עמוד 1
רגיל

ססיל ברונשוויג

ססיל ברונשוויג, 1946-1877

היום, לפני 142 שנים, נולדה ססיל ברונשוויג, “הגברת הגדולה” של התנועה הפמיניסטית של ראשית המאה ה-20 בצרפת. היא הייתה ממייסדות המועצה הלאומית של נשות צרפת ב-1901 וההתאחדות הצרפתית לסופרג’יזם ב-1909. ב-1936 הייתה לאחת הנשים הראשונות בממשלת צרפת כשמונתה לסגנית שר החינוך, תפקיד שבו קידמה השכלה לנערות, חינוך מיוחד, מפעלי הזנה ופיקוח בריאותי בבתי הספר. ב-1938 יזמה את ביטול הקוד האזרחי שחייב נשים לקבל אישור מהבעל כדי להירשם ללימודים, לפתוח חשבון בנק או להוציא דרכון. היא הייתה היחידה מדור המייסדות שזכתה להצביע ב-1944.

“אמהות, העזנה להיות!”
(מאמר שפרסמה במגזין “הצרפתייה” של התאחדות הסופרג’יזם, 27 במאי 1933)

“ברחבי העולם חוגגים את יום האם, רעיון מרגש שהגיע אלינו מאמריקה, המדינה הרגשנית והמעשית הגדולה, שלא מסתפקת רק בהכרה בערכה המוסרי והחברתי של האישה אלא גם, זה שנים רבות, נותנת לה מקום והשפעה הולכים וגדלים בחיים הציבוריים.
יש אנשים שאינם חוששים לומר שהתפתחות כזו בתפקידן של נשים יכולה רק להזיק למשפחה והם מתנגדים למה שהם מכנים ‘התפתחות האינדיווידואליזם’ אל מושג המשפחה.
במציאות, אנחנו והם לא חולקים את אותה ההבנה של המשפחה.
עבורם, המשפחה היא קבוצה קטנה הנמצאת כולה תחת סמכותו של האב. בתמורה ללחם שהוא מביא, יש לו זכות לצוות כאדון על האישה-השפחה ועל הילדים, שבהם הוא שואף לפתח צייתנות עיוורת יותר מאשר לפתח את האישיות שלהם.
עבורנו, לעומת זאת, המשפחה היא איחוד של שתי בריות שחולקות את אותו אידיאל רוחני ואינטלקטואלי, שהחליטו להעניק חיים לילדים בריאים ומאושרים. משק הבית המשותף הוא מקור האנרגיה, האפשרות להרחיב את האור שכל אחד ואחת מקרינים באמצעות פיתוח חופשי של יכולותיהם.
כיצד אפשר שלא להבין שהמאמץ לשפר את האינדיווידואל הוא שייצור את המשפחה המיטבית? ובשם איזו סטייה יכול אדם להתנגד לאינדיווידואליזם בריא במשפחה בריאה?
היום, המתמקד באם, בואו נקווה שכל הנשים בצרפת תוכלנה להרהר בתפקידן במבנה המשפחתי. נכון, קל יותר לציית מבלי לחשוב מאשר לקחת אחריות, ואל האינדיווידואליזם שאנו מבקשות נלוות זכויות וחובות. מה שאיננו יכולות לקבל הוא ההיררכיה השרירותית של ‘בתי האב’, שמגלמת הכרה בעליונות מינית אפריורית, הכרה שמהווה בסיס לקוד לא-צודק, שמשנה את היחסים הטבעיים בין בני זוג ויוצרת סיטואציה מועדפת לאב על חשבון האם.
ישנם גברים ואף נשים שאולי כמהים לחיי האישה מימים עברו, חיים שאינם עוד, שהיו מלאים באלפי כלומים קטנים של היומיום. אבל הבה נעז לומר שגם אם גברים מוצאים שם את נוחותם, הרי שהם לא מאושרים מחיים אלה לנצח, ולעתים קרובות מדי הם מחפשים מחוץ למשק הבית מי שיוכלו להבין את טרדותיהם ושאיפותיהם.
מבחינת הילדים עצמם, הרעיון של הגבלת האישה למשק הבית בוודאי אינו מומלץ. אם על האם להישאר ‘שרת פנים’ טובה, גם עליה, ולו לטובת הצלחת המשפחה שלה, להביט החוצה ולחשוב על תחומי אחריותה ועל חובותיה.
כל אדם בעל לב נוצר זיכרון חם של אמו על הדאגה והטיפול שבהם הקיפה אותו; אבל ההכרה של הגברים הטובים ביותר מופנית אל דמות המחנכת, זו שעוררה בהם השראה ברובד העמוק והאצילי ביותר. על-מנת לרומם את נשמתם של הילדים, האם חייבת, ראשית כול, לרומם את עצמה; על-מנת לסייע [לילדים] להבין את החיים ולהדריכם, היא חייבת לכוון את עצמה.
נשים, אל תקרבנה את צמיחתכן האישית למען ילדיכן ובעליכן; יהיה זה לשווא. הם יהיו הקורבנות הראשונים. למען אושרך, ולמען אושרם של מי שאת אוהבת, אנו מזכירות לך את עצתן של טובות האמהות: ‘נשים, אל תישארנה פאסיביות; אמהות, העזנה להיות!'”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ססיל ברונשוויג בשנת 1936, אז סגנית שר החינוך, מסיירת במוסד לילדים חולים במחוז סן-מאריטים (נורמנדי) (זכויות לספריית אוניברסיטת אנז’ה, הארכיון המרכזי לפמיניזם)

בתמונה הקטנה: ברונשוויג (במרכז התמונה), בכנס של פדרציית האיחוד הצרפתית למען זכות הצבעה לנשים בעמק הלואר, פברואר 1932

[מקור]

רגיל

אמה אסון

אמה אֵסון, 1965-1889

היום, לפני 130 שנים, נולדה אמה אֵסון, פוליטיקאית אסטונית. בצעירותה עבדה כמורה להיסטוריה בבי”ס לבנות, והייתה פעילה בארגוני נשים שונים לקידום סוגיות חברתיות וחינוכיות. ב-1912 גם כתבה את ספר הלימוד הראשון בשפה האסטונית. ב-1919 נבחרה מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית למועצת עיר הבירה טאלין וכן לפרלמנט הלאומי הראשון של אסטוניה כמדינה עצמאית. היא הייתה האישה הראשונה, ואחת משתיים בלבד שהיו שותפות לניסוח של החוקה החדשה, במיוחד בתחומי החינוך והשוויון המגדרי, בין היתר של החוק שב-1920 נתן לנשות אסטוניה זכויות פוליטיות מלאות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברות המועצה המחוקקת באסטוניה, 1920. למעלה: אמה אֵסון (משמאל) והלמי ג’נסן (מימין); למטה (מימין לשמאל): אנה טורווד-טלמן, מיני קורס-אולסק, מרי רייזיק.

התמונות מתוך האתר “קול הנשים” (באסטונית), שפרסם ב-2014, לרגל יום העצמאות האסטוני ה-96, את המאמר שפרסמה אמה אֵסון בגיליון מס’ 2 של עיתון “קול הנשים” ב-1928, לרגל יום העצמאות העשירי

רגיל

אגנס מקלארן

אגנס מקלארן, 1913-1837

היום, לפני 182 שנים, נולדה אגנס מקלארן, רופאה וסופרג’יסטית סקוטית. ב-1876 השלימה לימודי רפואה, ולאחר מכן ישבה בוועד המנהל של ביה”ס לרפואה לנשים בלונדון, הייתה חברה באיגוד הרופאים של אירלנד והפעילה מרפאה בצרפת. ב-1898 המירה את דתה לקתוליות כדי להצטרף למשלחת מיסיונרית להודו, והייתה הראשונה לתת טיפול רפואי לנשים שם, שבשל הנורמות המקובלות לא יכלו לקבל טיפול מרופאים גברים. היא גם פעלה למען צדק חברתי, השתתפה במחאות נגד העבדות הלבנה (סחר בנשים לצורכי מין), וכיהנה כמזכירת החברה הלאומית של אדינבורו לסופרג’יזם לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אגנס מקלארן בשנת 1872, צילום מתוך ספרה של הלן בלקבורן, “זכות בחירה לנשים” (1902)

רגיל

מיליסנט פוסט

דיים מיליסנט גארט פוסט, 1929-1847

“אומץ קורא לאומץ בכל מקום, ולא ניתן להכחיש את קריאתו”

היום, לפני 172 שנים, נולדה מיליסנט פוסֵט, פעילה פוליטית וסופרת בריטית, ממובילות התנועה הסופרג’יסטית. היא כיהנה כנשיאת התאחדות ארגוני הסופרג’יזם בבריטניה (הנקראת היום על שמה), הייתה ממקימות ארגון הסופרג’יזם הבינלאומי (המשמש עד היום ארגון-גג של ארגוני נשים מכל העולם), והובילה קו מתון אך נחוש, שכלל ארגון עצרות וחוגי בית, פרסום מידע ושדלנות בפרלמנט. היא פעלה רבות גם לפתיחת דלתות האקדמיה בפני נשים, וב-1875 הייתה ממקימי וחברי מועצת המנהלים של קולג’ נונהאם לנשים בקיימברידג’. רק ב-1928, כשנה לפני מותה, ניתנה לנשות בריטניה זכות הצבעה כללית.

בין היתר ניהלה קמפיינים למען:

  • העלאת גיל ההסכמה כדי לרסן ניצול של ילדים
  • קרימינליזציה של גילוי עריות והתאכזרות לילדים במשפחה
  • ביטול המנהג להוציא את הנשים מבתי המשפט כאשר נידונות עבירות מין
  • הוקעת “העבדות הלבנה” (סחר בנשים ומיסוד הזנות)
  • ביטול חוק המחלות המידבקות, שהורה לבדוק תקופתית נשים בזנות ולכלוא את אלו מהן שנדבקו (ולא הוחל על גברים שהדביקו או נדבקו)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פוסט דוברת בעצרת מטעם ההתאחדות הלאומית של ארגוני הסופרג’יזם לנשים (גטי אימג’ז)

התמונות מתוך “10 ציטוטים מעוררי השראה של מיליסנט פוסט“, כתבה מינואר 2018 לרגל הצבת פסל שלה בכיכר הפרלמנט בלונדון (האישה הראשונה שפסלה מוצב שם), מאה שנה לאחר ש(חלק מ)נשות בריטניה קיבלו זכות הצבעה

רגיל

נילסין נילסן

נילסין מתילדה נילסן, 1916-1850

היום, לפני 169 שנים, נולדה נילסין נילסן, הרופאה הראשונה בדנמרק. ב-1874 פנתה לחבר פרלמנט אוהד זכויות נשים על מנת שיסייע לה להתקבל ללימודי רפואה, שנה אחר כך יצא צו מלכותי שהתיר לנשים גישה ללימודים אקדמיים, וב-1877 נמנתה עם שתי הנשים הראשונות שלמדו באוניברסיטה דנית. היא סיימה את לימודי הרפואה ב-1885, פתחה מרפאה בקופנהגן כרופאה כללית, וכן מונתה למומחית קהילתית למחלות מין. היא גם פעלה רבות למען נשים בזנות, הייתה חברה בהתאחדות הנשים הדנית למען זכות הצבעה ושוויון מגדרי, וב-1904 נמנתה עם ארבע החברות הראשונות במפלגה הליברלית בדנמרק.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך “נילסין נילסן – והזכות להשכלה“, הארכיון הלאומי הדני

בתמונה הקטנה: צילום: י. פיטרסון, מתוך אוסף התמונות של הספרייה המלכותית הדנית

רגיל

אניטה מילר-כהן

אניטה מילר-כהן, 1962-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אניטה מילר-כהן, עובדת סוציאלית ופעילת ציבור ישראלית ילידת אוסטריה. במהלך מלחה”ע ה-1, בגיל 25, עמדה בראש ועד הסיוע לפליטים וליתומים מטעם ממשלת אוסטריה, שארגן בתי מחסה ומטבחים, בתי מלאכה והכשרה, וכן סעד לבעלי מוגבלויות. היא הייתה שותפה בהתאחדות העולמית של הנשים היהודיות, צירה ופעילה בקונגרסים ציוניים, וסייעה למקם מחדש אלפי ילדים יהודים ניצולי פרעות ברחבי אירופה ואמריקה. ב-1935 עלתה לארץ ישראל והייתה ממקימות ומנהלות “שירות נשים סוציאלי” ו”הלשכה לעזרה סוציאלית”, לימים משרד הסעד של מדינת ישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אניטה מילר-כהן בווינה, אוסטריה, כנראה בשנות ה-20, מתוך אוסף שבדרון בספרייה הלאומית של ישראל

התמונה הקטנה מתוך ארכיון בית לוחמי הגטאות

רגיל

ליידי פלורנס דיקסי

ליידי פלורנס קרולין דיקסי, 1905-1855

“אין ספק כי הטבע חנן נשים ביכולת מוחית רבה. ניתן לראות זאת בקלות בילדות… אך הגבר פועל בכוונה תחילה למנוע את התפתחותה של יכולת מנטלית זו, ומחוקק כי השכלתן של נשים תהיה ברמה נמוכה מזו של גברים… אני טוענת בפני האדונים הנכבדים כי הליך זה הוא שרירותי ואכזרי, ומנוגד לטבע. זו הייתה הדרך לשלוח אל קברן אלפי נשים ללא הכרה, ללא הספד, ללא שם, נשים שהאינטלקט החד שלהן בוזבז לריק, שכוחותיהן להשפיע טוב שותקו ולא פותחו.”
[מתוך הרומן האוטופי הפמיניסטי שכתבה בשנת 1890, “גלוריאנה, או: המהפכה של 1900”, עמ’ 130-129]

היום, לפני 164 שנים, נולדה פלורנס דיקסי, חובבת הרפתקאות, סופרת ופעילה פמיניסטית סקוטית. ספריה מאתגרים את מקומן של ילדות ונשים בחברה, ומציגים דמויות נשיות חזקות ורבות תושייה. ספרי המסעות המפורסמים שלה יצרו סגנון נשי ייחודי השובר את מסורת הכתיבה על מסעות שהייתה נהוגה במאה ה-19. ככתבת שטח של “מורנינג פוסט” הלונדוני, נשלחה ב-1881 לסקר את מלחמת הבורים ומלחמת הזולו בדרום אפריקה, הביעה הזדהות רבה עם המקומיים והגנה על מאבקם. היא הייתה גם סופרג’יסטית נלהבת וכן תמכה בספורט נשי; בין היתר ייסדה את ההתאחדות הבריטית לכדורגל נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ליידי דיקסי (רוכבת על סוס, עם הגב אלינו) פונה לשותף לרכיבה, לפני כניסתם לכפר אינדיאני. איור מתוך ספרה מ-1880, “לרוחב פטגוניה”, המתאר את מסעה הנועז בחבל פטגוניה שבדרום אמריקה

הספר המלא, באתר הספרייה הדיגיטלית “חגיגה של נשים כותבות”

בתמונה הקטנה: פורטרט של ליידי דיקסי, איור של תיאובלד שרטרן ל”וניטי פייר”, 1884

רגיל

מרי אגנס צ’ייס

מרי אגנס מיארה צ’ייס, 1963-1869

היום, לפני 150 שנים, נולדה מרי אגנס צ’ייס, בוטנאית אמריקאית. ב-1897 פרסמה את מאמרה הראשון על חקר שיטתי ושימור של דגנים, המהווים מקור מזון עיקרי וכן משמשים להפקת צמחי מרפא וחומרי בנייה. ב-1901 התקבלה לעבודתה הראשונה בתחום, כעוזרת מחקר בוטני במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע, ועם השנים הפכה לאחת החוקרות החשובות בעולם בתחום, בזכות עשרות פרסומים מדעיים ומחקרים במשרד החקלאות של ארה”ב ובמוזיאון הלאומי של מכון הסמית’סוניאן. היא נודעה גם כסופרג’יסטית בולטת, שהייתה שותפה להפגנות, למעצרים ולשביתות רעב למען זכות ההצבעה לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במסע מחקרי לאיסוף צמחים בברזיל, 1929

בתמונה הקטנה: עם דגימות צמחים במשרדה במכון הסמית’סוניאן, 1960

רגיל

אידה פרוינד

אידה פרוינד, 1914-1863

היום, לפני 156 שנים, נולדה אידה פרוינד, כימאית בריטית ילידת אוסטריה, המרצה הראשונה לכימיה באוניברסיטה בריטית. הייתה לה השפעה רבה על הוראת הכימיה בכלל, ובקרב בנות ונשים בפרט; היא שמה דגש על פיתוח הבנה מדעית באמצעות ניסויים, ושני ספריה היו לספרי לימוד מרכזיים. היא הגתה את הרעיון של אפיית קאפקייקס של הטבלה המחזורית ככלי עזר ללימוד הנושא, שעד היום מהווה דרך פופולרית וכיפית להצגת הכימיה באירועים לקידום מדע. היא הייתה גם פעילה פמיניסטית למען זכות בחירה, ונאבקה להכניס נשים לאגודה הכימית (מאבק שצלח לבסוף רק ב-1920, לאחר מותה).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קאפקייקס של הטבלה המחזורית כמחווה לאידה פרוינד. מתוך ציוץ של ד”ר היילי לויד, יום עדה לאבלייס לעידוד לימוד מקצועות ה-STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) לבנות, אוניברסיטת אדינבורו, אוקטובר 2017

בתמונה הקטנה: תמונתה מתוך דף המוקדש לה באתר “175 פנים של הכימיה: שונות במדע” של האגודה המלכותית הבריטית לכימיה (קרדיט: נונהאם קולג’, קיימברידג’)

רגיל

רוז שניידרמן

רוז שניידרמן, 1972-1882

“מה שהפועלת רוצה הוא לחיות, לא להתקיים בלבד… כפי שלאישה העשירה יש זכות לחיים, וגם לשמש, למוזיקה ולאמנות, אין דבר שלא מגיע גם לעובדת הצנועה. הפועלת זקוקה ללחם, אך גם לשושנים. עזרו, נשים פריווילגיות, תנו לה את פתק ההצבעה להיאבק בעזרתו”
(הציטוט על “לחם ושושנים”, שהפך למטבע לשון המבטא זכות טבעית לדברים נעלים יותר מלבד הקיום הבסיסי, לקוח מתוך נאומה במהלך שביתת הטקסטיל הגדולה ב-1912 בעיירה לורנס, מסצ’וסטס)

היום, לפני 137 שנים, נולדה רוז שניידרמן, סוציאליסטית וסופרג’יסטית יהודייה-אמריקאית. כמנהיגה בליגת נשות האיגודים המקצועיים נאבקה, בין היתר, למען שיפור הבטיחות ותנאי העבודה של נשים, למען משאל העם שב-1917 העניק לנשות ניו יורק את זכות ההצבעה, ולמען חקיקה כלכלית-חברתית במסגרת ה”ניו דיל” בשנות ה-30.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בהפגנה של איגוד הסוחרים, ~1910. מתוך האתר “ארכיון נשים יהודיות

בתמונה הקטנה: כרזה משנות ה-20 המזמינה להרצאה של שניידרמן, “עובדת סוציאלית ומנהיגה בולטת של איגוד הסוחרים”, על “שאלת הנשים מנקודת המבט של התעשייה”, בחסות ארגון הסופרג’יסטיות האמריקאיות (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

פרוקרו פארסה

ד”ר פרוקרו פארסה, 1980-1922

“אין בי פחד מהמוות. המוות הוא רק רגע חולף ותו לא. אני מוכנה לקבל את המוות בזרועות פתוחות, ולא לחיות בבושה תחת האילוץ לכסות את עצמי. אינני מתכוונת להשתחוות בפני אלה המצפים ממני להביע חרטה על חמישים שנות פועלי למען שוויון בין גברים ונשים. אינני מוכנה ללבוש את הצ’אדור ולצעוד לאחור בהיסטוריה.”
(מתוך מכתבה האחרון מהכלא, שמוען לילדיה)

היום, לפני 97 שנים, נולדה פרוקרו פארסה, רופאה, אשת חינוך ופוליטיקאית איראנית. בעידוד הוריה, מפורצי הדרך לחינוך לנשים באיראן, היא למדה רפואה. מתוך תחושת שליחות לימדה ביולוגיה בבי”ס לבנות, וכן לימדה בהתנדבות נשים בכלא, והייתה דוברת בולטת למען זכויות נשים באיראן. ב-1963 נבחרה לפרלמנט האיראני, ושם קידמה הצבעת נשים ודיני משפחה שוויוניים יותר. כעבור חמש שנים מונתה לשרת החינוך, והייתה לאישה הראשונה בממשלת איראן. במאי 1980, עם ניצחון המהפכה האיסלאמית, היא הואשמה ב”הפצת תועבה בארץ וכפירה באל” והוצאה להורג ע”י כיתת יורים בטהרן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר פארסה (חותמת על המסמך), בתפקידה כשרת החינוך, עם נציגות מועצת הנשים הבינלאומית, סוף שנות ה-60. מתוך גלריית הנשים של המכון ללימודי איראן במרילנד, ארה”ב

בתמונה הקטנה: בבית המשפט של משמרות המהפכה, 1979 (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אסתר יֶיבין

אסתר (יוניס) יֶיבין, 1975-1877

היום, לפני 142 שנים, נולדה אסתר יֶיבין, פעילה פוליטית ישראלית, מחלוצות המאבק לשוויון זכויות לנשים בארץ ישראל. ב-1919 הייתה ממייסדות התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל, שלחמה למען זכות בחירה לנשים במוסדות היישוב תחת הסיסמה “משפט אחד וחוקה אחת לאיש ולאשה בישראל”. עם הצלחת מאבק זה ב-1926, הייתה ממייסדות הלשכות לסיוע משפטי לנשים, והגנה על נשים בבתי הדין הרבניים בענייני גירושים, חליצה, עגינות, ירושה ועוד. ייבין הייתה גם צירה באספת הנבחרים הראשונה, חברת הוועד הלאומי, ממייסדות קרן היסוד, פעילה בקק”ל ופעילה למען גיוס נשים.

על המאבק על זכות הבחירה כתבה (במאמרה “למלאות עשרים וחמש שנה להתאחדות לשיווי זכויות בארץ ישראל”, דצמבר 1944):
“במלחמה זו למדה האשה לקח חשוב שאין לדחות פתרון שאלות חשובות לזמנים אחרים ושאין לסמוך על תמיכת הזולת, אלא תמיד לזכור: ‘אם אין אני לי מי לי? ואם לא עכשיו – אימתי’.”

על המאבק לייצוג נשים בבתי משפט כתבה:
“אני נושאת בלבי רעיון על מינוי שופטות בכל אתר ואתר במידה שווה עם השופטים; פעם אחת לשים קץ להופעתה של האשה בתופעה זו או אחרת בתור פטרוזיליה לייפוי הסלט.”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הערך של אסתר ייבין באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו

בתמונה הקטנה: רשימת המועמדות של התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בא”י, בראשות אסתר ייבין, במערכת הבחירות לאספת הנבחרים 1925 (מתוך אוסף עיריית תל אביב)

רגיל

קלרה קמפונר

קלרה קמפונר, 1972-1888

היום, לפני 131 שנים, נולדה קלרה קמפונר, פוליטיקאית ופמיניסטית ספרדייה, שידועה במאבקה להכליל סעיפים המבטיחים שוויון בין גברים ונשים בחוקה הספרדית. כבת למעמד הפועלים, היא החלה לעבוד בגיל 13 כתופרת, וכן עבדה במשרדי דואר, כמורה, כמזכירה בעיתון וכקלדנית. ב-1924 השלימה לימודי משפטים באוניברסיטת מדריד, החלה לפעול בארגוני נשים למען שוויון זכויות במשפחה, וב-1931, אף על פי שלנשות ספרד לא הייתה עדיין זכות הצבעה, נבחרה לצד שתי נשים נוספות לאסיפה המכוננת של ספרד. היא כיהנה גם כשרת הרווחה, אך עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד נאלצה לגלות לשווייץ.

“גבירותיי ורבותיי, באשר לסדרת ההצהרות שהועלו היום כנגד הצבעת נשים, אני חייבת לומר, בכל הכבוד הנדרש, שאין להן בסיס במציאות. בואו נבחן כמה מהן. […] האם נשים לא סובלות מההשלכות של החקיקה ומשלמות מסים לתמיכה במדינה בדיוק כמו הגברים? הרי כל השלכה של החקיקה המפורטת כאן חלה על שני המינים, אבל מכוונת ומנוסחת רק על ידי אחד מהם! איך אפשר לומר שנשים לא נלחמו למען הרפובליקה ושנדרשות להן עוד שנים ארוכות כדי להפגין את יכולתן? ולמה לא הגברים? למה הגבר יקבל את מלוא זכויותיו עם בוא הרפובליקה, ואלה של הנשים יתעכבו?
“חברים, חשבו לרגע – חשבו היטב – כאשר אתם סוגרים את הדלת בפני נשים בעניין הבחירה ומצהירים כי הן לא ישפיעו כלל על החיים הפוליטיים, […] האם יש לכם זכות לעשות זאת? לא; יש לכם את הזכות שהחוק נתן לכם, החוק שאתם-עצמכם יצרתם, אבל אין לכם את הזכות הטבעית הבסיסית, הנשענת על כבוד לכל אדם.
“[…] רק מי שלפי עקרונותיו ומצפונו אינו רואה את האישה כבת אנוש, מסוגל לומר שזכויות אדם ואזרח אינן חייבות להיות זהות עבור נשים וגברים. […] דבר נוסף: אל תשכחו שאינכם בנים לגבר בלבד, אלא תוצר של שני המינים. אם כן, […] תרצו או לא, אתם משתמשים גם בחצי הנשי ‘חסר היכולת’ שלכם. אז אני וכל הנשים שאני מייצגת רוצות להצביע עם החצי הגברי שלנו… כולנו ילדים של גברים ונשים וקיבלנו את שני החלקים בהווייתנו.
“[…] לעתים קרובות, באירועים ציבוריים, אני רואה בקהל נשים לא פחות מגברים. ובעיני כולם וכולן נוצצים אותם תקווה לגאולה, רצון לעזור, תשוקה ואידיאלים. אל תעשו טעות היסטורית שלעולם לא תספיקו להתאבל עליה ולכפר עליה; אל תשאירו בצד את האישה, המייצגת כוח חדש, כוח צעיר. היא, כמוך, תומכת ברפובליקה. היא, כמוך, סבלה ומקווה. הדרך היחידה להתקדם למימוש חופש היא להנגיש אותו לכולם.”
(מתוך נאומה בפני האסיפה המכוננת שניסחה את החוקה החדשה של הרפובליקה הספרדית, ב-1 באוקטובר 1931, לפני ההצבעה על זכות הבחירה לנשים בספרד, שאושרה ברוב של 161 קולות לעומת 121.)
הנאום המלא (בספרדית)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת בפני עצרת גדולה במדריד, 1931

רגיל

פרנטיסקה פלמינקובה

פרנטיסקה פאוסטינה פלמינקובה, 1942-1875

היום, לפני 144 שנים, נולדה פרנטיסקה פלמינקובה, מורה, עיתונאית, פעילה פמיניסטית ופוליטיקאית יהודייה צ’כית. ב-1905 הקימה את הוועידה הסופרג’יסטית בפראג, שהייתה חלק מברית הסופרג’יסטיות הבינלאומית, פעלה לשיפור מעמדן הכלכלי והחברתי של נשים וקידמה את השתתפותן בבחירות מקומיות – ומאבקה היה לסמל ללאום הצ’כי. עם הקמת הרפובליקה הצ’כוסלובקית, נבחרה פלמינקובה למועצת העיר פראג, ולאחר מכן לנציגת מדינתה בחבר הלאומים וליו”רית הסנאט הצ’כי. לאחר הכיבוש הנאצי, על אף אזהרות ואיומים, סירבה לנטוש את פעילותה הפוליטית למען עמה, וב-1942 הוצאה להורג בטרזינשטט.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך האתר הצ’כי “פמי-סטורי

רגיל

קתלין לין

קתלין פלורנס לין, 1955-1874

היום, לפני 145 שנים, נולדה קתלין לין, רופאה ופעילה פוליטית אירית. היא הייתה מהנשים הראשונות שלמדו רפואה באירלנד, וב-1909 הייתה לעמיתה בקולג’ הרופאים המלכותי של אירלנד. היא נודעה בתמיכתה בפועלים השובתים ב”נעילה הגדולה” וכקצינת הרפואה הראשית בצבא האזרחים ב”מרידת חג הפסחא”. היא פעלה רבות באגודה האירית לזכות בחירה לנשים, וב-1923 הייתה מהראשונות שנבחרו לפרלמנט האירי. בביה”ח שהקימה ב-1919 למען אמהות וילדים חסרי אמצעים, שנוהל ע”י נשים בלבד, חוסנו כל המטופלים נגד שפעת ושחפת; בעקבות הצלחת התוכנית, מאז 1950 מחוסנים כל התינוקות באירלנד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מטפלת בילדים בחצר בית החולים שהקימה, סנט אולטן. מתוך “הבלוג המרכזי למורשת קולג’ הרופאים המלכותי של אירלנד

בתמונה הקטנה: לין (משמאל) עם מדלן פרנץ’-מאלן (שהייתה כנראה זוגתה). מתוך “אייריש טיימס

רגיל

אליס וילדון

אליס אן וילדון, 1919-1866

היום, לפני 153 שנים, נולדה אליס וילדון, סופרג’יסטית, סוציאליסטית ופעילת שלום בריטית. עם הצטרפות בריטניה למלחה”ע ה-1 היא התבטאה רבות נגד מלחמה וסייעה לצעירים שחמקו מגיוס החובה מטעמי מצפון. ב-1917 הורשעו וילדון ומשפחתה בקנוניה לרצוח את ראש הממשלה לויד ג’ורג’. בריאותה הידרדרה במהירות בכלא, ולאחר מותה קברה נותר לא מסומן, מחשש להשחתה. כמאה שנים אחר כך, ב-2012, הוכיח תחקיר של הבי-בי-סי כי הראיות נגדה זויפו ע”י סוכני ביון בשירות הממשלה על-מנת להצדיק את קיום המחלקה שרדפה את התנועה האנטי-מלחמתית ולחזק את דעת הקהל נגדה.

אתר שהוקם ומופעל ע”י נינותיה, דיירדרה וקלואי מייסון, למען טיהור שמה, בירור האמת מאחורי הפללתה ותיעוד פועלה ומורשתה

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תמונת המעצר של וילדון, זכויות ל”דרבי טלגרף

בתמונה הקטנה: אליס וילדון (מימין), עם בנותיה וויני וילדון-מייסון והאטי וילדון, במעצר בתחנת המשטרה של דרבי, ינואר 1917

רגיל

טילי אסטון

מטילדה אן (“טילי”) אסטון, 1947-1873

היום, לפני 145 שנים, נולדה טילי אסטון, סופרת ומורה אוסטרלית, שנודעת בשל הישגיה בקידום זכויות אנשים עם לקויות ראייה. היא הייתה בעל/ת לקות הראייה הראשון/ה שהתקבל/ה לאוניברסיטה באוסטרליה, אך נאלצה לפרוש לאחר שנה בהיעדר ספרי לימוד בברייל. ב-1894 ייסדה את החברה הוויקטוריאנית לסופרי ברייל (לימים ספריית הברייל הלאומית), וב-1895 את האגודה לקידום עיוורים, שתחת ניהולה הובילה שינוי חברתי וחוקי, ובין היתר השיגה לעיוורים זכות הצבעה, פטור מתשלום על דואר בברייל ותחבורה ציבורית בחינם. ב-1913 מונתה לנהל את מחלקת החינוך הלאומית לעיוורים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בשנות ה-20 לחייה, מקריאה סיפורי אגדות מתוך ספר שנכתב בכתב ברייל [התמונה באדיבות “culture Victoria”]. מתוך כתבה על “תערוכה על חיי החזון של טילי אסטון

בתמונה הקטנה: סנטור פיירבירן מעניק לגברת אסטון, המייצגת את החברה לסופרי ברייל, את המפתח לספריית החברה הוויקטוריאנית לברייל, עם פתיחתה ב-1919. מתוך אתר המוזיאונים של ויקטוריה

רגיל

אסתר פול לבג’וי

אסתר פול לבג’וי, 1967-1869

היום, לפני 149 שנים, נולדה אסתר פול לבג’וי, רופאה, סופרג’יסטית ופעילה הומניטרית אמריקאית. ב-1894 השלימה לימודי רפואה, וב-1907 הייתה לאישה הראשונה שמונתה לנהל את מחלקת הבריאות של עיר גדולה (פורטלנד, אורגון). לפני בחירות 1912 הקימה את ליגת הסופרג’יסטיות “שוויון לכול”, והייתה ממובילות הקמפיין שהוביל להפיכת אורגון למדינה השביעית בארה”ב שנתנה זכות בחירה לנשים. במהלך מלחה”ע ה-1 החלה לנהל את בתי החולים האמריקאים לנשים באירופה, ועד מותה ב-1967 פעלה ב-28 מדינות במצבי אסון כדמות מרכזית בארגונים בינלאומיים למתן סיוע הומניטרי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אסתר פול לבג’וי, בשנת 1958~, מצביעה על צילום דיוקן שלה בצעירותה. מתוך ארכיון אוניברסיטת אורגון ללימודי בריאות ומדע
התמונה הקטנה מתוך ספריית הקונגרס האמריקאי

רגיל

אנה לאונאוונס

אנה הנרייטה אדוארדס לאונאוונס, 1915-1831

היום, לפני 187 שנים, נולדה אנה לאונאוונס, סופרת מסעות, מחנכת ואקטיביסטית בריטית-הודית. ב-1870 התפרסם ספרה המצליח, “האומנת האנגלייה בחצר מלך סיאם”, שתיאר את חוויותיה כמורה של נשותיו וילדיו של המלך מונגקאט מסיאם (כיום תאילנד) ואת ביקורתה על חצר המלך, על מוסד העבדות ועל מעמד הנשים. היא חיה וכתבה גם באוסטרליה, בסינגפור, ברוסיה ובארה”ב, ולבסוף השתקעה בקנדה, שם הייתה לסופרג’יסטית וממייסדות מועצת הנשים המקומית ומכללת נובה סקוטיה לאמנות ועיצוב, המוסד הראשון בקנדה שהעניק תואר באמנות. כתביה ודמותה היוו השראה לספרים, לסרטים ולמחזות.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: דיוקן, שנת 1862~

התמונה הקטנה: דיוקן מאת רוברט האריס, שנת 1905~

(התמונות מתוך ויקיפדיה)

רגיל

נבחרות לרשויות המקומיות

נבחרות לרשויות המקומיות, 30.10.2018

מה משותף לאמסטרדם, תוניס, מקסיקו סיטי, מונטריאול, טוקיו, רומא, בוקרשט, קלן, קמפלה, ברצלונה, בגדד, פראג, פריז, בית לחם, קייב, מדריד, לודג’, מונטווידאו וקייפטאון?
בכל הערים האלה, בשבע השנים האחרונות, נבחרה *לראשונה* אישה לתפקיד ראשת העירייה.
ובישראל?

כ-60 שנים לפני שנשות ארה”ב הצליחו במאבקן על זכות הבחירה, ב-1862, הייתה ננסי סמית לאישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראש עיר (אוסקלוסה, איווה). 156 שנים אחר כך, נכון לאוקטובר 2018, עומדות נשים בראש כ-17% מערי הבירה בעולם. ובישראל – מקום המדינה ועד היום – רק 26 נשים נבחרו לעמוד בראש רשות מקומית, מתוכן אחת בלבד בראש רשות ערבית. מעולם לא עמדה אישה בראש אחת משלוש הערים הגדולות בישראל (ירושלים, ת”א-יפו וחיפה). היום, רגע לפני הבחירות המקומיות 2018, נשים מהוות פחות מ-3% מראשי הרשויות (7 מתוך 257!) וכ-13% מחברי המועצות.

 

לשלטון המקומי מקום משמעותי בחיי אזרחיות ואזרחי ישראל והשפעה עצומה על עיצוב פני החברה הישראלית. תכנון אמצעי תחבורה, תברואה, מתן היתרי בנייה בהתאם לצרכי אוכלוסיות שונות, רישוי עסקים, הפעלת מערכת החינוך, תאורת רחוב ורישות מצלמות, אירועי תרבות והנצחה  – אם נמנה רק כמה מהשירותים החשובים שרשות מקומית אמורה לספק לתושביה ולתושבותיה – הם בעלי השפעה ישירה ואדירה על חייהן של נשים, שפעמים רבות חוות את המרחב הציבורי והעירוני אחרת.
ייצוג הולם לנשים הוא הכרחי לא רק מכוח החוק, כי אם גם הכרח ציבורי ומוסרי ממדרגה ראשונה. הניסיון והמידע המצטבר מעידים, כי הגדלת שיעור הנשים המכהנות בשלטון המקומי, תוך ייצוג של מגוון אוכלוסיות הנשים המתגוררות ברשות, מוביל לשינוי חיובי ברשויות המקומיות. גם מי שאינן שמות להן למטרה לשפר את חייהן של נשים דווקא מתוך תפיסת עולם פמיניסטית, מביאות עמן חוויות, מיומנויות וניסיון חשובים ושונים משל עמיתיהן הגברים.
נשים מהוות למעלה מ-51% מהאוכלוסייה, אך שיעורן במוסדות השלטון המקומי נמוך ביותר ומשתנה מעט מאוד עם השנים. נכון להיום, ב-40 הערים הגדולות ישנה רק עיר אחת שאישה עומדת בראשה (נתניה), ומתוך 826 חברי מועצות שנבחרו בבחירות המקומיות האחרונות (2013), רק 138 הן נשים (16.7%). בכלל הרשויות המקומיות (257), רק 7 נשים עומדות בראש הרשות (2.72%), וכ-13% מחברי המועצות הן נשים. ב-98 רשויות אין כיום כל ייצוג לנשים. שיעורן ברשויות החרדיות והערביות נמוך בהרבה (פחות מ-1%), וברשויות הבדואיות מעולם לא כיהנה אפילו חברת מועצה אחת.
הסברים שונים ופתרונות שונים ניתנו במהלך השנים לייצוג הדל של נשים במרכזי השלטון המקומי בישראל; ובהתאמה, ליחס ולמענה הלוקים בחסר לצורכיהן, לביטחונן ולאיכות חייהן של נשים. דרך ארוכה עוד לפנינו.
כרגע, רגע לפני שניגשות להצביע, מה שאפשר לעשות זה לחפש מידע על הנשים המתמודדות ביישוב שלכן ולהצביע בהתאם. אפשר למצוא מידע זה באתר האינטרנט של “מקומיות 2018”, קואליציה של ארגוני נשים הפועלת לקידום נשים ברשויות המקומיות במטרה לצמצם את הפערים המגדריים ברשויות המקומיות בבחירות הקרובות.

 

נשים שעמדו/עומדות בראש רשות מקומית בישראל, מקום המדינה ועד היום:

1950: חייקה גרוסמן, ראשת מועצה אזורית געתון – ראשת רשות מקומית ראשונה בישראל
1951: הדסה ברגמן, ראשת מועצה אזורית חבל מעון
1956: חנה לוין, ראשת עיריית ראשון לציון – ראשת עירייה ראשונה
1957: יפה כץ, ראשת מועצה מקומית כפר יונה – ראשת מועצה מקומית ראשונה
1962: יהודית שושני, ראשת מועצה מקומית רמת ישי
1965: בת-שבע איילון, ראשת מועצה אזורית ברנר
1967: מנוחה חרל”פ, ראשת מועצה מקומית יקנעם עילית
1971: זהבה וושצ’ינה, ראשת מועצה מקומית קריית חרושת
1971: זלדה שחם, ראשת מועצה מקומית רמת ישי
1972: ויולט ח’ורי, ראשת מועצה מקומית כפר יאסיף – היחידה שעמדה בראש רשות מקומית ערבית בישראל
1983: אורה פוטר, ראשת מועצה אזורית בני שמעון
1989: זיוה בן דרור, ראשת המועצה המקומית אבן יהודה – ראשת מועצה מקומית נבחרת ראשונה (לאחר שינוי שיטת הבחירות לבחירה ישירה של ראש הרשות)
1993: מרשה כספי, ראשת המועצה המקומית סביון
1996: יעל שאלתיאלי, ראשת המועצה האזורית בקעת בית שאן – ראשת מועצה אזורית נבחרת ראשונה
1996: דניאלה וייס, ראשת המועצה המקומית קדומים
1998: יעל גרמן, ראשת עיריית הרצליה – ראשת עיר נבחרת ראשונה
1998: מרים פיירברג, ראשת עיריית נתניה – ראשת עיר נבחרת ראשונה
1999: אורה חכם, ראשת המועצה האזורית אפעל
2002: לילך מורגן, ראשת המועצה האזורית הערבה התיכונה
2006: פלורה שושן, ראשת המועצה המקומית מצפה רמון
2009: סיגל מורן, ראשת המועצה האזורית בני שמעון
2010: טלי פלוסקוב, ראשת עיריית ערד
2011: מטי צרפתי הרכבי, ראשת המועצה האזורית יואב
2013: ליזי דלריצ’ה, ראשת המועצה המקומית גני תקווה
2013: יעלה מקליס, ראשת עיריית יהוד-מונוסון
2015: ליאת שוחט, ראשת עיריית אור יהודה
2015: סיגל שאלתיאל-הלוי, ראשת מועצה תעשייתית מגדל תפן

נתונים על נשים בשלטון המקומי בישראל מתוך:
1. נייר עבודה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, “הייצוג הנשי בזירות הפוליטיות בישראל: תמונת מצב” (2016)
2. דו”ח משרד הפנים, “מעמד האישה ברשויות המקומיות” (2014)
3. עמוד ויקיפדיה על “התמודדות נשים בבחירות המקומיות בישראל

 

ערי הבירה בעולם שבראשן עומדות נשים, נכון לאוקטובר 2018 (41 מתוך 243 ערי בירה של מדינות וטריטוריות):

אוסלו, נורווגיה (מריאן בורגן)
אמסטרדם, הולנד (פמקה הלסמה)
אנדורה לה ולה, נסיכות אנדורה (קונחיטה מרסול ריארט)
אנטננריבו, מדגסקר (לאלאו ראוואלומנאנה)
בגדד, עיראק (ד’כרה עלווש)
בוקרשט, רומניה (גבריאלה פיראה)
בנג’ול, גמביה (רוהי מאליק לואה)
גיברלטר (קיאני אלדורינו)
דקאר, סנגל (סוהם אל ורדיני)
הוואנה, קובה (מרתה הרננדז רומרו)
וושינגטון די-סי, ארה”ב (מוריאל באוזר)
ורשה, פולין (האנה גרונקייביץ’-ואלץ)
טוקיו, יפן (יוריקו קויקה)
טורסהאבן, איי פארו (אניקה אולסן)
לוקסמבורג סיטי, לוקסמבורג (לידי פולפר)
ליברוויל, גבון (רוז כריסטיאנה אוסוקה רפונדה)
ליסבון, פורטוגל (הלנה רוזטה)
מאלה, האיים המלדיביים (שיפא מוחמד)
מדריד, ספרד (מנואלה כרמנה)
מלאבו, גינאה המשוונית (איזבל אראול איווינה)
מנגואה, ניקרגואה (דייזי טורס)
מסרו, לסוטו (מאטבוהו מוקואן)
נואוק, גרינלנד (אסיי חמניץ נארופ)
נואקשוט, מאוריטניה (מטי מינת חמדי)
נומאה, קלדוניה החדשה (סוניה לגרד)
סופיה, בולגריה (יורדנקה פנדקובה)
סטוקהולם, שוודיה (אנה קוניג ירלמיר)
סן חואן, פוארטו ריקו (כרמן יולין קרוז)
סן מרינו (מריה תרזה בקארי)
סן פייר, סן פייר ומיקלון (קארין קליירו)
סנט ג’ורג’ס, גרנדה (קווינל פרנסיס)
סנטיאגו, צ’ילה (קרלה רובילר)
פראג, צ’כיה (אדריאנה קרנאצ’ובה)
פריז, צרפת (אן אידלגו)
פריטאון, סיירה לאון (איבון אקי-סויר)
קיגאלי, רואנדה (מארי-שנטל רוואקאזינה)
קייפטאון, דרום אפריקה (פטרישיה דה ליל)
קמפלה, אוגנדה (ג’ניפר מוסיסי)
קראקס, ונצואלה (קרולינה קסטארי)
רומא, איטליה (וירג’יניה ראג’י)
תוניס, תוניסיה (סועאד עבד אל-רחים)

 

ראשות עיר פורצות דרך בהיא-סטוריה העולמית (נתונים מתוך first women mayors):

1862: האישה הראשונה שנבחרה לראשות עירייה (אך ויתרה על התפקיד) – ננסי סמית, בעיר אוסקלוסה, איווה, ארה”ב
1887: האישה הראשונה שכיהנה כראשת עירייה – סוזאנה מדורה סאלטר, בעיר ארגוניה, קנזס, ארה”ב
1893: ראשת העירייה הראשונה באימפריה הבריטית (ובאוקיאניה) – אליזבת ייטס, בעיר אונהונגה, ניו זילנד
1908: ראשת העירייה הראשונה באירופה – אליזבת גארט אנדרסון, בעיר אלדבורג, בריטניה
1918: ראשת העירייה הראשונה באימפריה הרוסית – יליזבטה מריה סקובטובה, בעיר אנאפה, רוסיה
1926: ראשת העירייה הראשונה בעיר גדולה – ברתה נייט לאנדס, בעיר סיאטל, וושינגטון, ארה”ב
1928: ראשת העירייה הראשונה בדרום אמריקה – אלזירה סוריאנו, בעיר לאחס, ריו גראנדה דו סול, ברזיל
1930: ראשת העירייה הראשונה במדינה אסלאמית – סדיה חנים, בעיר קיליצ’קיה, ארטווין, טורקיה
1937: ראשת העירייה הראשונה באסיה – אינס סריון, בעיר וואלהרמוסו, פיליפינים
1938: ראשת העירייה הראשונה באפריקה וראשת העירייה הראשונה בעיר בירה – גוולאדיס הלן קולמונדליי (ליידי דלאמיר), בעיר ניירובי, קניה
1956: ראשת העירייה הראשונה בהודו – סולוצ’אנה מודי, בעיר מומבאי (העיר הגדולה בהודו, ואחת מחמש הערים הגדולות בעולם)
1970: ראשת העירייה השחורה הראשונה באפריקה – מרגרט קניאטה, בעיר ניירובי, קניה
1970: ראשת העירייה הראשונה באיראן – דאביר עזאם חוסנה, בעיר בבולסר
1972: ראשת העירייה השחורה הראשונה בארה”ב – אלן ווקר קרייג-ג’ונס, אורבנקרסט, אוהיו, ארה”ב
2001: ראשת העירייה הלסבית המוצהרת הראשונה – לורן פורטמילר, בעיר סאג הרבור, ניו יורק, ארה”ב
2005: ראשת העירייה הראשונה ברשות הפלסטינית – ג’אנת חורי-מיח’איל, רמאללה
2017: ראשת העירייה הילידית הראשונה בארה”ב – טאשה קרדה, בעיר גרדנה, קליפורניה

 

בתמונה הגדולה: ראשת עיריית פריז אן אידלגו (מימין) וראשת עיריית ברצלונה אדה קולאו (משמאל) ביציאה מאולם עיריית ברצלונה לאחר חתימה על הסכם שיתוף פעולה בין הערים, ספטמבר 2016. צילם: ג’וזף לאגו/ גטי אימג’ז, מתוך המאמר “נשים משנות את אירופה – עלייתן של ראשות עיר

בתמונה הקטנה: קטע מתוך עיתון “בדפורד גאזט”, 7 במרץ 1862: “אשה נבחרה לראשות העיר. בבחירות מאוחרות באוסקלוסה, איווה, רק מועמד אחד הוצע לבחירות. ‘הבחורים’ לא אהבו אותו, ושמו לעצמם למצוא מועמד חלופי. וכך, ברוח של שעשוע יותר מכל דבר אחר, הם הציעו לתפקיד את הגברת ננסי סמית. ביום הבחירות, להפתעת כולם – לאחר ספירת הקולות באותו הערב נמצא כי הגברת סמית זכתה ברוב של 21 קולות על המועמד הרגיל.” (מקור)

פייסבוק