עמוד 1
רגיל

מָתִי רוּבֶּנוֹבָה

מָתִי (“סבטלה”) רוּבֶּנוֹבָה, 1944-1925

היום, לפני 93 שנים, נולדה מָתִי רוּבֶּנוֹבָה, פרטיזנית ופעילה קומוניסטית, מהסמלים של ההתנגדות היהודית בבולגריה. מגיל צעיר הייתה פעילה בתנועת הנוער הקומוניסטית בבולגריה, פעילות שהייתה לא חוקית, ועם הצטרפות בולגריה למדינות הציר במלחה”ע השנייה, החלה לפעול גם נגד השלטון הפרו-פשיסטי ופרו-נאצי. במאי 1944 הצטרפה לפרטיזנים הלוחמים בהרי הבלקן, ובאחד הקרבות נפצעה ברגלה; כשהסתתרה כדי להחלים, הוסגרה למשטרה הבולגרית ונרצחה. ימים אחדים לאחר מותה התחוללה בבולגריה הפיכה, היהודים שגורשו הורשו לחזור והמדינה עברה להילחם לצד בעלות הברית.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: דיוקן של רובנובה, מתוך אתר בית לוחמי הגטאות

רגיל

רות פירסט

רות פירסט, 1982-1925

היום, לפני 93 שנים, נולדה רות פירסט, עיתונאית, חוקרת ואקטיביסטית יהודייה דרום-אפריקאית. ב-1956 הייתה בין דמויות המפתח שמחו נגד האפרטהייד והואשמו בבגידה, ב-1960 נאסר עליה להמשיך לפרסם את כתביה ונאסר על אחרים לצטט אותה, וב-1963 נעצרה והוחזקה ללא אישום בבידוד ובחסך חושי במשך 117 ימים. לאחר מכן הוגלתה, המשיכה לפעול בתנועה הבריטית נגד האפרטהייד והרצתה על פיתוח העולם השלישי ועל אפריקה בבריטניה, בטנזניה ובמוזמביק. פירסט נרצחה, בפקודת קצין במשטרת דרום אפריקה, באמצעות מעטפת נפץ שנשלחה אליה אל האוניברסיטה במוזמביק.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: פירסט עם נלסון מנדלה, בכנס הקונגרס האפריקאי הלאומי השנתי (ANC) בשנת 1951. מתוך אתר הספרייה של אוניברסיטת קייפטאון

בתמונה הקטנה: ציור קיר לזכרה, צויר על ידי בן סלואו בפארק נומזאמו בסוואטו, דרום אפריקה

רגיל

מארי-ג’וזף אנג’ליק

מארי-ג’וזף דיטה אנג’ליק, הוצאה להורג ב-1734

היום, לפני 284 שנים, עלתה באש העיר הישנה של מונטריאול בחבל קוויבק שבקנדה. מארי-ג’וזף אנג’ליק, שפחה שחורה צעירה – שרק יומיים קודם לכן הוחזרה לבעליה לאחר ניסיון בריחה – הורשעה בהצתת בית בעליה שהובילה לשריפה הגדולה, והיא עונתה, הוצאה להורג בתלייה וגופתה נשרפה. שאלת אשמתה עדיין שנויה במחלוקת בקרב היסטוריונים, כאשר מצד אחד נטען שהשריפה נגרמה בשוגג ושהיא הורשעה רק בשל היותה “שפחה מועדת”, ומצד שני נטען שעשתה זאת כמרד נגד עבדות. בכל מקרה, אנג’ליק מהווה עד היום סמל לאישה מעוררת השראה שנאבקה באומץ למען עצמאותה ולמען חייה.

ויקיפדיה

פרוטוקול המשפט המפורט, ומסמכים חשובים נוספים המספקים הקשר, זמינים בתרגום לאנגלית

פייסבוק

בתמונה הגדולה: “המציתה: מארי-ג’וזף אנג’ליק”, יצירה של קית’ לאנג, מדיה מעורבת, 2012

בתמונה הקטנה: מסמכים מההליך המשפטי נגד אנג’ליק

רגיל

אגתה אווילינגיימאנה

אגתה אווילינגיימאנה, 1994-1953

היום, לפני 24 שנים, נרצחה אגתה אווילינגיימאנה, ראשת ממשלת רואנדה, ע”י המשמר הנשיאותי – אות הפתיחה לרצח העם ברואנדה. היא הייתה מורה לכימיה (על אף התנגדות לכך שבנות ילמדו מדעים), והגיעה לתודעת הציבור כשהקימה קואופרטיב של הסגל האקדמי. ב-1992 מונתה לשרת החינוך מטעם המפלגה הדמוקרטית, וביטלה את מערכת המכסות והמלגות האקדמיות על בסיס אתניות, החלטה שקוממה עליה את הקיצוניים בני ההוטו. ב-1993, בניסיון להגיע להסכם שלום בין טוטסי להוטו, הסכימו הנשיא וכל המפלגות על מינויה לראשת הממשלה – האישה הראשונה, והיחידה עד כה, בתפקיד זה.

ויקיפדיה

עוד על רצח העם ברואנדה

פייסבוק

רגיל

ליזה מאגון

ליזה מאגון, 1943-1920

היום, לפני 75 שנים, נרצחה ליזה מאגון, חברת המחתרת של ארגון הפרטיזנים בגטו וילנה שבליטא. בשל המראה הארי שלה צוידה בתעודות מזויפות והייתה לקשרית במחתרת, שתוך סיכון חייה העבירה כלי נשק וכן את רעיון המרד. בין היתר הוטלה עליה המשימה להזהיר את היהודים בגטו אשמיאני מפני אקציה קרבה, להבהיר להם שמשמעותה מוות, לארגן אותם לבריחה ליערות ולקרוא להתנגדות. יום אחד, בבואה לחדש כנדרש את דרכונה המזויף, נעצרה, נחקרה ועונתה, אך לא חשפה דבר על המחתרת ולבסוף הוצאה להורג בירייה. היא הונצחה בסיסמת הגיוס של ארגון הפרטיזנים: “ליזא רופט!” (“ליזה קוראת!”)

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הקטנה: ציור של דוד לבקובסקי, “פרטיזנים ביער”, גועש על נייר, 1956 (מתוך אוסף “יד ושם”)

רגיל

חיה זיידנברג

חיה זיידנברג, 1948-1926

“בית הדין של לוחמי חירות ישראל דן ביום כ”א בשבט למיתה בירייה את הבוגדת חיה זיידנברג, בת 22, מחולון. היא נאשמת בבגידה במולדת ובעם העברי ובשיתוף פעולה עם הכנופיות הערביות. אשמתה הוכחה. פסק הדין הוצא אל הפועל בו ביום.

זיידנברג הכירה את דאוד יסמיני, צעיר ערבי נוצרי מיפו, בעת עבודתה בדואר בתל אביב, ונוצר ביניהם קשר רומנטי. לטענת ארגון הלח”י, שלא הוכחה מעולם, הוקלטה שיחה ביניהם שבה כביכול הביעה נכונות להעביר עבורו מטען נפץ. היום, לפני 70 שנים, חוליה של הארגון חטפה אותה מדירתה לפרדס בשרון, לבית דין שדה, והוציאה אותה להורג במקום.

ויקיפדיה 

פייסבוק

הציטוט הוא מתוך ההודעה שהוציא ארגון הלח”י ביום הוצאתה להורג, 1 בפברואר 1948 (בתמונה הגדולה)

רגיל

רצח נשות ה-PKK

רצח נשות ה-PKK (מפלגת הפועלים של כורדיסטן), 2013

היום, לפני 5 שנים, נרצחו בפריז שלוש אקטיביסטיות כורדיות, מייסדות ומנהיגות של המחתרת הכורדית בטורקיה. סקינה קנסיז הייתה ממייסדיה של “מפלגת הפועלים של כורדיסטן” בשנות ה-80, והמשיכה להנהיג את התנועה הכורדית מבית הכלא לאחר שנאסרה ועונתה ע”י המשטרה הטורקית, ומפריז לאחר שהוגלתה; פידן דוגן פעלה באיחוד האירופי למען זכויות הכורדים; וליילה סיילמז פעלה למען זכויות נשים בקרב המיעוט הכורדי. על פי מקורות זרים, סוכנות הביון הממשלתית של טורקיה עומדת מאחורי פעולת החיסול, אולי במטרה לבלום את שיחות השלום שנערכו אז בין המורדים הכורדים והממשל הטורקי.

ויקיפדיה

עוד על סקינה קנסיז, 2013-1958

עוד על פידן דוגן, 2013-1982

עוד על ליילה סיילמז, 2013-1989

פייסבוק

רגיל

רוז’ה רובוטה

רוז’ה רובוטה, 1945-1921

היום, לפני 73 שנים, שלושה שבועות לפני שחרור אושוויץ, הוצאה להורג רוז’ה רובוטה בשל חלקה במרד הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה. את ההתקוממות הובילה המחתרת של תנועת “השומר הצעיר” בפולין, שאליה השתייכה רובוטה כנערה. היא הייתה אחראית לאסוף את אבק השריפה מאסירות שעבדו בבית החרושת וסיכנו את חייהן בהברחתו, להסתירו ולהעבירו לחברים אחרים במחתרת לשם ייצור חומרי נפץ. באוקטובר 1944 הצליחו האסירים להרוג ארבעה אנשי אס-אס ולפוצץ את גג קרמטוריום 3, עד שהנאצים הצליחו לדכא את המרד. רובוטה נתפסה, נחקרה ועונתה, אך לא הסגירה איש, ולבסוף הוצאה להורג בפומבי.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אנה די קסטרו

מריה פרנסיסקה אנה די קסטרו, 1736-1686

היום, לפני 281 שנים, הוצאה להורג אנה די קסטרו, פרואנית ילידת ספרד שכונתה “לה בלה טולדנה” (היפהפייה מטולדו), באשמת כפירה בנצרות וקיום אורח חיים יהודי, וכן בהתנהגות מופקרת. אף על פי שנשים היו פטורות לרוב מעינויים קשים, במשך עשר שנים ישבה בכלא בלימה, עונתה ותושאלה על ידי האינקוויזיציה כדי לסחוט ממנה הודאה, עד שלבסוף הועלתה על המוקד למרות פסיקה שהגיעה מספרד לחוס על חייה. המקרה עורר שאלות קשות בנוגע לאי-סדרים ולשחיתות בשורות האינקוויזיציה, כמי שרק רצתה להפגין את כוחה וגם להחרים את רכושה הרב של קסטרו, והמועצה העליונה אסרה לדון בו.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונות: אילוסטרציות של האינקוויזיציה בפרו ובספרד (לצערנו לא מצאנו פורטרט מאומת של אנה די קסטרו)

רגיל

תוריא אל-שאווי

תוריא אל-שאווי, 1956-1936

היום, לפני 81 שנים, נולדה תוריא אל-שאווי, הטייסת המרוקאית הראשונה. מגיל צעיר נמשכה לעולם התעופה, וב-1950 נרשמה לקורס טיס בשדה התעופה של הצבא הצרפתי, שבמהלכו הפגינה יכולות טכניות מרשימות. ב-1951, חודשיים לפני שמלאו לה 16, קיבלה רישיון טיס, וזכתה לסיקור תקשורתי בכל רחבי העולם כסמל לעתידה המבטיח של מרוקו. ב-1 במרץ 1956, יום לפני הכרזת העצמאות של מרוקו, התקרב אליה גבר, ירה לעברה שני כדורים ונמלט. היא מתה במקום, ורצח זה מעולם לא פוענח. משערים כי הרוצח הוא איש אסלאם קיצוני שהתנגד ל”בגידתה” בערכי הדת, או צרפתי שהתנגד לעצמאות מרוקו.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

חוק הסאטי הבנגלי

חוק הסאטי הבנגלי (תקנה 17), 1829

היום, לפני 188 שנים, אסרה הודו על קיום טקס ה”סאטי” (מילולית: “האישה המסורה”) – הקרבת האלמנה ההינדית על ידי קבורתה או שריפתה בחיים, יחד עם בעלה המנוח. בתחילת המאה ה-19 אחת מכל אלף אלמנות, מכל הקאסטות, ביצעה סאטי, מרצונה לכאורה אך לעתים קרובות בשל לחץ שהופעל עליה. חוק הסאטי הבנגלי מ-1829 הגדיר את המנהג כנוגד את הטבע והמוסר האנושי, וקבע כי כל בעל תפקיד בקהילה שלא יפעל למניעת טקס כזה, ועל אחת כמה וכמה מי שיעודד טקס כזה או ישתתף בו – יעמוד למשפט פלילי על גרימת מוות. בימינו ישנם מקרי סאטי בודדים; האחרון דווח ב-2008.

עוד על חוק הסאטי הבנגלי

עוד על טקס ה”סאטי”

פייסבוק

רגיל

יום המאבק באלימות נגד נשים: ג’נדרסייד

*** אזהרת טריגר: רצח תינוקות ***

“כָּל הַבַּת הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכוּהָ, וְכָל הַבֵּן תְּחַיּוּן”

היום, לפני 18 שנים, הכריז האו”ם על 25 בנובמבר כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, לזכרן של האחיות מיראבל, שלוש פעילות פוליטיות ברפובליקה הדומיניקנית, שנרצחו בתאריך זה בשנת 1960. במסגרת יום המאבק, ממשלות העולם וארגונים שונים נקראים לארגן פעילויות להעלאת המודעות הציבורית לסוגיית האלימות נגד הנשים בחברה, לרבות אלימות מינית, אלימות במשפחה וסחר בנשים.

קשה לחשוב על ביטוי ישיר, בוטה, מחריד ושיטתי של אלימות נגד נשים יותר מהשמדה שיטתית רחבה שלהן בסמוך ללידתן עד כדי יצירת פערים מהותיים בשיעורי הילודה והתמותה של נשים וגברים.
האו”ם מעריך כי המספר הכולל של נשים “חסרות” נכון לשנת 2014 הוא 117 מיליון בעולם כולו, והערכות אחרות מדברות על 160 מיליון ויותר.
התופעה נחקרה ותוארה לראשונה בשנות ה-80 ע”י הכלכלן ההודי אמרטיה סן, זוכה פרס נובל לכלכלה על מחקריו בתחום העוני, הרעב והרווחה. את המונח “ג’נדרסייד” לתיאור התופעה טבעה ב-1985 הפמיניסטית האמריקאית מארי אן וורן, כדי להסב את תשומת הלב לכך שלהטיה מגדרית יש תוצאות קטלניות, בדומה לתוצאות הקטלניות של אפליה מטעמי גזע, דת או מעמד.

כפי שכל מי שנתקל/ה באיחול “שתזכו לבנים זכרים” יודעת, העדפת בנים היא פרקטיקה עתיקה ומסורתית הפושה בכל החברות הפטריארכליות. אפשר למצוא עדויות להפלות סלקטיביות ולרצח תינוקות בנות, וכן לסנקציות שליליות כלפי אמהות שילדו בנות, לאורך כל ההיסטוריה המתועדת כמעט בכל יבשת, מחברות ציד ולקט ועד חברות מודרניות, בקרב עשירים ועניים; משכילים וחסרי השכלה; הינדים, קונפוציאנים, עמים ילידיים, מוסלמים או נוצרים.
מסיבות תרבותיות, חברתיות וכלכליות, בן נתפס כמאדיר את כבוד הבית, ובת נתפסת כמזל רע וכנטל. בחברות חקלאיות יש נטייה להעדיף בן שיוכל לתרום לעבודה הפיזית הקשה, ובעתות מלחמה למאמץ המלחמתי. בהתאם למסורת ולחוקים של מדינות רבות, הבן צפוי להמשיך לשאת את שם המשפחה, לפרנס אותה ולרשת את נכסיה, בעוד הבת תעבור למשפחת הבעל עם נישואיה בתוספת נדוניה ולא תוכל לתמוך בהורים לכשיזדקנו.
תופעת הג’נדרסייד – בפועל, מדובר ב”פמיסייד” – הביאה בעשורים האחרונים להפרת האיזון הדמוגרפי בדרום אסיה ובמזרחה, בעיקר בהודו ובסין, ונוכחת באופן בולט גם במדינות כמו דרום קוריאה, טייוואן, אלבניה וגיאורגיה, ואף בקרב אוכלוסיות מסוימות במערב. לאורך כל ההיסטוריה המתועדת בחרו עשרות מיליוני הורים להרוג, להזניח תזונתית ורפואית או לנטוש לחסדי הגורל עשרות מיליוני תינוקות בנות, ולנסות להוליד בנים במקומן. המודרניזציה, כך מסתבר, דווקא מחמירה את המצב. בדורות האחרונים, עם התקדמות הטכנולוגיה, שיפור הטיפול הרפואי והנגשת האולטרסאונד כמעט לכל אזור בעולם, לעתים קרובות מדי הבנות פשוט לא מגיעות לאוויר העולם ומופלות כבר ברחם.
בחברות מרובות ילדים, כמעט תמיד יהיה לכל משפחה בן; העדפת הבנים לא חייבת להתקיים על חשבון חייהן של הבנות. אבל דווקא בחברות מודרניות, עשירות עירוניות ומשכילות יותר, נמצאה נטייה להקריב את הבנות שלא נולדו לטובת בנים, וזאת משתי סיבות: הראשונה, צמצום המשפחה ורצון ההורים להוליד רק ילד אחד או שניים (או, כמו בסין, מדיניות הגבלת הילודה); והשנייה, היכולת הטכנולוגית לדעת את מין העובר ההופכת את אקט ההעדפה לבנים ליותר פשוט ופחות מעורר נקיפות מצפון. כך, מאז שנות השמונים יש עלייה תלולה בפער בין שיעורי לידת בנים ובנות במקומות שונים בעולם.

תוצאותיו של הג’נדרסייד מהדהדות על פני כל כדור הארץ בדורנו: ריכוזים גבוהים של גברים שהם “רווקים בעל כורחם”, מתוסכלים נואשים וחסרי משפחה (בסין, למשל, אחד משישה צעירים כיום לא ימצא בת זוג בארצו), מעודדים פרקטיקות של חטיפת נשים, סחר בנשים, נישואים בכפייה ותקיפות מיניות, וגם יותר מלחמות ומאבקים אלימים באופן כללי.
במלכוד שבין התכנון הדמוגרפי לבין המסורת המושרשת המעדיפה בנים, ממשלות באזורים שבהם ישנו פער ניכר בין מספר הנשים והגברים מנסות להתמודד עם הבעיה בדרכים שונות, מאיסור על הפלות סלקטיביות שלא מסיבות רפואיות ועד הסדרת אימוצים ותגמול על לידת בנות. אולם מחקרים מראים כי הגורם המשפיע ביותר על צמצום הפמיסייד הוא העלאת ערכן של ילדות בכל העולם כך שלא תיתפסנה עוד כנחותות. לשם כך יש לעודד השכלת נשים, לבטל חוקים ומנהגים שמונעים מבנות לרשת את הוריהן ו/או מכפיפים אותן לגברים, ובעיקר לקדם את שילובן של נשים בחיים הציבוריים והכלכליים.

——————————————————

עוד על פמיסייד:
רצח תינוקות בנות
הפלה סלקטיבית מגדרית
הנשים החסרות

“על נשים מהודו ומסין נאסר להביא בנות לעולם. אם הן עושות כן – הן נרצחות, או רוצחות את תינוקתן, או מפילות, או בורחות – תלוי כמה לחץ מפעילה עליהן החברה…”
מתוך כתבתה של אריאנה מלמד על סרט התעודה “זאת בת: המילים הקטלניות ביותר בעולם” (2012)

עוד על “50 מיליון נעדרות“, ארגון התנדבותי הודי שהקימה ריטה בנרג’י במטרה להעלות מודעות בינלאומית לנשים ש”הועלמו” בהודו באלימות מוטת מגדר

פייסבוק

בתמונה הגדולה: מפגינות בהודו למען שינוי התפיסה שבנות הן פחותות ערך בהשוואה לבנים

בתמונה הקטנה: מודעה של ממשלת סין לעידוד ילודת בנות

——————————————————

עוד פוסטים היא-סטוריים על אלימות נגד נשים:
על רצח האחיות מיראבל
על רצח נשים במשפחה בישראל
על טיפול בנשים נפגעות אלימות במשפחה
על מילת נשים
על עבדות מין

רגיל

האנה ללנגו

רצח האנה ללנגו, 2014

היום, לפני 3 שנים, מתה מפצעיה האנה ללנגו, נערה אתיופית בת 16. חודש לפני כן נחטפה מבית ספרה ועברה אונס קבוצתי על ידי חמישה גברים. כמה ימים אחר כך, נטשו אותה חוטפיה בשולי אדיס אבבה ושם היא נמצאה ונלקחה לבית חולים. רציחתה של ללנגו הכתה גלים באתיופיה – ביקורת רבה הופנתה כלפי הרשויות בשל הטיפול הלקוי במקרה, והרשתות החברתיות הציפו את הבעיה העמוקה של תרבות האונס באתיופיה. לפי ארגון הבריאות העולמי, יותר מ-70 אחוזים מהנשים באתיופיה סובלות מאלימות פיזית ומינית ושיעור המקרים של חטיפת כלות במדינה הוא מהגבוהים בעולם.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אדית שטיין

אדית (יהודית) שטיין, 1942-1891

היום, לפני 126 שנים, נולדה אדית שטיין, פילוסופית, אחות ונזירה גרמנייה יהודייה. היא עבדה כעוזרת מחקר וכחברת סגל בחוג לפילוסופיה, וחקרה את תופעת האמפתיה. ב-1921, בעקבות קריאה בכתביה של תרזה מאווילה, המירה את דתה, שינתה את שמה לתרזה בנדיקטה, הצטרפה למסדר הכרמליתי ולימדה נערות בבית ספר קתולי. עם עליית הנאצים לשלטון פנתה לאפיפיור פיוס ה-11 וניסתה לשכנעו לפעול להצלת העם היהודי. לאחר שנספתה במחנה הריכוז אושוויץ, הייתה לסמל ומופת בעולם הקתולי בשל מותה על אמונתה, כמו המרטירים בראשית הנצרות, והוכרזה על ידי הכנסייה הקתולית כקדושה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

נירג’ה בהנוט

נירג’ה בהנוט, 1986-1963

היום, לפני 31 שנים, נהרגה נירג’ה בהנוט, דוגמנית ודיילת הודית. היא הייתה הדיילת הראשית בטיסה 73 של חברת התעופה “פאן-אמריקן” שב-5.9.86 נחטפה ע”י טרוריסטים במהלך עצירה בפקיסטן. בהנוט הצליחה ליידע את הטייס וצוותו בעודם על הקרקע, והללו הצליחו להימלט, ובכך מנעה מהמטוס לעזוב את שדה התעופה; היא הצילה את חייהם של רבים מהנוסעים כשסייעה להם לברוח דרך יציאות החירום; ונורתה ומתה כשהגנה בגופה על 3 ילדים ממטח של כדורים. לאחר מותה הייתה ההודית הצעירה ביותר, והאישה הראשונה, שזכתה באות הגבורה והאומץ הגבוה ביותר במדינתה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

קמילה או’גורמן

מריה קמילה או’גורמן חימנז, 1848-1828

היום, לפני 169 שנים, הוצאה להורג קמילה או’גורמן, מאושיות החברה הגבוהה בארגנטינה דאז. כנערה התוודעה לאב לאדיסלב גוטיירס, כומר הקהילה שאליה השתייכה משפחתה, ובין השניים החל להתפתח רומן אסור, שכן הכומר היה כבול בנדר הפרישוּת. ב-1847 גנב גוטיירס מהכנסייה, עבירה שהעונש עליה היה גזר דין מוות. גוטיירס ואו’גורמן נמלטו יחד ומצאו מקלט בפרובינציית קוריינטס, אך במהרה אותרו, נעצרו, וב-18 באוגוסט 1848 הוצאו להורג בידי כיתת יורים בבואנוס איירס. או’גורמן הייתה כבת עשרים ובחודש השמיני להריונה.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

פולאן דווי

פולאן דווי, 2001-1963

היום, לפני 54 שנים, נולדה פולאן דווי, פורעת חוק ופוליטיקאית הודית. מגיל צעיר נודעה כלוחמת שנקטה פעולות תגמול נגד מי שגזלו רכוש מהקאסטות הנמוכות. היא כונתה “מלכת השודדים” והנהיגה כנופיה, שבנוסף לשוד של בני המעמדות הגבוהים התפרסמה בפעולות תגמול נגד מי שאנסו נשים מהקאסטות הנמוכות, וזכתה למעמד מיתולוגי כ”רובין הוד” פמיניסטית. ב-1983 הועמדה לדין, ישבה 11 שנים בכלא, ואז הוחלט לבטל את כל ההאשמות נגדה. לאחר שחרורה התמודדה בבחירות; חמש שנים כיהנה כחברת הפרלמנט ההודי, ואז נרצחה ע”י שלושה גברים מהמעמד הגבוה כנקמה על פעולותיה נגד בני מעמדם בעבר.

ויקיפדיה

פייסבוק

רגיל

אן אסקיו

אן אסקיו, 1546-1521

היום, לפני 471 שנים, הוצאה להורג אן אסקיו, סופרת, משוררת ומרטירית פרוטסטנטית אנגלייה. היא חותנה בגיל 15, ובעלה, שהיה קתולי, נהג בה באלימות. היא הייתה האישה האנגלייה הראשונה שתבעה גירושין, ובעקבות זאת נמלטה ללונדון והפכה למטיפה. אסקיו הייתה גם אחת המשוררות המוקדמות ביותר שידוע שכתבו בשפה האנגלית. ב-1546 נכלאה ועונתה במשך חודש אך סירבה לחזור בה מאמונותיה, האישה היחידה שישנו תיעוד לגבי מסכת העינויים שעברה במצודת לונדון הידועה לשמצה. לבסוף הואשמה בכפירה ונגזר עליה לעלות על המוקד.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: חיתוך עץ שמתאר את עלייתה על המוקד ב-1546

בתמונה הקטנה: אילוסטרציה מספר על קדושים מעונים משנת 1869

רגיל

צ’אנד ביבי

צ’אנד ביבי, 1600-1550

היום, לפני 417 שנים, נרצחה צ’אנד ביבי, בת מלוכה ומצביאה הודית. היא נישאה לסולטן של בג’אפור וייעצה לו בעניינים הקשורים לממשל ולצבא. בעלה נרצח ב-1580, היא הוגלתה מבג’אפור ושבה אל מדינתה אחמדנאז’ר, שם משל אחיה. ב-1594, לאחר מותו של אחיה, נטלה ביבי את השלטון והובילה את המאבק נגד המוגולים שניסו לכבוש את ארצה. בחוכמתה, באומץ לבה וביכולת מנהיגותה הצליחה להדוף את המתקפה ולהשיג הסכם הפסקת אש. לרוע המזל, עוזרה האישי ראה בהסכם זה בגידה מצידה והוביל את ההמון להפיכה נגדה וללינץ’ בה. ללא הנהגתה, נפלה המדינה לידיהם של המוגולים.

ויקיפדיה

פייסבוק

התמונה הקטנה מתוך ספר ילדים הודי משנת 1974

רגיל

לנה בייקר

לנה בייקר, 1945-1900

היום, לפני 117 שנים, נולדה לנה בייקר, האישה היחידה בג’ורג’יה, ארה”ב, שהוצאה להורג בכיסא חשמלי. בייקר, עוזרת בית אפרו-אמריקאית, טענה להגנתה כי המעסיק הלבן שלה נהג לאנוס, להכות ולכלוא אותה וכי חטפה ממנו את האקדח כשתקף אותה ואיים עליה וירתה בו מתוך הגנה עצמית. חבר המושבעים, כולם גברים לבנים, הרשיעו אותה פה אחד ברצח בתום יום אחד של דיונים. משפטה התנהל על רקע דיכוי זכויות האזרח של שחורים בג’ורג’יה, שהנהיגה הפרדה גזעית ומעמד אזרחי סוג ב’ על פי חוק. ב-2005, שישים שנים לאחר הוצאתה להורג, העניקה לה מדינת ג’ורג’יה חנינה מלאה.

ויקיפדיה

פייסבוק

בתמונה הגדולה: קרובי משפחתה של בייקר מציגים את תעודת החנינה לתקשורת, לאחר הצלחת הקמפיין לטיהור שמה