עמוד 1
רגיל

חוה וֶרבָּה

חוה וֶרבָּה, 1969-1909

“[היא] ידעה רק מוסכם אחד, תמרור אחד בדרכה החינוכית – והוא: הילד, הילד על לבטיו, היסוסיו, הילד – שאליו יש להתייחס לא רק בכבוד וביראת כבוד, אלא שיש להעמיק ולראותו מבפנים, להבין אותו, להכיר אותו, ובזהירות, בתבונה, להוליכו בשבילי החיים. […] היתה זו מהפכה לתת לילד לפתח מבפנים את כוחותיו היוצרים, לתת לו לשחק חופשי בפינת הבובה, לתת לו את קוביות הענק, את האהבה לאסתטי, את האהבה לצליל, למנגינה. […] לתת לו למצוא את עצמו, את אישיותו. ועל הכל: לקשור את הילד בעבותות אהבה אל כור מחצבתו, אל המסורת, אל החגים היהודיים, אל האזרחות הטובה. […] אם קם לנו דור המגינים, דור התקומה, תודות למחנכות כחווה קם הדור הזה. […] דור שלם של גננות הקימה, ומבלי שכתר מנהיגות הוכתר על ראשה, היתה מנהיגה בשדה החינוך בעצם אישיותה, בדרך עבודתה, בדוגמה אשר נתנה לכל מי שבא לגן של חווה וראה אותה בעבודתה.”
(מתוך הספד שכתבה עליה סופרת הילדים והמחנכת ימימה אבידר-טשרנוביץ בעיתון “דבר”)

היום, לפני 109 שנים, נולדה חוה וֶרבָּה, גננת וסופרת ילדים ישראלית. במהלך לימודיה בסמינר ציוני לגננות בפולין עבדה כמתמחה בבית היתומים של יאנוש קורצ’אק, וכן סייעה להעביר מרכזים חינוכיים ציוניים בפולין ובאוקראינה לחינוך בשפה העברית. ב-1933 עלתה לישראל, וב”גן של חוה” בתל אביב התחנכו ילדים מכל שכבות הציבור, בהם ילדי השכונות, ילדי עולים וילדי מיטב אמני ישראל. היא יישמה תפיסות הומניסטיות חדשניות בחינוך והייתה ממעצבי החינוך לגיל הרך בישראל, כחברת התאחדות הגננות, כמדריכה לגננות ולריתמיקה בסמינר הקיבוצים וכמי שספריה היו לספרי יסוד בגני הילדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חוה עם ילדי הגן שלה, שלהי שנות ה-30

בתמונה הקטנה: חוה ורבה, אביב 1947

[התמונות מתוך ויקיפדיה]

רגיל

נשות הכותל

נשות הכותל, החל מ-1988

היום, לפני 30 שנים, ראש חודש טבת, בסיום הכנס הבינלאומי הראשון של פמיניסטיות יהודיות בירושלים, הגיעו עשרות נשים לעזרת הנשים בכותל המערבי עטופות בטליתות וניסו להתפלל ולקרוא בתורה. מתפללים אחרים הגיבו באלימות, והמשטרה עצרה אותן. בעקבות זאת החליטו נשים ירושלמיות, ובראשן ענת הופמן, לקיים תפילה בכל ראש חודש. אף שכל הערכאות המשפטיות פסקו שאין בתפילתן כל דבר עבירה, וכל הממשלות דנו רבות במציאת מתווה לשמירה על חופש הפולחן, “נשות הכותל” עדיין נתקלות במחאות אלימות ואף נעצרות מדי חודש, ונעשו לסוגיית זכויות הנשים המדוברת ביותר בישראל.

ויקיפדיה

על ענת הופמן

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נשות הכותל בתפילת ראש חודש חשוון התשע”ז (נובמבר 2016); מתוך כתבה באתר “מידה”: “מה באמת רוצות נשות הכותל” [צילום: הדס פרוש, פלאש 90]

בתמונה הקטנה: לזלי זקס ורחל כהן ישורון מ”נשות הכותל”, עטופות בטליתות, מעוכבות לחקירה, ראש חודש כסלו התשע”ג (נובמבר 2012) [מתוך ויקיפדיה]

רגיל

ג’ומאנה חדאד

ג’ומאנה חדאד, נולדה ב-1970

היום, לפני 48 שנים, נולדה ג’ומאנה חדאד, סופרת, דוברת ועיתונאית לבנונית, הבולטת בפועלה למען זכויות נשים, במאבקה נגד צנזורה ולמען חופש הביטוי ובביקורתה על דת מאורגנת. ב-2008 ייסדה את “ג’סד” (“גוף”), מגזין תרבות בערבית המעורר מחלוקת בשל עיסוקו בטאבו של הגוף דרך קולנוע, ספרות, אמנות ומדע. השנה החלה לשדר תוכנית ב”אל-חורה”, ערוץ טלוויזיה בלוויין המשודר מארה”ב בערבית, העוסקת בסוגיות של חופש ביטוי וחשיבה ביקורתית. מזה כמה שנים היא נכללת ברשימת 100 הנשים הערביות החזקות בעולם של “מגזין העסקים הערביים”, בשל תרומתה התרבותית ופועלה החברתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך כתבת דיוקן ב”לה פיגארו נשים” (בצרפתית): “ג’ומאנה חדאד מלבנון: לא לטאבו על מין“, 2014 [צילום: פרנקו טטמנטי]

בתמונה הקטנה: מתראיינת על פמיניזם ומיניות, גרמניה 2010 [צילום: היינריך בול שטיפטונג]

רגיל

שושנה בירן

שושנה בירן, 1989-1933

היום, לפני 85 שנים, נולדה שושנה בירן, רופאה וחוקרת ישראלית. היא ייסדה את היחידה לטיפול-יום אונקולוגי במרכז הרפואי הדסה עין כרם, ניהלה את המכון האונקולוגי בבית החולים, וכן הכשירה דור של רופאים אונקולוגיים בביה”ס לרפואה של האוניברסיטה העברית. כיושבת ראש של החברה הישראלית לאונקולוגיה, הביאה למודרניזציה של האבחון והטיפול המסייע בסוגי סרטן שונים, והייתה הראשונה לארגן תוכנית טיפול כלל-ארצית לסרטן השד. בנוסף, הייתה נציגה של מדינת ישראל בארגון הבריאות העולמי, וב-1986 מונתה לארגן את הכנס הבין-תחומי היוקרתי של הארגון האירופי לסרטן (ECCO).

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אביבה גלעדי

אביבה גלעדי, 2001-1917

היום, לפני 101 שנים, נולדה אביבה גלעדי, מדענית גרעין ישראלית, מומחית לכורים אטומיים להפקת אנרגיה ולהתפלת מים, שהכשירה רבים ממהנדסי הגרעין של ישראל. ב-1948 עלתה ארצה מהונגריה והחלה ללמד בתיכון. כעבור שנים אחדות הייתה למרצה וחוקרת בטכניון, במחלקה לפיזיקה. לאור הצטיינותה, הוזמנה ע”י הוועדה האמריקאית לאנרגיה אטומית להשתלם בלימודי גרעין בארה”ב, וב-1963 הייתה לאישה הראשונה בעולם בעלת רישיון להפעלת כורים גרעיניים. שנתיים אחר-כך הוזמנה שוב לארה”ב על-מנת לסייע בהקמת כור להתפלת מים בפוארטו ריקו ובהכשרת המהנדסים שיתפעלו אותו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: אביבה גלעדי במרכז למחקר גרעיני שורק, 1963 (מתוך ויקיפדיה)

רגיל

יארא סלאם

יארא רפעת סלאם, נולדה ב-1985

“לא זו בלבד שהממשלה שלנו לא לוקחת אחריות על פגיעה בזכויות אדם, כולל אלימות נגד נשים עד כדי אונס ודקירות בכיכר תחריר, אלא שאפשר גם לשמוע גורמים רשמיים שמאשימים נשים בתקיפות מיניות שעברו… המאבק נמשך, לא רק נגד המשטר אלא גם נגד קבוצות אזרחיות שאינן משוכנעות שחשוב לדחוף קדימה הכללה של נשים במרחב הציבורי.”
(מתום נאומה ב-2013, כשקיבלה את פרס “מגן זכויות אדם” של רשת הארגונים הפאן-אפריקאית לזכויות אדם)

היום, לפני 33 שנים, נולדה יארא סלאם, פעילת זכויות אדם פמיניסטית מצרית. בעבודתה בארגוני זכויות אדם מצריים ובינלאומיים, כעורכת דין וכחוקרת, עסקה בתחומים כמו אלימות במשפחה, אפליה נגד מיעוטים דתיים ואלימות נגד מתנגדי המשטר. ביוני 2014, במהלך צעדה שקטה בקרבת ארמון הנשיא אל-אתחאדיה בקהיר, במחאה על חוק המגביל את זכות ההפגנה, הותקפה ונעצרה ע”י המשטרה יחד עם פעילים נוספים. משפטה הפך לסמל התנגדות כשהורשעה בהפרת חוק המחאה, ונגזרו עליה 3 שנות מאסר וקנס כספי. כשנה לאחר מכן, היא וכמאה אסירים נוספים זכו לחנינה נשיאותית ושוחררו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הקמפיין לשחרורה ממאסר, 2014

התמונה הקטנה מתוך חשבון הטוויטר של שאדי סאדר (עורכת דין איראנית-בריטית למען זכויות אדם):
“יארא סלאם (עומדת, ראשונה משמאל) וסאנה סייף (יושבת), פעילות זכויות אדם מצריות הנמצאות במעצר מזה 87 יום, עדיין מחייכות, בזמן שהמשפט נמשך FreeYara# “

רגיל

מרג’אן סטראפי

מרג’אן סטראפי, נולדה ב-1969

היום, לפני 49 שנים, נולדה מרג’אן סטראפי, סופרת, מאיירת ובמאית צרפתייה ילידת איראן, הפועלת לקידום פציפיזם וזכויות נשים. בסדרת הרומנים הגרפיים האוטוביוגרפיים שלה, “פרספוליס”, היא מגוללת את סיפור התבגרותה באיראן שלפני ואחרי המהפכה האסלאמית. הסדרה המצליחה תורגמה לשפות רבות, זכתה בפרס הפסטיבל הבינלאומי לקומיקס ונבחרה לספר הקומיקס הטוב לשנת 2003 של “טיים” ו”ניו יורק טיימס”. ב-2007 עובדו הספרים לסרט אנימציה, בבימויה של סטראפי עצמה, שזכה בפרס חביב השופטים בפסטיבל קאן ובגראנד פרי בפסטיבל לונדון והיה מועמד גם לאוסקר ולגלובוס הזהב.

ויקיפדיה

עוד על “פרספוליס”
סדרת הספרים יצאה לאור בעברית בהוצאת “אחוזת בית” בשני חלקים, 2005 ו-2009
הסרט שודר בישראל במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים, וזכה בפרס “ברוח החופש” המוענק לסרטים העוסקים בחופש הביטוי, חופש הדת וזכויות האזרח

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סצנה מתוך הסרט “פרספוליס”

התמונה הקטנה מתוך דף האמן שלה באתר “גאונות”

רגיל

סבאח

סבאח (ג’נט ג’רג’ס פע’אלי), 2014-1927

היום, לפני 91 שנים, נולדה ג’נט ג’רג’ס פע’אלי, שנודעה בשם הבמה סבאח, זמרת ושחקנית לבנונית. היא הקליטה את שירה הראשון ב-1940, בגיל 13, ומיד תפסה את תשומת לבה של המפיקה והשחקנית המצרייה אסיא דאר’ר. כבר מהסרט הראשון שבו השתתפה ב-1945, “הלב אוהב רק פעם אחת”, היא הפכה לכוכבת בשל קולה העשיר ושמחת החיים שהקרינה. במהרה התפרסמה בכל העולם הערבי, והייתה לאחת הדיוות הגדולות של המוזיקה הערבית והקולנוע הערבי. היא שיחקה בעשרות סרטים ומחזות, הוציאה יותר מ-3,000 שירים והופיעה בכל רחבי העולם עד לשנות השמונים לחייה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סבאח מתארחת בתחרות היופי “מיס מצרים”, קהיר 2007 [מקור]

רגיל

רוני רוס

ד”ר רוני רוס, נולדה ב-1949

“אני מאמינה באדם, ברוחו החיובית וביכולתו להשפיע על תפיסת המציאות שלו ועל סביבתו. מאמינה בכלכלה בריאה, המכוונת למנועי צמיחה. לתפיסתי, אנו רואים מכשולים כאשר אנו מסיטים מבט מהמטרה.”

היום, לפני 69 שנים, נולדה רוני רוס, מחלוצות ההיי-טק בישראל. היא היזמת הראשונה שמכרה טכנולוגיה לחברת מיקרוסופט והאישה הראשונה בישראל שעשתה אקזיט. היא מנכ”לית חברת “פנורמה” המפתחת בינה עסקית, דירקטורית, מומחית לניהול, להשקעות ולליווי חברות היי-טק, מרצה בנושאי יזמות וטכנולוגיה, וכן פועלת למען קידום נשים למשרות בכירות ולעידוד נערות למקצועות הטכנולוגיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך כתבה ב”גלובס” על אגודת ידידי מכון ויצמן, צילום: איתן בלסון ואוהד הרכס

התמונה הקטנה מתוך שיחה שלה ב”הארץ” עם מרב מיכאלי על היכולת לשלב בין קריירה ומשפחה, צילום: עופר וקנין

רגיל

ענת גלבר

ענת גלבר, נולדה ב-1980

היום, לפני 38 שנים, נולדה ענת גלבר, אלופת ישראל ואלופת עולם בדיבייט לאוניברסיטאות. במהלך לימודיה לתואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, בעקבות קורס על “רטוריקה ואמנות השכנוע”, הצטרפה למועדון הדיבייט, וב-2002 זכתה באליפות הדיבייט בישראל. ב-2003 וב-2005 זכתה בתואר הדוברת המצטיינת באליפות אירופה בדיבייט לאוניברסיטאות, בקטגוריית ESL (דוברי אנגלית כשפה שנייה). ב-2006 זכתה בתואר הדוברת המצטיינת באליפות העולם בדיבייט לאוניברסיטאות שנערכה באירלנד. כיום גלבר מאמנת את מועדוני אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בן-גוריון וגופים נוספים.

ויקיפדיה

עוד על ליגת הדיבייט הישראלית (קבוצת פייסבוק)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך ריאיון לחדשות ערוץ 1, לאחר זכייתה באליפות העולם ב-2006

בתמונה הקטנה: בריאיון בתוכנית “לונדון וקירשנבאום”, לאחר זכייתה באליפות העולם ב-2006

רגיל

סוהיר חמאד

סוהיר חמאד, נולדה ב-1973

“לֹא אֶרְקֹד לִצְלִיל
תֻּפֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם.
לֹא אַשְׁאִיל אֶת נִשְׁמָתִי אוֹ
אֶת עַצְמוֹתַי לְתֻפֵּי הַמִּלְחָמָה
שֶׁלָּכֶם.
לֹא אֶרְקֹד
לְמִקְצָב הַחֲבָטוֹת שֶׁלָּכֶם.
אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַמִּקְצָב הַזֶּה.
אֵין בּוֹ חַיִּים. אֲנִי מַכִּירָה
מִקָּרוֹב אֶת הָעוֹר
שֶׁאַתֶּם חוֹבְטִים בּוֹ.
הוּא הָיָה פַּעַם חַי
נִצּוֹד נִגְזָל
נִמְתַּח
[…]
אֲנִי אֶרְקֹד
וְאֶתְנַגֵּד וְאֶרְקֹד וְ
אֶתְנַגֵּד וְאֶרְקֹד.
פְּעִימַת הַלֵּב הַזֹּאת חֲזָקָה יוֹתֵר
מִמָּוֶת.
תֻּפֵּי הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּכֶם לֹא
חֲזָקִים יוֹתֵר מֵהַנְּשִׁימָה הַזֹּאת.”

היום, לפני 45 שנים, נולדה סוהיר חמאד, משוררת ופעילה פוליטית אמריקאית ילידת ירדן. יצירתה טווה נרטיב משולב של נישול כבת לפליטים פלסטינים, כמהגרת וכאישה הנאבקת בסקסיזם.

ויקיפדיה

הציטוט מתוך שירה “מָה אֶהְיֶה”. השיר המלא בספוקן וורד בביצועה, מתוך כנס TED נשים 2010: “שירים על מלחמה, שלום, נשים וכוח”

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך ריאיון עמה ב-2007

בתמונה הקטנה: מקריאה שיר על נפגעי הוריקן “קתרינה” באירוע “פליטים למען פליטים”, צילום של תום מרטינז [מקור]

רגיל

שרון דולב

שרון דולב, שותפה לזכייה של התנועה לפירוק מנשק גרעיני בפרס נובל לשלום 2017

השבוע, לפני שנה, ניתן פרס נובל לשלום לקמפיין הבינלאומי נגד נשק גרעיני (ICAN). הקמפיין מהווה שותפות של עשרות ארגונים אזרחיים מסביב לעולם שחברו יחד למען עולם חופשי מנשק להשמדה המונית, והצליחו להביא 130 מדינות לשבת יחד למו”מ על אמנה שאוסרת על נשק גרעיני. עם השותפות לזכייה נמנית שרון דולב (שהיום חל יום הולדתה), מייסדת ומנהלת התנועה הישראלית נגד גרעין ופעילה למען זכויות אדם, שלום וסביבה. “בהתחלה סיפרתם לנו שהנשק הגרעיני הוא להגנתנו ועכשיו אתם מגינים על הנשק הגרעיני מפנינו, אלו הרוצים לפרק אותו”, אמרה בנאומה באו”ם למדינות הגרעיניות.

עוד על “התנועה הישראלית נגד גרעין”: בפייסבוק ובאתר של התנועה

עוד על התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני

פייסבוק

בתמונה הגדולה: נואמת באו”ם (צילום: קלייר קונבוי). מתוך כתבה במגזין המקוון “שיחה מקומית”: “הישראלית שזכתה בנובל לשלום: אנחנו הופכים את הנשק הגרעיני ללא חוקי

התמונה הקטנה מתוך ריאיון של “הטלוויזיה החברתית” עם שרון דולב על הגרעין הישראלי

רגיל

אלכוריה אמידאן

אלכוריה “רבאב” אמידאן, נולדה ב-1985

היום, לפני 33 שנים, נולדה אלכוריה אמידאן, פעילת זכויות אדם מסהרה המערבית. מאז 2006 היא נמצאת בחזית המאבק הלא-אלים למען זכותם של אנשי הסהרה להגדרה עצמית כנגד ממשלת מרוקו, שסיפחה את רוב שטחי הסהרה עם שחרורם משליטתה הקולוניאליסטית של ספרד ב-1975. על אף מעצרים רבים ופשיטות משטרתיות על ביתה בשל פעילותה הפוליטית, פועלת אמידאן להגברת המודעות להפרות של זכויות אדם שמבצעת מרוקו כנגד בני העם הסהרווי, באמצעות הפצת תמונות וסרטונים ומפגשים בצפון אירופה עם ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, ארגוני סטודנטים ופוליטיקאים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: בעת זכייתה בפרס “סטודנטים למען שלום”, נורווגיה, 2009

רגיל

ברברה סבירסקי

ברברה סבירסקי, נולדה ב-1941

היום, לפני 77 שנים, נולדה ברברה סבירסקי, סוציולוגית, פעילה חברתית וממובילות התנועה לשוויון מגדרי בישראל. ב-1977 הייתה ממייסדות המקלט הראשון לנשים מוכות בישראל בחיפה, שהציב לראשונה על במת השיח הציבורי את סוגיית האלימות של גברים כלפי נשים במשפחה. ב-1987, בפרוץ האינתיפאדה הראשונה, הייתה ממארגנות פרויקט “מפת השלום”, שבו הביעו כ-4,000 נשים את רצונן לנהל משא ומתן עם הפלסטינים. ב-1991 הייתה ממייסדי מרכז אדוה, שהפך עם השנים תחת ניהולה למכון מחקר מוביל של המדיניות הציבורית והחברה הישראלית על בסיס ערכים של שוויון וצדק חברתי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך ויקיפדיה (צילום: אלון סיגוי)

בתמונה הקטנה: ברב-שיח בוועידת עדיף ה-13 (הוועידה המקצועית השנתית של תעשיית הביטוח והחיסכון ארוך הטווח) שהתקיימה באווניו, קרית שדה התעופה, דצמבר 2013

רגיל

גולדה מילוסלבסקי

גולדה מילוסלבסקי, 1906-1853

היום, לפני 112 שנים, הלכה לעולמה גולדה מילוסלבסקי, ממייסדי המושבה נס ציונה ומהדמויות המרכזיות בשנותיה הראשונות של המושבה. ב-1883 עלתה לארץ-ישראל, וזמן קצר אחר כך רכשה נחלה במושבה צעירה, לימים נס ציונה, ובה נטעה כרם במו ידיה בעודה חיה בצריף בפרדס. משום שידעה להציג את טענותיה בבהירות ובכישרון רטורי רב והייתה בין הראשונים לדבר עברית, זכתה להערכה רבה באסיפות האיכרים במושבה. היא כונתה “אמא גולדה” בשל דאגתה הגדולה לאנשי המושבה – למשל ייסדה גמ”ח לסיוע למתיישבים שסבלו ממחסור ואספה לשם כך כספים באירופה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: גולדה ודב מילוסלבסקי, יאלטה, חצי האי קרים, דרום רוסיה (טרם העלייה לארץ-ישראל)

בתמונה הקטנה: גולדה ודב מילוסלבסקי, ראשון לציון, 1883~. מתוך אתר אנציקלופדיה תדהר לחלוצי היישוב ובוניו

רגיל

קלר אפשטין

קלר אפשטין, 2000-1911

היום, לפני 107 שנים, נולדה קלר אפשטין, ארכיאולוגית ישראלית, כלת פרס ישראל לשנת 1995 על מפעל חייה בתחום הארכיאולוגיה. ב-1937 עלתה מבריטניה לארץ ישראל, הצטרפה לקיבוץ עין גב ואחר כך לגינוסר, וב-1942 התגייסה לחיל העזר לנשים בצבא הבריטי. בראשית שנות ה-50 השתתפה בחפירות באתר סוסיתא שבגולן, שבהן נתגלו שרידי עיר סלאוקית וכנסייה ביזנטית, והתאהבה במקצוע. במהלך עבודתה רבת השנים ברשות העתיקות, חשפה תרבויות ואתרים שלא נודעו עד אז בצפון ארץ ישראל והפכה למומחית בעלת שם עולמי לארכיאולוגיה של רמת הגולן ושל התקופה הכלקוליתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מרכז בית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר (“אם הקשתות”) ברמת הגולן, לאחר שחזור חלקי, 2007

התמונה הקטנה מתוך אתר “רחוב משלה”

רגיל

הֻדא עזרא נונו

הֻדא עזרא איברהים נונו, נולדה ב-1964

היום, לפני 54 שנים, נולדה הֻדא עזרא נונו, אשת עסקים, פוליטיקאית ודיפלומטית יהודייה-בחריינית. היא נולדה במנאמה בירת בחריין למשפחה של אנשי עסקים יהודים מעיראק, למדה חשבונאות ומנהל עסקים, ניהלה חברת מיקור חוץ גדולה, וכיהנה כמנכ”לית ארגון לפיקוח על זכויות אדם בבחריין ולקידום זכויות נשים. ב-2005 מונתה על ידי מלך בחריין לחברה במועצת השורה, הפרלמנט הבחרייני. ב-2008 מונתה נונו לשגרירת בחריין בארה”ב (כולל ייצוג בחריין גם בקנדה, במקסיקו, בברזיל ובארגנטינה) – האישה הבחריינית הראשונה בתפקיד דיפלומטי בארה”ב והשגרירה היהודייה הראשונה ממדינה ערבית כלשהי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך כתבה עליה ב”וושינגטון פוסט”, 2012

רגיל

אמהות ח’אווראן

אמהות ח’אווראן, פועלות מאז 1980

יום הזיכרון העממי לקורבנות המשטר האיראני, מצוין מאז 1988

אמהות ח’אווראן הוא ארגון נשים הפועלות למען משפחות הנרצחים והאסירים קורבנות המשטר האיראני מאז 1980. אמהות ובנות משפחה של הקורבנות חשפו ב-1988 קברים לא מסומנים בח’אווראן ובהם המונים שהוצאו להורג ע”י המדינה. מאז הן מפגינות, פונות לאו”ם ומתעדות את מקרי הטבח על-מנת לחשוף בפני העולם את הפרת זכויות האדם באיראן, על אף שבמרוצת השנים נרדפו, הותקפו, נכלאו והורחקו מח’אווראן על ידי המשטר. הן גם פועלות לשימור בית הקברות וקבעו יום זיכרון לקורבנות ב-1 בספטמבר. הארגון זכה בפרס בינלאומי, אך תביעותיו להכרה ולצדק נותרו עדיין ללא מענה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור לכבוד מתן פרס קוואנגג’ו לזכויות אדם לאמהות ח’אווראן ב-2014, מאת המאייר האיראני תוכא נייסתאני

בתמונה הקטנה: אמהות ח’אווראן בתהלוכת יום הזיכרון לקורבנות המשטר האיראני בשנת 2005

רגיל

אנג’ליקה שץ

אנג’ליקה שץ, 1975-1897

היום, לפני 121 שנים, נולדה אנג’ליקה שץ, פסלת וציירת ילידת בולגריה, בתו המנודה של בוריס שץ, מייסד “בצלאל”. יצירותיה הוצגו ברחבי אירופה, והיא נודעה גם כמורה לאמנות, מבקרת אמנות ודמות בולטת בחיי התרבות. לאחר מלחה”ע השנייה עלתה לישראל, המשיכה לעסוק בציור ובפיסול והתפרנסה מעיצוב כרזות קולנוע, אך מעולם לא זכתה להכרה משמעותית בארץ. ב-2010, לאחר שאוצרת המוזיאון היהודי בפראג מצאה ציור שלה והחלה לחקור על אודותיה, גילה נינהּ יצירות שלה שאופסנו בבוידעם בבית אביו. ב-2013 הוצגו ציורים אלה במוזיאון תל אביב לאמנות, בתערוכה “בת אבודה, בת אובדת”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ירקות בשוק בבולגריה” מאת אנג’ליקה שץ

בתמונה הקטנה: תמונת פספורט של אנג’ליקה שץ, מתוך אוסף משפחתי, באדיבות דן פאר (נינה שמצא את יצירותיה)

רגיל

הדסה שרמן-פריאל

הדסה שרמן-פריאל, 1992-1910

היום, לפני 108 שנים, נולדה הדסה שרמן-פריאל, מחלוצות החינוך המוזיקלי בישראל, יושבת ראש התאחדות הבוגרים והחניכים של גימנסיה הרצליה וחברת הוועד המפקח של הגימנסיה. בגיל 14 חיברה (יחד עם אחיה מאיר) את האופרה הראשונה שלה, “אמנון ותמר”, שהועלתה בגימנסיה על ידי בני מחזורה. בעקבות הצלחתה התמקצעה בתחום וחזרה ללמד מוזיקה בגימנסיה מאמצע שנות השלושים ועד סוף שנות השישים, ניצחה על תזמורת ומקהלת הגימנסיה והעלתה הפקות מקור רבות בביצוע תלמידי הגימנסיה, שרבים מהם היו למוזיקאים מקצועיים. ב-1987 הוענק לה תואר יקירת תל אביב-יפו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הזמנה להרצאה של הדסה שרמן-פריאל על החינוך המוזיקלי בגימנסיה הרצליה, במסגרת סדרת הרצאות על “תל אביב הקטנה בהתהוותה 1930-1909” במוזיאון לתולדות תל אביב יפו, 1971 (מקור: הספריה הלאומית)