עמוד 1
רגיל

מרגריט פורט

מרגריט פורֶט, ? – 1310

היום, לפני 709 שנים, נשרפה על המוקד מרגריט פורֶט, מיסטיקנית בגינית נוצרייה צרפתייה. ספרה “המַּרְאָה של הנשמות הפשוטות” מתאר בשפה יפה וקולחת שלבים שעל הנשמה לעבור כדי להגיע למצב מתמשך של שמחה ושלווה ולאיחוד אקסטטי עם האל דרך אהבה. פורֶט הואשמה בכפירה על טענתה כי במצב זה, הניתן להשגה בעולם הזה ולא רק בעולם הבא, הנשמה מצויה מעל למוסריות המקובלת ומעל להוראות הכנסייה. הספר, ללא ציון שמה, זכה לפופולריות רבה ותורגם לכמה שפות, ולעתים אף נתפס כחלק מהקאנון התיאולוגי. כיום היא מושא למחקר אקדמי ונחשבת לאחת המיסטיקניות הגדולות של ימי הביניים.

עוד על מרגריט פורט

עוד על הבגיניות, קהילות עצמאיות של נשים נוצריות קתוליות, שהחליטו להקדיש את חייהן לדת ללא נדרים נזיריים רשמיים ומבלי לפרוש מן העולם

פייסבוק

בתמונה הגדולה: עמוד מתוך פרק 35 בספרה “המראה של הנשמות הפשוטות”, מתוארך לסוף המאה ה-15 או תחילת המאה ה-16. מוצג כיום במוזיאון קונדה בטירת שנטילי שבצרפת

בתמונה הקטנה: כריכת מהדורה חדשה של ספרה, ספרד 2015 [מקור]

רגיל

אלסנדרה ג’יליאני

אלסנדרה ג’יליאני, 1307 (?) – 1326

היום, לפני 693 שנים, הלכה לעולמה אלסנדרה ג’יליאני, מדענית איטלקייה, הנחשבת לאישה הראשונה בהיסטוריה המתועדת שעסקה באנטומיה ובפתולוגיה. היא עבדה כסייעת בניתוחים שביצע מונדינו דה לואיזי, אבי האנטומיה המודרנית, בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בולוניה, ונודעה ביכולתה יוצאת הדופן בהכנת גופות למחקר אנטומי ולהכשרה רפואית. השיטה שפיתחה לשם כך להזרקת צבע לכלי הדם תרמה במיוחד להבנת אופן הפעולה של מחזור הדם הקטן, בין הלב לריאות. העדויות ההיסטוריות לעבודתה נעלמו או הושמדו, לפי ההשערות בשל זעזוע הכנסייה מהישגיה של אישה בתחום.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: הציור “שיעור באנטומיה” מ-1493, ובו מונדינו דה לואיזי יושב על כיסא ואוחז בספר, ודמות של אישה (שהיא ככל הנראה אלסנדרה ג’יליאני) מדגימה את הנחיותיו

בתמונה הקטנה: איור מתוך ספרו של דה לואיזי, “אנטומיה” (מהדורת 1541)

רגיל

יולנדה מאראגון

יולנדה מאראגון, 1443-1384

היום, לפני 634 שנים, נולדה יולנדה, מלכת אראגון ונאפולי, דוכסית אנז’ו ורוזנת פרובאנס. היה לה תפקיד מרכזי בהכרעת הקרבות בין צרפת ואנגליה במלחמת מאה השנים, בין היתר בכך שהגנה על שארל השביעי וייעצה לו עד הכתרתו למלך צרפת וב-1429 מימנה את צבאה של ז’אן ד’ארק, מהלכים שהטו את הכף לטובת צרפת. ככל הנראה כמתנה לנישואי בתה הבכורה ושארל השביעי, הזמינה, תכננה ומימנה את ספר השעות של רוהאן, ספר תפילה נוצרי מעוטר, שהיה יוצא דופן במאה ה-15 בסגנונו הנשי ובכך שהאיורים בו דרמטיים במיוחד ומתמקדים פחות בתיאור המעשי והארצי ויותר בתחום הרגשי.

עוד על יולנדה מאראגון

* ספר שעות הוא ספר תפילה נוצרי, שהיה נפוץ בימי הביניים בקרב מי שאינם אנשי כמורה ככלי להבעת מסירות דתית (וכן להפגנת עושר ומעמד חברתי), וכלל תפילות ופרקי תהילים נבחרים אשר עוטרו בעיטורים צבעוניים תואמים. הספרים פירטו את התפילות המתאימות לשעות שונות ביום ואת ימי הקדושים לאורך השנה, ולעתים נוספו בו גם פרטים על חגים או אירועים חילוניים.

עוד על ספר השעות של רוהאן

פייסבוק

בתמונה הגדולה: איור של יולנדה ושניים מילדיה מתפללים לבתולה ולבן

בתמונה הקטנה: איור מתוך “ספר השעות” המתאר מאבק בין שד והמלאך מיכאל על נשמת המת, לפני האל

רגיל

ג’וליאן מנוריץ’

ג’וליאן מנוריץ’, 1416-1342

היום, לפני 675 שנים, נולדה ג’וליאן מנוריץ’, תיאולוגית ומיסטיקנית נוצרייה אנגלייה חשובה. ג’וליאן הייתה ידועה כסמכות רוחנית וכיועצת בקהילת נוריץ’, העיר השנייה בגודלה באנגליה דאז. ספרה “התגלויות של אהבה אלוהית”, שסיימה לכתוב ב-1395, הוא הספר הראשון באנגלית שידוע שנכתב ע”י אישה, ובו תיארה בבהירות ובעומק את חזיונות האל שחוותה כאהבה אִמהית ואת תפיסתה את החטא כשלב הכרחי למודעות עצמית ולקבלת תפקיד האל בחיי האדם. כתב יד זה הפך נפוץ בקהילות קתוליות ואנגליקניות ברחבי אירופה, תורגם לשפות רבות והודפס במהדורות שונות מאז 1670 ועד ימינו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

יום כיפור: בין בת-חוה למקום

על פי תפיסת חז”ל, יום הכיפורים הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, על עבירות שבין אדם – ובת-חוה – למקום. יום זה מוקדש אפוא להתנקות ולהשתחררות מחטאים ומקיבעונות שליליים כדי לקדם את השנה החדשה במצפון נקי ובראש שקט.
אך עבירות שבין אדם לחברו – ולחברתו – אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו – וחברתו.
ביום שבו אפילו לעבריינים מותר להיות חלק מהקהילה (“בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים”), חשוב לזכור ולהזכיר את הנשים הספורות שבמרוצת הדורות הצליחו לפרוץ דרך ולהיכלל בבתי הכנסת ובמקומות הלימוד, וזכו לקבל הכרה לדורות כתלמידות חכמים וכראשות ישיבה.

גמר חתימה טובה! 

מרים שפירא, נולדה בסביבות 1360
אם משפחת לוריא המפורסמת, המיוחסת לרש”י ובעלת היסטוריה משפחתית של נשים למדניות, אשר הייתה ראשת ישיבה באלזס (חבל ארץ בצרפת של היום) והרצתה שיעורים בתלמוד לפני בחורי ישיבתה, כפי שמעידים צאצאיה המהרש”ל והאר”י.

חוה בכרך, 1652-1585
מלומדת צ’כית נודעת, אשר מלבד ידיעותיה התורניות וחידושי הלכה שהתפרסמו בשמה, הייתה מיוחסת מאוד, נכדתו של המהר”ל מפראג. נכדה רבי יאיר חיים בכרך, שקרא את שם ספרו הנודע “חות יאיר” על שמה, כתב על בקיאותה בתלמוד הבבלי והירושלמי, במדרשי חז”ל ובספרות השו”ת כי “היתה אם כל חי בתורה ובמעשים, אשר אשה בכל אלה לא מצאנו”.

אסנת ברזאני, 1670-1590
רבנית, למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת, שעמדה בראש ישיבה בכורדיסטן ונודעה בכינוי “התנאית”. אביה העניק לה חינוך תורני יסודי ומעמיק והתנה את נישואיה בכך שתמשיך בלימוד התורה ולא תיאלץ לעזוב את בית המדרש לטובת טיפול במשק הבית. בני דורה ראו בה סמכות רבנית לכל דבר, כמי שהייתה ממונה הן על ההוראה והן על ניהול הישיבה, וצאצאיה שימשו ברבנות בעיראק עד המאה ה-20.

חנה רחל ורברמאכר, 1888-1805
נודעה כ”בתולה מלודמיר”, השתייכה לתנועת החסידות וסיגלה לעצמה גינוני אדמו”רות. ההנהגה הדתית באוקראינה לא ראתה זאת בעין יפה, ומשגברו הרינונים עליה עלתה לארץ ישראל, ובירושלים המשיכה לנהוג כאדמו”רית – התעטפה בטלית, הניחה תפילין, ערכה מדי שבת סעודה שלישית לחסידיה בביתה שבמאה שערים, לימדה תורה, העניקה ברכות, התפללה עם נשים אחרות בכותל המערבי ובקבר רחל, ולפי חלק מהעדויות אף עסקה בקבלה מעשית.

מאחורי הטקסט שבכותרת התמונה:
“גבירתי, יונתי תמתי, אמִתתי ואמונתי, ציצי ותפארתי, אמי רבנתי […] יהי אלוהיה עמה ויגדיל שמה” – אגרת מחורזת משנת 1664, מאת הרב פנחס חרירי, מראשי המקובלים השבתאים בכורדיסטן, לרבנית אסנת ברזאני
(מתוך הספר “יהודי מוצל: מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה”, מאת עזרא לניאדו, הוצאת המכון לחקר יהדות מוצל, 1981)

פייסבוק

רגיל

עיד אל-פיטר: שבירת הצום

עיד אל-פיטר: שבירת הצום

הנה כמה נשים מוסלמיות בולטות בהיא-סטוריה, שהיוו דוגמה למחילה, לשלום, לקהילתיות ולאחווה ברוח עיד אל-פיטר, החל היום:

ראבעה אל-עדוויה رابعة العدوية , 752-802 (עיראק)
מיסטיקנית סופית חשובה ילידת בצרה (עיראק), שנודעה בעבודת האל בכוונה מלאה, באדיקות ובאהבה, שפרצה דרך בכך שגברים הגיעו ללמוד ממנה ושהוקדשו לה פרקים באסופות הקלאסיות.

ארווה בינת אסמה أروى بنت أحمد , 1048-1138 (תימן)
מלכת תימן במשך כ-70 שנה, מהשליטות הידועות והמלומדות ביותר בעולם המוסלמי והאישה הראשונה שזכתה לתואר “חג’ה”, המסמל באסלאם השיעי את היותה התגלמות חיה של האֵל.

המלכה חדיג’ה السلطانة خديجة , ?-1380 (האיים המלדיביים)
סולטאנית האיים המלדיביים במשך כ-30 שנה, מהדמויות ההיסטוריות הפופולריות ביותר וסמל לעוצמה נשית במלדיביים עד היום.

סעידה אל חורה  السيدة الحرة , ‎‎1542-1485 (מרוקו)
מלכת תטואן (מרוקו), שלאחר הכיבוש הספרדי הפכה למנהיגה הבלתי מעורערת של הפיראטים במערב הים התיכון. פירוש שמה: “אישה אצילה חופשייה ועצמאית שאינה כורעת בפני אף סמכות”.

נאנא אסמאו نانا أسماء , 1793-1864 (ניגריה)
משוררת פורה, אשת חינוך ונסיכת ח’ליפות סוקוטו (ניגריה), המהווה עד היום דוגמה ומופת לאישה מוסלמית מלומדת ועצמאית ונחשבת לחלוצת החינוך לנשים והפמיניזם המודרני באפריקה.

עיד סעיד (חג שמח) عيد سعيد
כל עאם ואנתו בח’יר (כל שנה ואתם בריאים) كل عام وانتوا بخير

עוד על עיד אל-פיטר عيد الفطر

פייסבוק

בתמונה: ציור של ראבעה אל-עדוויה המופיע במילון פרסי

רגיל

קתרינה מסיינה

קתרינה מסיינה, 1380-1347

היום, לפני 670 שנים, נולדה קתרינה מסיינה, פילוסופית, תיאולוגית ומיסטיקנית איטלקייה. היא הקדושה הפטרונית של איטליה, אחת הקדושות הפטרוניות של אירופה ודוקטור של הכנסייה הקתולית – אחת מבין 33 תיאולוגים בלבד מכל הזמנים שזכו להכרה כבעלי השפעה מכרעת על התפתחות הנצרות. ב-1366, בעקבות חיזיון דתי, החלה בפעילות פוליטית וציבורית למען עניים וחולים וכן למען שלום בין ערי המדינה של איטליה ובינן לבין הכנסייה. פעילותה, סגפנותה וחזיונותיה נודעו ברבים ויצרו סביבה חוג של מעריצים ותומכים. האיגרות והתפילות שכתבה בניב הפלורנטיני נמנות עם הכתבים הקלאסיים של הספרות האיטלקית המוקדמת.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קריסטין דה פיזאן

קריסטין דה פיזאן, 1430-1364

היום, לפני 652 שנים, נולדה קריסטין דה פיזאן, סופרת ומשוררת ונציאנית, היחידה בימי הביניים שהתפרנסה מכתיבה מקצועית. היא התאמצה לרכוש השכלה רחבה בהיסטוריה, בפילוסופיה, בגיאוגרפיה ובתיאולוגיה באופן עצמאי, מאחר שלא הייתה לנשים גישה לאוניברסיטאות. במאות חיבוריה יצאה נגד תפיסות רווחות של מיזוגיניה ותפקידי מגדר ובעד שוויון בין המינים בתחומי החינוך וההתנהגות הנאותה. המפורסם שבכתביה, “ספר עיר הגבירות”, הוא חיזיון אלגורי מוסרי: הגבירות הן נשים מפורסמות מהעבר, “אצילות ברוחן” להבדיל מ”אצילות במעמדן”, אשר להן מסייעות בבניית העיר האוטופית שלוש מעלות טובות בדמות נשים – היגיון, הגינות וצדק.

ויקיפדיה

עוד על “ספר עיר הגבירות

פייסבוק