולמחזות.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: דיוקן, שנת 1862~

התמונה הקטנה: דיוקן מאת רוברט האריס, שנת 1905~

(התמונות מתוך ויקיפדיה)

רגיל

נבחרות לרשויות המקומיות

נבחרות לרשויות המקומיות, 30.10.2018

מה משותף לאמסטרדם, תוניס, מקסיקו סיטי, מונטריאול, טוקיו, רומא, בוקרשט, קלן, קמפלה, ברצלונה, בגדד, פראג, פריז, בית לחם, קייב, מדריד, לודג’, מונטווידאו וקייפטאון?
בכל הערים האלה, בשבע השנים האחרונות, נבחרה *לראשונה* אישה לתפקיד ראשת העירייה.
ובישראל?

כ-60 שנים לפני שנשות ארה”ב הצליחו במאבקן על זכות הבחירה, ב-1862, הייתה ננסי סמית לאישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראש עיר (אוסקלוסה, איווה). 156 שנים אחר כך, נכון לאוקטובר 2018, עומדות נשים בראש כ-17% מערי הבירה בעולם. ובישראל – מקום המדינה ועד היום – רק 26 נשים נבחרו לעמוד בראש רשות מקומית, מתוכן אחת בלבד בראש רשות ערבית. מעולם לא עמדה אישה בראש אחת משלוש הערים הגדולות בישראל (ירושלים, ת”א-יפו וחיפה). היום, רגע לפני הבחירות המקומיות 2018, נשים מהוות פחות מ-3% מראשי הרשויות (7 מתוך 257!) וכ-13% מחברי המועצות.

 

לשלטון המקומי מקום משמעותי בחיי אזרחיות ואזרחי ישראל והשפעה עצומה על עיצוב פני החברה הישראלית. תכנון אמצעי תחבורה, תברואה, מתן היתרי בנייה בהתאם לצרכי אוכלוסיות שונות, רישוי עסקים, הפעלת מערכת החינוך, תאורת רחוב ורישות מצלמות, אירועי תרבות והנצחה  – אם נמנה רק כמה מהשירותים החשובים שרשות מקומית אמורה לספק לתושביה ולתושבותיה – הם בעלי השפעה ישירה ואדירה על חייהן של נשים, שפעמים רבות חוות את המרחב הציבורי והעירוני אחרת.
ייצוג הולם לנשים הוא הכרחי לא רק מכוח החוק, כי אם גם הכרח ציבורי ומוסרי ממדרגה ראשונה. הניסיון והמידע המצטבר מעידים, כי הגדלת שיעור הנשים המכהנות בשלטון המקומי, תוך ייצוג של מגוון אוכלוסיות הנשים המתגוררות ברשות, מוביל לשינוי חיובי ברשויות המקומיות. גם מי שאינן שמות להן למטרה לשפר את חייהן של נשים דווקא מתוך תפיסת עולם פמיניסטית, מביאות עמן חוויות, מיומנויות וניסיון חשובים ושונים משל עמיתיהן הגברים.
נשים מהוות למעלה מ-51% מהאוכלוסייה, אך שיעורן במוסדות השלטון המקומי נמוך ביותר ומשתנה מעט מאוד עם השנים. נכון להיום, ב-40 הערים הגדולות ישנה רק עיר אחת שאישה עומדת בראשה (נתניה), ומתוך 826 חברי מועצות שנבחרו בבחירות המקומיות האחרונות (2013), רק 138 הן נשים (16.7%). בכלל הרשויות המקומיות (257), רק 7 נשים עומדות בראש הרשות (2.72%), וכ-13% מחברי המועצות הן נשים. ב-98 רשויות אין כיום כל ייצוג לנשים. שיעורן ברשויות החרדיות והערביות נמוך בהרבה (פחות מ-1%), וברשויות הבדואיות מעולם לא כיהנה אפילו חברת מועצה אחת.
הסברים שונים ופתרונות שונים ניתנו במהלך השנים לייצוג הדל של נשים במרכזי השלטון המקומי בישראל; ובהתאמה, ליחס ולמענה הלוקים בחסר לצורכיהן, לביטחונן ולאיכות חייהן של נשים. דרך ארוכה עוד לפנינו.
כרגע, רגע לפני שניגשות להצביע, מה שאפשר לעשות זה לחפש מידע על הנשים המתמודדות ביישוב שלכן ולהצביע בהתאם. אפשר למצוא מידע זה באתר האינטרנט של “מקומיות 2018”, קואליציה של ארגוני נשים הפועלת לקידום נשים ברשויות המקומיות במטרה לצמצם את הפערים המגדריים ברשויות המקומיות בבחירות הקרובות.

 

נשים שעמדו/עומדות בראש רשות מקומית בישראל, מקום המדינה ועד היום:

1950: חייקה גרוסמן, ראשת מועצה אזורית געתון – ראשת רשות מקומית ראשונה בישראל
1951: הדסה ברגמן, ראשת מועצה אזורית חבל מעון
1956: חנה לוין, ראשת עיריית ראשון לציון – ראשת עירייה ראשונה
1957: יפה כץ, ראשת מועצה מקומית כפר יונה – ראשת מועצה מקומית ראשונה
1962: יהודית שושני, ראשת מועצה מקומית רמת ישי
1965: בת-שבע איילון, ראשת מועצה אזורית ברנר
1967: מנוחה חרל”פ, ראשת מועצה מקומית יקנעם עילית
1971: זהבה וושצ’ינה, ראשת מועצה מקומית קריית חרושת
1971: זלדה שחם, ראשת מועצה מקומית רמת ישי
1972: ויולט ח’ורי, ראשת מועצה מקומית כפר יאסיף – היחידה שעמדה בראש רשות מקומית ערבית בישראל
1983: אורה פוטר, ראשת מועצה אזורית בני שמעון
1989: זיוה בן דרור, ראשת המועצה המקומית אבן יהודה – ראשת מועצה מקומית נבחרת ראשונה (לאחר שינוי שיטת הבחירות לבחירה ישירה של ראש הרשות)
1993: מרשה כספי, ראשת המועצה המקומית סביון
1996: יעל שאלתיאלי, ראשת המועצה האזורית בקעת בית שאן – ראשת מועצה אזורית נבחרת ראשונה
1996: דניאלה וייס, ראשת המועצה המקומית קדומים
1998: יעל גרמן, ראשת עיריית הרצליה – ראשת עיר נבחרת ראשונה
1998: מרים פיירברג, ראשת עיריית נתניה – ראשת עיר נבחרת ראשונה
1999: אורה חכם, ראשת המועצה האזורית אפעל
2002: לילך מורגן, ראשת המועצה האזורית הערבה התיכונה
2006: פלורה שושן, ראשת המועצה המקומית מצפה רמון
2009: סיגל מורן, ראשת המועצה האזורית בני שמעון
2010: טלי פלוסקוב, ראשת עיריית ערד
2011: מטי צרפתי הרכבי, ראשת המועצה האזורית יואב
2013: ליזי דלריצ’ה, ראשת המועצה המקומית גני תקווה
2013: יעלה מקליס, ראשת עיריית יהוד-מונוסון
2015: ליאת שוחט, ראשת עיריית אור יהודה
2015: סיגל שאלתיאל-הלוי, ראשת מועצה תעשייתית מגדל תפן

נתונים על נשים בשלטון המקומי בישראל מתוך:
1. נייר עבודה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, “הייצוג הנשי בזירות הפוליטיות בישראל: תמונת מצב” (2016)
2. דו”ח משרד הפנים, “מעמד האישה ברשויות המקומיות” (2014)
3. עמוד ויקיפדיה על “התמודדות נשים בבחירות המקומיות בישראל

 

ערי הבירה בעולם שבראשן עומדות נשים, נכון לאוקטובר 2018 (41 מתוך 243 ערי בירה של מדינות וטריטוריות):

אוסלו, נורווגיה (מריאן בורגן)
אמסטרדם, הולנד (פמקה הלסמה)
אנדורה לה ולה, נסיכות אנדורה (קונחיטה מרסול ריארט)
אנטננריבו, מדגסקר (לאלאו ראוואלומנאנה)
בגדד, עיראק (ד’כרה עלווש)
בוקרשט, רומניה (גבריאלה פיראה)
בנג’ול, גמביה (רוהי מאליק לואה)
גיברלטר (קיאני אלדורינו)
דקאר, סנגל (סוהם אל ורדיני)
הוואנה, קובה (מרתה הרננדז רומרו)
וושינגטון די-סי, ארה”ב (מוריאל באוזר)
ורשה, פולין (האנה גרונקייביץ’-ואלץ)
טוקיו, יפן (יוריקו קויקה)
טורסהאבן, איי פארו (אניקה אולסן)
לוקסמבורג סיטי, לוקסמבורג (לידי פולפר)
ליברוויל, גבון (רוז כריסטיאנה אוסוקה רפונדה)
ליסבון, פורטוגל (הלנה רוזטה)
מאלה, האיים המלדיביים (שיפא מוחמד)
מדריד, ספרד (מנואלה כרמנה)
מלאבו, גינאה המשוונית (איזבל אראול איווינה)
מנגואה, ניקרגואה (דייזי טורס)
מסרו, לסוטו (מאטבוהו מוקואן)
נואוק, גרינלנד (אסיי חמניץ נארופ)
נואקשוט, מאוריטניה (מטי מינת חמדי)
נומאה, קלדוניה החדשה (סוניה לגרד)
סופיה, בולגריה (יורדנקה פנדקובה)
סטוקהולם, שוודיה (אנה קוניג ירלמיר)
סן חואן, פוארטו ריקו (כרמן יולין קרוז)
סן מרינו (מריה תרזה בקארי)
סן פייר, סן פייר ומיקלון (קארין קליירו)
סנט ג’ורג’ס, גרנדה (קווינל פרנסיס)
סנטיאגו, צ’ילה (קרלה רובילר)
פראג, צ’כיה (אדריאנה קרנאצ’ובה)
פריז, צרפת (אן אידלגו)
פריטאון, סיירה לאון (איבון אקי-סויר)
קיגאלי, רואנדה (מארי-שנטל רוואקאזינה)
קייפטאון, דרום אפריקה (פטרישיה דה ליל)
קמפלה, אוגנדה (ג’ניפר מוסיסי)
קראקס, ונצואלה (קרולינה קסטארי)
רומא, איטליה (וירג’יניה ראג’י)
תוניס, תוניסיה (סועאד עבד אל-רחים)

 

ראשות עיר פורצות דרך בהיא-סטוריה העולמית (נתונים מתוך first women mayors):

1862: האישה הראשונה שנבחרה לראשות עירייה (אך ויתרה על התפקיד) – ננסי סמית, בעיר אוסקלוסה, איווה, ארה”ב
1887: האישה הראשונה שכיהנה כראשת עירייה – סוזאנה מדורה סאלטר, בעיר ארגוניה, קנזס, ארה”ב
1893: ראשת העירייה הראשונה באימפריה הבריטית (ובאוקיאניה) – אליזבת ייטס, בעיר אונהונגה, ניו זילנד
1908: ראשת העירייה הראשונה באירופה – אליזבת גארט אנדרסון, בעיר אלדבורג, בריטניה
1918: ראשת העירייה הראשונה באימפריה הרוסית – יליזבטה מריה סקובטובה, בעיר אנאפה, רוסיה
1926: ראשת העירייה הראשונה בעיר גדולה – ברתה נייט לאנדס, בעיר סיאטל, וושינגטון, ארה”ב
1928: ראשת העירייה הראשונה בדרום אמריקה – אלזירה סוריאנו, בעיר לאחס, ריו גראנדה דו סול, ברזיל
1930: ראשת העירייה הראשונה במדינה אסלאמית – סדיה חנים, בעיר קיליצ’קיה, ארטווין, טורקיה
1937: ראשת העירייה הראשונה באסיה – אינס סריון, בעיר וואלהרמוסו, פיליפינים
1938: ראשת העירייה הראשונה באפריקה וראשת העירייה הראשונה בעיר בירה – גוולאדיס הלן קולמונדליי (ליידי דלאמיר), בעיר ניירובי, קניה
1956: ראשת העירייה הראשונה בהודו – סולוצ’אנה מודי, בעיר מומבאי (העיר הגדולה בהודו, ואחת מחמש הערים הגדולות בעולם)
1970: ראשת העירייה השחורה הראשונה באפריקה – מרגרט קניאטה, בעיר ניירובי, קניה
1970: ראשת העירייה הראשונה באיראן – דאביר עזאם חוסנה, בעיר בבולסר
1972: ראשת העירייה השחורה הראשונה בארה”ב – אלן ווקר קרייג-ג’ונס, אורבנקרסט, אוהיו, ארה”ב
2001: ראשת העירייה הלסבית המוצהרת הראשונה – לורן פורטמילר, בעיר סאג הרבור, ניו יורק, ארה”ב
2005: ראשת העירייה הראשונה ברשות הפלסטינית – ג’אנת חורי-מיח’איל, רמאללה
2017: ראשת העירייה הילידית הראשונה בארה”ב – טאשה קרדה, בעיר גרדנה, קליפורניה

 

בתמונה הגדולה: ראשת עיריית פריז אן אידלגו (מימין) וראשת עיריית ברצלונה אדה קולאו (משמאל) ביציאה מאולם עיריית ברצלונה לאחר חתימה על הסכם שיתוף פעולה בין הערים, ספטמבר 2016. צילם: ג’וזף לאגו/ גטי אימג’ז, מתוך המאמר “נשים משנות את אירופה – עלייתן של ראשות עיר

בתמונה הקטנה: קטע מתוך עיתון “בדפורד גאזט”, 7 במרץ 1862: “אשה נבחרה לראשות העיר. בבחירות מאוחרות באוסקלוסה, איווה, רק מועמד אחד הוצע לבחירות. ‘הבחורים’ לא אהבו אותו, ושמו לעצמם למצוא מועמד חלופי. וכך, ברוח של שעשוע יותר מכל דבר אחר, הם הציעו לתפקיד את הגברת ננסי סמית. ביום הבחירות, להפתעת כולם – לאחר ספירת הקולות באותו הערב נמצא כי הגברת סמית זכתה ברוב של 21 קולות על המועמד הרגיל.” (מקור)

פייסבוק

רגיל

מוד נייתן

מוד נייתן, 1946-1862

היום, לפני 156 שנים, נולדה מוד נייתן, עובדת סוציאלית, פעילת זכויות עובדים וסופרג’יסטית יהודייה אמריקאית. כמייסדת ונשיאה של ליגת הצרכנים של ניו יורק, היא חקרה ומצאה כי הנשים שעבדו בחנויות קמעונאיות בניו יורק סבלו מתנאי עבודה ירודים, משכר נמוך תמורת שעות עבודה ארוכות ומהטרדות מיניות, ועודדה צרכנים לשאת באחריות חברתית באשר לתנאי עבודה במפעלים ובסדנאות יזע ולקבל החלטות מושכלות לגבי קניותיהם. היא פעלה רבות גם למען זכות הצבעה לנשים, והראתה כי במדינות שבהן נשים יכולות להצביע, גיל ההסכמה גבוה יותר, שיעור האנאלפביתיות נמוך יותר ושכרן גבוה יותר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נייתן בוועידה השביעית של ברית הסופרג’יסטיות הבינלאומית, בודפשט, יוני 1913

בתמונה הקטנה: גזיר עיתון, מאמר שנכתב עליה ב-1934, ב-“Jewish Daily”

רגיל

מארי לאקוסט ג’רין-לז’ואה

מארי לאקוסט ג’רין-לז’ואה, 1945-1867

היום, לפני 151 שנים, נולדה מארי לאקוסט ג’רין-לז’ואה, פמיניסטית חלוצה קנדית. ב-1907 הייתה ממייסדות הפדרציה הלאומית ע”ש יוחנן המטביל, ארגון שפעל בקנדה למען זכויות חברתיות ופוליטיות לנשים, הן בחזית המשפטית-חוקית, הן בחזית הכלכלית והן מבחינת סוגיות שונות המשפיעות על חייהן של נשים, כמו אספקת חלב לילדים ולאמהות והעלאת מודעות לתמותת תינוקות. בנוסף פעלה ג’רין-לז’ואה למען השכלה גבוהה לנשים, וב-1908 הצליחה להביא לפתיחת הקולג’ הראשון לנשים בקוויבק. ב-1922 הובילה מחאה למען זכות הצבעה לנשים, זכות שהושגה לבסוף במחוז קוויבק רק ב-1940.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: עם בנותיה איבון, תיאיס, בלאנש, ז’אן, מארי, ברתה וז’סטין (מארי האם במרכז התמונה, יושבת), 1907

התמונות מתוך הארכיון הלאומי של קוויבק (בצרפתית)

רגיל

פאני לו היימר

פאני לו היימר, 1977-1917

“אני מניחה שאם היה לי שכל, הייתי קצת יותר מפחדת – אבל מה היה הטעם בפחד? הדבר היחיד שהם יכלו לעשות זה להרוג אותי, והיה נראה לי שזה מה שהם מנסים לעשות, טיפין-טיפין, מאז שאני זוכרת את עצמי.”
(פאני לו היימר, על החלטתה האמיצה להצטרף למרשם בעלי זכות ההצבעה במיסיסיפי)

היום, לפני 101 שנים, נולדה פאני לו היימר, פעילה למען זכויות האזרח בארה”ב. מגיל שש עבדה עם משפחתה בשדות כותנה. כחלק מתוכנית של מדינת מיסיסיפי לצמצם את מספר העניים השחורים, רחמה הוסר, ללא ידיעתה, במהלך ניתוח למטרה אחרת. ב-1962 נענתה לקריאתו של ארגון לזכויות אזרח להירשם כבוחרת, על אף מכשולים שהציבה המדינה בפני שחורים שרצו להצביע. עקב כך פוטרה מעבודתה במטע, נעצרה והוכתה קשות – והצטרפה למאבק. בין היתר, הובילה את מיזם “קיץ החירות” במיסיסיפי, הקימה את מפלגת החירות של מיסיסיפי ונאבקה בסגרגציה ובעוני בקמפיין של מרטין לותר קינג.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שרה במחאה מחוץ לוועידה הדמוקרטית הלאומית באטלנטיק סיטי, אוגוסט 1964 (צילום מסך מתוך הסרט הדוקומנטרי “קיץ החירות”, “Freedom Summer”)

בתמונה הקטנה: נואמת בפני תומכי מפלגת החירות הדמוקרטית של מיסיסיפי מחוץ לגבעת הקפיטול בוושינגטון, לאחר שבית הנבחרים דחה את טענותיהם לגבי אי-ייצוג של השחורים במיסיסיפי, ספטמבר 1965 (מתוך ארכיון AP)

רגיל

יום השוויון לנשים

יום השוויון לנשים, מצוין בארה”ב מאז 1973

“זהו סיפור על נשים שיצרו את אחד המאבקים הלא-אלימים היצירתיים והמוצלחים ביותר למען זכויות אזרח שנראו בעולם. זהו מאבק בלתי-רגיל, במיוחד כשמובאות בחשבון המשוכות שהיה על הסופרג’יסטיות לצלוח. ללא כוח כלכלי, חוקי או פוליטי משל עצמן, ולמול התנגדות מבוצרת וממומנת היטב, נשים נאבקו בכל מדינה ומדינה למען זכויותיהן כאזרחיות. כדי להשיג תמיכה בזכותן להצביע, נשים הפיצו אינספור עצומות, נאמו, פרסמו עיתונות ונדדו ברחבי המדינה. לעתים קרובות הן סבלו מלעג, מהטרדות ואף מתקיפות מצד ההמון ומצד המשטרה. חלקן הושלכו לכלא, וזכו ליחס קשה כשמחו על כך. ובכל זאת הן המשיכו לנוע. לבסוף, ב-26 באוגוסט 1920, מטרתן הושגה עם התיקון ה-19.
[…] יום השוויון לנשים מאפשר לנו להקדיש תשומת לב ליתרונות הרבים של שוויון אמיתי ולתפקידן של נשים בחיים הציבוריים שלנו. נשים בשירות הציבורי ובממשל שירתו אותנו היטב כאומה בפועלן למען פינוי מכשולים, אכיפת חוקים, יישום רעיונות חדשים ושינוי עמדות הציבור. הנשים שאנו זוכרות היום מספרות סיפור מעורר השראה על מקומנו בהיסטוריה. הן מזכירות לנו שכאזרחי ואזרחיות ארה”ב יש לכולנו ההזדמנות – והאחריות – להתגבר על מכשולים, להשקיע את מיטב המאמצים ולהצטרף יחד ליצירת חברה דמוקרטית יותר.”
(מתוך “ואף על פי כן, נעו ונעו”, עלון של הפרויקט הלאומי להיסטוריה נשית לקראת יום השוויון 2018)

היום, מזה 45 שנים, נחגג בארה”ב יום השוויון לנשים לציון היום ב-1920 שבו אומץ התיקון ה-19 לחוקה האמריקאית, האוסר על הממשלה למנוע מאזרחיות אמריקאיות את זכות ההצבעה על בסיס מינן. בעקבות השביתה הלאומית של נשות ארה”ב למען שוויון תעסוקתי במהלך שנת 1970 ופעילות הגל השני של הפמיניזם למען ביטול ההבדלים הקבועים בחוק בין גברים לנשים בתחומים כמו המשפחה, הרכוש והתעסוקה, העלתה חברת הקונגרס בלה אבצוג את ההצעה לציין את היום כהוקרה למאבקן של עשרות אלפי הפעילות מאז ועידת סנקה פולס ב-1848, וכתזכורת לדרך שעוד נותרה עד לשוויון אמיתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: בלה אבצוג, יוזמת היום

בתמונה הגדולה: פרט מתוך איור של ועידת סנקה פולס 1848 (Bettmann / גטי אימג’ז)

רגיל

מרי וירג’יניה קוק פאריש

מרי וירג’יניה קוק פאריש, 1945-1862

“נראה כי לבנים חושבים שניתנה להם זכות משמיים להפעיל מלחמת אזרחים על שחורים, עד כדי שפיכות דמים. הם מתייחסים לחייהם של אחיהם השחורים כבועה שאפשר לפוצצה להנאתם. אותה הרוח שהתקיימה בדרום לפני עשרים וארבע שנים [עת בוטלה העבדות], עודנה קיימת ומשגשגת היום. זכויותיו של השחור כאזרח עדיין נשדדות, דבר המובהר לו מעל לכל ספק באמצעות מותם של אלו שנפלו במרד האחרון. הזעקה אינה יכולה להימשך עוד.”
(מתוך טור שלה במוסף הנשים של כתב העת “הבפטיסט האמריקאי”, 1889)

היום, לפני 156 שנים, נולדה מרי וירג’יניה קוק פאריש, אשת חינוך, עיתונאית ופעילה חברתית אמריקאית, מראשונות הפמיניזם הבפטיסטי השחור. אף שכנערה שחורה בדרום ארה”ב דלתות רבות היו סגורות בפניה, היא נאבקה ללמוד ולהצטיין, והייתה לפרופ’ לחינוך באוניברסיטה. היא נודעה ככותבת ונואמת מוכשרת, ונאבקה לפרסם את דעותיה בקהילה הנוצרית על זכות בחירה לנשים, על רפורמה חברתית לאי-אפליית שחורים ועל שוויון זכויות לכולם בתעסוקה ובחינוך. ב-1896 השתתפה בכנס הייסוד של ההתאחדות הלאומית של נשים צבעוניות, שם פעלה לקידום רפורמה בחינוך, בבריאות וברווחה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של קוק פאריש, 1891 (מתוך הארכיון הדיגיטלי של ספריית ניו יורק)

בתמונה הקטנה: צילום משנת 1893 לערך
רגיל

אנה פילוסופובה

אנה פבלנה פילוסופובה, 1912-1837

היום, לפני 181 שנים, נולדה אנה פילוסופובה, פילנתרופית ופמיניסטית רוסייה, ממייסדות תנועת הנשים ברוסיה. ב-1860 הייתה ממייסדות אגודה פילנתרופית, שבמקום לחלק קצבאות לעניים העניקה להם השכלה ודיור בעלות נמוכה כדי שיוכלו להתפרנס בכוחות עצמם. ב-1867 יזמה פנייה לצאר לפתיחת קורסים אוניברסיטאיים לנשים, ולאחר כעשור של התנגדות מצד שמרנים קיבלה אישור רשמי לפתוח את אוניברסיטת הנשים הראשונה ברוסיה. ב-1908 כיהנה כיו”רית קונגרס הנשים הרוסיות הראשון, שפעל לקידום זכות בחירה גם לנשים, לאחר שב-1905 הוקם הפרלמנט הרוסי וזכות כזו הוענקה לגברי רוסיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן משנת 1911, מתוך “טרטיאקוב גלרי”, מגזין אמנות רוסי-אנגלי

בתמונה הקטנה: דיוקן מאת מיכאיל בריאנסקי, 1876

רגיל

לואיזה גארט אנדרסון

ד”ר לואיזה גארט אנדרסון, 1943-1873

היום, לפני 145 שנים, נולדה לואיזה גארט אנדרסון, חלוצה בתחום הרפואה וסופרג’יסטית אנגלייה. היא למדה ועבדה כמנתחת בביה”ס הלונדוני לרפואה לנשים, שנוסד ע”י אמה, אליזבת גארט אנדרסון, הרופאה המוסמכת הראשונה. ב-1910 הייתה במשלחת שהציגה בפני ראש ממשלת בריטניה דרישה לאפשר לנשים את זכות ההצבעה, וכן הייתה חברת האיגוד החברתי והפוליטי של נשות בריטניה. במהלך מלחה”ע ה-1, לאחר שהצעותיה נדחו ע”י הרשויות בבריטניה, התנדבה לצבא צרפת כמנתחת ראשית בחיל הרפואה לנשים והקימה בתי חולים צבאיים שאוישו כולם ע”י נשים – מהמנתחות ועד הסניטריות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם כלביה ויליאם וגארט, סביבות 1915

בתמונה הקטנה: עם אמה, 1876. מתוך הספר “בנות גארט החלוצות – לשבור את המחסומים העומדים בפני נשים” (2008)

רגיל

דוריס פליישמן

דוריס אלסה פליישמן, 1980-1891

היום, לפני 127 שנים, נולדה דוריס פליישמן, סופרת, עיתונאית, אשת יחסי ציבור ופעילה פמיניסטית אמריקאית. היא למדה פילוסופיה ופסיכולוגיה, שיחקה כדורסל וטניס, והשתתפה בצעדות נשים למען שלום ולמען סופרג’יזם. היא כתבה בעיתון טור לנשים על בישול ואופנה וגם על עבודה, ספורט, פוליטיקה וזכויות אזרח, ועבדה במשרד יח”צ על קמפיינים של מועמדים לנשיאות והאיגוד לקידום אנשים צבעוניים, בין היתר. משנות ה-50 ואילך פעלה להשוואת תנאי השכר של נשים ומעמדן בכלכלה ובתקשורת. אך יותר מכול, נודעה כאישה הנשואה הראשונה בארה”ב שב-1925 הוציאה דרכון הנושא את שמה מלפני הנישואין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בעלה, אדוארד ברנייס