עמוד 1
רגיל

מיליסנט פוסט

דיים מיליסנט גארט פוסט, 1929-1847

“אומץ קורא לאומץ בכל מקום, ולא ניתן להכחיש את קריאתו”

היום, לפני 172 שנים, נולדה מיליסנט פוסֵט, פעילה פוליטית וסופרת בריטית, ממובילות התנועה הסופרג’יסטית. היא כיהנה כנשיאת התאחדות ארגוני הסופרג’יזם בבריטניה (הנקראת היום על שמה), הייתה ממקימות ארגון הסופרג’יזם הבינלאומי (המשמש עד היום ארגון-גג של ארגוני נשים מכל העולם), והובילה קו מתון אך נחוש, שכלל ארגון עצרות וחוגי בית, פרסום מידע ושדלנות בפרלמנט. היא פעלה רבות גם לפתיחת דלתות האקדמיה בפני נשים, וב-1875 הייתה ממקימי וחברי מועצת המנהלים של קולג’ נונהאם לנשים בקיימברידג’. רק ב-1928, כשנה לפני מותה, ניתנה לנשות בריטניה זכות הצבעה כללית.

בין היתר ניהלה קמפיינים למען:

  • העלאת גיל ההסכמה כדי לרסן ניצול של ילדים
  • קרימינליזציה של גילוי עריות והתאכזרות לילדים במשפחה
  • ביטול המנהג להוציא את הנשים מבתי המשפט כאשר נידונות עבירות מין
  • הוקעת “העבדות הלבנה” (סחר בנשים ומיסוד הזנות)
  • ביטול חוק המחלות המידבקות, שהורה לבדוק תקופתית נשים בזנות ולכלוא את אלו מהן שנדבקו (ולא הוחל על גברים שהדביקו או נדבקו)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פוסט דוברת בעצרת מטעם ההתאחדות הלאומית של ארגוני הסופרג’יזם לנשים (גטי אימג’ז)

התמונות מתוך “10 ציטוטים מעוררי השראה של מיליסנט פוסט“, כתבה מינואר 2018 לרגל הצבת פסל שלה בכיכר הפרלמנט בלונדון (האישה הראשונה שפסלה מוצב שם), מאה שנה לאחר ש(חלק מ)נשות בריטניה קיבלו זכות הצבעה

רגיל

נילסין נילסן

נילסין מתילדה נילסן, 1916-1850

היום, לפני 169 שנים, נולדה נילסין נילסן, הרופאה הראשונה בדנמרק. ב-1874 פנתה לחבר פרלמנט אוהד זכויות נשים על מנת שיסייע לה להתקבל ללימודי רפואה, שנה אחר כך יצא צו מלכותי שהתיר לנשים גישה ללימודים אקדמיים, וב-1877 נמנתה עם שתי הנשים הראשונות שלמדו באוניברסיטה דנית. היא סיימה את לימודי הרפואה ב-1885, פתחה מרפאה בקופנהגן כרופאה כללית, וכן מונתה למומחית קהילתית למחלות מין. היא גם פעלה רבות למען נשים בזנות, הייתה חברה בהתאחדות הנשים הדנית למען זכות הצבעה ושוויון מגדרי, וב-1904 נמנתה עם ארבע החברות הראשונות במפלגה הליברלית בדנמרק.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך “נילסין נילסן – והזכות להשכלה“, הארכיון הלאומי הדני

בתמונה הקטנה: צילום: י. פיטרסון, מתוך אוסף התמונות של הספרייה המלכותית הדנית

רגיל

פרידה רובשייט-רובינס

פרידה רובשייט-רובינס, 1973-1888

היום, לפני 131 שנים, נולדה פרידה רובשייט-רובינס, פתולוגית אמריקאית ילידת גרמניה. החל מ-1917, במשך כארבעה עשורים, עבדה לצד ג’ורג’ הויט וויפל על פיתוח טיפול לאנמיה ממארת, ויחד הם גילו את הקשר לליקויים בכבד ואת הריפוי באמצעות תזונה עשירה ברקמות כבד. רובשייט-רובינס כתבה יותר מ-100 מאמרים מדעיים על ממצאי המחקר וכמה ספרי לימוד רפואיים על אנמיה. ב-1934 זכה וויפל בפרס נובל לרפואה, בעוד היא לא קיבלה כל הכרה רשמית (אם כי וויפל חלק עמה את כספי הפרס). ב-1951 מונתה רובשייט-רובינס לנשיאת החברה האמריקאית לפתולוגיה ניסויית, האישה הראשונה בתפקיד זה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: התמונה היחידה שמצאנו המיוחסת לה, אך אינה מאומתת

בתמונה הגדולה: ג’ון הויט וויפל, שותפה למחקר, בטקס קבלת פרס נובל, 1934

רגיל

אניטה מילר-כהן

אניטה מילר-כהן, 1962-1890

היום, לפני 129 שנים, נולדה אניטה מילר-כהן, עובדת סוציאלית ופעילת ציבור ישראלית ילידת אוסטריה. במהלך מלחה”ע ה-1, בגיל 25, עמדה בראש ועד הסיוע לפליטים וליתומים מטעם ממשלת אוסטריה, שארגן בתי מחסה ומטבחים, בתי מלאכה והכשרה, וכן סעד לבעלי מוגבלויות. היא הייתה שותפה בהתאחדות העולמית של הנשים היהודיות, צירה ופעילה בקונגרסים ציוניים, וסייעה למקם מחדש אלפי ילדים יהודים ניצולי פרעות ברחבי אירופה ואמריקה. ב-1935 עלתה לארץ ישראל והייתה ממקימות ומנהלות “שירות נשים סוציאלי” ו”הלשכה לעזרה סוציאלית”, לימים משרד הסעד של מדינת ישראל.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אניטה מילר-כהן בווינה, אוסטריה, כנראה בשנות ה-20, מתוך אוסף שבדרון בספרייה הלאומית של ישראל

התמונה הקטנה מתוך ארכיון בית לוחמי הגטאות

רגיל

הלן ספארו

הלן ספארו, 1970-1891

היום, לפני 128 שנים, נולדה הלן ספארו, רופאה ומיקרוביולוגית פולנייה-אוקראינית, הידועה כחלוצה בתחום בריאות הציבור. במהלך מלחה”ע ה-1 החלה לעבוד כרופאה ולטפל במגפות בצבא האדום. לאחר מכן עמדה בחזית ההתמודדות עם מגפות הטיפוס והכולרה בפולין, וב-1922 מונתה לראש המכון הלאומי לרפואה מונעת בוורשה. יחד עם פול דוראן, פיתחה ב-1940 חיסון נוגד קדחת, הקרוי עד היום על שמם. ספארו עמדה בראש שירות החיסונים הבינלאומי במכון ע”ש פסטר בצרפת, וקידמה תוכניות חיסון ברחבי העולם כנגד שחפת, דיפטריה, מחלת השָנית, קדחת הכתמים וקדחת אנדמית חוזרת (קדחת המערות).

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר ספארו בשנת 1958, מתוך ויקיפדיה

בתמונה הקטנה: ד”ר ספארו בתפקידה כמנהלת המעבדה של מכון פסטר בתוניסיה, 1957, מתוך ארכיון המכון

רגיל

אנה אנגלהרדט

אנה אנגלהרדט, 1903-1838

היום, לפני 181 שנים, נולדה אנה אנגלהרדט, פעילה למען זכויות נשים, סופרת ומתרגמת רוסייה. היא למדה שפות באחד מבתי הספר הבודדים שהיו פתוחים בפני נשים, החלה לתרגם ספרי ילדים ולעבוד בחנות ספרים, וב-1863 הייתה ממייסדות קואופרטיב הנשים הראשון להוצאה לאור ברוסיה. היא תרגמה לרוסית עשרות יצירות ספרותיות מרחבי אירופה, ערכה מגזין לספרות זרה וחיברה ב-1877 את המילון הגרמני-רוסי השלם הראשון. היא הייתה גם פעילה בתנועת הנשים, סייעה בהקמת “מוסדות בסטוז’ב” שהעניקו השכלה גבוהה לנשים, ניהלה את איגוד הנשים הרוסי לצדקה וייסדה את המכון הרפואי לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מעבדת כימיה לנשים במסגרת “מוסדות בסטוז’ב” [מקור]

רגיל

אוניברסיטת הנשים אווה

אוניברסיטת הנשים אווה, הוקמה ב-1886

היום, לפני 133 שנים, הקימה מארי סקרנטון, מיסיונרית אמריקאית, בית ספר לבנות עניות בסיאול שבדרום קוריאה. הקיסר גוג’ונג קרא לו “אווה”, שמשמעו “פריחת האגס”. ב-1910 החל ביה”ס להעניק גם הכשרות מקצועיות והשכלה גבוהה לנשים, וב-1945 הוכרז כאוניברסיטה – והיה למוסד האקדמי המוכר הראשון במדינה. אוניברסיטת הנשים אווה – כיום המוסד החינוכי הגדול בעולם לנשים ואחד המוסדות היוקרתיים באסיה ובעולם – היוותה גם מרכז לתנועה לזכויות נשים בקוריאה, ועם בוגרותיה נמנות בעלת תואר הדוקטור הראשונה בקוריאה, עורכת הדין והשופטת הראשונה והרופאה הראשונה.

עוד על אוניברסיטת הנשים אווה

עוד על מארי סקרנטון, 1909-1832

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הקמפוס החדש של אוניברסיטת אווה שנפתח ב-2008, מתוך אתר האדריכלים area (צילום: אנדרה מורין)

בתמונה הקטנה: מארי סקרנטון, מתוך הודעה על מיצג לזכרה בקמפוס באתר “קול אווה”, 2009 (לרגל מאה שנים למותה)

רגיל

גרייס ניל

אליזבת גרייס ניל, 1926-1846

היום, לפני 173 שנים, נולדה גרייס ניל, אחות ומיילדת ניו זילנדית. היא נולדה בסקוטלנד, הוכשרה ועבדה כאחות בלונדון, וב-1886 עברה לניו זילנד. שם הייתה לאישה הראשונה שמונתה למפקחת מטעם הממשלה על תנאי העבודה במפעלים, וקידמה כמה רפורמות חברתיות ותעסוקתיות. כמפקחת על בתי החולים, פעלה לקידום רפורמה מקיפה בעבודת הסיעוד, ובכללה בניית תוכנית לימודים מקצועית לאחיות ולמיילדות, חיוב רישוי נאות שלהן ותכנון מחלקות יולדות. בזכותה הייתה ניו זילנד המדינה הראשונה בעולם שחייבה הכשרה ורישוי כאלה בחוק (1901) ושהקימה מחלקת יולדות בבית חולים ציבורי (1905).

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך “אחיות מפורסמות שעשו היסטוריה

בתמונה הקטנה: בול ניו זילנדי מ-1990 הנושא את דמותה [מקור]

רגיל

ליידי פלורנס דיקסי

ליידי פלורנס קרולין דיקסי, 1905-1855

“אין ספק כי הטבע חנן נשים ביכולת מוחית רבה. ניתן לראות זאת בקלות בילדות… אך הגבר פועל בכוונה תחילה למנוע את התפתחותה של יכולת מנטלית זו, ומחוקק כי השכלתן של נשים תהיה ברמה נמוכה מזו של גברים… אני טוענת בפני האדונים הנכבדים כי הליך זה הוא שרירותי ואכזרי, ומנוגד לטבע. זו הייתה הדרך לשלוח אל קברן אלפי נשים ללא הכרה, ללא הספד, ללא שם, נשים שהאינטלקט החד שלהן בוזבז לריק, שכוחותיהן להשפיע טוב שותקו ולא פותחו.”
[מתוך הרומן האוטופי הפמיניסטי שכתבה בשנת 1890, “גלוריאנה, או: המהפכה של 1900”, עמ’ 130-129]

היום, לפני 164 שנים, נולדה פלורנס דיקסי, חובבת הרפתקאות, סופרת ופעילה פמיניסטית סקוטית. ספריה מאתגרים את מקומן של ילדות ונשים בחברה, ומציגים דמויות נשיות חזקות ורבות תושייה. ספרי המסעות המפורסמים שלה יצרו סגנון נשי ייחודי השובר את מסורת הכתיבה על מסעות שהייתה נהוגה במאה ה-19. ככתבת שטח של “מורנינג פוסט” הלונדוני, נשלחה ב-1881 לסקר את מלחמת הבורים ומלחמת הזולו בדרום אפריקה, הביעה הזדהות רבה עם המקומיים והגנה על מאבקם. היא הייתה גם סופרג’יסטית נלהבת וכן תמכה בספורט נשי; בין היתר ייסדה את ההתאחדות הבריטית לכדורגל נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ליידי דיקסי (רוכבת על סוס, עם הגב אלינו) פונה לשותף לרכיבה, לפני כניסתם לכפר אינדיאני. איור מתוך ספרה מ-1880, “לרוחב פטגוניה”, המתאר את מסעה הנועז בחבל פטגוניה שבדרום אמריקה

הספר המלא, באתר הספרייה הדיגיטלית “חגיגה של נשים כותבות”

בתמונה הקטנה: פורטרט של ליידי דיקסי, איור של תיאובלד שרטרן ל”וניטי פייר”, 1884

רגיל

הלן טאוסיג

הלן ברוק טאוסיג, 1986-1898

היום, לפני 121 שנים, נולדה הלן טאוסיג, קרדיולוגית אמריקאית, מומחית לטיפול במומי לב מולדים ומייסדת התחום של קרדיולוגיית ילדים. היא למדה בהרווארד ובאוניברסיטת בוסטון אך בשל מגדרה לא הורשתה להשלים שם תואר, ולבסוף, ב-1927, הצליחה להשלים לימודי רפואה והתמחות בקרדיולוגיה באוניברסיטת ג’ונס הופקינס. בין היתר פיתחה הליך רפואי מציל חיים, המכונה על שמה “שאנט בליילוק-טאוסיג”, לתינוקות שנולדו עם טטרלוגיית פאלוט (מצב מולד של חסימת עורק הריאה ונקב בין חדרי הלב, הגורם ל”תסמונת התינוק הכחול”). היא ידועה גם כמובילת המאבק לאיסור השימוש בתלידומיד בארה”ב ובאירופה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ד”ר טאוסיג ומטופל, 1975 [צילום: יוסוף קאראש]

בתמונה הקטנה: בודקת ילדה בעלת תסמונת “התינוק הכחול” [צילום: Hearst Newspapers], מתוך הארכיון הרפואי של בית החולים ג’ונס הופקינס

רגיל

מרי רייבי

מרי רייבי, 1855-1777

היום, לפני 242 שנים, נולדה מרי רייבי, אשת עסקים אוסטרלית. ב-1791 הייתה נערה יתומה באנגליה, תחת זהות בדויה של בן בשם ג’יימס בורו, נתפסה על גניבת סוס, הורשעה וגורשה כעבריינית לאוסטרליה. שלוש שנים אחר כך נישאה לקצין זוטר בספינת סחר בריטית, והם הקימו חווה קטנה ליד סידני. עסקי המסחר שניהלו יחד שגשגו והתרחבו לסין ולהודו, ועברו לניהולה הבלעדי עם פטירתו ב-1811. ככל שרכשה עוד ועוד כלי שיט, אדמות ומבנים, צברה מוניטין אגדי במושבה ניו סאות’ ויילס כאשת עסקים מצליחה ופיקחית, ונחשבה למודל לחיקוי גם בשל פעילות הצדקה הענפה שלה ותמיכתה בכנסייה ובחינוך.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מיניאטורה של מרי רייבי, צבעי מים על שנהב, 1835~. מתוך אוסף ספריית מיטשל, הספרייה הלאומית של ניו סאות’ ויילס

בתמונה הקטנה: דמותה המופיעה על שטר של 20 דולר אוסטרלי מאז 1994. מתוך דף הביוגרפיה שלה במכון רייבי לחקר מנהיגות נשית, הקרוי על שמה

רגיל

מרג’ורי אלן, הליידי מהארטווד

ליידי מרג’ורי (גיל) אלן, הברונית מהארטווד, 1976-1897

היום, לפני 122 שנים, נולדה מרג’ורי אלן, הליידי מהארטווד, אדריכלית נוף ופעילת רווחה בריטית. ב-1920 סיימה לימודי הורטיקולטורה*, החלה לעבוד בתכנון גנים, וב-1930 הייתה החברה הראשונה באגודה המלכותית לאדריכלות נוף. לאחר שנחשפה לילדים יתומים ופליטים במלחה”ע ה-2, דחפה לשיפור של מוסדות הטיפול בילדים, עמדה בראש התאחדות גני הילדים של בריטניה, וייסדה את הארגון העולמי לחינוך בילדות המוקדמת. היא נודעת במיוחד בשל פיתוח גני שעשועים שמתקניהם מעודדים יצירתיות בשימוש בחומרים זמינים ומתוכננים לפי צורכיהם של ילדים הגדלים ברבי-קומות בערים, רעיון שהפיצה בכל העולם.

“על-מנת לעזור לכל האדריכלים, המתכננים והמנהיגים, הנחושים לחרוג מהמסגרת הסטרילית הכמו-צבאית של גני משחקים עם אספלט וציוד מכני… [‘לתכנן כדי לשחק’] בוחן דרכים שבהן משחק יכול לעודד ולהחיות את הסקרנות והעליצות הטבעיות של ילדים.
…עבור ילדים וצעירים, משחק הוא ביטוי לרצונם לגלות דברים בעצמם, בזמן שלהם ובקצב שלהם. ילדים רוצים להשתמש במשאבים שסביבם כדי לבנות מחילות, בתים ומגדלים; לטפל בחיות ובצמחים; לחפור ולחקור. באמצעות משחק חופשי הם מתמודדים עם סכנות ומתגברים עליהן, ותוך כדי התהליך מפתחים עצמאות, ביטחון עצמי ויכולת להסתמך על משאביהם הפנימיים.
…משחקי הילדים הם עיסוקים מבולגנים להפליא, וזה מרגיז את המתכננים, שרובם אנשים בעלי חשיבה מסודרת. אבל אסור להם לשכוח שילדים נהנים מכאוס ומוצאים סדר משלהם בתוכו. ילדים נהנים לבלגן ולהתלכלך, גם אם רוב המבוגרים שונאים את זה. והגיע הזמן שנחליט אם אנחנו מתכננים את מגרשי המשחקים עבור הילדים או כדי לרַצות את המבוגרים.”
(מתוך ההקדמה לספרה “לתכנן כדי לשחק” (Planning for Play), 1968)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ליידי אלן וכמה ילדים משתעשעים ברשת טיפוס שתכננה

בתמונה הקטנה: ליידי אלן (במרכז, בשמלה בהירה) וחברים מייסדים נוספים באגודה המלכותית לאדריכלות נוף, 1938 [מקור]

* הורטיקולטורה (בוסתנאות) – האמנות, המדע, הטכנולוגיה והכלכלה של גידול צמחי תועלת ונוי.

רגיל

אנה פפריץ

אנה פפריץ, 1939-1861

היום, לפני 158 שנים, נולדה אנה פפריץ, סופרת ופמיניסטית בולטת גרמנייה. בהיעדר גישה להשכלה פורמלית, היא למדה עצמאית פילוסופיה, היסטוריה וספרות, ופרסמה סיפורים קצרים, שלושה רומנים וכן מאמרים ועלונים על מוסר. ב-1895 למדה על תנועת הנשים בלונדון ועל מצבן של נשים בזנות, ובמהרה הקימה והנהיגה שלוחה גרמנית של הפדרציה הבינלאומית לשחרור נשים בזנות, שפעלה נגד חקיקה המפלילה ישירות נשים בזנות, נגד רדיפתן על ידי הרשויות ונגד בתי הבושת, והציעה במקום זאת להביא לביטול הזנות באמצעות חינוך מוסרי לצעירים ובאמצעות יצירת אפשרויות פרנסה והכשרה לנשים צעירות.

“נסיבות החיים של נשים צעירות השתנו במידה רבה מאוד בחמישים השנים האחרונות. בעבר, הרוב המוחלט של הנערות נשארו תחת חסות בית הוריהן, ומצאו תעסוקה בעזרה לאמן עד שנישאו והקימו משק בית משלהן. כיום, רבות מהמטלות האלה עברו למפעלים, ולכן הצעירות נדחפות לצאת מחסות בית הוריהן אל עבר תעסוקה עצמאית. […] אבל לא כל נערה זוכה לגורל המוביל אותה אל נישואין מאושרים. אלפים רבים של נשים לא נשואות, שאין להן על מי להסתמך מלבד עצמן, חייבות למצוא את דרך חייהן בעבודה מקצועית. ודרך חיים זו אינה חייבת להיות אומללה.”
(מתוך ספרה, “יציאה לחיים: מבוא לנערות צעירות”)

“הסדרה של הזנות משמעה שהמדינה מצהירה כי בני אדם מסוימים אינם אלא אמצעי בידור עבור בני אדם אחרים. יצורים נחותים יותר, עבדים ושפחות. הרעיון שישנן נשים ש’נולדו להיות זונות’ הוא שגוי לחלוטין, וכמעט בכל המקרים הנשים נדחפות לזנות מתוך צורך כלכלי. […] מחלק המוסר משרת את האינטרסים של הלקוחות הגברים, ומעניש את הזונות מבלי לעשות כל מאמץ שהוא לסייע להן. המוטיבציה היחידה של תומכי ההסדרה היא רצונם להבטיח ‘סחורות בריאות’ לגברים הצעירים מהמעגל החברתי שלהם, גברים בעלי רכוש ומשכילים.”
(מתוך הערותיה על מחקר על נשים בזנות, 1907)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אנה פפריץ (שלישית משמאל, יושבת), לצד אקטיביסטיות גרמניות נוספות: הדוויג הייל, אליס סלומון, דונה מרטין, הלן לאנג וגרטרוד באומר, במהלך קונגרס הנשים הבינלאומי בברלין, 1914
מתוך האתר “ההיסטוריה של גרמניה במסמכים ובתמונות

בתמונה הקטנה: אנה פפריץ, סגנית יו”רית הוועדה המקומית בקונגרס הנשים הבינלאומי בברלין, 1904

רגיל

יום הזיכרון: שרה צ’יזיק

יום הזיכרון: שרה צ’יזיק, 1920-1897

שרה צ’יזיק הייתה אחת משמונת הלוחמים שנפלו בקרב על תל חי, שעל שמם קרויה העיר קריית שמונה. היא נולדה באוקראינה ועלתה עם משפחתה לארץ ישראל, למושבה מנחמיה. החל מגיל 19 התגייסה לעבודת החלוצים, ובין היתר עבדה כפועלת בפתח תקווה ובעקרון, נטעה עצים ביפו ובתל אביב ועבדה בחוות חולדה. כשקראה ב”קונטרס”, הביטאון של “אחדות העבודה”, כי נדרשת עזרה בהגנה על היישובים היהודיים בגליל העליון, מיהרה להצטרף לקבוצה הראשונה שיצאה צפונה. כשמאות לוחמים ערבים מהכפר אל-ח’אלצה תקפו את תל חי, היא נהרגה מרימון יד שהושלך לעמדתה. בת 23 הייתה במותה.

“הפרעות בפולין ובאוקריינא. לבי כואב והנני נדה לאחי האומללים ובייחוד לאחיותי. הנה הן מתות מיתה אחת… גם בתור בנות העם העברי… וגם בתור בנות חוה, המין החלש! הה! מה נתעב, מה נבזה משפיל ומכֹער. […]
ארור היום ההוא שבו נבראה האשה, נעדרת כל חופש. הקציבו לה גבולות: עד פה תבואי ומפה לא תלכי הלאה. הטבע והגבר יחד לא נתנו לה להתפתח. העמיסו עליה עבודות כמו להוליד, ראו מה יותר לנצל אותה ושלא תספיק לפנות את פניה לצד אחר. להשתמש בחולשתה לבצע תאוותיהם השפלות והנבזות ואחר כל זה עוד צועקים: מה אתן, נשים? מה יש בכוחכן לעשות, לפעול? כל דברים נבזים ומכוערים בוודאי שלא נוכל לעשות. אכן עדיין לא הגיעו למעלת בני אדם במלוא מובן המלה, אם אינם יודעים להוקיר את האשה מלבד שעשוה להם לשחק בו. הה נקם! לו יכולתם לשסע כשסע הגדי את כל אלה ששוכן בם זה שקוראים גבר בהמי.”
(מתוך כתביה של שרה צ’יזיק, שערך ופרסם י”ח ברנר, הארכיון הציוני המרכזי בירושלים)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: כמה מבני משפחת צ’יזיק, שרה למטה משמאל, עם הוריה שמואל ובריינה, ושניים מאחיה חנה ואפרים, 1915~ (צילום: נדב מן, “ביתמונה”)

בתמונה הקטנה: אנדרטת “עבודה והגנה” שיצרה הפסלת בתיה לישנסקי ב-1937, אשר כוללת שלוש דמויות, ביניהן האחים שרה ואפרים צ’יזיק. האנדרטה ניצבת ביער חולדה, על קברו של אפרים, שנפל על הגנת קיבוץ חולדה ב-1929

עוד לוחמות שנפלו לפני קום המדינה:
שרה אהרונסון, גיבורת ניל”י
דבורה דרכלר, נפלה אף היא בתל חי
חנה סנש, מ”צנחני היישוב”
חביבה רייק, מ”צנחני היישוב”
ברכה פולד, נפלה ב”ליל וינגייט”
זהרה לביטוב, טייסת
“יד לאישה הלוחמת”

רגיל

אנסטין בייר

אנה קירסטין “אנסטין” מרגרתה בייר, 1884-1795

היום, לפני 224 שנים, נולדה אנסטין בייר, אשת חינוך דנית, חלוצה בתחום ההשכלה לנשים. היא הייתה מהנערות הראשונות שלמדו בבית הספר לבנות בקופנהגן, שהיה מהראשונים באירופה שלימד בנות לימודי יסוד כלליים, ובבגרותה החלה לעבוד שם כמורה ופעלה למען רפורמה בחינוך בנות. ב-1846 ייסדה את המוסד האקדמי הראשון בדנמרק לנשים, שנועד להכשיר מורות בהתאם לסטנדרטים שנדרשו אז ממורים בבתי ספר לבנים. ב-1859 התיר חוק חדש לנשים לקבל תואר רשמי, בייר התאימה את תוכנית הלימודים בסמינר למורות – וב-1861 היו הסטודנטיות שלה הנשים הראשונות בסקנדינביה שקיבלו תואר אקדמי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: תלמידות ומורות במוסד האקדמי של אנסטין בייר, במרכז התמונה (בשמלה שחורה) תלמידתה וממשיכת דרכה נטלי זאל, 1896

בתמונה הקטנה: בית הספר לחינוך בקופנהגן

רגיל

דבורה נצר

דבורה נצר (דיסקין), 1989-1897

היום, לפני 122 שנים, נולדה דבורה נצר, פעילת ציבור ישראלית. היא הייתה פעילה ציונית ברוסיה ואסירת ציון, מראשונות העיר תל אביב, אשת חינוך ומנהלת רשת בתי ספר לנוער העובד, חברת מועצת הפועלות, האיגוד לשירותים סוציאליים והוועד למען החייל, וצירה בקונגרס הציוני. “ארגון אמהות עובדות”, שהייתה ממייסדותיו, סייע לשלב נשים במעגל העבודה, לספק להן הכשרה מקצועית וללמד אותן עברית, לצד הקמת מעונות יום לילדיהן. כחברת כנסת, מהכנסת הראשונה עד הכנסת השישית מטעם סיעת מפא”י, קידמה בין היתר את הקמתה של אוניברסיטת תל אביב ואת חוק לימוד חובה חינם וחוק איסור תעסוקת ילדים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברת הכנסת דבורה נצר בקבלת פנים בנמל התעופה בלוד, 1966 (צילום: משה מילנר, מתוך אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית)

התמונה הקטנה: מתוך אתר הכנסת

רגיל

מרי אגנס צ’ייס

מרי אגנס מיארה צ’ייס, 1963-1869

היום, לפני 150 שנים, נולדה מרי אגנס צ’ייס, בוטנאית אמריקאית. ב-1897 פרסמה את מאמרה הראשון על חקר שיטתי ושימור של דגנים, המהווים מקור מזון עיקרי וכן משמשים להפקת צמחי מרפא וחומרי בנייה. ב-1901 התקבלה לעבודתה הראשונה בתחום, כעוזרת מחקר בוטני במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע, ועם השנים הפכה לאחת החוקרות החשובות בעולם בתחום, בזכות עשרות פרסומים מדעיים ומחקרים במשרד החקלאות של ארה”ב ובמוזיאון הלאומי של מכון הסמית’סוניאן. היא נודעה גם כסופרג’יסטית בולטת, שהייתה שותפה להפגנות, למעצרים ולשביתות רעב למען זכות ההצבעה לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: במסע מחקרי לאיסוף צמחים בברזיל, 1929

בתמונה הקטנה: עם דגימות צמחים במשרדה במכון הסמית’סוניאן, 1960

רגיל

פאולין סאבין

פאולין ג’וי מורטון סאבין, 1955-1887

היום, לפני 132 שנים, נולדה פאולין סאבין, פעילה פוליטית אמריקאית, ממנהיגות התנועה לביטול חוק היובש. בשנות ה-20 הקימה את מועדון הנשים של המפלגה הרפובליקנית, הייתה האישה הראשונה בוועדה הלאומית הרפובליקנית, וגייסה הון רב ואלפי חברים למפלגה. ב-1929 הקימה את “ארגון הנשים לרפורמה בחוק היובש”, שהצליח לסחוף את התקשורת, לצרף לשורותיו מיליון וחצי פעילות, לשכנע כי החוק אינו יעיל, יוצר אהדה למבריחי אלכוהול ומעודד זלזול בחוקים – וב-1933 החוק בוטל. בשנות ה-40 ניהלה את מערך ההתנדבות של הצלב האדום האמריקאי, וכן עסקה בעיצוב פנים, למשל של בית הנשיא טרומן.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פאולין סאבין (מימין) וניקול קורטלנד (משמאל), נושאות את דברי הפתיחה בישיבת ארגון הנשים לרפורמה בחוק היובש, מתוך העיתון “הרלד טריביון, ניו יורק”, אפריל 1931

בתמונה הקטנה: תמונתה שהופיעה על שער מגזין “טיים”, יולי 1932

רגיל

קייט איזבל קמפבל

ד”ר דיים קייט איזבל קמפבל, 1986-1899

היום, לפני 120 שנים, נולדה קייט איזבל קמפבל, רופאת ילדים אוסטרלית. בשל מגדרה נדחקה מהתמחות במחלקות ביה”ח ולקחה על עצמה את הניהול הרפואי וההכשרה של אחיות המטפלות בתינוקות, תפקיד שבמסגרתו יצרה תקן למרכזי הבריאות לתינוקות, כתבה “מדריך לטיפול בפעוטות” שהיה לספר הלימוד הסטנדרטי בתחום שנים רבות, והייתה למרצה הקלינית הראשונה באוניברסיטת מלבורן. היא יצרה מהפכה בטיפול נמרץ של ילודים, מבחינת טיפול בזיהומים, הזנה, אבחון צהבת בפגים, ותרומתה החשובה ביותר – התגלית שחמצן בריכוז עודף עלול לפגוע ברשתית ולגרום לעיוורון אצל פגים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך אתר המוקדש לפועלה

בתמונה הקטנה: ד”ר קמפבל בשנת 1969, מתוך אתר “הביוגרפיות של אנשי אוסטרליה

רגיל

קלמנס רויר

קלמנס-אוגוסטין רויר, 1902-1830

היום, לפני 189 שנים, נולדה קלמנס רויר, מלומדת אוטו-דידקטית צרפתייה. בגיל 19 החלה ללמד בבתי ספר לבנות, וכשהחלה להרצות בפני נשים על פילוסופיה, כלכלה ומדע זכתה להצלחה רבה. תוך הטלת ספק מתמדת בתפיסות המקובלות כתבה ספר מבוא לפילוסופיה, מאמרים כלכליים שדנו גם בתפקיד הנשים בכלכלה, מאמרים בעיתון הפמיניסטי “לה פרונד”, ספר על קוסמולוגיה ומבנה החומר, וכן תרגמה לצרפתית את “מוצא המינים” של דארווין והמשיכה לפתח את רעיונותיו בהקשר של אבולוציה חברתית. ב-1870 הייתה לחברה באגודה הפריזאית לאנתרופולוגיה – האישה הראשונה שנבחרה לאגודה מדעית בצרפת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קלמנס רויר בשנת 1865, צילום: פליקס נדאר, מתוך אוסף ספריית מרגריט דוראן בפריז

בתמונה הקטנה: קריקטורה של קלמנס רויר, הקוראת עותק של ספרה החדש “החוק המוסרי והטוב”, פורסמה בכתב העת “אנשי היום” בשנת 1881