עמוד 1
רגיל

מארי-תרז פיגואר

מארי-תרז פיגואר, 1861-1774

היום, לפני 245 שנים, נולדה מארי-תרז פיגואר, לוחמת צרפתייה שנודעה בכינוי “סן ג’ין” (“ללא מעצורים”). בשונה מרוב החיילות לפני המאה ה-20, היא לא הסתירה את מגדרה כשהתגייסה ב-1793 ושירתה תחת שמה האמיתי. לפי ספר זיכרונותיה ורשומות הצבא הצרפתי, במהלך 22 שנות שירותה בחיל הפרשים של צבא המהפכה הצרפתית ולאחר מכן ב”גרנד ארמה” (“הצבא הגדול”) תחת פיקודו של נפוליאון, היא השתתפה בכיבוש שווייץ ובקרבות באיטליה ובאוסטריה, נפצעה כמה פעמים בחרב וכשסוס שעליו רכבה נורה, פעמיים נפלה בשבי ונמלטה ממנו, ועם שחרורה זכתה באותות כבוד ובפנסיה רשמית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן של “מדמואזל סן-ג’ין” במדי חיל הפרשים של צבא המהפכה הצרפתית, מתוארך ל-1850~

בתמונה הקטנה: פסל שלה המוצג במוזיאון הצבא בארמון האינווליד בפריז [מתוך חשבון הטוויטר של המוזיאון]

רגיל

רוזלבה קריארה

רוֹזָלבָּה קַרִיאֶרָה, 1757-1673

היום, לפני 346 שנים, נולדה רוזלבה קריארה, ציירת איטלקייה, מהאמניות המצליחות בכל הזמנים. ציוריה התאפיינו בטכניקה מעורפלת ובצבעים עדינים ובהירים, ומכובדים מכל אירופה נהרו לסדנה שלה בוונציה והזמינו דיוקנאות ומיניאטורות. היא נחשבת למי ששכללה את הכנת צבעי הפסטל ולראשונה שהשתמשה בפסטל ביצירה מוגמרת, ולכן כאישה הראשונה שפיתחה סגנון חדש באמנות – הרוקוקו. נודעה לה השפעה רבה על עיצוב טעמה החדש של האצולה הפריזאית והבריטית לאחר שב-1720 הוזמנה לצייר את כל משפחת המלוכה של צרפת, וג’ורג’ השלישי מלך בריטניה היה פטרון בולט שלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי מציירת דיוקן של אחותה, שנת 1715, מוצג כיום בגלריה אופיצי בפירנצה

בתמונה הקטנה: דיוקן עצמי, שנת 1746, מוצג בגלריה ד’אקדמיה בוונציה

רגיל

מרגרט יוז

מרגרט יוז, 1719-1630

הופיעה לראשונה על במת התיאטרון ב-8 בדצמבר 1660

בתקופת הרנסנס באירופה נאסר על נשים להופיע כשחקניות על הבמה, ותפקידי נשים גולמו על ידי שחקנים גברים; הדבר יצר לא מעט מצבים מביכים והעלה חששות ל”פגיעה במוסר” (כלומר, הצגה ועידוד של הומוסקסואליות). ב-1660, עם השבת שלטונה של המלוכה האנגלית, הורה המלך צ’ארלס השני כי תפקידי נשים יגולמו מעתה ע”י שחקניות. וכך, היום, לפני 358 שנים, הופיעה לראשונה אישה – מרגרט יוז בת ה-30 – על במת התיאטרון האנגלי, בתפקיד דסדמונה במחזה “אותלו” של שייקספיר. היא הקסימה את הקהל, התקבלה באהדה רבה, הפכה לידוענית ופתחה את הדרך לשחקניות רבות נוספות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן מאת סר פיטר ללי, 1672; מתוך אתר מוזיאון ג’ונסון לאמנות, אוניברסיטת קורנל בניו יורק

התמונה הקטנה מתוך סיפור עליה בבלוג על נשים גדולות מהמאה ה-17

רגיל

סופיה סמית’

סופיה סמית’, 1870-1796

היום, לפני 222 שנים, נולדה סופיה סמית’, יורשת עשירה ופילנתרופית אמריקאית. בהיותה חירשת, שקלה להקדיש את הונה להקמת מוסד לחירשים, אך משמוסד כזה הוקם ב-1868, החליטה לתמוך בהשכלה גבוהה לנשים, ברמה זהה לזו שקיבלו אז גברים – וב-1871, שנה לאחר מותה, מימן עיזבונה את הקמת הקולג’ לנשים בהארטפילד, מסצ’וסטס. “לדעתי בזכות חינוך גבוה ונוצרי יותר לנשים, ה’עוולות’ שנעשו להן יזכו לתשומת לב, שכרן יעלה בהתאם ותתחזק השפעתן על תיקון החברה; כמורות, ככותבות, כאמהות, כחברות בחברה האנושית, כוחן להיטיב יגדל באופן בל ישוער,” כתבה בצוואתה.

ויקיפדיה

אתר “סמית’ קולג'”, מהמכללות הפרטיות הטובות בארה”ב כיום

פייסבוק

התמונה הגדולה מתוך פרויקט תיעוד של נשים חלוצות ממסצ’וסטס

התמונה הקטנה מתוך ספריית סמית’ קולג’, שנת 1868~

רגיל

ליידי מרי וורטלי מונטגו

ליידי מרי וורטלי מונטגו, 1762-1689

היום, לפני 329 שנים, נולדה ליידי מרי וורטלי מונטגו, אצילה, כותבת ומשוררת אנגלייה. כתביה מתארים ומבקרים, בין היתר, את העמדה החברתית דאז כלפי נשים, המעכבת את התפתחותן האינטלקטואלית והחברתית. היא הייתה הראשונה שכתבה רשמים ממסעותיה באימפריה העות’מאנית, כאשת השגריר הבריטי בטורקיה, וחשפה פנים שונות של אורחות החיים במזרח הקרוב, בעיקר של הנשים. בטורקיה נחשפה גם לחיסון לאבעבועות שחורות, שפותח בסין מאות שנים קודם לכן אך באירופה התייחסו אליו כרפואת אליל, שכנעה את משפחת המלוכה הבריטית להתחסן והביאה להפצת החיסון במערב ובעולם כולו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “ליידי מונטגו בלבוש טורקי”, ציור מאת ז’אן אטיין ליאוטאר (~1756)

בתמונה הקטנה: “פופ מתנה אהבים עם ליידי מרי”, ציור שמן מאת ויליאם פאוול פרית (1852), המתאר את ליידי מרי פורצת בצחוק לשמע הצהרת אהבתו של המשורר אלכסנדר פופ

רגיל

אליזבט ויז’ה לֶה בּרֶן

אליזבט לואיז ויז’ה לֶה בּרֶן, 1842-1755

היום, לפני 263 שנים, נולדה אליזבט ויז’ה לֶה בּרֶן, ציירת צרפתייה. היא זכתה לחסותם של רבים מאנשי האצולה של תקופתה, ובראשם מארי אנטואנט מלכת צרפת ויקטרינה הגדולה קיסרית רוסיה, והצליחה להפוך לגדולת ציירי הדיוקנאות בתקופתה ולאחת מגדולי הציירים הצרפתים בכלל. היא הייתה אשת העולם הגדול אשר טיילה לבדה בכל רחבי אירופה, בתקופה שבה זה לא היה מקובל לנשים. היא יצרה מאות ציורים המשלבים את סגנון הרוקוקו עם הנאו-קלאסי, ויצירותיה מוצגות עד היום במוזיאונים החשובים בעולם. זיכרונותיה, שפרסמה ב-1837, מהווים תיעוד בעל חשיבות רבה של חיי האמנים דאז.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן עצמי (צבעי שמן), 1800

בתמונה הקטנה: דיוקן עצמי עם בתה (צבעי שמן), 1789

רגיל

מארי-ג’וזף אנג’ליק

מארי-ג’וזף דיטה אנג’ליק, הוצאה להורג ב-1734

היום, לפני 284 שנים, עלתה באש העיר הישנה של מונטריאול בחבל קוויבק שבקנדה. מארי-ג’וזף אנג’ליק, שפחה שחורה צעירה – שרק יומיים קודם לכן הוחזרה לבעליה לאחר ניסיון בריחה – הורשעה בהצתת בית בעליה שהובילה לשריפה הגדולה, והיא עונתה, הוצאה להורג בתלייה וגופתה נשרפה. שאלת אשמתה עדיין שנויה במחלוקת בקרב היסטוריונים, כאשר מצד אחד נטען שהשריפה נגרמה בשוגג ושהיא הורשעה רק בשל היותה “שפחה מועדת”, ומצד שני נטען שעשתה זאת כמרד נגד עבדות. בכל מקרה, אנג’ליק מהווה עד היום סמל לאישה מעוררת השראה שנאבקה באומץ למען עצמאותה ולמען חייה.

ויקיפדיה

פרוטוקול המשפט המפורט, ומסמכים חשובים נוספים המספקים הקשר, זמינים בתרגום לאנגלית

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “המציתה: מארי-ג’וזף אנג’ליק”, יצירה של קית’ לאנג, מדיה מעורבת, 2012

בתמונה הקטנה: מסמכים מההליך המשפטי נגד אנג’ליק

רגיל

הסטר לוסי סטנהופ

ליידי הסטר לוסי סטנהופ, 1839-1776

היום, לפני 242 שנים, נולדה הסטר לוסי סטנהופ, אשת חברה והרפתקנית בריטית, הנחשבת לחלוצת הארכיאולוגיה של ארץ ישראל. ב-1810 יצאה בבגדי גבר, ללא רעלה, רכובה על אוכף כמנהג הגברים, למסע נדודים בכל אגן הים התיכון. כשהתגלגל לידיה כתב-יד איטלקי מימי הביניים שהצביע על אוצר הקבור תחת חורבות מסגד באשקלון, היא ביקשה וקיבלה מהסולטאן העות’מאני אישור לחפור – וב-1815 הייתה לאדם הראשון בעת המודרנית שנעץ אֵת חפירה באדמת ארץ ישראל. החפירה העלתה שרידי עמודים וכותרות וחרסים, וכן פסל שיש גדול מהתקופה הרומית; אוצר הזהב משאת נפשה לא נמצא.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אנה לטיטיה בארבוד

אנה לטיטיה בארבוד, 1825-1743

היום, לפני 193 שנים, מתה אנה לטיטיה בארבוד, משוררת, מסאית, סופרת ואשת חינוך אנגלייה. כתביה עסקו בנאורות ובמעלת הרגישות וערערו על הגדרות מסורתיות של נשיות. לשיריה נודעה תרומה מכרעת להתפתחות הכתיבה הרומנטית הבריטית, ספרי הלימוד וספרי הילדים שכתבה היוו מודל פדגוגי במשך יותר ממאה שנים, והאנתולוגיה שערכה על ספרות בריטית במאה ה-18 סייעה בביסוס הקאנון המוכר לנו כיום. מעמדה ההיסטורי בספרות נדחק בשל כוחות שמרניים שהשמיצו אותה, בעיקר מאז שפרסמה שיר המבקר את השתתפות בריטניה במלחמות נפוליאון, ורק בעשורים האחרונים היא זוכה לעדנה מחודשת.

 

“זְכֻיּוֹת הָאִשָּׁה” / אנה לטיטיה בארבוד (1773)

כֵּן, אִשָּׁה פְּצוּעָה, עִמְדִי עַל זְכוּתֵךְ לְהִתְבַּטֵּא!
קוּמִי, אִשָּׁה! זְמַן רָב מִדַּי מְבֻזָּה, דְּחוּיָה, נֶעֱקֶדֶת;
נוֹלַדְתְּ לִמְשֹׁל תַּחַת עֶלְבּוֹנוֹ שֶׁל הַחֹק הַמֻּטֶּה,
הָשִׁיבִי אֶל הַפִּסְגָּה אֶת הָאִימְפֶּרְיָה שֶׁלָּךְ הַמּוּלֶדֶת!

צַעֲדִי קָדִימָה, עוֹטָה שִׁרְיוֹן שְׁמֵימִי נִשְׂגֶּה;
הַטֹּהַר הַמַּלְאָכִי הַזֶּה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִתְלַכְלֵךְ;
לְכִי, הִתְפַּטְּרִי מִשִּׁלְטוֹנוֹ הַיָּהִיר שֶׁל הַגֶּבֶר הַגֵּא,
וְנַשְּׁקִי אֶת הַשַּׁרְבִיט הַמֻּזְהָב שֶׁל כֵּס מַלְכוּתֵךְ.

לְכִי, חִגְרִי לְגוּפֵךְ חֵן וְחֶסֶד וּצְאִי לְהִלָּחֵם;
אִסְפִי אֶת מְלַאי הַתּוֹתָחִים הַמְּנַצְנְצִים בָּאֹפֶק;
נִימָה מְמִסָּה רַכָּה שֶׁל שְׁאָגַת הַתּוֹתָח הָרוֹעֵם,
סֹמֶק לְחַיִּים וְהִסּוּס זָהִיר הֵם לָךְ כְּלֵי נֶשֶׁק.

זְכֻיּוֹתַיִךְ הֵן כְּאִימְפֶּרְיָה: אַל נָא תְּבַקְּשִׁי דַּלָּה –
מֻרְגָּשׁוֹת, לֹא מֻגְדָּרוֹת, תֹּאבַדְנָה בְּדִין וּדְבָרִים;
כְּתַעֲלוּמוֹת קְדוֹשׁוֹת, הַמֻּסְתָּרוֹת מִן הַתְּהִלָּה,
רַחֲקִי מִתִּגְרַת שְׂפָתַיִם וְיִקָּשְׁרוּ לָךְ כְּתָרִים.

נַסִּי אֶת כֹּל אֲשֶׁר הַתּוּשִׁיָּה וְהַיְּצִירָתִיּוּת מַצִּיעוֹת לְשַׁבֵּר,
אֶל אוֹיְבֵי הָאִימְפֶּרְיָה שֶׁלָּךְ שִׁלְחִי בֶּרֶךְ עַקְשָׁנִית;
הִפְכִי אֶת הַגֶּבֶר הַבּוֹגְדָנִי לְמַטָּרָה, לֹא לְחָבֵר;
שֶׁהֲרֵי אַתְּ יְכוֹלָה לְהוֹבִיל, אַךְ לְעוֹלָם לֹא לִהְיוֹת חָפְשִׁית.

כַּבְּדִי אֶת הַמֻּפְקָר, רַסְּנִי אֶת הַזָּדוֹן;
רַכְּכִי אֶת הַזּוֹעֵף, הַבְהִירִי אֶת הַמַּקְדִּיר:
יִהְיוּ חֲסָדַיִךְ נִתְבָּעִים יוֹתֵר מִכָּל דּוֹרוֹן –
מְסַכְּנִים אֶת כֹּל שֶׁהַפָּחוּת מַתִּיר.

אַךְ אַל תְּקַוִּי, צֶלֶם אֱנוֹשׁ נִשְׂגָּב שֶׁאַתְּ,
לְהִוָּתֵר בְּטוּחָה בַּמַּעֲמָד נִשָּׂא זֶה רַב-הָעֵרֶךְ;
מַחֲלִישָׁה וּמֻחְלֶשֶׁת, תְּגַלִּי בַּקָּרוֹב בְּאַחַת
שֶׁקְרִירוּתֵךְ שׁוֹכֶכֶת וְגַאֲוָתֵךְ מְפַנָּה דֶּרֶךְ.

אָז, רַק אָז, תִּנְטְשִׁי כָּל שְׁאַפְתָּנוּת חֲמַקְמַקָּה,
רִסּוּן אוֹ שִׁלְטוֹן לְבָבֵךְ יְעֻמְעַם אַט-אַט,
בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁל הַטֶּבַע, כָּךְ לִמְּדַתְנוּ הָאֱמֶת הָרַכָּה,
בְּאַהֲבָה הֲדָדִית אוֹבֶדֶת זְכוּת הָאַחַת.

(תרגום: מתת גולדברג אלון)

 

עוד משיריה של אנה לטיטיה בארבוד

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: ציור של ריצ’ארד סמואל משנת 1778, המתאר את הנשים כמוזות במקדש אפולו: אליזבת קרטר (משמאל), אנה לטיטיה בארבוד (מימין), אנג’ליקה קאופמן (יושבת). (בציור המקורי מופיעה גם אליזבת אן לינלי)

רגיל

מארי-אן פולז לבואזיה

מארי-אן פירט פולז לבואזיה, 1836-1758

היום, לפני 260 שנים, נולדה מארי-אן פולז לבואזיה, כימאית ואצילה צרפתייה. היא הייתה שותפה מלאה לעבודתו המדעית של בעלה אנטואן לבואזיה, תרגמה עבודות מדעיות חשובות מאנגלית ומלטינית לצרפתית, ושרטטה דיאגרמות של הניסויים שערכו, שאפשרו לאחרים להבין את שיטות המחקר ואת תוצאותיו. מחקריהם תרמו רבות לעיצוב הכימיה החדשה, עם גילוי גז החמצן ותפקידו בתהליך הבערה. למאדאם לבואזיה היה גם תפקיד חשוב בסטנדרטיזציה של השיטה המדעית ובביסוס תפיסה כוללת של הכימיה כתחום, כולל עקרון שימור המסה ורשימת יסודות, מונחים, ציוד מעבדה ופרוצדורות ניסוייות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: בני הזוג לבואזיה בציור של ז’אק-לואי דויד

בתמונה הקטנה: בני הזוג לבואזיה בציור שמן של ארנסט בוארד

רגיל

לוקרישה מוט

לוקרישה מוט, 1880-1793

היום, לפני 225 שנים, נולדה לוקרישה מוט, פעילה חברתית אמריקאית. מודעותה לזכויות נשים התגבשה כשהחלה בנערותה לעבוד כמורה וגילתה שהקולגות הגברים קיבלו שכר גבוה משמעותית מהנשים. כבר בגיל 27 הוסמכה מוט כמטיפה נוצרית קוויקרית; בעת שבה נשים לרוב לא הורשו לדבר בציבור היא הרצתה בפני קהלים שונים על דת ורפורמות חברתיות, ויכולותיה הרטוריות הפכו אותה לדוברת מרכזית למען זכויות נשים, ביטול העבדות וזכות הצבעה לכל האזרחים. היא הייתה גם ממנסחות הצהרת ההמלצות של ועידת סנקה פולס ב-1848, המסמך והאירוע המכונן של התנועה הסופרג’יסטית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הוועד המנהל של אגודת פנסילבניה נגד עבדות, 1851. עומדים, משמאל לימין: מארי גרו, א”מ דייוויס, האוורת’ וות’רלד, אבי קימבר וג’ מילר מק’קים; יושבים, משמאל לימין: מרגרט ג’יימס בורליי, בנג’מין ס’ בייקון, רוברט פורוויס ולוקרישה מוט (הצילום מתוך אוסף סופיה סמית’, סמית’ קולג’)

רגיל

אנה די קסטרו

מריה פרנסיסקה אנה די קסטרו, 1736-1686

היום, לפני 281 שנים, הוצאה להורג אנה די קסטרו, פרואנית ילידת ספרד שכונתה “לה בלה טולדנה” (היפהפייה מטולדו), באשמת כפירה בנצרות וקיום אורח חיים יהודי, וכן בהתנהגות מופקרת. אף על פי שנשים היו פטורות לרוב מעינויים קשים, במשך עשר שנים ישבה בכלא בלימה, עונתה ותושאלה על ידי האינקוויזיציה כדי לסחוט ממנה הודאה, עד שלבסוף הועלתה על המוקד למרות פסיקה שהגיעה מספרד לחוס על חייה. המקרה עורר שאלות קשות בנוגע לאי-סדרים ולשחיתות בשורות האינקוויזיציה, כמי שרק רצתה להפגין את כוחה וגם להחרים את רכושה הרב של קסטרו, והמועצה העליונה אסרה לדון בו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: אילוסטרציות של האינקוויזיציה בפרו ובספרד (לצערנו לא מצאנו פורטרט מאומת של אנה די קסטרו)

רגיל

אביגייל אדמס

אביגייל סמית’ אדמס, 1818-1744

“זכרו את הגברות… אלמלא תינתן תשומת לב מיוחדת לגברות, נהיה נחושות למרוד ולא נראה עצמנו מחויבות לחוקים שאינם משמיעים את קולנו ואינם מייצגים אותנו.”

היום, לפני 273 שנים, נולדה אביגייל אדמס, אשתו של ג’ון אדמס, הנשיא השני של ארה”ב. מאות מכתביה של הגברת הראשונה (הציטוט לעיל מתוך מכתב לבעלה, הנשיא) נודעים כתיעוד ייחודי בכנותו ובהיקפו של המהפכה האמריקאית. אדמס השפיעה רבות על עיצוב פניה של המדינה שנוסדה, ביקרה את תפיסת החירות של מנסחי החוקה בעודם משעבדים שחורים, ונחשבת לאחת מחלוצות הפמיניזם בארה”ב כמי שפעלה לקידום זכויותיהן לרכוש ולהשכלה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

דורותיאה ארכסלבן

דורותיאה כריסטיאנה ארכסלבן, 1762-1715

היום, לפני 302 שנים, נולדה דורותיאה ארכסלבן, הרופאה הראשונה בגרמניה. מגיל צעיר עבדה לצד אביה הרופא, ונאבקה למען זכותה לעסוק אף היא ברפואה, על אף החוק שאסר אז על נשים להיות בעלות משרה ציבורית. ב-1742 פרסמה עלון ובו טיעונים בעד הכנסת נשים לאוניברסיטאות וניתוח של המכשולים המונעים מנשים ללמוד, ביניהם תחזוקת הבית וגידול הילדים. ב-1754, לאחר שפרידריך השני מלך פרוסיה התערב לטובתה ולאחר שרקטור אוניברסיטת “האלה” החליט להתיר לה להיבחן, הייתה האישה הגרמנייה הראשונה שקיבלה תואר דוקטור ורישיון לעסוק ברפואה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

“דברי כמו פיראטית”

אהוי, חברות!

היום, 19 בספטמבר, נחגג מאז 1995 יום הדיבור הפיראטי, חג פארודי שבו נהוג לדבר בסלנג פיראטי ובחיתוך דיבור פיראטי.
החג נובע מתפיסה רומנטית של תור הזהב של הפיראטיות, והפך להיות גם חגה של כנסיית “מפלצת הספגטי המעופפת“.

ארררר!

גרייס או’מלי, 1603-1530
ראש שושלת או’מלי במערב אירלנד, שנודעה כ”מלכת הים של קונמארה” והובילה מרידות עיקשות באנגלים. היא זכתה לכבוד רב בקרב אנשיה על שהביאה את שבטה להיות מהיחידים שהתעשרו מדיג ומהעברת סחורות. היא הפכה לפיראטית רק כדי לשרוד מול ספינות ספרדיות, טורקיות ואנגליות. בשנות ה-60 לחייה, לאחר רדיפות ומאסר, קיבלה חנינה מהמלכה אליזבת ה-1. יותר מ-400 שנה מספר עליה הפולקלור האירי אגדות רבות.

כריסטינה אנה סקייט, 1677-1643
ברונית שוודית, אשר החל מ-1657 ניהלה, יחד עם אחיה ובעלה, ספינת פיראטים סודית שבאמצעותה תקפו ובזזו ספינות בים הבלטי. ב-1662, כאשר הנהיגה תקיפה של אוניית סוחר, רצח של כל צוותה והטבעתה, שברי האונייה שנסחפו לחוף משכו תשומת לב וחשפו את הסוד של הברונים. אחיה נעצר, נשפט והוצא להורג. כריסטינה אנה הצליחה להימלט לדנמרק ולא נשפטה משום שהחוק לא איפשר לתבוע אישה נשואה.

אן בוני, 1782-1700 ומרי ריד, 1721-1691
בוני הייתה שודדת ים אירית מפורסמת, שפעלה בעיקר באזור הקאריביים. מסופר עליה שבגיל 13 גרמה לאשפוזו של אדם בעקבות ניסיון תקיפה מינית, שחתרה תחת בעלה שחמד את רכוש אביה, ושסירבה לחכות בבטלה לשיבת אהובה ממסעותיו ולכן הצטרפה לסיפון, לבשה בגדי גבר וגם לחמה לצד הגברים.
ריד הייתה שודדת ים אנגלייה מפורסמת, שהתנהגה כגבר ונודעה כ”מרק ריד”, ככל הנראה על מנת להצליח להתפרנס, אם כי גם כשזהותה נחשפה, יחס הצוות אליה לא השתנה. היא הצטרפה לצי הבריטי, השתתפה במלחמת הירושה הספרדית, ובעת שהפליגה לאיי הודו המערבית ספינתה הותקפה בידי שודדי הים של בוני. ריד הייתה השורדת האחרונה שסירבה להיכנע, ובוני גילתה את מינה, צירפה אותה לצוות ספינתה והן הפכו לידידות טובות. כשצוות הספינה נתפס, שתיהן ניצלו מהוצאה להורג משום שטענו שהן בהיריון ושאין להעניש את עובריהן.

צ’ינג שי, 1844-1775
פיראטית סינית מפורסמת, המונצחת בספרים, משחקי וידאו וסרטים. היא הייתה זונה קנטונזית שנחטפה ע”י פיראטים והגיעה לפקד על צי של מאות ספינות ועשרות אלפי פיראטים. תחת הנהגתה נקבע קוד התנהגות פיראטי – ציות למנהיג/ה, איסור על גניבה מקופות ציבוריות, חלוקת השלל באופן הוגן ואיסור על אינוס שבויות. היא התעמתה עם האימפריות של התקופה, כולל הבריטים, הפורטוגזים ושושלת צ’ינג, והייתה מהמעטים שהצליחו לפרוש מהמקצוע.

עוד על ה”חג” בויקיפדיה

אתר “דבר כמו פיראט

פייסבוק

בתמונה: איור של צ’ינג שי, שם הצייר/ה לא ידוע, 1836

רגיל

אווה (רחל) פרנק

אווה (רחל) פרנק, 1816-1754

היום, לפני 201 שנים, נפטרה אווה פרנק, מנהיגת כת הפרנקיסטים, האישה היחידה שהוכרזה כמשיחה ע”י כת יהודית. אביה, יעקב פרנק, הועיד אותה להנהגה מרגע לידתה; אף שמה טעון בסמליות של חוה ורחל אמנו. נאסר עליה להתחתן או לעזוב את הקהילה, היא הוצגה כברייה קדושה וכהתגלמות השכינה והייתה למושא פולחן: המאמינים, לרוב בני החברה הגבוהה, נוצרים ופרנקיסטים גם יחד, סגדו לאיקונות בדמותה ועולי רגל חויבו בטקס קפדני בבואם לפניה. חצר הפרנקיסטים הוקמה בעיר אופנבאך שבגרמניה, ושם אווה תרמה רבות לעניים וכן הקימה בכספה את הקפלה הראשונה בעיר.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סיבילה רייטון מאסטרס

סיבילה רייטון מאסטרס, 1720-1676

היום, לפני 297 שנים, נפטרה סיבילה רייטון מאסטרס, ממציאה אמריקאית ילידת ברמודה, האדם הראשון מהקולוניות האמריקאיות שרשם פטנט וככל הידוע הממציאה הראשונה באמריקה. ב-24 ביוני 1712 הגיעה מאסטרס ללונדון במטרה לרשום פטנטים על ההמצאות שלה, ולאחר שלוש שנים הצליחה לרשום אותם תחת שמו של בעלה, משום שנשים לא יכלו להיות בעלות פטנט. הפטנט הראשון שלה היה שיטה ל”ניקוי והבראת התירס הצומח בקולוניות האמריקאיות”, והשני היה שיטה לשזירת כובעים ומצנפות מקש ומעלי דקל אשר שימשה גם לייצור סלים, שטיחים וכיסויים לריהוט.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

טרואן דה מריקור

אן-ז’וזף טרואן דה מריקור, 1817-1762

היום, לפני 255 שנים, נולדה טרואן דה מריקור, זמרת ומהפכנית צרפתייה, מבשרת המאבק לאמנציפציה של הנשים. ב-1789, עם כינוס אסיפת המעמדות הראשונה בוורסאי, הייתה האישה היחידה שהחלה לפקוד את הטריבונות של האסיפה המחוקקת. דה מריקור הביעה בנאומיה השקפות רדיקליות שהקדימו את זמנן בעד זכות הנשים לשוויון, זכותן לבחור ולהיבחר בארגונים פוליטיים ושילובן בצבא, ונגד דחיקתן אל תפקידים מסורתיים של אמהות, רעיות ועקרות בית. היא הושמצה כבעלת מוסר מפוקפק, נעצרה בשל כוונות שטפלו עליה לרצוח את המלכה, ולבסוף אושפזה בשל מחשבות שווא של רדיפה ושיגעון.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

סוזנה רייט

סוזנה רייט, 1784-1697

היום, לפני 320 שנים, נולדה סוזנה רייט, משוררת ומלומדת, בוטנאית ואשת עסקים משפיעה במושבה האמריקאית פנסילבניה. בחוותה גידלה כשותנית לייצור בירה, קנבוס לייצור נייר וטקסטיל, פשתן ואינדיגו, וכן גידלה תולעי משי והקימה את המפעל הראשון בארה”ב למשי. היא גם חקרה את השימושים הרפואיים של צמחים והפיקה מהם תרופות. שיריה נגעו בהגות ובמיסטיקה; באחד מהם, למשל, הטילה ספק ב”חוק האלוהי” המצדיק את אי-השוויון המגדרי בנישואים. משום שנודעה בשיקול דעתה וביושרתה שימשה גם כנציגת ביהמ”ש, ניסחה מסמכים משפטיים, כמו שטרי חוב וצוואות, ויישבה מחלוקות מקומיות.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מכתב שכתבה רייט ב-1755, אחד מני רבים במסגרת תכתובותיה עם בכירי ההוגים ואנשי העסקים של התקופה

בתמונה הקטנה: אחוזת רייט בפנסילבניה, העומדת עד היום ומשמשת כמוזיאון

רגיל

חואנה אזורדוי דה פאדייה

חואנה אזורדוי דה פאדייה, 1862-1781

היום, לפני 236 שנים, נולדה חואנה אזורדוי דה פאדייה, מצביאה בוליביאנית. ב-1810 היא הצטרפה יחד עם בעלה לתנועת המהפכה שפעלה לעצמאות בוליביה ולסילוק הכובש הספרדי. במהלך הקרבות ארגנה פלוגות לוחמות, ובזכות פעילותה האמיצה מונתה ב-1816 לסגן קולונל של צבא המורדים. במהלך אחד הקרבות, בעת שהייתה בהריונה החמישי, נפצעה ובעלה נהרג; היא נאלצה להימלט לצפון ארגנטינה, שם הצליחה ליצור אזור חיץ ולהבריח את הספרדים. בשיאה כמפקדת בצבא המהפכה פיקדה על 6,000 חיילים. היא מתה בעוני מוחלט, ורק כמאה שנים מאוחר יותר זכתה לתהילה הראויה.

ויקיפדיה

פייסבוק