עמוד 1
רגיל

לולה בר אבנר

לולה בֶּר אבנר, 1997-1910

היום, לפני 109 שנים, נולדה לולה בֶּר אבנר, תופרת עילית ומעצבת אופנה ישראלית, הנחשבת עד היום לאחת מהדמויות החשובות והמשפיעות בתעשיית האופנה המקומית. בשנות ה-40, כשהקוקו והסרפן שלטו בכיפה, בר ראתה את הלבשתן של חלוצות העלייה השנייה והשלישית ב”שיק” כמשימה לאומית. היא הלבישה את נשות החברה וההנהגה, ביניהן ורה ויצמן, פולה בן-גוריון, רחל דיין, גולדה מאיר ולאה רבין, ועיצבה בין היתר את מדי דיילות “אל על”, מדי הדווריות של דואר ישראל ומדי החיילות והקצינות של צה”ל. היא גם תרמה למוסדות רבים, ביניהם אוניברסיטאות ובתי חולים, וגם לבית הספר “שנקר”.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: לולה בר אבנר ב”שמלת אחר הצהריים” בביתה שברחוב הירקון בתל אביב, 1950

בתמונה הקטנה: לולה בר בסטודיו שלה, שנות ה-50

רגיל

דל ויליאמס

דל ויליאמס, 2015-1922

“אני מאמינה ללא ספק שנשים אורגזמיות יכולות לשנות את העולם. כלומר, אישה המשוחררת מכבלים מיניים משוחררת גם מכבלים פוליטיים, חברתיים, כלכליים, ואי אפשר לעצור אותה. אני מקדישה את הספר לכל אלה מאיתנו הנמצאות בתהליך גילוי מחדש של עצמנו המיניות, החושניות, הבלתי ניתנות לעצירה”
(מתוך ההקדמה לאוטוביוגרפיה שלה, “מהפכה בגן עדן”)

“לנשים לא היו אורגזמות. לא רשמית. לא ב-1922, השנה שבה אני נולדתי” – דל ויליאמס (נולדה היום, לפני 97 שנים), אשת עסקים אמריקאית, שנודעה בקידום של שחרור נשים, מיניות ובריאות מינית. בצעירותה הייתה שחקנית, זמרת, מודלית לאמנים וסופרת, ב-1945 התגייסה לצבא, ואחר כך הפכה לאחת ממנהלות הפרסום המצליחות ביותר בניו יורק. בגיל 50, להפתעתה, חוותה התעוררות מינית משנה חיים, עזבה הכול והקימה את “גן העדן של חוה” במנהטן, חנות אביזרי המין הפמיניסטית הראשונה בעולם, שבה “חוה ייצגה כל אישה שהיא, והגן הזמין כל אחת לחקור את המיניות שלה”.

ויקיפדיה

החנות האינטרנטית של “גן העדן של חוה”

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך מאמר הספד ב”ניו יורק טיימס”

התמונה הקטנה: בהשקת חלל התצוגה הראשון שלה לממכר מוצרי מין (1975). מתוך הארכיון הדיגיטלי של אוניברסיטת קורנל

רגיל

לובנה אלעליאן

לובנה סלימאן אלעליאן, נולדה ב-1955

היום, לפני 64 שנים, נולדה לובנה אלעליאן, יזמת ואשת עסקים סעודית. היא הקימה וניהלה חברה מצליחה לייעוץ פיננסי, ועמדה בראש השלוחה המזרח-תיכונית של קונצרן הענק “קבוצת אלעליאן”. ב-2004 הייתה חברת מועצת המנהלים של הבנק הסעודי, והאישה הראשונה בערב הסעודית שהייתה דוברת מרכזית בכנס כלכלי. היא מייעצת לחברות כמו “רולס רויס” ו”סיטיגרופ”, חברת חבר הנאמנים של מוסדות אקדמיים יוקרתיים, וחברת מועצת העסקים הבינלאומיים של הפורום הכלכלי העולמי. מזה כעשור היא מופיעה תדיר ברשימות 100 הנשים המשפיעות והחזקות בעולם של “טיים” ושל “פורבס”.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך אתר Mubasher

התמונה הקטנה: מתוך אתר Alfanar

רגיל

אמה אן ריינולדס

אמה אן ריינולדס, 1917-1862

היום, לפני 157 שנים, נולדה אמה אן ריינולדס, אחות ורופאה אפרו-אמריקאית פורצת דרך. בהיותה מורה נחשפה לצרכים הבריאותיים של קהילתה ושאפה למצוא להם מענה. לאחר שבתי ספר להכשרת אחיות סירבו לקבלה בשל גזעה, שיכנעה את רשויות שיקגו להקים בית חולים ומרכז להכשרת אחיות ללא הפרדה גזעית, והוכשרה במחזור הראשון בו. ב-1895 הייתה גם האישה השחורה הראשונה בארה”ב שהשלימה לימודי רפואה. בנוסף לעבודתה במרפאה פרטית, בבתי חולים וכרופאת הבית במוסדות אקדמיים לשחורים, יזמה וארגנה שירות חינמי של אחיות ביקורי בית כדי להנגיש טיפול רפואי לעניים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך Provident Hospital, בית החולים לשחורים (ולכולם) שיזמה את הקמתו

רגיל

שולה קשת

שולה קשת, נולדה ב-1959

“מצבן של נשים מקהילות של צבע באזורי מצוקה תמיד יהיה גרוע משל הגברים ומשל נשים מהקבוצה ההגמונית, ואם נשאיר את המאבק הזה לממסד או לקבוצה ההגמונית, נמשיך להיתפס כקהילה שזקוקה לשיקום. התופעה של אנשים שבאים מבחוץ לעזור למסכנים ולאומללים, היא הדרך של ההגמוניה לשמר את המצב החברתי הזה”

היום, לפני 60 שנים, נולדה שולה קשת, אמנית רב-תחומית, אשת חינוך, יזמת ופעילה חברתית ישראלית. ממייסדות תנועת “אחותי – למען נשים בישראל” ומקימת “בית אחותי” ו”מרכז אהטה” (אחותי באמהרית); ממובילות המאבק של תושבי דרום ת”א נגד גירוש הפליטים; ממייסדות הארגון “לבי במזרח”; יוזמת אירועי “לילה שחור”, קואליציית סחר הוגן וכלכלה פמיניסטית, ועוד מגוון יוזמות המקדמות דיאלוג ושותפות בין נשים מקהילות פריפריאליות שונות. ב-2018 נבחרה ליו”ר ועד השכונה של נווה שאנן ולמועצת העיר ת”א-יפו, והאגודה לזכויות האזרח העניקה לה את אות זכויות האדם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תנועת “אחותי” מציגה את גיליון “לחם, בגד, קורת גג” (ללא קרדיט). מתוך אתר “דבר העובדים בארץ ישראל”.

רגיל

אורי שביט

אורי שביט, נולדה ב-1972

היום, לפני 47 שנים, נולדה אורי שביט, שפית וקונדיטורית, בלוגרית, עיתונאית אוכל ופעילה למען זכויות בעלי חיים, ממובילות מהפכת הטבעונות בישראל בשנים האחרונות. שביט מנהלת את בלוג האוכל “טבעוניות נהנות יותר” (שזכה כמה פעמים בתואר בלוג האוכל הטוב ביותר של “טיים-אאוט”), מעבירה סדנאות בישול ואפייה, מרצה בארץ ובעולם על קולינריה ועל חמלה, מייעצת למסעדות ולחברות מזון לגבי מנות ומוצרים טבעוניים, מיוזמות עצרת הענק “תסתכלו להם בעיניים” שהתפשטה לעשרות ערים בעולם, שותפה ליוזמת “יום זכויות בעלי חיים” בכנסת, ומחברת ספר הבישול “המטבח הטבעוני שלי”.

הבלוג “טבעוניות נהנות יותר

שיחת “TEDx” על “טבעוניות נהנות יותר” (vegans on top)

שיחת “TEDx” על “מי הזיז את החמלה שלי”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פאטמה ג’ינאח

פאטמה ג’ינאח, 1967-1893

“אומה אינה יכולה לקוות להשיג שיעור קומה או מעמד אינטלקטואלי מבלי לשחרר קודם כול את התהליכים המנטליים של אנשיה מעול השפה הזרה כאמצעי למחשבה ולביטוי.”
(מתוך נאומה במכללת דגרי ללימודי אורדו, קאראצ’י, יוני 1949)

היום, לפני 126 שנים, נולדה פאטמה ג’ינאח, רופאת שיניים, סופרת ומדינאית פקיסטנית, המכונה “אם האומה”. שותפה ויועצת קרובה של אחיה, מוחמד עלי, לימים המושל הכללי הראשון של פקיסטן. מבקרת נחרצת של הראג’ (השלטון) הבריטי בתת-היבשת ההודית. ממנהיגות הליגה המוסלמית, שדגלה בהקמת מדינה מוסלמית נפרדת מהודו ודחפה לייסוד פקיסטן ב-1947. ממייסדות “התאחדות כל נשות פקיסטן”, שתרמה רבות לקליטת מהגרים מוסלמים במדינה החדשה. ב-1965 התמודדה בבחירות לנשיאות, ועל אף התנגדות מצד אנשי דת קיבלה את רוב הקולות, אך הנשיא המכהן תמרן את ההצבעה ו”נבחר” שוב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הכתבה “איך סללה פאטמה ג’ינאח את הדרך למה שנשות פקיסטן יכולות להיות“, מגזין “הקאראצ’י”, 2015 (קרדיט: lotte-ppta.com)

בתמונה הקטנה: מתוך מאמר על “תפקידן של נשים בתנועה הפקיסטנית“, באתר “מרכז התקשורת של נשות פקיסטן”

רגיל

אלינור סמיל

אלינור מארי סמיל, נולדה ב-1939

“אין ספק שמעולם לא הושגו זכויות כלשהן אלא אם היו מי שנכונים להיאבק למענן.
“עלינו להיאבק למען מה שאנחנו רוצות, לא רק למען מה שאנחנו יכולות להשיג.”

היום, לפני 80 שנים, נולדה אלינור סמיל, מנהיגה בולטת בתנועה הפמיניסטית האמריקאית בת-זמננו בארה”ב, שטבעה את המונח “הפער המגדרי”. בשנות ה-70 וה-80 כיהנה כנשיאת “ארגון הנשים הלאומי” (NOW), שם התמקדה בזכות לבחור בהפלה, בזכויות סוציאליות לנשים ולאמהות ובזכויות להט”ב. ב-1987 ייסדה את “הרוב הפמיניסטי”, ארגון שמטרתו לשלב מחקר, חינוך ופעילות פוליטית, ומאז 2001 היא מוציאה לאור את כתב העת הפמיניסטי “מיז”. לעתים קרובות היא מדבררת בתוכניות אקטואליה, בפני הקונגרס ובמחאות והפגנות, בארה”ב ובעולם, סוגיות של פמיניזם, שוויון וזכויות אדם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סמיל בשנת 2004. מתוך “היכל התהילה הלאומי לנשים

בתמונה הקטנה: נואמת במסיבת העיתונאים של NOW לפני צעדת הנשים הגדולה בוושינגטון למען אישרור התיקון לחוקה לשוויון זכויות (ERA), אוגוסט 1977 (צילום: בטי ליין) [מקור]

רגיל

איזבל, נסיכת ברזיל

איזבל, נסיכת ברזיל, 1921-1846

“אם שחרור העבדים הוא הגורם, אינני מתחרטת על כך; אני סבורה שזוהי מטרה שראוי לאבד את הכתר למענה.”
(מתוך הצהרה שכתבה יום לאחר ההפיכה הצבאית שהביאה להפלת הקיסרות)

היום, לפני 173 שנים, נולדה דונה איזבל, נסיכה קיסרית של ברזיל, המכונה “הגואלת”. כבתו הבכורה של פדרו השני, קיסר ברזיל, הוכרזה כיורשת הכתר, קיבלה את התואר “נסיכה קיסרית”, וכשאביה נעדר מברזיל שימשה כעוצרת. בתקופת העצרות הראשונה, ב-1871, חתמה על “חוק הרחם החופשי”, שלפיו תינוקות שנולדו לשפחות ישוחררו ולא יגדלו כעבדים. בתקופת העצרות השלישית, ב-1888, חתמה על “חוק הזהב”, שביטל לחלוטין את העבדות בברזיל. בני המעמד הגבוה זעמו על שחרור עבדיהם, ובתוך שנה וחצי הופלה הקיסרות הברזילאית, הוקמה הרפובליקה, ומשפחת המלוכה הוגלתה לאירופה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בגיל 41, שנת 1887. מתוך ארכיון המוזיאון האימפריאלי בפטרופוליס, “העיר הקיסרית”

בתמונה הקטנה: בגיל 14, עם חברים (איזבל במרכז התמונה), 1860. צילום: רוורט הנריק קלם, “צלם הבית של הקיסרות”

רגיל

אליס דואר מילר

אליס דוּאֵר מילר, 1942-1874

“אבא, מהי הרשות המחוקקת?
גוף מייצג שנבחר ע”י בני האדם שמשתייכים למדינה.
האם נשים הן בני אדם?
לא, בני, פושעים, משוגעים ונשים הם לא בני אדם.
האם המחוקקים מחוקקים בהתנדבות?
הו, לא; הם מקבלים שכר נאה.
ממי?
מבני האדם שמשתייכים למדינה.
האם נשים הן בני אדם?
כמובן, בני, בדיוק כמו גברים.”

“מדוע עלינו להתנגד לכיסים עבור נשים?
1. מפני שכיסים אינם זכות טבעית.
2. מפני שהרוב המוחלט של הנשים אינן רוצות כיסים. לו היו רוצות בהם, היו להן כיסים.
3. מפני שכאשר היו לנשים כיסים הן לא השתמשו בהם.
4. מפני שנשים נדרשות ממילא לשאת מספיק דברים, גם בלי העומס הנוסף של כיסים.
5. מפני שזה ייצור מחלוקת בין בעל ואישה סביב השאלה את כיסיו של מי יש למלא.
6. מפני שזה יהרוס את האבירות של הגבר כלפי האישה, אם הוא לא יצטרך עוד לשאת את כל חפציה בכיסיו.
7. מפני שגברים הם גברים, ונשים הן נשים. אל לנו ללכת כנגד הטבע.
8. מפני שכיסים שימשו גברים לנשיאת טבק, מקטרות, בקבוקוני ויסקי, מסטיקים ומכתבים חשודים. אין לנו שום סיבה להאמין שנשים ישתמשו בהם למטרות טובות יותר.”
(תגובה סאטירית לטיעונים שהושמעו תדיר נגד זכות הצבעה לנשים)

היום, לפני 145 שנים, נולדה אליס דוּאֵר מילר, סופרת ומשוררת אמריקאית. לכתביה הייתה השפעה מהותית על דעת הקהל בסוגיות פוליטיות, ובראשן שוויון מגדרי וזכות הצבעה לנשים. היא נודעה במיוחד בסדרה מבריקה של רשימות ושירים סאטיריים שפרסמה ב-1915 תחת הכותרת “האם נשים הן בני אדם?”, מילים שהפכו לביטוי שגור בתנועה הסופרג’יסטית. ב-1916 זכה להצלחה רבה ספרה “צאו מהמטבח”, הראשון מני רבים מכתביה שעובדו גם למחזות ולסרטים. ב-1940 כתבה את ספרה האנטי-מלחמתי “הצוקים הלבנים”, שנמכר בכמיליון עותקים ותמך בכניסת ארה”ב למלחה”ע ה-2.

עוד על אליס דוּאֵר מילר

עוד על “האם נשים הן בני אדם? ספר בחרוזים על הצבעה לנשים” (1915)
לספר המלא

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ההתעוררות”, איור של הנרי מאיר המלווה אחד משיריה, המתאר את “ליידי ליברטי” שעל גלימתה כתוב “זכות הצבעה לנשים”, נעה ממדינות המערב, שכבר קיבלו אותה, למדינות המזרח. פורסם במגזין הסאטירי Puck בשנת 1915

בתמונה הקטנה: דיוקן משנת 1920, מתוך אתר המוקדש לה

רגיל

דתיה בן דור

דתיה בן דור, נולדה ב-1944

“גב’ בן דור: עכשיו, ילדה, אני חושבת שסוף-סוף אני מבינה למה בעצם אני כותבת.
דתיה: אז באמת למה?
גב’ בן דור: כדי לחיות את העולם כמו הילדים.
דתיה:  למה דווקא כמו הילדים?
גב’ בן דור: כי הם עוד לא מלומדים.
דתיה: אז מה?
גב’ בן דור: אז עוד לא פחלצו להם את החכמה.
דתיה: “פחלצו”! איזו מילה מצחיקה. אז מה?
גב’ בן דור: אז הם יודעים שלכל שאלה יש הרבה יותר מתשובה אחת נכונה וגם אני רוצה לדעת זאת תמיד.
והמון דברים קורים להם בפעם הראשונה, ואני רוצה שגם לי.
והראש שלהם ממציא ביום אחד יותר המצאות משראש מבוגר ממציא בשנה שלמה, ואני רוצה שגם הראש שלי.
והם שרים ורוקדים ומציירים ושומעים סיפורים ועושים הצגות ויש להם המון חגיגות וכל הזמן הם בעיקר משחקים ומותר להם לעשות סתם דברים מצחיקים, וגם אני רוצה.”
(“דתיה מראיינת את גברת בן דור”, מתוך ספרה “גרגרים וזרעונים”, 2012)

היום, לפני 75 שנים, נולדה דַּתְיָה בן דור, סופרת, מחזאית, משוררת ומלחינה לילדים, כלת פרס אקו”ם ופרס ביאליק למפעל חיים. היא כתבה לתוכניות לגיל הרך של הטלוויזיה החינוכית, ביניהן “מה פתאום”, “ציפיטפוט”, “פרפר נחמד” ו”רחוב סומסום”, וכן לערוץ הופ! ילדות ישראלית. כתבה והלחינה שירי ילדים רבים, כמו “מי שטוב לו ושמח”, “אני תמיד נשאר אני”, “ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת”, וכן גרסאות עבריות ל”בזיק ויויו”, “הקטקטים” ועוד. כמה מספריה נבחרו לאהובים ביותר ב”מצעד הספרים השנתי לילדים”, וחלקם, כמו “גברת קרש ומר מערוך” ו”ספר השְׁטוּזים”, שולבו זה מכבר במערכת החינוך.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך האתר “ספרים סופרים ומה שביניהם” (צילום: לי אורפז), 2012

בתמונה הקטנה: דתיה בן דור מקריאה מספריה “שטוזים”, “אותיות מפטפטות” ו”ככה זה בעברית”, פסטיבל “שלום כיתה א'” בבית אבי חי, 2015 (צילום: מעוז ויסטוך לאתר “הבמה”)

רגיל

שרה כפרי

שרה כפרי (או כפרית), 1983-1900

“תפקיד האישה בחברתנו אינו מתמצה בטיפול בילדים, היא חברה שווה לכל, בעלת זכויות וחובות שוות. היא עצמה צריכה להכיר בכך, ואז תשתחרר מכל אותן מסורות והנטיות הטבועות באופייה והמרתקות אותה רק למשק הבית. החברה במושב עדיין אינה עומדת במעלה שווה עם החבר בכל תחומי החיים, עדיין לא תפסה את העמדה הראויה לה. דווקא במושב, המיוסד על הפרט, הבונה את חייו ואת משקו לפי נטיותיו הנפשיות, חייבת החברה להיות שווה עם החבר ביצירת המשק, וכן לשאת על שכמה את עול קיום המשפחה.”
(מתוך “חיים של משמעות”, אסופת מאמרים שכתבה, שיצאה לאור לאחר מותה ב-1985 בעריכת שלמה אבן-שושן)

היום, לפני 119 שנים, נולדה שרה כפרי, אשת ציבור ישראלית. היא הייתה הגננת הראשונה של נהלל, וממייסדות כפר יהושע שבעמק יזרעאל. שנים רבות הייתה פעילה במועצת הפועלות, בארגון אמהות עובדות ובתנועת המושבים, בעיקר בתחומי חינוך, בריאות וסעד. היא פעלה במיוחד למען מעמד האישה: הדריכה נשים במושבים, ולימים במעברות, פעלה לקידום מעמדן ועודדה אותן להשתלב בפעילות ציבורית. כחברת הכנסת השנייה והשלישית מטעם מפא”י, פעלה לגיבוש חוק אימוץ ילדים, להקמת אגף משטרתי ייעודי לטיפול בעבריינות נוער ולהקמת מסגרות מוגנות עבור ילדים בעלי צרכים מיוחדים וסיוע להוריהם.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מתוך פרויקט “מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה“, ראו בבלוג של ד”ר שרון גבע: “איך קוראים לך תזכירי לי? בעקבות חברת הכנסת שרה כפרי

התמונה הקטנה: מתוך אתר הכנסת

רגיל

פרנסס המילטון ארנולד

פרנסס המילטון ארנולד, נולדה ב-1956

היום, לפני 63 שנים, נולדה פרנסס המילטון ארנולד, מהנדסת, ממציאה ופרופ’ לכימיה ביופיזיקלית אמריקאית, כלת פרס נובל לכימיה 2018. בעבודתה בתחום האנרגיה הסולרית פיתחה מקורות אנרגיה בת-קיימא לאזורים מבודדים. היא זכתה להכרה בינלאומית כמובילת דרך בתחום האבולוציה המכוונת, המאפשר שיפור תהליכים בגוף ע”י יצירה של מערכות ביולוגיות שימושיות, כגון אנזימים, מסלולים מטבוליים ומעגלי ויסות גנטיים, והכוונה אופטימלית של פעולתן. עם 40 הפטנטים שרשמה נמנים שיטה להפקת ביו-דלק ממקורות מתחדשים, חלופה אקולוגית לחומרי הדברה וריצוף יעיל של הגנום האנושי.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: במסיבת עיתונאים בשטוקהולם לרגל קבלת פרס הנובל, דצמבר 2018

התמונה הקטנה: מתוך המאמר “האבולוציה המכוונת של פרנסס ארנולד: החלבונים מתפתחים, וכך גם היא“, “בלומברג ביזנס-וויק”, מרץ 2012 (צילום: קייל ג’ונסון)

רגיל

ורה רובין

ורה פלורנס (קופר) רובין, 2016-1928

“החיים שלי היו מסע מרתק. נעשיתי אסטרונומית משום שלא יכולתי לדמיין את עצמי חיה כאן, על כדור הארץ, מבלי לנסות להבין איך עובד היקום. הקריירה המדעית שלי נסבה סביב תצפיות בתנועה של כוכבים בתוך הגלקסיות ושל גלקסיות בתוך היקום. ב-1965, אם התמזל מזלך והתעניינת בשימוש בטלסקופים, יכולת להיכנס לתוך מעבדת מחקר שבנתה מכשירים שצמצמו את זמני החשיפה פי 10 ולהצליח לגלות תגליות מדהימות. נשים בדרך כלל נזקקו ליותר מזל ויותר כוח התמדה מאשר גברים.”
(מתוך מאמרה “מסע מרתק“, הירחון לאסטרונומיה ולאסטרופיזיקה, גיליון 49, ספטמבר 2011)

היום, לפני 91 שנים, נולדה ורה רובין, אסטרונומית יהודייה אמריקאית, עטורת פרסים מדעיים חשובים. היא הייתה מהראשונות שהצביעו על קיומם של צבירי גלקסיות, תיאוריה מהפכנית ולפיה הגלקסיות לא מפוזרות ביקום באופן אקראי ואחיד פחות או יותר, אלא מרוכזות סביב מרכזי מסה. במחקריה פורצי הדרך על תנועת הגזים והכוכבים גילתה את “אפקט רובין-פורד”, אי-התאמה בין המסה של גלקסיות גדולות לבין מהירות הסיבוב העצמי שלהן, ובכך הוכיחה את קיומו של החומר האפל ביקום, מהתיאוריות הפיזיקליות החשובות של המאה ה-21. היא גם פעלה רבות לקידום נשים ושוויון במדע ובאקדמיה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ורה רובין וקנט פורד בוחנים את הציוד במצפה הכוכבים לוול, 1965

בתמונה הקטנה: רובין מקבלת את המדליה הלאומית למדעים מנשיא ארה”ב ביל קלינטון, 1993

התמונות מתוך עמוד לכבודה באתר מכון קרנגי למדע בוושינגטון

רגיל

לואיז בלנשרד בתון

ג’ני לואיז בלנשרד בתון, 1915-1856

היום, לפני 163 שנים, נולדה לואיז בלנשרד בתון, האישה הראשונה שעבדה באופן רשמי כאדריכלית מקצועית בארה”ב. היא הצליחה להתמחות במשרד אדריכלים ידוע בבפאלו, ניו יורק, וכעבור חמש שנים פתחה משרד עצמאי יחד עם בעלה. היא תכננה בעיקר מבנים תעשייתיים וציבוריים, ביניהם כמה מהמבנים הראשונים בארה”ב שהשתמשו בבטון יצוק בתוך מסגרת פלדה ונכללים כיום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים. ב-1889 הייתה לחברה הראשונה באיגוד האדריכלים האמריקאי. היא סירבה להשתתף בתערוכה העולמית של שיקגו ב-1893 מאחר שהוצע לה עשירית מהשכר שהוצע לגברים על עיצוב מבנים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: השותפים במשרד האדריכלים בתון, בתון ופוקס, ~1891 (זכויות לננסי הרלן)

בתמונה הקטנה: מבנה הנשקייה ה-74 של המשמר הלאומי של ארה”ב בניו יורק (לימים היכל המוזיקה אלמווד), שתכננה ב-1886 (מקור: מוזיאון ההיסטוריה של באפלו)

התמונות מתוך הערך שלה באתר “הנשים החלוצות של האדריכלות האמריקאית

רגיל

סוהיר אל-קלמאווי

סוהיר אל-קלמאווי, 1997-1911

היום, לפני 108 שנים, נולדה סוהיר אל-קלמאווי, סופרת, פמיניסטית ופוליטיקאית מצרייה, שתרמה רבות לתרבות ולספרות במצרים של המאה ה-20. היא הייתה מהנשים הראשונות שלמדו באוניברסיטת קהיר, הראשונה שהשלימה תואר שני ודוקטורט באמנויות, המרצה הראשונה וראשת הפקולטה הראשונה באוניברסיטה. בכתביה ובפועלה הדגישה את תפקידן החברתי של נשים כמשמרות ומחדשות היסטוריה קהילתית, וחגגה את דמות האישה החדשה האחראית באופן מלא על חייה. היא הייתה נשיאת האיגוד הפמיניסטי המצרי, ב-1958 נבחרה לפרלמנט, ועמדה בראש הארגון הממשלתי לקידום הספרות הערבית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מנהלת היריד הבינלאומי הראשון של הספרות הערבית במצרים, 1969

בתמונה הקטנה: אל-קלמאווי (במרכז התמונה, עומדת) יחד עם הנשים הראשונות בוגרות תואר באוניברסיטת קהיר (כל אחת בתחום לימודים אחר), 1929 [מקור]

רגיל

ססיל ברונשוויג

ססיל ברונשוויג, 1946-1877

היום, לפני 142 שנים, נולדה ססיל ברונשוויג, “הגברת הגדולה” של התנועה הפמיניסטית של ראשית המאה ה-20 בצרפת. היא הייתה ממייסדות המועצה הלאומית של נשות צרפת ב-1901 וההתאחדות הצרפתית לסופרג’יזם ב-1909. ב-1936 הייתה לאחת הנשים הראשונות בממשלת צרפת כשמונתה לסגנית שר החינוך, תפקיד שבו קידמה השכלה לנערות, חינוך מיוחד, מפעלי הזנה ופיקוח בריאותי בבתי הספר. ב-1938 יזמה את ביטול הקוד האזרחי שחייב נשים לקבל אישור מהבעל כדי להירשם ללימודים, לפתוח חשבון בנק או להוציא דרכון. היא הייתה היחידה מדור המייסדות שזכתה להצביע ב-1944.

“אמהות, העזנה להיות!”
(מאמר שפרסמה במגזין “הצרפתייה” של התאחדות הסופרג’יזם, 27 במאי 1933)

“ברחבי העולם חוגגים את יום האם, רעיון מרגש שהגיע אלינו מאמריקה, המדינה הרגשנית והמעשית הגדולה, שלא מסתפקת רק בהכרה בערכה המוסרי והחברתי של האישה אלא גם, זה שנים רבות, נותנת לה מקום והשפעה הולכים וגדלים בחיים הציבוריים.
יש אנשים שאינם חוששים לומר שהתפתחות כזו בתפקידן של נשים יכולה רק להזיק למשפחה והם מתנגדים למה שהם מכנים ‘התפתחות האינדיווידואליזם’ אל מושג המשפחה.
במציאות, אנחנו והם לא חולקים את אותה ההבנה של המשפחה.
עבורם, המשפחה היא קבוצה קטנה הנמצאת כולה תחת סמכותו של האב. בתמורה ללחם שהוא מביא, יש לו זכות לצוות כאדון על האישה-השפחה ועל הילדים, שבהם הוא שואף לפתח צייתנות עיוורת יותר מאשר לפתח את האישיות שלהם.
עבורנו, לעומת זאת, המשפחה היא איחוד של שתי בריות שחולקות את אותו אידיאל רוחני ואינטלקטואלי, שהחליטו להעניק חיים לילדים בריאים ומאושרים. משק הבית המשותף הוא מקור האנרגיה, האפשרות להרחיב את האור שכל אחד ואחת מקרינים באמצעות פיתוח חופשי של יכולותיהם.
כיצד אפשר שלא להבין שהמאמץ לשפר את האינדיווידואל הוא שייצור את המשפחה המיטבית? ובשם איזו סטייה יכול אדם להתנגד לאינדיווידואליזם בריא במשפחה בריאה?
היום, המתמקד באם, בואו נקווה שכל הנשים בצרפת תוכלנה להרהר בתפקידן במבנה המשפחתי. נכון, קל יותר לציית מבלי לחשוב מאשר לקחת אחריות, ואל האינדיווידואליזם שאנו מבקשות נלוות זכויות וחובות. מה שאיננו יכולות לקבל הוא ההיררכיה השרירותית של ‘בתי האב’, שמגלמת הכרה בעליונות מינית אפריורית, הכרה שמהווה בסיס לקוד לא-צודק, שמשנה את היחסים הטבעיים בין בני זוג ויוצרת סיטואציה מועדפת לאב על חשבון האם.
ישנם גברים ואף נשים שאולי כמהים לחיי האישה מימים עברו, חיים שאינם עוד, שהיו מלאים באלפי כלומים קטנים של היומיום. אבל הבה נעז לומר שגם אם גברים מוצאים שם את נוחותם, הרי שהם לא מאושרים מחיים אלה לנצח, ולעתים קרובות מדי הם מחפשים מחוץ למשק הבית מי שיוכלו להבין את טרדותיהם ושאיפותיהם.
מבחינת הילדים עצמם, הרעיון של הגבלת האישה למשק הבית בוודאי אינו מומלץ. אם על האם להישאר ‘שרת פנים’ טובה, גם עליה, ולו לטובת הצלחת המשפחה שלה, להביט החוצה ולחשוב על תחומי אחריותה ועל חובותיה.
כל אדם בעל לב נוצר זיכרון חם של אמו על הדאגה והטיפול שבהם הקיפה אותו; אבל ההכרה של הגברים הטובים ביותר מופנית אל דמות המחנכת, זו שעוררה בהם השראה ברובד העמוק והאצילי ביותר. על-מנת לרומם את נשמתם של הילדים, האם חייבת, ראשית כול, לרומם את עצמה; על-מנת לסייע [לילדים] להבין את החיים ולהדריכם, היא חייבת לכוון את עצמה.
נשים, אל תקרבנה את צמיחתכן האישית למען ילדיכן ובעליכן; יהיה זה לשווא. הם יהיו הקורבנות הראשונים. למען אושרך, ולמען אושרם של מי שאת אוהבת, אנו מזכירות לך את עצתן של טובות האמהות: ‘נשים, אל תישארנה פאסיביות; אמהות, העזנה להיות!'”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ססיל ברונשוויג בשנת 1936, אז סגנית שר החינוך, מסיירת במוסד לילדים חולים במחוז סן-מאריטים (נורמנדי) (זכויות לספריית אוניברסיטת אנז’ה, הארכיון המרכזי לפמיניזם)

בתמונה הקטנה: ברונשוויג (במרכז התמונה), בכנס של פדרציית האיחוד הצרפתית למען זכות הצבעה לנשים בעמק הלואר, פברואר 1932

[מקור]

רגיל

ביאטריס אייצ’יסון

ביאטריס אייצ’יסון, 1997-1908

“הניחו לעולם להמשיך לרחוש מסביב, והמשיכו להגיע להישגים ע”י הקשבה למה שהלב לוחש”

היום, לפני 111 שנים, נולדה ביאטריס אייצ’יסון, מתמטיקאית, סטטיסטיקאית וכלכלנית אמריקאית. היא ניהלה את המחלקה לכלכלת תחבורה ותובלה במשרד המסחר האמריקאי, וכן ייעצה למשרד התחבורה ההגנתית במהלך מלחה”ע ה-2. ב-1953 הייתה לאישה הבכירה ביותר בשירות הדואר האמריקאי ובשירות הפדרלי בכלל, והראשונה בדרג קובעי המדיניות, כשמונתה לנהל את המחלקה לחקר תעבורה בשירות הדואר. ב-1961 הוענק לה פרס השירות הציבורי של ארה”ב, ואייצ’יסון מינפה את ההזדמנות ושיכנעה את הנשיא ג’ונסון להוציא צו נשיאותי האוסר על אפליה על בסיס מין בממשל ארה”ב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם עמיתיה מהמחלקה למתמטיקה בקמפוס הומווד, אוניברסיטת ג’ון הופקינס, 1933 [מקור]

רגיל

שרון אברהם-ויס

שרון אברהם-ויס, נולדה ב-1969

היום, לפני 50 שנים, נולדה שרון אברהם-ויס, משפטנית ופעילה חברתית ישראלית, הפועלת רבות לקידום זכויות חברתיות-כלכליות וזכויות נשים, כגון שינוי ייעודי קרקע לרעת אוכלוסיות מוחלשות, מאבק עובדי הקבלן, אחריות מעבידים להטרדה מינית ואפליית עובדים בשל גיל או מגדר. ב-2001 הייתה ממייסדות “איתך-מעכי – משפטניות למען צדק חברתי” לקידום זכויות נשים משכבות מוחלשות, ב-2008 הקימה את הקליניקה לאחריות חברתית של תאגידים, וב-2009 הקימה ועמדה בראש נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה של משרד הכלכלה. מאז 2014 היא מכהנת כמנכ”לית האגודה לזכויות האזרח.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דוברת מטעם האגודה לזכויות האזרח בישראל בקהילת בית שלום בסיאטל, וושינגטון, אוקטובר 2015

בתמונה הקטנה: מתוך רשימת הצוות המנהל באתר האגודה לזכויות האזרח

רגיל

אסאטה שאקור

אסאטה שאקור (ג’ואן דברה צ’זימארד), נולדה ב-1947

“זוהי חובתנו להילחם למען החופש שלנו.
זוהי חובתנו לנצח.
עלינו לאהוב זה את זה ולתמוך זה בזה.
אין לנו מה להפסיד מלבד את שלשלאותינו.”
(מתוך מכתב שכתבה בכלא, ביולי 1973, “אל עמי”, “To My People”)

היום, לפני 72 שנים, נולדה אסאטה שאקור, פעילה אפרו-אמריקאית ב”צבא השחרור השחור”. לאחר מעקב ומצוד אחריה, זוכתה מכל אשמה בשורה של תקריות אלימות שיוחסו לה, מלבד הרשעה אחת – רצח שוטר ב-1973, אף שלא הייתה מעורבת בירי עצמו. לפי ועדת האו”ם לזכויות אדם, היא נכלאה בתנאים ש”לחלוטין לא מתאימים לכל אסיר שהוא”. ב-1979 נמלטה וקיבלה מקלט מדיני בקובה, והייתה לאישה הראשונה ברשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר של ה-FBI. כיום, האוטוביוגרפיה שלה נלמדת בתוכניות ללימודים אפרו-אמריקאים, וארגון “בנותיה של אסאטה” ממשיך את דרכה במאבק נגד אלימות משטרתית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בזמן המשפט, 1973. מתוך כתבה על “הפליטים האמריקאים בהוואנה“, ניו יורקר, אוגוסט 2016 (צילום: פרנק הורלי, “ניו יורק דיילי ניוז”, דרך גטי אימג’ז)

בתמונה הקטנה: אחת מתמונותיה במודעה של ממשלת ארה”ב המציעה פרס של 2 מיליון דולר תמורת מידע שיתרום ללכידתה ולהסגרתה, מאי 2013