עמוד 1
רגיל

בת אלפיים: בַּאן זָאוֹ

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

בַּאן זָאוֹ, 116-45 לספירה

בַּאן זָאוֹ, הידועה גם בשם הכבוד הוּיבַּאן, הייתה היסטוריונית ופילוסופית סינית. “הספר של שושלת האן המערבית”, שהשלימה בשנת 111, נחשב לספר ההיסטוריה הרשמי הראשון שנכתב על ידי אישה, והראשון שבו מתועדת גם השושלת מצד אם הקיסר. ספרה “שיעורים לנשים”, על חינוך וכללי התנהגות לנערות ונשים, נותר נפוץ ברחבי סין במשך מאות שנים. היה לה גם עניין רב באסטרונומיה ובמתמטיקה, היא כתבה שירים, מסות וחיבורי הגות, וכן הנחתה את משפחות האצולה בהתקדמות רוחנית וב”אמנויות המיטה” לפי הדאואיזם. עד היום היא זוכה לכבוד כאחת הנשים המשכילות ביותר שהיו בסין.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: איור של בַּאן זָאוֹ מאת האמן צֵ’ן זֵ’אנְגָאוֹ

רגיל

בת אלפיים: אַנְטִיוֹכִיס בת טְלוֹס

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

אַנְטִיוֹכִיס בת טְלוֹס

אַנְטִיוֹכִיס הייתה רופאה בת המאה ה-1 לספירה מהעיר טְלוֹס שבליקיה, ברית ערים לחופי הים התיכון, בין יוון לטורקיה של ימינו. היא החלה לעבוד כשוליה של אביה, תלמיד של דיוסקורידס (מחבר “מאטריה מדיקה”, ספר רפואת צמחים שנותר בשימוש עד המאה ה-17). במהרה הקימה אנטיוכיס מרפאה משלה וצברה כישורים וידע גם באסכולת הרפואה ההיפוקרטית, ובשונה מרופאות מוקדמות אחרות לא עסקה בתחום המיילדותי אלא בריפוי מחלות, של גברים ונשים כאחד. על המוניטין שלה מעידות הכרה רשמית שקיבלה ממועצת העיר והתייחסויות לעבודתה בספרי רפואה מרחבי אירופה גם שנים רבות לאחר מותה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: “סטלה מדיקה”, מצבת זיכרון של רופאה גאלית-רומית מהמאה השנייה, מוצגת במוזיאון דה לה קור ד’אור, בעיר מץ שבצרפת

רגיל

בת אלפיים: וֵלֶדָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

וֵלֶדָה מנהיגת הבְּרוּקְטֶרִים

וֵלֶדָה (“הרואה” בניב קדם-קלטי) הייתה כָּמְרָה של שבט הבְּרוּקְטֶרִים, שניבאה את הצלחת המרד שלהם ברומאים ונחשבת למי שהובילה אותו והייתה המוח שמאחוריו. בשנת 70 לספירה נחל המרד ניצחון (זמני) כששני לגיונות של חיל המצב הרומי נכנעו ללא קרב, מפקדיהם נשלחו אל ולדה, וסירותיהם הובלו אליה כמנחה. במחצית השנייה של המאה ה-1 היא נתפסה על-ידי רוב השבטים הגרמאניים כמעין אלה, השייכת לשושלת של נבואה קדושה שניתנה לנשים, והייתה לה השפעה רבה כבוררת עליונה בסכסוכים ובעימותים. עד היום היא מונצחת ביצירות אמנות ובסיפורים מרחבי גרמניה, הולנד וסקנדינביה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: הדפס של הצייר ז’ורז’ מורו משנת 1921 המנציח “נביאה ברוקטרית בשם ולדה המעודדת את בני שבטה לצאת לקרב נגד רומא במהלך המרד הבטאווי שהתרחש בשנת 69-70 לספירה”

רגיל

בת אלפיים: בּוּדְהָהמִיטְרָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

בּוּדְהָהמִיטְרָה, נולדה בסביבות שנת 60 לספירה

בּוּדְהָהמִיטְרָה הייתה נזירה בודהיסטית מהודו בתקופת השיא של אימפריית קושאן שבמרכז אסיה, שהיוותה במשך מאות שנים את הקשר המרכזי בין סין ורומא, ובין מזרח ומערב בכלל. היא הקימה מקדשים ומונומנטים בכמה ערים לאורך נהר הגנגס, ובהם כתובות מתוארכות של בודהה ושל מתרגלי “הדרך המתומנת האצילה”, הבּוֹדְהִיסַטְּוָה. בזכות פועלה להפצת “התורה הגבוהה”, האַבְּהִידְהַרְמַה (הקאנון הבודהיסטי לפי המסורת הקדומה של הסַרְוָסְטִיוַדָה), ובזכות הצלחתה בגיוס משאביהם של החזקים והעשירים למען החברה כולה, הייתה לה תרומה משמעותית לשימור ולחיזוק הבודהיזם.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל המוצג במוזיאון אללהאבאד באוטר פרדש, הודו, שעליו נכתב בבראהמי (אחד הכתבים העתיקים של סנסקריט):
“בשנה 2 לשלטון מהרג’ה קנישקה, ביום השמיני בחודש השני של המאנטה בעונת החורף, דמות זו של בודהיסטווה הוקמה על ידי הנזירה בודההמיטרה, הבקיאה בטריפטיקה, על מנת לחגוג את האל בודהה”

רגיל

בת אלפיים: אַמָאנִיטוֹרֶה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

אַמָאנִיטוֹרֶה, מלכת נוביה משנת 1 לפנה”ס עד שנת 20 לספירה לערך

אַמָאנִיטוֹרֶה הייתה קַנְדָקֶה (“מלכה”) של נוביה, חבל ארץ היסטורי בעמק הנילוס, באזור מצרים, סודאן ואתיופיה של ימינו. היא מוזכרת בכמה טקסטים מהעת העתיקה, ביניהם ספר מעשי השליחים בברית החדשה, כמי שהצליחה לשמור על עצמאותה ועוצמתה ולהדוף את ניסיונות הכיבוש הרומאי. היא נודעת גם כאחת מאחרוני הבונים הגדולים של ממלכת כוש, שבנתה מאגרי מים בעיר מַרוּאָה בירת כוש, הקימה ושיקמה כמה מקדשים גדולים לאל אָמוֹן ומבנים רבים נוספים (ביניהם יותר ממאתיים פירמידות נוביות) – שרבים מהם שרדו עד היום ומעידים כי תקופתה הייתה המשגשגת ביותר בהיסטוריה המרואנית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: כן אבן שנמצא ב-1843 בכפר וואד בן נאקה שלגדות הנילוס, מוצג כיום במוזיאון המצרי בברלין. לצד דמותה נכתב, בכתב מרואני ובהירוגליפים מצריים:
“הישארי, הישארי על הכס האדיר, איזיס, גבירת העולם שמתחת, כמו הירח הגדל כביצה בחולפו על פני הרקיע. ומי ייתן שהדבר יעניק כוח לבתך, אמאניטורה”

רגיל

בת אלפיים: לִיוְיָה

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

לִיוְיָה קיסרית רומא, 58 לפנה”ס – 29 לספירה

לִיוְיָה דְרוּסִילָה, הידועה גם כיוּלִיָה אוׄגוּסְטָה (“הנשגבת”), הייתה אם השושלת היוליו-קלאודית, אשתו ויועצתו של ראשון קיסרי רומא אוגוסטוס והאישה המשפיעה ביותר בראשית האימפריה הרומית. היא הפכה למודל האצילי לכל נשות רומא כמטרונה, אשת המשפחה והבית. באופן חסר תקדים ניתנו לה הכבוד והיכולת להיות בעלת ממון ולנהל בעצמה את כספיה ללא פיקוח גברי, ועקב כך יכלה לנהל מעגל תומכים ולצבור כוח פוליטי רב, שעליו שמרה גם לאחר מות בעלה. היא הייתה האישה הראשונה שתמונתה הוטבעה על גבי מטבעות, ולאחר מותה הוכרזה כאלה ופסלה הוצב במקדש אוגוסטוס.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: פסל של ליויה, המוצג במוזיאון ארה פאצ’יס ברומא (צילום: ג’ובאני דל’אורטו)

רגיל

בת אלפיים: דֵנְג סוּי

אחרי 2,000 פוסטים, חוגגות שבוע של היא-סטוריה בת אלפיים!

דֵנְג סוּי קיסרית סין, נולדה בסביבות שנת 80 לספירה

דֵנְג סוּי, או הקיסרית הֵקְסִי (“הצנועה ומשכינת השלום”), שלטה באימפריה הסינית כחלק משושלת האן לקראת סוף המאה ה-1 לספירה. היא חקוקה בהיסטוריה הסינית כבעלת כישורים בולטים בניהול האימפריה, כמי שקיצצה בהוצאות הארמון, הרחיקה מושחתים, פתחה את אסמיה בפני רעבים, התקינה צינורות מים והפחיתה מיסים, וכן השכינה שלום עם שבטים נוודים ופיתחה את המשפט הפלילי. היא הייתה גם מלומדת היטב בחמש הקלאסיקות של הקונפוציאניזם ותרמה לשימורן, עודדה השכלה וחשיבה מקורית, הייתה פטרונית של אמנות, ונחשבת לראשונה בעולם שאימצה רשמית את השימוש בנייר.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: דמותה של דֵנְג סוּי, מגולמת על ידי השחקנית לִי שֵנְג בסדרת הטלוויזיה “האגדה על בַּאן שוּ” (2015)

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: טרובדוריות!

לכבוד יום ההולדת החמישי של היא-סטוריה, אנו מזמינות אתכן לחגוג עם הטרובדוריות, הראשונות בהיסטוריה המערבית שהלחינו, כתבו, ניגנו ושרו מוזיקה חילונית!

במאות ה-12 וה-13, בחצרות האצילים של אוקסיטניה*, היו בכל מקום טרובדורים**. למרות הדימוי הפופולרי, לא היו אלה מוזיקאים דלפונים הנודדים מעיר לעיר כשעל שכמם כלי מיתר, אלא בני אצולה ואנשי חצרותיהם. וכן, היו ביניהם גם לא מעט נשים. כשרבים מהאצילים נסעו הרחק במסעות הצלב, ורבות מהחצרות נותרו תחת אחריות הנשים, חל שינוי במעמד האישה ובקודים התנהגותיים-חברתיים, ושירת הטרובדורים ביטאה זאת. בחברה האוקסיטנית, גם נשות החצר ידעו לשיר, לנגן ולכתוב שירי אהבה, שירים פוליטיים, קינות וגם שירים לריקודים, וכן לנהל עימות או דיאלוג לירי בדילמות מוסריות.

עוד על טרובדוריות בויקיפדיה

* אוקסיטניה הייתה אזור משגשג וחשוב בדרום אירופה, שכלל בעיקר את דרום צרפת, ספרד ואיטליה.

** מקור כינוים של הטרובדורים בפועל האוקסיטני trobar שפירושו “למצוא”, ובהשאלה “להמציא” או “לחבר” (שיר או לחן).

———————————-

נושא מרכזי בשירתם של הטרובדורים היה אהבה, כולל אהבה מחוץ לנישואין וחושניות ארוטית, בניגוד לתפיסה הנוצרית השלטת דאז, ובכל זאת זכו שיריהם להצלחה רבה ואף התקבלו ע”י הכנסייה.

גם הטרובדוריות יצרו קשר הדוק בין מעשה השירה למעשה האהבה, אך הן כתבו על אהבה בדרך שונה מעמיתיהן הגברים; סגנונן היה דיאלוגי יותר ומצועצע פחות, והן הציגו גרסה מיושבת יותר ואידילית פחות של מערכות יחסים.

הנה כמה בתים מתוך שיריהן של טרובדוריות, בנות אוקסיטניה של המאות ה-12 וה-13:

“חבר נאה מתוק, אוכל לומר לך בכנות
שמעולם לא הייתי ללא תשוקה
משום ששמחת להיות מאהב החצר שלי;
לא הייתה גם עת, חבר נאה מתוק,
שבה לא רציתי לראותך עוד;
מעולם לא הרגשתי חרטה,
ואם הלכת ממני בכעס, מעולם לא קרה
שחשתי שמחה עד ששבת אלי.”
(טיבור ד’אורנז’)

“אתה מאהב ראוי כל כך,
שהלוואי שלא היית כזה הססן;
אך אני שמחה שאהבתי גורמת לך חרטה,
שאם לא כן, הייתי אני זו שמכה על חטא.
ובכל זאת, אתה הוא שעומד להפסיד
אם לא תהיה אמיץ דייך לעמוד מאחורי רצונך,
ותסב לשנינו נזק רב אם תסרב.
שהרי גברת אינה מעזה להסתיר
את רצונה האמיתי.”
(גרסנדה דה פרואנזה)

“כעת הגענו אל התקופה הקרה
כשקרח ושלג ובוץ מכסים את האדמה
והציפורים הקטנות דוממות
אף אחת אינה נוטה להנעים זמירות.”
(אזלייה דה פורקירן)

“אישה יפהפייה, שהנאה ושפה אצילית מרוממות אותך,
ואיכות,
אלייך יוצאים חרוזיי,
משום שבך יש עליצות ושמחה ואושר,
וכל הדברים הטובים שאפשר לרצות מאישה.”
(ביאריס דה רומנס)

עימות לירי מפורסם בין שתי טרובדוריות, מריה דה ונטדום וגי ד’אוסל, עסק בדילמה הבאה: כאשר גבר מצליח לשכנע גברת לקבלו כמאהב, האם הוא נעשה שווה מעמד לה, או שמא הוא נותר במעמד של משרת שלה?

(מתוך עמודי ויקיפדיה של הטרובדוריות המפורטות כאן)

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מיניאטורה מתוך ספר שירים שהעניק ג’ון טלבוט הרוזן משרוסברי למרגרט מאנז’ו מלכת אנגליה, שנת 1440 לערך (הספרייה הבריטית, Royal MS 16 G. V folio 3v)

בתמונה הקטנה: מיניאטורה מתוך “שירים של מריה הקדושה” שאסף אלפונסו העשירי מלך קסטיליה, המאה ה-13

רגיל

בסי ריינר פארקס

בסי ריינר פארקס, 1925-1829

היום, לפני 189 שנים, נולדה בסי ריינר פארקס, סופרת, משוררת, עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים באנגליה. היא הייתה חברה בתנועת הנשים המאורגנת הראשונה באנגליה, שהפעילה בכיכר לנגהם בלונדון מועדון קריאה ובית קפה שהיוו מרחב לדיון ולפעולה למען שיפור מעמדן וזכויותיהן של נשים, בעיקר זכויות תעסוקה, השכלה, רכוש והצבעה. היא הייתה העורכת הראשית של “הירחון של נשות אנגליה”, אשר נוסד ע”י קבוצת לנגהם ב-1858 והיה כתב-העת הראשון שקידם ופרסם את פועלן של נשות התקופה לצד סיקור נשים בולטות בהיסטוריה, שירה שכתבו נשים וחדשות רלוונטיות לנשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יהודית הררי

יהודית (איזנברג) הררי, 1979-1885

היום, לפני 132 שנים, נולדה יהודית הררי, מורה, גננת וסופרת ישראלית, מחלוצות החינוך המיוחד בארץ, ממייסדי תל אביב והסתדרות המורים וחברת מועצת “הבימה”. בספרה “אישה ואם בישראל: מתקופת התנ”ך עד שנת העשור למדינת ישראל” (1958) כתבה “על נשי-ישראל שלקחו חלק פעיל בחיי האומה. […] על האישה היהודית שהאירה את בית ישראל במחשכי הגלות, על הנשים שהשתתפו בבנין מולדתנו, בהחייאת לשוננו, בהפרחת שממותינו, בהגנה על אדמותינו […]. רבים בעמנו וביחוד הנשים אינם יודעים הרבה על חיי האישה הישראלית, ומקוה אני שמספר זה ילמדו להכיר את אחיותיהם ואימותיהם.”

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פלורנס דיקס

פלורנס אמיליה דיקס, 1959-1864

היום, לפני 153 שנים, נולדה פלורנס דיקס, מורה וסופרת קנדית. ב-1918, לאחר ארבע שנות מחקר וכתיבה, שלחה להוצאה לאור “מקמילן” את ספרה, “הרשת של הרומן העולמי”, המתעד את ההיסטוריה של העולם תוך הדגשת תרומתן של נשים. כעבור כחצי שנה קיבלה דחייה. כשקראה את “דברי ימי עולם” של הרברט ג’ורג’ ולס, שיצא לאור ב-1920 באותה הוצאה, הבחינה בדמיון ברור בינו לבין ספרה. היא תבעה את ההוצאה ואת ולס אך הפסידה, וכך גם בביהמ”ש לערעורים ולבסוף גם בביהמ”ש העליון בלונדון. רבים כיום מאמינים כי בתי המשפט זלזלו בה בשל מגדרה וכי ללא ספק נעשה פלגיאט.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיקס מימין

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: מרי ריטר בירד

לרגל יום הולדת 4 להיא-סטוריה, מוקירות את ההיסטוריונית הראשונה שכתבה מנקודת מבט היא-סטורית:

מרי ריטר בירד, 1958-1876

“אי-אפשר להבין את הדרך שבה נבנתה החברה שלנו מבלי להכיר בחלקן של נשים בביסוס חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש הפולחן וכל זכויות הפרט, כל ההומניזם, כל ענפי הידע וכל דבר אחר בעל ערך”

היום, לפני 141 שנים, נולדה מרי ריטר בירד, היסטוריונית, ארכיברית ופעילת זכויות נשים וזכויות עובדים אמריקאית. היא הייתה פעילה ב”ליגת איגוד העובדות”, במפלגה הסופרג’יסטית של ניו יורק, באיחוד הקונגרסאי לסופרג’יזם ובארגוני נשים חשובים נוספים, וכתבה ספרים משפיעים על תפקידן ומקומן של נשים בהיסטוריה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

רובין מורגן

רובין מורגן, נולדה ב-1949

היום, לפני 68 שנים, נולדה רובין מורגן, בילדותה שחקנית-כוכבת ובבגרותה פעילה פמיניסטית רדיקלית, סופרת, משוררת ועורכת של האנתולוגיה “Sisterhood is Powerful” ושל מגזין “Ms.”. בשנות ה-60 הייתה פעילה בתנועות למען זכויות אזרח ונגד מלחמת וייטנאם, והייתה מייסדת שותפה של ארגונים פמיניסטיים כמו “הנשים הרדיקליות של ניו יורק” ו-“W.I.T.C.H”. ב-1968 הייתה ממארגנות המחאה נגד “מיס אמריקה”, שבמהלכה הושלכו לפח אשפה מוצרים נשיים סימבוליים, כמו סירים ומגבים, אירוע שנחקק בזיכרון בטעות כ”שריפת חזיות”. מיוחסת לה המצאת המושג “היא-סטוריה” לתיאור היסטוריוגרפיה מנקודת מבט נשית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מתוך ההפגנה נגד תחרות “מיס אמריקה”

בתמונה הקטנה: רובין מורגן עם ג’יין פונדה וגלוריה סטיינם

רגיל

קריסטין דה פיזאן

קריסטין דה פיזאן, 1430-1364

היום, לפני 652 שנים, נולדה קריסטין דה פיזאן, סופרת ומשוררת ונציאנית, היחידה בימי הביניים שהתפרנסה מכתיבה מקצועית. היא התאמצה לרכוש השכלה רחבה בהיסטוריה, בפילוסופיה, בגיאוגרפיה ובתיאולוגיה באופן עצמאי, מאחר שלא הייתה לנשים גישה לאוניברסיטאות. במאות חיבוריה יצאה נגד תפיסות רווחות של מיזוגיניה ותפקידי מגדר ובעד שוויון בין המינים בתחומי החינוך וההתנהגות הנאותה. המפורסם שבכתביה, “ספר עיר הגבירות”, הוא חיזיון אלגורי מוסרי: הגבירות הן נשים מפורסמות מהעבר, “אצילות ברוחן” להבדיל מ”אצילות במעמדן”, אשר להן מסייעות בבניית העיר האוטופית שלוש מעלות טובות בדמות נשים – היגיון, הגינות וצדק.

ויקיפדיה

עוד על “ספר עיר הגבירות

פייסבוק

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: חנה טרגר-ברנט

חנה טרגר-ברנט, 1943-1870

היום, לפני שנתיים, עלה הפוסט הראשון לדף היא-סטוריה.
מאז אנו ממשיכות מדי יום ביומו להנכיח את סיפוריהן של נשים שהייתה להן השפעה על ההיסטוריה.
לרגל יום ההולדת שלנו אנחנו רוצות להביע הרבה כבוד והערכה למי שנחשבת להיסטוריוגרפית הראשונה של היישוב היהודי בארץ-ישראל.

חנה טרגר-ברנט עלתה עם משפחתה לפלשתינה וחיה במושבה פתח תקווה בשנים 1887-1871. לאחר שובה ללונדון החלה לתעד את תולדות היישוב בסדרת ספרים שכתבה לילדים ולמבוגרים. כתביה הושפעו מהלכי רוח פמיניסטיים שספגה באנגליה, ונוסף על שרטוט מצבן של הנשים בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות’מאנית ביקשה טרגר-ברנט להצביע על משמעות חלקן במפעל בניין הארץ.

***

“מה יכולה ילדה כמוני לעשות בארץ-ישראל?” שאלה חנה ברנט (לימים טרגר) בת השש-עשרה בשנת 1886. ואכן, הסיפור הציוני עוצב מראשיתו בתור סיפור גברי: עבודת החלוצים הצטיירה לרוב כעבודתם של גברים בלבד, וכאשר נזכרה עשיית נשים היא הייתה בבחינת ספח של עשיית הגברים, לא חלק אינטגרלי שלה.
חנה טרגר הייתה ככל הנראה אחת הנשים היחידות שתיארו את שנותיהן הראשונות של המושבות, והיא מציעה מבט מגדרי מרתק ומרענן על ימי העלייה הראשונה. הסיפור החלוצי-הגברי, שהתעלם מהסיפור הנשי, הפך תחת עֵטהּ של טרגר לסיפור חלוצי נשי משלים. בעיצובה הספרותי את המושבה הושט שרביט החלוצים-המנצחים גם לנשים.
סיפוריה מייצגים נכוחה את השלב הראשון של הפמיניזם בארץ, אימוץ נשיות “חדשה”. מבעד למבטה הייתה המהפכה הציונית גם מהפכה רומנטית, ובה גם יחסי מגדר חדשים. החוויה הארץ-ישראלית הייתה לא רק חוויה ציבורית חדשה אלא גם חוויה ששינתה את תחום הבית והמשפחה.
סיפוריה של חנה זורים אור על פינות אפלות בהיסטוריוגרפיה של המושבות בראשיתן, מרחיבים את שביקשו הכותבים הגברים לטשטש ומקצרים את מה שהרחיבו. מתיאוריה עולה לא רק שינוי שחל בדמות הנשית אלא גם תדמית של מהפכה חברתית תרבותית כוללת: חיי שיתוף של נשים וילדים במושבות, אופיים השובב של הצברים הראשונים, יחסי ילדים יהודים עם שכניהם ילדי הערבים, אימהוּת, זוגיות, יחסי אהבה בין צעירים לצעירות, חינוך פורמלי הן לבנות והן לבנים, ובעיקר עשייה משותפת של נשים, גברים וילדים.
לגישתה, הסיפור הלאומי לא ייכון ללא הסיפור הפרטי – מפעל התחייה חייב להתחשב גם בפרט ובמשפחה. קולה, קול אישה, חושף את הראייה הנשית ומביא אותנו לשוב ולבחון את המציאות ההיסטורית.

***

בהזדמנות זאת נבקש להודות ל מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה ולד”ר שרון גבע בפרט, על טרחתן הרבה למען הרחבת ערך הויקיפדיה של חנה ברנט-טרגר ורבות אחרות, ועל פועלן בכלל לקידום ההיסטוריוגרפיה הנשית בישראל.
אנו מודות לכל שותפותינו לדרך של הנכחת הישגיהן ופועלן של נשים, וכן לכל האוהדות, המלייקקות, המגיבות, המשתפות ומעלות ההצעות.
שלכן,
שלהב, מתת והילה

***

הטקסט לעיל מתומצת מתוך מאמרה המרתק של פרופ’ מרגלית שילה: “מבט מגדרי על העלייה הראשונה לפי סיפורי חנה טרגר

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

כנס היסטוריה נשית בשרה לורנס קולג’

כנס היסטוריה נשית בשרה לורנס קולג’, 1979

היום, לפני 36 שנים, הסתיים סמינר הקיץ הראשון בשרה לורנס קולג’, שיזמה פרופ’ גרדה לרנר (בתמונה הגדולה), ובו הרצו כמה מחלוצות לימודי ההיסטוריה הנשית בארה”ב, בנושאים מגוונים: “נשים שחורות באמריקה הלבנה”, “שליטה במיניות נשית והאיום שבחתרנות נשית”, “כיצד ניצחו הסופרג’יסטיות” ועוד. בעקבות הצלחתו האדירה של הסמינר, ובעקבות לחץ של המשתתפות בו על הממשל הפדרלי, ב-1987 הוכרז חודש מרץ כחודש ההיסטוריה הנשית בארה”ב.

עוד על הכנס ועל חודש ההיסטוריה הנשית שמצוין בעקבותיו

פייסבוק

רגיל

ג’ודי שיקגו

ג’ודי שיקגו, נולדה ב-1939

“כיוון שלגברים יש היסטוריה, קשה להם לדמיין איך זה לגדול ללא היסטוריה, או את התחושה של התרחבות העצמי כתוצאה מהגילוי שגם לנו הנשים יש מורשת ראויה. לצד הגאווה יש גם זעם, על שנמנע מאיתנו הידע החשוב הזה”

היום, לפני 76 שנים, נולדה ג’ודי שיקגו, אמנית ומחנכת פמיניסטית העוסקת בנשים בהיסטוריה ובתרבות. בשנות ה-70 טבעה את המונח “אמנות פמיניסטית” והייתה מהמייסדות של התוכנית האקדמית הראשונה בארה”ב ללימודי נשים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

יום הולדת להיא-סטוריה: אנה קומננה

אנה קומננה, 1153-1083?

במלאת שנה להיא-סטוריה, מוקירות את ההיסטוריונית הראשונה!

אנה קומננה (נולדה ב-1.12.1083) הייתה נסיכה, מלומדת ורופאה יוונייה. היא הייתה פילוסופית מחוננת, וגם ייסדה וניהלה בית יתומים ובית חולים בקונסטנטינופול, שאכלס יותר מעשרת אלפים בני אדם. בשנת 1138 השלימה קומננה את סיפור שנות מלוכתו של אביה, הקיסר אלכסיוס הראשון, וקראה לחיבורה “אלכסיאדה”. בזכות חיבורה זה נחשבת אנה קומננה להיסטוריונית הראשונה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

גרדה לרנר

גרדה לרנר, 2013-1920

היום, לפני 94 שנים, נולדה גרדה לרנר, היסטוריונית, סופרת ומורה אמריקאית ילידת אוסטריה. בנעוריה בוינה הייתה לרנר פעילה במחתרת האנטי-נאצית, וישבה בשל כך בכלא האוסטרי. ב-1939 היגרה משפחתה לניו יורק. ב-1972, כפרופסור ב”שרה לורנס קולג'”, הקימה את תוכנית הלימודים הראשונה בארה”ב בנושא היסטוריה נשית. לרנר כיהנה כנשיאת ארגון ההיסטוריונים האמריקאים.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

5,000 נשים עושות היא-סטוריה

לרגל המאורע המשמח של קבלת 5,000 לייקים בדף הפייסבוק שלנו:

5,000 נשים עושות היא-סטוריה, 1913

ב-13.3.1913, 5,000 נשים מרחבי ארה”ב ערכו תהלוכה מול הבית הלבן, יום לפני השבעתו של הנשיא וודרו וילסון, על מנת לתבוע זכות הצבעה לנשים. מארגנות התהלוכה היו אליס פול ולוסי בורנס, ועורכת הדין אינז מילהולנד הובילה אותה. התהלוכה זכתה לתשומת לב במיוחד בשל צבעוניותה וגודלה והשפיעה רבות לשינוי הסעיף בחוקה המאפשר לנשים להצביע.

עוד על צעדת הסופרג’יסטיות ב-1913

פייסבוק