עמוד 1
רגיל

סילביה ריברה

סילביה ריי ריברה, 2002-1951

“נמאס לי לשבת על הפגוש האחורי. זה אפילו לא אחורי האוטובוס – זה האחורה של הפגוש […] נמאס לי להיות מתויג-ת. אני אפילו לא אוהב.ת את התיוג של טרנסג’נדר. נמאס לי לחיות עם תוויות. אני פשוט רוצה להיות אני. אני סילביה ריברה. ריי ריברה עזב את הבית בגיל 10 כדי להיות סילביה. וזה מי שאני.”

“עלינו לייצר נראוּת. אין לנו סיבה להתבייש במי שאנחנו. עלינו להראות לעולם שיש הרבה מאיתנו. ויש הרבה מאיתנו שם בחוץ”

היום, לפני 68 שנים, נולדה סילביה ריברה, אקטיביסטית ג’נדרקווירית לטינו-אמריקאית. בשנות ה-60 לקחה חלק בהתנגדות למלחמת וייטנאם, במחאות התנועה הפמיניסטית ובתנועת הפנתרים השחורים, אבל נודעה במיוחד כאחת הדמויות המובילות במהומות סטונוול ב-1969 וכאחת ממייסדות “חזית השחרור הגאה”. במהלך חייה נאבקה בהתמכרויות וחיה ברחובות, חוויות שהביאו אותה למפעל חייה למען המוחלשים ביותר מקהילות הלהט”ב, שלטענתה הושארו מאחור. ב-1970 ייסדה יחד עם מרשה פ’ ג’ונסון את STAR, שהעניק סיוע, דיור ומזון לנוער קווירי, לטרנסיות ולמלכות דראג חסרות אמצעים.

עוד על סילביה ריברה

עוד על מרשה פ’ ג’ונסון

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סילביה ריברה (משמאל) ומרשה פ’ ג’ונסון (מימין) מוחות במצעד למען זכויות להט”ב בניו יורק, 1973 (זכויות לדיאנה דיוויס, הספרייה הציבורית של ניו יורק).
מתוך כתבה ב”וושינגטון פוסט” על “הטרנסג’נדריות מסטונוול שנדחקו אל מחוץ לתנועת הזכויות ללהט”ב, מקבלות עכשיו פסל בניו יורק“:
ב-30 במאי השנה, הכריזה עיריית ניו יורק על הקמת אנדרטה שתנציח את מרשה פ’ ג’ונסון וסילביה ריברה בגריניץ’ וילג’ בניו יורק, סמוך למוקד ההיסטורי של מהומות סטונוול, לרגל יום השנה ה-50 למהומות ולמצעדי הגאווה שנוסדו בעקבותיו.

בתמונה הקטנה: ריברה בשנת 2000 (צילום: ולארי שף, מתוך ויקיפדיה)

רגיל

בריגיט קיפר

ד”ר בריגיט קיפר, נולדה ב-1958

“מחלות נפשיות הן מחלות ביולוגיות. המוח הוא איבר; אמנם איבר מורכב ומרתק במיוחד, אך ככל איבר בגוף האדם, ניתן לטפל בו”

היום, לפני 61 שנים, נולדה בריגיט קיפר, מדענית צרפתייה בעלת שם עולמי בפסיכיאטריה ובנוירוביולוגיה מולקולרית. מחקריה על קולטנים לחומרים אופיואידים, ותגליותיה על מבנים מוחיים וגנים הקשורים אליהם, זרו אור על האופן שבו חומרים כמו מורפין והרואין יכולים להקל כאבים וליצור התמכרויות, וסללו דרך להבנה טובה יותר של מנגנונים מוחיים הכרוכים בכאב, בהתמכרות לסמים ובהפרעות נפשיות – ובעקבות זאת למגוון טיפולים חדשים בהתמכרויות ובהפרעות דיכאון וחרדה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת במרכז הבינתחומי לחקר המוח בקוויבק סיטי, קנדה, בערב לציון 30 שנות מחקר במרכז להבנה, טיפול ומניעה של הפרעות ומחלות מוחיות, אוקטובר 2017

בתמונה הקטנה: מתוך העמוד שלה במרכז המחקר של ביה”ח דאגלס המשויך לאוניברסיטת מקגיל במונטריאול, קנדה – פרופסור במחלקה לפסיכיאטריה, ראש מכון המחקר להפרעות התפתחותיות בפקולטה לרפואה, ראש המחקר הקנדי לנוירוביולוגיה של הפרעות מצב רוח והתמכרויות

רגיל

איימי ויינהאוס

איימי ג’ייד ויינהאוס, 2011-1983

היום, לפני 35 שנים, נולדה איימי ויינהאוס, זמרת-יוצרת יהודייה-בריטית, מהמוזיקאיות הבולטות בשני העשורים האחרונים. סגנונה האקלקטי עירב ז’אנרים רבים, בהם סול, סקא, ג’אז ורית’ם אנד בלוז. ב-2006 יצא אלבומה השני, Back to Black, האלבום הנמכר ביותר בעולם ב-2007, שהפך אותה לאמנית הבריטית הראשונה שזכתה בחמישה פרסי גראמי באותה השנה, כולל תגלית השנה, תקליט השנה ושיר השנה. היא זכתה גם בפרס הזמרת הטובה ביותר בבריטניה לשנת 2007, ובפרסים רבים נוספים. ביולי 2011 הפכה למרבה הצער לחלק מ”מועדון 27” כשנפטרה בביתה שבלונדון מהרעלת אלכוהול.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ויינהאוס מופיעה בטקס פרסי MTV, לוס אנג’לס 2007

בתמונה הקטנה: מאחורי הקלעים עם הלהקה המלווה שלה, 2009

רגיל

צ’אבלה ורגאס

איזבל (צ’אבלה) ורגאס ליזאנו, 2012-1919

היום, לפני 99 שנים, נולדה צ’אבלה ורגאס, זמרת מקסיקנית ילידת קוסטה ריקה. לאחר ילדות קשה ושנים ארוכות שבהן שרה בברים וברחוב, היא התגלתה והתפרסמה בעולם בקולה המחוספס, העמוק והפגיע, כמבצעת יוצאת דופן של שירי ראנצ’רה. היא נודעה גם באי-כניעתה לתכתיבי החברה – לבוש גברי, עישון בשרשרת ושתייה “כמו גבר” – וברומנים עם דמויות תרבות בולטות, ביניהן פרידה קאלו. ב-1981 הצהירה בפומבי על היותה לסבית והפכה לאייקון להט”בי לטיני. לאחר שנעלמה מעין הציבור בגלל התמכרותה לאלכוהול, התגלתה מחדש ב-1990 בסרטיו של אלמודובר ונהנתה מקאמבק מפואר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בפברואר 2017 יצא הסרט “צ’אבלה”, הכולל ראיונות איתה, עם מאהבותיה ועם מוקיריה ושלל חומרי ארכיון, ומרכיב דיוקן של לוחמת חברתית, לסבית מוצהרת ואמנית כריזמטית, דמות מרתקת וגדולה מהחיים (מתוך אתר הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בתל אביב, שמציג אותו בישראל)

התמונה הגדולה מתוך music box pictures

בתמונה הקטנה: עם פרידה קאלו

רגיל

מונה זילברשטיין

מונה זילברשטיין, 1988-1948

“המסיבה של מונה זילברשטיין התחילה בגיל 15. כולם היו שם. המטרה: להתנסות בכל, הרבה ומהר. ב”כסית” ושלוחותיה כתבו על היופי שלה שירים. בעיתונים דיווחו על כל צעד שעשתה. קראו לה נערת זוהר. אחר כך קראו לה שחקנית. היא הדרדרה לסמים, עברה דרך העולם התחתון, הגיעה לאשפתות, וחזרה משם.”
(מתוך סדרת ראיונות עם מונה זילברשטיין, אוגוסט 1987, כחצי שנה לפני מותה)

היום, לפני 30 שנים, מתה מונה זילברשטיין, שחקנית קולנוע ודוגמנית ישראלית, ממנת יתר של הרואין. כנערה צעירה בת 14 החלה לפקוד את קפה “כסית”, חברה ל”חבורת לול” והייתה לאחת הדמויות הבולטות בבוהמה התל אביבית. היא השתתפה בכל סרט ישראלי חשוב בשנות ה-60 וה-70; תפקידה הזכור ביותר הוא דינה בסרט “מציצים”. זילברשטיין התמכרה לסמים קשים, עברה אשפוזים ומעצרים וניסיונות גמילה חוזרים ונשנים. ב-1984, לאחר עוד ניסיון גמילה, ייבאה לישראל את קבוצות התמיכה של מכורים אנונימיים והצליחה להפיצן בכל רחבי הארץ ובמיוחד לשלבן בשירות בתי הסוהר.

 

“אל תעברי לבד ילדה ברחוב
בשיער גולש,
אל תעברי לבד ילדה ברחוב
זה משחק באש!

כל הגברים כולם יביטו בך
במבט עורג,
כל הגברים כולם יביטו בך
במבט הורג!

הקשיבי,
מה יהיה אם אחד פתאום ישבור
את לבך הרך?
אל מיטתו לעד אותך יקשור…
למה, למה לך?”

(מתוך שיר של “שלישיית גשר הירקון” מאת חיים חפר, שנכתב על מונה זילברשטיין בת ה-16)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: צילם ציון ציפריס, מתוך כתבה ב”פנאי פלוס”, מרץ 2018, על “סיפור חייה הטראגי של נערת הזוהר מ’מציצים’: מונה זילברשטיין

בתמונה הקטנה: מונה זילברשטיין ואורי זוהר בצילומי יח”צ מתוך הסרט “מציצים”

רגיל

הנרייטה באקלר סייברלינג

הנרייטה באקלר סייברלינג, 1979-1888

היום, לפני 130 שנים, נולדה הנרייטה באקלר סייברלינג, פעילה חברתית אמריקאית. ב-1934, זמן קצר לאחר ביטולו של חוק היובש בארה”ב, ייסדה במסגרת קבוצת אוקספורד הנוצרית את הקבוצה הראשונה שנתנה תמיכה הדדית וערכה תפילה משותפת למען חברים שהודו בבעיית אלכוהוליזם. סייברלינג הקדישה רבות לניהול פגישות התמיכה, לצד לימודי קודש ושיחות אישיות עם המכורים. במהרה התגבשה תוכנית שיקום בת 12 צעדים והארגון התרחב והפך ל”אלכוהוליסטים אנונימיים”, המהווה היום כתובת לעשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם הסובלים מסוגים שונים של התמכרות והתנהגות כפייתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

אתר “אלכוהוליסטים אנונימיים ישראל

בתמונה הגדולה: הנרייטה סייברלינג (עומדת במרכז התמונה), יחד עם אחיה והוריה, סביבות 1915 (צילום מתוך: http://inthepantry.blogspot.co.il/)

רגיל

לוסילה (לוצ’ה) רייס

לוסילה (לוצ’ה) רייס, 1973-1936

היום, לפני 81 שנים, נולדה לוצ’ה רייס, זמרת פרואנית. שיריה הטרגיים והנוגעים ללב משקפים במידה רבה את מסלול חייה, כמי שגדלה בעוני וברחובות, נישואיה הקצרים הסתיימו בכי רע, סבלה משחפת ומסכרת והתמכרה לאלכוהול. אך בזכות האמנות שלה, במוזיקה ובתיאטרון, היא הפכה לאחת הדמויות האפרו-פרואניות המפורסמות והאהובות ביותר, סמל ללאום הפרואני ולגאווה קריאולית. יום לפני מותה נפרדה מהקהל בהופעה חיה ששודרה גם ברדיו עם שיר בשם “השיר האחרון שלי”. יום מותה, 31 באוקטובר, מצוין בפרו מדי שנה כ”יום השירה הקריאולית”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סוזן לה-פלצ’ה פיקוט

סוזן לה-פלצ’ה פיקוט, 1915-1865

היום, לפני 152 שנים, נולדה סוזן לה-פלצ’ה פיקוט, רופאה ופעילה חברתית אמריקאית בת שבט אומהה. נשים ילידיות היו לעתים קרובות מרפאות, אך לה-פלצ’ה הייתה האישה הילידית הראשונה שהשלימה לימודי רפואה מערבית, בעת שבה היו מעט מאוד בתי ספר שקיבלו נשים. בנוסף לעבודתה הרפואית היא עודדה מודעות להיגיינה ולבריאות הציבור, ובמיוחד לצורך בצמצום שתיית האלכוהול בשמורה. כמו כן, כאחת הבודדות בשבט שידעה אנגלית היטב, סייעה לבני השבט לצלוח את הקשיים שהערימה בפניהם הרשות לענייני אינדיאנים בכל הנוגע לחלוקה הוגנת של אדמותיהם ולקבלת פיצוי ראוי על מכירתן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בוגרות בתי ספר לרפואה במאה ה-19 (לה-פלצ’ה במרכז השורה השנייה מלמעלה)

רגיל

קיראן בדי

קיראן בדי, נולדה ב-1949

היום, לפני 68 שנים, נולדה קיראן בדי, פעילה חברתית, קצינת משטרה ופוליטיקאית הודית. בשנות ה-60, כנערה, הייתה אלופת הודו בטניס. היא הייתה האישה הראשונה שהתגייסה למשטרת הודו, ובמשך 35 שנות שירותה הצליחה להביא לירידה בשיעור הפשיעה כנגד נשים בדלהי, להקים רשות לטיפול בסמים ובאלכוהול ולבסס רפורמה לשיקום אסירים. היא שימשה כיועצת השיטור של כוחות שמירת השלום של האו”ם, וכן הייתה דמות מפתח בתנועה נגד שחיתות בהודו ב-2011. מאז מאי 2016 היא מכהנת כמושלת הטריטוריה פודוצ’רי שבדרום הודו, המכונה “הריביירה הצרפתית במזרח הרחוק”.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

הודה אקיל

הודה אקיל, נולדה ב-1945

היום, לפני 72 שנים, נולדה הודה אקיל, מדענית מוח סורית. מחקרה החלוצי תרם רבות להבנת הנוירוביולוגיה של רגשות, כאב, חרדה, דיכאון והתמכרות, והיה הראשון לספק ראיה פיזיולוגית לתפקידם המרכזי של אנדורפינים במוח ולהראות שהאנדורפינים מופעלים בזמן לחץ ויכולים לעכב תחושת כאב. אקיל היא חברת צוות המחקר החדשני “תקווה לדיכאון”, הכולל שבעה מדענים מובילים בעולם בתחומי הגנטיקה, האפיגנטיקה, הביולוגיה המולקולרית, האלקטרופיזיולוגיה והדימוי המוחי. היא זכתה בפרסים רבים וצורפה לחברות מדעיות שונות בעולם, וכן כיהנה כנשיאת החברה למדעי המוח, הארגון הגדול בעולם בתחום זה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

מריאן פיית’פול

מריאן פיית’פול, נולדה ב-1946

“התנהגות לא טובה הופכת גברים לזוהרים יותר. נשים, לעומת זאת, נהרסות, מוקעות מהחברה ונכלאות במוסדות”

היום, לפני 69 שנים, נולדה מריאן פיית’פול, זמרת ושחקנית בריטית. כוכבה דרך בשנות השישים, בעקבות הסינגל הראשון שלה שכתבו לה ה”רולינג סטונס”. בתחילת שנות השבעים הידרדרו חייה האישיים והקריירה שלה, כשסבלה מהתמכרות להרואין ומאנורקסיה. ב-1979 הצליחה לעשות קאמבק, לשקם את תדמיתה ולהביא את קולה הייחודי, ומאז ועד היום היא זוכה לשבחים ולהצלחה רבה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נידונואו אנגאמי

נידונואו אנגאמי, נולדה ב-1950

היום, לפני 63 שנים, נולדה נידונואו אנגאמי בנגלנד שבהודו. ב-1984 הקימה נידונואו, יחד עם נשים נוספות, את “ארגון אמהות נגה” שמטרתו להילחם בסחר בסמים, באלכוהוליזם ובאלימות. כמו כן סייעה אנגאמי בהקמתם של ארגוני סעד שונים ומרכזי גמילה, ואף יזמה תנועת שלום שהצליחה להביא לדיאלוג וליוזמת שלום בין צבאות המחתרת וצבא נגלנד.

ויקיפדיה

פייסבוק