עמוד 1
רגיל

אמה אן ריינולדס

אמה אן ריינולדס, 1917-1862

היום, לפני 157 שנים, נולדה אמה אן ריינולדס, אחות ורופאה אפרו-אמריקאית פורצת דרך. בהיותה מורה נחשפה לצרכים הבריאותיים של קהילתה ושאפה למצוא להם מענה. לאחר שבתי ספר להכשרת אחיות סירבו לקבלה בשל גזעה, שיכנעה את רשויות שיקגו להקים בית חולים ומרכז להכשרת אחיות ללא הפרדה גזעית, והוכשרה במחזור הראשון בו. ב-1895 הייתה גם האישה השחורה הראשונה בארה”ב שהשלימה לימודי רפואה. בנוסף לעבודתה במרפאה פרטית, בבתי חולים וכרופאת הבית במוסדות אקדמיים לשחורים, יזמה וארגנה שירות חינמי של אחיות ביקורי בית כדי להנגיש טיפול רפואי לעניים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך Provident Hospital, בית החולים לשחורים (ולכולם) שיזמה את הקמתו

רגיל

פאטמה ג’ינאח

פאטמה ג’ינאח, 1967-1893

“אומה אינה יכולה לקוות להשיג שיעור קומה או מעמד אינטלקטואלי מבלי לשחרר קודם כול את התהליכים המנטליים של אנשיה מעול השפה הזרה כאמצעי למחשבה ולביטוי.”
(מתוך נאומה במכללת דגרי ללימודי אורדו, קאראצ’י, יוני 1949)

היום, לפני 126 שנים, נולדה פאטמה ג’ינאח, רופאת שיניים, סופרת ומדינאית פקיסטנית, המכונה “אם האומה”. שותפה ויועצת קרובה של אחיה, מוחמד עלי, לימים המושל הכללי הראשון של פקיסטן. מבקרת נחרצת של הראג’ (השלטון) הבריטי בתת-היבשת ההודית. ממנהיגות הליגה המוסלמית, שדגלה בהקמת מדינה מוסלמית נפרדת מהודו ודחפה לייסוד פקיסטן ב-1947. ממייסדות “התאחדות כל נשות פקיסטן”, שתרמה רבות לקליטת מהגרים מוסלמים במדינה החדשה. ב-1965 התמודדה בבחירות לנשיאות, ועל אף התנגדות מצד אנשי דת קיבלה את רוב הקולות, אך הנשיא המכהן תמרן את ההצבעה ו”נבחר” שוב.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך הכתבה “איך סללה פאטמה ג’ינאח את הדרך למה שנשות פקיסטן יכולות להיות“, מגזין “הקאראצ’י”, 2015 (קרדיט: lotte-ppta.com)

בתמונה הקטנה: מתוך מאמר על “תפקידן של נשים בתנועה הפקיסטנית“, באתר “מרכז התקשורת של נשות פקיסטן”

רגיל

איזבל, נסיכת ברזיל

איזבל, נסיכת ברזיל, 1921-1846

“אם שחרור העבדים הוא הגורם, אינני מתחרטת על כך; אני סבורה שזוהי מטרה שראוי לאבד את הכתר למענה.”
(מתוך הצהרה שכתבה יום לאחר ההפיכה הצבאית שהביאה להפלת הקיסרות)

היום, לפני 173 שנים, נולדה דונה איזבל, נסיכה קיסרית של ברזיל, המכונה “הגואלת”. כבתו הבכורה של פדרו השני, קיסר ברזיל, הוכרזה כיורשת הכתר, קיבלה את התואר “נסיכה קיסרית”, וכשאביה נעדר מברזיל שימשה כעוצרת. בתקופת העצרות הראשונה, ב-1871, חתמה על “חוק הרחם החופשי”, שלפיו תינוקות שנולדו לשפחות ישוחררו ולא יגדלו כעבדים. בתקופת העצרות השלישית, ב-1888, חתמה על “חוק הזהב”, שביטל לחלוטין את העבדות בברזיל. בני המעמד הגבוה זעמו על שחרור עבדיהם, ובתוך שנה וחצי הופלה הקיסרות הברזילאית, הוקמה הרפובליקה, ומשפחת המלוכה הוגלתה לאירופה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בגיל 41, שנת 1887. מתוך ארכיון המוזיאון האימפריאלי בפטרופוליס, “העיר הקיסרית”

בתמונה הקטנה: בגיל 14, עם חברים (איזבל במרכז התמונה), 1860. צילום: רוורט הנריק קלם, “צלם הבית של הקיסרות”

רגיל

אליס דואר מילר

אליס דוּאֵר מילר, 1942-1874

“אבא, מהי הרשות המחוקקת?
גוף מייצג שנבחר ע”י בני האדם שמשתייכים למדינה.
האם נשים הן בני אדם?
לא, בני, פושעים, משוגעים ונשים הם לא בני אדם.
האם המחוקקים מחוקקים בהתנדבות?
הו, לא; הם מקבלים שכר נאה.
ממי?
מבני האדם שמשתייכים למדינה.
האם נשים הן בני אדם?
כמובן, בני, בדיוק כמו גברים.”

“מדוע עלינו להתנגד לכיסים עבור נשים?
1. מפני שכיסים אינם זכות טבעית.
2. מפני שהרוב המוחלט של הנשים אינן רוצות כיסים. לו היו רוצות בהם, היו להן כיסים.
3. מפני שכאשר היו לנשים כיסים הן לא השתמשו בהם.
4. מפני שנשים נדרשות ממילא לשאת מספיק דברים, גם בלי העומס הנוסף של כיסים.
5. מפני שזה ייצור מחלוקת בין בעל ואישה סביב השאלה את כיסיו של מי יש למלא.
6. מפני שזה יהרוס את האבירות של הגבר כלפי האישה, אם הוא לא יצטרך עוד לשאת את כל חפציה בכיסיו.
7. מפני שגברים הם גברים, ונשים הן נשים. אל לנו ללכת כנגד הטבע.
8. מפני שכיסים שימשו גברים לנשיאת טבק, מקטרות, בקבוקוני ויסקי, מסטיקים ומכתבים חשודים. אין לנו שום סיבה להאמין שנשים ישתמשו בהם למטרות טובות יותר.”
(תגובה סאטירית לטיעונים שהושמעו תדיר נגד זכות הצבעה לנשים)

היום, לפני 145 שנים, נולדה אליס דוּאֵר מילר, סופרת ומשוררת אמריקאית. לכתביה הייתה השפעה מהותית על דעת הקהל בסוגיות פוליטיות, ובראשן שוויון מגדרי וזכות הצבעה לנשים. היא נודעה במיוחד בסדרה מבריקה של רשימות ושירים סאטיריים שפרסמה ב-1915 תחת הכותרת “האם נשים הן בני אדם?”, מילים שהפכו לביטוי שגור בתנועה הסופרג’יסטית. ב-1916 זכה להצלחה רבה ספרה “צאו מהמטבח”, הראשון מני רבים מכתביה שעובדו גם למחזות ולסרטים. ב-1940 כתבה את ספרה האנטי-מלחמתי “הצוקים הלבנים”, שנמכר בכמיליון עותקים ותמך בכניסת ארה”ב למלחה”ע ה-2.

עוד על אליס דוּאֵר מילר

עוד על “האם נשים הן בני אדם? ספר בחרוזים על הצבעה לנשים” (1915)
לספר המלא

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ההתעוררות”, איור של הנרי מאיר המלווה אחד משיריה, המתאר את “ליידי ליברטי” שעל גלימתה כתוב “זכות הצבעה לנשים”, נעה ממדינות המערב, שכבר קיבלו אותה, למדינות המזרח. פורסם במגזין הסאטירי Puck בשנת 1915

בתמונה הקטנה: דיוקן משנת 1920, מתוך אתר המוקדש לה

רגיל

לואיז בלנשרד בתון

ג’ני לואיז בלנשרד בתון, 1915-1856

היום, לפני 163 שנים, נולדה לואיז בלנשרד בתון, האישה הראשונה שעבדה באופן רשמי כאדריכלית מקצועית בארה”ב. היא הצליחה להתמחות במשרד אדריכלים ידוע בבפאלו, ניו יורק, וכעבור חמש שנים פתחה משרד עצמאי יחד עם בעלה. היא תכננה בעיקר מבנים תעשייתיים וציבוריים, ביניהם כמה מהמבנים הראשונים בארה”ב שהשתמשו בבטון יצוק בתוך מסגרת פלדה ונכללים כיום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים. ב-1889 הייתה לחברה הראשונה באיגוד האדריכלים האמריקאי. היא סירבה להשתתף בתערוכה העולמית של שיקגו ב-1893 מאחר שהוצע לה עשירית מהשכר שהוצע לגברים על עיצוב מבנים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: השותפים במשרד האדריכלים בתון, בתון ופוקס, ~1891 (זכויות לננסי הרלן)

בתמונה הקטנה: מבנה הנשקייה ה-74 של המשמר הלאומי של ארה”ב בניו יורק (לימים היכל המוזיקה אלמווד), שתכננה ב-1886 (מקור: מוזיאון ההיסטוריה של באפלו)

התמונות מתוך הערך שלה באתר “הנשים החלוצות של האדריכלות האמריקאית

רגיל

ססיל ברונשוויג

ססיל ברונשוויג, 1946-1877

היום, לפני 142 שנים, נולדה ססיל ברונשוויג, “הגברת הגדולה” של התנועה הפמיניסטית של ראשית המאה ה-20 בצרפת. היא הייתה ממייסדות המועצה הלאומית של נשות צרפת ב-1901 וההתאחדות הצרפתית לסופרג’יזם ב-1909. ב-1936 הייתה לאחת הנשים הראשונות בממשלת צרפת כשמונתה לסגנית שר החינוך, תפקיד שבו קידמה השכלה לנערות, חינוך מיוחד, מפעלי הזנה ופיקוח בריאותי בבתי הספר. ב-1938 יזמה את ביטול הקוד האזרחי שחייב נשים לקבל אישור מהבעל כדי להירשם ללימודים, לפתוח חשבון בנק או להוציא דרכון. היא הייתה היחידה מדור המייסדות שזכתה להצביע ב-1944.

“אמהות, העזנה להיות!”
(מאמר שפרסמה במגזין “הצרפתייה” של התאחדות הסופרג’יזם, 27 במאי 1933)

“ברחבי העולם חוגגים את יום האם, רעיון מרגש שהגיע אלינו מאמריקה, המדינה הרגשנית והמעשית הגדולה, שלא מסתפקת רק בהכרה בערכה המוסרי והחברתי של האישה אלא גם, זה שנים רבות, נותנת לה מקום והשפעה הולכים וגדלים בחיים הציבוריים.
יש אנשים שאינם חוששים לומר שהתפתחות כזו בתפקידן של נשים יכולה רק להזיק למשפחה והם מתנגדים למה שהם מכנים ‘התפתחות האינדיווידואליזם’ אל מושג המשפחה.
במציאות, אנחנו והם לא חולקים את אותה ההבנה של המשפחה.
עבורם, המשפחה היא קבוצה קטנה הנמצאת כולה תחת סמכותו של האב. בתמורה ללחם שהוא מביא, יש לו זכות לצוות כאדון על האישה-השפחה ועל הילדים, שבהם הוא שואף לפתח צייתנות עיוורת יותר מאשר לפתח את האישיות שלהם.
עבורנו, לעומת זאת, המשפחה היא איחוד של שתי בריות שחולקות את אותו אידיאל רוחני ואינטלקטואלי, שהחליטו להעניק חיים לילדים בריאים ומאושרים. משק הבית המשותף הוא מקור האנרגיה, האפשרות להרחיב את האור שכל אחד ואחת מקרינים באמצעות פיתוח חופשי של יכולותיהם.
כיצד אפשר שלא להבין שהמאמץ לשפר את האינדיווידואל הוא שייצור את המשפחה המיטבית? ובשם איזו סטייה יכול אדם להתנגד לאינדיווידואליזם בריא במשפחה בריאה?
היום, המתמקד באם, בואו נקווה שכל הנשים בצרפת תוכלנה להרהר בתפקידן במבנה המשפחתי. נכון, קל יותר לציית מבלי לחשוב מאשר לקחת אחריות, ואל האינדיווידואליזם שאנו מבקשות נלוות זכויות וחובות. מה שאיננו יכולות לקבל הוא ההיררכיה השרירותית של ‘בתי האב’, שמגלמת הכרה בעליונות מינית אפריורית, הכרה שמהווה בסיס לקוד לא-צודק, שמשנה את היחסים הטבעיים בין בני זוג ויוצרת סיטואציה מועדפת לאב על חשבון האם.
ישנם גברים ואף נשים שאולי כמהים לחיי האישה מימים עברו, חיים שאינם עוד, שהיו מלאים באלפי כלומים קטנים של היומיום. אבל הבה נעז לומר שגם אם גברים מוצאים שם את נוחותם, הרי שהם לא מאושרים מחיים אלה לנצח, ולעתים קרובות מדי הם מחפשים מחוץ למשק הבית מי שיוכלו להבין את טרדותיהם ושאיפותיהם.
מבחינת הילדים עצמם, הרעיון של הגבלת האישה למשק הבית בוודאי אינו מומלץ. אם על האם להישאר ‘שרת פנים’ טובה, גם עליה, ולו לטובת הצלחת המשפחה שלה, להביט החוצה ולחשוב על תחומי אחריותה ועל חובותיה.
כל אדם בעל לב נוצר זיכרון חם של אמו על הדאגה והטיפול שבהם הקיפה אותו; אבל ההכרה של הגברים הטובים ביותר מופנית אל דמות המחנכת, זו שעוררה בהם השראה ברובד העמוק והאצילי ביותר. על-מנת לרומם את נשמתם של הילדים, האם חייבת, ראשית כול, לרומם את עצמה; על-מנת לסייע [לילדים] להבין את החיים ולהדריכם, היא חייבת לכוון את עצמה.
נשים, אל תקרבנה את צמיחתכן האישית למען ילדיכן ובעליכן; יהיה זה לשווא. הם יהיו הקורבנות הראשונים. למען אושרך, ולמען אושרם של מי שאת אוהבת, אנו מזכירות לך את עצתן של טובות האמהות: ‘נשים, אל תישארנה פאסיביות; אמהות, העזנה להיות!'”

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ססיל ברונשוויג בשנת 1936, אז סגנית שר החינוך, מסיירת במוסד לילדים חולים במחוז סן-מאריטים (נורמנדי) (זכויות לספריית אוניברסיטת אנז’ה, הארכיון המרכזי לפמיניזם)

בתמונה הקטנה: ברונשוויג (במרכז התמונה), בכנס של פדרציית האיחוד הצרפתית למען זכות הצבעה לנשים בעמק הלואר, פברואר 1932

[מקור]

רגיל

אליס מנפילד

אליס מנפילד, 1960-1878

היום, לפני 141 שנים, נולדה אליס מנפילד, מדריכת טיולים ובעלת מלון הרים אוסטרלית. מגיל צעיר הובילה טיולי טיפוס במעלה הר בופאלו, שהיה אז, בעשור האחרון של המאה ה-19, מסלול קשה, לא מסומן ושופע חיות בר ושלל סכנות. בהיעדר ציוד מתאים לפעילויות חוץ בטבע הפראי בכלל, ולנשים בפרט, היא עיצבה אותו בעצמה. בזכות אהבתה הנלהבת לאזור, הידע הנרחב שלה, כישוריה כמדריכה בטבע וכישרונה כצלמת, וגם בהיותה אישה החיה לבדה בהרים, הפכה “המדריכה אליס” לאטרקציה תיירותית פופולרית עד כדי כך שמדינת ויקטוריה הכריזה ב-1898 על הפיכתו של ההר לפארק לאומי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: לובשת ז’קט, כובע, מכנסיים וחותלות מצמר המותאמים על ידיה לטיפוס בהרים ומחזיקה מטה הליכה ארוך, ~1930

בתמונה הקטנה: מובילה שיירה של סוסים המעלים כיסאות עץ אל ההר, 1912

(התמונות מתוך ויקיפדיה, באדיבות הספרייה הלאומית של ויקטוריה, אוסטרליה)

רגיל

אמה אסון

אמה אֵסון, 1965-1889

היום, לפני 130 שנים, נולדה אמה אֵסון, פוליטיקאית אסטונית. בצעירותה עבדה כמורה להיסטוריה בבי”ס לבנות, והייתה פעילה בארגוני נשים שונים לקידום סוגיות חברתיות וחינוכיות. ב-1912 גם כתבה את ספר הלימוד הראשון בשפה האסטונית. ב-1919 נבחרה מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית למועצת עיר הבירה טאלין וכן לפרלמנט הלאומי הראשון של אסטוניה כמדינה עצמאית. היא הייתה האישה הראשונה, ואחת משתיים בלבד שהיו שותפות לניסוח של החוקה החדשה, במיוחד בתחומי החינוך והשוויון המגדרי, בין היתר של החוק שב-1920 נתן לנשות אסטוניה זכויות פוליטיות מלאות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חברות המועצה המחוקקת באסטוניה, 1920. למעלה: אמה אֵסון (משמאל) והלמי ג’נסן (מימין); למטה (מימין לשמאל): אנה טורווד-טלמן, מיני קורס-אולסק, מרי רייזיק.

התמונות מתוך האתר “קול הנשים” (באסטונית), שפרסם ב-2014, לרגל יום העצמאות האסטוני ה-96, את המאמר שפרסמה אמה אֵסון בגיליון מס’ 2 של עיתון “קול הנשים” ב-1928, לרגל יום העצמאות העשירי

רגיל

דורה שוורץ

דורה שוורץ, 1982-1894

היום, לפני 125 שנים, נולדה דורה שוורץ, מחלוצות הצמחונות בארץ ישראל. בגיל עשרים אימצה אורח חיים צמחוני מטעמי בריאות, השתלמה בסנטוריום בציריך, וב-1933 עלתה ארצה ופתחה באחוזת לנגה שבזכרון יעקב את בית ההארחה הצמחוני הראשון בישראל. שוורץ אבחנה אישית את מצב בריאות האורחים כדי להתאים להם דיאטה ופעילות, ואכפה איסור מוחלט גם על עישון, זמן רב לפני ההכרה בסכנותיו. היא ערכה במקום סדנאות לתזונה נכונה ולבישול צמחוני, וכן הוציאה ספר בישול “להכנת מזון שלם בערכו ומועיל לבריאות”. המקום משך אליו אורחים מכל העולם וזכה להצלחה רבה בשל טיב האוכל והשירות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: “חצר כרמל – אחוזת לנגה”, בית ההבראה של דורה שוורץ בזכרון יעקב, עומד נטוש ומוזנח. בשנים האחרונות הועברה האחוזה לבעלות האוניברסיטה הפתוחה, כדי לשמש כמרכז למוזיקה ואמנויות. היא שופצה ושוחזרה אך טרם נפתחה מחדש.

רגיל

מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס

מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס, 1848-1796

“עַל מַר גּוֹרָלֵךְ בּוֹכָה הַטֶּבַע
הֲרֵי גַּם הַפֶּרַח הַזּוֹהֵר בְּיוֹתֵר קָמֵל
כַּאֲשֶׁר חֶרֶק מְתֹעָב שׁוֹכֵן בְּצַלְּקוֹתָיו”
(מתוך שירה משנת 1837, “לאישה הצעירה היפה (שנקשרה על כורחה לזקן חולה)”)

היום, לפני 223 שנים, נולדה מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס, אינטלקטואלית, סופרת, עיתונאית ומשוררת גואטמלית. במהלך המאבק לעצמאות גואטמלה הוציאה לאור את העיתון הפוליטי “מאה ואחת פעמים” שסיקר ופירש את המאורעות, ובו פרסמה יצירות סאטיריות שהביעו מחאה, לעגו למנהיגים ועוררו את החברה להתנער מגישות ומנהגים מיושנים. היא בולטת גם כפמיניסטית שהקדימה את זמנה, הראשונה במרכז אמריקה שביטאה בכתיבתה מוטיבים וסגנון של התנועה הספרותית הרומנטית החדשה, ובפרט זו הנשית. שיריה האינטימיים היו מלאי רגשות וחששות אוניברסליים והביאו לידי ביטוי סובייקט נשי חדש.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: תחריט של מריה ג’וזפה גרסיה גרנדוס על שולחן הכתיבה שלה, 1840

רגיל

קאיקוסראו ג’האן, בגום בופאל

(חאג’ה, בגום, דיים, סולטנה) קאיקוסראו ג’האן, 1930-1858

שלטה בבופאל בשנים 1926-1901

היום, לפני 161 שנים, נולדה בגום קאיקוסראו ג’האן, שליטה של מדינת בופאל שבהודו. תחת שלטונה ניתן דגש מיוחד לחינוך, בפרט לנשים, הכשרת המורים הורחבה ומוסדות חינוך רבים הוקמו; ב-1918 הוחלה השכלה יסודית חובה חינם, והמכללה המוסלמית באליגאר הפכה לאוניברסיטה ציבורית, הפתוחה גם לנשים. היא הובילה רפורמות גם במיסוי, בצבא ובמשטרה, בבתי המשפט ובבתי הכלא, הרחיבה את התמיכה בחקלאות, וכן יזמה הפרדת רשויות ובחירות חופשיות לרשויות המקומיות. תרומתה החשובה ביותר הייתה בתחום בריאות הציבור, בשל תוכניות החיסון הנרחבות שהפעילה ושיפור איכות המים והסניטציה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם בנה השני נוואב נאסר-אולה, בדורבר דלהי 1911.
בדורבר (“חצר מלוכה”) זה התכנסו כל מלכי ונסיכי הודו (קאיקוסראו ג’האן הייתה האישה היחידה) לציון הכתרת ג’ורג’ החמישי, מלך הממלכה המאוחדת, כקיסר הודו

בתמונה הקטנה: בגום בופאל בגלימה ובעיטורים של מסדר “כוכב הודו”, עונדת כתר זהב שזור פנינים. ציור של נורה גראנט, שמן על קנבס, 1911 (מוצג בארמון בקינגהאם, לונדון)

רגיל

נטי סטיבנס

נטי מריה סטיבנס, 1912-1861

היום, לפני 158 שנים, נולדה נטי סטיבנס, מדענית אמריקאית, מחלוצות מדע הגנטיקה. ב-1905 היא הייתה הראשונה לזהות ולהגדיר שהבסיס הכרומוזומלי לקביעת מין תלוי בנוכחות או בהיעדר כרומוזום Y, בתקופה שבה לא היה לגמרי מקובל שגנטיקה משפיעה על תופעות פיזיולוגיות יותר מאשר גורמים סביבתיים. עשרות המאמרים שפרסמה בקריירה הקצרה שלה הוכיחו את חוקי התורשה של מנדל וקידמו מאוד את ההבנה של תורשה כרומוזומלית. היא אמנם זכתה בהכרה על תרומתה למדע, אך לא קיבלה משרה סדירה באוניברסיטה ועמיתיה, אף שרק התבססו על מחקריה בדיעבד, קיבלו עליהם קרדיט חלקי.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: סטיבנס ב-1904 (צילום באדיבות מכון קרנגי למדע). מתוך העמוד המוקדש לה באתר היכל התהילה הלאומי לנשים

בתמונה הקטנה: סטיבנס במעבדה בתחנה הזואולוגית בנאפולי, 1909 (זכויות לארכיון מכללת ברין מאר). מתוך “נטי סטיבנס: כרומוזומי המין וסקסיזם“, רשומה בבלוג של החברה האמריקאית לגנטיקה

רגיל

אגנס מקלארן

אגנס מקלארן, 1913-1837

היום, לפני 182 שנים, נולדה אגנס מקלארן, רופאה וסופרג’יסטית סקוטית. ב-1876 השלימה לימודי רפואה, ולאחר מכן ישבה בוועד המנהל של ביה”ס לרפואה לנשים בלונדון, הייתה חברה באיגוד הרופאים של אירלנד והפעילה מרפאה בצרפת. ב-1898 המירה את דתה לקתוליות כדי להצטרף למשלחת מיסיונרית להודו, והייתה הראשונה לתת טיפול רפואי לנשים שם, שבשל הנורמות המקובלות לא יכלו לקבל טיפול מרופאים גברים. היא גם פעלה למען צדק חברתי, השתתפה במחאות נגד העבדות הלבנה (סחר בנשים לצורכי מין), וכיהנה כמזכירת החברה הלאומית של אדינבורו לסופרג’יזם לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: אגנס מקלארן בשנת 1872, צילום מתוך ספרה של הלן בלקבורן, “זכות בחירה לנשים” (1902)

רגיל

פועה רקובסקי

פועה רקובסקי, 1955-1865

“עלינו להפיץ השכלה בקרב נשים יהודיות, מכיוון שדלתות העיתונות היידית חתומות בפנינו בשבעה מנעולים… לעורר את האשה היהודיה ליטול את גורלה בידיה, לדרוש ולהגן בעצמה על זכויותיה. אלה מאתנו היכולות לדבר, עיתוננו מציע להן הזדמנות להשמיע קולן.”

היום, לפני 154 שנים, נולדה פועה רקובסקי, מחנכת, סופרת ומתרגמת ליידיש, פעילה ציונית ופמיניסטית פולנייה-ישראלית. אשת החינוך היהודייה הבולטת בפולין במפנה המאה, הראשונה להקים בי”ס לנערות שכלל גם לימודי יהדות ועברית. ממייסדות איגוד הנשים היהודיות בפולין, שקרא לנשים לקחת על עצמן תפקיד פעיל בחברה ובפוליטיקה.

ויקיפדיה

פייסבוק

הציטוט מתוך מאמרה כעורכת הירחון “פרויען-שטים” (קול אשה), שהוציא לאור איגוד הנשים היהודיות בשנות ה-20 בפולין
ראו עוד בספרייה הווירטואלית של מט”ח

בתמונה הגדולה: בעשור התשיעי לחייה, שנות ה-50
בתמונה הקטנה: פועה רקובסקי (במרכז) בסמינריון לפועלות בבית החלוצות בתל אביב, 1938
התמונות מתוך ספרה האוטוביוגרפי “לא נכנעתי: ספר זכרונות” (יצא לאור בשנת 1957)

רגיל

קליאופטרה ווייט

קליאופטרה יוג’יני ווייט, 1987-1898

היום, לפני 121 שנים, נולדה קליאופטרה ווייט, אחות, עובדת סוציאלית ומנהיגה קהילתית בליזית. היא הייתה אחת הנשים הראשונות בבליז שקיבלו הכשרה רשמית כאחיות בקהילה, וב-1920 הקימה את התאחדות האחיות “הצלב השחור” כארגון המספק שירותי בריאות ביתיים והכשרה בסיסית לעובדות סיעוד ולמיילדות. היא הייתה ממנהלי מאמצי השיקום לאחר הוריקן ב-1931, ב-1955 וב-1961, וארגנה לראשונה מועצות כפר להתמודדות עם מצבי משבר בקהילה, ובמיוחד עם פגיעות הוריקן. המודל שיצרה למועצות אלה שוכפל בכל רחבי בליז, ועל פועלה זה קיבלה אות כבוד של מסדר האימפריה הבריטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונות מתוך ארכיון בליז [מקור]

רגיל

אלואיזה דיאז

אלואיזה דיאז אינסונזה, 1950-1866

היום, לפני 153 שנים, נולדה אלואיזה דיאז, הרופאה הראשונה בצ’ילה ובדרום אמריקה בכלל. היא החלה ללמוד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת צ’ילה ב-1880, זמן קצר לאחר שעבר חוק המתיר לנשים ללמוד באוניברסיטה, ואחר כך עבדה כמנהלת הרפואית של בית הספר להכשרת מורות. לימים קודמה לתפקיד המפקחת הראשית על שירותי הרפואה בבתי הספר בצ’ילה, תפקיד שבמסגרתו הנהיגה ארוחות בוקר בבתי ספר ומבצעי חיסונים לתלמידים, וכן ניהלה קמפיינים למאבק באלכוהוליזם ולטיפול ברככת ובשחפת. כפילנתרופית, היא הקימה כמה גני ילדים, מרפאות חינם לעניים ומבנים לבתי ספר.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הגדולה: מהמוזיאון הלאומי לרפואה

התמונה הקטנה: מארכיון אוניברסיטת צ’ילה, דיאז יושבת משמאל, מוקפת בעמיתיה הגברים

התמונות מתוך הכתבה “הסיפור של החלוצה אלואיזה דיאז, הרופאה הראשונה באמריקה הלטינית“, באתר חדשות העולם בספרדית של ה-BBC

רגיל

אנה מריה לנגרן

אנה מריה לנגרן, 1817-1754

היום, לפני 265 שנים, נולדה אנה מריה לנגרן, מהמפורסמות במשוררות שוודיה, שיצירותיה מודפסות ונלמדות עד היום. מגיל צעיר נמשכה לעסוק בשירה, ופרסמה סקירות, פרשנויות ותרגומים. בגיל 18 פרסמה שיר ראשון תחת שמה, זכתה מיד להצלחה רבה, ובמהרה צורפה לחברה המלכותית למדעים ולכתיבה, ונבחרה לכתוב אף עבור משפחת המלוכה עצמה. בסגנונה הסאטירי והאירוני, תמכה בהתנערות מהדת לטובת הריאליזם של עידן הנאורות, קידמה את זכותן של נשים לחופש אינטלקטואלי, עודדה אידיאל של אורח חיים פשוט וצנוע, ולעגה למערכת המעמדות בשוודיה וליהירות של בני האצולה.

“בֶּטִי יַקִּירָתִי, אַתְּ הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה:
בֻּבּוֹת אֵינָן עֲבוּרֵךְ זֶה מִכְּבָר…
מֵאִמְּךָ הַצַּדְקָנִית, הַחֲלוּלָה,
קְחִי שִׁעוּר זֶה לְמַעַן הַמָּחָר!

בָּעוֹלָם, שֶׁבְּקֹשִׁי רָאִית,
גּוֹרָלוֹת כֹּה שׁוֹנִים יֶשְׁנָם;
אַךְ עִם שִׂמְחָה וּמַחְשָׁבָה מוּסָרִית
תּוּכַל בֶּטִי לִגְבֹּר עַל כֻּלָּם.

בְּצָעְדֵךְ בִּנְתִיבֵי הַחַיִּים הִשָּׁמְרִי
וְאַל תַּאֲמִינִי בְּכָל הָרַע שֶׁיִּתְרַגֵּשׁ!
הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ, בֶּטִי שֶׁלִּי,
הוּא בְּכָל מִקְרֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ.”

השורות הפותחות ל”עצות לבתי היקרה, לו הייתה לי בת”, שירה האירוני (ככל הנראה) משנת 1794, שבו היא ממליצה לבתה הדמיונית לוותר על שאיפות ודעות ולהתמקד במרחב הביתי ובתפקידיה כרעיה וכאם (תרגמה: מתת גולדברג-אלון)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: מטבע כסף משנת 1818 הנושא את דמותה

רגיל

גלאדיס טנטקוידג’און

גלאדיס טנטקוידג’און, 2005-1899

היום, לפני 120 שנים, נולדה גלאדיס טנטקוידג’און, אשת רפואה, אנתרופולוגית ומנהיגה בת שבט מוהיגן האמריקאי. בילדותה למדה את הפרקטיקות המסורתיות מנשות השבט, ולימים פרסמה ספרים על צמחי מרפא ורפואה מסורתית ילידית. היא עבדה עם הלשכה הפדרלית לענייני אינדיאנים במתן שירותים סוציאליים לתושבי השמורות, וסייעה בשימור מלאכות מסורתיות, בהקמת קואופרטיבים למען בעלי מלאכה ובשחזור מנהגים שנאסרו בעבר. ב-1931 הקימה מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הוותיק ביותר הפועל כיום; בין היתר נשמר בו תיעוד של בני השבט שלה, שהיה חיוני להכרה בזכויותיהם ב-1994.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עם אחיה ושותפה להקמת מוזיאון לתרבות ילידית אמריקאית, הרולד טנטקוידג’און [מקור]

התמונה הקטנה מתוך ויקיפדיה

רגיל

אליס סטבינס וולס

אליס סטבינס וולס, 1957-1873

היום, לפני 146 שנים, נולדה אליס סטבּינס וולס, קצינת המשטרה הראשונה בארה”ב. לאחר מאבק ממושך, שכלל הפגנות ועצומות בדרישה לגייס נשים למשטרה, והשגת תמיכה רחבה מצד תושבי העיר לוס אנג’לס, ב-1910 השתכנעו ראש העיר, מפקד המשטרה ומועצת העיר לקבל את וולס למשטרת לוס אנג’לס. כתוצאה ישירה מהצלחתה הרבה במילוי תפקידה, וכן בקידום שיטור קהילתי מגן ומונע בקרב עבריינים צעירים, בתוך חמש שנים מונו שוטרות בשש-עשרה ערים נוספות. אז הקימה וולס את התאחדות השוטרות הבינלאומית, שפעלה ברחבי קנדה וארה”ב לקידום נשים במשטרה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: וולס מסייעת לנער צעיר ברחוב, תמונה בעיתון קליפורני משנות ה-20

בתמונה הקטנה: אליס סטבינס וולס במדים משטרתיים שעיצבה ותפרה בעצמה, 1910 (מוזיאון המשטרה בלוס אנג’לס)

התמונות מתוך רשומה בבלוג “אמיצים באמת” על “השוטרת הראשונה באמריקה המגינה על חסרי ההגנה ברחובות לוס אנג’לס המסוכנים. כשהיא נתקלת בלעג ובמכשולים על כל צעד ושעל, ומשתכרת 73 סנט על כל דולר, אליס וולס מאתרת יורשת נעדרת שהגיעה לאיזו כת מסתורית – ומשנה את פניה של עבודת השיטור”

רגיל

הארייט מרטינו

הארייט מרטינו, 1876-1802

“כדאי לך לחיות את חייך באופן הטוב ביותר ולפעול באופן הטוב ביותר ולחשוב באופן הטוב ביותר *היום*. היום הוא ההכנה הטובה ביותר למחר ולכל הימים האחרים שיבואו”

היום, לפני 217 שנים, נולדה הארייט מרטינו, סופרת ותיאורטיקנית בריטית, הנחשבת לסוציולוגית הראשונה. באופן יוצא דופן לתקופתה, היא הצליחה לבסס מוניטין ככותבת מהימנה ופופולרית ולהתפרנס מכתיבת ספרים ומאמרים רבים על פוליטיקה, רוחניות, כלכלה, משפחה ונקודת המבט הנשית. היא תרגמה לאנגלית את כתבי אוגוסט קונט, אבי הסוציולוגיה כדיסציפלינה, הצליחה להסביר ולהפיץ לקהל הרחב רעיונות כלכליים חדשים ומורכבים, כמו אלה של סמית, מיל ובנת’ם, והאמינה כי ניתוח חברתי מעמיק יאפשר להבין ולפרק את יחסי הכוח המגדריים, את השעבוד לעבדות ואת ההתבטלות בפני הדת.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן מאת ריצ’רד אוונס, מוצג מ-1834 בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון

בתמונה הקטנה: מרטינו ב-1861 (צילום: קאמיל סילבי)