עמוד 1
רגיל

אריאנה הפינגטון

אריאנה סטסינופולוס הפינגטון, נולדה ב-1950

“כשייסדתי את ‘הפינגטון פוסט’, הייתי עדיין תחת האשליה ששחיקה היא המחיר שעלינו לשלם בשביל להצליח. חשבתי שאני חייבת לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה, ובטעות ייחסתי את הצלחתו של האף-פוסט לנכונות שלי לעשות זאת.
ההגדרה המודרנית של הצלחה שיש לנו כרגע – שלפיה שעות ארוכות ועבודת-יתר נחשבות לקנה מידה לרצינות ומחויבות – פשוט לא עובדת. זה מה שיוצר את המגפה העולמית הנוכחית של שחיקה ומתח.
הצלחה אינה קשורה לבחירה ואיזון בין תחושת רווחה לבין ביצועיזם, אלא להבנה שישנו קשר ישיר והדדי בין הדברים.”

היום, לפני 69 שנים, נולדה אריאנה הפינגטון, עיתונאית, סופרת ואשת עסקים יוונייה-אמריקאית. “הפינגטון פוסט”, אתר החדשות והבלוגים שייסדה וניהלה ב-2005, נחשב לאחד האתרים הפוליטיים הפופולריים והמשפיעים בעולם וזכה בפרסי פוליצר ופיבודי. היא-עצמה פרשנית פוליטית בולטת, המשתתפת בתוכניות אקטואליה רבות ברדיו ובטלוויזיה, ונכללה בין היתר ברשימות 100 האנשים המשפיעים בעולם של “טיים” ושל “פורבס”. ב-2016 השיקה את “Thrive Global”, פלטפורמה למען פתרונות מבוססי-מדע למתח ושחיקה, “הגדרה מחדש של הצלחה ויצירת חיים של רווחה, חוכמה וקסם”.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט והתמונות (הגדולה מ-2017, הקטנה מ-1975) מתוך כתבה על “לוחמת ה’וולנס’ (Wellness) אריאנה הפינגטון“, מגזין CEO, מאי 2017

רגיל

אליס מנפילד

אליס מנפילד, 1960-1878

היום, לפני 141 שנים, נולדה אליס מנפילד, מדריכת טיולים ובעלת מלון הרים אוסטרלית. מגיל צעיר הובילה טיולי טיפוס במעלה הר בופאלו, שהיה אז, בעשור האחרון של המאה ה-19, מסלול קשה, לא מסומן ושופע חיות בר ושלל סכנות. בהיעדר ציוד מתאים לפעילויות חוץ בטבע הפראי בכלל, ולנשים בפרט, היא עיצבה אותו בעצמה. בזכות אהבתה הנלהבת לאזור, הידע הנרחב שלה, כישוריה כמדריכה בטבע וכישרונה כצלמת, וגם בהיותה אישה החיה לבדה בהרים, הפכה “המדריכה אליס” לאטרקציה תיירותית פופולרית עד כדי כך שמדינת ויקטוריה הכריזה ב-1898 על הפיכתו של ההר לפארק לאומי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: לובשת ז’קט, כובע, מכנסיים וחותלות מצמר המותאמים על ידיה לטיפוס בהרים ומחזיקה מטה הליכה ארוך, ~1930

בתמונה הקטנה: מובילה שיירה של סוסים המעלים כיסאות עץ אל ההר, 1912

(התמונות מתוך ויקיפדיה, באדיבות הספרייה הלאומית של ויקטוריה, אוסטרליה)

רגיל

אמה אסון

אמה אֵסון, 1965-1889

היום, לפני 130 שנים, נולדה אמה אֵסון, פוליטיקאית אסטונית. בצעירותה עבדה כמורה להיסטוריה בבי”ס לבנות, והייתה פעילה בארגוני נשים שונים לקידום סוגיות חברתיות וחינוכיות. ב-1912 גם כתבה את ספר הלימוד הראשון בשפה האסטונית. ב-1919 נבחרה מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית למועצת עיר הבירה טאלין וכן לפרלמנט הלאומי הראשון של אסטוניה כמדינה עצמאית. היא הייתה האישה הראשונה, ואחת משתיים בלבד שהיו שותפות לניסוח של החוקה החדשה, במיוחד בתחומי החינוך והשוויון המגדרי, בין היתר של החוק שב-1920 נתן לנשות אסטוניה זכויות פוליטיות מלאות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברות המועצה המחוקקת באסטוניה, 1920. למעלה: אמה אֵסון (משמאל) והלמי ג’נסן (מימין); למטה (מימין לשמאל): אנה טורווד-טלמן, מיני קורס-אולסק, מרי רייזיק.

התמונות מתוך האתר “קול הנשים” (באסטונית), שפרסם ב-2014, לרגל יום העצמאות האסטוני ה-96, את המאמר שפרסמה אמה אֵסון בגיליון מס’ 2 של עיתון “קול הנשים” ב-1928, לרגל יום העצמאות העשירי

רגיל

דורה שוורץ

דורה שוורץ, 1982-1894

היום, לפני 125 שנים, נולדה דורה שוורץ, מחלוצות הצמחונות בארץ ישראל. בגיל עשרים אימצה אורח חיים צמחוני מטעמי בריאות, השתלמה בסנטוריום בציריך, וב-1933 עלתה ארצה ופתחה באחוזת לנגה שבזכרון יעקב את בית ההארחה הצמחוני הראשון בישראל. שוורץ אבחנה אישית את מצב בריאות האורחים כדי להתאים להם דיאטה ופעילות, ואכפה איסור מוחלט גם על עישון, זמן רב לפני ההכרה בסכנותיו. היא ערכה במקום סדנאות לתזונה נכונה ולבישול צמחוני, וכן הוציאה ספר בישול “להכנת מזון שלם בערכו ומועיל לבריאות”. המקום משך אליו אורחים מכל העולם וזכה להצלחה רבה בשל טיב האוכל והשירות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: “חצר כרמל – אחוזת לנגה”, בית ההבראה של דורה שוורץ בזכרון יעקב, עומד נטוש ומוזנח. בשנים האחרונות הועברה האחוזה לבעלות האוניברסיטה הפתוחה, כדי לשמש כמרכז למוזיקה ואמנויות. היא שופצה ושוחזרה אך טרם נפתחה מחדש.

רגיל

יוהנה שוטן-אלסנהאוט

יוהנה שוטן-אלסנהאוט, 1992-1910

“מִי אֲנִי
אֲדָמָה וּנְשָׁמָה
אָדָם
נְשִׁימָה קַלָּה
בֵּינוֹת
לְתִקְוָה אֱמוּנָה אַהֲבָה וּבְרָכָה
שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל
בְּתוֹךְ הַהֲמֻלָּה שֶׁעַל הָאָרֶץ
עָנָף יָבֵשׁ עַל עֵץ
בְּתוֹךְ תִּפְאֶרֶת הַבְּרִיאָה
וַעֲדַיִן אֲנִי מַרְגִּישָׁה
קְבוּרָה בָּרוּחַ וּבָאֵשׁ
כִּפְרִי בְּאוּשִׁים מִתַּחַת לַקַּרְקַע
חַיִּים!
נוֹלַדְתִּי עֵירֻמָּה
וְעֵירֻמָּה אָמוּת”
(שירה “עירומה” (Sososkin) פורסם בספר שיריה השני “רוח מרפאת”, 1965)

היום, לפני 109 שנים, נולדה יוהנה שוטן-אלסנהאוט, משוררת ומנהיגה קהילתית סורינאמית, שכתבה בשפה הקריאולית סרננטונגו. שיריה עסקו בעיקר באהבה לסבית, שאינה נחשבת לטאבו בתרבות האפרו-קריאולית. כתיבתה מהווה אבן דרך בשחרור השפה והתרבות הקריאולית בסורינאם ובתנועה המקומית למען שוויון זכויות לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: יוהנה שוטן-אלסנהאוט מקריאה משיריה, 1980~ (צילום: מיכאיל ון-קמפן)

בתמונה הקטנה: הסרת הלוט מעל פסל ברונזה שלה שיצר ארווין די וריס בשנת 2010, בחסות תנועת הנשים הלאומית של סורינאם לרגל יום הולדתה ה-100 (זכויות לבנק המרכזי של סורינאם, צילום: פרנק דלוויכט)
מתחת לפסל, הניצב ברחוב הראשי של הבירה פרמריבו, מצוטט שירה המפורסם ביותר, “אישה” (Uma), שפורסם בספר שיריה הראשון “מעשי היום”, 1963:

“אֵין דָּבָר נִפְלָא
יוֹתֵר מִבַּת-קוֹל
קוֹרֵאת
בְּאֶמְצַע מְהוּמַת הַיּוֹם.
בַּת-הַקּוֹל יְפֵהפִיָּה
עָצְמָתִית
אֵין בָּהּ שֶׁקֶר
הִתְעַטְּפִי בָּהּ
כְּמוֹ הָרוּחַ הַסּוֹעֶרֶת
אִשָּׁה, אַתְּ נוֹסֶקֶת
אַתְּ זוֹרַחַת
אַתְּ לֹא מְוַתֶּרֶת
בְּאֶמְצַע הַמַּאֲבָק
מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ”

(תרגמה מאנגלית, על בסיס תרגומים להולנדית: מתת גולדברג אלון)

רגיל

קאיקוסראו ג’האן, בגום בופאל

(חאג’ה, בגום, דיים, סולטנה) קאיקוסראו ג’האן, 1930-1858

שלטה בבופאל בשנים 1926-1901

היום, לפני 161 שנים, נולדה בגום קאיקוסראו ג’האן, שליטה של מדינת בופאל שבהודו. תחת שלטונה ניתן דגש מיוחד לחינוך, בפרט לנשים, הכשרת המורים הורחבה ומוסדות חינוך רבים הוקמו; ב-1918 הוחלה השכלה יסודית חובה חינם, והמכללה המוסלמית באליגאר הפכה לאוניברסיטה ציבורית, הפתוחה גם לנשים. היא הובילה רפורמות גם במיסוי, בצבא ובמשטרה, בבתי המשפט ובבתי הכלא, הרחיבה את התמיכה בחקלאות, וכן יזמה הפרדת רשויות ובחירות חופשיות לרשויות המקומיות. תרומתה החשובה ביותר הייתה בתחום בריאות הציבור, בשל תוכניות החיסון הנרחבות שהפעילה ושיפור איכות המים והסניטציה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בנה השני נוואב נאסר-אולה, בדורבר דלהי 1911.
בדורבר (“חצר מלוכה”) זה התכנסו כל מלכי ונסיכי הודו (קאיקוסראו ג’האן הייתה האישה היחידה) לציון הכתרת ג’ורג’ החמישי, מלך הממלכה המאוחדת, כקיסר הודו

בתמונה הקטנה: בגום בופאל בגלימה ובעיטורים של מסדר “כוכב הודו”, עונדת כתר זהב שזור פנינים. ציור של נורה גראנט, שמן על קנבס, 1911 (מוצג בארמון בקינגהאם, לונדון)

רגיל

גרטרוד פרוטיין

גרטרוד איזבל פרוטיין, 2005-1914

היום, לפני 105 שנים, נולדה גרטרוד פרוטיין, אשת חינוך ופוליטיקאית מגרנדה, “הגברת הראשונה של התיירות” ומהפמיניסטיות המשפיעות ביותר באיים הקריביים. היא ייסדה את השלוחה הקריבית של ארגון הנשים ההתנדבותי “מועדון הסוֹרוֹפּטימיסטיות”. לאחר כ-25 שנים בהוראה, ב-1957 הייתה לאישה הראשונה שנבחרה למועצה המחוקקת של גרנדה, וכיהנה בוועדות החינוך והרווחה. שנה אחר כך הייתה לנציגה הראשונה בפדרציה של איי הודו המערבית. בשנות ה-60 הקימה את התאחדות התיירות של גרנדה, ייסדה סדנאות לקידום תיירות למלונאים, לנהגי מוניות ולסוחרים, והפכה את גרנדה ליעד תיירותי מבוקש.

עוד על גרטרוד פרוטיין

עוד על “מועדון הסורופטימיסטיות“, מארגוני הנשים הגדולים בעולם, המשמש כמשקיף באו”ם ומייעץ לאונסק”ו וליוניצף, שבמסגרתו מתנדבות בעלות מקצועות חופשיים ונשות עסקים למען שיפור חייהן של נשים וילדות

פייסבוק

התמונות מתוך ויקיפדיה, זכויות לג’ים רודין, Yellow Poui Art Gallery

רגיל

נטי סטיבנס

נטי מריה סטיבנס, 1912-1861

היום, לפני 158 שנים, נולדה נטי סטיבנס, מדענית אמריקאית, מחלוצות מדע הגנטיקה. ב-1905 היא הייתה הראשונה לזהות ולהגדיר שהבסיס הכרומוזומלי לקביעת מין תלוי בנוכחות או בהיעדר כרומוזום Y, בתקופה שבה לא היה לגמרי מקובל שגנטיקה משפיעה על תופעות פיזיולוגיות יותר מאשר גורמים סביבתיים. עשרות המאמרים שפרסמה בקריירה הקצרה שלה הוכיחו את חוקי התורשה של מנדל וקידמו מאוד את ההבנה של תורשה כרומוזומלית. היא אמנם זכתה בהכרה על תרומתה למדע, אך לא קיבלה משרה סדירה באוניברסיטה ועמיתיה, אף שרק התבססו על מחקריה בדיעבד, קיבלו עליהם קרדיט חלקי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סטיבנס ב-1904 (צילום באדיבות מכון קרנגי למדע). מתוך העמוד המוקדש לה באתר היכל התהילה הלאומי לנשים

בתמונה הקטנה: סטיבנס במעבדה בתחנה הזואולוגית בנאפולי, 1909 (זכויות לארכיון מכללת ברין מאר). מתוך “נטי סטיבנס: כרומוזומי המין וסקסיזם“, רשומה בבלוג של החברה האמריקאית לגנטיקה

רגיל

אליס מ’ בולדינג

אליס מרי בולדינג, 2010-1920

“תרבות של שלום צומחת ומשגשגת רק מתוך ראייה של האופן שבו הדברים יכולים להיות, בעולם שבו שיתוף ואכפתיות הם חלק מדרך החיים המקובלת של כולם […]
תהיה לנו מערכת יחסים מכבדת ומוקירה עם כדור הארץ – או מדיניות הגיונית לגבי מה שיש לנו באוויר, באדמה, במים – רק אם ילדים צעירים מאוד ילמדו על הדברים האלה בבית, במגרש המשחקים, ברחוב ובבית הספר. אנחנו צריכים בני אדם שפונים אל הדרך הזו ממש מהזיכרונות המוקדמים ביותר שלהם.”

היום, לפני 99 שנים, נולדה אליס מרי בולדינג, סוציולוגית אמריקאית ילידת נורווגיה, יוצרת הדיסציפלינה האקדמית של לימודי שלום ויישוב קונפליקטים ואחת האקטיביסטיות החשובות בתחום במאה ה-20. בהשראת הרוחניות הקווייקרית, היא מתייחסת לשלום ואי-אלימות כאל תהליך יומיומי, אישי ובין-אישי, מדגישה את מקומן החשוב של נשים ומשפחות בתהליכי שלום, ומציעה המצאה מחדש של “תרבות אזרחית גלובלית” המחייבת פתיחות, גמישות וקבלת האחר לשם צמיחה והתפתחות בעולם משתנה תדיר. בין היתר הייתה ממנהיגות ליגת הנשים הבינלאומית לשלום ולחופש וההתאחדות הבינלאומית לחקר השלום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הרצאה ציבורית שהעבירה על “מקומן של משפחות בעתות שינוי: לדמיין עתיד משפחתי”, מכון ונייר לחקר המשפחה, קנדה, 1981

בתמונה הקטנה: בולדינג בשנות ה-80, מתוך הספר “אליס בולדינג: חיים למען שלום”, מאת מרי לי מוריסון (2005)

רגיל

יסמין אבו פריחה

ד”ר יסמין אבו פריחה, נולדה ב-1989

היום, לפני 30 שנים, נולדה יסמין אבו פריחה, רופאה ופעילה חברתית בדואית ישראלית. עוד בהיותה תלמידת תיכון הקימה, במסגרת עמותת LEAD לפיתוח מנהיגות צעירה בישראל, מרכז העשרה והעצמה לנערות בדואיות בתל שבע. היא עובדת כרופאה פנימית במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע ומרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. מייסדת ומנכ”לית ארגון “ג’נסיס”, המנגיש בדיקות סקר גנטיות לאוכלוסייה הבדואית, ששיעור הסובלים ממחלות גנטיות ותמותת התינוקות בה גבוהים בהרבה מהממוצע. היא פעילה גם בפרויקט ואדי עתיר, חווה חקלאית קהילתית המבוססת על תכנון בר-קיימא.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך נאומה בוועידת איפא”ק, מרץ 2019

התמונה הקטנה: מתוך אתר “a-list“, מאגר מומחים ודוברים ערבים בישראל

רגיל

אגנס מקלארן

אגנס מקלארן, 1913-1837

היום, לפני 182 שנים, נולדה אגנס מקלארן, רופאה וסופרג’יסטית סקוטית. ב-1876 השלימה לימודי רפואה, ולאחר מכן ישבה בוועד המנהל של ביה”ס לרפואה לנשים בלונדון, הייתה חברה באיגוד הרופאים של אירלנד והפעילה מרפאה בצרפת. ב-1898 המירה את דתה לקתוליות כדי להצטרף למשלחת מיסיונרית להודו, והייתה הראשונה לתת טיפול רפואי לנשים שם, שבשל הנורמות המקובלות לא יכלו לקבל טיפול מרופאים גברים. היא גם פעלה למען צדק חברתי, השתתפה במחאות נגד העבדות הלבנה (סחר בנשים לצורכי מין), וכיהנה כמזכירת החברה הלאומית של אדינבורו לסופרג’יזם לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אגנס מקלארן בשנת 1872, צילום מתוך ספרה של הלן בלקבורן, “זכות בחירה לנשים” (1902)

רגיל

פועה רקובסקי

פועה רקובסקי, 1955-1865

“עלינו להפיץ השכלה בקרב נשים יהודיות, מכיוון שדלתות העיתונות היידית חתומות בפנינו בשבעה מנעולים… לעורר את האשה היהודיה ליטול את גורלה בידיה, לדרוש ולהגן בעצמה על זכויותיה. אלה מאתנו היכולות לדבר, עיתוננו מציע להן הזדמנות להשמיע קולן.”

היום, לפני 154 שנים, נולדה פועה רקובסקי, מחנכת, סופרת ומתרגמת ליידיש, פעילה ציונית ופמיניסטית פולנייה-ישראלית. אשת החינוך היהודייה הבולטת בפולין במפנה המאה, הראשונה להקים בי”ס לנערות שכלל גם לימודי יהדות ועברית. ממייסדות איגוד הנשים היהודיות בפולין, שקרא לנשים לקחת על עצמן תפקיד פעיל בחברה ובפוליטיקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך מאמרה כעורכת הירחון “פרויען-שטים” (קול אשה), שהוציא לאור איגוד הנשים היהודיות בשנות ה-20 בפולין
ראו עוד בספרייה הווירטואלית של מט”ח

בתמונה הגדולה: בעשור התשיעי לחייה, שנות ה-50
בתמונה הקטנה: פועה רקובסקי (במרכז) בסמינריון לפועלות בבית החלוצות בתל אביב, 1938
התמונות מתוך ספרה האוטוביוגרפי “לא נכנעתי: ספר זכרונות” (יצא לאור בשנת 1957)

רגיל

סילביה ריברה

סילביה ריי ריברה, 2002-1951

“נמאס לי לשבת על הפגוש האחורי. זה אפילו לא אחורי האוטובוס – זה האחורה של הפגוש […] נמאס לי להיות מתויג-ת. אני אפילו לא אוהב.ת את התיוג של טרנסג’נדר. נמאס לי לחיות עם תוויות. אני פשוט רוצה להיות אני. אני סילביה ריברה. ריי ריברה עזב את הבית בגיל 10 כדי להיות סילביה. וזה מי שאני.”

“עלינו לייצר נראוּת. אין לנו סיבה להתבייש במי שאנחנו. עלינו להראות לעולם שיש הרבה מאיתנו. ויש הרבה מאיתנו שם בחוץ”

היום, לפני 68 שנים, נולדה סילביה ריברה, אקטיביסטית ג’נדרקווירית לטינו-אמריקאית. בשנות ה-60 לקחה חלק בהתנגדות למלחמת וייטנאם, במחאות התנועה הפמיניסטית ובתנועת הפנתרים השחורים, אבל נודעה במיוחד כאחת הדמויות המובילות במהומות סטונוול ב-1969 וכאחת ממייסדות “חזית השחרור הגאה”. במהלך חייה נאבקה בהתמכרויות וחיה ברחובות, חוויות שהביאו אותה למפעל חייה למען המוחלשים ביותר מקהילות הלהט”ב, שלטענתה הושארו מאחור. ב-1970 ייסדה יחד עם מרשה פ’ ג’ונסון את STAR, שהעניק סיוע, דיור ומזון לנוער קווירי, לטרנסיות ולמלכות דראג חסרות אמצעים.

עוד על סילביה ריברה

עוד על מרשה פ’ ג’ונסון

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סילביה ריברה (משמאל) ומרשה פ’ ג’ונסון (מימין) מוחות במצעד למען זכויות להט”ב בניו יורק, 1973 (זכויות לדיאנה דיוויס, הספרייה הציבורית של ניו יורק).
מתוך כתבה ב”וושינגטון פוסט” על “הטרנסג’נדריות מסטונוול שנדחקו אל מחוץ לתנועת הזכויות ללהט”ב, מקבלות עכשיו פסל בניו יורק“:
ב-30 במאי השנה, הכריזה עיריית ניו יורק על הקמת אנדרטה שתנציח את מרשה פ’ ג’ונסון וסילביה ריברה בגריניץ’ וילג’ בניו יורק, סמוך למוקד ההיסטורי של מהומות סטונוול, לרגל יום השנה ה-50 למהומות ולמצעדי הגאווה שנוסדו בעקבותיו.

בתמונה הקטנה: ריברה בשנת 2000 (צילום: ולארי שף, מתוך ויקיפדיה)

רגיל

אסתי לאודר

ג’וזפין אסתר (אסתי) לאודר, 2004-1906

“לא עבדתי יום בחיי בלי למכור. אם אני מאמינה במוצר, אני מוכרת אותו, והרבה.”

היום, לפני 113 שנים, נולדה אסתי לאודר, אשת עסקים אמריקאית, מחלוצות הקוסמטיקה בארה”ב ובעולם. ב-1946 ייסדה את חברת מוצרי הטיפוח הנושאת את שמה, שהציעה בתחילה מגוון מצומצם של מוצרים שלאודר רקחה בעצמה. במהרה התרחבה החברה בכל העולם, וכיום עומד שווייה על כ-35 מיליארד דולר. ב-1992 השיקה החברה את קמפיין הסרט הוורוד למען חשיבות הגילוי המוקדם של סרטן השד, שרץ מאז בעולם מדי שנה, והיא התומכת העיקרית במכון המחקר האמריקאי לסרטן השד. לאודר הייתה האישה היחידה ברשימת “20 גאוני העסקים המובילים בעולם במאה ה-20” של מגזין “טיים”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אסתי לאודר מאפרת לקוחה, בהדפס עשיר של איב סן-לורן, 1966 (צילום: ביל סארו, מתוך ויקיפדיה)

בתמונה הקטנה: אסתי לאודר (בכובע וז’קט משובצים), בפתיחת חנות בהונגריה ב-1989 (זכויות: גטי אימג’ז). מתוך כתבה בטלגרף ב-2015 על נכדתה ארין לאודר “להמשיך את המורשת האגדית של אסתי

רגיל

סמירה חורי

סמירה חורי, נולדה ב-1929

היום, לפני 90 שנים, נולדה סמירה חורי, פעילה פמיניסטית, חברתית ופוליטית ערבייה ישראלית. ב-1948 סייעה לפליטים שהגיעו לעירה נצרת, ובעקבות זאת הצטרפה למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק”י), למאבק למען מעמד הפועלים ונגד הממשל הצבאי. בשנות ה-50 הקימה את הארגון “אלנהדה אלניסאאיה” לקידום נשים בחברה הערבית ולעידודן לפתח תודעה חברתית ופוליטית. בשנות ה-70 הייתה ממייסדות תנד”י, תנועה פמיניסטית יהודית-ערבית למען שלום ושוויון. ב-1974 הייתה לאישה הערבייה הראשונה שכיהנה כחברת מועצת עיר. ב-1991 הייתה מיוזמות המקלט הראשון לנשים ערביות קורבנות אלימות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סמירה חורי (מחזיקה זר פרחים), לשמאלה תמר גוז’נסקי (עם השלט “שוויון בין המינים, שלום בין העמים”), ולימינה מנכ”לית תנד”י פתחיה סגייר, בתהלוכת יום האישה בנצרת, מרץ 2007

בתמונה הקטנה: סמירה חורי מקבלת מח”כ עאידה תומא-סלימאן תעודת הוקרה מטעם ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי (צילום: אל אתיחאד).
מתוך כתבה באתר מק”י, “ח”כ תומא-סולימאן ביום האשה: קיים פער רב בין החוקים לבין המציאות“, מרץ 2016

רגיל

נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’

נוזיזווה שרלוט מדלאלה-רוטלג’, נולדה ב-1952

היום, לפני 67 שנים, נולדה נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, פוליטיקאית דרום-אפריקאית בת הזולו. היא הייתה פעילה ב”קונגרס הלאומי האפריקאי”, מחתרת המאבק באפרטהייד. ב-1992 הייתה מנהלת קואליציית הנשים הלאומית, שהוקמה כדי להבטיח שנשים מכל התחומים והמגזרים יהיו שותפות בבניית החוקה החדשה. ב-1993 נבחרה לפרלמנט, ולימים כיהנה כסגנית שר הביטחון, סגנית שר הבריאות ודוברת בית הנבחרים. היא נודעת במיוחד כמי שהובילה את המאבק באיידס בדרום אפריקה, והתנגדה נחרצות להכחשות הממשלה לגבי חומרת המגפה ולטיפולים האלטרנטיביים שעודדה המדינה במקום אלה שנבדקו מדעית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פאנל שנערך במרץ 2014 ע”י ארגון “שוויון עכשיו”, ארגון זכויות אדם בינלאומי שפועל להגנה ולקידום של זכויות נשים וילדות ברחבי העולם, בין היתר בסוגיות של סקסיזם בחוק, אלימות מינית, מילת נשים, סחר בנשים למטרות מין וצורות נוספות של אלימות ואפליה נגד נשים וילדות.
משתתפות בפאנל (מימין לשמאל): נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, כמייסדת ומנכ”לית “חיבוק לכבוד”, ארגון זכויות אדם דרום-אפריקאי שנאבק בסחר בנשים למטרות מין ובניצול מיני; רייצ’ל מורן, שורדת סחר אירית ואקטיביסטית בארגון האירי “ספייס”, הפועל לשינוי דעת הקהל לגבי זנות ולהכרה בה כניצול מיני וכסוג של הפרת זכויות אדם; ולורן הרש, עורכת דין ומנהלת הארגון האמריקאי “עולם ללא ניצול”.
מתוך אלבום של “שוויון עכשיו” בפליקר

בתמונה הקטנה: נוזיזווה מדלאלה-רוטלג’, כיו”רית “אינייתלו”, המכון הדרום-אפריקאי לקידום: לבנייה, שימור ושיפור של מערכות תמיכה, כישורים ותקציבים עבור ארגונים ומוסדות פילנתרופיים אזרחיים.
מתוך כתבה על “גישור פערים בין הממשלה לאנשים“, אתר התקשורת העצמאית הדרום-אפריקאי IOL, אוגוסט 2015

רגיל

קליאופטרה ווייט

קליאופטרה יוג’יני ווייט, 1987-1898

היום, לפני 121 שנים, נולדה קליאופטרה ווייט, אחות, עובדת סוציאלית ומנהיגה קהילתית בליזית. היא הייתה אחת הנשים הראשונות בבליז שקיבלו הכשרה רשמית כאחיות בקהילה, וב-1920 הקימה את התאחדות האחיות “הצלב השחור” כארגון המספק שירותי בריאות ביתיים והכשרה בסיסית לעובדות סיעוד ולמיילדות. היא הייתה ממנהלי מאמצי השיקום לאחר הוריקן ב-1931, ב-1955 וב-1961, וארגנה לראשונה מועצות כפר להתמודדות עם מצבי משבר בקהילה, ובמיוחד עם פגיעות הוריקן. המודל שיצרה למועצות אלה שוכפל בכל רחבי בליז, ועל פועלה זה קיבלה אות כבוד של מסדר האימפריה הבריטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך ארכיון בליז [מקור]

רגיל

שלומית דקל

שלומית דקל, נולדה ב-1928

היום, לפני 91 שנים, נולדה שלומית דקל, אשת חינוך ישראלית ומגישת הטלוויזיה הראשונה בישראל. ב-1947 סיימה את לימודיה בסמינר לחינוך ע”ש דוד ילין, והתגייסה לשורות הפלמ”ח כאחת ממלווי השיירות לירושלים וכאלחוטאית. לאחר כשני עשורים שבהם עבדה כמורה, נבחרה להופיע בשידור ההיסטורי שבו נחנכה הטלוויזיה הלימודית, ב-24 במרץ 1966. את שיעורי המתמטיקה המשודרים כתבה והגישה בעצמה, בליווי הבובה דודו. היא גם לימדה הוראה באוניברסיטה העברית, וכתבה תוכנית לימודים על חשיבה בתנאי אי-ודאות. מאז פרישתה היא מתנדבת בארגון ער”ן, בארגון ותיקי ההגנה וב”יד ושם”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: שלומית דקל, 2011
בתמונה הגדולה:
(למעלה) המורה שלומית דקל בשיעור חשבון משודר בטלוויזיה הלימודית עם הבובה דודו, סוף שנות ה-60;
(למטה, מימין) מלמדת בבית החינוך לילדי עובדים ע”ש ארלוזורוב בירושלים, 1949;
(למטה, משמאל) בימי הפלמ”ח, 1947

רגיל

וירג’יניה סאטיר

וירג’יניה סאטיר, 1988-1916

היום, לפני 103 שנים, נולדה וירג’יניה סאטיר, עובדת סוציאלית ותרפיסטית אמריקאית, הנחשבת לאֵם הטיפול המשפחתי השיקומי. היא עודדה גם מטפלים אחרים להתמקד במשפחות במקום במטופלים יחידים, וב-1962 ייסדה את המכון לחקר הנפש בקליפורניה, שבו ניהלה את תוכנית ההכשרה הראשונה בעולם למטפלים משפחתיים. עבודתה החלוצית התמקדה בפיתוח דרכי התמודדות ותקשורת, בחיזוק תחושת הערך העצמי וביצירת רשתות חברתיות של בעלי בעיות דומות כדי לסייע בהתמודדות עמן. המודל לתהליכי שינוי שפיתחה משמש היום מומחים רבים, כמו “גורואים” לשינויים ארגוניים ומתווכים לתהליכי מו”מ לשלום.

“הכרזה על הערך העצמי שלי:
אני אני
בכל העולם, אין עוד אף אחת בדיוק כמוני
כל מה שיוצא ממני הוא שלי באופן אותנטי
מפני שאני עצמי בחרתי בזה – אני אחראית על כל דבר אצלי
הגוף שלי, התחושות שלי, הפה שלי, הקול שלי, כל הפעולות שלי,
כלפי אחרים או כלפי עצמי – אני אחראית לשאיפות שלי,
לחלומות שלי, לתקוות שלי, לחששות שלי – אני אחראית לניצחונות שלי
ולהצלחות שלי, לכל הכישלונות והטעויות שלי. מפני שאני אחראית
לכל-כולי, אני יכולה להגיע להיכרות אינטימית עמוקה איתי – ולפיכך
אני יכולה לאהוב אותי ולהיות חברה שלי, על כל חלקיי – אני יודעת
שיש חלקים בי שמבלבלים אותי, וחלקים אחרים
שאינני מכירה היטב – אבל כל זמן שאני
חברה של עצמי ואוהבת את עצמי, אני יכולה, באומץ
ובתקווה, למצוא פתרונות לחידות שיש בי
ודרכים לגלות עוד על עצמי – איך שאני
נראית ונשמעת, מה שאני אומרת ועושה, ומה שאני
חושבת ומרגישה ברגע נתון, זה שלי
באופן אותנטי – ואם מאוחר יותר יסתבר לי שחלקים
באיך שנראיתי, נשמעתי, חשבתי והרגשתי פחות מתאימים,
אני יכולה להוציא את מה שלא מתאים, לשמור את השאר, ולהמציא משהו חדש
במקום מה שהוצאתי – אני יכולה לראות, לשמוע, להרגיש, לחשוב, לומר ולעשות
יש לי את הכלים לשרוד, להיות קרובה לאחרים, להיות
מועילה, למצוא היגיון וסדר בעולם
של האנשים והדברים שמחוצה לי – אני אחראית על עצמי,
ולכן אני יכולה לבנות את עצמי – אני אני
ואני בסדר גמור”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אלואיזה דיאז

אלואיזה דיאז אינסונזה, 1950-1866

היום, לפני 153 שנים, נולדה אלואיזה דיאז, הרופאה הראשונה בצ’ילה ובדרום אמריקה בכלל. היא החלה ללמוד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת צ’ילה ב-1880, זמן קצר לאחר שעבר חוק המתיר לנשים ללמוד באוניברסיטה, ואחר כך עבדה כמנהלת הרפואית של בית הספר להכשרת מורות. לימים קודמה לתפקיד המפקחת הראשית על שירותי הרפואה בבתי הספר בצ’ילה, תפקיד שבמסגרתו הנהיגה ארוחות בוקר בבתי ספר ומבצעי חיסונים לתלמידים, וכן ניהלה קמפיינים למאבק באלכוהוליזם ולטיפול ברככת ובשחפת. כפילנתרופית, היא הקימה כמה גני ילדים, מרפאות חינם לעניים ומבנים לבתי ספר.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מהמוזיאון הלאומי לרפואה

התמונה הקטנה: מארכיון אוניברסיטת צ’ילה, דיאז יושבת משמאל, מוקפת בעמיתיה הגברים

התמונות מתוך הכתבה “הסיפור של החלוצה אלואיזה דיאז, הרופאה הראשונה באמריקה הלטינית“, באתר חדשות העולם בספרדית של ה-BBC