עמוד 1
רגיל

לולה בר אבנר

לולה בֶּר אבנר, 1997-1910

היום, לפני 109 שנים, נולדה לולה בֶּר אבנר, תופרת עילית ומעצבת אופנה ישראלית, הנחשבת עד היום לאחת מהדמויות החשובות והמשפיעות בתעשיית האופנה המקומית. בשנות ה-40, כשהקוקו והסרפן שלטו בכיפה, בר ראתה את הלבשתן של חלוצות העלייה השנייה והשלישית ב”שיק” כמשימה לאומית. היא הלבישה את נשות החברה וההנהגה, ביניהן ורה ויצמן, פולה בן-גוריון, רחל דיין, גולדה מאיר ולאה רבין, ועיצבה בין היתר את מדי דיילות “אל על”, מדי הדווריות של דואר ישראל ומדי החיילות והקצינות של צה”ל. היא גם תרמה למוסדות רבים, ביניהם אוניברסיטאות ובתי חולים, וגם לבית הספר “שנקר”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: לולה בר אבנר ב”שמלת אחר הצהריים” בביתה שברחוב הירקון בתל אביב, 1950

בתמונה הקטנה: לולה בר בסטודיו שלה, שנות ה-50

רגיל

לובנה אלעליאן

לובנה סלימאן אלעליאן, נולדה ב-1955

היום, לפני 64 שנים, נולדה לובנה אלעליאן, יזמת ואשת עסקים סעודית. היא הקימה וניהלה חברה מצליחה לייעוץ פיננסי, ועמדה בראש השלוחה המזרח-תיכונית של קונצרן הענק “קבוצת אלעליאן”. ב-2004 הייתה חברת מועצת המנהלים של הבנק הסעודי, והאישה הראשונה בערב הסעודית שהייתה דוברת מרכזית בכנס כלכלי. היא מייעצת לחברות כמו “רולס רויס” ו”סיטיגרופ”, חברת חבר הנאמנים של מוסדות אקדמיים יוקרתיים, וחברת מועצת העסקים הבינלאומיים של הפורום הכלכלי העולמי. מזה כעשור היא מופיעה תדיר ברשימות 100 הנשים המשפיעות והחזקות בעולם של “טיים” ושל “פורבס”.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך אתר Mubasher

התמונה הקטנה: מתוך אתר Alfanar

רגיל

שולה קשת

שולה קשת, נולדה ב-1959

“מצבן של נשים מקהילות של צבע באזורי מצוקה תמיד יהיה גרוע משל הגברים ומשל נשים מהקבוצה ההגמונית, ואם נשאיר את המאבק הזה לממסד או לקבוצה ההגמונית, נמשיך להיתפס כקהילה שזקוקה לשיקום. התופעה של אנשים שבאים מבחוץ לעזור למסכנים ולאומללים, היא הדרך של ההגמוניה לשמר את המצב החברתי הזה”

היום, לפני 60 שנים, נולדה שולה קשת, אמנית רב-תחומית, אשת חינוך, יזמת ופעילה חברתית ישראלית. ממייסדות תנועת “אחותי – למען נשים בישראל” ומקימת “בית אחותי” ו”מרכז אהטה” (אחותי באמהרית); ממובילות המאבק של תושבי דרום ת”א נגד גירוש הפליטים; ממייסדות הארגון “לבי במזרח”; יוזמת אירועי “לילה שחור”, קואליציית סחר הוגן וכלכלה פמיניסטית, ועוד מגוון יוזמות המקדמות דיאלוג ושותפות בין נשים מקהילות פריפריאליות שונות. ב-2018 נבחרה ליו”ר ועד השכונה של נווה שאנן ולמועצת העיר ת”א-יפו, והאגודה לזכויות האזרח העניקה לה את אות זכויות האדם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תנועת “אחותי” מציגה את גיליון “לחם, בגד, קורת גג” (ללא קרדיט). מתוך אתר “דבר העובדים בארץ ישראל”.

רגיל

אורי שביט

אורי שביט, נולדה ב-1972

היום, לפני 47 שנים, נולדה אורי שביט, שפית וקונדיטורית, בלוגרית, עיתונאית אוכל ופעילה למען זכויות בעלי חיים, ממובילות מהפכת הטבעונות בישראל בשנים האחרונות. שביט מנהלת את בלוג האוכל “טבעוניות נהנות יותר” (שזכה כמה פעמים בתואר בלוג האוכל הטוב ביותר של “טיים-אאוט”), מעבירה סדנאות בישול ואפייה, מרצה בארץ ובעולם על קולינריה ועל חמלה, מייעצת למסעדות ולחברות מזון לגבי מנות ומוצרים טבעוניים, מיוזמות עצרת הענק “תסתכלו להם בעיניים” שהתפשטה לעשרות ערים בעולם, שותפה ליוזמת “יום זכויות בעלי חיים” בכנסת, ומחברת ספר הבישול “המטבח הטבעוני שלי”.

הבלוג “טבעוניות נהנות יותר

שיחת “TEDx” על “טבעוניות נהנות יותר” (vegans on top)

שיחת “TEDx” על “מי הזיז את החמלה שלי”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דתיה בן דור

דתיה בן דור, נולדה ב-1944

“גב’ בן דור: עכשיו, ילדה, אני חושבת שסוף-סוף אני מבינה למה בעצם אני כותבת.
דתיה: אז באמת למה?
גב’ בן דור: כדי לחיות את העולם כמו הילדים.
דתיה:  למה דווקא כמו הילדים?
גב’ בן דור: כי הם עוד לא מלומדים.
דתיה: אז מה?
גב’ בן דור: אז עוד לא פחלצו להם את החכמה.
דתיה: “פחלצו”! איזו מילה מצחיקה. אז מה?
גב’ בן דור: אז הם יודעים שלכל שאלה יש הרבה יותר מתשובה אחת נכונה וגם אני רוצה לדעת זאת תמיד.
והמון דברים קורים להם בפעם הראשונה, ואני רוצה שגם לי.
והראש שלהם ממציא ביום אחד יותר המצאות משראש מבוגר ממציא בשנה שלמה, ואני רוצה שגם הראש שלי.
והם שרים ורוקדים ומציירים ושומעים סיפורים ועושים הצגות ויש להם המון חגיגות וכל הזמן הם בעיקר משחקים ומותר להם לעשות סתם דברים מצחיקים, וגם אני רוצה.”
(“דתיה מראיינת את גברת בן דור”, מתוך ספרה “גרגרים וזרעונים”, 2012)

היום, לפני 75 שנים, נולדה דַּתְיָה בן דור, סופרת, מחזאית, משוררת ומלחינה לילדים, כלת פרס אקו”ם ופרס ביאליק למפעל חיים. היא כתבה לתוכניות לגיל הרך של הטלוויזיה החינוכית, ביניהן “מה פתאום”, “ציפיטפוט”, “פרפר נחמד” ו”רחוב סומסום”, וכן לערוץ הופ! ילדות ישראלית. כתבה והלחינה שירי ילדים רבים, כמו “מי שטוב לו ושמח”, “אני תמיד נשאר אני”, “ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת”, וכן גרסאות עבריות ל”בזיק ויויו”, “הקטקטים” ועוד. כמה מספריה נבחרו לאהובים ביותר ב”מצעד הספרים השנתי לילדים”, וחלקם, כמו “גברת קרש ומר מערוך” ו”ספר השְׁטוּזים”, שולבו זה מכבר במערכת החינוך.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך האתר “ספרים סופרים ומה שביניהם” (צילום: לי אורפז), 2012

בתמונה הקטנה: דתיה בן דור מקריאה מספריה “שטוזים”, “אותיות מפטפטות” ו”ככה זה בעברית”, פסטיבל “שלום כיתה א'” בבית אבי חי, 2015 (צילום: מעוז ויסטוך לאתר “הבמה”)

רגיל

שרה כפרי

שרה כפרי (או כפרית), 1983-1900

“תפקיד האישה בחברתנו אינו מתמצה בטיפול בילדים, היא חברה שווה לכל, בעלת זכויות וחובות שוות. היא עצמה צריכה להכיר בכך, ואז תשתחרר מכל אותן מסורות והנטיות הטבועות באופייה והמרתקות אותה רק למשק הבית. החברה במושב עדיין אינה עומדת במעלה שווה עם החבר בכל תחומי החיים, עדיין לא תפסה את העמדה הראויה לה. דווקא במושב, המיוסד על הפרט, הבונה את חייו ואת משקו לפי נטיותיו הנפשיות, חייבת החברה להיות שווה עם החבר ביצירת המשק, וכן לשאת על שכמה את עול קיום המשפחה.”
(מתוך “חיים של משמעות”, אסופת מאמרים שכתבה, שיצאה לאור לאחר מותה ב-1985 בעריכת שלמה אבן-שושן)

היום, לפני 119 שנים, נולדה שרה כפרי, אשת ציבור ישראלית. היא הייתה הגננת הראשונה של נהלל, וממייסדות כפר יהושע שבעמק יזרעאל. שנים רבות הייתה פעילה במועצת הפועלות, בארגון אמהות עובדות ובתנועת המושבים, בעיקר בתחומי חינוך, בריאות וסעד. היא פעלה במיוחד למען מעמד האישה: הדריכה נשים במושבים, ולימים במעברות, פעלה לקידום מעמדן ועודדה אותן להשתלב בפעילות ציבורית. כחברת הכנסת השנייה והשלישית מטעם מפא”י, פעלה לגיבוש חוק אימוץ ילדים, להקמת אגף משטרתי ייעודי לטיפול בעבריינות נוער ולהקמת מסגרות מוגנות עבור ילדים בעלי צרכים מיוחדים וסיוע להוריהם.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך פרויקט “מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה“, ראו בבלוג של ד”ר שרון גבע: “איך קוראים לך תזכירי לי? בעקבות חברת הכנסת שרה כפרי

התמונה הקטנה: מתוך אתר הכנסת

רגיל

מרים המגדלית

מרים המגדלית (מריה מגדלנה)

היום מציין העולם הנוצרי את יום חגה של מרים המגדלית, אישה יהודייה בת המאה ה-1 מהיישוב מגדלא שלחוף הכנרת, תלמידה ותומכת מרכזית של ישו. לפי הברית החדשה, היא הייתה עדה לויה דולורוזה, לצליבה, לקבורה, לבשורה ולתחייה, והיא זו שהפיצה זאת בקרב תלמידי ישו (לכן כונתה “שליחת השליחים”). בסוף ימיה נמלטה בסירה לחופי גאליה (צרפת). במרוצת הדורות זוהתה כחוטאת, כזונה וכאחוזת דיבוק; רק ב-1969 חזרה בה הכנסייה הקתולית מזיהוי זה. תפיסות אחרות מייחסות לה קשר רומנטי עם ישו, ואף צאצאים משותפים. “הבשורה על פי מרים” נתגלתה בסוף המאה ה-19 בקהיר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ההמרה של מרים המגדלית” (לפי הבשורה על פי לוקאס, ח, 2), מאת פאולו ורונזה, ~1548 (מוצג בגלריה הלאומית בלונדון)

בתמונה הקטנה: “התגלותו של ישו בפני מרים המגדלית” (לפי הבשורה על פי יוחנן, כ, 18-1), מאת אלכסנדר אנדרייביץ’ איוואנוב, 1835

רגיל

סוהיר אל-קלמאווי

סוהיר אל-קלמאווי, 1997-1911

היום, לפני 108 שנים, נולדה סוהיר אל-קלמאווי, סופרת, פמיניסטית ופוליטיקאית מצרייה, שתרמה רבות לתרבות ולספרות במצרים של המאה ה-20. היא הייתה מהנשים הראשונות שלמדו באוניברסיטת קהיר, הראשונה שהשלימה תואר שני ודוקטורט באמנויות, המרצה הראשונה וראשת הפקולטה הראשונה באוניברסיטה. בכתביה ובפועלה הדגישה את תפקידן החברתי של נשים כמשמרות ומחדשות היסטוריה קהילתית, וחגגה את דמות האישה החדשה האחראית באופן מלא על חייה. היא הייתה נשיאת האיגוד הפמיניסטי המצרי, ב-1958 נבחרה לפרלמנט, ועמדה בראש הארגון הממשלתי לקידום הספרות הערבית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מנהלת היריד הבינלאומי הראשון של הספרות הערבית במצרים, 1969

בתמונה הקטנה: אל-קלמאווי (במרכז התמונה, עומדת) יחד עם הנשים הראשונות בוגרות תואר באוניברסיטת קהיר (כל אחת בתחום לימודים אחר), 1929 [מקור]

רגיל

שרון אברהם-ויס

שרון אברהם-ויס, נולדה ב-1969

היום, לפני 50 שנים, נולדה שרון אברהם-ויס, משפטנית ופעילה חברתית ישראלית, הפועלת רבות לקידום זכויות חברתיות-כלכליות וזכויות נשים, כגון שינוי ייעודי קרקע לרעת אוכלוסיות מוחלשות, מאבק עובדי הקבלן, אחריות מעבידים להטרדה מינית ואפליית עובדים בשל גיל או מגדר. ב-2001 הייתה ממייסדות “איתך-מעכי – משפטניות למען צדק חברתי” לקידום זכויות נשים משכבות מוחלשות, ב-2008 הקימה את הקליניקה לאחריות חברתית של תאגידים, וב-2009 הקימה ועמדה בראש נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה של משרד הכלכלה. מאז 2014 היא מכהנת כמנכ”לית האגודה לזכויות האזרח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דוברת מטעם האגודה לזכויות האזרח בישראל בקהילת בית שלום בסיאטל, וושינגטון, אוקטובר 2015

בתמונה הקטנה: מתוך רשימת הצוות המנהל באתר האגודה לזכויות האזרח

רגיל

דורה שוורץ

דורה שוורץ, 1982-1894

היום, לפני 125 שנים, נולדה דורה שוורץ, מחלוצות הצמחונות בארץ ישראל. בגיל עשרים אימצה אורח חיים צמחוני מטעמי בריאות, השתלמה בסנטוריום בציריך, וב-1933 עלתה ארצה ופתחה באחוזת לנגה שבזכרון יעקב את בית ההארחה הצמחוני הראשון בישראל. שוורץ אבחנה אישית את מצב בריאות האורחים כדי להתאים להם דיאטה ופעילות, ואכפה איסור מוחלט גם על עישון, זמן רב לפני ההכרה בסכנותיו. היא ערכה במקום סדנאות לתזונה נכונה ולבישול צמחוני, וכן הוציאה ספר בישול “להכנת מזון שלם בערכו ומועיל לבריאות”. המקום משך אליו אורחים מכל העולם וזכה להצלחה רבה בשל טיב האוכל והשירות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: “חצר כרמל – אחוזת לנגה”, בית ההבראה של דורה שוורץ בזכרון יעקב, עומד נטוש ומוזנח. בשנים האחרונות הועברה האחוזה לבעלות האוניברסיטה הפתוחה, כדי לשמש כמרכז למוזיקה ואמנויות. היא שופצה ושוחזרה אך טרם נפתחה מחדש.

רגיל

יסמין אבו פריחה

ד”ר יסמין אבו פריחה, נולדה ב-1989

היום, לפני 30 שנים, נולדה יסמין אבו פריחה, רופאה ופעילה חברתית בדואית ישראלית. עוד בהיותה תלמידת תיכון הקימה, במסגרת עמותת LEAD לפיתוח מנהיגות צעירה בישראל, מרכז העשרה והעצמה לנערות בדואיות בתל שבע. היא עובדת כרופאה פנימית במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע ומרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. מייסדת ומנכ”לית ארגון “ג’נסיס”, המנגיש בדיקות סקר גנטיות לאוכלוסייה הבדואית, ששיעור הסובלים ממחלות גנטיות ותמותת התינוקות בה גבוהים בהרבה מהממוצע. היא פעילה גם בפרויקט ואדי עתיר, חווה חקלאית קהילתית המבוססת על תכנון בר-קיימא.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך נאומה בוועידת איפא”ק, מרץ 2019

התמונה הקטנה: מתוך אתר “a-list“, מאגר מומחים ודוברים ערבים בישראל

רגיל

פועה רקובסקי

פועה רקובסקי, 1955-1865

“עלינו להפיץ השכלה בקרב נשים יהודיות, מכיוון שדלתות העיתונות היידית חתומות בפנינו בשבעה מנעולים… לעורר את האשה היהודיה ליטול את גורלה בידיה, לדרוש ולהגן בעצמה על זכויותיה. אלה מאתנו היכולות לדבר, עיתוננו מציע להן הזדמנות להשמיע קולן.”

היום, לפני 154 שנים, נולדה פועה רקובסקי, מחנכת, סופרת ומתרגמת ליידיש, פעילה ציונית ופמיניסטית פולנייה-ישראלית. אשת החינוך היהודייה הבולטת בפולין במפנה המאה, הראשונה להקים בי”ס לנערות שכלל גם לימודי יהדות ועברית. ממייסדות איגוד הנשים היהודיות בפולין, שקרא לנשים לקחת על עצמן תפקיד פעיל בחברה ובפוליטיקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך מאמרה כעורכת הירחון “פרויען-שטים” (קול אשה), שהוציא לאור איגוד הנשים היהודיות בשנות ה-20 בפולין
ראו עוד בספרייה הווירטואלית של מט”ח

בתמונה הגדולה: בעשור התשיעי לחייה, שנות ה-50
בתמונה הקטנה: פועה רקובסקי (במרכז) בסמינריון לפועלות בבית החלוצות בתל אביב, 1938
התמונות מתוך ספרה האוטוביוגרפי “לא נכנעתי: ספר זכרונות” (יצא לאור בשנת 1957)

רגיל

סמירה חורי

סמירה חורי, נולדה ב-1929

היום, לפני 90 שנים, נולדה סמירה חורי, פעילה פמיניסטית, חברתית ופוליטית ערבייה ישראלית. ב-1948 סייעה לפליטים שהגיעו לעירה נצרת, ובעקבות זאת הצטרפה למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק”י), למאבק למען מעמד הפועלים ונגד הממשל הצבאי. בשנות ה-50 הקימה את הארגון “אלנהדה אלניסאאיה” לקידום נשים בחברה הערבית ולעידודן לפתח תודעה חברתית ופוליטית. בשנות ה-70 הייתה ממייסדות תנד”י, תנועה פמיניסטית יהודית-ערבית למען שלום ושוויון. ב-1974 הייתה לאישה הערבייה הראשונה שכיהנה כחברת מועצת עיר. ב-1991 הייתה מיוזמות המקלט הראשון לנשים ערביות קורבנות אלימות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סמירה חורי (מחזיקה זר פרחים), לשמאלה תמר גוז’נסקי (עם השלט “שוויון בין המינים, שלום בין העמים”), ולימינה מנכ”לית תנד”י פתחיה סגייר, בתהלוכת יום האישה בנצרת, מרץ 2007

בתמונה הקטנה: סמירה חורי מקבלת מח”כ עאידה תומא-סלימאן תעודת הוקרה מטעם ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי (צילום: אל אתיחאד).
מתוך כתבה באתר מק”י, “ח”כ תומא-סולימאן ביום האשה: קיים פער רב בין החוקים לבין המציאות“, מרץ 2016

רגיל

שלומית דקל

שלומית דקל, נולדה ב-1928

היום, לפני 91 שנים, נולדה שלומית דקל, אשת חינוך ישראלית ומגישת הטלוויזיה הראשונה בישראל. ב-1947 סיימה את לימודיה בסמינר לחינוך ע”ש דוד ילין, והתגייסה לשורות הפלמ”ח כאחת ממלווי השיירות לירושלים וכאלחוטאית. לאחר כשני עשורים שבהם עבדה כמורה, נבחרה להופיע בשידור ההיסטורי שבו נחנכה הטלוויזיה הלימודית, ב-24 במרץ 1966. את שיעורי המתמטיקה המשודרים כתבה והגישה בעצמה, בליווי הבובה דודו. היא גם לימדה הוראה באוניברסיטה העברית, וכתבה תוכנית לימודים על חשיבה בתנאי אי-ודאות. מאז פרישתה היא מתנדבת בארגון ער”ן, בארגון ותיקי ההגנה וב”יד ושם”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: שלומית דקל, 2011
בתמונה הגדולה:
(למעלה) המורה שלומית דקל בשיעור חשבון משודר בטלוויזיה הלימודית עם הבובה דודו, סוף שנות ה-60;
(למטה, מימין) מלמדת בבית החינוך לילדי עובדים ע”ש ארלוזורוב בירושלים, 1949;
(למטה, משמאל) בימי הפלמ”ח, 1947

רגיל

עדה סרני

עדה אסקרלי סרני, 1997-1905

היום, לפני 114 שנים, נולדה עדה סרני, פעילת ציבור ישראלית ילידת איטליה, כלת פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. ב-1927 עלתה ארצה, והייתה בגרעין הראשון של מקימי קיבוץ גבעת ברנר. ב-1944 אבדו עקבותיו של בעלה, אנצו סרני, מצנחני היישוב, והיא יצאה בשליחות “המוסד לעלייה ב'” להתחקות אחר גורלו. מאז ועד קום המדינה פעלה כמפקדת המוסד באיטליה, משם ארגנה את עלייתם החשאית ארצה, על גבי 38 ספינות מעפילים, של יותר מ-30,000 יהודים עקורים מרחבי אירופה. אחרי שובה ארצה הקימה את מלון רמת אביב (ואף בחרה את שם המלון, ובעקיפין את שם השכונה).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סרני בגבעת ברנר, שנות ה-30, מתוך סיפור חייה באתר “סיפורי גבעת ברנר” (צילום: חנן בהיר)

התמונה הקטנה: מתוך עמוד המוקדש לפועלה באתר “מחנה המעפילים עתלית” של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

רגיל

מאי שידיאק

מאי שידיאק, נולדה ב-1963

היום, לפני 56 שנים, נולדה מאי שידיאק, עיתונאית ופוליטיקאית לבנונית. החל ב-1985 הייתה עיתונאית ומגישת חדשות בטלוויזיה, וקיבלה פרסים רבים על עבודתה העיתונאית ועל קידום חופש הביטוי בלבנון, ובראשם פרס אונסק”ו לעיתונות חופשית ופרס האומץ של התאחדות העיתונאיות הבינלאומית. ב-2005 נפצעה קשה ורגלה וידה נקטעו בעקבות ניסיון התנקשות בחייה ע”י פצצה שהוטמנה במכוניתה, וזאת במסגרת שורה של התנקשויות באנשי ציבור לבנונים שהתנגדו להתערבות סוריה בענייניה הפנימיים של לבנון. שנה אחר כך הצטרפה לפוליטיקה, וכיום היא מכהנת כשרה לפיתוח מנהלי בממשלת לבנון.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: שידיאק (בכיסא גלגלים) מובילה הפגנת מחאה בתגובה לבזיזתה של תחנת שידור בביירות על ידי תומכי חיזבאללה, מאי 2008 [מקור]

בתמונה הקטנה: שידיאק נואמת בכנס שנתי של “נשים בחזית”, מרץ 2019 [מקור]

רגיל

חנה רדו

חנה רדו, נולדה ב-1959

“אני מאמינה באנשים בכלל ובאנשים עם אג’נדה בפרט. אני מאמינה שדברים רעים קורים כאשר אנשים טובים שותקים. אני לא יושבת על הגדר; כשאני רוצה להשפיע, אני פועלת ועושה.”

היום, לפני 60 שנים, נולדה חנה רדו, אשת עסקים, פרסומאית ויזמת חברתית ישראלית, משנה למנכ”ל קבוצת מקאן בישראל. במטרה לעודד תעסוקה בפריפריה הקימה את “מקאן וואלי”, סוכנות לניו מדיה במצפה רמון, ואת “ספרינג וואלי”, סוכנות לשיווק דיגיטלי בעמק המעיינות. כנשיאת “סופרסונס” היא פועלת רבות לקידום שוויון מגדרי בדירקטוריונים, בכנסים ובעוד צומתי השפעה והחלטה במשק ובחברה בישראל.

הציטוט והתמונה הגדולה מתוך האתר של חנה רדו

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה (צילום: בן אומנסקי)

עוד על “סופרסונס – נשים, חיבורים והזדמנויות”

פייסבוק

רגיל

שרית שנער

שרית שנער, נולדה ב-1983

היום, לפני 36 שנים, נולדה שרית שנער, כדורגלנית ישראלית, מחלוצות התחום בארץ. עם הקמת ליגת הנשים ב-1998, הצטרפה לקבוצת אס”א תל אביב, וזכתה עמה עד כה בשש אליפויות ושלושה גביעים. היא הייתה קפטנית נבחרת ישראל לנערות, מלכת השערים של הליגה ושיאנית ההופעות בנבחרת ישראל. היא הייתה חלק מהנהלת ביה”ס למאמנים במכון וינגייט, המכבייה לנוער ב-2013, אליפות אירופה בהרמת משקולות ואליפות אירופה לנבחרות צעירות בכדורגל (U21). מאז 2014 היא מכהנת כמנכ”לית איגוד ההתעמלות בישראל וכשגרירת “אתנה”, המועצה הציבורית לקידום נערות ונשים בספורט.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך כתבה ב”דה-מרקר”, “פערי השכר – גרסת הספורט: למה כדורגלנית צמרת מרוויחה פחות ממינימום?” (צילום: שרון בוקוב, 2012)

בתמונה הקטנה: מתוך כתבה ב”ynet ספורט”, “געגועים לסילבי ז’אן” (צילום: ראובן שוורץ, 2008)

רגיל

אניטה מילר-כהן

אניטה מילר-כהן, 1962-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אניטה מילר-כהן, עובדת סוציאלית ופעילת ציבור ישראלית ילידת אוסטריה. במהלך מלחה”ע ה-1, בגיל 25, עמדה בראש ועד הסיוע לפליטים וליתומים מטעם ממשלת אוסטריה, שארגן בתי מחסה ומטבחים, בתי מלאכה והכשרה, וכן סעד לבעלי מוגבלויות. היא הייתה שותפה בהתאחדות העולמית של הנשים היהודיות, צירה ופעילה בקונגרסים ציוניים, וסייעה למקם מחדש אלפי ילדים יהודים ניצולי פרעות ברחבי אירופה ואמריקה. ב-1935 עלתה לארץ ישראל והייתה ממקימות ומנהלות “שירות נשים סוציאלי” ו”הלשכה לעזרה סוציאלית”, לימים משרד הסעד של מדינת ישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אניטה מילר-כהן בווינה, אוסטריה, כנראה בשנות ה-20, מתוך אוסף שבדרון בספרייה הלאומית של ישראל

התמונה הקטנה מתוך ארכיון בית לוחמי הגטאות

רגיל

דינה פייטלסון

פרופ’ דינה (שוּר) פייטלסון, 1992-1926

היום, לפני 93 שנים, נולדה דינה פייטלסון, אשת חינוך ישראלית, כלת פרס ישראל לחינוך לשנת 1953 על עבודתה “גורמי הכישלון אצל ילדי כיתה א'”. בעבודתה הדגישה את הצורך בהוראה שיטתית של הקריאה, את חשיבות ההקראה לילדים לשם פיתוח הבנת הנקרא, ואת תפקיד המשחק החופשי בפיתוח יצירתיות, יכולת הפשטה, התמודדות עם כישלונות וצבירת הצלחות. היא פיתחה חומרים ללימוד קריאה בשיטה הפונטית, ויזמה את הקמת החטיבות הצעירות לתלמידי גן חובה וכיתות א’-ב’ ואת פרויקט הספריות הכיתתיות. מאז 1997 מעניק ארגון הקריאה הבינלאומי פרס על שמה למחקר בתחום רכישת האוריינות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם תלמידות בירושלים, שנות החמישים (מתוך אתר הארכיון לחינוך יהודי)
התמונות מתוך הבלוג של ד”ר שרון גבע “אל מדף ספרי ההיסטוריה”, על “האישה הראשונה שזכתה בפרס ישראל, ומה היא אמרה על תקרת הזכוכית